Skip to main content

Full text of "האנציקלופדיה העברית"

See other formats


האנציקלופדיה 

העברית 

בללית, יהודית וארציטזראלית 


כיד עשרים ושמונה 
פקטה פויבאל - קאוצ׳דק 



חברה להרצאת אנציקלופדיות בע״בל 
ירושלים חשל״ו חל־אביב 


4 וס 4£ ק 0 .ו:)ץ:>א£ 


£ 1 £ 6 * 41<:4 


נסויא הכבוד: 

פרום׳ אפרים קעיר - נסויא המדינה 


הנהלה ראשית של החברה להוצאת אנציקלושדיות בע״ם 

מאיר (דל) וברבה פ לא י 


שמשון קלאום מנהל 


הכרך סודר ונדפס במפעלי דפוס פלאי גע*מ, גבעתיים-רמת־גן 


ההגהות — שרה יפה. . 1.4 \! ריכוז המזכירות של מחלקת התכנון ואיסוף 
החוסר — אסתר קיסר! ריכוז המזכירות של מחלקת העריכה — הדי שטיינ¬ 
ברג ! איסוף התמונות — עליזה נרוסברט, . 1.4 * 1 ויעל ממן, . 6.4 ז ציור 
ומיסד — יהודית בלנק, . 8.4 וסוזן לנדאו. . 8.4 


© 


כל הזכויות שמורות להוצאה, בייחוד זנדוח תרגום, קיצורים, תצלומים והעתקות 
. 1 x 0 ,׳גאו״׳זואסס סאנמצג״זפט? ו< 01 פ*?סשס׳דסא£ ׳י פ דמסנאזויזסס 

. 1 פ*.פ 5 ו א 1 ספידאו&ע 




המערכת הכללית לביד ב״ח 


העורך הראשי; 

פרום׳ יהושע פראווד 


מנהל המערכת: 

אלפסנדר פלאי . 4 . 1 \ 


המערכת המרכזית 

מחלקת מדעי־היהדות: פרוס׳ אפרים אלימלך אורבך 

ד״ר ישראל תא־שמע (עורף משנה) 

מחלקת מדעי-החח: פדום׳ שמואל הוגו ברגמן(ז״ל) 
אהרן אריאל (עורף משנה) 

ד״ר פנחס פיק (עורף משנה) 

מחלקת מדעי־הטבע: פרופ׳ בנימין שפירא 

ד״ר אריאל כהן(עורך משנה) 

מחלקת התכנוץ׳ איסוף החומד והבאה לדפוס — 
מזכיר פללי: יצחק הס 


המזכירות המדעית 

המזכיר הכללי: 

רב נן־אכא, . 1.50 * 1 

יעקב אורגך / מקרא; רב בן־אבא, .ס§ 41 / אסלאם; פסיכולוגיה; בלשנות; חינוך, רות בנדל, . 4 .. 8 / גאוגרסיה, גאולוגיה, אנתרוסו־ 
לוגיה; ארי בר*זכאי, . 8.4 ,. 8 .^ 1 / משפט; סוציולוגיה; צבי ברס, . 1.4 \ / דתות; היסטוריה של יה״ב; פילוסופיה; מוסיקה; 
ד״ר דניאל וגני / כימיה; מינרלוגיה; רפואה, ד׳יר אלעזד וינייב / היסטוריה, אפרת ייבין(ז״ל), . 1.4 * 1 / ארכאולוגיה, פרהיסטוריה, צלה 
כ׳׳ץ . 1.4 * 1 / קבלה, תו״י, פנחס לייכזץ / ביבליוגרפיה, יאיר מאירי, . 1.4 * 1 / כלכלה, ספורט, ירדנה פלאוט, . 8.4 / גאוגרפיה; 
גאולוגיה; יהודית פלדמדזילכרפניג, . 41.4 / ססרויות; אמנות; צבי קפלן / הלכה, תלמוד, מנחם רבינוביץ, . 1.50 * 1 / ביוכימיה; 
רפואה, אלחנן ריינר, . 8.4 / תו״י; גאוגרפיה היסטורית של א״י, שמואל שביב, . 1.4 * 1 / תרבות קלאסית, ד״ר יאיר שמעוני / 
אסטרונומיה ; טכניקה; מטאורולוגיה; פיסיקה. 


עורבי מדודות 


ד״ר א. אבן־זהר.ספרדיות סקנדינוויות 

פרופ׳ ש. אכרמסקי .. מקרא; היסטוריה ישראלית עתיקה 

פרוס׳ א. א. אורכך . תלמוד; ספתת רבנית 

ד״ר ח. אורמיאך.חינוך; פסיכולוגיה 

פרופ׳ א. אלכסנדר .פיסיקה 

פרוס׳ א. אשתור.אסלאם 

פרוס׳ י. צ. כלום. משפט 

פרוס׳ י. בדיור. סוציולוגיה 

פרוס' י. כךתור. גאולוגיה, מינרלוגיה 

פרום׳ ש. ה. ברגמן(ז״ל) פילוסופיה 

ד״ד ם. כרטפלד. ספחת צרפתית 

ד״רמ.דור. זואולוגיה 

פרופ׳ ש. הורביץ .חקלאות 

י. הם . כלכלה 

ד״ר א. וינדיב . פילוסופיה 

פרוס׳ ד. י. צ. ורכלוכסקי . דתות 

ד״ד א. כדן . אסטדונומיה, מטאוחלוגיה 

ד״ד ר. כץ.מוסיקה 


פרום׳ מ. לזר . ססחיות חמניות; תאטרון 

פרום׳ יהושע ליכוכיץ. תולדות הרפואה 

ד״ד י. מרטון .תר׳י בהונגריה ובחמניה 

פרום׳ י. נדכה .תו״י: ציונות 

פרום׳ ד. ניר. גאוגרפיה 

פרום׳ ש. א. עמיצור . מתמטיקה 

פרום׳ א. פאהן .בוטניקה 

ד״ר א. פורת .טכניקה 

ד״ר סא״ל (מיל). פ. פיק .. .. צבא, היסטוחה צבאית 

י. םלדמן־זילברפניג .. ספרויות, אמנות (עורכת משנה) 

פרופ׳ ד. פלוסר. נצרות; העולם הקלאסי 

פרום׳ ח. רוזן .בלשנות 

ד״ר א. רונן. אמנות 

פדום׳ א. רונן(חיפה).ארכאולוגיה, פרהיסטוריה 

פדופ׳ ר. רחמימוב .רפואה, פיסיולוגיה 

פרום׳ כ. שפירא .. .. ביוכימיה; מיקחביולוגיה; ביולוגיה 

פרום׳ י. שמעוני היסטוריה מודרנית של המזרח הקרוב והרחוק 
פרום׳ ח. תדמור.המזרח הקדום 
































רשימת המחברים המשתתפים בברד ב״ח 


אבולעפיה אריה, . 14.50 

קריתיטבעון, מורה בכיר באוניברסיטת חיפה / זואולוגיה 

אביב יגהק, ד״ר 

ירושלים, מרבה באוניברסיטה העברית / העיד: סרבנדו(בחלקו) 

אבידע אורי,.. 8.4 

ירושלים, מוזיאון ישראל / הערך: פויספוליס 

אבי־יונה מיבאל, פרוס׳(ז״ל) 

המזרח הקדום! ארכאולוגיה 

אכינור גיטה,, 14.4 (ז״ל) 

ספרות גרמנית 

אביתר עזריאל, ד״ר 

חיפה, פרופסור בטכניון / מתמטיקה 

אכרבנאל קלוד 

ירושלים, מרצה באקדמיה למוסיקה ע״ש רובין / מוסיקה 

אברמסקי שמואל, ד״ר 

ירושלים- פרופסור-הבד באוניברסיטת בךנוריון בנגב / מקרא! היסטוריה 
ישראלית עתיקה 

אגס גלילה,. 4.50 ( 

סתח־חקוה / הערך: פרוסטגלנדינים 

אדלר יהושע, ד״ר 

ירושלים. מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: צ׳סמרטון, גילברט קית 

אהרונסון שלמה, ד״ר 

ירושלים, מרצח בביר באוניברסיטה העברית / הערבים: פרוסיה! פשיזם 

אופיר אריה 

ירושלים, ראש המחלקה לצורפות ב.בצלאל' / הערך: צורפות 

אופק אוריאל 

הרצליה, עורך .דבר לילדים' / הערך: צ׳וקובטקי, קורני איונוביץ׳ 

אורבך יעקב 

ירושלים / מקרא 

אורבך שמחה בונים (ז״ל) 

הערך: ציטלין, משפחה (בחלקו) 

אורמיאן חיים, ד״ר 

ירושלים / פסיכולוגיה! חינוך 

אורשן גדעץ, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: צמח (בחלקו) 

אייזנשטדט שמואל נח, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / ייערך: פרסונז, טלקוט 

אילני גיורא,. 8.50 

קרית אונו / הערכים: צבועיים! צבי 

אלוין אביגדור, ד״ר 

קרית־ים. מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: צלליות 

אלסטר־מאו גרדה,. 4.4 ( 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת בר־אילן / הערך: סריסלנד. רקטור עמנואל ח 

אלסנר טוני, . 14.4 

גיו־יורק / הערך: סריבודג(בחלקו) 

אמתי פנחם 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / הערך: ציקדות 

אסרת אלישע, ד״ר 

ירושלים, פרוססור־חבר באוניברסיטת ת*א / גאוגרפיה 

אסרתי נתן, . 4.4 ( 

ירושלים / הערך: צ׳ורטקוב 

אריאל אהרן,. 4.4 ( 

ירושלים / היסטוריה! יחסים בין־לאומיים 

אדליק אברהם, מהנדם־ארדיכל 

תל־אביב, מרצד, באוניברסיטת ת׳א / הערך: קאופמן, יצחק 


אשרי דוד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / היסטוריה של יוון ורומא 

אשתור אליהו, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / אסלאם 

בהם גינטר,. 8.4 

סנטיאגו, פרופסור באוניברסיטת צ׳ילה / הערך: צ׳ילה (בחלקו) 

בודיק אמילי, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: פרוסט, רוברט לי 

בוז׳ה־גרניה ז׳קלין, ד״ר 

פאריס, פרופסור באוניברסיטת פאריס / הערך סריס (בחלקו) 

בונפיליולי לואיזה, ד״ר 

קריודביאליק, פרופסור בטכניון / הערך: פרספקטיוה (בחלקו) 

כורישנסקי יהושע, אינג׳ 

תל־אביב / הערך: סרקי־מכונות 

בורשטיין איתן, ד״ר 

תליאביב, מרצה באוניברסיטת ת״א / היסטוריה של צרפת 

ביינארט חיים, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערכים: פרפינין (בחלקו)! 
פרר, ויסנטה 

בית־הלחמי אסתר, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטת בר־אילן / ססרות אנגלית 

בלאו יהושע, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: סרחון, שלמה 

בלברג יצחק, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: צבירה, מצבי־ 

בלוף שרל, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: צרפת (בחלקו) 

כלום יהודה צבי, ד״ר 

ירושלים, סרופםוו״חבר באוניברסיטה העברית / הערך: (ד,)צלב האדזס 
הבידלאמי 

בלום עמרם, . 4.1110 ( 

ירושלים / הערך: פשיטת רגל 

כלומנקרנץ ברנדד, ד״ר 

פאריס / תו׳י בצרפת 

בנבג׳י יוסף, ד״ר 

ירושלים, חוקר בכיר במכון לסיבים / הערכים: פשתה, פשתן(בחלקו)! צמר 

בן־דוד לינה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים: פרנציום! צסיום 

בנדל רות,. 8.4 

ירושלים / גאוגרסיה 

בן־טוביה אדם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־הבר באוניברסיטה העברית / זואולוגיה 

בנית מנחם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערכים: פרובנסלית, לשון וספרות 
(בחלקו)! צרפתית, לשון(בחלקו) 

בךמנחם נפתלי(ז״ל) 

הערך: פרידברג, חיים דב 

בנסימון דודים 

פאריס, פרופסור באוניברסיטת קאן / הערך: פריס (בחלקו) 

בן־שלום אורה,. 4.4 ( 

ירושלים, מורה באוניברסיטה העברית / ספרות צרפתית 

בן־שמש אהרן, ד״ר 

כפר שמריהו / הערך: קאדי 

בן־תור יעקב, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / מינרלוגיה! פטרולוגיה 



5 


רשימת המחברים 


6 


כר ורדה, ד״ר 

ירושלים / הערכים: פרדי, מיכל (בחלקו)! צדק (בחלקו) 

בר־און הניד, ד״ר 

ירושלים, פרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערד: צהבת 

ברגמן פליקם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: פרמקולוגיה 

ברגמן שמואל הוגו, פרוס׳(ז״ל) 

פילוסופיה 

ברור משה, ד״ר 

תל־אביב, פרופסוד־חבר באוניברסיטת תל־אביב / גאוגרפיה 

ברוש עמיאל, ד״ר 

ירושלים, חבר הוראה באוניברסיטה העברית / אתנוגרפיה < זואולוגיה 

בר-יופן* עפר, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך. פרהיסמוריה (בחלקו) 

ברלינגר מנחם, ד״ר 

באר־שבע / הערכים: פשפשים! פשסשניים 

ברם צבי, . 14 * 

ירושלים / דתות! נצרות 

ברש אלכסנדר, ד״ד 

תל־אביב, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / העדן: צדפות (בחלקו) 

גבעולי נחמן, . 1.50 * 

תל־אביב / מתמטיקה 

גומל הנרי, . 8.4 

ירושלים / הערך: פרובנסלית, לשון וספרות (בחלקו) 

גוממן ישראל, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: פרטיזנים 

גולדסמין סידני, ד״ד 

רוד אילנה פרופסור באוניברסיטת בראת / ומיד: פרובידנס, יהודים 

גולדרייך יאיר, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת בר־אילו / הערך: פרטוריה 

גורן דינה, ד״ר 

רפת־גן, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: צנזורה 

גייפמן חיים, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / העיד: סרגה, גוטלוב 

גלאצר נחום נ., ד״ד 

וולתם (אה״ב), פרופסור באוניברסיטת ברנדייס / הערך צונץ, יום־טוב ליפמז 

גלבוע איתן, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: פרנקלין, בנג׳מת 

גלון עזרא, ד״ר 

רחובות, פרופסור במכת וייצמן למדע / העיד: צמח (בחלקו) 

גליל יעקב, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: פרח 

גנחובפקי דב, . 8.4 

ירושלים / כלכלה 

גנצל ברנהרר רב, פרוס׳(ז״ל) 

היסטוריה של אירופה 

גפני ורד,. 8.50 

ירושלים / הערך: צ׳ימברליו, אואן 

גפני ישעיהו,.. 1.4 * 

ירושלים, מדריד באוניברסיטה העברית / הערל: פרושים וצדוקים 

גדאבויס אדיה, ד״ר 

חיפה, פרופסור־חבר באוניברסיטת חיפה / היסטוריה 

גרמי יצחק,. 1.4 * 

ירושלים, מדריד באוניברסיטה העברית / הערך: צנקר, איון 

גרייצר אירים,. 1.4 * 

תל־אביב, מורה באוניברסיטת ת״א / הערך: פחודתקוה 


גרינהוט אהרן, . 14 * 

ירושלים, בית־הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / פילוסופיה 

גרלינג דן, ד״ר 

רמת השית, סרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: צרעות או צרעים 
(בחלקו) 

דוד יונה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת תיא / הערד: פרנסיש (בחלקו) 

דור מנחם, ד״ר 

גבעתיים / זואולוגיה 

דן יוסח, ד״ר 

ירושלים, סרופםוד־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: צואות מוסר 

דרום דוד, ד״ר 

ירושלים, האוניברסיטה העברית / העיד: צלום תודמימי 

הבלין שלמה זלמן,. 1.4 * 

ירושלים, מדריד באוניברסיטת בר־אילן / הערד: פרדו, דוד 

חברמן אברהם מאיר, ד״ר 

ירושלים, סרוססור־תבד באוניברסיטת ת׳״א / הערד: פרנסיש (בחלקו) 

הוניג שמחה בנימין, הרב ד״ר 

ניו־יורק, פרופסור בישיבה יוניבדסיטי / הערך: ציטלין, שניאוד זלמן 

הופין יעקב חיים 

תל־אביב / זואולוגיה 

הורביץ שמואל, ד״ר 

רחובות, פרופסור באוניברסיטה העברית / חקלאות 

היידו אנדרה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת בר־אילן / הערד: צוענים, מוסיקה 

היילפרין ישראל, פרופ׳(ז״ל) 

הערכים: פרנק, עזריאל נתן* צ׳צקי, טדיאוש 

הירשברג יהואש, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / מוסיקה 

הראל-פיש אהרן, זזנ 8.1 

פתח־תקוה, פרופסור באוניברסיטת בר־אילן / ספרות אנגלית 

הרימן אד, ד״ר 

לונדון / הערד: קאוטסקי, קרל 

הרמז ין, ד״ר 

פראג / הערד: פרג (בחלקו) 

ואלך יהודה, ד״ר 

רמת־גן, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערכים: צבא! צרפת (בחלקו) 

וגנד דניאל, ד״ר 

ירושלים / הערכים: ציאנידים! צבע וצביעה (בחלקו) 

וולמן משה, ד״ר 

רמת־גן, פרופסור באוניברסיטת ודא / הערך: פתולוגיה (בחלקו) 

וורמברנד מרדכי 

תל־אביב / פולקלור 

ויגודפקי פטניסלב 

גבעתיים / הערכים: פרום, בולסלו! פשיבישבסקי, סטגיסלו 

ויזל יואב, ד״ר 

פתח־חקוה, פרופסור באוניברסיטת תל־אביב / בוטניקה 

ויינר בן־ציון, ד״י 

ירושלים / הערד: פרוסקטיניום 

וינטר מיכאל, ד״ר 

תל־אביב, סרצה־בכיר באוניברסיטת ודא / העיד ־. צופיות 

ויניק היינריך צבי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים: פרדד, אנה ז 
פמיד זיגפוגד 

וינריב אלעזר, ד״ר 

ירושלים, מדריד באוניברסיטה העברית / פילוסופיה! היסטוריה 

ופרמן הנרי,. 14 * 

ירושלים / היסטוריה ן תו״י 



7 


רשימת המחברים 


8 


ורבלובסקי רפאל יהודה *כי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / נצרות! דתות 

ורון בנימין, . 1 > 10 \. 5 ( 1 ^ 

ירושלים / הערך: פרגוי, יהודים 

ורמהים גוטה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערר: פרזימולוגיה 

ורסס שמואל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: פרל, יוסף 

ורקד אלה, ד״ר 

ירושלים, עובדת מחקר באוניברסיטה העברית / הערך: פרי(בחלקו) 

ורש צכי 

ירושלים / העיד: צינקוגרפיה 

זהרי דניאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: צמח (בחלקו) 

זהרי מיכאל, ר״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בוטניקה 

זון הרי, ד״ר 

מסצ׳וססס, פרופסור באוניברסיטת ברנדייס / הערכים: פרידל, אגוו < 
צויג, סטפו 

זיו מיכאל, ד״ר 

ירושלים / הערך: צ׳רטוריסקי, אדם יז׳י (בחלקו) 

זילכרנר אדמונד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערכים: צטקין. קלרה: צ׳רטיזם 

זקם צבי, ד״ר 

ירושלים, סרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערר: צמח (בחלקו) 

זרם יעקב, ד״ר 

ירושלים, בי״ם גבוה לטכנולוגיה / הערך: פרו־חשמליוח 

הורג מרים, . 50 

ירושלים / הערך: פרח, מכס פרדיננד 

חורין מתילדה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: צמח (בחלקו) 

חזן כדוד, ד״ר 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת בריאילז / הערך: פרסמת ותעמולה (בחלקו) 

חלת עדו, ד״ר 

בית דגן, מינהל המחקר החקלאי / הערך: פרי (בחלקו) 

חלמיש משה, .^. 1 \ 

הרצליה, מדריך באוניברסיטת בר־אילן / הערך: צמה, יעקב בן חיים 

חן קלרה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / בוטניקה 

חנני אברהם, . 8.80 

ירושלים / מוסיקה! מתמטיקה 

טואף אריאל, ד״ר 

ראשון לגיון. מרצה בכיר באוניברסיטת בר-אילן / הערך: פרוג׳ה (בחלקו) 

טל שאול, ד״ר 

רמת־גן, מכללת ״הדסה' / הערך: צלום 

יגר משה, 

ירושלים, משרד החח / הערכים: פקיסטן (בחלקו)! צילון(בחלקו) 

יחיל חיים (ז״ל) 

הערכים: סרג (בחלקו)! צ׳כוסלובקיה (בחלקו) 

ייבין אפרת (ז״ל) 

פרדיסטוריה 

יניב קרן,.^. 8 

ירושלים / גאוגרפיה 

יעקבי דוד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: צצס, יואנס 

יערי אברהם (ז״ל) 

הערך: פתחיה מרגנסבודג 


ירדני מרים, ד״ר 

חיפה, פרופסור באוניברסיטת. חיפה / הערכים: פרנסוא! צרפת (בחלקו) 

כהן אריאל, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / פיסיקה! אסטרונומיה 

כהן בתיה, 

ירושלים, מדריכה באוניברסיטת ת״א / אמנות קלאסית 

בהן דליה, ד״ר 

ירושלים. מרצה באוניברסיטה העברית / מוסיקה 

כהן מרדכי, . 5 .£.<! 

ירושלים / הפרך: צרפת (בחלקו) 

בהן א. מרטין, הרב ד״ר 

סינסינטי, פרופסור בהיברו יוניון קולג׳ / הערך: פרו(בחלקו) 

כץ אברהם, ח״ב 

ירושלים, מדריך באוניברסיטת ת״א / גאוגרפיה 

ברוד אדיה, אינו:׳ 

חיפה / הערך: צופיות (בחלקו) 

כרמל ישראל, ..^״ 8 

ירושלים / היסטוריה 

לבני צבי, אינג׳ 

כפר־סבא / הערך: צמיג 

לוטן ראובן, ד״ר 

רחובות, חוקר במכון ריצסן למדע / הערך: פרוטאינים (בחלקו) 

לוין גדעון 

קרית טבעון, מרצה בסמינר הקיבוצים ״אדנים״ / הערך: צעצוע 

לוינגר יוסף, ז־ 5 \!ני 1 

קרית״מוצקין / היסטוריה של ארצות הבלקן! נצרות 

לורד נתנאל, 

ירושלים / הערך: סרו (בחלקו) 

לזר משה, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / ספרויות רומניות! תאטרון 

לטה חיים, אדריכל 

פרדם־חנה / הערך: צמח (בחלקו) 

ליכוכיץ יהושע, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / תולדות הרפואה 

ליבנה אליעזר (ז״ל) 

סוציאליזם 

לים כ. רוברט, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ח״א / הערך: צ׳וססקי, (אברהם) נעם 

ליסק משה, ד״ר 

ירושלים, פרוססור־חכר באוניברסיטה העברית / הערך: פרטו, וילפרדו 
(בחלקו) 

לימצין סול, ד״ר 

ירושלים / ספרות 

לנדאו דם, ד״ר 

פתח־תקוה, פרצה בכיר באוניברסיטת בר־אילן / תודת הספרות 

לנדאו סוזן, .^. 8 

ירושלים / הערך: צ׳כוסלובקיה, אמנות 

לנצמן אלי, 

חיפה, הפוזאון לאמנות יפנית / הערכים: צילון. אפנות ! צ׳יקמצו, מונזאמון 

מאירי יאיר,. 1.4 * 

ירושלים / כלכלה 

מארש 6 . ו., ד״ר 

וינה, פרופסור באוניברסיטת וינה / הערך: צ׳כית, לשון 

מגרון שאול,.^. 4 * 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / הערך: צוענים, לשון 

מדזיני מירון, ד״ר 

ירושלים, פרצה באוניברסיטה העברית / היסטוריה של סין 



9 


רשימת המחברים 


10 


מורד! שמואל, ד״ר 

ירושלים, פרוססוד־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: צנוע, יעקב 

מילנו אמיליו, ד״ר (ז״ל) 

הערל: סררה, יהודים 

מירסקי נילי, 

תל־אביב / ססרות רוסית 

מכמן יוסף, ר״ד 

ירושלים / הערל: פרנק, אנה 

מלכץ יעקב, 

ירושלים, מדריל באוניברסיטת ת־״א / הערבים: צ׳סלין, צ׳דלז! צרפתית, 
תרבות, קולנוע 

מנרלסון דוד, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערל: סרוסט. מרסל 

מנור פאול, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערל: פרנקו דה באמונדה, פרג־ 
סיסקו 

מדמון יהודה, ד״ר 

ירושלים / ספרות הונגרית! תו״י בהונגריה 

נבו אביתר, ד״ר 

היפה, פרופסור באוניברסיטת חיפה / הערכים: פרוטאוס! צפרדעיים 

נדבה יום!*, ד״ר 

היפה, פרופסור־חבר באוניברסיטת חיפה / מדע המדינה ! ציונות 

נוח נחום, . 8.50 , מהנדס 

רמת־גן / הערל: צנור 

ניים דודי, . 8.50 

ירושלים / הערל: פרנקל, אברהם הלוי 

ניד דב, ד״ר 

ירושלים, פרוססור־חבר באוניברסיטה העברית / הערל: פרובנס (בחלקו) 

ניר־יניב נחמה, ד״ר 

תל־אביב, משרד ההינול והתרבות / הערל: סרבל, פרידריל וילהלט אוגוסט 

גס אל משה 

רחובות / הערל: צרצה, שמואל 

נצר אמנון, ד״ר 

ירושלים, מרצה בניר באוניברסיטה העברית / הערל: פרם (בחלקו)! 
ספרות פרסית 

סולטמן מיכאל, ד״ר 

היפה, מרצה בכיר באוניברסיטת חיפה / הערל: פריזר, סר ג׳יפז ג׳ורג׳ 

סמביסקי אהרן, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת בר־אילן / הערל: צ׳מרטון, תומם 

סטפנק מיכאל, ד״ר 

תל־אביב / הערל: צ׳נוסלובקיה, משפט 

סיוץ עמנואל, ד״ר 

ירושלים, פרופסוריחבר באוניברסיטה העברית / הערל: צלאח א(ל)־דין 
אל־איובי 

סיידלוכר סילכיה, ד״ר 

ירושלים, פרצה באוניברסיטת בר־אילן / הערל: פרל, ג׳ימז תומם 

סימון דחל, 

ת״א, אסיסטנטית באוניברסיטה העברית / הערל: פרסי, מדינות המפרץ ה־ 

סלוצקי יהודה, ד״ר 

רמודגן, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / תו״י במזרח אירופה 

עפרון יאיר, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערל: פרוק נשק 

עופר לאה סנדיה 

ירושלים, מוזיאון ישראל / הערל: צבע וצביעה (טבלה) 

עמיצור שמשון אכרחס, ר״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / מתמטיקה 

עמית משח, ד״ר 

ירושלים. פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / היסטוריה עתיקה 


עצמון עקיבא, אל״מ (ז״ל) 

הערל: צופיות (בחלקו) 

עשהאל מרסל, ד״ר 

רחובות, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערכים: פרנויה! ציור 
(בחלקו) 

פאהן אברהם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערל: צמח (בחלקו) 

פוסק אביגדור, ד״ר 

תל־אביב, מדריל באוניברסיטה העברית / הערכים: סרספקטיוה (בחלקו)! 
ציור (בחלקו) 

פורת אשר, ד״ר 

ירושלים, מהנדס חוקר באוניברסיטה העברית / הערכים: צגטריסוגה! צפוי 

פטאי שאול, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / כימיה 

פיגרס פבלו, ד״ר 

מושב בית נקופה, מרצה באוניברסיטת בדגוריוך בנגב / הערל: ציסטרציניס 

פינקלשטיין מיכאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערל: צונדק, ברנהרד 

פיק פנחס, סא״ל (מיל.), ד״ר 

ירושלים / צבא! היסטוריה צבאית וכללית 

פישהו!* אפרים, הרב ד״ר 

ויסקונסין, פרופסור באוניברסיטה / הערל: צולשן, איגנץ 

פישר אנדריי, מהנדס 

רמת־גן / הערל: צבע וצביעה (בחלקו) 

פישר יונה 

ירושלים. אוצר בכיר במוזיאון ישראל / אמנות 

פלאוט ירדנה, ..^. 8 

ירושלים / גאוגרפיה 

פלדמן פטיוון, ד״ר 

מסצ׳וסטם, פרופסור־עוזר באוניברסיטת קלרק / גאוגרפיה 

פלוסר דוד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / נצרות 

פליטמן עזי, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערל: צמח (בחלקו) 

פליקם רחל, ד״ר <ז״ל) 

הערל: ציור (בחלקו) 

פרוינד רפאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערל: פרם 

פרוש ישראל, הרב ד״ר 

סידני, מרצה באוניברסיטה / הערל: פרת 

פרידמן מנחם, ד״ר 

רמת־גן. מרצה באוניברסיטת בר־אילן / הערל: פרנק, צבי פסח 

פרלמן משה, ד״ר 

לוס אנג׳לס. פרופסור באוניברסיטת קליפורניה / הערל: צ׳לנוב, יחיאל 

פרנק זאב רפאל, ד״ד 

נם ציונה, מרכז וולקני, מינהל המחקר החקלאי / הערל: צמח (בחלקו) 

צורנמל משה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערל: צורבים 

ציגלמן ארתז־ר, ד״ר 

הערל: צנז (בחלקו) 

צימרמן משה, ..*"*ן 

ירושלים, מדריל באוניברסיטה העברית / הערל: פרים, ועידת השלום של 

צמח יעקב ש., ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערל: פרשנות 

צנציפר זאידה 

תל־אביב / הערל: צדפות (בחלקו) 



/ 


11 


רשימת המחברים 


12 


צפריר יורם, 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / הערך: פרוקופיוס מקיסריה 

קאופמן נתן, ד״ר 

ירושלים, פרחוסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים: צמחונות וטבער 
נות! צפדינה 

קאים מיכאל, ד״ר 

היסה, פרופסור בטכניון / הערך: פרוצן ומסלוצנים 

קונלר יהושע, ד״ד 

תל־אביב, םרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: צרעות או צדעים 
(בחלקו) 

קולקה אריך 

ירושלים, האוניברסיטה העברית / הערכים: פרג (בחלקו)! צ׳כוסלובקיה 
(בחלקו) 

קוסמא מיכאל, ד״ר 

משמר העמק, פרופסור־חבר באוניברסיטת חיפה / הערך: פרעושים 

קופפר אפרים, דוצנט 

ירושלים, חבר־מחקר באוניברסיטה העברית / הערך: סרג (בחלקו) 

קורץ צבי, ד״ר 

חיפה / הערך: צנע וצביעה (בחלקו) 

קטן משה, ד״ד 

ירושלים, בית־הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / צרפת (בחלקו) 

קידש יורם, .\״ 4 ג 

תל־אביב, מדריך באוניברסיטת ת״א / הערך: פרזול (בחלקו) 

קירשנבוים שמשון, ד״ר 

ירושלים / הערך: פשמישל (בחלקו) 

קלפנסקי אריה ליאון, מהנדס 

חיפה / הערך: צמנט 

קלוגאי יצחק, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / כימיה 

קלוזנר יהודה אריה, ד״ר(ז״ל) 

הערכים: פרוזה (בחלקו). פרץ, יצחק ליב (בחלקו) 

קליין יצחק, הרב ד״ר 

בופלו, מרצד, באוניברסיטת ניו־יורק / הערך: צהלון 

קליין קלוד, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: צרפת (בחלקו) 

קליין שמעדן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: צמח (בחלקו) 

קליין־פרנקה פליק ם, ד״ר 

ירושלים, מרצה בניר באוניברסיטה העברית / הערך: צאבים 

קלינמן לודמילה, ד״ד 

ירושלים, חבר הוראה באוניברסיטה העברית / ספרות רוסית 

קלצמן ידם! 6 , ד״ד 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: צרפת (בחלקו) 

קסטנר מרים, ד״ד 

סן־דיגו, סרוססור־משנה באוניברסיטת קליפורניה / הערך: צר 

קפלן צבי 

ירושלים / תלמודו ספרות רבנית 

קצנשטיץ יעקב ה., ד״ד 

ירושלים, מכון שוקן למחקר היהדות / הערכים: צור (בחלקו)! צידון(בחלקו) 

קרייטלר הנם, ד״ד 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: פרפסיכולוגיה (בחלקו) 

קרייטלר שולמית, ד״ד 

תל־אביב, סרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: פרפסיכולוגיה (בחלקו) 

קדמון יהודה, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / גאוגרפיה 

קרקובסקי שמואל (סטפן), ד״ד 

ירושלים, יד ושם / הערך: צנז (בחלקו) 


רכינוביץ לוי יצחק, הרב ד״ד 

ירושלים / הערך: פתולוגיה (בחלקו) 

רבינוביץ מנחם, . 1.50 ו 1 

ירושלים / ביולוגיה 

רבינוכיץ צבי מאיר, ד״ד 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך: סשיסחה 

רגבי צבי, ד״ד 

חיפה, פרופסור בטכניון / הערך: קאוצ׳וק 

רודיטש מל ך 

מונטריאול / הערכים: פרוג, שמעון שמואל! פרילוצקי, צבי הירש 

רוזלאר מרק, ד״ד 

ירושלים, פרוםסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: פרסום (בחלקו) 

רוזן גלדים, ד״ד 

גיו־יורק / הערך: פדידנולד 

רוזן חיים, ר״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בלשנות 

רוזן־איילדן מרים, ד״ד 

ירושלים, פרוססור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: פרם (בחלקו) 

רוזנמן אליעזר, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים: פקקתי צנית 

רוטנכרג מירח, ר״ר 

ירושלים, מרצה בכירה באוניברסיטה העברית / הערך: צרפתית, לשון 
(בחלקו) 

רומנו ג׳יורג׳ו, ר״ר 

תל־אביב / הערך: פרטו, דוד 

רונן אברהם, ר״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / אמנות 

רוק פרדי, 

ירושלים, אסיסטנט באוניברסיטת ת״א / ספרות שוודית 

רחום אילן, ד״ד 

ירושלים. פרצה באוניברסיטה העברית / היסטוריה 

ריבלוב הרולד א״ .^. 8 

גיו־יורק / הערך; פרבר, עדנה 

ריינר אלחנן, •\.. 8 

ירושלים / תו״י 

רצהכי יהודה, .. 6 ״^ 

תל־אביב, פרופסור באוניברסיטת בר־אילן / הערך: צנעא, יהודים 

רשן 6 יהודה, . 8 ,<ב 1 

חיפה / הערך: פרגקפורטר. דוד 

שביב שמואל, 

ירושלים / קלאסיקה 

שומרתי אריקה 

רחובות / הערך: סרח (בחלקו) 

שוסמן אביבה, 

ירושלים / הערך: צום (בחלקו) 

שוקרון לידיה, 

ירושלים / הערך: צואה (בחלקו) 

שטיינברג מנחם, ד״ד 

ירושלים, סרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: צרן 

שטיינברגר חוה, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכירה באוניברסיטה העברית / הערכים: פרפור! צמיגות 
(בחלקו) 

שטיינברגר יצחק, ד״ד 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים: סרמאביליות! צל 

שטיינר יעקב, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / רפואה 



13 


רשימת המחברים 


14 


שטיינר משה, ד״ר 

ירושלים / הערך: פרודיה (בחלקו) 

שמגדל אורי,. 8 ״ 11 

ירושלים / הערך: ג׳רקסים (בחלקו) 

שמרלינג־אופנהיימר אלנור, ד״ר 

פרנקפורט, פרופסור־משנה באוניברסיטת פרנקפורס / הערך: פרנקפורט 
ע״נ מין (בחלקו) 

שטרנליכט משה, ד״ר 

תל־אביב, מרכז וולקני לחקר החקלאות / זואולוגיה 

שלום גרשם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / קבלה 

שמיר גרשון, 

ירושלים / גאוגרפיה 

שמעוני יאיר, ד״ר 

ירושלים / פיסיקה׳ טכניקה 

שמעוני יעקב 

ירושלים, משרד החוץ / הערך: פתנים 

שפיגל נתן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / תרבות קלאסית 


שפיגל פנהס, ד״ר 

תל־אביב, מרכז וולקני, מינהל המחקר החקלאי / הערך: עמה (בחלקו) 

שפיצר יהודית 

ירושלים / אמנות 

שפירא בנימין, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הירן: פרמנטים 

שצ׳ופק נילי, 

חיפה, אסיסטנטית באוניברסיטת היסה / הערך: פרעה 

שקד שאול, ד״ר 

ירושלים, פדופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: פרם (בחלקו) 

שקולניקוב שמואל, ר״ד 

ירושלים, מרעה באוניברסיטה העברית / פילוסופיה 

שרון נתן, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור במכון ויצמן למדע / הערך: פרוטאינים (בחלקו) 

שרר פילים, פרופ׳(ז״ל) 

הערך: פרידת, לשון 

תא־שמע ישראל, ד״ר 

ירושלים / ספרות רבנית! חכמת ישראל 



ראשי־חיבוח של שמוח המחברים 


= יעקב אורבך 

יע. או. 

= דניאל ובנר 

ד. וג. 

= אליהו אש תור 

א. אש. 

= יעקב ה. קצנשטיין 

יע. ה. ק. 

= דניאל זהרי 

ד. זר¬ 

= אסתר בית־הלחמי 

א. בדה. 

= יעקב מלכין 

יע. מל. 

= דליה כהן 

ד. כ. 

־־ איתן בורשטיין 

א. בו. 

־ יצחק אביב 

יצ. אב. 

= דב לנדאו 

ד. לג. 

= אדם בךסוביה 

א. ב. ס. 

= יצחק בלברג 

יצ. בל. 

= דוד מנדלסון 

ד. מג. 

= אורה בן־שלום 

א. בדש. 

= יצחק קליין 

יצ. קל. 

= דב ניר 

ד. גי. 

= איתן גלבוע 

א. גל. 

= יצחק שטיינברגר 

י צ. ש. 

= דוד פלוסר 

ד. ם. 

= אהרן גרינהוט 

א. גר. 

= ירדנד, םלאום 

יר. פ. 

= הנרי וסרמן 

ה. וס. 

= אלה ורקר 

א. ור. 

־= ישראל גוטמן 

יש. גו. 

= הרי זון 

ה. זו. 

= אדמונד זילברנר 

א. ז. 

= לינה בדדור 

ל. ב־ד. 

= היינריך צבי ויניק 

ה. צ. ו. 

= אברהם חנני 

א. חג. 

= לואיזה בוגפיליולי 

ל. בו. 

- הנם קרייטלר 

ה. קר. 

= אריה ל. קלבנסקי 

א. ל. קל. 

= לוי יצחק רבינוביץ 

ל. י. ר. 

= הנרי גוטל 

ד.נ. ג. 

= אליעזר ליבנה 

א. לי. 

־= לאה פנויה עופר 

ל. פ. ע. 

= ורדה בר 

ו. בר 

= אלי לנצמן 

א. לג. 

= לידיה שוקרון 

ל. שו. 

= דקלין בודרדגרניה 

ד. בדג. 

= אברהם מאיר הברמן 

א. מ. ה. 

= מערכת 

ם. 

= זאידה צנציסר 

ז. צג. 

= אברהם פאהן 

א. פא. 

= מיכאל אבי־יונה 

מ, א. י. 

= זאב רפאל פרנק 

ז. ר. ם. 

= אביגדור פוסק 

א. פו. 

= משה בדור 

מ. בר. 

=־ חיים אורמיאן 

ח. א. 

= אנדריי פישר 

א. פי. 

־= מנחם דור 

מ. דו. 

= חיים ביינארט 

ח. ב 

= אפרים קופסר 

א. ק. 

= מרדכי וורמברנד 

מ. ו. 

= חנוך בר־און 

ח. בדא. 

= אברהם רונן 

א. רו. 

= מיכאל זהרי 

מ. ז. 

= חיים גייפמן 

ח. גי. 

= אילן דחום 

א. רה. 

־= מיכאל זיו 

ם. זי. 

= חיים יחיל 

ח. י. 

= אלנור שטרלינג־אופנהיימר 

א. שדאו. 

= משה יגד 

ם. יג. 

= חיים לטה 

ח. ל. 

= אורי שסנדל 

א. שט. 

= מרים ירדני 

ם. יר. 

= חיים רוזן 

ח. ר. 

= אביגדור אלוין 

אב. אל. 

= משה לזר 

מ. ל. 

= חוה שטיינברגר 

ח. שט. 

= אברהם נץ 

אב. ב. 

= משה ליטק 

מ, ליס. 

= יהודה אריה קלוזנר 

י. א. ק. 

= אביתר נבו 

אב. נ. 

= מירון סדזיני 

מ. מד. 

= יעקב בן־תור 

י. ב. 

= אביבה שוססן 

אב. שו. 

= מיכאל סולטמן 

ם. סו. 

= יהושע בורישנסקי 

י. בו. 

= אד הרימן 

אד. ה. 

= מיכאל סטפנק 

מ. סט. 

= יעקב גליל 

י. גל. 

= אהרן אריאל 

אה. א. 

= משה עמית 

מ. צ. 

= ישעיהו גפני 

י. גם. 

= אטיליו מילנו 

אם. מ. 

= מרסל עשהאל 

ם. עש. 

= יוסף דן 

י. ד. 

= אירים גרייצר 

אי. ג. 

= מיכאל פינקלשטיין 

ם. סי. 

= ישראל היילפרין 

י. הי. 

= אלכסנדר ברש 

אל. ב. 

= מנחם פרידמן 

מ, פר. 

= יהואש הירשברג 

י. היר. 

= אלעזר וינריב 

אל. וי. 

= משה צורנמל 

מ. צו. 

= יואב ויזל 

י. וי. 

= אליעזר רוזנמן 

אל. ר. 

= משה צימרסן 

מ. צי. 

= יעקב זרם 

י. זר. 

= אלחנן ריינר 

אל. רי. 

= משה קטן 

מ. ק. 

= יעקב חיים הוסין 

י. ח. ה. 

= אמילי בודיק 

אמ. ב. 

= מיכאל קאים 

מ. ק א. 

= ישראל כרמל 

י. כר. 

= אפנון נצר 

אס. נ. 

= מיכאל קוסטא 

מ. קום. 

= יוסף לוינגר 

י. לו. 

= אנדרה היידו 

אנ. ה. 

= מרים קסטנר 

מ. קם. 

= יאיר מאירי 

י. מא. 

= אפרת ייבין 

אם. י. 

= משה שטרנליכט 

מ. שטר. 

= יוסף מכמן 

י. מר. 

= אריה אבולעפיה 

אר. אב. 

־= מיכאל וינטר 

מי. ו. 

= יוסף נדבה 

י. נד. 

= אריה אופיר 

אר. או. 

־־ מידה רוסנברג 

סי. רו. 

= יהודה סלוצקי 

י. ם. 

= אדיה גראבוים 

אר. גר. 

= מלד רורטש 

מל. ר. 

= יאיר עברת 

י. עב. 

= אריאל כהן 

אר. כה. 

= מנחם ברלינגר 

מג. ב. 

= יהודה צבי בלום 

י. צ. ב. 

= אריה כרוך 

אר. כר. 

= מנחם בנית 

מג. בג. 

= יורם צפריר 

י. צם. 

= אריך ק ולקה 

אר. קו. 

־= מנחם שטיינברג 

מג. שט. 

= יצחק קלוגאי 

י. קל. 

= אריקה שומרוני 

אר. ש ו. 

= מרדכי כהן 

מר. נ. 

= יהודה קרמון 

י. קר. 

־ אשר פורח 

אש. פו. 

= מרים רוזדאיילון 

מר. ד.־א. 

= יהודה רצהבי 

י. ר. 

= ברנרד בלומנקרנץ 

ב בל. 

= משה וולמן 

מש. ו. 

= יעקב שטיינר 

י. שט. 

- ברנהרד דב גנצל 

ב. ד. ג. 

= משה שטיינר 

מש. שטי. 

= יעקב שמעוני 

י. שם. 

= ברוד חזן 

ב ח. 

- מתילדה חורין 

מוג ח. 

= יהודית שפיצר 

י. שיג 

= בתיה כהן 

ב. כ. 

= נחום נ, גלאצר 

ג. גל. 

= יעקב ש. צמח 

י. ש. צ. 

= בנימין שפירא 

ב. שם. 

= נילי מירסקי 

נ. מ. 

= ישראל תא־שמע 

י. ת. 

= גיסה אבינור 

ג. אב. 

= נחום נוה 

נ. נ. 

= יאיר שמעוני 

יא. ש. 

= גיורא אילני 

ג. אי. 

= נחמה ניר־יניב 

נ. נדי. 

= יהושע אדלר 

יה. אד. 

= גינטר בהם 

ג. בה. 

= נתן קאופמן 

נ. קא. 

= יהודה ואלך 

יה. ו. 

= גרשם שלום 

ג. ש. 

= נתן שפיגל 

נ. ש. 

= יהושע ליבוביץ 

יה. ל. 

= גרשון שמיר 

ג. שמ. 

= נילי שצ׳ופק 

נ. שצ׳. 

= יהודה מרמת 

יה. מ. 

= גדעת אורשן 

גד. א. 

= נתן שרת 

ג. שר. 

= יהושע קוגלר 

יה. ק. 

= גדעת לוין 

גד. ל. 

= סטניסלב ויגודסקי 

ם. ו. 

= יוסף בנבג׳י 

יו. בג. 

= גוטה ורטהיים 

גו. ו. 

= סול (שלמה) ליפצין 

ם. ל. 

= יונה דוד 

יו. ד. 

= גלדים רוזן 

גל. ר. 

= מוזן לנדאו 

ס. לנ. 

= יונה פישר 

יו. פי. 

= דורים בנסימת 

ד. בג. 

= סטיות פלדמן 

ם. סל. 

= יורם קירש 

יו. קי. 

= דינה גורן 

ד. גו. 

= עזריאל אביתר 

ע. אב. 

= יוסף קלצמן 

יו. קל. 

= דב גנחובסקי 

ד. גג. 

= עופר בר־יוסף 

ע. כדי. 

= ת חרמן 

ין ר- 

־= דן גרלינג 

ד. גר. 



17 


ראשי־תיבות של שמות המחברים 


18 


= עמרם בלום 

ע. בל. 

= עדו חלוץ 

ע. חל. 

= עמנואל סיוון 

ע. ס. 

= עקיבא עצמון 

ע. עצ. 

= עזי פליטמן 

ע. סל. 

= עזרא גלון 

עז. ג. 

= עמיאל ברוש 

עם. ב. 

= פנחס אמתי 

פ. אם. 

= ם. ו. מארש 

פ. ו. מ. 

= פאול מנור 

פ. מג. 

= פנחס פיק 

פ. פ. 

= פבלו פיגרס 

פ. סי. 

= פליקם קליין־פרנקה 

ם. ק.־פ. 

= פנחס שפיגל 

פ. ש. 

= פליקס ברגמן 

סל. ב. 

= צבי ברם 

צ. בר. 

= צבי ורבלובסקי 

צ. ו. 


= צבי ורש 

צ. ור. 

= צבי זקס 

צ. זק. 

= צבי לבני 

צ. לב. 

= צבי מאיר רבינוביץ 

צ. מ. ר. 

= צבי קפלן 

צ. ק. 

= צבי קורץ 

צ. קו. 

= צבי רגבי 

צ. רג. 

= קלוד אברבנאל 

ק. אב. 

= קלדה חן 

ק. ח. 

= קרן יניב 

ק. י. 

= קלח־ קליין 

ק. קל. 

= רות בנדל 

ר. בג. 

= רחל סימון 

ר. ס. 

= רפאל סרוינד 

ר. פר. 

= ראובן לוטן 

רא. ל. 

= רוברט ב. ליס 

רו. ל. 

= רחל פליקם 

רח. פל. 


ש. א. ע. - שמשון אברהם עמיצור 
ש. ב. א. = שמחה בונים אורבך 
ש. ב. וב = שמחה בנימין הוביג 

ש. ה. = שמואל הורביץ 
ש. ה. ב. = שמואל הוגו ברגמן 
ש. ור. = שמואל ורסס 

ש. טל = שאול טל 

ש. נ. א. = שמואל נח אייזנשטדט 
ש. פט. = שאול פטאי 

ש. קי. = שמשון קירשנבוים 

ש. קל. = שמעון קליין 

ש. קר. = שולמית קרייטלר 

ש. ש. = שאול שקד 

ש. שק. = שמואל שקולניקוב 

של. אה. = שלמה אהרונסון 

שט. א. = שמואל אברמסקי 

שם. ש. = שמואל שביב 

שר. בל. = שרל בלוך 



19 


20 


ראשי־תיבות וקיצורים 


כ״ג, הכה״ג־ 

= גם־כן 

ג״כ 

= אי-אפשר 

א״א 

כדה״א 

= גמילות חסדים 

גמ״ח 

= אלא־אם־כן 

אאיכ 

כ״י,כת(ה)״י= 

= גרמנית 

גרם׳ 

= אלף בית! אלפאבית 

איב 

כי״ח 

= דברים 

דב׳ 

= אב־בית־דין 

אביד 

כ*כ = 


דבה״א, 

= אגודת ישראל 

אגו״י 

כלו׳ 

= דברי הימים א׳ 

דה״א 

= אדוננו מורנו ורבנו 

אדמו״ר 

כ(ה)״ע, 


דבה״ב, 

= אבות דרבי נתן 

אדר־נ 

כתה״ע 

= דברי היפים ב׳ 

דה״ב 

= ארצות הברית 

אה״ב 

כר׳ 

= דברי הימים! דיבור המתחיל 

דיה 


אהיע, 

כת׳, כתר 

= דין וחשבון 

דו״ח 

= אבן העזר 

אהע״ז 

ליי 

= דניאל 

ת׳, דני׳ 

= אורח־היים 

או״ח 

לייש 

= דוקטור 

דיר 

=־ אומות מאוחדות 

או״ם 

לםה*נ, 

= אדוננו רבי יצחק(לוריא) 

האר״י 


אופק 

לספה"נ 

= הגאון רבי אליהו 

הגריא 

= 1 ח 01£0 ז 1 ש? 0£ 11 ס 1 ז 123 ח £3 ז 0 

(כ>£? 0 ) 

לפסה״נ, 

= הוציא לאור, הוצא לאור. 

הויל 

1£8 י 1 >וו 11 ס 0 

אגו״י 

לפה״ם 

הוצאה לאור 


= אחר־כד 

אח״כ 

ל-ר 

= הלבה, הלכות 

הל׳ 

= ארץ־ישראל 

איי 

פ׳ 

= הרב משה בן יוסף סרני 

המבייט 

= אם־כן 

א״כ 

מיג 

= הסתדרות 

הסת' 

=־ אמר לו (ליה) 

איל 

מג׳ 

= הציונים הרויזיוניסטים 

הצהיר 

= אמסטרדם 

אמ״ד 

מהד׳ 

= הקדוש־ברוו־הוא 

הקב״ה 

=־ אנגלית 

אנג׳ 

מהר "ל 

= השווה 

השו׳ 

= אסתר 

אם׳ 

מו״ל 

= ויקרא 

ויק׳ 

= אף־על־פי 

אע״ם 

מו״ם 

= ויקרא רבה 

ויקיר 

= אף־על־פי־כן 

אעפ״ב 

מויס 

= וכדומה 

וכד׳ 

= ארגה צבאי לאומי 

אציל 

מדק 

= וכוליה 

ובר 

= בבא כתרא 

ביב 

מזהית 

= וכיוצא בזה, וכיוצא באלה 

וכיויב 

= בית־דין גבוה לצדק 

בג״צ 

מטיח 

= ועד־הפועל 

ועהים 

־־ בדיר־כלל 

בד״כ 

מטכ״ל 

= זאת־אומרת 

זיא 

= ביבליוגרפיה 

ביבל׳ 

מיל׳ 

=־ זכריה 

זב׳ 

= בית־(ד.)דין 

בי(ה)׳ד 

מכ׳ 

= זכרונו לברכה! זכור לטוב 

זיל 

= בית־(ד.)חולים 

בי(ה)יח 

מל״א 

־־־ זה לזה! זו לזו 

זליז 

= בית־(ה)חרושת 

בי(ה)חיר 

מליב 

= חכמה, בינה, דעת 

הביד 

= בית־(ד.)כנםת 

בי(ה)כ״נ 

מלהיי 

= חגיגה 

חג׳ 

= בידלאומי, בידלאומיים 

בייל 

מלה״ע 

= חוץ־לארץ 

חו״ל 

= בית יעקב לכו ונלכה 

כיל״ו 

מ'מ 

= חושן משפט 

חו״מ 

= בית־(ה;מדרש 

בי(ה)מיד 


־־ חכמינו זכרונם לברכה 

הזיל 

= בית־(ה)משסט 

בי(ה)מיש 

מג׳, מנח׳ 

= חיים יוסף דוד אזולאי 

חיד״א 

= בית (ה)נבחרים 

בי(ה)ינ 

מנכיל 

־־ חיל רגלים 

חייר 

= בית־(ה)ספר 

בי(ה)״ם 

מס׳ 

= חילופי נוסחאות 

חיג 

= ברית טרומפלדור 

בית״ר 

מס(ה)יב 

= חשמונאים א׳ 

חשמיא 

= בכל־זאת 

בכיז 

מעפה״י 

= טמפרטורה 

טסט׳ 

= בבא מציעא 

ב״ם 

מעפינ 

= יבמות 

יבם' 

= במדבר 

במ ׳ , במד׳ 

מעיק, מיק 

= יהושע 

יה׳, יהר 

= בעל־חיים, בעלי־חיים 

בע״ח 

ספאיי 

= ימי־הביניים 

יהיב 

= בעל־פה 

בעים 

מיר 

= יומא 

יו׳ 

=־ בעל־שם־טוב 

בעש״ט 

מש', מש נ׳ 

= יורה דעה 

יויד 

= בבא קמא 

ב׳ק 

נגמיש 

= יוונית 

יוו׳ 

= בראשית רבה! בר רבי! בן רב 

ביר 

נד 

= יום־ביפור 

יויכ 

= בראשית 

ברא׳ 

נר 

= יושב־ראש 

יו״ר 

= ברכות 

ברב׳ 

גויב 

= יחזקאל 

יח׳, יחז׳ 

־= ברית המועצות 

בריהימ 

נח׳, נחס׳ 

= יירשרף 

יי״ש 

־= בתי*(ה)דין 

בת(ה)״ד 

ניט 

= יצא לאור, יצאו לאור 

ייל 

= בתי־(ה)חולים 

בת(ה)יח 

נ*ד 

= ינדהתיכון 

ימהית 

= בתי־(ה)חרושת 

בת(ה)חיר 

ניל 

= מ 10 ] 123 ת 010 ס 1 ( 15 ץ<\£( 

יקיא 

= בתי־(ה)כנסת 

בת(ה>כ*נ 

נים 



= בתי(ה)םדרש 

בת(ה)םיד 

נם׳ 

= ירושלמי 

ירר 

= בתי־(ה)משםט 

בת(ה)מיש 

ם' 

= ירמיהו 

ירט׳ 

־־ בתי־(ה) 0 םר 

בת(ה)ים 

ס״ה, סהיכ 

= ישעיהו 

ישע׳ 

= גרם 

ג׳, גר׳ 

סד," נ 

= כל־אחד 

כיא 

= גיטין 

גיס' 


כהן גדול, הכהן הגדול 
כדור הארץ 

כתב־(ה)יד. כתבי־(ה)יד 
כל ישראל חברים 
כמו־כן 
כלומר 

כהב (ה)־עת, כתבי־העת 
כיד, כרכים 
כתובות 

לירה ישראלית, לירות ישראליות 
לירה שטרלינג 

לספירת הנוצרים 

לפני ספירת הנוצרים 
לשון רבים 
מטר, מטרים 
מיליגרם 
מגילה 

מהדורה, מהדורת 
מורנו הרב רבי ליוא(מסרג) 
מוציא לאור 
משא־ומתן 
מוכר ספרים 
מועד קטן 
מזרח התיכון 
מטבע חוץ 
מטה כללי 

מיליון, מיליונים! מילואים 
מכילתא 
מלכים א׳ 
מלכים ב׳ 
מלחמות היהודים 
םלחס(ו)ת העולם 
מילימטתים)! מכל־מקום! 
ממלא מקום 
מנחות 
מנהל כללי 
מספר 

מםיל(ו)ת־(ה)ברזל 
מעל־פני־הים 
מעל־פני 
מטר מעוקב 

מפלגת פועלי ארץ־ישראל 
מטר מרובע 
משנה, משניות 
נושא גייסות משוריין 
נדרים 
נולד(ה) 
נודע ביהודה 
נחמיה 
נגד טנקים 
נביאים, כתובים 
נזכר לעיל 
נגז״מטוסיס 
נפטר 

ספר, ספרים 
סך הכל 
ספירת הנוצרים 



21 


ראשייתיכות וקיצורים 


22 


ראש מטה בללי 

רפטכ״ל = 

= על־שם! על־שום 

ע״ש 

׳ם = סופר ספרים, תפלין, מזוזות 

סופר סת׳ 

רבי סעדיה גאון 

רס״ג - 

= נדרוש 

פי׳ 

= סימן 

סי׳ 

רבי עקיבא 

ר״ע = 

= -ג 2 ות 0 ! 00 €מ 316511 ק 

פיק "א 

= סכין, כף ומזלג 

סכו״ם 

רשימת פועלי ישראל 

רפ״י = 

תס 1 ז 013 ס 58 \/ ת 10 ז 


= סנטימטר(ים) 

0 ״מ 

רבי שלמה ב? גבידול! 

רשב״ג = 

= פלוגות מחץ 

פלמ״ח 

= סנטימטר מעוקב 

סמ״ק 

רבן שמעת בן גמליאל 


= פסחים 

פס׳ 

= סנטימטר מרובע 

סמ״ר 

רבי שמואל בן מאיר 

רשב״ם = 

= פרנקפורט דמיין 

ספד , ׳ מ 

= סנהדרין 

סד. סנה׳ 

רבי שלמה יצחקי 

רש״י = 

= פרופסור 

פרום׳ 

= עיין! ערד 

ע׳ 

שלודזא דרבנן 

שד״ר = 

= פתח תקוה 

פ״ת 

= עמוד א' 

ע״א 

שיר־השירים 

שה״ש - 

= צבא הגבה לישראל 

צה״ל 

= עמוד ב׳ 

ע״ב 

שופטים 

שר, שום׳ = 

= צרפתית 

צרם׳ 

= עבר־הירדן 

עבה״י 

שולהן ערוד 

שר׳ע, ש״ע = 

= קילוגרם 

ק״ג 

= עברית 

עבר׳ 

שאלות ותשובות 

שו״ת = 

= קדמוניות היהודים 

קדה״י 

= על־גבי 

ע״ג 

שר (ה)חוץ 

ש(ה)״ח = 

= קילוהרץ־שניה 

קה״ש 

= עליו(ד.) השלום 

ע״ה 

שמות 

שמ ׳ , שמר = 

= קילוואט 

ק״י 

= עורד־(ד.)דין 

עו(ה)״ד 

שמואל א׳ 

שמ״א = 

= קילוואם־שעה 

קו״ש 

= עולם הבא 

עוה״ב 

שמואל ב׳ 

שמ״ב = 

= קידושין 

קיד׳ 

= עולם הזה 

עוה״ז 

שמחות 

שמח׳ = 

= קילומטר 

ק״מ 

= עבודה זרה 

ע״ז 

שניה 

שנ׳ = 

= קילומטר מרובע 

קמ״ר 

= על חשבון 

ע״ח 

תל־אביב 

ת״א = 

= קילומטר־שעה 

קמ״ש 

= על־יד! על־ידי 

ע״י 

תהלים 

תה׳ = 

= קרית־ספר 

ק״ס 

= על־ידי־זה 

עי״ז 

תולדות ישראל 

תו״י ־= 

= קרן קימת לישראל! 

קק״ל 

= על־ידי־כו 

עי״ כ 

תולדות (דסיהודים 


= ראה! רבי,רבנו! רבים 

ר׳ 

= עירובין 

עיר׳ 

תוספות ז תוספתא 

תוס׳ז תוספ׳ = 

= רבי אברהם בן דוד 

ראב״ד 

= על־כן 

ע״כ 

תושבים 

תוש׳ = 

= רבי אברהם בן עזרא 

ראב״ע 

= על־כל־פבים 

עכ״ם 

תלמיד חכם, תלמידי חכמים 

תוצר לאומי גולמי 

ת״ח = 

תל״ג = 

= רבי דוד קמחי 
= רוסית 

= ראש חודש 

רד״ק 

רום׳ 

ר״ח 

= עמוד(ים)! עמוס 
= על־מנת 
= על־נהר 

עם׳ 

ע״מ 

ע״נ 

תמונה, תמונות 

תם׳, תמו' = 

= רבי יהודה הלוי 

ריה״ל 

= על־סמד 

ע״ס 

תורה, נביאים, כתובים 

תנ״ד = 

= רבי יצחק (אל)םאסי 

רי״ף 

= עיין ערד 

ע״ע 

תענית 

תע׳, תעג׳ = 

= ראש (ה>םמשלה 

ר(ה)״מ 

= על־פי 

ע״ם 

תרומות 

תר׳, תרו׳ = 

= רבי משה איסרליש 

רמ״א 

= על־פני 

עש״נ 

תרגום, תרגם 

תרג׳ - 

= רבי משה בן מימון 

רמב״ם 

= על־פי־רוב 

עפ״ר 

תלםוד(יךתורה 

ת״ת = 

= רבי משה בן נחמן 

רמב״ן 

= ערבית 

ערב׳ 


1 ) £00 ת 3110 ז 0 ^ק 0 — ?31051100 £x ?£? 

ץ 1 ־ 101 ־ 0021 

׳ 0 < 2 ת 0310 ? י 2 ׳* 1550 -ץ 3111 ? — .ז\\_<ן 

013551501100 ז 10 ) 110 > 3 קס 1 £? ,^-? 

£1 1111550050113 ־ 110 \ 

0$ ׳\ 111 ] 10$ ) £111 110$ 00 * 0 ? — ]£? 
100 ( 100150 ) 10$ ) 1 ] 1 ־ 2011$0111 — ז\?ס 2 

5 ת 1 סז 0 ^\- 3 ו 3135111 ? 


100 ( 150 ) £ 001105105/31 ־ 101 > 10 

( 38 — 1929 ) 1110 ( 1 טקס? 

005011101110 . 1 ) 0 ] זט£ 0011 ( 1 ־ 3111 ] — 0£ ]] 

־ £11013101 1 ) 0 ט 

1105 ) 810 1511 ׳*\ 0 ] 0£ 01-1121 (>] - ז 8 ]( 

^ 10 ^ 0 ? ץ 1 חס 1 ז 3 ס 0 1 ( 15 ׳\\ 0 ] — ? 2 >] 

- 0050111011 ־ £01 111 ־ 03150111 — ]¥\ 10 א 

-ט] 10$ ) 50113£1 ס 1$$0 ^\ .ט 10 
100101115 ) 


0£ 031 ־ 001 ] ח 03 ו־ו 0 ד 11 \^ — 

ץ 101130010£ \נ 

31 ^^ 0£ | 11 X1100 ־ 1/31 ־ £131 — ? 1X11 ־ 1 

^׳\ 10 ׳ץ 0 ? 

00110£0 ת 0 נת 0 ?\ 0 ־ו< ££01 — \נ ££00 

011031 ^ 

11031 ( 11 ? 0 £ 031 ־ 001 ] — 8 £ ( 

31010 ־ £1101 

0050115011211 ־ 1101 0011 ( 31111 ] - 6 ] 00 ] 

100 ) 0 ] ־ 101 > 005011101110 ־ £01 



דמות האדם כציור מודרני. מימיו — למעלה: א. מאנה. המרפסת, 1868 (לובר, פאריס) 1 
למסה: ג. ודד. גותיקה אמריקנית, 1930 (המכון לאמנות של שיקגו) 1 משמאל — למעלה: 
א. ויר, אמו ואחותו של האמן. 1893 (המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו־יורק) 1 באמצע: ח. סירו, 
נשף סנובי אצל הנסביה. 1944 : למטה: מ. ובר, הגרניון, 1911 (המוזיאון לאמנות מודרנית, 
ניו־יורק) 


(לערך ציור) 









27 


פלןיגג 


28 


הפרובינציות. עיקר גידול ה אוב לום יה בם׳ חל במאה ה 20 . 
הגורמים הראשיים היו הגירת כפריים מהעורף החקלאי בשנות המ¬ 
אבק של אילי המלחמה (ע״ע סין, עם׳ 883 ), וקליטת פליטים ממג־ 
צ׳וריה לאחר כיבושה בידי היפנים ( 1931 ). קצב גידול האוכלוסיה 
הואץ במיוחד לאחר כינון השלטון הקומוניסטי עם פיתוחה, תיעושה 
המזורז והרחבת תחומה. האיזור המטרופוליטני של פ׳ 
(ו 1 )ו 84 .? [שה]) מקיף (מ 1957/8 ) 17,800 קמ״ר וכולל 8 עיריות 
("׳!ס [צ׳ו] במרכז ו 9 גלילות (תי״ל.!! [שין]) כפריים בשוליים. 
התחום הכפרי מהווה כ 90% מהשטח וב 1959 ישבו בו כ 1/3 מכלל 
האוכלוסין. 


גידול האוכלוסיה בפקינג 


שטח (קמ״י) 

מספר תושבים 
(אלפים) 

שנה 

62 

801 

1916 

62 

1.556 

1936 

62 

1,688 

1946 

* . 

2.360 

1949 

7,100 

2.768 

1953 

♦ , 

4,000 

1957 

17,800 

6.800 

1959 

17,800 

7,570 

1971 

..— לא ידוע 


מבנה העיר. פ׳ העתיקה מורכבת משתי יחידות עירוניות 
עיקריות מוקפות חומה וחפיר ששטחן יחד כ 62 קמ״ר: העיר הפני¬ 
מית (שהאירופים כינוה בטעות "הטאטארית") שצורתה ריבוע, ומ¬ 
דממת ובצמוד לה העיר החיצונית ("הסינית") שצורתה מלבנית. 
הבינוי העירוני מבוסס על דגם ישר־זווית שנשמר בהקפדה 


פקינג: העיר החיצונית והעיר הפנימית 


מאז שתוכנן לראשונה, בראשית המאה ה 15 . במרכז המערך 
העירוני — ציר אורך הנמשך ממגדל הפעמון שבצפון העיר 
הפנימית דממה, עד לשער יונג דינג שבחומת העיר החיצונית. 
משני צדדיו מאורגנים באופן סימטמ והרמוני החומות, השערים 
הראשיים, המבנים השונים, השווקים והגנים. המבנים החשובים 
ביותר נמצאים על הציר המרכזי או בצמוד לו. מערך הרחובות בעיר 
הפנימית, הוא בדגם שתי וערב, והדרכים הראשיות מחברות את 
השערים שבחומה. הבתים העתיקים, ששימשו למגורי המקורבים 
לקיסר ולפקידות הגבוהה, הם לרוב בני קומה אחת, חזיתותיהם פונות 
דרומה וסגנונם הארדיכלי אחיד. מעליהם מתבלטים מבני הארמונות, 
המקדשים והפגודות, המצטיינים בגיוון ארדיכלי, בחממ הבניה 
עשירי-הצבעים ובעיטורים. תחושת רחבות מודגשת ע״י שילוב 
בניה מרווחת עם שטחים פתוחים — גנים ואגמים. ם׳ נודעת כאחת 
הערים היפות בעולם. 

בתוך העיר הפנימית נמצאת העיר הקיסרית המו¬ 
קפת חומה, ובתוכה העיר האסורה המוקפת חפיר ובה ארמונות 
המלכים משושלות מינג וצ׳ינג המשמשים היום כמוזיאון לאמנות 
סין. חומות העיר האסורה הוסרו ב 1949 . בחזית הדרומית של גוש 
הארמונות משתרעים גן התרבות של העם וגן ג׳ונג שאן. ביניהם 
נמצא שער הנפתח לכיכר המרכזית טין אן מן (שער השלום 
השמימי), המשמשת לתהלוכות ולמפגנים המוניים. במרכז הכיכר 
הענקית ניצב עמוד זכרון לגיבורי האומה, ומשני עבריה המבנים 
המונומנטליים של היכל העם והמוזיאון להיסטוריה של סין ותולדות 
המהפכה, שהוקמו לאחר 1949 . מדרום־מזרח לעיר האסורה נמצא 
רובע הנציגויות הזרות שהוקמו מהמחצית השניה של המאה ה 19 . 

העיר החיצונית קמה כפרוור 
(בעיקר במאה ה 16 ). פרט לציר המרכזי 
הנמשך משער ג׳ין שמול כיכר טין אן מן 
דרומה לשער יונג דינג, מערך הרחובות 
אינו סדיר כבעיר הפנימית, צפיפות 
המבנים גבוהה והרבה סימטאות מתפת¬ 
לות ללא מוצא. בדרום העיר החיצונית 
משני עברי הציר המרכזי נמצאים גן דין 
טאן, שבו מקדש השמים (ר׳ תמ׳) 

וגן די טאן, שבו מקדש החקלאות; 

ור׳ להלן, עמ ׳ 30 . 

לאחר 1949 הוכנה תכנית־אב לבינוי 
העיר החדשה שמחוץ לחומות. היא 
מקיפה את העיר העתיקה מכל עבריה, 

ועיקר התפתחותה בדרום ובמערב, ול¬ 
אורך הכבישים הראשיים ומסה״ב. מערך 
הרחובות נבנה בדגם שתי וערב, ולשם 
יצירת רציפות בין העיר העתיקה לחד¬ 
שה נפרצו החומות לאורך הצירים הרא¬ 
שיים. בבינוי הודגש האיזור בין התפקו¬ 
דים השונים. אזורי התעשיה אותרו 
בדרום ובמזרח. בהתחשב בכיוון הרוחות 
השכיחות וכדי למנוע זיהום אוויר ביתר 
חלקי העיר. משרדי הממשלה נבנו בשו¬ 
ליים המערביים ולידם וכן בצפון־מערב 
הוקמו שיכונים. רובע מגורים חדיש בבנה 
בהו בינג לי מצפון לחומה. מוסדות 
חינוך גבוה רוכזו בצפון־מערב. במקביל 
להרחבת השטח הבנוי מחוץ לחומות 
שבתוכו נבלעו יישובים רבים. בוצעו 
עבודות שיקום ובינוי מחדש בעיר הע- 



| | העיר העתיקה 

ר * ל . ־ ־ ■ ?■ ק 
1 ^;^ 11 גנים 


_גבול העיר 

הקיסרית 


מס״ב 

שער שן וו- 


2 ניכר שין או מן 

3 עמוד ויכרון לגיבורי האומה 

4 מוזאזן להיסטוריה של סין ותולדות המהפכה 

5 בית הוועד הנורבוי של המפלגה וזד,וחוו •סטית 





29 


פקינג 


30 



תיקה׳ והוקמו בה 
מבנים רבי-קומות. 

אולם, כל אלה אינם 
מדביקים את קצב 
גידול האוכלוסין, לכן 
קיימת צפיפות מגו¬ 
רים גבוהה• תפקודה 
הפסרתי של ם׳ כ¬ 
מרכז מדיני מי¬ 
נה לי לאומי נשמר 
ואולי התעצם לאחר 
כינון הרפובליקה ה- 
#<ןיננ: "םקד׳פ ה׳שבוים" בנז די! סאן, עממית, עקב אפיו ה" 

בעיי הח '* ינית * ריכוזי של המשטר. פ׳ 

היא מושב רוב המוסדות המדיניים והמיגהליים המרכזיים של המדינה 
והמפלגה: משרדי הממשלה, הקונגרס הלאומי העממי (בית המ¬ 
חוקקים), הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, ביהמ״ש הגבוה 
וכל זרועות התכנון, הפיקוח והניהול בתחומים השונים (וע״ע סין, 
עט׳ 836 — 840 ! ור׳ להלן). 

כ 36% מכלל מוסדות המדע והמחקרשלסין מרוכזים בם׳; 
כשליש מכלל מכוני המחקר של האקדמיה הסינית למדעים פועלים 
בם/ וכן מוסדות האקדמיות למדעי החקלאות והרפואה. באוניברסיטה 
הלאומית (נוס , 1950 ) לומדים כ 1,000 תלמידים, באוניברסיטת פ , — 
כ 10,000 תלמידים, ובאוניברסיטה למדע ולטכנולוגיה (נוס׳ 1958 ) — 
כ 6,000 תלמידים. בם׳ קונסרווטוריון למוסיקה ובת״ס גבוהים לאמי 
נויות, דרמה וריקוד. על האופרה של ם׳: ע״ע סין. עט׳ 910 . גן החיות 
של פ׳ הוא הגדול בסין. פ׳ היא מרכז הדפום והמר׳לות. בה יוצאים 
כ 250 כ״ע ויותר מ 20 עתוגים. בפ ׳ פועלים תחנת השידור המרכזית 
של סין ואולפני טלוויזיה. 

כלכלתם׳ השתנתה באורח יסודי: מכלכלת עיר צרכנית ובירה 
מלכותית למרכז תעשייתי בכיר. תכנית החומש הסינית הראשונה 
( 1953 — 1957 ) הדגישה את בינוי הבירה ותיעושה. כיום פ׳ היא חלק 
מאיזור תעשיה הגדול והחשוב בסין הצפונית, המשתרע מזרחה עד 
חוף מפרץ בו הי וכולל את טינצין (ע״ע). תחילה הורחב מפעל 
הברזל והפלדה בשה-ג׳ינג-שה (ראשית הקמתו 1920 ). כושר תפוקתו 
השנתית: 1.9 מיליון טון ברזל, 1.5 מיליון טון פלדה. כ״כ הוקמו 
מפעלים לייצור מכונות, מנועים׳ קטרים, טרקטורים ובתי־זיקוק, 
שהם חלק מתשלובת פטרוכימית גדולה. פותחה תעשיה לייצור 
מוצרי חשמל, מכשירים מדויקים ומחשבים וכימיקלים. פ׳ היא מרכז 
תעשיית הטכסטיל (כולל סיבים מלאכותיים) הסינית. פרט לכותנה 
הגדלה בפרובינציית הובי, אין העורף הכלכלי של פ׳ מספק את צרכי 
התעשיה בחמרי גלם ואלה מיובאים מדרום סין. בעבר נודעה ם׳ 
כמרכז לייצור חפצי אמנות לצרכי חצר הקיסר. ענפי מלאכה 
מסרתיים פועלים גם כיום וכוללים: ייצור שטיחים ומרבדים, חר¬ 
סינה, גילוף ידה (ע״ע) ושנהב, עבודות אמאיל, לכה, תחרה ורקמה. 
לשם אספקת תוצרת חקלאית לעיר הורחבו השטתים המעובדים 
בשולי האיזור המטרופוליטני של ם׳! שטחים אלה מנוהלים ע״י 


קומונות עממיות בשיטות אינטנסיוויות וממוכנות. 

כפ׳ מרוכזים המשרדים הכלכליים הלאומיים והמוסדות לתכנון, 
פיקוח וניהול כלכלי, לרבות הבנק של סין העממית, 

תחבורה. כבישים מהירים וקווי מס״ב יוצאים מם׳ לכל חלקי 
סין. קווי מס״ב בין־לאומיים (פועלים זמנית) מקשרים את פ׳ עם 
מוסקווה דרך אולן באטור (מונגוליה), פיונגינג (קוראה הצפונית) 
והנוי (ויטנאם הצפונית). בעיר 4 תחנות־רכבת, הגדולה שבהן 
(תחנת פ׳) הושלמה ב 1959 ומשרתת כ 200,000 איש ביממה. לאח¬ 


רונה הושלמה בניית רכבת-תחתית בעיר, ם , צומת לקווי התעופה 
האזרחיים של סין• יש לה נמל־נהר בקצה הצפוני של "התעלה 
הגדולה" ונמל טינצין משמש כמוצאה לים. 

*^ 7 ־..ת , 0113118 7 " 0 < 61 }> 3111/ 1956; 5x0-1700 .׳/ , 01113 1111 

; 1965 ,(? 13 ,.׳ 801 . 000 £ ) 0/111111 ! 11 , 1 , 11 ״ 1 ״ 60 / 0 0111 ! ן 0 < £ 1 }\ £״/, אס ־ ז !) 

. 1970 , 1 ( 011 ״ 6 / 1 / 1 / 0 ־ 01 ? •> 1 / 1 ' , 00111 .'• 1 

ר. בנ. 

אמנות. העיר שנבנתה בתקופת שושלת מינג הוקמה ע״ג שרי¬ 
דים של ערים קדומות יותר (ר׳ להלן, היסטוריה), ע״ם עקרונות של 
תכנון ערים סיני מתקופת סונג. ב 1420 הוקמו שגי מקדשים בעיר 
החיצונית, ,,הסינית", ע״י הקיסר יונג לו: מקדש השמים ומקדש 
החקלאות. בראשון שבהם (שוחזר ב 1754 ), הקדוש שבמקדשים 
הסיניים, מוקף המזבח חומה כפולה: החיצונית מרובעת והפנימית 
עגולה — ביטוי לתפיסה, לפיה לאדמה צורה מרובעת ואילו 
השמים — עגולים! המקדש נבנה כמרפסת שיש עגולה תלת־ 
מפלסית שמעקיה מחוטבים בפיסול שיש עשיר. מרשימה ביותר 
במכלול מבניה, ארמונותיה ושעריה היא העיר האסורה. מכלול 
"שלושת האולמות הגדולים", ששימשו ארמון לקיסרי שושלות מינג 
וצ׳ינג, הוא המפואר שבמבנים אלה! "אולם ההרמוניה העליונה" 
( 1627 ) הוא דוגמה יפה לצבעוניות המאפיינת את הארדיכלות 
הסינית: אריחי־גג צהובים, לוחות-דלת מעוטרים זהב, עמודי־תווך 
בצבע ארגמן — כל אלה על רקע השיש הלבן. מגדל-הפעמץ, צפונית 
לעיר האסורה, נבנה ב 1272 , והוקם מחדש במאה ה 19 ! סמוך לו 
מגדל-התוף. — וע״ע סין, ארדיכלות, עט׳ 920 — 922 . 

,£ ח 3 ) 11 צ 1,10 ; 1926 , 1-111 / 0 1111 < 1 £ ) 1 ז 1 / £!/' 7 , 0 . 511 X 11 

/ 1967 /־/״</״׳ 7 

היסטוריה. סמוך לם׳ נתגלו שרידי "אדם פ׳" מלפני כ- 
400,000 שנים (ע״ע אנתרופולוגיה פיסית, עמ' 717 ), ולא הרחק 
משם — שרידי יישוב מהתקופה המסוליתית, שתושביו חיו על ציד 
ודיג. 

במאה ה 12 לפסה״ג היתר■ צ׳י, סמוך׳ לפ ׳ , בירת ממלכת ין, 
שהיתה מדינה וסלית של שושלת ג׳ו (ע״ע סין, עמ׳ 848 — 850 ). 
בסוף המאה ד, 3 לפסה״ג נהרסה צ׳י בידי שה הואנג־די, מייסד 
שושלת צ׳ין (שם, עמ׳ 852 )! על חרבותיה בנו קיסרי האן ( 206 
לפסה״ג — 220 לסה״נ) עיר חדשה, ין או יו־צ׳או, שהיתה בסים צבאי 



פקינג; סזזיאח לה< 0 ט 1 ריוז של סיז 1 ווג 5 ד 1 ו! הסהסכה 





31 


פקינג 


פקיסטן 


32 


להגנת הגבול. במאות ה 4 — 7 שלטו בד. כובשים זרים שפלשו לסין, 
ורק בימי שושלת טאנג( 618 — 907 ) חזרה יו־צ׳או לידי סין. במאה ה 10 
שוב נהרסה בידי נוודים־פולשים; אלה הקימו את ממלכת ליאו(שם, 
עמ׳ 870 ) ובירתה בערך באותו מקום שבו עמדה יויצ׳או. ב 1125 חרבה 
ממלכת ליאו בידי היורצ׳ד, שבט טונגוסי שהשתלט על הצפון והקים 
בה את ממלכת ג׳ין, ובירתו אף היא היתד. באותו מקום שבו עמדה 
יו־צ׳או, ששמה הוסב ל!ן־ג ׳ ינג או צ׳ונג־טו. 

ב 1271 קבע קובלי (ע״ע) ח׳אן, מייסד שושלת יואן המונגולית 
בסין, את בירתו בצ׳ונג טו (שמה הוסב לטה-סו), ומאז היתה העיר, 
בהפסקות קצרות, בירת סין. העיר שבנה קובלי היתה גדולה בהקפה 
( 50 קמ״ר) ומרשימה בבנייניה, ובימיו ישבו בה 400,000 תושבים. 
כשהופלה שושלת יואן המונגולית ועלתה שושלת מינג ( 1368 ) הו¬ 
עתקה הבירה לננקינג, ושמה של טה־טו הוסב לבי־פינג, וב 1403 
ניתן לה שמה הנוכחי, פ׳. ב 1421 חזרה והיתה לבירת סין. 

בתקופת מינג( 1368 — 1644 ) גדלה פ׳ עוד יותר מבימי המונגולים, 

וב 1553 החלו לבנות סביבה חומה חיצונית שתקיף את פרווריה 
החדשים; מחוסר תקציב הושלמה בניית החומה מדרום בלבד, וכך 
נשאר מבנה העיר העתיקה עך היום הזה. אולם קיסרי מינג שיפצו 
את החומה העתיקה, שהמונגולים בנוה מטין׳ ובנוה מלבנים. 

גם בימי שושלת צ׳ינג (המאנצ׳ו? 1644 — 1911 ) היתה פ׳ בירת 
סין, והמאנצ׳ו בנו בה ארמונות ומקדשים רבים. ב 1860 פשט צבא 
בריטי—צרפתי על פ׳ (ע״ע סין, עמ׳ 880 ). "ארמון הקיץ" הישן, 
שנבנה במאה ה 17 , נהרס כולו בידי הכובשים. באותה שנה הוקמה 
בעיר שגרירות בריטית והוקצה רובע מיוחד לשגרירויות. בעת מרד 
הבוכסרים ( 1900 ) היה הרובע נצור 55 יום, עד שחיל-משלוח בי״ל 
(יפנים, רוסים, בריטים, צרפתים ואמריקנים) כבש את העיר 
( 14.8.1900 ; ע׳ שם, עמ ׳ 881 ). 

עד 1928 היתד. פ׳ גם בירת סין הרפובליקנית. אותה שנה הועברה 
הבירה לננקינג, והוחזר לפ ׳ שמה הקודם בי־פינג. ב 1937 — 1945 
היתד. כבושה בידי היפנים. עם השתלטות הקומוניסטים והקמת הר¬ 
פובליקה העממית ( 1949 ) חזרה להיות הבירה ושוב נקראה פ׳. מאז 
גדלה העיר במהירות רבה מאד. עיקר הגידול: מ 1948 עד 1960 — 
מ 4 / נ 1 מיליון ל 6.8 מיליונים. 

אה. א. 

פקיסטן (וו 13 <!״ 1 ב?), רפובליקה בצפון־מערב תת־היבשת ההודית, 
הכוללת את הפינה הדרומית-מזרחית של רמת איראן(בלו־ 

צ׳יסטן, ע״ע). שטחה 803.940 קמ״ר; 62 מיליון תוש'( 1973 ). מ 1948 
נמצא בחסותה החלק המערבי והצפוני של קשמיר (ע״ע), ששטחו 
84,000 קמ״ד ובו 1.8 מיליון תוש׳. עד 1971 נכללה בתחום פ׳ גם 
בנגל המזרחית, בפינה הצפונית־מזרחית של תת־היבשת ההודית, 
שנקראה פ , המזרחית; היא היום מדינת בנגלדש. 

נאוגרסיה, עט' 31 ; אקלים, עט׳ 33 ; צוסח, עס׳ 33 ; חי. עט׳ 34 ; 

אוכלוסיה, עט׳ 34 ; חינוך, עט׳ 35 ; כוחות מזוינים, עט' 35 ; חיקה, 

משטר ומשפט, עט׳ 36 ; כלכלה, עט׳ 36 : היסטוריה, עט׳ 38 . 

ג א ו ג ר פ י ה. המבנה. ניתן לחלק את פ׳ ל 4 אזורים עיקריים: 

א. עמק האינדוס (ע״ע), מישור שהוא לב המדינה ובו כ% מתושביה. 
הוא בנוי שכבות עבות של סחף נהרות, בעיקר ממערכות ההרים 
הרמים המקיפים אותו. מעל פני המישור מתנשאים, בעיקר בצפונו, 
טורי גבעות בנויים סלעים עמידים, שבחלקם הם שלוחות ההרים 
מצפון ובחלקם הרי־משאר של קצוות הגוש הקדום הדקני. גובה 
הגבעות מעל סביבתן אינו עולה על כמה עשרות מטרים. 

חלקו הצפוני של מישור האינדוס הוא ארץ פנג׳ב (ע״ע) המ¬ 
כותרת ע״י 5 מיובליו הראשיים: סאטלג׳, באם, ראווי, צ׳נאב וג׳ה- 
לום. האינדוס זורם בשוליו המערביים של חלק זה של המישור. 
החבל בין האינדוס לבין הג׳הלום הוא ערבת־מדבר וקרוי מדבר 
טהאל ( 11131 ). קרקעותיו חוליות וסחף גם מכסה חלק גדול ממנו. 


רשת תעלות צפופה פרושה עפ״נ מרבית השטחים בין יובלי האינדוס 
בפנג׳ב וכן בין האינדוס לבין חלקו התחתון של הג׳הלום. תעלות אלו 
מקיימות חקלאות שלחין אינטנסיווית ומכלכלות אוכלוסיה צפופה. 
לאחר התחברות האינדוס עם יובליו בפנג׳ב נעשה עמקו צר (כ 80 
ק״מ לעומת כ 400 ק״מ בפנג׳ב התיכונה), בגזרה בה מתקרבים זה 
לזה ביותר מדבר טהאר במזרח והרי סולימאן במערב. בקטע זה 
זורם הנהר באפיק הנמוך ב 20 — 30 מ׳ מפני המישור ומשום כך 
קשה להשתמש במימיו ישירות להשקיה, אך הוא נוח, יחסית, לבניית 
סכרים. קרוב לעיר סוקור מתרחב המישור במידה רבה, וחוזרת ומס- 
תעפת רשת התעלות. במחציתו הדרומית של עמק האינדוס משתרע 
חבל סינדה שבו שורר אקלים מדברי. האוכלוסיה מרוכזת רובה ברצו¬ 
עה ברוחב 30 — 70 ק״מ ממזרח לנהר ותלויה במימיו. הדלתא של האינ¬ 
דוס, שקדקדה בקרבת העיר חידראבד, משתרעת לרוחב של ב 200 
ק״מ. שמחי ביצות נרחבים במזרחה מתחברים עם איזור ביצות אחר. 
הרן הגדול של 2 ץ׳ ( £1111:11 )ס ״״ 1113 ר.ש-! 0 ). שטח זה נמוך ומי הים 
חודרים לתוכו בשיאה של גאות הים ובהשפעת רוחות המונסון 
הדרומיות־מערביות. איזור הדלתא מיושב בעיקר בשוליו המערביים 
ובו יושבת העיר קרצ׳י, הגדולה בערי פ , ובירתה בשנותיה הראשו¬ 
נות. 

מקורות האינדוס וחמשת יובליו הנ״ל נמצאים בשטחים הנתונים 
לשליטתה של הודו. היכולה להטות לתחומה חלק גדול ממימיהם 
ולפגוע קשה בפ ׳ . בהסכם שנחתם ב 1960 ניתנו להודו מימי שלושת 
היובלים המזרחיים: סאטלג׳, ראווי ובאם! ואילו להשקיית האדמות 
בפ׳, שהושקו עד אז ממימי הנהרות האלה, נועדו מימי היובלים 
המערביים, שיועברו אליהן באמצעות מפעלי סיכור ותיעול שיוקמו 
במימון בי״ל. 

ב. מדבר טהאר (■ 11131 ) בשוליים הדרומיים־מזרחיים של 
פ׳. מדבר טרשים וחולות הנמצא בשוליו הצפוניים־מערביים של 
הגוש הקריסטליני הקדום של דקן (ע״ע). המדבר שומם, מבותר 
מאוד, קשה למעבר ודל באוכלוסין. 

ג. האיזורההדרי. בצפון פ׳ ובצפון־מערב קשמיר שבש¬ 
ליטת פ׳ נכללות מערכות ההרים הבאות: החלק המערבי של הרי 
ההימליה (ע״ע) ורכסים ראשיים המסתעפים מהם. הגדול בהם הוא 
רכס הרי המלח. הרי קרקורם עד לרמת פמיר (ע״ע) וכן כמה מהר¬ 
כסים של צפון־מזרח הרי הינדוקוש (ע״ע). רוב האיזור הוא ארץ 
הרים רמים שבה פסגות רבות מעל 6,000 מ׳ ושטחים נרחבים מכוסים 
קרחונים ושלגים כל ימות השנה. כאן נמצאת הפסגה השניה בגבהה 
בעולם — גודוויו אוסטן ( 1 !^ 11 \/ ח 1 ׳וי\! 001 או £ 2 ), 8,611 מ׳. 
האינדוס ויובליו המנקזים איזור זה זורמים בעמקים צרים הנמוכים 
בהרבה מסביבתם ופורצים לעבר המישור של צפון פנג׳ב בגאיות 
תלולים. במוצאם למישור יוצרים מניפות סחף גדולות המקיימות 
אוכלוסיה חקלאית צפופה. בחלקים נרחבים של האיזור ההררי 
האוכלוסיה דלילה מאוד ומפוזרת ביישובים קטנים השוכנים בעמקי 
הנהרות ובאגנים. רבים מעמקים אלו מבודדים ומקיימים רק מגע 
מועט עם השלטון. כמה נסיכים קיימו כאן, בעבר, אוטונומיה חלקית 
(גילגיט; הנזה); חלקו המזרחי של האיזור נקרא בלטיסטן. 

בצפון־מערב פ , נכללים הרכסים המזרחיים של הרי מחוז הירי- 
סטן ורכס הרי סולימאן, שהם חלק ממערכת ההרים הסוגרת 
על רמת איראן ממזרת. הדי קמטים צעירים אלה המשתייכים למער¬ 
כות ההרים האלפיניות מתנשאים לגבהים של 2.000 — 2,500 מ/ ולהם 
פסגות בודדות מעל 3,000 מ׳. שיאם ברכס ספד קוד, 4,760 מ/ המעבר 
ממישור האינדוס לאיזור הררי זה הוא חד, בגלל קווי העתק התוח¬ 
מים קטעים ארוכים של ההרים במזרח. ההרים צחיחים ומבותרים 
מאוד. באיזור זה האוכלוסיה דלילה וכרבע ממנה הם שבטים נוודים 
או נוודים למחצה, רובם פתנים (ר׳ להלן, אוכלוסיה). בצפון האיזיר 
קיימו כמה נסיכים אוטונומיה חלקית (סואט. צ׳יטראל). 



33 


פקיסטן 


34 


ד. בלוצ׳יסטן(ע״ע), חלקה המערבי ביותר של פ׳, שייכת מבחינת 
המבנה והאובלוסין לרמת איראן. שילובה בפרובינציה בם׳ הוא 
ירושת השלטון הקולוניאלי הבריטי. 

א ק ל י מ ה של פ׳ הוא מדברי, פרט לאזורי ההרים בצפון ובצפון* 
מערב ואיזוד קטן בצפון פנג׳ב. תנודת הטמפרטורות העונתיות 
והיומיות גדולה בכל חלקי ם׳, פרט לאיזור הסמוך לחוף בדתם. 
הטמפ׳ הממוצעת של החודש הקר ביותר (ינואר) בצפון מישור 
האינדוס היא ״ 10 וטמפדטורות מינימום של ״ 3 —׳־ 4 תדירות בחדשים 
דצמבר׳ ינואר ופברואר. הטמפרטורות הממוצעות של החודש החם 
ביותר (יוני) נעות בין 32 0 — ס 35 , אך בחדשים יוני—ספטמבר נר¬ 
שמות גם טמפרטורות מעל ס 40 . בחלקו התיכון של עמק האינדוס 
טמפרטורות החדשים הקרים קצת נוחות יותר, אך החום בחדשי 
הקיץ כבד יותר. הטמם׳ הממוצעת של חודש יוני ביקובאבד היא 37 0 
ונרשמות גם טמפרטורות גבוהות מ 45 0 . בשל השפעת הים על דרש 
מישור האינדוס, גבוהות טמפרטורות חדשי החורף הממוצעות ונעות 
בין 17 0 — ס 20 , ואילו טמפרטורות חדשי הקיץ הממוצעות קיצוניות 
פחות ונעות בין ס 30 — 33 0 . 

פ׳ היא ארץ צחיחה וברוב חלקיה קיימות תנודות גדולות בכמויות 
המשקעים משנה לשנה. משקעים יורדים בעיקר בחדשי הקיץ (יוני— 
ספטמבר) בהשפעת המונסון הדרש־מערבי, אך במרבית שטחה 
של פ׳ יורדים גשמים גם בחורף, אם כי בכמויות קטנות. כמות 
המשקעים השנתית קטנה מ 300 מ״מ ב% משטחה של המדינה. 
כמות המשקעים השנתית הממוצעת קטנה ם 100 מ״מ במדבר טהאר, 
ברוב מישור האינדוס התיכון ובחלק גדול מבלוצ׳יסטן. כמויות 
המשקעים קטנות ( 150 — 300 מ״מ) גם באזורי ההרים הרמים שב¬ 
שטחי הספד הצפוניים של ם׳ וקשמיר בגלל ההשפעה החוסמת של 
רכס ההימליה הגבוה. 

בצפון פנג׳ב כמות המשקעים השנתית היא 700-300 מ״מ וב¬ 
אחור ההררי בצפון ובצפון־מזרח לרגלי רכס ההימליה הגבוה כמות 
המשקעים השנתית מגיעה עד 2,000 מ״מ. 

מ. בר. 

צ מ ח י י ת ס׳ עשירה יחסית. היא כוללת חלקים של הודו המע־ 
רבית־צפונית, הרי ההימליה ומרגלותיהם ועמק הגנגס. 

בם׳ נמצא חלק של מדבר סינדה הגדול וצמחייתה משתייכת 
לאיזור הנו 13 *םינדהי בו שולט היסוד הטרופי-מדברי. חבל זה חצוי 
ע״י האינדוס ומהווה מישור נמוך וחם שכמות הגשמים בו אינה עולה 
על 250 מ״מ. מערכה הידרוגרסית זאת תרמה הרבה לניצול השטחים 
לחקלאות שלחין סובטרופית ולדחיקת הצומח הטבעי, אך נותרו עוד 
היש שטחים עצומים של מדבריות טרופיים המכוסים בבני שיח 
דלילים, בערבות דגניים, בסוואנות דלות, ואף בחישות צמחים 
קוצניים. בין הדמיים שולטים: הסוגים 1351111-115 , זקנן, דוחן׳ תטו־ 
ניה. בין העשבים ובני-השיח: מיני טפדוזיה, קוטב לביד, זוגן, מרוח 
ועוד. בסוואנות מלווים הדגניים בעיקר במיני שיטה, שיזף וינבוט 
המשובל. בחישות השיחים הנפוצים ביותר הם: סלוודורה, זקום, 
3 ז 16186 נ! 5 15 ( 0501 !?, א 1 ג, חמרופס. בחופי הימים מצויים מנגרובים. 

חבל פנג׳ב הוא כעין מעבר בין המדבר הטרופי לבין מרגלות 
ההימליה. הוא נמשך למזרח עד למישור הגנגס, כאן פורחת חקלאות 
שלחין הודות לשפעת הנחלים היורדים מההרים הצפוניים. הצומח 
בחבל זה משתנה לאס מצומח מדברי וערבתי ליער המצוי בהימליה 
המערבית הודות לכמות הגשמים ההולכת ורבה כלפי צפון. בכל זאת 
חלקו הרב של חבל זה עדיין מאופין בחישות ובחדשים טרופיים. 

רק חלק קטן ממישור הגנגס נמצא בפ ׳ . חלקו הדרומי טרופי 
יבש ואילו חלקו הצפוני מקיים חרשים טרופיים. 

ההימליה המערבית כוללת את קשמיר, והיא עשירה מאוד ביערות 
עצי־עלים ועצי־מחט מהטיפוס הסינריפני. לרגלי ההרים מצר עוד 
היסוד הנובו־סינדהי וגם יסודות משווניים החודרים אל תוך הע¬ 


מקים שבין ההרים. במדרגות הבינוניות של ההרים ישנם יערות 
עצי־עלים ובהם נציגים רבים של האזורים הממוזגים. בתוך היערות 
האלה מצר שפע של סחלביים, לופיים, מוזיים, בגוניים וכר. במדר¬ 
גות גבוהות יותר עוד מצרות חלקות יער גדולות של מחטנים, ביניהם 
הארז ההימליי ( 10011313 ) 00111115 ), אשוח, אשוחית, ערער. ברוש 
ומיני אורן, כגון אורן ארוך־העלים ואורן גררד. 

מ. ז. 

חי. מצרים נציגי יסודות פאוניססיים פלארקסיים ופלאוטרו־ 
פיים כאחת. בשתי הקבוצות שולטים בע״ח הרריים, מדבריים וערב־ 
תיים. נציגי הפאונה הפלארקטית בעיקרם מהחבלים — היס-תיכוני, 
האירנו־טורני וההימליי־טיבטי. עם הראשונים נמנים, בין היתר, עז 
הבר האסייתית ( 368381115 3 !ק 03 ), כבש הערבה ( 0116013115 15 ז\ 0 

5-181161 ), ה 0 רא הפיסי או הא^גל ( 0113861 1161111011115 11115 [>£), 

דרבן, שועל בלוצ׳י ( 63113 65 ק 11 !¥), חולדת הדבר (-מ! 3 ״ 6501 א 
1163 >), ומן העופות — עפרוני ענק, עפרונן קצר־אצבעות, יןטה חדת- 
זנב, סבכי המדבר וחברה. עם היסוד ההימליי־טיבטי נמנים: עז 
מבורגת ( £31600611 3 >ק 03 ), 3 רל ( 3111 ץ 3 מ 561111015 ?), בובק (־ 431 ( 1 
011311 <£ 01013 ), ומן העופות — קטית טיבטית (- £111613 165 ק 1113 !ץ 5 

11115 ), שכוי הימליי וטיצטני (־ 1166 .ץ . 611515 ץ 111111313 611308311115 '!' 

1311115 ), ואיביסיון יעני ( 511111116111 1101111$ ץ 111 ס 1 > 1 < 11 ). מצרים גם 
בע״ח כלל-פלארקטיים, כגון הזאב וחזיר הבד. הפאונה הפלאר 
טרופית היא בעיקרה סודאנרסינדהית וסחדו־ערבית, כגון הצבי, 
הצבוע, התן, הנמר והגחן, ומן העופות — רץ המדבר, מיני נשרים 
וחסידתיים. אולם מצויים גם בע״׳ח יעריים וסוואניים מהחבל ההודר 
מאלאיי; ביניהם בולט במיוחד הטיגריס המצוי עדיין בדרום ההימליה 
ובהרי פושטוסטן, אך גם האנטילופה ההודית ( 13 ק 163 ׳\ז 60 6 < 111101 !.^), 
הזבד ההודי ( 61113 נ 211 6113 ׳\ 1 ז \), לנגור מצר ( 601611115 115 ץנ 1651 ?), 
ומן העופות — הקיכלית הכחולה ( 6061111605 115 ו £101 ק 0 ץ 1 \), המינה 

( 1115115 65 ז 116 ז 10 > 1611 /) ת׳ךרת ?יאמר ( 1113111611 5111361113 ?). 

עס. ב. 

א ו כ ל ו ם י י ת פ׳ מורכבת מיסודות אתניים רבים שסימן ההכר 
העיקרי שלהם היא הלשון. רוב התושבים הם דוברי לשונות הודר 
אירופיות (ע״ע הדו, לשונות), כגון: הפחדים במערב קשמיר! הפג־ 
ג׳בים, שהם כשליש מאוכלוסיית פ׳ רושבים בצפון פנג׳ב ובמז¬ 
רחה; האוכלוסיה במערב פנג׳ב׳ ממוצא מעורב — פנג׳בי, פתני 
ואפגני, הדוברת שפת להנדה; הרג׳סטהנים בדרומ-מזרח פנג׳ב; 
הסינדהים היושבים במישור האינדוס התחתון. תושבי הספר באיזור 
ההררי הצפוני הם טיבטים־מונגולים. באיזור ההררי בצפון־מערב 
יושבים שבטים פתנים ואפגנים, והשפה השלטת היא פשטו. בצפון* 
מזרח נמצאים קשמירים ולדח׳ים, ורובם קרובים מבחינה פיסית 
ולשונית לטיבטים. בדרום מישור האינדוס התחתון השפעה ערבית 
בולטת, ולאורך החוף של דלתת האינדוס ושל בלוצ׳סטן מצרות עדות 
דוברות ערבית. תושבי בלוצ׳יסטן(ע״ע) הם בלוצ׳ים דוברי בלוצ׳ית 
וברהואים. 

' 97% מתושבי פ׳ הם מוסלמים, רובם סונים׳ כ 2% שיעים (כולל 
אסמאעילים), וכן כ 3% מכת האחמדיה (ע״ע) שהגיעו למעמד כלכלי 
ולהשפעה ציבורית הרבה מעל למספרם באוכלוסיה ועוררו איבה 
רבה; ב 1953 וב 1974 נערכו בהם פרעות אכזריות וב 1974 החליט 
הפרלמנט שלא ייחשבו עוד למוסלמים. קרוב ל 2% הינדואים (בעי¬ 
קר במזרח פנג׳ב [עד פרישתה של בנגלדש היה בם׳ מספר ניכר 
של הינדואים שישבו בבנגל]) וב 1% נוצרים (בערים הגדולות). כמה 
מאות משפחות יהודיות יושבות בקרצ׳י ובלחוד. 

שפת המדינה היא אורד! — שפת הינדוסטני בצורתה האיסלא־ 

מית שקלטה מלים פרסיות רבות! היא כתובה באותיות פר* 
סיות־עדביות. רק כ 8% מתושבי פ׳ הצהירו על אורדו כשפת־האם, 
אך רובם מבינים ודוברים אותה. שפת־האם של 66% — פנג׳בית, 



35 


פקיסטן 


36 


של 13% — 0 ינ- 
חזית ושל 8% — 

פשטו(עד פרישת 
בנגלדש היו ר 1 ב 
תושבי פ׳ בנגלים 
דוברי בנגלית ום־ 

1954 , אחרי מאבק 
קשה, הוכרה בג- 
גלית כלשון רש¬ 
מית שניה). בממ¬ 
של, במוסדות ל¬ 
השכלה גבוהה ו¬ 
בקהל המשכילים מרבים לדבר בשפה האנגלית. כ 20% מתושבי פ׳ 
יושבים בערים. רוב האוכלוסיה העירונית מרוכזת ברשת צפופה 
של ערים בצפון־מזרח פנג׳ב, בשאר חלקי פ׳ מעטות הערים, מרביתן 
קטנות והמרחקים ביניהן גדולים. הבירה מ 1960 איסלאמאבד, 100,000 
תוש׳ ( 1972 ), כ 15 ק״מ מצפון לראוואלפינדי בפנג׳ב. היא עיר 
חדשה שתוכננה כבירה (עד 1960 היתה קרצ׳י הבירה). הערים 
הגדולות של פ׳ הן: קרצ׳י (ע״ע), 3.5 מיל׳ תוש׳; להור (ע״ע), 
2.1 מיל׳ תוש׳> חידראבד (ע״ע הידראבר, עט׳ 78 ), 530,000 תוש׳: 
ליאלפור, 510,000 תוש׳! מולטאן. 440,000 תוש , ! רזלפינדי (ע״ע), 
420,000 תוש׳! פשוואר, 400,000 תוש׳; גוג׳ראנוואלה, 260,000 תוש׳. 

מ. בר. 

חינוך. החינוך בס׳ ירוד. אין בה חוק חינוך חובה חינם, 

ב 40,000 בתה״ס החמש־שנתיים (לבני 5 — 10 ) למדו ב 1969/70 
4,200,000 תלמידים, ב 5,660 בתה״ס התיכונים למדו 1,270,000 תלמי¬ 
דים. ב 1961 לא ידעו קרוא וכתוב 84% מתושבי מערב־פ׳ וכן 78.5% 
מתושבי מזרח-פ׳(בנגלדש). יש בס׳ 5 אוניברסיטות ובהן למדו 8,500 
תלמידים ( 1969/70 ). כן קיימות 5 אוניברסיטות וקולג׳ים להנדסה. 

בד״כ מלמדים בבתה״ס בלשון האיזוד. באזורים שאין תושביהם 
דוברי אורדו מלמדים לשון זו כלשון שניה. בכל בתה״ס מלמדים גם 
אנגלית והיא לשון ההוראה בבתה״ם הגבוהים. החינוך שמתי ביותר 
ואין חינוך משותף לבנים ולבנות. האסלאם הוא בסיסו הרוחני של 
החינוך בכל הדרגים והשאיפה למודרניזציה נשארת בגדר הצהרה, 
בעיקר מחמת התנגדות האוכלוסים 

יחסם השלילי של רבים מתושבי פ׳ לעבודה גופנית — בעידוד 
עקיף של הממשלה — משתקף במיעוט העניין בחינוך סכני. אי־לזאת 
עולות הקצבות הממשלה לבתה״ס התיכונים העיוניים על הסכומים 
המוקצבים לבתה״ם היסודיים. 

. 1969 , 1 :> 11 ?! 50€ /ס 15 זז 11 < 01 ז? 1111 <סו 1€01 ) £4 ,?[זנ 01 .. 4 

הכוחות המזוינים של פ׳ על שלוש זרועותיהם סבלו 
אבדות קשות במלחמה נגד הודו בדצמבר 1971 . ב 1973 מנו כוחותיה 
כ 330,000 איש. הגיוס הוא סלקטיווי. יש כ 515,000 אנשי מילו¬ 
אים. התקציב הצבאי ל 1973/74 היה 443 מיליון דולר. פ׳ חברה 
ב״ארגון ברית המרכז" (סנט״ו) ז מ״ברית דרום־מזרח אסיה" 
(סיאס״ו) פרשה בסוף 1972 . שני ארגונים אלה לא נחלצו לעזרתה 
במלחמת 1971 . 

כ וח וח ה י ב ש ד* כ 300,000 איש מאורגנים ב 2 דיוויזיות שריון, 

10 דיוויזיות חי״ר, חטיבת שריון עצמאית וחטיבת נ״מ. ישנם 
כ 50 ( 14 טנקים, חלקם מיושנים׳ מתוצרת סין, אה״ב ובריה״ם, 250 
נגמ״שים וכ 900 תותחים. לכוחות היבשה זרוע אווירית ולה מסוסי- 
קשר ו 35 מסוקים. 

כוחות האוויר כוללים כ 250 מטוסים מבצעיים המופעלים 
בידי 17,000 איש. רק 20 מטוסי ירוט־הפצצד. מסוג מיראז׳ 111 הם 
חדישים. יתרם מפציצים קלים, מפציצי־קרב ומטוסי תקיפה. ירום 


וסיור מיושנים והם ערב־רב של דגמים אמריקניים, בריטיים 
וחסיים. ישנם כמה מטוסי־תובלה וכ 10 מסוקים. 

כ ו ח ו ת ה י ם מופעלים ע״י 10,000 איש. מצבת האניות מסתכמת 
ב 3 צוללות חדישות מתוצרת צרפת, 4 משחתות, סיירת־אימונים 
ומספר פריגטות, שולות־מוקשים וסירות־משמר. לצי גם 8 מסוקים. 

ח. א. - פ. £ 

חוקה ומשטר. באפריל 1973 אושרה חוקת פ׳ ובאוגוסט 
1973 נכנסה לתקפה. החוקה קובעת שפ׳ היא רפובליקה אסלאמית. 
הנשיא נבחר בפרלמנט ל 5 שנים, ותפקידו ייצוגי וטקסי. רה״מ 
וממשלתו אחראים בפני בית מחוקקים שבו 2 בתים: אסיפה לאומית 
ובה 210 חברים (מהם 10 נשים), הנבחרים בבחירות כלליות אחר. 
ל 5 שנים׳ וסנאט בן 45 חברים הנבחרים מטעם בתי הנבחרים של 
הפרובינציות, בתוספת נציגי השבטים והבירה הפדרלית. מחלוקת 
בין שני הבתים תיושב במושב משותף. רה״מ נבחר באסיפה הלאומית 
ואין לפטרו מבלי לבחור ביורשו. החוקה מגדירה את סמכויות 
השלטון המרכזי־הפדרלי ואת סמכויות הפרובינציות. 

חוקת בנגלדש התקבלה בנובמבר 1972 . ביה״ג בוחר בנשיא 
ל 5 שנים. רה״מ אחראי בפני בי״נ בן 315 ציר. מהם 15 נשים, 
הנבחר לתקופה של 5 שנים. 

החוקה מחייבת משטר סוציאליסטי ונועדה להקים חברה שוויונית. 
היא מתירה רכוש פרטי, אך קובעת שעיקר הרכוש חייב להיות בידי 
הממשלה או בבעלות משותפת של העובדים. בתחילת ינואר 1975 
הושעתה החוקה ובוטלו החיתיות. 

משפט. המשפט הנוהג מבוסם על המשפט המקבל (ע״ע). כל 
חוקי המדינה כונסו ב 1965 בקובץ חוקים בן 15 כד. הוראות החוק 
הנוגעות לחוזים והמבוססות על המשפט האנגלי (ע״ע ממלכה 
מאחדת, משפט) מצויות בקובץ חוקים מיוחד. לפי החוקה אסור 
שחוק כלשהו יעמוד בסתירה לחוקי האסלאם; בענייני מעמד אישי 
וכידב תל חוק האסלאם (השריעה). 

מערכת בתי המשפט. בתהמ״ש בערכאה ראשונה נחלקים 
לבתמ״ש אזרחיים ופליליים. כן קיימים בתמ״ש מיוחדים לדיון בתבי¬ 
עות כספיות פעוטות ערך. 

בתהמ״ש המחוזיים שומעים ערעורים מבתהמ״ש בערכאה ראשונה 
וכן דנים הם — כערכאה ראשונה — בתביעות כספיות גדולות. 
ביהמ״ש העליון, שמקום מושבו בלאהור, מוסמך לשמוע ערעורים 
מבתהמ״ש המחוזיים. 

כ ל כל תה של פ׳ מבוססת על החקלאות המעסיקה כ 75% מכות 
העבודה, תורמת לתל״ג כ 50% מערכו וליצוא כ 60% מערכו. פרי¬ 
שתה של בנגלדש (פ׳ המזרחית) צמצמה את אוכלוסייתה של ם׳ 
עד כדי מחצית ונטלה ממנה מקורות ייצור רבים, אך גם עוני רב, 
עד שיש אומרים כי הפרישה שיפרה את מצבה הכלכלי. ההכנסה 
הלאומית לנפש (בחבל המערבי) כ 205 דולר ( 1971 ). 

החקלאות עודנה נחשלת, אך מתפתחת בהתמדה. במרבית 
סוגי המזון מספקת ם׳ את צרכי עצמה. חקיקה אגררית הגבילה 
בעלות פרטית על קרקעות ( 400 הקטר לאדמות בעל: כ 200 הקטר 
לאדמות שלחין) וחייבה את האיכרים למכור עדפי ייצור לממשלה. 
זו סייעה לאיכרים בהלוואות נוחות לרכישת קרקעות, בהמות וזרעים. 
ביזמתה הושקעו גם סכומים ניכרים בהכשרת קרקע ושימורו. הגידו¬ 
לים העיקריים לצריכה: חיטה ותפוחי-אדמה (במזרח, לפני הפרישה: 
אורז); ליצוא: כותנה וטבק (במזרח, לפגי הפרישה: יוטה [ 75% 
מהתפוקה בעולם] ותה). 

למשק בעה״ח בפ׳, במיוחד לתאו, חשיבות רבה הן כאמצעי-עבודה 
ותובלה והן במזון (בעיקר חלב ומוצריו). ניצול הדגה מועט על-אף 
קיום חופים ארוכים ונוחים לדיג. 

ה ת ע ש י ה בם׳ עדיין מפגרת׳ אך אחרי מאמצי פיתוח ניכרים 
והשקעות גדולות עלה חלקה בהכנסה הלאומית מ 7% ב 1950 



פקיסטן: ססנד כקאראצ׳י (?ופטנהאנזה) 





37 


פקיסטן 


38 


ל 18.5% בשלהי שנות ה 60 . ב 1952 הוקמה 
"הרשות לפיתוח תעשייתי" שעודדה הש¬ 
קעות זרות. ביזמתה הוקמו מפעלים לעי¬ 
בוד יוטה וכותבה, לזיקוק סוכר, לייצור 
נייר, תרופות וטכסטילים, והונחה תשתית 
לתעשיה כבדה: מספנות, מוצרים כימיים 
ודשנים, מלט וגז טבעי. תוצרת חקלאית 
מעובדת וטכסמיל הם 75% מתפוקת ה ת¬ 
עשיה. מרבית חמרי־הגלם לתעשיה הכבדה 
מיובאים. פ׳ עניה בחמרי־גלם: יש 
בה נפט וגז טבעי (בבלוצ׳יססן) ופחם 
מאיכות ירודה. כרום הוא המיגרל היחיד 
המצוי בכמות מסחרית. 

עד שנות ה 50 היתה כלכלת ם׳ תלויה 
ביצוא הכותנה והיוטה. בגלל התנודות 
החריפות במחירי מוצרים אלה, במיוחד 
בשנות ה 50 , נאלצה פ׳ לקבל סיוע נכבד 
מאה״ב (ומארצות מערביות אחרות) במזון 
ובכסף. הודות לתכניות הפיתוח קטן 
חלקם של המוצרים המסרתיים ביצוא. 
לתכניות הפיתוח היתה אחראית "המועצה 
הכלכלית הלאומית", תכניות החומש מ- 
1956 — שנועדו לצמצם את הפער בין 
שני חבלי פ׳ ולהגדיל את התפוקה — 
מומשו רק בחלקן, בעיקר בשל השקעות 
קטנות מהמתוכנן ובשל הצורך בהפניית 
משאבים רבים מהמשוער לקניית מזון. 
התכנית הרביעית ( 1970 — 1975 ) נשתבשה 
מתחילתה בשל המלחמה ופרישת בנגלדש. 

ה ת ח ב ו ר ה בם׳ התבססה עד סוף שנות ה 60 על עגלות תאואים פ׳ וב 1972 היה לה עודף יצוא. מוצרי היצוא העיקריים: כותנה 

ומסה״ב. מתחילת שנות ה 70 הושם דגש על פיתוח הכבישים והוגדל ומוצריה ( 57% מערך היצוא 1973 ), יוטה, צמר כבשים, תה, טבק 

במידה רבה מספר כלי הרכב. בם׳ כ 68,000 ק״מ דרכים (כ 11,600 ועורות, הנשלחים בעיקר ליפן( 18% מערך היצוא), הונג־קונג( 14% ), 

ק״מ כבישים) עליהם נעים כ 95,000 כלי־רכב. אורך מסה״ב 8,600 הממלכה המאוחדת ( 8% ), איטליה ואה״ב ( 5% כ״א). היבוא 

ק״מ. במזרח פ׳ עיקר התובלה הוא בנהרות. לפ ׳ חברת תעופה בי״ל בא בעיקר מאה״ב ( 22% ), גרמניה המערבית, הממלכה המאוחדת 

פעילה, ובקרצ׳י נמל־תעופה בי״ל חשוב. ויפן ( 9% מכ״א). 

סחר חוץ. עד פרישת בנגלדש היד, לס׳ גרעון במאזן הסם־ המטבע: רופיה - 0.093 דולר של אה״ב ( 1973 ). 

חרי. פרישת בנגלדש שיפרה במידה ניכרת את חשבון הסחר של ה י ס ט ו ר י ה. פ׳ קמה ב 15.8.1947 , עם חלוקתה של הודו לשתי 

מדינות, בעקבות מאבקם של מוסלמי הודו למדינה נפרדת משלהם 
(ע״ע הדו, עם׳ 540 — 543 ). המדינה החדשה קמה כדומיניון בחבר 
העמים הבריטי, וכללה אח פנג׳ב, אפגן (מחוז הגבול הצפוני־ 

מערבי), קשמיר, סינדה ובלוצ׳יסטן(מקיצורי שמותיהן נגזר השם פ , ) 

במערב, ואת בנגל ואסם במזרח! מזרח פנג׳ב, מערב בנגל ורוב אסם 
נשארו בחלקה של הודו. 

החלוקה לוותה התנגשויות בין הינדואים למוסלמים ובהן נהרגו 
כ 1 / 2 מיליון נפש? עד סוף 1948 נמלטו כ 6 מיליוני מוסלמים לם׳ 

וכמספר הזה עברו הינדואים וסיקהים להודו. ב 1950 ברחו עוד 
כמיליון הינדואים מפ׳ לבנגל המערבית וכמספר הזה מוסלמים 
מהודו לם׳ המזרחית. סכסוך מתמיד שרר בין הודו לפ ׳ על מדינת 
קשמיר (ע״ע), שהצטרפה להודו למרות שהיה בה-רוב מוסלמי. 

ב 1948 התנהלה בקשמיר מלחמה. בינואר 1949 נחתם הסכם הפסקת־ 

אש, והוסכם לערוך משאל־עם על עתידה. אולם משאל־העם לא נערך 
וקו שביתת־הנשק של 1949 בקשמיר המחולקת היה בדיעבד לגבול 
קבע. ב 1960 נפתר הסכסוך על חלוקת מי האינדוס (ע״ע [כרך 
מילואים]), אך הסכסוך על מי הגנגס לא יושב ובנגלדש ירשה 
אותו. סכסוכי פ׳ עם הודו וחששה מפניה הניעוה ב 1954/5 להצטרף 
ל״ברית בגדאד״ ול״ברית דרום־מזרח אסיה״ (ע׳ כר׳ מיל/עם׳ 940 ). 


פקיסטן: ייצור וסחר־חוץ 


1973 

1 1961/65 

היחידה 


659 

380 

אלפי סונות 

כותנה 

1,179 ׳־ 

1,119 

" // 

יופה 

3,576 

1,824 


אודז 

241 

133 

" " 

תסוחי־אדמה 

7,351 

4,152 

׳/ זז 

חיטה 

63 

72 


טבק 

12,670 

10,406 

אלפי ראשים 

בקר 

17,480 

11.210 


צאן 

1,300 

1.492 

11 4/ 

סוסים, חמורים ופרדות 

2,875 

3 1,655 

אלפי סונות 

מלט 

1,161 

1,235 

44 44 

פחם וליגניט 

376 

207 ־ 

1* /* 

אריגי כותנה 

538 

3 314 

# * 

סוכר 

4,450 

1.042 

מיליוני מ״ק 

גז טבעי 



מיליוני קו״ש 

אנרגיית חשמל 

981 

*889 

מיליוני דולרים 

יבוא 

958 

417 ׳ 

" " 

יצוא 



סהיסט!: כלכ 5 ה 


( 1 ) ממוצע שנתי! ( 2 ) 1970/1 ז ( 3 ) 1965 < ( 4 ) 1963 







39 


פקיסטן — פקיעין 


40 


ב 1948 מת המושל הכללי, ראש המדינה הראשון, "המנהיג 
הגדול" מחמד עלי ג׳נח (ע״ע). יורשו כמנהיג, רה״מ ליאקת עלי 
ח׳אן, נרצח ב 1951 . כלכלת פ׳ נפגעה מחמת הניתוק מהודו, במיוחד 
במזרח ם׳, שתלותה בתעשיית הודו היתה רבה. פ׳ סבלה גם מהבדלי 
לשון ותרבות בין הפרובינציות במערב, ובמיוחד בין המערב למזרח. 
עם הפתנים, השוכן בצפון־מערב פ׳, תבע אוטונומיה, ואפגניסטן 
עודדה אותו לתבוע עצמאות (ע׳ כר׳ מילואים, עט׳ 331 ). 

שפת האורדו, שבה דיברו בעיקר כ 3 מיליוני פליטים מפנג׳ב 
ההודית, שמתוכם יצאה שכבת המנהיגות בפ ) , נבחרה לשפת המדינה. 
ואולם דוברי סינדהית, פשטו ופנג׳בית נשארו נאמנים לשפתם ולתר¬ 
בותם, ודוברי הבנגלית, שהיו רוב תושבי ם׳, השיגו ללשונם מעמד 
שווה לזה של האורדו ( 1954 ). הבנגלים חשו בקיפוח לעומת מנהיגי 
מערב פ׳, בעיקר הפנג׳בים, ותבעו חוקה פדרלית שתשקף בממשלה 
את הרוב הבגגלי או, למצער, תבטיח שוויון למעמדו. אולם האסיפה 
המכוננת לא הצליחה לנסח חוקה, שתהיה מקובלת על כל חלקי 
המדינה ותגשר בין המגמות הריכוזיות לאוטונומיסטיות, והיא פתרה 
ב 1954 . אותה שנה ניצחה במזרח ליגת אוואמי האוטונומיסטית 
בבחירות לפרלמנט המחוזי. 

ב 1956 אושרה חוקה שהוכנה באסיפה מכוננת חדשה, שציריה 
נתמנו מטעם הפרלמנטים המחוזיים, ולפיה היתה פ , "לרפובליקה 
אסלאמית דמוקרטית". למעשה נשארה החוקה על הנייר בלבד. בחירות 
כלליות לא נערכו, ראשי ממשלה התחלפו בתכיפות, והשחיתות. 
האנדרלמוסיה והתסיסה גברו. באוקטובר 1958 מסר הנשיא את 
השלטון לרמטכ״ל, מחמד איוב ח׳אן (ע״ע, [כר׳ מילואים]). 

איוב ח׳אן כונן רודנות צבאית בסיסמת "דמוקרטיה בסיסית": 
יחידות כפריות ועירוניות ״בסיסיות״ של כ 1,000 איש בוחרות 
בנציגים, המנהלים את השלטון המקומי בלבד, יחד עם ממונים מטעם 
השלטון המרכזי. נציגים ״בסיסיים״ אלה, שמספרם עלה על 80,000 , 
היו אלקסורים (בוחרי-משנה). ב 1962 בחרו באסיפה לאומית של 
312 איש (חציים מהמזרח וחציים מהמערב) ובאיוב ח׳אן כנשיא בעל 
סמכויות רחבות ביותר ואושרה החוקה החדשה. איוב ח׳אן הקים 
בירה חדשה — "אסלאמאבד", חילק אדמות, יישב פליטים ודאג 
לתיעוש. 

ב 1965 התלקח סכסוך קשמיר ופרצו קרבות בין פ׳ להודו (ע׳ 
כרך מילואים, עמ׳ 851/3 ). ביזמת בריה״ם נפגשו איוב ח׳אן ור״מ 
הודו בטשקנט (ינואר 1965 ) והסכימו ליישב את סכסוכיהם במו״ם, 
אך בעיית קשמיר לא נפתרה. 

בבחירות לנשיאות ב 1965 ניצח איוב ח׳אן את אלמנת ג׳נח. 

הוא משל בעזרת קצינים ומינהלאים ומנע פעילות אופוזיציונית. 
בעיות כלכלה וחברה שלא נפתרו הגבירו את ההתמרמרות. במארס 
1969 התפטר איוב ח׳אן בעקבות מהומות סטודנטים וגל שביתות. 
הרמטכ״ל, אגא מחמד יחיא ח׳אן, היה לנשיא וב 1970 ערך את הבחי¬ 
רות הכלליות הראשונות בתולדות פ׳ לאסיפה מכוננת חדשה: יחיא 
ביטל את הנוהג, שלפיו היה למזרח ם׳ ולמערבה מספר שתה של 
צירים, וכך זכו הבנגלים ברוב בפרלמנט ( 169 מול 144 ). בקרב 
ד״בנגלים גברו נסיות אוסונומיססיות-בדלניות, שהתחזקו עקב חשדם 
שהממשל התרשל, במכוון, בשיקום ההריסות שגרמו השטפונות 
בסתיו 1970 ובהם נספו במזרח פ׳ יותר מ % מיליון נפש. בבחירות 
בסוף 1970 זכתה ליגת אתאמי בהנהגת מוג׳ב־א(ל)-רחמאן ב 167 
מתוך 169 המקומות המוקצים למזרח, כלומר: ברוב מוחלט באסיפה 
כולה. במערב זכתה "מפלגת העם" של זולפיקאר עלי בהוטו ברוב 
גדול. אולם לא הוכרה זכותו של מוג׳פ־א(ל)־רחמאן להקים ממשלה, 
ובמארס 1971 הורה יחיא לצבא לדכא מהומות בבנגל למען אוטו¬ 
נומיה. ליגת אוואמי הוצאה אל מחוץ לחוק ומוג׳ב-א(ל)-רחמאן 
ושאר מנהיגיה נאסרו. הדבר גרם לקרע מוחלט, הבנגלים הכריזו על 
עצמאות "בנגלדש" וצבא פ׳ דיכא את הבנגלים באכזריות נוראה, 


כ 10 מיליוני פליטים נמלטו מבנגל להודו והיו עליה למעמסה כבדה. 
בעזרת הודו הוקם צבא שחרור (מוקטי בהיני) ובנובמבר 1971 
שלחה הודו צבא למזרח־פ׳. ב 4.12.71 פרצה מלחמה בין פ׳ להודו. 
במערב תפס כל צד שטחים קטנים של הצד האחר. אולם במזרח 
חדר צבא הודו לעומק וכבשו. ב 16.12.71 נכנע צבא פ׳ שם ( 90,000 
איש). בעקבות נצחונד, הכריזה הודו, באורח תד־צדדי, על הפסקת-אש. 

מדיבת פ׳ נשארה במערב בלבד. יחיא ח׳אן התפטר ובהוסו ירשו. 

הוא שיפר את היחסים עם הודו ובהדרגה הכיר בעצמאות בנגלדש. 
פ׳ והודו חתמו על כמה הסכמים. אך עד סוף 1974 לא חודשו היחסים 
הדיפלומטיים התקינים, קשרי מסחר ותעבורה ועוד. גם פ׳ המוקטנת 
סבלה משאיפות בדלניות של הפתנים והבאצ׳ים. 

במלחמת הודרפ׳ תמכה בריה״מ בהודו ובבנגלדש, ואילו אה״ב 
וסין תמכו בפ ׳ , אף שלא היתד. התערבות ישירה מבחוץ במלחמה זו, 
אחרי המלחמה שררה מעין ברית בין פ׳ לשתי המעצמות שתמכו בה, 
והיא התקרבה בייחוד לסין. בהוטו הידק את הקשרים עם ארצות 
האסלאם ובפברואר 1974 נערכה בלהור "ועידת-פסגה" של ארצות 
אלו. בראשית 1972 פרשה פ׳ מחבר העמים הבריטי ובסוף אותה 
שנה גם מ״ברית דרום־מזרח אסיה". 

בהוטו הנהיג רפורמות והלאים נכסים רבים. באוגוסט 1973 
נקבעה חוקה חדשה ובהוטו פרש מן הנשיאות (שהפכה למשרת כבוד 
סמלית) ודייה לרה״מ. בסוף 1974 נפגעה ם׳ ברעש חמור. 

פ׳ המזרחית היתה בדצמבר 1971 לבנגלדש. דאקה נקבעה 
לבירתה. בינואר 1972 שב מוג׳ב-א(ל)-רחמאן מכלאו ונעשה לרה״מ. 
במארס 1972 פינה צבא הודו את בנגלדש וחוזה ידידות נחתם 
בין שתי המדינות. בנגלדש הצטרפה לחבר העמים הבריטי. הודו 
ובריה״מ הכירו מייד בעצמאות בנגלדש, ובעקבותיהן הלכו מדינות 
אחרות. פ׳ הכירה בדי רק בפברואר 1974 . בעקבות זאת ביטלה סין, 
שמנעה במועצת הבטחון את קבלתה לאו״ם, את התנגדותה לכך. 

מוג׳ב־א(ל)־רחמאן הלאים את הבנקים ואת התעשיות העיקריות 
(יוטה, טכסטיל, סוכר). בבחירות מארם 1973 קיבלה מפלגתו ולב 
מכריע ( 293 מושבים מ 300 ). בקיץ 1974 סבלה בנגלדש משטפונות 
ופשטו מוות, מגפות ורעב. באוגוסט 1975 פרצה הפיכה (ראשונה 
בשורת הפיכות) ומוג׳ב־א(ל)־רחמאן נרצח. 

מ 0/11110 י.]?? , 16111311 ?? . 11 ; 1967 ,.? )ס }(!יד , 11 ^ . 1 \ .ס 

; 1972 , 1969 — 1962 .? , 07117 ס! ?*? 07 1 מ 0 ־י? ,. 18 ; 1967 ,.? מי 

, 130 ) 3 ( .? ; 1972 , 6 ??ו/> 0 /£מ 7 י 8 . / 0 11511 ס 0 ? 6 * 7 , 8111117 * 0110 .? . 8 

, 01 ו//ו 001 , 1 נ 1 ן > £1881 .£ ; 1972 ,מ 10 ? £70 ? 1 מ/ / 8 מ 8110 /י, מי ?־ 11 * 817 ? ;.? 

.? 811 ? ? 76 , 1113015 .^ 1 .א ,? ״ 1 ; 1972 ״? מי? ■ 81 ?) 8 מזי ? 0311 
. 1973 , 0 / 07 ? מ< 1 ?ז 0 ? ?'.? ,:> 11 ז 811 .) 11 . 8 ; 1972 , 87 ?* 8 < 7 

מ. יג. 

פקיעין כפר בגליל העליון, לרגלי הר ס׳ בגובה 

של 600 מ׳ מעפה״י, סמוך לכביש צפת—נהריה. 2140 תוש׳ 

( 1969 ), רובם דרוזים ומקצתם ערבים נוצרים. משנת 1951 יש לם׳ 
מעמד של מועצה מקומית. 

ם׳ החדשה: מושב עולים, כ 2 ק״מ מצפון־מערב לס/ נוסד ב 1955 
ובו 228 תוש׳ ( 1969 ). 

השם פ׳ נזכר לראשונה באמצע המאה ה 18 , משנתחדש בה 
היישוב היהודי (ע״ע א״י׳ עמ׳ 496 ), ולפני-כן נודעה בשם בקע או 
פקע (פסדר״ב ״בשלח״ פ״ח! קה״ר י', י״א); וכך גם בתקופת הצל¬ 
בנים• לפי יוסף בן מתתיהו (מלה״י ג/ ג ׳ , א׳) שכנה פ׳ על "קצה 
גבול ארץ הצורים". לפי המסורת המקופלת משפחת זינאתי (כהנים) 
היא כיום השריד האחרון ליישוב החקלאי הקדום בארץ, שמעולם 
לא גלה (ע״ע מסתערבים, ור׳ כר׳ מילואים, עמ ׳ 417 ) ; במאה ה 16 
ישבו בם׳ כ 40 משפחות יהודיות. נסיון התיישבות חסידי בסוף 
המאה ה 18 נכשל, ובהדרגה נושלו יהודי ם׳ מנחלתם, בעקבות הגירת 
הדרוזים, אף שבמאה ה 19 עדיין היו בס׳ עשרות משפחות יהודיות. 

בם׳ ביכ״נ עתיק שזמנו המדויק אינו ידוע, אך לפי סמלים אפיי* 
ניים על אבניו מסתבר שהוא מימי המשנה. כתובת מעידה על שיקומו 



41 


פקיעין — פיאור, יהושע 


42 


ב 1873 . בנקיקי הסלעים 
שמעל למעיין הגדול ש¬ 
בס , מערה ולידה חרוב־ 

ענק. לפי המסורת נחבאו 
בה ר׳ שמעון בר יוחאי 
(ע״ע)ובנו במשך 13 שנה 
וניזונו ממי המעיין ומ¬ 
פרי החרוב. עוד מפור¬ 
סמים בס׳ קבריהם של 
ר , יוסי דמן פ׳ — הנזכר 
בזוהר — והאמורא ר׳ 

אושעיא מטיריא, הסמו¬ 
כה לס , . ר׳ משה בסולה 
(ע״ע) מספר על עליה 
לרגל לס , ב״פסח שני". 

הי תה גם ם׳ ביהודה, כנראה בסביבת לוד, ובה ישב התנא ד 
יהושע בן חנניה (ע״ע). יש שהחליפו בטעות בין שני היישובים. 
י. ברסלבסקי, לחקר ארצנו(מפתח בערכו), תשי״ד! ז. וילנאי, מצבות 

מ. 



שנים ניח־הנגסת העתיק בפקיעיז 
(?׳ 6 כת העתונות הםטש?תית) 


קודש בא־י, שפא, תב—תד, תשכ״ג 2 . 


פקקת (",־.,*!!"ס-!!!!), תהליך של היווצרות או הימצאות קריש- 
דם — פקק — בתוך כלי הדם. הפקק הוא גוף מוצק הנוצר 
מקרישת הדם (ע״ע). כאשר הפקק, או חלקו, מועבר בזרם הדם 
ממקום היווצרו לאיברים אחרים, הוא נקרא סחיף ( 01115 <}!״€) ותהליך 
העברתו נקרא תסחיף (תז 0115 < 1 !״ש). 

הם׳ עשויה להיווצר בכל כלי הדם: בלב, בעורקים, בוורידים 
ובנימים. הפקק הוא בד״כ דפני בלב ובאב-העורקים, ואילו בעורקים 
אחרים ובוורידים הוא סותם בד״כ את החלל. 

תהליך היווצרות הפקק מתחיל, כנראה, בהיצמדות והידבקות 
הטסיוח (תרומבוציטים) אל הציפוי הפנימי של כלי הדם והפעלת 
מנגנון הקרישה. גורמים שונים מסייעים לתהליך היווצרותו: א) נזק 
וחספוס של הציפוי הפנימי של כלי הדם והלב המופיעים בדלקות, 
בטרשת העורקים ובחבלה. בלב — שינויים של 

הציפוי הפנימי לאחר אוטם (ע״ע אינפרקט, ור׳ להלן), או דלקות 
וזיהומים של מסתמי הלב. ב) הפרעות בזרימת הדם: עמד-דם 
( 813515 ! האטת זרימת הדם, בעיקר בוורידים) מסייע לס , . תופעה 
זו מצויה בדליות או בוורידים מורחבים של הרגליים ומכונה - 11110111 
1115 נ 1 :> 1 ו}<ז 0 < 1 . וכן במצבים של אי-ספיקה של הלב הימני הגורם 
להאטת זרם הדם בכל ורידי הגוף וליצירת פ/ היווצרות מערבולות 
של זרם הדם בכלי דם עורקיים או בלב מסייעת אף היא לס , , משום 
שבמצב זה נדבקות הטסיות לדופן כלי הדם. מערבולות נוצרות 
כאשר קטרם של כלי הדם משתנה! למשל, בהחרחבויות של עורקים 
(ע״ע מפרצת) או בהיצרות מסתמים בלב, כגון בהיצרות המסתם 
הדו-צניפי. ג) שינויים במרכיבי הדם הגורמים למצב של קרישת- 
יתר: ריבוי כדוריות-הדם האדומות, שינד במספר טסיות הדם או 
בצורתן ועליה ברמת הפיברינוגן. 

בשלבים מוקדמים של היווצרותו עשוי הפקק להתפרק ולהיעלם 
כתוצאה מפעילות חמרים או אנזימים המצויים בגוף. ניתן גם למנוע 
יצירת פקקים או להמיסם בתכשירים נוגדי קרישה. הפקק עשוי גם 
להיעלם בתהליך ריפוי הדומה לריפוי פצע (ע״ע). בסופו של תהליך 
זה נוצר בחלל כלי־הדם גוף מוצק של רקמת חיבור עשירה בכלי דם, 
מהם נוצר בד״כ חלל חדש המאפשר זרימה מחודשת של הדם. 

תסחיף ורידי, שמקורו בם , ורידי הרגליים, עלול להגיע לריאות 
ולגרום לאוטם (ר׳ להלן) ריאתי. מצב זה נפוץ בקרב חולי לב, חולי 
סרטן וחולים שנותחו. תסחיף עורקי מקורו בפקק רסני בלב או 
באב־העורקים! הוא עלול להגיע לעורקי מוח, לכליות, לטחול או 
לגפיים, ולסתום כלי דם. 


הנזקים שגורמים פ׳ ותסחיף הם בעיקר תוצאה של סתימת כלי 
הדם והפסקה באספקת הדם לאיבר הפגוע. כשהסתימה היא בעורק, 
נגרם בד״כ נמק לרקמה, הקרד אוטם ( 1 :> £31 ״ 1 )! למשל, אוטם שריר 
הלב שנגרם מסתימת עורק כלילי. כאשר וריד נסתם בפקק נגרמים 
גודש דם, שטפי דם ובצקת. 

■ 11 ? ,(.!>€) ץ€־ו 0 ח! ;* 1967 , 1115 ^ 11013 .. 1 . 8 

.* 1970 ,^ 111010 % 

אל. ר. 

פר, פרה, ע״ע בקר; פריים. 

דד ׳ ז • • 

פו־אבי, אל־, ע״ע פאו־אבי, אבן א(ל)־נצר 
מחמד אל־. 

פראוט, דלים — !״ס־!? מ! 11113 /י\ — ( 1785 — 1850 ), כימאי 
ורופא אנגלי. מחלוצי הכימיה הפיסיולוגית. הוסמך ברפואה 
ב 1811 באדינבורו. מ 1812 בלונדון, וב 1831 הרצה על יישום הכימיה 
בפיסיולוגיה, בפתולוגיה וברפואה. חקר את הרכב השתנן(ע״ע) עבור 
ולר (ע״ע), והראה ( 1834 ) שמיץ הקיבה מכיל חומצה מלחית ( 1101 ). 
פ , מיין את המזון ל״סכרינים" (פחמימות), שומנים וחלבונים. 

בתולדות הכימיה זכתה לפרסום השערתו( 1816 ) שאטומי יסודות 
כימיים שונים בנדים מאמו׳מי מימן. זאת הסיק ממשקלם האטומי של 
רוב היסודות שהוכרו בזמנו, שהיו, בקירוב, כפולות של משקלו 
האטומי של המימן. עם מדידת משקלם האטומי של הכלור ( 35.46 ) 
והבור ( 10.82 ) נדחתה השערה זו, אך חזרה ואושרה עם גילוי 
האיזוטופים (ע״ע, עם׳ 669 ! וע״ע אטום, עמ ׳ 479 — 480 ! אטומי, 
משקל, עמ ׳ 512 ). 

פראור, יהח 2 ע (נו׳ 1917 , בנדין [פולניה]), היסטוריון ומחנך 
ישראלי. עלה ארצה ב 1936 . חניך האוניברסיטה העברית 
ודור שני למוריה. משמש בה כפרופסור (מ 1958 ) להיסטוריה של 
יה״ב. שימש כסגן־דיקן ודיקן הפקולטה למדעי־הרוח, בתקופה בה 
התגבשו מתכונות לימודי תואר . 6 במדעי הרוח והחברה, המקו¬ 
בלות כיום בישראל. עם פרום׳ ח. הנני יזם את המכינות הקדם- 
אקדמיות ( 1963 ) שנועדו להוסיף שנת הכשרה אקדמית לבני עדות 
המזרח, בוגרי בת״ס תיכונים, לאחר השתחררותם מצה״ל. מסגרת 
זו הורחבה ומשמשת גם תלמידי חו״ל ועולים חדשים. היה ממייסדי 
אוניברסיטת חיפה ושימש דיקן ראשון ויו״ר אקדמי ראשון( 1966/8 ) 
של המכון האוניברסיטאי של חיפה. 

בשנים 1957/9 היה יו״ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך 
ואח״כ יועץ לשר החינוך ז. ארן. באותה תקופה נקבעו הליכי טיפוח 
בני עדות המזרח לקראת חינוך תיכון ונקבע עקרון שכר הלימוד 
המדורג. באותה עת השתתף ם׳ בניסוח עקרונות הוראת "התודעה 
היהודית" ששולבו במערכת החינוך היסודי והתיכון. ם׳ היה יו״ר 
״ועדת פ , ״ ( 1963 — 1965 ) שהציעה שינויים במבנה החינוך היסודי 
והתיכון כשהמליצה להנהיג "חטיבת ביניים" בין ביה״ס היסודי 
לביד,"ם התיכון ולהתאים לד. תכניות לימודים נפרדות. על בסים 
המלצותיה ניסחה ועדה פרלמנטרית את כללי הרפורמה בחינוך 
שאושרו בכנסת. 

ם׳ משמש (מכרך כ״א) עורך ראשי של האנציקלופדיה העברית! 

הוא חבר האקדמיה הישראלית למדעים! חבר האקדמיה האמריקנית 
ליה״ב! חתן פרם ישראל ( 1969 ), פרם רוטשילד ופרס האקדמיה 
הצרפתית. 

בעבודותיו המדעיות מתרכז פ , בחקירת ממלכת ירושלים הצל¬ 
בנית והוא ממייסדי מחקר זה בישראל. ספריו העיקריים: "תולדות 
ממלכת הצלבנים בא״י״( 2 כר , , חשכ״ג, תשל״א ג ! תורגם לצרפתית)! 
"הצלבנים, דיוקנה של חברה קולוניאלית"(תשל״ו! תורגם לאנגלית) 
הכולל מונוגרפיה על תולדות היהודים בממלכת ירושלים, ומאמרים 
רבים. מ. 





43 


פראיכה — פרבולואיד 


44 


פך־איבה ( 3 < 1 ׳ 31 זג?), מדינה בצפוו־מזרח ברזיל. שטחה 56,372 קמ״ר 
ז ובה 2,385,000 תוש׳ ( 1970 ). לאורך חוף האוקיאנוס האט* 

לנטי במזרח משתרע מישור חוף צר, פודה וצפוף־אוכלוסין. במרכז 
פ׳ מתנשאת רמת פ 1 רב 1 ךמה הגבעית, בה מצויים בצרי נחושת, אבץ 
ומחצבים נוספים. חלקה המערבי של ם׳ — חלק מהרמה הברזילאית, 
רמה מישורית שחונה־־למחצה (פחות מ 600 מ״מ גשם בשנה) ונתונה 
לבצורת. 

כלכלת ם׳ חקלאית בעיקרה. מגדלים קנה־סוכר, כותנה ואגווה 
לתעשיד ., תירם, מניוק, בטטה, פירות וירקות אחרים לצריכה. ברמה 
מגדלים בקר. מעט התעשיה מרוכזת באיזור התוף ומעבדת את 
התוצרת החקלאית. 

הבצורת והעוני גרמו לתנועת הגירה ניכרת מהכפר לעיר ומם׳ 
ליתר חלקי ברזיל. למרות זאת יושבים רוב האוכלוסין בכפרים או 
בעיירות קטנות. בירח ם׳ היא ז׳ואו פסו׳אה 1050 ), 197,400 

תוש׳ ( 1970 ), במישור החוף; היא תשמש כאחד משני המסופים 
של הכביש הטרנסאמזוני ההולך ונסלל. 

פרארגו! ( 6 ת־ 1 ש 3£10 ?; אנג' 1$ ) $130 ! :> 0 ז 3 ?, איי פרה), קבוצת 
איים בצפון האוקיאנוס האטלנטי השייכים לדנמרק, שטחם 
הכולל 1,399 קמ״ר. 18 מהאיים מיושבים ובהם 38,730 תוש׳ ( 1972 ). 
האיים הם חלק מרכס תת־אוקיאני המחבר את גרנלנד, איסלנד, 
ם׳ וצפון־סקוטלנד. האיים נוצרו משקיעה חלקית של רמה וולקנית 
גדולה בתקופת השלישון ועוצבו בפעילות ארוזיווית של קרחונים, 
רוחות וגלים. המסלע בזלתי ברובו ומשובץ בחרסית אדומה, אבן־חול 
ומרבצי כבול. התבליט ההררי מגיע לשיאו בהר סלטאראטינדור 
(• 1111 >ת 1 :ו 3 ז 10 ש 513 ) — 882 מ׳, שבאי אסטרה, הנוף מבותר ע״י 
מורדות תלולים, עמקים עמוקים, פיורדים ומעברי-ים צרים שבהם 
זורמים זרמים חזקים בין האיים. האקלים אוקיאני, נוח־יחסית, מאופסן 
במשקעים רבים ( 1,500 מ״מ בממוצע שנתי), ערפילים ומשרעת 
טמפרטורה קטנה. הרוחות העזות מנעו צמיחת יער טבעי. העשב 
הירוק סייע לפיתוח ענף גידול הכבשים שהיה הענף הכלכלי העיקרי 
באיים והקנה להם את כינוים "איי-הכבשים". כיום הדיג הוא הענף 
הכלכלי העיקרי ומלבדו נהוגים משק הכבשים, ציד־ציפורים וגידול 
שעורה, שיפון ותפוחי־אדמה. הזרם הצםון־אטלנטי (הגולף, ע״ע) 
החם מונע קפיאת נמלי האיים במשך כל השנה ומאפשר תחבורה 
ימית סדירה עם דנמרק ואיסלנד. הנמל הראשי ובירת האיים טורס־ 
האון (ח 311 י $1 ז 10 ) — 10,810 תוש׳ ( 1972 ), על האי העיקרי סטרמה 
( 0 מז 0 ־ח 5 ). 

היסטוריה. במאה ה 8 התיישבו בם׳ נזירים מאירלנד. ברא¬ 
שית המאה ה 10 הגיעו לם׳ ויקינגים (ע״ע) שכינוס איי-הכבשים 
(כבש = £11 ). מ 1035 היו ם , תחת שלטון מלכי נורתגיה שאף ניצרו 
את תושביהם; ב 1380 עברו האיים לשלטון דנמרק (ע״ע, עט׳ 899 ) 
עם כל נורוגיה (ע״ע, עמ ׳ 996 ). ב 1709 הפכו האיים ליחידה מינה- 
לית נפרדת מנורווגיה בממלכת דנמרק. 

במאה ה 19 הביאה תחיית הספרות העתיקה לתחיית הלאומיות. 

ב 1906 נוסדה מפלגה שדרשה שלטון־בית לפ׳ וב 1912 החלו להש¬ 
תמש בלשון הסריאית בבתה״ס ובכנסיות. במלה״ע 11 שלטו הבריטים 
על פ׳ והגרמנים על דנמרק. ב 1948 קיבלו פ׳ שלטון־בית וחודשה 
אסיפת הנבחרים של ם׳ ( 8 ״ 1 ז 8 ^ 1 ). לאיים שני נציגים בביה״ג של 
דנמרק. אב. כ. - י. כר. 

פךב 1 לה (מיוו׳ ^ 00080 ״ — השלכה), בהנדסה — עקם 

(ע״ע) מהמעלה השניה (שניונית), אחד מחתכי החרוט 
(ע״ע), נוצר בחיתוך חרוט מעגלי ישר עם מישור, המקביל לקו 
היוצר שלו. מנאיכמוס היווני ( 350 לפסה״נ) כבר הכיר קו זה. 
ההגדרה המקובלת של הס׳: המקום ההנדסי של הנקודות הנמצאות 
במרחק שווה מנקודה קבועה (המוקד,?) וישר נתון (המדריך ,!>). 


הישר הניצב למדריך דרך המוקד 
משמש ציר סימטריה לס׳ וחותך 
אותה בקדקודה. הקדקוד 5 נמצא 
באמצע הקטע מהמוקד למדריך. 

במערכת צירים קרטזית, בה ה¬ 
צירים הם ציר הסימטריה של הם׳ 

והישר הניצב לו דרך הקדקוד, 

תהיה משוואת הם׳: צק 2 = 2 ץ. 

ק הוא המרחק בין המוקד ל- 
פר 2 י?ה מדריך. 

בכל נקודה ( 0 ץ , "צ) של הס׳ קיים לה משיק, שמשוואתו באותה 
מערכת צירים : ( 0 *+*)ק = ס׳ו-ץ• 

מתכונות המשיקים: א) תכונת ההשתקפות: תהי ? נקודה 
כלשהי על הם׳; הישר מהמוקד ל? והישר דרך ? המקביל לציר הס׳ 
יוצרים זוויות שוות עם המשיק לס' ב? (״, 8 ). תכונה זאת חשובה 
בטכניקה: אלומת אור היוצאת מהמוקד תוחזר כאלומה מקבילה ע״י 
מראה פרבולית (ע״ע אופטיקה, עט׳ 55 : חוקי ההחזרה) וההפך, כך 
שמראות פרבוליות או פרבולואידיות (ע״ע פרבולואיד) שימושיות 
במכשירים רבים, כגון בזרקור, בטלסקופ. באנטנה (ע״ע) ובתנור; 

ב) תכונת המדריך: המשיקים לם׳, בנקודות הנמצאות בקצותיו של 
מיתר העובר דרך המוקד (, 2 ,0 ק), מאונכים זה לזה ונחתכים על 
המדריך; כלו׳, מכל נקודה על המדריך רואים את הם׳ בזווית ישרה; 

ג) תכונת המוקד: הקטע של המשיק בין נקודת ההשקה למדריך 
נראה מהמוקד בזווית ישרה. 

הס׳ היא צורת מסלולו של קליע (ע״ע בליסטיקה), הגע בשדה 
כבידה אחיד, ואחד מהמסלולים האפשריים של קליע בשדה כוח 
מרכזי (למשל, תנועתם של חלק מכוכבי השביט [ע״ע]). 

וע״ע אליפסה; היפרבולה! גאומטריה םרוייקטיוית ואפינית, עמ׳ 
124/5 . 

ע. אב. 

פך־בולואיד (מיוו׳ 7.6 ס 8 ״ 0 סז 7 — השלכה; ;. 8160 — צורה), 
גוף גאומטרי — משטח מהמעלה השניה ללא מרכז סימ־ 

טריה. משוואת הם׳ בקואורדינמות קרטזיות היא: 2 = 2 /8 2 ע— 2 /3 2 ^ 
לס׳ ציר סימטריה אחד( 0 = 2 ) וכל מישור, שמקביל לציר הסימטריה, 
חותך את ד.פ׳ בפרבולה (ע״ע). הם׳ 
האליפטי משוואתו 2 = 2 <!/ 2 ץ+ 1 2 /3 2 
(ע״ע אליפסה, ור׳ נוסחה בעם׳ 580 ); 
המישורים שאינם מקבילים לציר ה- 
סימטריה חותכים את הם׳ באליפסוית. 
כאשר 2 < 1 = 3 2 , מכונה הס׳ סיבובי; 
ניתן לייצרו ע״י סיבוב פרבולה סביב 
ציר הסימטריה, והחתכים המאונכים 
לציר הם מעגלים. לפי כללי ההחזרה 
מפרבולה יוחזרו כל הקרניים, שיוצ¬ 
אות ממוקד אותה פרבולה ופוגעות 
בם׳, באלומה מקבילה לציר. וההפך. לכן משתמשים במראות שצורתן 
פ׳ סיבובי במתקנים 
רבים, כגון טלסקום 
(ע״ע) וזרקו׳ר. הם׳ 
ההיפרבולי משוואתו 

2 = 2 <£/ 2 ץ — ? 12 ?*• 

(ע״ע היפרבולה, נו¬ 
סחה 3 , עמ ׳ 357 ). 
המישורים שאינם מק¬ 
בילים לציר חותכים 





בניי! הספורט באוניברסיטה העברית (ארד׳ 
ש.מסטצי!יו>. הננ דמוי-םרפו?ואיד 
(צי 5 ופ; ו. בראוו) 




45 


פרבולואיד — פרג 


46 


פ׳ זה בהיפרבולות(או בזוג ישרים). הראשית( 0,0,0 ) היא נקודת אוכף 
0 ״;<*} 116 )^ 52 ) והמישור המשיק לם׳ בה חותך את הם , בשבי ישרים. 
התכונות העיקריות של הם׳ ההיפרבולי מתייחסות לישרים הנמצאים 
עליו: קיימות על פניו שתי משפחות של ישרים! דרך כל נקודה של 
המשטח עובר ישר אחד מכל משפחה; אך שני ישרים מאותה 
משפחה לא יימצאו לעולם במישור אחד; ניתן לבנות את הם , 
ההיפרבולי בעזרת ישר הנע וחותך תמיד שלושה ישרים קבועים, 
המקבילים למישור נתון ואין שניים מהם במישור אחד. 

האפשרות לבנות ם׳ היפרבולי מישרים, הופכת אותו (ואת הדיי* 
פרבולואיד [ע״ע] החד־יריעתי, שתכונותיו דומות) למשטח שימושי 
בארדיכלות המודרנית, בעיקר לגגות גדולים שלא רצוי לתמכם 
בקירות או בעמודים (ע״ע א״י, כרך מילואים, תמ׳, עמ׳ 439 , כרך 
כ״ב, עט׳ 104 , ציור 8 ). 

ע. אב. 

פרבוסלוית, פנסיה, ע״ע רוסיה, דת. 

:-־ :••*ד :■ז ז 

פרבל, פך־ידךיןד רלהלם אוגוסט - מז 161 ! 11 ^ *>״!>:>״? 

61 < £161 י £051 ״ —'( 1852-1782 ), מחנך גרמני ומייסד תורת 
החנוך (ע״ע, עמ׳ 641 ) בגיל הרך. הוא המשיל את הילד לשתיל רך. 
את המחנך לגנן ואת המוסד החינוכי לגן־ילדים (ת 1:6 ז 83 ש:> 1 > £111 ), 
כינוי שנתקבל למוסד החינוך הפורמלי הראשון של הילד. בשנים 
1807 — 1809 עבד באיוורדון בהנהלת פסטלוצי (ע״ע). ב 1816 ייסד 
בי״ם קטן בגרייסהיים. נטיון להנהיג את שיטתו בלוצרן (שוויץ) 
סוכל בהתנגדות הכנסיה. ב 1837 פתח את גן־הילדים הדאשון בבלג־ 
קנברג בגרמניה. ב 1852 הופסקה פעילותו בהכשרת מורים ע״י 
שלטונות פרוסיה והשפעתו הממשית עלתה רק לאחר מותו. 

ביסוד שיטתו: התפתחות הילד באמצעות פעילות עצמית. בספרו 
11118 ן €121£1 ת 6 ו 1 :> 5 ת 16 * 1 (״חינוך האדם״), 1826 , לוחם פ׳ לזכותו של 
הילד להתפתח לפי טבעו ומדבר על הילד "כיצור פעיל" או "כפעילות 
עצמה", על המשחק כמקור להגשמה העצמית של הילד ועל הטבע 
כרקע להתנסות, לחקירה, לגילוי ולהשתייכות של הילד לסביבתו. 
שישה תפקידים למשחק: פיתוח השרירים, החושים והאופי, העשיה 
והספונטניות, סיוע בתפיסתם של החוקים הקוסמיים ושל האחדות 
האלוהית. 

ם׳ מייחם ערך רב ל״אם הפשוטה" אותה הדריך לשחק ולשוחח 
עם הילד ולהתעניין בהתפתחותו. במחקרים אלה המשיך בחיפושי 
דרך של קודמיו לאינדיווידואליזציה של החינוך ושל ההוראה. דעו¬ 
תיו הניחו את היסוד גם לחיפושי דרך לשילוב העבודה החינוכית 
במוסד החינוכי ובבית ההורים. לשם כך יש להדריך גם את הגננת, 
שהיא מחנכת מקצועית, וגם את "האם הפשוטה". 

כאיש הזרם האידאליסטי בפילוסופיה של החינוך, האמין ם׳ 
בשלמותם ובאחדותם של הקוסמוס ושל רוח האדם, המסמלים את 
השלמות ואת האחדות האלוהית. באמצעות תהליך ארוך, העשוי 
שלבים שלבים, מתקרב האדם להגשמתו העצמית בהגשימו את 
האחדות האלוהית השוכנת בקרבו. 

השפעת נד, שחרגה מגבולות גן־הילדים, עודדה את תנועת 
החינוך החדש במאות ה 19 וה 20 . בזכות פ , חדרה ההכרה שילד הוא 
יצור עצמאי בעל כישורים וכשרונות שאותם יש לפתח בשיתוף 
עם הוריו. הוא הוא שמיסד את החינוך בגיל הרך והעלה את 
חשיבות המשחק (ע״ע) כ״פעילות עצמית יצרנית" של הילד. 
בהשראתו נפתחו המוסדות הראשונים להכשרת גננות וגגי־הילדים 
הראשונים במרכז אירופה ובמזרחה, באה״ב ובא״י. וע״ע גן־ילדים. 

ר, היילםרין, שיעורים בתורת חינוך התינוקות, 11 — 56 , תש״ד 2 ! 

צ. לנו, ם׳ וגן־הילדים (בתוך: אנציקלופדיה חינוכית, ד׳, 536 — 545 ). 

תשכ״ד ן ; 1951 , 11 ־ 1 { 5011 110 ^ 0100 ^ 01 ,(. €11 ) ןזתברח^ 140 .£ 

; 1952 , 1 * £4110040 7 /< 7 /£מ£ 0x4 .י׳/. 7 / ,(. 611 ) .£ 

. 1969 , 1 * 10 ,ץ€< ¥01 \ .£ 

נ. נדי. 


פו־בר, עדגה — 103 >£ — ( 1887 — 1968 ), סופרת אמרי¬ 

קנית יהודיה. עתוגאית מגיל 17 . שמה נודע עם פרסום 
סדרת סיפורים קצרים, מ 1913 ואילך. ) 501 ז 9£ ץ 1 ז״ £2 ("פאני 
עצמה״), 1917 . הוא סיפורה של נערה יהודיה בת עיירה• 813 50 
(עבר׳: ״כה גדולה״, תשכ״ב), 1924 , ! 803 ׳* 51101 ("ספיגת־שעשו- 
עים״), 1926 , 011031100 ( 1930 ), > 1 ח 11 זז 53121023 (עבר , : "סארא־ 
טוגה״, תשכ״א), 1941 , 01301 (עבר׳: ״ענק״, תשי״ז), 1952 , 106 
£:> 312 ? (עבר׳: ״ארמון הקרח״, תשי״ט), 1958 , ועוד, היו כולם 
רבי־מכר שהוסרטו. פ׳ כתבה גם מחזות, בשיתוף עם המחזאי ג׳ורג׳ 
קופמן. ספרה האוטוביוגרפי, 1625111£ י ד 60111131 ? א ("אוצר מיוחד"), 
1939 , מתאר בחוש־הומור את חייה בקהילה יהודית קטנה; בספרה 
האוטוביוגרפי האחר, :״ 138 * 1 ) 0 1 >וו £1 \ (״קסם שכזה״), 1963 , 
מובעים רשמיה על מדינת ישראל. — ספריה, השטחיים לעתים, 
שהצלחתם היתד■ גדולה ומיידית, מתארים את חיי האמריקני הממוצע 
על רקע אזוריה השונים של אה״ב. 

פו״ג (צ׳כית 3113 !?), בירת צ׳כוסלובקיה. 1,091,500 תוש׳ ( 1973 ). 

שוכנת לגדות נפתול נהר ולטאווה ( 2 * ¥113 ), יובל הלבה 
(אלבה), ומשתרעת על הגבעות הסמוכות לו. שני חלקי העיר מחו¬ 
ברים ב 13 גשרים. העיר העתיקה, ההיסטורית, כוללת 3 רבעים שבהם 
שרד מספר רב של בניינים היסטוריים (כנסיות, ארמונות, מוזיאונים) 
בסגנון גותי, רנסאנסי ובארוקי:( 1 ) ה״רובע הקטן״( 511302 1313 * 1 ), 
העתיק ביותר, שוכן על מדרון רכס מוארך שממערב לנהר ומאופיין 
ברחובות צדים ומפותלים. על פסגת הרכס מתנשאת מערכת מבנים 
מרשימה, מצודת פ׳ — על גבעת הראדצ׳אני (ץ 1230 > 3 ! 11 , 
ר׳ להלן) — ובה ארמון מלכי בוהמיה (כיום ארמון נשיא הרפו¬ 
בליקה) וכנסיות. ( 2 ) רובע ״העיר העתיקה״ ( 16$10 \ 51316 ) שוכן 
בגדה המזרחית של הנהר ובו מצויים הכיכר העתיקה, שרידי בית 
העיריה, כנסיות והאוניברסיטה של ם׳ ובה 21,250 תלמידים( 1973 ), 
וכן מצויים בו שרידי גטו, בתכ״נ ובית קברות יהודי. "גשר קארל" 
(ע״ש קארל 1¥ ) מחבר רובע זה עם "הרובע הקטן". קארל 1¥ גם 
בנה מדרום ל״עיר העתיקה״ את( 3 ) ״העיר החדשה״( 16510 * 61 * 10 <), 
המשמשת מרכז העסקים והבידור של פ׳. התפתחות העיר המודרנית 
החלה עם פיתות מס״ב ועם הקמת נמל נהר בהולשויביצה. ס׳ הפכה 
למרכז התחבורה של דרום-מרכז אירופה ולמרכז החשוב של 
תעשיות באימפריה האוסטרית-הונגרית. 

עם השגת עצמאות צ׳כוסלובקיה פיתחה פ׳ את כל השירותים 
המרכזיים של עיר בירה, בעיקר בתחום התרבות (אקדמיות, בת״ס 
גבוהים לכלכלה, לאמנויות, לריקוד, למוסיקה ולאמנות הסרטים). 
כ״כ נמצא בה מספר ניכר של מוזיאונים, ספריות וגלריות. 

לאחד מלה״ע 11 הפכה פ׳ למרכז תעשייתי חשוב של המדינות 
הקומוניסטיות, בעיקר בתחום התעשיות הטכניות: ציוד להובלה מכל 
הסוגים, ציוד למכרות ולבניה, ציוד חשמלי ואלקטרוני, תעשיות מזון, 
לכימיקלים ולחמרי רפואה. חשמל לצרכי תעשיה מופק מפחם חום 
המצוי בקרבת העיר וממספר תחנות חשמל על יובלי נהר ולטאווה. 
שדה תעופה נמצא במרחק של כ 20 ק״מ ממרכז העיר. 

י. קר. 

אמנות. החזות הכללית של העיר היא בארוקית, אע״ם שמ¬ 
צויים בה גם מבנים רבים מאוד מתקופות מוקדמות יותר. 

הבאסיליקה ע״ש גאו׳רגיוס הקדוש נבנתה בתוך מצודת הראד־ 
צ׳אני, ב 1145 — 1151 , על יסודות ח׳טונדה מ 915 . בבנייתה של 
קתדרלת ויטוס הקדוש התחיל ב 1344 הארדיכל הצרפתי מאתיה 
מאראס, והמשיך בה, מ 1353 , פטר פרלר (ע״ע), שהקים בעיר כנסיות 
גותיות נוספות. כנסיית פרנציסקוס הקדוש, שבמבנה חזיתה ממוזגים 
סיגנונו של פלדיו (ע״ע) והסיגנון הבארוקי, נבנתה במאה ה 17 , 
ובה יצירת־המופת של הצייר ואצלאב ו■ ריינר, ״יום־הדין״, 1723 . 
גם כנסיית יאן הקדוש ( 1720 — 1728 ), יצירתו הנודעת של ק. א. דיגצג- 



47 


פרג 


48 



8 ר א ג. הרובע היהודי: 1 . ביהכ״נ "אלטנו״ 2 ו 5 ", נבנה 12701 ; 2 . ביחב״נ פנהם, ננגח נ 1535 ; 
3 . ביהב״נ "חגבוה", נכנה במחצית השניה של הסאה ה 16 ; 4 . ביהע״נ טייול, נבנה 1690/21 , נהנה םדזד׳ 2 
18851 — 1913 ; 5 . ביהב״נ הספרדי (״אלטשול״) נבנה 16051 , נבנה טחדש 18061 ; 6 . ביהט״ד ("קלאוס"), 
נבנה 18601 ; 7 . ״עיריית היהודים״, סושב הנהלת הקהילה, נבנתה סחרש 17651 ; 8 . בי״ם "התורה"; 
9 . בית־הקברות היהודי (כל בתהכ״ג ברובע היהודי, חוץ ט״אלטנוישול", הם כיום חלק סהמחיאו: היהודי 
הטמלכתי נור' להלן, קם' 48 , 51 : תט']) 

מרבו ה ע י ר: 1 . ארטוז הרארצ׳אני; 2 . קתדרלת ויטוס הקרוש; 3 . כנסיית נאורניוס הקרוש; 4 . ארטון 
ואלרשטייז; 5 . ארטוז עלודרה; 6 . אולם ולאדיסלאוו; 7 . כנסיית ניקולאום הקדוש; 8 . ״לורטה" — כנסיה 
וטנזר: 9 . ארטון צ'רניז:' 10 . ארטון לוכקוביץ; 11 . אצטדיוני סטראהוב; 12 . האקדטיה לטוסיקה; 13 . כנ¬ 
סיית טין; 14 . תאטרון טיל; 15 . בית־העיריה הישן; 16 . ארטוז קלאם־נאלאם; 17 . האוניברסיטה ע״ש 
קארל; 18 . האקדמיה לטדעים; 19 . התאטרון הלאוטי; 20 . ביודהעיריה החדש; 21 . הטוויאוו 
הלאוטי; 22 . חאטרח סטטאנה; 23 . תחנת הרכבת הראשית; 24 . טנצר וישהראר 


הופר, מכילה ציורים של רייגר. פרסקים של צייר זה מצויים גם 
בכנסיה הגותית האוגוסטינית ע״ש תומאס הקדוש ( 1379 ), שנבנתה 
מחדש ע״י ק. א. דינצנהופר ז הוא השלים גם את בניית ד,כנסיה 
המרשימה ע״ש גיקולאוס הקדוש (תם׳: כרך ט/ עם׳ 563/4 ). 

מבנה הראדצ׳אני, מבצר מהמחצית השניה של המאה ה 9 , הורחב 
ע״י בניה בסיגנון גותי בימי קארל /י 1 וונצל 1¥ ; באולם ולאדיסלאוו 
שבו ( 1486 — 1502 ) בא לידי ביטוי הסיגנון הגותי המאוחר בם׳. 
האוניברסיטה, שנוסדה ע״י קארל ב 1348 , נבנתה ע״פ מודל 
של אוניברסיטת פאריס. מבין הארמונות המפוארים של העיר: ארמון 
שווארצנברג, ארמון בלודרה׳ ארמון ואלדשטיין, ארמון קלאם־ 
גאלאם. מספר ארמונות־האצולה שהוקמו בם׳ בתקופת־הבארוק הגיע 
לכ 200 . הקמת ״גשר קארל״ המפואר בעל שני המגדלים ו 16 הקש¬ 
תות התחילה ב 1357 ! בתקופת הבארוק הוצבו עליו 30 פסלים. 
״גשר פאלאצקי״, מן היפים שבגשרי פ׳, נבנה במאה ה 19 , והוא 
מעוטר בפסלים מעשה ידיו של י. ו. מיסלבק (**!^ן). ור׳ תם׳: 
כרך י׳, עם׳ 176 . 

חשובי מוזיאוניה הרבים של ם׳ הם המוזיאון הלאומי ( 1818 ) 
והמוזיאון לאמנויות התעשייתיות ובו אוסף זכוכית וחרסינה מה- 
נודעים בעולם. בפי ביהכ״ג העתיק ביותר באירופה, ה״אלטנוישול" 


(ע״ע בית-כנסת, עם׳ 621/2 , 644/5 ). ליד 
ביהכ״ג נמצא בניין "עיריית היהודים" 

שבראש מגדלו קבוע שעון מפורסם (ע״ע 
ארדיכלות יהודית, עם׳ 759 ). בם׳ מצוי 
המוזאון(ע״ע, עט׳ 410 , ותמ׳ שם) היהודי 
הממלכתי. ור׳ מפה כאן, ולהלן, עם׳ 54,51 . 

י. שם. 

היסטוריה. במחצית השניה של ה¬ 
מאה ה 9 היה יישוב מד. הבניין העתיק 
ביותר הוא המבצר על גדות 

הנהר. באמצע המאה ה 10 הזכיר הנוסע 
אברהם בן יעקב (ע״ע) את פ׳ כמרכז סחר 
עבדים. ב 973 נוסדה בפ׳ בישופות. דוכסי 
בוהמיה משושלת פשמיסל (ע״ע) קבעו 
את בירתם בם׳ וביצרוה ועודדו גרמנים 
להתיישב בה. ב 1255 קיבלה "העיר הע¬ 
תיקה" חוקה, וב 1257 , בימי פשמיסל או- 
טאקר 11 , עברו הגרמנים לרובע סמוך, בו 
נהנו מאוטונומיה. 

קרל 1¥ (ע״ע), קיסר גרמניה ומלך 
בוהמיה, קבע בפ׳ את בירתו, יסד בה את 
האוניברסיטה הראשונה בקיסרות ( 1348 ), 

הקים את ה״עיר החדשה״ ( 16510 ^ 61 ׳\ 0 א) 

ופיאר את פ' בגשר (ר׳ לעיל) ובקתדרלה. 

ב 1344 נעשתה פ׳ למושב ארכיבישוף. 

התנועה הלאומית־דתית של חסידי ין הוס 
(ע״ע) צמצמה את השפעת הגרמנים בכנ¬ 
סיה, באוניברסיטה ובעיריה. ב 1419 הש¬ 
ליך המת משולהב בהנהגת הכומר ז׳ליור 
סקי מבעד לחלונות בית ה־ 

עיריה את נאמני הקתוליות — מעשה 
שפתח את מלחמות ההוסיסים (ע״ע 
ז׳יז׳קה). סרדיננד 1 (ע״ע) לבית הבסבורג 
צמצם מאד את האוטונומיה העירונית וכ¬ 
פה עליה ארכיבישוף כלבבו ( 1561 ). נכדו 
רוד(לף 11 ( 1576 — 1612 ), ששמו קשור 
באגדות על פ׳, יסד רובע נוסף. ב 1618 
הושלכו שליחי קיסר גרמניה מבעד לחלונות בית העיריה ונסיר־ 
בוחר פרוטסטנטי נבחר למלך בוהמיה — ומכאן תחילת מלחמת 
שלושים־השנה (ע״ע). בעקבות מפלת הצ׳כים ב״קרב ההר הלבן" 
ליד ם׳ ( 1620 ) הושבה הקתוליות לעיר. במאה ה 17 ישבו בפ , אנשי 
מדע ואמנים רבים ובתוכם התוכן טיכו ברהד. וקפלר (ע׳ ערכיהם). 
יוזף 11 (ע״ע) איחד את רבעי העיר ( 1784 ). 

בסוף המאה ה 18 וראשית ה 19 היתד, פ׳ מרכז מסחרי לסוחרים 
בני לאומים שונים ומרכז תרבותי חשוב. פולמוס חריף ניעור 
בה בין שוחרי "השכלה" אוניוורסלית־גרמנית לבין חסידי רומנטיקה 
צ׳כית־לאומית. המאבק התרבותי פשט ממנה לשאר ערי צ׳כיה. ברא¬ 
שית המאה ה 18 מנתה אוכלוסיית פ׳ כ 40,000 תוש׳, בסופה כ 80.000 
וב 1837 כ 100,000 . ב 1848 התכנס בם׳ הקונגרס הכל־סלאווי. 

ב 1850 היו כמחצית תושבי פ׳ צ׳כים, אך הגרמנים החזיקו בעמדות 
המפתח. תיעושה של פ׳ משך אליה צ׳כים רבים והם זכו ב 1861 לרוב 
בבחירות לעיריה, וב 1910 היוו הגרמנים רק 10% מהתושבים. המתי¬ 
חות הלאומית המתמדת גרמה לפילוג האוניברסיטה לגרמנית וצ׳כית 
( 1882 ). 

מ 1918 היתד, פ , בירת צ׳כוסלובקיה והיא גדלה במהירות רבה 
( 850,000 תוש׳ ב 1930 ). ב 15.3.1939 נכנסו הגרמנים לפ׳. ב 5.5.45 



49 


פרג 


50 


התקוממו תושבי פ׳ ל- 
שלטץ הגרמני והחזיקו 
בעיר עד שהגיעו צבאות 
בריודמ. 

בשם "האביב של פ׳" 
מכונים תנועת הליברלי¬ 
זציה של השלטון הצ׳כו־ 
סלובקי בהנהגת דובצ׳ק 
וביטויי החופש של סטו¬ 
דנטים ואנשי רוח ב¬ 
מחצית הראשונה של 
1968 . "האביב" נקטע 
בפלישת צבאות "ברית 
ורשה" לצ׳כוסלובקיה ב־ 
20.8.68 . וע״ע מורויה; 
צ׳כוסלובקיה, היסטוריה. 

ה. וס. - אל. וי. 

יהודים. ם׳ היא הקהילה היהודית הראשונה בבוהמיה (ע״ע 
מודויה) ומהעתיקות והגדולות שבאירופה, ורבה חשיבותה בתולדות 
חיי הרוח של היהודים שם. 

הנוסע אברהם בן יעקב (ע״ע) הוא הראשון המזכיר יהודים בפ׳ 
( 970 ). עדות ליישוב קבע היא מ 1091 . יהודים הגיעו לם׳ באותו זמן 
ממזרח וממערב וזו, כנראה, הסיבה שמלכתחילה נוסדו שם שתי 
שכונות יהודיות, האחת בפרוורי מצודת ם׳ והשניה סמוך למבצר 
וישהראד (ר׳ לעיל). 

ב 1096 הרגו הצלבנים רבים מיהודי פ׳ ואילצו אחרים להתנצר. 

ב 1142 , בעת המצור על מצודת פ ׳ , נשרפה השכונה היהודית הסמוכה 
לה, והיהודים עקרו לגדה הימנית של נהר הוולטאווה ויסדו ביכ״ג. 
במאות 11 — 13 פעלו בס׳ גדולי הלכה מפורסמים, ביניהם: ר׳ יצחק 
בן משה מוינה (ע״ע, וע״ע צ׳כית, לשון וספרות), ובספריהם פזורות 
מלים רבות בצ׳כית (״לשון כנען״). מהמאה ה 13 היתד, ישיבתם בם׳ 
כרוכה בתנאים משפילים כענידת אות הקלון(ע״ע), הסתגרות בגטו 
וכד׳, והם הורשו לעסוק רק בהלוואה בריבית. אעפ״ב זכו יהודי פ , , 
תמורת מסים גבוהים, בפריוולגיות מיוחדות — בדומה לאלו שניתנו 
ע״י אוטו׳קר 11 (ע״ע אוסטריה, עמ' 975 ) — ואלה עודדו יהודים 
מגרמניה להתיישב שם. במאה ה 13 התפתח יישוב יהודי חדש 
בקרבת ה״אלטנוישול", שבניינו הסתיים ב 1270 , והוא כיום ביהכ״ג 
העתיק ביותר באירופה. בית הקברות של הקהילה שנוסד אז, נמכר 
במאה ה 15 , ע״פ דרישת התושבים, לצרכי מגורים. בין המאות ה 13 — 
16 דיברו יהודי פ׳ גרמנית. 

במאות ה 13 — 14 סבלה הקהילה מפרעות. הקשות שבהן היו ב 1298 
וב 1338 — אף שקארל ^ 1 הגן על היהודים - ואילו בפרעות 1389 
נרצחו רוב יהודי פ׳. רב הקהילה, אביגדור קרא, תיאר את המאורע 
בסליחה (״את כל התלאה״), ותיאור נוסף נשתמר בלטינית. ב 1411 
הכריז המלך ונצל (ע״ע) על שמיטת החובות ליהודים. בימי מרד 
ההוסיטים (ע״ע! 1419 — 1436 ) רחשו היהודים אהדה שקטה לתנועה 
החדשה, אך כיוון שלא יכלו ליטול חלק פעיל במאורעות לא זכו 
באהדה חוזרת מצד ההוסיטים. המהומות לא פסחו עליהם ויהודי ם׳ 
נפגעו קשות בהתפרעות הגדולה של 1422 . יהודים רבים עזבו אז 
את פ׳. 

בסוף המאה ה 15 הותר לנוצרים להלוות בריבית וע״כ פנו יהודי 
פ׳ למסחר ולמלאכה, דבר שהביא לתחרות כלכלית ולמתיחות, בינם 
לבין אזרחי העיר. היהודים זכו לתמיכת המלך והאצילים, ואלה סיכלו 
כמה מזימות של האזרחים להביא לידי גירוש היהודים ( 1507,1501 , 
1517 , ועוד), ב 1522 ישבו בם׳ כ 600 יהודים וב 1541 , כ 1,200 . בסוף 
המאה ה 15 התיישבו יהודים גם ב״עיר החדשה" וב״רובע הקטן", אך 


בראשית המאה ה 16 נטשו אזורים אלה ופנו להרחבת הרובע היהודי 
שבעיר העתיקה, שיקמו את ביהכ״נ הישן ובנו את ביכ״נ "פנקס , * 
(נחנו ב 1535 ). 

ב 1542 גירש פרדיננד 1 את היהודים מם׳ בלחץ התושבים. ב 1545 
חזרו, ושוב גורשו — הפעם ע״י השליט עצמו — בין השנים 1559 — 
1562 . השנים 1576 — 1619 הן "תור־הזהב" של יהדות פ׳. על רבניה 
הנודעים בתקופה זו, ר׳ להלן, עמ׳ 53 . 

בראשית המאה ה 17 ישבו בם׳ כ 6,000 יהודים. ב 1627 רכשו 
את ״בתי ליכטנשטיין״ ובכך הכפילו את איזור מגוריהם. ב 1648 
לחמו גם היהודים בפולש השוודי, ועל הצטיינותם העניק להם המלך 
דגל — השמור עדיין ב״אלטנוישול״ — וסמלו הוטבע על חותם הק¬ 
הילה. לאחר מלחמת 30 השבה נקטה הממשלה, בהשפעת הקונטרה- 
רפורמציה, מדיניות של בידוד היהודים בגטו, הגבלת אמצעי מחייתם, 
מם גבוה, הגבלת מספרם ואיסור חיתון על הבנים פרט לבכור (ע״ע 
מורויה). ב 1680 נספו במגפה יותר מ 3,000 מיהודי פ׳. ב 1689 
נשרפו 300 בתים ו 11 בתכ״נ בדליקה שפרצה ברובע היהודי, והשל¬ 
טונות פינו את יושביו לכפר ליבן מצפון לס׳, שהיה, מאוחד יותר, 
לפרוור של פ׳. הכמורה ליבתה רגשות אנטי יהודיים, וב 1694 רגשו 
הרוחות סביב משפטו של היהודי ש. אבלם (ע״ע), שהואשם ברצח 
בנו בן ה 12 שרצה, כביכול, להתנצר. ב 1744 נפגעו יהודי פ׳ בפרעות 
שערכו תושבים מקומיים וחילות ההאבסבורגים שחזרו וכבשו אח פ׳ 
מידי הפרוסים. המדיניות האנטי-יהודית של השלטונות הגיעה לשיאה 
בימי מלכות מריה תרזיה ( 1740 — 1780 ), ובימיה שוב גורשו היהודים 
מם׳ ( 1745 — 1748 ), והורשו לחזור רק לאחר התערבות דיפלומטית 
ותשלום מסים גבוהים. ב 1754 נשרף חלק גדול מהרובע היהודי. 
הרדיפות לא פגעו בהתפתחותה הרוחנית של הקהילה (ר' להלן). 

ב 1782 פרסם יוזף 11 (ע״ע) את "כתב הסובלנות" ויהודי ם' 
נהנו מהמדיניות החדשה כיתר יהודי הממלכה. יהודים חויבו לאמץ 
שמות משפחה, לייסד בת״ם חילוניים, לשרת בצבא ולהפסיק את 
השימוש בעברית וביידית בחוזים עסקיים. יהודים בעלי בתח״ר 
הורשו להתיישב מחוץ לרובע היהודי. ב 1852 בוטל הגטו בם׳ וב 1867 
הושלם תהליך האמנציפציה. ב 1896 נהרס רוב הגטו בשל מצבו הירוד, 
ונותרו בו אתרים היסטוריים בלבד. ב 1848 ישבו בפ׳ 10,000 יהודים. 
מ 1880 , בגלל ירידת הריבוי הטבעי של יהודי בוהמיה (ע״ע מורויה, 
עם׳ 840/1 ), פיגר גידול קהילת פ׳ ביחס לגידולם של מרכזים 
יהודיים אחרים באירופה, 

מ 1840 היגרו רבים מיהודי פ׳ למערב אירופה ולאה״ב. ההגירה 
התגברה בימי מהפכת 1848 בשל מעשי אלימות נגד יהודים וממדיה 
קטנו לאחר 1867 . מאידך, יהודים רבים מערי השדה באו לפ ׳ ותרמו 
להתפתחותה בתחומי תעשיה שונים. נודעו כמה חרשתנים יהודים 
ויהודים עסקו גם במקצועות חפשיים ובפקידות. רוב יהודי פ׳ הש¬ 
תייכו למעמד הבינוני, אולם היה גם מספר ניכר של יהודים עניים. 

בראשית המאה ה 19 פעלו בפ׳ חסידי יעקב פרנק (ע״ע). במחצית 
השניה של המאה שימשו בפ׳ רבנים נודעים כמו שלמה יהודה 
ו־פפורט ( 1840 — 1867 ! ע״ע), הירש מרכוס ( 1880 — 1889 ), נתן ארב־ 
פלד ( 1890 — 1912 ). חיים (הינריך) ברודי (ע״ע) היה רבה של פ׳ 
בשנים 1912 — 1930 . אבל האמנציפציה הביאה לחילון ולהתבוללות 
ובתכ״נ רבים הכניסו רפורמות בפולחן. כן גדל מספר היהודים שזכו 
לחינוך חילוני ברמות שונות. ב 1852 היו 7.2% מתלמידי האוניבר¬ 
סיטאות יהודים ועשר שנים אח״כ היו 11.2% יהודים. ב 1900 — 1930 
היוו היהודים בם׳ כ 5% מאוכלוסיית העיר. 

האמנציפציה התבטאה בהתבוללות בחרבות הגרמנית. אבל בסוף 
המאה ה 19 התפתחה גם התבוללות בתרבות הצ׳כית, שהתחזקה ע״י 
הגירת יהודים מן האזורים הכפריים וע״י התנגדות האוכלוסיה הגר¬ 
מנית האנטישמית להתבוללות יהודית. עם עליית ההכרה הציונית 
בקרב יהודי בוהמיה, בסוף המאה ה 19 , ניכרת עליה מתמדת במספר 



פראג: מנדל אנק־ה׳&רפה 
(לשכת התיירות הצ׳כיח) 


51 


פרג 


52 


* 


היהודים המצהירים על יהדותם במפקדי אוכלוסין. אך כמו בכל 
בוהמיה התרבה גם בם׳ אחוז נישואי התערובת. 

לאחר הקמת הרפובליקה הצ׳כוסלובקית ( 1918 ) סופחו פרוורי פ׳ 
לתחומי העיר. אך הקהילות היהודיות לא התאחדו בעקבות זאת 
ולכן היו בם׳ 7 קהילות — הקהילה הוותיקה בעיר עצמה ו 6 קהילות 
בפרוורים. שבע הקהילות היו מאוגדות ב״איגוד הקהילות היהודיות 
הדתיות של ם׳ רבתי", שעסק בהו״ל של פרסומים והקמת מוסדות 
סעד וביניהם מוסד לעזרה סוציאלית שהוקם ב 1935 . לקהילה היה 
בי״ס עממי. כן היו מוסדות מסדתיים שהעתיק שבהם, ה״חברה קדי¬ 
שא"׳ נוסד במאה ה 16 . במרוצת הזמן נוספו חברת "ביקור תולים" 
מושב זקנים, בית יתומים, בית תמחוי ומעון לילדים עזובים. יש 
עוד להזכיר את המוזיאון היהודי הממלכתי (ר׳ לעיל, עמ׳ 47/8 ) 
והחברה ההיסטורית היהודית בצ׳כוסלובקיה. מרובים היו ארגוני 
הספורט, תנועות נוער, ארגוני נשים ומועדוני סטודנטים. 

ין ה, - ח. י. - ם. 

ת ק ו ם ת ה ש ו א ה. מ 1933 הגיעו לם׳ פליטים יהודים מגרמניה 
וט 1938 מאוסטריה ומשטחים צ׳כיים בעלי אוכלוסיה דוברת גרמנית. 
בעת הכיבוש הגרמני הגיע מספר היהודים בפ׳ ל 56,000 . ב 22.7.1939 , 
עם כיבוש פ׳, הוקם "המשרד המרכזי להגירת יהודים בבוהמיה 
ומורוויה" שניהלו למעשה א. איכמן(ע״ע, כר׳ מילואים). עם פרוץ 
המלחמה נאסרו נכבדי היהודים ונשלחו לבוכנוואלד. מוסדות יהודיים 
ארגנו פעולות סעד, המשיכו בחשאי בחינוך הנוער וסייעו בהגירת 
אלפי יהודים. הנאצים ניצלו הצעה יהודית להקמת ארגון קהילתי 
עצמאי כתואנה להקמת הגטו בטו־זינשטאט (ע״ע טרזין). מאוקטובר 
1941 עד מארס 1945 נשלחו מם׳ למזרח או לטרזינשטאט 46,067 
יהודים. הנאצים ריכזו את הרכוש היהודי ב 54 מחסנים שחלקם 
אמורים היו להיות "מוזיאון מרכזי לגזע היהודי שנכחד". שם נאספו 
תשמישי קדושה מ 153 קהילות שהושמדו. היסטוריונים יהודים 
שהועסקו בהקמת המוזיאון נשלחו למחנות השמדה לפני תום 
המלחמה. בביהכ״ג ״פנקס״ חרותים שמותיהם של 77,297 יהודים 
מבוהמיה ומורוויה שגורשו למחנות ההשמדה (ע״ע צ׳כוסלובקיה, 
יהודים). לאחר המלחמה הוקמה הקהילה מחדש, וב 1946 ישבו בם׳ 
10,338 יהודים, מחציתם פליטים. עם ההשתלטות הקומוניסטית ב 1948 
נבלמה הפעילות הקהילתית. ב 1950 היגרה כמחצית האוכלוסיה 
היהודית. בראשית שנות ה 50 היתד. התעוררות אנטישמית חריפה 
שהגיעה לשיאה ב״משפטי פראג״ ובעיקר במשפט סלנסקי ( 11952 
ע״ע צ׳כוסלובקיה, היסטוריה). בעקבות המשפטים סווגו רוב יהודי 
פ׳ כ״אויבי מעמד העמלים" ונפגעו מהפליות כלכליות וחברתיות, 
מאסרים, הגליה, עבודת פרך ואף הוצאות להורג. יציאתם מהארץ 
נאסרה. נכסי הקהילה הוחרמו ומוסדות הסעד נסגרו. מ 1964 אין רב 

ראשי בפ ׳ . 2 בתכ״נ, 

מתוך 9 , נותת פתו¬ 
חים! האחרים משמ¬ 
שים כאולמי תערר 
כה (בהנהלת "המו¬ 
זיאון היהודי הממ¬ 
לכתי"! ר׳ מפה בראש 
הערך ותמ׳ בסמוך) 

ומחסנים. 

בזמן הפלישה ה¬ 
סובייטית ( 1968 ) הי¬ 
גרו רבים מיהודי פ׳. 

כיום ( 1973 ) _ מונה 
האוכלוסיה היהודית 
בם׳ כ 3,000 איש, 

אר. קו. 


ת ר ב ו ת י ה ו ד י ת. ם׳(בספרות הרבנית העתיקה: "ביהם") קמה 
על צומת מסחר ותרבות של רוסיה, פולניה, הונגריה, ביזנטיון, גרמניה 
וספרד. יהודים סוחרי הארצות הללו היו גרעין הקהילה בס׳, ועל 
יסוד מגוון תרבויותיהם נרקמה דרדחייהם, הידועה כ״מנהג כנען". 

כבר במאה ה 11 היו בם׳ ת״ח ידועים, כרבי מנחם בן מכיר בן 
אחיו של רבנו גרשם בן יהודה מאור הגולה (ע״ע), והם עמדו בקשר 
מתמיד עם גדולי התורה שבארצות הרינום. תלמידים נדדו מם׳ 
למרכזי התורה שבאשכנז וצרפת, ובמחצית הראשונה של המאה ה 12 
היו בישיבת רבנו תם שבצרפת ילידי פ׳: ר׳ יצחק ב״ר מרדכי, ר׳ 
אליעזר ב״ר יצחק ור׳ יצחק ב״ר יעקב ("הלבן"), מבעלי התוספות; 
אלה חזרו לעירם ויסדו בה ישיבות. כך עשו גם בני הדור שלאחר 
מכן. קשר הדוק במיוחד היה לם׳ עם המרכז החשוב שברגנשבורג, 
ואנשי ם׳ שימשו, לעתים, גם בביה״ד שם. חכמי ם׳ ביקרו ודאגו 
לקהילות שבפולניה, רוסיה והונגריה, ועשו להפצת התורה בהן. 
אחדים מ״זקני ביהם": ד׳ אברהם בן עזריאל (ע״ע), ר׳ אברהם 
חלאדיק ואחרים עסקו גם בחקר הלשון העברית ובביאור פיוטים. 
ר׳ אברהם היה ראשה לחכמי אשכנז שהגן על דעות הרמב״ם בעניין 
ייחוד השם, ימות המשיח ועוה״ב — נגד השגות בן־ארצו, ר׳ משה 
ב״ר חסדאי מתקו. 

במאה ה 13 פעל בפ׳ ר׳ יצחק בן משה מדנה (ע״ע), בעל "אור 
זרוע", מגדולי דורו ותלמידם של "זקני ביהם". קשרים הדוקים 
נתקיימו עם מרכז התורה החדש שקם אז בודנה, ור׳ יצחק עצמו 
עבר לעמוד בראש ביה״ד שם. בסוף מאה זו, ימי גזירת רינדפלייש, 
ישב בפ ׳ ר׳ שלמה (=חיים?) ב״ר מכיר, מגדולי תלמידי רבי מאיר 
מרוטנבורג (ע״ע), וחכמי אוסטריה השכימו לפתחו. 

את העיסוק בלשון העברית קיימו סופרי קהילת פ׳ במאה ה 14 : 

ר׳ יששכר ותלמידיו ר׳ מרדכי ור׳ שמשון בן אליעזר, שדקדקו 
ביותר בתיקון צורת האותיות; כשעלה ר׳ שמשון לא״י החלו הסופרים 
בה לתקן את עבודתם לפי הוראותיו. 

תסיסת ההוסישים במאה ה 14 ובואם לבוהמיה של חכמי ישראל 
פליטי הדבר (ע״ע, עט׳ 872 — 875 ) מהמרכז התרבותי של פרובנס — 
שומרי גחלת הפילוסופיה הרציונליסטית של הרמב״ם — גרמו לכך 
שבמחצית ה 2 של המאה ה 14 היתד, פ׳ לא רק מרכז תורני חשוב 
ליהדות אשכנז אלא גם מרכז למחשבה עיונית. בראשו עמדו "גדולי 
עולם ישישי הדור" ר׳ אביגדור קרא, ר׳ יו״ט ליפמן מילהאוזן (ע׳ 
ערכיהם) ור׳ מנחם ב״ר יעקב שלם. ר״א קרא עמד בראש ישיבת פ׳, 
שתלמידיה התאספו "מקצות הארץ", ובעת מצוקה דאגו גדולי אוס¬ 
טריה ואשכנז להגיש לה עזרה. בישיבה הודגש גם לימוד המקרא 
ור׳ א. קרא (ובניו) נחשבו, בזמנם, לבעלי סמכא מופלגים בדקדוק 
עברי. על עמדותיהם השונות של שלושה חכמים אלו ביחס לפילו¬ 
סופיה של הרמב״ם — ע״ע משה בן מימון, עם׳ 560/1 . ר׳ יו״ט ליפמן 
מילהאוזן הגן על עמו ותורתו נגד התקפות הכנסיה הקתולית ואף 
יצא להתקפת-נגד. הוא אימץ לו את הפילוסופיה של הרמב״ם. אולם 
גם בקבלה ראה ענף מקורי במחשבת היהודים. הוא ור׳ א. קרא נדדו 
ביישובי היהודים במזרח אירופה, והשפעתם ניכרת שם בדורות 
הבאים. במאה ה 15 נפוצו כתביו הפילוסופיים של ר׳ מנחם שלם 
בערי פולניה ורוסיה, והדים הגיעו אף מערי איטליה וכרתים. 

במחצית המאה ה 15 עמד בראש ישיבת פ׳ החכם ר׳ אליהו, ואל 
ישיבתו "נאספו עדרי חברים מכל תעוצות ישראל". תקנותיו חייבו 
פעולה משותפת של כל קהילות בוהמיה נגד כל גזירה שתפגע באחת 
מהן. הוא לא היסס להטיל את מרותו בכוח השלטונות, דבר שעורר 
התנגדות נגדו גם מצד גדולי התורה. בסוף מאה זו פעלו בם׳ חכמים 
מפורסמים כר׳ פנחס ב״ר יונתן, ר׳ יעקב פולק (ע״ע) ור׳ יצחק 
אייזיק מרגליות. 

במחצית הראשונה של המאה ה 16 גדלו מרכזי תורה שבפולניה 
והאפילו על אלו שבאשכנז ובוהמיה, ותלמידים רבים משם נהרו 



פרא:: ביהכ״ג ע״ש סייזל — כיום סוזיאו] 
?תצוגת כלי־בסוי יהודיים (ברשותו האדיבה ׳ 6 ? 
הסוזיאו! הסכולכחי היהודי, פראג) 




53 


פרג 


54 


לפולניה. אז עמד בראש ישיבת פ׳ ר׳ אברהם בן אביגדור, שהיה גם 
אב״ד פ׳, והוא "העמיד תלמידים הרבה והיה בקי בכל שבע החכ¬ 
מות" אחרי פטירתו עמד בראש ישיבת פ׳ ר׳ אהרן, קנאי קיצוני, 
ובין תלמידיה ניטשה מחלוקת עזה בשאלת העיסוק בפילוסופיה של 
הרמב״ם; תל כן ע״ע אברהם בן ד שבתאי הורוביץ. אחדים מן 
התלמידים הנאורים נדדו לפולניה לישיבתו של ר׳ משה איסרלש 
(ע״ע). 

על אף הגירושים התכופים במאה ה 16 לא הועם זהרה של פ׳. 

ב 1512 נוסד בם׳ הדפוס העברי הראשון באירופה התיכונה והמזרחית 
(ור׳ להלן). הקשרים עם פולניה נתהדקו ביותר, וגדולי תורה שימשו 
כרבנים וראשי ישיבות לסירוגין בקהילות פולניה החשובות ובקהילת 
ם׳. א. ק. 

במחצית ה 2 של המאה ה 16 נתגבש מעמדה של ם׳ בחיי הרוח 
של יהדות אירופה, ועד לסוף המאה ה 19 היתה ם׳ מרכז לרוב 
התסיסות הרוחניות ביהדות. עובדה זו שיוותה אופי רב־צדדי ורבגוני 
ליהדות ם׳, והיא מסימני ההכר המובהקים שלה. גדול חכמי פ׳ אז, 
ר׳ יהודה ליוא בן בצלאל (ע״ע; המהר״ל), שילב ידיעה מעמיקה 
ומקוריות מחשבה בכל תחומי היהדות תוך עניין וידיעה במתחדש 
במדעי הטבע, והניח יסודות לשיטה חדשה בחנוך (ע״ע, עמ ׳ 684/5 ), 
שקראה ללימוד המקורות ע״פ סדר התפתחותם. ולצמצום הפלפול. 
קריאתו זו השפיעה על גדולי־תורה אחרים בם׳ ויורשו, ר׳ שלמה 
אפרים לונטשיץ (ע״ע), תבע בדרשותיו רפורמה חינוכית וחברתית, 
ומתח ביקורת על רבני הדור. ספרים בתחומי מדע שונים נכתבו בם׳ 
ע״י רבנים מופלגים. ביניהם: ר׳ דוד בן שלמה גנז (ע״ע), בעל 
הכרוניקה "צמח דוד", שידע היטב את הגילויים החדשים באסטרו¬ 
נומיה ומתמטיקה, ושספרו "נחמד ונעים" (יסניץ, תק״ג) הוא הראשון 
בעברית המתייחס לקופרניקוס ולגילוייו, ור׳ יום טוב ליפמן בן נתן 
הלר (ע״ע) שעסק אף הוא באסטרונומיה ומתמטיקה, ובהשפעת 
רבו, המהר״ל, כתב פירוש יסודי רחב למשנה במגמה להפיץ את 
לימודה. בדור תלמידי המהר״ל פעלה בפ׳ משפחת הותביץ (ע״ע), 
שהמפורסם בבניה היה ר׳ ישעיהו הלוי, בעל ספר השל״ה. בהבדל 
מכריע מרוב חכמי פ׳, לא מילא היחס החיובי לחכמות החיצוניות 
תפקיד כלשהו בתפיסתו, הבנויה כולה על עולם הקבלה, הדרוש, 
ההלכה והמוסר. מנהגים רבים שנפוצו באשכנז רשם בספר השל״ה, 
שהשפיע רבות גם על החסידות. מבין רבני פ׳ המפורסמים במאה 
ה 16 יש להזכיר עוד את ר׳ מרדכי יפה (ע״ע) בעל "הלבושים" 
שנבחר לרבנות פ׳ ב 1592 , ור׳ אליעזר אשכנזי, בעל "מעשי ה׳". 
הראשון כתב, בין יתר ספריו, גם פירוש לספר "מורה נבוכים" 
לרמב״ם. 

ימי שבתי צבי השאירו רישום ביהדות פ׳; מאוחר יותר השתרשו 
בפ׳ השבתאות והפרנקיזם (ע׳ ערכיהם), ונראה כי ראשיתם כבר 
במאה ה 17 , בימי שבתי צבי. בראשית המאה ה 18 שימש כרב 
העיר ר׳ דוד אופנהים (ע״ע), ור׳ יהונתן איבשיץ (ע״ע), כראש 
ישיבה. הדמות המרכזית בתקופה זו הוא ר׳ יחזקאל לנדא (ע״ע), 
רבה של פ׳, שעיקר תורתו מבתי מדרשות שבפולניה. מעמדו הוכר 
בכל אירופה; בקיאותו וחריפותו עשאוהו לגדול הפוסקים בדורו, 
ודעתו היתה מכרעת בכל השאלות המרכזיות של אותו דור. בימיו 
החלה לפעול בפ׳ קבוצה בהנהגת יונה והלה, שהפכה את ם׳, מאוחר 
יותר, למרכז פרנקיסטי חשוב. כנגדה התייצב אז ר׳ אליעזר פלקלס 
(ע״ע), תלמיד ר׳ יחזקאל לנדא ומרבני פ׳, והוא אשר לחם אח״כ 
גם ברפורמה. בגלל אפיה המיוחד של יהדות פ׳ נקלטה בה ההשכלה 
ללא מאבקים בולטים, ולמרות שהחרים ר׳ י. לנדא את תרגום מ. מנ־ 
דלסזון לתורה. תמך בהקמת בי״ס כללי בפ׳ והתייחס בחיוב להשכלה 
שימושית. לתנועת החסידות לא היה הד רב בפ׳, ואפשר שסיבת 
הדבר גם בהתנגדות הגדולה של ר׳ י. לנדא לתנועה זו. בסוף המאה 
ה 18 פעלו בם׳ בני משפחת ייטלש (ע״ע) שרובם היו ת״ח ומקורבים 


לר׳ יחזקאל, ועם זאת — בעלי השכלה הקרובים לחכמת ישראל. 
בגלל כך נטתה השכלת פ׳ לכיוון יהודי מסרתי, ואף לאומי, עד 
לזמנו של ר׳ ש. י. רפפורט (ע״ע), רבה של פ׳, מראשי חכמת 
ישראל, שראה בהשכלה מנוף לקיום היהדות ול״אהבת האומה" 
(ע״ע חכמת ישראל, עמ׳ 410 ; השכלה, עמ׳ 559 ). עם זאת נתקיימה, 
לצד החוגים המסרתיים והמשכיליים־מסרתיים, תנועת התבוללות 
ניכרת, שגברה עוד יותר לאחר האמנציפציה יחד עם תנועת הרפור¬ 
מה, שתפסה את מקום הפולחן המסרתי. בשלהי המאה ה 19 וראשית 
המאה ה 20 התבלט בם׳ חוג סופרים יהודים שכתבו גרמנית או צ׳כית 
(ר׳ להלן). 

בין אנשי התאטרון היהודים בלטו א. נוימן, ה. טוולס ול. קרמר, 
שהביאו לפריחת התאטרון הגרמני בפ ׳ . אגדות יהודי פ׳ ותולדותיהם 
שימשו מוטיווים גם בחיבורי אמנים וסופרים לא־יהודים, שראו 
בגטו היהודי חלק בלתי נפרד מתולדות פ׳. פסלו של המהר״ל(ר׳ כרך 
י״ט, עמ׳ 215 ) בכניסה לתאטרון החדש ופסלו של משה, הסמוך 
לאלטנוישול, נעשו ע״י פסלים צ׳כים ביזמת עיריית פ׳. ור׳ לעיל: 
אמנות. אל. רי. 

בפ׳ יצאו 3 שבועונים ציוניים, 1 צ׳כי מתבולל ומספר ירחונים 
ורבעונים. הציונים, למרוח היותם מיעוט, היוו את היסוד הפעיל בין 
יהודי פ׳. לפני מלה״ע 1 היה ארגון הסטודנטים הציוני "בר כוכבא" 
בהנהגת ש. ה. ברגמן (ע״ע) מרכז חשוב לפעילות תרבותית. 
הציונים נכנסו גם לפעילות פוליטית וציונים נבחרו לפרלמנט 
האוסטרי והצ׳כי וכן למועצה העירונית של פ׳. — הקונגרס הציוני 
הי״ח נערך בם׳ ב 1933 . וע״ע ציונות. 

יהודים התבלטו בתחומי אמנות שונים; במיוחד היתה חשובה 
תרומתם לספרות הגרמנית. בין הסופרים בלטו: סלומון כהן( 1825 — 
1904 ) והוגו סלוס ( 1860 — 1926 ). קבוצה חשובה של סופרים יהודיים 
גרמנים, שצמחה בסוף המאה ה 19 , נודעה כ״חוג פראג״ — 
בין חבריו היו פרנץ קפקא, מכס ברת־, פרנץ ורפל ואוסקר באום 
(ע׳ ערכיהם). חלוץ הסופרים היהודים בשפה הצ׳כית היה זיגפריד 
קאפר (וע״ע לער). 

ראשית הדפוס העברי בם׳ בתחילת המאה ה 16 , והוא 
הראשון צפונית להרי האלפים. כבר בשנת רע״ב ( 1512 ) נדפס בפ׳ 
סידור תפילות, ובשנת רפ״ו החל לבלוט מקומו של המדפים גרשם 
כהן, כראש למדפיסים שם. הוא וצאצאיו החזיקו באומנותם, ברציפות, 
עד אמצע המאה ה 17 , ועם עוד מדפיסים אחדים, קטנים מהם במימד 
ובהקף, עשו את פ׳ למרכז חשוב ביותר לדפוס העברי באירופה. 
בשנת רפ״ו הו״ל גרשם, יחד עם אחיו גרונים, את "הגדת פראג" 
המפורסמת (ע״ע הגדה של פסח, עמ׳ 345 1 תמ׳], 349 ). ב 1517 
העניק לו המלך פרדיננד מבוהמיה פריווילגיה, ולאחר מות גרשם 
( 1545 ), חודשה זו ע״ש משה בנו, ושוב חודשה ב 1598 לנינו גרשם 
בן בצלאל. מלבד ספרים ליטורגיים רבים, הדפיסו בני המשפחה 
ספרי הלכה וספרים חשובים בפילוסופיה יהודית ומדעים — ביניהם 
״תורת העולה״ לר׳ משה איסרלש וספר ״צמח דוד״ לרב דוד גנז — 
ובכך היו לנושאי דגל של תנועת ההשכלה שפרחה בם׳ החל במאה 
ה 16 (ר׳ לעיל). 

ב 1605 החלה לפעול בפ׳ משפחת המדפיסים בק (ע״ע). יעקב 
בק, המייסד, נפטר ב 1618 ו 8 דורות רצופ״ם נמשכה המלאכה בידי 
צאצאיו, עד לסוף המאה ה 19 . ר׳ יהונתן אייבשיץ השיג את רשיון 
המלכות להדפיס את התלמוד בדפוס בק (תפ״ח—תק״א). מבין יתד 
מדפיסי פ׳ בתקופה המאוחרת יצוין דפוסו של משה לנדאו (ע״ע). 

ס. 

ב. מבורך, מעשי ההשתדלות באירופה למניעת גירושם של יהודי 

בוהמיה ומוראביה. 1744/5 (ציין. כ״ח), תשכ״ג; הנ״ל; הפעילות הכלל 

ישראלית והדיפלומטיה של קהילת המבורג למניעת גירושם של 

יהודי בוהמיה, 1745 (בתוך: מחקרים בתולדות עם ישראל וא״י). 

תש״ל; ס. ולטש (עורך), ם׳ וירושלים. תשי״ד; "גשר", ט״ו(מוקדש 


>* 



55 


סרג — פרגה, גוטלוב 


56 


לס׳), תשנ״ט ז מ. ברויאר, קוים לדמותו של ר׳ דוד גנז, בעל "צמח 
דוד״ (ספר בר־זדלן, י״א), חשל״ג; ,(. 15 מ) ׳ל> 51 ז 0 ,יט .?-׳ל 1 )ה 80 .ס 
7-117 , 21107 ., 1 ; 1906 , 1-11 , 0 ) 80/170 מו 0 ) 03 / 7 ) 11 ) 11 /) 11 /) 5 ) 0 207 
,. 8 10 11 ) 11111 017 , 51010110:2 . 5 ; ־ 1912 111 ) 70 ) 11 -) 1714 ! 1 ) 111111 ) 5 ) 0 

1927, ), ?:0160$, 0(7 40115(7011117005 11(7 3(1167(1(11 11711 11X1 37011(7 

־ 01 ־ 1 ' 8 -\/ ; 1929 ,( 1 ,'')[*) 0 [) 11 ) 2 1£7 /) 715 ן 7 )< 11 /) 1:1 ) 1107 )!>! 7 171 ' 170 ) 0/1 
1828 1711 1733 1100 . 3 171 0 ) 1 ) 7 )}/ 710 ס 0 ) 1 /) 7/17315 ) 1 / ) 01 , 01100 
0011 751101 ) 1/0111 7 )^ 870 ) 01 , 1415011 . 0 ; 1930 ,( 111 , 8131:01 5000100 ) 
, 12102 ) 0 ( 811510112 ) . 3 / 0 115 ) 30/1 ) 7/1 , 0:01 י| 1 סש 141 . 0 ; 1935 , 0 ) 113 ,' ) 31 
; 1952 ,. 8 0/15/1 )[ / 0 ?)/ 81171 01 ) 11 /ק 70 !ןס 11 </ו 8 , 81:00105 ^ . 0 ; 1950 ,( 11 \ 
,* 1:051 ^ 37212 . 81 ; 1965 , 7103 ) 8 )) 0011500 ) 8 ) 1/1 10 110 ) 0/1 . 8 ,(, 011 ) , 111 
, 110 ) 0/1 7 ) 870£ 005 , 1311125 .( - 1.100 .( ; 1955 ,) £0 ס 03£ ? 8 05 ) 8101 ) 7/1 
7 )^ 870 ,: 5111011710 . 0 ; 1960 ,? 7 ) 1 ) 70 ) 0 0/15/1 )[ . 8 013 ) 7/1 ,. 1 ) 1 ; 1959 
, 880:0120 .( ; 1966 , 87711 7 )^ 870 7 ) 0 , 8:011 . 1 \ ; 1966 ,!/) 1115 ) 03 ) 03 [ 

5 ) 3 01 ) 70 )) 0 ) 07070 ) 00 ) 1117 ) 5170 50 1 ) . 8 ) 3 ) 11111 [ ) 00701000001 03 
. 1969 ,(¥ , 11£01136 ס 8 11113102 () 5 ) 70 ) 7003 0185 ) 1 

פת, פחניי□ ( 6:36636 •! 303 ?), משפחת צמחים דו־פסיגיים, 

י מפורדי עלי־הכותרת מסדרת הפרגניים ( 3165 ז 6 ׳\ 303 ? או 
1111062113165 ), הכוללת בין השאר את משפחות המצליבים, הצלפיים, 
והרכפניים (ע׳ ערכיהם) והקרובה לסדרת הרגליים * כוללת כ־ 25 
סוגים וב 200 מינים, באזורים ממוזגים עד סובטדופיים, בעיקר בחצי 
כדה״א הצפוני. הם" הם בעיקר צמחים עשבוניים חד־ או רב־שנתיים, 
מיעוטם שיחים ורק סוג 
עציםאחד( 13 ת 0 :סס 13 ).כל 
ד.פ" מכילים שרף חלבי. 
העלים מסורגים (לעתים 
ערוכים העליונים בדור), 
פשוטים׳ מחולקים לאו¬ 
נות או גזורים: חסרים עלי 
לתאי. הפרחים בודדים 
לרוב וגדולים, נכונים ואנדרוגיניים. איברי הפרח ערוכים בדודים של 
2 — 3 , או כפולים של מספרים אלה. לרוב הגביע נשיר. הכותרת מקומ¬ 
טת בניצן והאבקנים המרובים ערוכים בצורה לוליינית. השחלה עלית, 
לרוב בעלת מגורד. אחת (לעתים 2 ). השליות דפניות וצומחות לתוך 
חלל השחלה ומחלקות אותה למגירות רבות, כמעט שלמות; הצלקות 
יושבות או נישאות על עמוד עלי קטן: הפרי לרוב הלקט, ולעתים 
רחוקות יותר תרמיל רב־זרעי, הנפתח לרוב ע״י קשוות או עפעפיים. 
הזרעים בעלי עובר קטן והאנדוספרם שומני. המשפחה הקרובה 
ביותר: העשנניים ( 111031-126636 ?), הכוללת את הסוגים עשנן (-"ן 
1113113 ), מגלית (ו 1 )ג 6€01 קץ 1 ־ 1 ) 
ואחרים, נכללת, לדעת חלק 
מהחוקרים׳ בפ״< הסוגים הגדולים 
של הם״: אשולציה (- £56115611011 
213 ), מעל 100 מינים, ופלטיסט- 
מין ( 00 רמ 5£6 ץז 13 ?), מעל 50 מי¬ 
נים — שניהם בעולם החדש; 
הפרג (ז 6 ! 203 ?), כ 100 מינים, 
בעיקר בעולם הישן, ו 51$ ( 1916601108 , 
כ 50 מינים, בעולם הישן והחדש. 
בישראל מיוצגים הם״ ע״י 3 סו¬ 
גים : הגדול בהם הוא ד.פ׳ ובו 7 
מינים! 818 ־. ( 013116111111 ) — 
5 מינים, ובךם׳ ( 061:16:12 ?) — 
2 מינים. ערכם הכלכלי של ד.פ" 
גדול מאד׳ בעיקר בזכות הפ׳: 
מהלקטיו הצעירים של פ׳ תרבותי מפיקים שרף חלבי שהוא המקור 
לאופיום (ע״ע). זרעיו משמשים כתבלין וכמקור לשמן־פ׳ המהווה 
בהם כ 50% . סוגים אחדים: 3 '< 9136163 ז׳ אשולציה ואחרים הם צמחי נוי. 

,מ<* 7 /ןמ/>/מ^ 2 .מ 7 >//? ^ 5 'ז? £71£1 . 4 ,(. 1 מ) ■! 10 ^ 610 ^ . 1 ־ 1 

. 1966 , 1 1 > • £101 , 2011317 . 4 ? ; 2 י 1964 

ק. ח. 


פרג, לאון־פול — 3:8:16 ? 3111 ?־ת 0 ש£ — ( 1876 — 1947 ),׳ משורר 
צרפתי. פ׳ הושפע בנעוריו מתנועת הסימבוליזם (ע״ע), 

ונמנה, מאוחר יותר, עם חברי החוליה שקישרה בין תנועה זו ובין 
הסיר־דאליזם (ע״ע). גישתו אל הזרם האמנותי אליו פנה תוארה 
ביצירתו המעין־וידויית 6 !) 3116:6 יד ( 1895 ). השפעתו של רנבו (ע״ע) 
בולטת במיוחד בקובץ 65 ת! 06 ? (״שירים״), 1912 . השימוש האיכותי 
בחלום ובחזיון מציין את ?!בצי־השירים £502665 (״מרחבים״), 1929 , 
ו 120106 $011512 (״מתחת למנורה״), 1929 . בספרות הצרפתית ייזכר 
פ׳ בראש וראשונה בפייטנה של עיר־מולדתו, פאריס: 2:15 ? 30:65 ם 
(״בעקבות פאריס״), 1921 ; 5 ת 2 ? 16 ! ״ 1610 ? £6 ("הולך־הרגל מפא¬ 
ריס"), 1939 — פרוזה פיוטית, המעלה, בנימה רגשית ומשועשעת, 
זכרוגות ילדות ונעורים. 

. 1959 ,. 8 . 8 -. 0 , 110311111 ס 0£ ו 01 י> 8 13 110 .£ 

פךגאני, אבו אל־עבאס אחמד בן מחמד אל־ - ו!<^ 1 ^; 

במערב 7111:38211115 — (פעל בעראק, אמצע המאה ה 9 ), 

מגדולי האסטרונומים הערביים; מקורב לזזליפים מבית עבאם. 
הח׳ליף אל־מתוכל שלח אוחו ב 861 לפסטאט כדי לפקח על בניית 
נילומטר. ספרו החשוב: -<<_'•£ ^ !^•ין 1 !— 

("מכלול חכמת התכונה ותנועות הגופים השמימיים"). ריבוי התר¬ 
גומים של הספר (ללאט/ במאה ה 12 פעמיים, לעבר׳ ע״י יעקב 
אנטולי, כנראה בין 1231 ל 1235 , וכן מספר פירושים וקיצורים שלו 
בעבר') וההדפסים עד אמצע המאה ה 16 מעידים על ההשפעה הגדולה 
שהיתר! לם' על ההשקפות האסטרונומיות באירופה. מידות כוכבי 
הלכת ומרחקיהם שחישב היו מקובלים עד ימי קופרניקויס. 

1 ז^ה* 21 ?£*־?? 0£ </£ . 14 

71 ^ 15 '^ ^ , 11 תגוז! ±€1 > 0 ־ 21 . 0 ; 1893 , 557 — 544 , 11 

* 1966 £0 ,ו 1€1 }^ ;* 1943 , 249/50 , 1 

פרגה, גוטלוב — 686 :? < 101 ״ס 0 — ( 1848 — 1925 ), מתמטיקאי, 
לוגיקן ופילוסוף גרמני. למד בינה ובגטינגן, והורה אח״כ 
מתמטיקה באוניברסיטת ינה. בהשקפותיו המדיניות היה מלוכני וסלד 
מדמוקרטיה ומסוציאליזם, וביומניו נתן ביטוי לאנטישמיות. בעבו¬ 
דותיו הניח פ׳ את יסודות הלוגיקה החדישה בשני הבטיה: הסימבולי־ 
מתמטי והפילוסופי. פ׳ יצר, בעצם, את תחשיב הפדז־יקאטים. הוא 
בנה לראשונה שפה ערוכה, מוצרנת לחלוטין, בעלת אכסיומות וכללי 
הסק מוגדרים, המאפשרת לנסח את התורות המתמטיות המקובלות. 
בעבודותיו הפילוסופיות חקר את המבנים הלוגיים של הטענות המוב¬ 
עות בפסוקי חיווי( 665 ת 116 ז 56 6 ! 1 ז: 3556 ? דהיינו, פסוקים המתיימרים 
לתאר מצבי עניינים) והצביע על סטתקטורות לוגיות יסודיות של 
העולם כפי שהוא נתפס בחשיבה המושגית. חקר מעמדם התפקודי 
של ביטויים לשוניים שימש לפ׳ נקודת מוצא לניתוח צורות המחשבה 
ומרכיביה. הוא נתן דוגמה לחקירה שאינה נזקקת לניתוח אפיסטמי 
של מקורות הידע שלנו, חקירה המפרידה לחלוטין בין ההבטים 
הפסיכולוגיים של החשיבה לבין תכניה הלוגיים. מי 

פ׳ כלוגיקן וכפילוסוף של המתמטיקה. פ׳ לא 
הסתפק בהגדרות המדויקות שניתנו ע״י מתמטיקאים של המאה ה 19 
למושגי יסה־ של המתמטיקה. הוא ביקש לנסח שפה ערוכה שכל 
פסוקיה והוכחותיה ייבנו לפי מספר קטן יחסי של כללים פשוטים, 
נתונים מראש ומוגדרים היטב. באמצעותה ביקש לבטא ולהוכיח את 
משפטי האריתמטיקה, ועי״כ להבהיר את קווי היסוד של החשיבה 
המתייחסת למספרים טבעיים ובכלל זה את מושגי היסוד של הלו¬ 
גיקה. פ׳ היה ראשון שנתן מערכת שלמה של אכסיומות וכללי 
הסק לתחשיב הפסוקים (בו טיפלו, בצורות שונות. לפניו) שהוא 
תחשיב התבניות המתקבלות ע״י הפעלה חוזרת ונשנית של קשרים 
על משתנים פסוקיים (ע״ע הגיון, תורת ה־, עמ׳ 362/4 ). אולם עיקר 
תחשיב הפרדיקאטים, הכולל את תחשיב הפסוקים כמרכיב, הוא 
בביטוי ההולם שיש בו למושגי הכוללות והישות. ביטוי כזה 




ציור 2 . פרגה צהובה 01311011103 ) 
*חו 1 ׳ו £13 ); ענח נושא פרחים וטירות 




57 


פרגה, גוטלוב 


58 


חסר בלוגיקה האריסמוטלית (ע״ע אריסטוטלס), שהיתה מקובלת 
עד ימי פ/ ולכן אי אפשר לשחזר באמצעותה אפילו טענות אלמנ¬ 
טריות של הגאימטריה האוקלידית, למשל, האת גם אם נצרף לה 
את כל מנגנון •תחשיב הפסוקים. 

בספרו ז£״י 1 :ו ££5 ״ 868 (״כתב מושגים״), 1879 , הוצגה לראשונה 
דוגמה של תחשיב הידוע כיום כתחשיב הפרדיקאטים. ם׳ ביסס את 
תחשיבו על הבחנת היסוד שבין אובייקט למה שהוא מכנה מושג 
(זקסס״סס > 1££ ז 868 ) ובלשוננו — תכונה, יחם. לציון אובייקטים 
משמשים שמות־עצם, שמות־עצם פרטיים או תיאורים ממ־עים. ואילו 
את התכונות מציינים ביטויים המתקבלים מפסוקים (כלומר פסוקי־ 
חיווי) ע״י השמטת מופעים כלשהם של שמות־עצם. לשם נוחות 
ומניעת דו־משמעות, נוהגים להציב במקום שמות־העצם המושמטים 
סימנים מיוחדים. מהפסוק "ברוטום רצח את יוליוס קיסר" נקבל 
״ x רצת את יוליוס קיסר" המציין תכונה החלה על כל מי שרצח 
את יוליום קיסר וכן ״ x רצח את ץ" המציין יחם התופס בין כל 
מי שרצח למי שנרצח על ידיו; כן נקבל ״ x רצח את ו״ברוטוס 
רצת את ג ״. ועתה אם ׳(^?׳ מציין תכונה ?, אזי בכתיב מודרני 
(הקריאה משמאל לימין) ׳(צ)? *¥' היא הפסוק הטוען כי תכונה זו 
חלה על כל אובייקט. אם ׳(׳ץ,^ 8 ׳ מציין יחם, אזי היא 

הפסוק הטוען כי לכל אובייקט x קיים אובייקט ץ כך שהיחס תופס 
בין x לץ. 'ץ' הוא הכמת הכולל׳ ' 3 ׳— הכמת הןשי, אשר, כפי 
שם׳ ציין, ניתן להעמידו על שימוש בכמת הכולל ובסימן השלילה. 
תחשיב הפרדיקאטים משמש כיום כמכשיר-יסוד לניתוחים לוגיים של 
מערכות מושגים. פסוקים נבנים ע״י הפעלה חוזרת של קשרים 
וכמתים; כאבני־בניין משמשים שמות־יחם ראשוניים, משתנים 
דשמות־עצם. פ׳ משתמש בתחשיב גם בבימות נוסף מסדר שני שבו 
מכמתים על תכונות (לכל תכונה ?....), דבר שאפשר לו להשתמש 
רק בסימן־השוויון כשם־יחס ראשוני יחיד. 

בשפת התחשיב הזה ניסח ם׳ את הרעיונות היסודיים המשמשים 
באפיון הסטרוקטורה של טור המספרים הטבעיים. אולם פ׳ לא ניסח 
את האפיון הסופי ב״כתב המושגים", שכן שאף לא רק לאפיון סטרו¬ 
קטוראלי, אלא גם להגדרה מפורשת שלפיה יוגדרו המספרים הטב¬ 
עיים כאובייקטים מסוימים (האפיון הסופי ניתן באופן בלתי תלוי 
תשע שנים לאחר מכן ע״י דדקינד [ע״ע] והוא ידוע כיום כאכסיו־ 
מטיקה של פאנו [ע״ע}). 

בספרו > 11 ן 6 מז 111 ״\)! 16 > ":> 1188 ) 1 !ג 1 ז 0 016 ("יסודות האריתמטיקה"), 
1884 . ערך פ׳ חקירה פילוסופית במושג המספר. המספרים משמשים, 
לדעת ם׳, לציון תכונות מסדר שני, כלומר, תכונות של תכונות; 
״במרכבת המלך יש 4 סוסים" הוא פסוק המייחם תכונה מסוימת לא 
לסוסים שבמרכבת המלך, אלא לתכונה המסומנת בביטוי ״ x הוא 
סוס במרכבת המלך". מאידך מתפקדים המספרים הטבעיים כאובייק¬ 
טים. שמותיהם ״ 0 ״, ״ 1 ״ וכו׳ הם במעמד של שמות־עצם. פ׳ נזקק 
אפוא למכשיר שבעזרתו תיוצגגה תכונות ע״י אובייקטים. מכשיר 
כזה הוא ההקף ( £3118, 6x16051011 חח 11 ) של תכונה, או, בלשון 
אחר, מחלקת כל האובייקטים שעליהם חלה התכונה. מחלקות אלה 
אמורות להיות אובייקטים לכל דבר. המחלקה ^ מוגדרת כשוות־ריבוי 
( 0115 ־ 81610112311118,631110110161 ) למחלקה 8 , אם קיימת העתקה חד־ 
חד־ערכית המתאמת לכל האובייקטים שבמחלקה \ את כל האובייק¬ 
טים שבמחלקה 8 (על הגדרה זו שהיתה רווחת בימי פ׳ ביסס קנטור 
את תורת הקבוצות). מספר איברי מחלקה הוא מחלקת כל המחלקות 
שהן שוות־ריבוי לה(על משקל: כיוונו של קו הוא מחלקת כל הקווים 
המקבילים לו). זוהי, עקרונית, הגדרתו של פ/ הגדרותיו המקוריות 
שונות בכמה פרטים טכניים (בין השאר בגלל השימוש במושג 
הכולל של מסלול ערכים [ 311165 ז>- 56-0£ :וטס 1311£,6 ז 6 ׳\ 1 ־ 61 ^] שאותו 
הנהיג במקום מושג המחלקה). למחלקות אינסופיות יותאמו מספרים 
אינסופיים; כדי להבדיל מתוך כל המספרים את המספרים הטבעיים 


(שהם המספרים הסופיים) משתמש ם׳ באפיון שאת רעיונותיו 
העיקריים הציע ב״כתב המושגים" (ר׳ לעיל). ההגדרה הפורמאלית 
ניתנה בספרו > 11 :> 16 מ 1111 ז\/ • £61 > 18656126 >מ! 1 זס ("חוקי היסוד של 
האריתמטיקה״), 2 כרכים, 1893 — 1903 . כאן הוצג התחשיב של כתב- 
המושגים בצורה שונה והועשר ע״י הוספת אופראמ 1 ר מיוחד, המת¬ 
אם לכל תכונה (או יחם) אובייקט המייצג אותה (מחלקה, או ליתר 
דיוק מסלול-ערכים). משפטי האריתמטיקה נגזרים כמשפטים של 
התחשיב המועשר. 

אבל התברר שייצוג כוללני ובלתי־מסויג של תכונות ע״י אובייק¬ 
טים (בעזרת אופראטור קבוע מראש) איננו אפשרי והשימוש החפשי 
בו מביא לסתירות. ב. רסל (ע״ע) גילה ב 1901 סתירה כזאת לרא¬ 
שונה. הסתירה ניתנת לגזירה גם כתחשיב של "חוקי היסוד" אך לא 
של "כתב המושגים". פ׳ הציע תיקון לאחת האכסיומות, שלא עלה 
יפה, משום שנמנעה גזירת האכסיומות האריתמטיות כפי שזו 
נעשתה במערכת הקודמת (אח״כ התברר שגם במערכת המתוקנת 
יש סתירה). מ 1903 נפסקת פעולתו היוצרת של פ׳ כלוגיקן, ומיומניו 
מסתבר שבסוף ימיו ראה ככשלון את נסיונו להעמיד את הארית¬ 
מטיקה על הלוגיקה. התזה שלפיה אמיתות המתמטיקה הן אמיתות 
של הלוגיקה הטהורה ידועה כ ל ו ג י צ י ז ם. נסיון נוסף לבסס תזה 
זו נעשה ע״י רסל וא. נ. ויטהד (ע״ע). ם׳ נקט לוגיציזם רק 
ביחס לאריתמטיקה, ובאשר לגאומטריה, הסכים עם קנט (ע״ע) 
שאמיתותיה אפריוריות וסינתטיו׳ת. במתמטיקה כולה (והגאומטריה 
בכלל זה) ראה פ׳ מדע המגלה מצבי עניינים אובייקטיוויים שאינם 
תלויים בידיעתנו עליהם. המתמטיקאי הוא בחזקת מגלה ולא בחזקת 
ממציא, זוהי תפיסה ראליסמית, וכשהיא מיושמת למערכות 
מושגים מתמטיות מן הסוג שם׳ בנה, היא ידועה כאפלטוניות. 

פילוסופיית הלשון של פ׳. מושג מפתח בפילוסופיה 
של ם׳ הוא מה שקרוי ב״כתב המושגים״ — התוכן המושגי של הפסוק, 
ומאוחר יותר — ה מ ח ש ב ה. המחשבה שבפסוק היא מה שהפסוק 
טוען; היא נקבעת ע״י מבנהו הלוגי ומשמעות סימניו ולא ע״י צורתו 
הדקדוקית. המחשבה נקיה מהבטים פסיכולוגיים, אסתטיים וכיו״ב 
והיא נשמרת בתרגום משפה לשפה. פ׳ לא הציע קריטריונים הקובעים 
מתי פסוקים שונים מבטאים אותה מחשבה, אך ברור ששקילות לוגית 
אינה גוררת שוויון מחשבות. המחשבה היא מ ו ב ן ( 501156 , 51011 ) 
הפסוק. פ׳ ייחס מובנים גם לשמות־עצם. הצורה, שבה שם-עצם 
מצביע או מורה על אובייקט, היא מ ו ב נ ו של השם, ואילו האובייקט 
הוא הוראתו ( 6 :> 611 ז 6£6 ז , 16001:311011 > , 16111:11118 ) 86 ). השמות 
״כוכב־הערב״ ו״כוכב־הבוקר״ מורים על אותו אובייקט — כוכב-הלכת 
נוגה — אך מובניהם שונים. לכן השוויון ״כוכב־הערב = כוכב- 
הבוקר" איננו טוען טענה טריוויאלית שנוגה זהה לעצמו, אלא טענה 
מעניינת ששני המובנים קובעים במישור המציאות האובייקטיווית 
את אותו האובייקט. 

מישור הסימנים הלשוניים מייצג את מישור המציאות האובייק- 
טיווית וזה נעשה במיצועו של מישור המובנים. המקבילה האונטו־ 
לוגית לשם-עצם איננה מובנו, אלא האובייקט שעליו הוא מורה, ואילו 
מה שמקביל במישור האונטולוגי לפסוק איננו המחשבה הכלולה בו 
אלא היותה של מחשבה זו אמיתית או שקרית. שמות-עצם מתיימרים 
להצביע על אובייקטים, אך ייתכן שזוהי יומרת שווא. "פגאסום", 
למשל (שם סוס מעופף במיתולוגיה היוונית), חסר הוראה, ועם זאת 
הוא בעל מובן. באופן מקביל "פגאסום אהב לטוס מעל לעננים" הוא 
פסוק המבטא מחשבה אך אינו לא אמיתי ולא שקרי, שכן הוא טוען 
משהו על דבר שלא קיים. מסיבה דומה "זנבו של פגאסוס" חסר 
הוראה. קיימת הקבלה מעמיקה בין תפקודם של שמות־עצם לתפקודם 
של פסוקים. בין השאר, מה שמקביל להיות שם־עצם בעל הוראה הוא 
היות הפסוק אמיתי או שקרי. ם׳ הכליל את מושג ההוראה גם לפסו¬ 
קים׳ רוצה לומר — גם פסוקים שהם בחזקת שמות-עצם האמורים 



59 


פו־גה, גוטלוב — פרגוי 


60 


להורות על ערכי־האמת שלהם, האמיתי והשקרי. אין זו תפיסה 
חריגה של פסוקים אלא הכללה של מושג ההוראה הנותנת 
ביטוי מפורש להקבלה קיימת בלאו־־הכי והמביאה לפישוט סטרוק־ 
טוראלי רב במערכת המושגים. בשום פנים אין לראות בה טענה 
לקיומם של שני אובייקטים מסתוריים — האמיתי והשקרי (ב״חוקי 
היסוד" מזוהים, בתוקף של מוסכמה, האמיתי והשקרי עם מסלולי 
הערכים של שתי פונקציות שנבחרו, לדברי פ/ בצורה שרירותית). 

השמעה, או הצגה כלשהי, של פסוק בצורה או בנסיבות המעידות 
על כוונת המשמיע לטעץ טענה אמיתית היא פעולה החורגת ממישור 
הסימנים והמובנים אל מישור המציאות האובייקטיווית (כמוה בהצ¬ 
בעה על אובייקט ע״י השימוש בשמו). זוהי פעולה ראשונית שאין 
להעמידה על מושגים אחרים, ום׳ קרא לה שיפוט , 1£11 זט) 

ולתוצאת הפעולה — מופע הפסוק המוצג בצורה הנ״ל — הוא 
קרא ״חריצה״ (ת 10 ״ 3556 , 8 ״ 0 )< 1301 ( 86 ). לא כל מופע של פסוק 
הוא חריצה (למשל, פסוק תלקי בפסוק מקיף יותר, או מופע של 
פסוק המושמע על בימת התאטרון, או מופע המושמע רק כדי 
להעלות מחשבה מבלי לטעון לאמיתותה). בתחשיב שלו הועיד פ׳ 
סימן מיוחד לציין, שכוונת המחבר לטעון לאמיתות הטענה המבוטאת 
בפסוק (הכתוב בשפת התחשיב). 

הבחנת יסוד של פ׳ שעליה מושתת התחשיב שלו היא ההבחנה 
בין תכונה לאובייקט. הביטויים המציינים תכונות הם ביטויים חסרים 
המתקבלים ע״י השמטת שמות־עצם. ואמנם התכונות מאופיינות ע״י 
"חוסר הרוויה" (:״ 6 * 0086531118 ) שלהן. מרכיבים "רוויים" כשל¬ 
עצמם אינם מצטרפים לטענה עובדתית: מד. שמצרפם הוא מרכיב 
לא־רווי. בפסוק "התכונה להיות אדם חלה על סוקראטס" מתפקדים 
"התכונה להיות אדם" ו״סוקראטם" כשמות-עצם ואילו המרכיב 
הבלתי-רווי שבטענה מבוטא ע״י ״.... חלה על""". ם , הגדיר תכונה 
כמה שמתאים למרכיב הלא־רוד, ולכן "התכונה להיות אדם" אינה 
אלא אובייקט המייצג לצורך הדיון את מה שמרומז בביטוי "...הוא 
אדם", אצל ם׳ מושג האובייקט, כמוהו כמושג התכונה, אינו קטגוריה 
אונטולוגיה אלא לוגית־סטרוקטוראלית. כל ביטוי המתפקד בפסוק 
כשם־עצם מתיימר להורות על אובייקט, והיומרה מוצדקת, אם יש 
לפסוק ערך־אמת. יש מקרים שבהם מתפקד שם־העצם כשם המורה 
לא על הוראתו הרגילה אלא על מובנו. למשל הפסוק "ראובן סבר 
שכוכב-הערב הוא נוגה" טוען לקיום קשר מסוים בין האיש ראובן 
והמחשבה שכוכב־הערב הוא נוגה. "כרכב־הערב הוא נוגה" מתפקד 
כאן כשם־עצם המורה על המחשבה, שכוכב-הערב הוא נוגה (ולא 
על ערן־-אמת) ואילו "כוכב־הערב" מורה כאן על מובן מסוים 
(ולא על כוכב הערב). ם׳ ציין הוראה בהקשרים כאלה כהוראה 
עקיפה. 

השפעת ם׳, מתי-מעט עמדו בחייו על חשיבותו. ל״חוקי היסוד 
של האריתמטיקה" כמעט שלא היה הד: גרמו לכך, בין השאר, 
הסימון המסורבל המבוסס על ציורים דו־ממדיים, הקפדנות הפורמלית 
של הכתיבה וההצגה המרוכזת שבה גתמקדו חידושים יסודיים 
בתחומים שוגים. סירות עבודותיו של ם׳ היו לנכס כללי במיצועם 
של אותם אנשי־מפתח מעטים שעמדו על טיבם, ובראש וראשונה 
ראסל, שלאחר תהיות רבות ירד לכמה מכוונותיו העיקריות של 
מתבר "חוקי היסוד" והקדיש נספח מיוחד לסקירת עבודות פ , . 
תחשיב הפרדיקאטיס נודע בראשית המאה ה 20 באמצעות ספרם 
של וייטהד וראסל 131162 ז £1 * 12 \ ^קנסס"? ("עקרונות המתמטיקה") 
שבהקדמתו ציינו את חובם הגדול לם ׳ בכל הנוגע לניתוח לוגי. 
במה שנוגע לרמת הדיוק, נופל ספר זה מ״כתב המושגים" ו״חוקי 
היסח־". בין המתמטיקאים העריכו ביותר את פ׳ דדקינד (ע״ע) 
וצרמלו ( 1610 ״ז 26 .£). כ״כ השפיע ם׳ השפעה עמוקה על ויטגג- 
שטין, ובצורה שולית יותר, על הוסרל (ע׳ ערכיהם). פרט לכך, 
זכתה פילוסופיית הלשון של ם׳ לתשומת-הלב הראויה רק בשנות 


ה 40 בעבודותיו של קרנפ, ואח״ב אצל צ׳רץ׳ (ע׳ ערכיהם). מאז 
הלכה השפעתו וגברה וכיום הוא דמות־מפתח בתחום זה. 

בין מאמריו המרכזיים ביותר הם 1££ ־! 668 (״ 01 תס״לסס? ("פונ¬ 
קציה ומדשג״), 1891 : 008 ) 160 ) 86 1 ) 00 ״״ 51 0861 ("על מובן 
והוראה״), 1892 : 1 >ת 2 !צת 6 § 0 ז€ (>\ 01 8681-1££ - 0801 ("על מושג 
!אובייקט״), 1892 1 10118 ( 506 ־ 0161 ( 1 108156116 £106 . 6 ) 13111 ) 06 061 
(״המחשבה, חקירה לוגית״), 1919 . 

כל עבודותיו החשובות תורגמו לאנגלית. 

; 1967 , 1 ( 111070 / 1 / 1 !? ! 10 / 10 ) 7031 ־ 1 0713 .? . 0 0/1 51113101 ,ז 161 ! 86 ו 11 / . 1 
6 ) 1410111 . 0 . 0 ; 1967 ,(\! 0 ב \#), 10 } 1 / 710 ! 3711 { 10110/0 80710 110 ־ 111-01, 1 ? . 1 \ 
- 1110 !? 7 '.? 0/1 ! 11071 ) £0110 , 5106811130 ) . 8 ; 1963 ,.£ 0/1 17 ( £770 ,(. 64 ) 
. 1973 , £ 0 / 1 £ 00£0 /© 1 ( 111010 / 7 / 1 !? 7 '■? , 1 ) 011101116 . 4 ] ; 1969 , 1 ( 70 / 7/1 

ח. גי. 

פך־גוי (ץ 3803 -! 3 ?), רפובליקה במרכז אמריקה הדרומית. שטחה 
406,752 קמ״ר ובה 2.4 מילית תוש׳ ( 1972 ). 

גאוגרסיה פיסית, עמ׳ 60 : אקליט, עמ ׳ 61 : צומח והי, ע״ע אמריקה 
הדרומית, עם׳ 271 — 273 ! 276 — 281 ! אוכלוסיזז, עט׳ 61 ! כחזות 
מזוינים, עס׳ 61 ! הוקה ומשטר. עם׳ 61 ! משפט, עם׳ 61 : כלכלה, 

עם' 62 ! היסטוריה, עם׳ 63 ! יהודים. עמ׳ 64 . 

גאוגרפיה פיסית: הנהר ם׳ (ע״ע). המהווה חלק מגבול 
המדינה עם ברזיל בצפת ועם ארגנטינה בדרום, חוצה את ם׳ 
לארכה ומחלקה לשני אזורים גאוגרפיים עיקריים. האיזור המערבי 
תופס כ 60% משטח פ׳. והוא חלק מן ה גרן צ׳ ק( (ע״ע), 
הנמשך מצפת מעבר לגבול עם בוליוויה, ובדרום מעבר לגבול עם 
ארגנטינה. זהו מישור אלוביאלי ברחב שקרקעותיו — חול וחרסית— 
נסחפו והובאו ע״י הנהרות מהרי האנדים. נהרות רבים מגקזים 
את האיזור וחלקם מסתיים בביצות נרחבות. צפון-מערב הצ׳אקו, 
שגבהו מעל 200 מ׳. הוא שחון למחצה. שיעור ההתאדות הגבוה 
ונקבוביות הקרקע גורמים לחוסר מים. יתר השטח, שגבהו 100 — 200 
מ/ נתון להצפות עונתיות! ניקוזו גרוע והוא משופע בביצות. 
הנהרות הגדולים במדינה, יובלי נהר פ׳, הם ברזה ופילקו׳מיו, 
שלארכו עובר הגבול עם ארגנטינה. האיזור שממזרח לנהר פ׳ 
מגוון יותר מבחינה גאומורפולוגית. 

רמת סדנה, הבנויה שפכי לבה ושכבות אבן־הול אדומה, נחצית 
ע״י גהר פרנד! (ע״ע), המהווה את גבול המדינה עם ברזיל במזרח 
ועם ארגנטינה בדרום־מזרח ובדרום. הרמה גבוהה ( 300 — 600 מ׳), 
ומכוסה יער טרופי צפוף. שגי טורי גבעות קריסטאליניות מעוגלות 
נמשכים מערבה ממנה לעבר המישור האלוביאלי של נהר פ׳: 
האחד מסתיים צפונה לקונספסיון והאחר באסונסיון. 

מישור נהר ם׳ מתרחב כלפי דרום ומתאחד עם מישור נהר פרנה. 
המישור נמוד וביצתי בחלקה ונתון להצפות הנהרות. נהר פ׳ 



פרגוואי: הכיכר בסרכז אסונסיח הבירה. סיסין — פנוזאח גיבורי האופה 



61 


פרגוי 


62 


הוא עורק התעבורה הראשי במדינה, ובאמצעות הפרנה הוא 
המוצא היחיד לים (דרך ארגנטינה). 

אקלים. הטמם , השנתית הממוצעת ־ 23.5 . משרע הטמפרטורות 
העונתי נמוך. כמות המשקעים גבוהה במזרח — כ 3,100 כדם 
בממוצע שנתי, ופוחתת כלפי הצ׳אקו במערב עד 1,300 מ״מ. הגש־ 
מים יורדים כל השנה ושיאם בחדשי מארם—מאי. 

צומח וחי, ע״ע אמריקה הדרומית, עט׳ 271 — 273 ; 276 — 281 . 

אוכלוסיית ס׳ מצטיינת בהומוגניות אתנית. רובה המכריע 
הם מסטיצו (ע״ע) — בני-תערובת של יוצאי אירופה (בעיקר 
ספרדים) ושבטי גואראני האינדיאנים. שבטי אינדיאנים ממש, 
המונים בס״ה כ 65,000 נפש, יושבים בצ׳אקו וביערות שבמזרח 
המדינה (וע״ע אמריקה, עם׳ 164 — 167 ). כמה רבבות של מהגרים 
גרמנים, ספרדים, איטלקים ואוסטרלים נטמעו ברובם, פרט לקהילות 
של מנוניטים (ע״ע) וחוטרים (ע״ע חוטר, יעקב) בצ׳אקו ומצעו!- 
מזרח לאסונסיון. כמה אלפי יפנים יושבים ליד אנקרנסיון. פרט 
לשלוש הקבוצות הללו האוכלוסיה קתולית. ספרדית וגואראני הן 
השפות הרשמיות, אך הגואראני שלטת. יש הגירה מתמדת מם׳, 
בעיקר לארגנטינה ולברזיל. מספר המהגרים מאז שנות ה 40 של 
המאה ד. 20 נאמד ב 500,000 נפש. 

האוכלוסיה מרוכזת ממזרח לנהר פ׳, ברצועה שבין אזורי הג¬ 
בעות של קונספסיון ואסונסיון, ויתר הארץ דלילת-אוכלוסין ביותר. 
שיעור יושבי הערים נמוך — 36% מכלל האוכלוסיה. הערים הן: 
אסונסיון (ע״ע) הבירה — 440.000 תוש׳( 1972 ); עיר־הנמל קונספ־ 
סיון על הם׳ — 52,830 תוש׳; פדרו ח׳ואן קאבאירו בצפון־המזרח — 
52x100 תוש׳; עיר־הנמל אגקרנסיון, על הפרנה בדרום — 47,330 
תוש׳; וארנאנדאריאם במזרח — 43,880 תוש׳. 

.* 1967 , #1111011 11110 -?סע 81 4 > , 110 _>חי.>ק . 0 

אב. ה. 

לכוחות ה מ ז ו י נ י ם יש אמנם מעמד חשוב במרקם החברתי 
של פ ׳ , אך ממדיהם קטנים, וכשרם מספיק רק לשמירת הסדר הצי¬ 
בורי שנאכף ע״י המשטר. הצבא מונה כ 11,000 איש (פרשים וחי״ר, 
לרבות 9 טנקים מימי מלה״ע 11 ); לחיל־האוויר כ 2,000 איש (המפ¬ 
עילים רק מטוסי אימון ותובלה ומסוקים); לצי ג״כ כ 2,000 איש, 
המאיישים כ 10 ספינות־נד״ר. מסייעים להם כ 81,500 אנשי בטחון 
ומשטרה, שומרי גבול וכר. להלכה קיים שירות-חובה של שנתיים. 
תקציב הבטחון ב 1973 הגיע ל 19 מיליון דולר. הנשיא הוא המפקד 
העליון. 

חוקה ומשטר. לפי החוקה, שהונהגה ב 1967 , המשטר נשי¬ 
אותי. הנשיא נבחר ל 5 שנים בבחירות ישירות כל-ארציות. בסמכותו 
למנות את שרי הממשלה, פקידי הממשל הבכירים, נציגים דיפלו¬ 
מטיים ושופטי ביהמ״ש העליון. קונגרס, המורכב מבית-נבחרים שבו 
60 נציגים וסנאט בן 30 חברים, נבחר ג״כ בבחירות ארציות, ל 5 
שנים; למפלגה הזוכה במספר הקולות הרב ביותר ניחנים 2 / 3 מהמו¬ 
שבים בשני הבתים. הסנאט עוסק בענייני-חוץ וביה״נ בענייני-פנים, 

שלטון הנשיא, גנרל אלפרד( סטרוסנר (• 06561161 ז 51 ), הוא, למע¬ 
שה, רודני. גילויי־התרסה כנגדו דוכאו באכזריות, ואלפים ממתנגדיו, 
מכל המפלגות, נאלצו לגלות. הוא מתיר למספר מפלגות להשתתף 
בבחירות ולהיות מיוצגות בקונגרס, בלא לפגוע בו. מוקדי התנגדות 
למשטר צמחו בעבר מקרב הסטודנטים; ב 1968 הצטרפה גם הכנסיה, 
ובייחוד הכמורה הצעירה, אל המבקרים. 

שיטת המשפט הנוהגת בפ ׳ שאובה בעיקרה מהחוק הנוהג 
בארגנטינה (ע״ע). מערכת המשפט בפ׳ בנדה בכללותה בדומה לזו 
הנהוגה בשאר ארצות אמריקה הדרומית ומקורותיה העיקריים הם 
המשפט הרומי וק 1 דכ 0 נפוליון (ע״ע, עמ׳ 257 ! צרפת, משפט). 

מערכת בתי-המשפט מורכבת מבימ״ש עליון, בתי-משפט לער¬ 
עורים ובתי-משפט של ערכאה ראשונה. 


כלכלת פ׳ מבוססת 
על החקלאות, ובעיקר 
על ניצול היערות וגידול 
בקר. ההכנסה הלאומית 
לנפש— 347 דולר( 1973 ). 
פ׳ היא מהעניות שבאר¬ 
צות אמריקה הדרומית. 

החקלאות היא, כא¬ 
מור, בסים המשק ועיקר 
התעסקות האוכלוסיה 
( 51% מכוח העבודה עוס¬ 
קים בה). ם׳ מספקת את 
כל צרכיה בסוכר (סה״ב 
התפוקה 69,000 טון, 
1973 ), באורז, בתירס 
( 236,000 טון), בבננות 
( 249,000 טון), בהדרים 
( 228,000 טון) וביינות, ואת העדפים היא מייצאת. גידולים אחדים 
הם: חיטה, עצים (יער טבעי — כ 51% משטח ם׳), כותנה. זרעי־ 
מאכל, קפה, טבק ושרשי-מאכל. משק בעה״ח מבוסס על גידול 
בקר במרעה טבעי (כ 6 מיליון ראש, 1973 ) ! הוא מספק את כל צרכי 
המדינה ומשמש ליצוא בשר (כ 32% מערך היצוא, 1973 ). 

הבעלות על הקרקע עדיין במתכונת מסרתית: ב % מהקרקע 
בידי מספר קטן של בעלי אחוזות, ומרבית האיכרים אריסים, 
המעבדים קרקע לא להם ללא זכדות חוקיות. 

ם׳ חסרה תשתית תעשייתית מודרנית! התעשיה תורמת 
רק כ 20% מערך התל״ג. יש אמנם תעשיות קלות למוצרי־צריכה 
ומפעלים לעיבוד התוצרת החקלאית, אך מרבית מוצדי-התעשיה 
מיובאים. 

אמצעי התחבורה בם׳ דלים, והדבר מקשה על הפיתוח הכל¬ 
כלי. בפ׳ כ 11,225 ק״מ דרכים ( 1970 ), שעליהן נעות כ 17,500 
מכוניות. אורך מ ס ה ״ ב כ 500 ק״מ. 



פרנוואי: כלכלה 



פרגוואי: רוכלת אינדיאנית בשוק על 
אסונסיו! (!גילום: אדם) 








63 


פרגוי — סרנולזי, ג׳ובני כטיסטה 


64 


פ׳ מנצלת רק חלק קטן לפוטנציאל ההידרו־חשמלי לייצור 
ח ש מ ל. כ 70% מתפרקת החשמל מקורה במפעלים הידרו־חשמליים 
(םד״״כ תפוקת החשמל 379 מיליון קו״ש, 1973 ). 

ם ח ר* ה חוץ של פ׳ מצומצם בהקפו ותואם את גודל המשק. 
היצוא ( 127 מילית דולר, 1973 ) בעיקרו בשר, עץ, זרעי־מאכל 
וטבק, והוא מיועד בעיקר לארגנטינה, אה״ב ואירופה. היבוא 
( 105 מילית דולר, 1973 ) בעיקרו מוצרי־צריכה, מזון ומוצרי־ייצור, 
ומקורותיו באה״ב, הממלכה המאוחדת, ארגנטינה וגרמניה המערבית. 

המטבע: גואראני = ~ דולר של אה״ב (שער רשמי 1973 ). 

היסטוריה. אינדיאנים משבט הגואראני ישבו בם׳ זמן רב 
לפני בוא האירופים * מתי ומניין הגיעו לא ידוע. ההתיישבות האירו¬ 
פית החלה ב 1537 , כשמשלחת ספרדית התקדמה במעלה הנהרות 
פרנה ום׳ ויסדה את מבצר אסונסיון (ע״ע). בראשה עמד מרטינס 
אירלה ( 313 ־ 11 ). לאחר מותו ( 1557 ) ניסה הכתר הספרדי להדק 
את הפיקוח על המתיישבים, אולם בגלל ריחוקה ממרכזי האימפריה 
המשיכה פ' ליהנות מחירות יחסית. ב 1608 התחילו הישועים (ע״ע) 
להפיץ את הנצרות ולארגן את האינדיאנים בקהילות סגורות ואוטו־ 
נומיות. הדבר העלה את חמת המתיישבים הקריאולים (צאצאי 
הספרדים), שנזקקו לאינדיאנים כפועלים באחוזותיהם, וב 1721 
הדיחו את המושל. המרד נמשך לסירוגין, עד שדוכא ב 1735 , וב¬ 
מהלכו היו גילויים ראשונים של התנגדות לשלטון הספרדי. גירוש 
הישועים מכל שטחי ספרד ( 1767 ) שם קץ למפעלם בם/ 

במאי 1811 , במקביל להתקוממויות אחרות באימפריה הספרדית 
באמריקה, גירשה פ׳ את השלטונות הקולוניאליים והכריזה על 
הקמת רפובליקה, שבראשה הועמד ח׳וסה רודריגס פרנסיה. 
הוא התמנה אח״כ דיקטטור לכל ימי חייו, ושלט עד מותו ב 1840 . 
כדי לבצר את מעמדו מבית, בודד פרנסיה את פ׳ מהעולם החיצון. 
הוא משל ביד קשה בבעלי האחוזות, דיכא את הכנסיה ונהנה מנאמ¬ 
נות האינדיאנים. קרלוס אנטוניו לופם (ע״ע), ששלט בשנים 1841 — 
1862 , היה מעוניין, לעומת זאת, בפיתוח סחר־חוץ. מכיוון שמוצא 
נהר פרנה נסגר ע״י רו׳סאס, רודן ארגנטינה, שאף לא הכירה 
בעצמאות פ׳, סייע ל 1 פ 0 ליריבי רוסאס בארגנטינה. רק לאחר נפילת 
רוסאס הכירה ארגנטינה בפ׳( 1853 ), במות לופס עבר השלטה לבנו, 
פרנסיסקו סול נו לופס (ע״ע). ללוסס הבן היו שאיפות מרחיקות-לכת 
לעליונות פ׳ באיזור. הוא הקים צבא חזק, ובמהרה הסתכסו עם ברזיל 
וארגנטינה, עקב התערבותן בעניינים הפנימיים של אורוגוואי. לאחר 
שבעלי בריתו הודחו מהשלטון באורוגוואי, הכריזו שלוש המדינות 
במשותף מלחמה על פ׳ (מאי 1865 ). מחלד המלחמה לא שיקף את 
יחסי־הכוחות. לאחר שזכו לנצחונות מוקדמים נעצרו בעלות־הברית 
ע״י צבא ס׳, שכלל הספר רב של אינדיאנים, ושנלחם בחירוף־נפש 
ומתון נאמנות מופלאה למנהיגו. צבא פ׳ הושמד ב 1868 ואסונסיין 
נפלה בראשית 1869 . לופס פנה למלחמת־גריליה, עד שנהרג במארס 
1870 . המלחמה הביאה על ם׳ שואה לאומית. מאוכלוסיה של למעלה 
מ 500,000 נפש נשארו לאחר המלחמה כ 28,000 גברים וכ 200,000 
נשים וילדים. המנצחים סיפחו לעצמם חלק ניכר משטח ם׳, וצבא 
ברזילאי שהה בתחומה עד 1876 . 

60 השנים שלאחר מכן היו חסרות אירועים מדיניים דרמתיים. 
שתי המפלגות, הליברלים והקולוראדו, שייצגו פלגים של האולי¬ 
גרכיה הקרקעית שלטו לסירוגין, לעתים קרובות בכוח הנשק 
ובהפיכות. עם זאת שילשה פ׳ את מספר אוכלוסיה, ובתוך כך קלטה 
רבבות מהגרים. בשנים 1932 — 1935 ניהלה פ׳ מלחמה נוספת, הפעם 
נגד בלליוויה. לשתיהן היו תביעות באיזור הצ׳אקו, שטח בלתי 
מיושב של יערות וביצות, שלפי השמועה הכיל נפט. בהנהגתו הנ¬ 
בונה של ח׳וסה אסטיגריביה ניצחה ם׳, ובחוזה השלום ( 1938 ) זכתה 
במרבית הצ׳אקו. וע״ע בוליויה, עמ ׳ 821/2 ! סאודרה. 


סיום המלחמה עמד בסימן ראשיתה של תסיסה חברתית ומדינית. 
בפברואר 1936 תפס הקלללנל מנואל פרנקל את השלטון. הוא ניסה 
להנהיג רפורמות אגראריות ולשפר את מצב הפועלים, אך ב 1937 
הופל, ותומכיו, שירדו למחתרת, הקימו את "מפלגת פברואר המהפ¬ 
כנית". איח׳יניל מלריניגל( 10180 ז 10 \ 11181010 ), שהיה נשיא בשנים 
1940 — 1948 , דיכא בתקיפות את האופוזיציה. בימיו קיבלה פ׳ כסף 
רב מאה״ב. במארס 1947 פרץ מרד של הליברלים ואנשי "מפלגת 
פברואר המהפכנית", שהפך למלחמת-אזרחים, אך לבסוף הובסו המו¬ 
רדים. מפלגת הקלללראדו השמרנית שלטה עד 1954 , כשהעלתה 
הפיכה צבאית לשלטון את מפקד הצבא, הגנרל אלפרדל ססרלסנר 
( 1 :>ס 0$5 סזז 8 ) השולט מאז, ברציפות, בכוח הצבא ובתמיכת מפלגת 
הקלללראדל, המייצגת סוחרים עשירים ובעלי אחוזות. ב 1973 נבחר 
לנשיא בפעם החמישית. 

, 0314020 .£ ; 1949 ,ץ־< 91 110 [ 81 ומז 0 /מ/ ה 1 / ,זז 6 זז ¥3 \ . 14.0 

,; 2001 . 0.11 ; 1965 ,.ץ 1 ) 11 111 ( 111110 000 ־ 81 ,. 14 ; 1959 , 0010111111 .? £7 
181111 ־ 01 ) 7/1 ,א 80 . 11 .? ; 1960 ,־מ>׳מ 0 ) 018 ) 111 / 0 1 ) 111 ) €0/1 ) 7/1 
.* 1967 . 1-11 ,־״>?) 888/1 > 1 <ן 8 ־( 78 ) 1/1 / 0 

א. רח. 

יהודים בודדים הגיעו לפ ׳ בסוף המאה ה 19 מצרפת, שוויץ 
ואיטליה, ובראשית המאה ה 20 מא״י. ב 1917 נוסדה "חברה קדישא" 
והוקם ביכ״נ באסונסיון. בשנות ה 20 הגיעו יהודים מאוקראינה 
ופולניה ויסדו את הקהילה האשכנזית. בשנים 1933 — 1939 הגיעו 
לם׳ כ 20,000 פליטי הנאצים, אך רובם עברו לארגנטינה, ברזיל 
ואורוגוואי. הנשארים הקימו את ביהכ״נ הראשי ומרכז קהילתי. 
לאחר מלה״ע 11 הגיעה קבוצת מהגרים אחרונה, ממחנות ההשמדה. 
ב 1968 היו בם׳ כ 300 משפחות יהודיות, רובן המכריע בבירה. מאז 
הצטמצם מספר היהודים בשל הגירה לברזיל, ארגנטינה וישראל. 
הקהילה חיה בצל הקהילה הערבית העשירה ו 40,000 גרמנים, ביניהם 
מראשי הנאצים ומתומכיהם. מ 1966 קיימת שגרירות ישראלית בפ׳. 

. 1969 81111 * 1 19 י ^ 11 ) 8 .{ 

פרגוי (!ל 2803 ז 3 ?), נהר במרכז אמריקה הדרומית, גדול יובליו 
של נהר פרנה (ע״ע). ארכו ממקורו ברמת מטו גרוסו(ע״ע). 
שבברזיל, עד שפכו לפרנה כ 2,550 ק״מ. כיוון זרימתו מצפון לדרום. 
תחילה זורם הם׳ במישור ההצפה (פאנטאנאל) שבמטו גרוסו, 
בסמוך לגבול בוליוויה. לאחר מכן הוא משמש כגבול ברזיל— 
פרגוואי, ומפוארטו סאסטרה עד אסונסיןן (ע״ע) הוא חוצה את 
פרגוואי. מאסונסיון דרומה עד למקום שפכן אל הפרנה, מצפון 
לקןרינטם הוא משמש כגבול בין פרגוואי לארגנטינה. גדולי יובליו 
הם פילקומיו וברמח׳ו ( 0 ( 861-1116 ) שמקורותיהם בהרי האנדים. נהר 
פ׳ משמש כעורק תחבורה ראשי בפרגוואי ובמוצאה היחיד של 
המדינה לים. אגן ד.פ׳ מיושב בדלילות, בעיקר בברזיל. הנהר כשיר 
לשיט עד קאתרס שבברזיל, אולם כלי שיט בשוקע 1.8 מ׳ מגיעים 
רק עד ק 1 רומבה (ברזיל) שבמעלה הנהר. ריכוזי האוכלוסין והנמלים 
העיקריים הם אסונסיון וקונספסיון. 

^*גול! , , 3 ט י 0 טו! — 801651 ־ 61 ? 831£15£3 01011211111 

( 601656 ־ 61 ?) — ( 1710 — 1736 ), מלחין איטלקי. שם משפחתו 
היה דרגי ( 38111 ־ 01 ), אך נתכנתד. פ׳ משום שעקרה מפרגולה ליד 
אנקונה. פ׳ החל לנגן בכינור בעיר מולדתו, ןזי ( 651 (), ונשלח בגיל 16 
לקונסרווטוריון בנפולי — מרכז מוסיקלי חשוב ותוסס — שם 
נתפרסם ככנר מעולה. בנפולי כיהן בתפקיד "מאסטרו די קאפלה", 
מלחין ומנצח, בשירות משפחות סטיליאני ומאדאלוני (! 511811301 
131001 ) 1 ) 12 ^) והוזמן לחבר כמה אופרות שהועלו על הבמה בלא 
הצלחה יתירה. ב 1733 הוצגה יצירתו הידועה: 003 ז 1 ) 3 ק 3 י\ז 56 03 
("השפחה הגברת") שנוגנה כאינטרמצו (מחזה ביניים היתולי) 
בהפסקות שביו מערכות האופרה הרצינית (״סריה״) ־ 18100161 זק 11 
0 נ 1 ז 0 נ!טצ ("האסיר הגאה"). "השפחה הגברת" היתה שלב חשוב 



65 


מרגולזי, ג׳ובני כטיסטה — סרגמטיזם 


66 


בהתגבשות סגנה האופרה הקומית ("בופה"; וע״ע אופרה). הצגתה 
בפאריס אחרי מותו( 1752 ) זכתה להצלחה רבה: היא עוררה מחלוקת 
סוערת, שנודעה כ״מלחמת הבופוניסטים", בין תומכי הסגנון האי¬ 
טלקי החדש ובין מצדדי הסגנון הצרפתי הישן, והביאה לגל של 
חיקויים סגנוניים וזיופים מוסיקליים("פרגולזיאנה" [ 3 ח £01€513 ־ו 6 ?]) 
שיוחסו לפ ׳ . 

ב 1736 השלים את יצירתו " 131 ׳\ 843834 ("האם הדואבת") 
המייצגת את סגנונו הרציני. למרות בריאותו המעורערת הספיק פ׳ 
לחבר יצירות רבות בתחום האופרה הרצינית, הקומית, האורא־ 
טוריה והקנטטה. 

10115 ! 11 < 11 ז 011 ! 1 ^ 1 !)!■!)#!ס? / 0 1 ) 1111111 )£ ס/וו ' 7 , 31110 ^ 1 .? 

(4411(0; 31111 XXX) > 1949; 18 ., ?(1%01(514113 (161(1., XXX1^) > 

. 1961 , 74 , 3 חת< £301 ־ 6431 . 64 : 1954 , 74 .ע . 0 , 44381010411 . 0 ; 1951 


פרגונר, זץ אובוךה — !)־ 1380031 ? 11011016 ! 1631 — ( 1732 . 

גראם [דרום צרפת] — 1806 , פאריס), צייר צרפתי. ם׳ 

היה תלמידם של שרדו ובושה (ע׳ ערכיהם) בפאריס. לאחר שזכה 
בפרס רומא ( 1752 ), בילה את השנים 1756 — 1761 באיטליה. שם 
התעניין באמני הבארוק המאוחר כפיטרו דד. קורטונה ובבן־זמנו 
טיפולו(ע׳ ערכיהם). כ״כ רשם מראות־נוף מאוכלסי דמויות בסגנון 
בארוקי. כצייר מחזות היסטוריים התפרסם בציורו גדול־הממדים 
״הכהן קורסום מקריב עצמו למען קאלירואה״( 1765 ; לובר), שסייע 
לו גם להתקבל לאקדמיה המלכותית, באותה שנה. אולם הוא זנח את 
סגנונו זה והעדיף את הנושאים הקלילים שהיו באפנה בציור 
הצרפתי מאז וטו (ע״ע): חגיגות חצר, הווי ואהבים ("נשיקה בח¬ 
שאי", 1788 בקירוב; ארמיטאז׳, לנינגרד), עירומים ("הרוחצות", 
1765 בקירוב; לובר), דיוקנים (דידרו; תמ׳: כר׳ י״ב, עט׳ 379 ) 
נוף (״הסופה״, 1761 — 1765 
בקירוב; לובר). בנושאים 
אלה פיתח ם׳ מגע־מכחול 
מהיר ווירטואוזי וצבעוניות 
עליזה, שופעת־חיים, שהע¬ 
מידוהו בראש ציירי הרו¬ 
קוקו המאוחר בארצו. הסד¬ 
רה "התקדמות האהבה"(או¬ 
סף פריק, ניו יורק) בוצעה 
עבור מאדאם די ברי ב- 
1770 — 1773 . ציורים אחרים 
ביצע פ׳ כאיגטרפרטציות 
חפשיות של יצירות מאת 
רמברנט׳ בושה ורובנס, 
ם׳ היה צייר פורה מאד; 
מספר ציוריו מגיע ליותר מ 500 . הוא היה גם מגדולי הרשמים בדורו; 
שלט בטכניקות הסאנגווין (צבע אדום או גון־הבשר), הדיו המגוונת 
והתחריט (האיורים למשלי לה פונטן). 

נימת כלל יצירתו של ם׳ היא זו של החברה הצרפתית הגבוהה 
בתקופת לואי עובדה המסבירה את השקיעה של יצירתו אחר 
פרח המהפכה. 

יצירותיו מצויות בלובר ובמוזיאונים אחרים של צרפת, באוסף 
וולס ( 311366 ^) בלונדון ובמוזיאונים רבים באה״ב. 



פראגונאר: רא׳פ נערת. פחם, ניר ועפרה 
אדום ע? נ״ר כחו 5 . הסהיאון 5 אמנ!יות 
יפות, גואנסה, ערפת 


,. 16 ; 1956 ,) 011111 ^ 111 ^ 0 74 . 0 ; 1956 , 74 , 86311 

) 11 )) 51115111 ) 11111 ) 170 , 4030041 . . 15 ; 1960 , 74 / ס 5 ^ 701111111 ) 7/1 
. 1967 ,.* 7 ,)') 1111111 ־ 1 ' .( ; 1968 — 1961 ,() 13110011 ) 11 ^ £01010 ) ,.ת 

יו. פי. 

פרגל, פריץ — £ 1 ^? 2 !״? — ( 1869 — 1930 ), כימאי אנליטי 
ורופא, אוסטרי. למד רפואה באוניברסיטת גראץ עד 1894 
ועבד כרופא עיניים. פ׳ למד כימיה לראשונה מפי זד־נקו׳ וסקראוס, 
ואח״כ אצל ו. אוסטולד בלייפציג ואצל ד" א. פישר (ע׳ ערכיהם) 


בברלין. ב 1907 נתמנה כימאי שי? ביהמ״ש במחח גראץ. מ 1910 
שימש פ׳ כפרופסור באינסברוק. ב 1913 חזר לגראץ, שם שימש 
כדיקן הפקולטה לרפואה ב 1916/7 וכסגן נשיא של האוניברסיטה 
ב 1920/1 . 

פ׳ פיתח ושכלל שיטות למיקרואנליזה אורגנית (ע״ע בימיה, 
עפד 777/8 ). את עבודתו סיכם ב 1917 במונוגרפיה €׳\ 1131111£341 !> 016 
* 5 ץ 31 ם 03 ־״ £1 \ ("מיקרו-אנליזה אורגנית כמותית"), 

* 1949 . ב 1923 הוענק לו פרם נובל לכימיה. 

, 1941 — 1922 ,/ך? 1 * 11 ?ז 10 /€ — *׳*׳?* 011 * 1 01 < 240£ ,ח 60 ב^ם 011 ? €1 נ 01 א 

. 1966 , 36 — 23 

פתמון ; תורכית 3 מ 831 זש 8 ), עיר עתיקה במיסיה שב¬ 
אסיה הקטנה. מצפון לנהר קאיקום (היום באקיר). הזכיר 
אותה לראשונה כסנופון(ע״ע) בקשר למאורע ב 400 לפסה״ג.—אחרי 
קרב איפסום(ע״ע הלניזם, עמ׳ 568 ) ביצר ליסימאכוס את האקרופוליס 
של פ׳ כדי לשמור בו אוצר של 9,000 כיכרות כסף, והפקיד עליו את 
פילטאירום. הלה בגד בליסימאכוס והצטרף ב 282 לסלוקום, ואף 
שנשאר להלכה כפוף לסוריה היה מאז לשליטה העצמאי של פ , . 
פילטאירום הדף את הגלטים ( 278/6 ; ע״ע גלטיה) ובמותו ב 263 
הוריש את השלטון לאחיינו אומנם. כך נוסדה שושלת האטאלידים 
שמלכיה (אטלוס 111,11,1 ואומנם 11 [ע' ערכיהם]) הרחיבו את של¬ 
טונם עס״נ רוב מערב אסיה הקטנה. ב 133 לפסה״ג הוריש אטלוס 111 
את ממלכת פ׳ לרומא, שהפכה אותה לפרובינקיה בשם "אסיה". 

ב 150 שנות עצמאותה שגשגה ם׳, ופותחו בה ענפי החקלאות 
ותעשיות המתכת, האריגים והקלף ("פרגאמנט", שמובנו בשפות 
רבות "קלף", נגזר משם העיר). ם׳ היתה מרכז תרבותי ראשון 
במעלה בזכות ספרייתה העשירה, ארדיכלותה, אסכולת הפיסול 
המפורסמת שלה (ר׳ להלן) והוגי דעות שגרו בה. תחת שלטון רומא 
שמרה פ׳ על מעמדה בתחום התרבות. בנה המפורסם ביותר, הרופא 
והפילוסוף גלנוס (ע״ע), חי במאה ה 2 לסה״נ. 

1$ ) £11311 7 110 , 15€11 ז £13 .£ ; 1906 11 ) 0£710 ז 11 י 11 גת 31 ת 0 י 0 

.* 1971 / 0 

אמנות. פ׳ היא אחד החשובים באתרי התרבות והאמנות של 
התקופה ההלניסטית. כבר במאה ה 3 לפסה״נ הקימו בה האטאלידים 
הראשונים בנייני דת וציבור, אף עיקר הבניה, בתכנון מרחיק־לכת, 
נעשה במאה ה 2 לפסה״ב (ע״ע הלניזם, עם , 601 , 605 , 607/8 ). 
האטאלידים פיארו את בירתם ביצירות-פיסול ובאוצרות-אמנות יוו¬ 
ניים (שם, עמ׳ 670/1,607 ). סגנון הפיסול הפרגמוגי מאחד צורניות 
קלאסית עם סערת־תנועה, פאתוס ודרמתיות, וקומפוזיציה פתוח־ 
כמת. — חפירות מקיפות שערכו משלחות גרמניות למן 1877 גילו 
את בנייני העיר ותכנונה וחשפו אוצרות-אמנות; מעל לכל נחשף 
ב 1880 מזבח־זום (שם, עמ׳ 605 , 675/9 ; תנד, עט׳ 606 ), שהוקם 
ב 180 — 160 לפסה״ג בקירוב, שהוא אחד השיאים של האמנות 
ההלניסטית. תבליטי האפריז הגדול, שארכו כ 120 מ׳ וגבהו 2.25 
מ׳, מתארים את מלחמת האלים והענקים (גיגנטומכיה) בשפע 
דמויות, בסגנון דרמתי ואפספרסיווי.— ב 1930 הוקם בברלין מוזיאון 
ם׳ (כיום בברלין המזרחית), בו שוחזר המזבח ושוקמו שרידי 
התבליט (תמ׳: הלניזם, עט׳ 678/9 ). 

פ. ע. - ב. נ. 

פתמטקם (אנג׳ 1 ז 151 ז 3 וח§ 3 זק, מיוד !)ז־סגןץ־סיזס — מעשים, 

עניינים). מגמה בפילוסופיה, בייחוד האמריקנית, במחצית 

השניה של המאה ה 19 ובראשית המאה ה 20 , הבוחנת את דרכי 

החשיבה וההגות לאור תכליות מעשיות. המונח פ׳ נטבע ע״י הלו¬ 

גיקן האמריקני צ/ ס. פירס (ע״ע), אך זכה לתפוצה רבה בזכות 

כתביו של הפילוסוף ו. ג׳ימז (ע״ע). הפ׳ איני כינוי לזרם ביארתי 

וחדשני אחיד. הוא מתייחם למכלול רב-גוני של גסיוגות לנקוט 

עמדה פתוחה יותר כלפי השיטות הפילוסופיות המסרתיות. 

▼ 




67 


פרגממיזם — פרד 


68 


הם׳ שולל כל שיטה הגותית המניחה כי ניתן להמציא כללים 
מחשבתיים המבטיחים את שלמות הכלים שבעזרתם מבקשים להבי! 
ולבאר עולם ומלואו. התבל היא רב-גונית ביותר, ומן הנמנע 
להצמיד אליה אמת אחת ויחידה. לאמת תפקיד חברתי ומעשי 
מוגדר: לקדם את תנאיו החמריים, הנסשיים־רגשיים והרוחניים של 
האדם. כל אמת שיש בידה לשמש ביתר התמדה את התכליות האלה 
עדיפה על אמת אחרת. האמת היא אמנם אמת אנושית (האדם הוא 
המידה), אך היא אמת אנושית מוחלטת, בלתי תלויה בתנאי הרגע 
הזה ובתועלת השעה הזאת בלבד. 

אבות ד.פ׳ נבדלים הבדל משמעותי בגישתם לאמת האנושית 
ולתכליתה המעשית. פירט, למשל, רואה את עיקר מגמתו של הפ ׳ 
בחישוף המשמעויות הכלליות והמחייבות, המשמשות ערובה לכך 
שהגד מן ההגדים הוא תקף, ומן הדין שיגרור אחריו הסכמה כללית. 
מובן שמשמעות כזאת חייבת לקבל את אישושה בהשלכות המעשיות 
והעיוניות שלה. הפ ׳ של פירם הוא עיוגי־אנליטי מיסודו, בעוד 
שנקודת המוצא של ג׳ימז שונה לחלוטין. לפי ג׳ימז אין מעניקים 
משמעות ליחסים ולמצבים כדי שנוכל לפעול בהתאם לכך, אלא אנו 
פועלים בדיעבד בהתאם למה "שעלול ברגע הנתון להוות הבדל 
מוגדר בגישותינו ובמעשינו". תגובת השינד בגישתנו אל העולם 
ברגע נתון גוררת אחריה גם משמעויות המתבקשות מכך. 

פירס מבקש את ייחודו של חפ׳ בסילוק הספק העיוני, ואילו 
ג׳ימז רואה את מהות הם׳ בחיזוק האמונה — זאת במובן של סיוע 
אינטלקטואלי לבניית מערכת שלמה של הנהגות, שיש בה כדי 
לקדם את עניינו של האדם ברגע הנתון באורח הטוב ביותר שניתן 
להעלותו על הדעת. לפי ג׳ימז הם׳ הוא קנה־מידה להערכת חשיבותה 
וחיוניותה של אמונה מיוחדת לאור סגולתה להאציל את חיי האדם 
בתקופה מסוימת וליפותם. הם׳ שלו מאופין גם בפתיחות, ליברליזם 
ורוחב־לב כלפי כל אמונה המקדמת את ענייני האנושות בכלל. 

בין השקפתו העיונית של פירם לגישתו המעשית של ג׳ימז גישר 
נציג מובהק אחר של הפ ׳ , ג׳. דיואי (ע״ע). דיואי שם דגש מיוחד 
על בירור המושג "מחקר", על כל המסקנות העיוניות והמעשיות 
המתבקשות מכך. המחקר הוא חשיפת התנאים החיצוניים והפנימיים 
הדרושים להיווצרותו של המצב הרצוי. המחקר הוא אפוא צבירת 
הנתונים המאפשרת ארגון החיים, אימות ההנחות והצבת מטרות 
בהתאם לצרכינו. הבט מיוחד זה בפ ׳ של דיואי ידוע גם בשם 
"אינסטרומנטליזם". המקום המרכזי שנועד למחקר בחיי האדם הביא 
את דיואי לידי סינתזה בין ההפט העיוני וההבט ההערכתי־המעשי 
של הם/ 

בין הדוגלים בם׳ בדור ההמשך באה״ב ראוי להזכיר אח ק. א. 
לואיס(ע״ע), שטען כי הכרת האדם משתנה בהתאם למשמעות העיונית 
והמעשית, וגם מערכת היסודות האפריוריים אינה אלא תולדת 
האינטרס המוגבל בזמן, אינטרס אשר עם סיפוקן עשוי לדגול בשינוי 
הנחות עיוניות שהולידו אותו. 

אע״פ שכמגמה הגותית שוב לא נודעת לס , חשיבות רבה. הרי 
הנחותיו ומסקנותיו מנחות אח דרכי החשיבה בבקשת פתרונות גם 
בתקופתנו. באירופה פעל להפצת הם׳ במיוחד הפילוסוף והפיסיקאי 
א. 5 ך (ע״ע) בספרו 1 ת 111 זז 1 1 >חג 1 15 מ 1 תת€^ 1 ז£, 1905 . 

,. 7 / 0 % 6 / 7 . 3 ; 1925 2 , 1912 ,. 7 .- 1 . 0 

; 1949 ,. 7 / 0 ! 11467 * £01 1/16 1114 ) 71 / 01111101 % י ז € ת 16 ^\ .? .? ; 1927 

- 7/1110 / 0 !(- €7*11601 // 1X101 ס ; 4611011 . 0114 £ 112 * 01 46 ? ,זשץגור! . 3 . 14 

. 1968 ,?%/ 107 
א. גר. 

פךגנה 1 . עמק בהרי טין־שן (ע״ע) ברפובליקות 

י י אוזבקיסטן, תאג׳יכיסטן וקירגיזיה, בריה״ס. שטחו 22,000 
קמ״ר וגובה קרקעיתו 320 מ׳ במערב ו 1,000 מ' במזרח, עמק ם׳ 
הוא שקע טקטוני המוקף רכסי ההרים צ׳טקל, קורמה ופרגנה בצפון, 


אלאי ותורבסטן בדרום, שפסגותיהם מגיעות ל 5,000 מ׳, פרט למעבר 
צר במערב, דרכו יוצא הנהר סיר ז־ריה (ע״ע). חלקו המרכזי 
צחיח ומכוסה חולות ומלחות. בשוליו, למרגלות ההרים, טבעת גבעות 
המיושבות בצפיפות רבה. פ׳ מנוקז ע״י הסיר דריה, ומן ההרים 
יורדים נהרות רבים המזינים רשת חעלות־השקיה ענפה. האקלים 
יבשתי, יבש וחם בקיץ ונוח בחורף. ממוצע הטמפרטורות של יבואר 
נע בין ״ 0.5 - ל ״ 2.5 - ושל יולי בין ״ 23 ל ׳־ 28 . כמות המשקעים 
השנתיים היא 150 — 350 מ״מ. עמק פ׳ הוא איזור גידול הכותנה 
העיקרי בבריה״ט וכן מגדלים בו כרמים ועצי פרי. בם׳ מפיקים 
פחם, נפט וגפרית. הערים הראשיות הן: לנינאבד, פרגנה(ר׳ להלן), 
קוקנד, אגדיז׳ן, נמנגן ואוש. 

2 . מחוז במזרח הרפובליקה האוזבקית, בחלקו המרכזי של עמק 
פ׳, לשתי גדות הנהר סיר דריה. שטחו 7,100 קמ״ר, ובו 1,466,000 
תוש׳ (מפקד 1973 ) — רובם אוזבקים. כלכלתו מבוססת על גידול 
כותנה, מטעים, מקנה, ייצור משי ותעשיה המעבדת את התוצרת 
החקלאית. במחוז פ' מפיקים נפט וגפרית. 

3 . עיר בדרום עמק ם׳, מרכז מינהלי של מחוז פ׳. 120,000 

תוש׳ (מפקד 1973 ). מרכז חשוב של תעשיית עיבוד כותנה, טכסטיל, 
מזון וזיקוק נפט. נוסדה ב 1876 כבירת פלך ם׳, ועד 1907 נודעה 
כנ 1 בי מ רגלן 1 ) 11081x11 ). בין השנים 1907 — 1924 

היתד. ידזעה כסקובלב ( 08 * 0x060 ). 

פרד, בן כלאיים של חמור (ע״ע) וסוסה. בזיווג זה מתקבלים 
היתרונות של שני בני־הזוג — יתרונות המתאימים לצרכים 
מיוחדים. במידתו הגדולה, בצבע האחיד של הפרווה, במבנה השי¬ 
ניים, בכוחו הרב ובאומץ רוחו — דומה ד,פ׳ לסוס (ע״ע). לעומת 
זאת, בראשו הקצר והעבה, בהעדר רעמה בעורף, בזנבו, באזביו 
הארוכות, ברגליו הדקות, בפרסות הצרות, בהסתפקות במועט, בסב¬ 
לנות, בכוח הסבל ובפקחותו הוא דומה לחמור. כבהמת־משא הוא 
עדיף על שני הוריו. בזכות עורו הקשה קל לו לעמוד בגשם ובשמש, 
והוא מסוגל לשאת משא כבד על גבו בפיתולי שבילים בהרים. 
שימושו היה רב בעיקר באיזור הים־תיכוני ההררי. משערים שבאיזור 
זה קוימה בראשונה ההכלאה. ב 1961 היו בעולם 16 מיליון ם" 
ובארץ — 9 אלפים. מאז, בעקבות מיפון גובר, ירדה חשיבותם, והם 
כמעט נעלמו. כלאיים בין סוס ואתון נעשו בפרס ובסין. בני- 
כלאיים אלה שימשו לרכיבה. צורה זו של בני כלאיים לא התפשטה, 
כי אין בה יתרונות. ד.פ", וכן כל זכרי־הכלאיים במשפחת הסום, 
עקרים. תאי הזרע אינם גומרים את התפתחותם ומתים. הנקבות 
יכולות להתעבר, אך גם מקרים אלה נדירים ביותר, כל המינים 
במשפחת הסוס פוריים ביניהם, אך צאצאיהם עקרים. וע״ע הכלאה. 

, 1970 ,( 6 , 111 ) 0030 .תו^ . 50 ) %6 / 7 ,ץז 53¥0 . 14 . 141 

בפולקלור. עקרות ד.פ׳ שימשה נושא לסיפורים בקרב עמים 
רבים, שהסבירו אותה כעונש על מעשה שעשה ד.פ/ לפי 
אגדות נוצריות קיללה מרים את הם׳, מפני שאכל קש מן האבוס 
בו שכב ישו הקטן וחשף אותו לקור, או מפני שהשליך אותה ואת 
בנה ארצה בבריחתה למצרים. עמים שונים מייחסים לם׳ את הסגולה 
לראות רוחות ושדים ולצפות שינויים במזג-האוויר. ראיית פ׳ לבן 
נחשבת סימן טוב לאדם. — במקורות היהדות. הרבעת סוס וחמור 
אסורה מן התורה (ככל הרבעת כלאים — ויק׳ יט, ים), אך מותר 
לגדל ולקיים, בדיעבד, מה שנולד מן ההרבעה (כלאים ח׳, א׳) 
ולהשתמש בו. ומתוך כך היה מצוי גם השימוש בם׳. הפ ׳ שימש 
כבהמת רכיבה מן המובחר (שמ״ב יח, ט! מל״א א, לח). המקרא 
מזכיר את עקשנותו כתכונה אפייבית (תה׳ לב, ט). לפי דעה אחת 
(פס׳ נ״ד, ע״א) הרביע אדם הראשון סוס וחמור "ויצא מהם פ׳". 
לפי דעה אחרת (שם) עשה זאת עבה בן צבעון, "אשר מצא את 
הימם במדבר" (ברא׳ לו, כד). "הימים" שבתורה זוהו עם הם", 



69 


פרד — פרדי, מיכל 


70 


"שאימתם מוטלת על הבריות". בעיסתו של ס׳ נחשבה למסוכנת׳ 
במיוחד זו של פרדה לבנה (חול׳ ז׳, ע״ב! ירר ברב׳ ח , ׳ ה׳). 
בתלמוד מדובר על החזקת שעורה מתון גללי פרדה לבנה כסגולת־ 
תרופה לזיבת נשים(שבת ק״י, ע״ב). חשוכי־בנים נמשלים באגדה לם". 

0 . דו. - 0 . ו. 

פרדה, ע״ע מולקולה. 

; \ x ־־.״ י ז 

פךךהולם, אף־ק איור — תז 01 ו 11 > 6 ז £ ן 11 ז £ - ( 1866 , 

סטוקהולם, — 1927 , שם), מתמטיקאי שוודי, כיהן כפרופסור 
לפיסיקה עיונית באוניברסיטת סטוקהולם. חיבורו על משוואות אינ¬ 
טגרליות ( 1903 ) יסד את המחקר המודרני בנושא זה. על עבודתו 
זו קיבל את סרס וילמרק של האקדמיה השוודית למדע ופרס 10 נםלה 
של האקדמיה הצרפתית. 

משוואה אינטגרלית של פ׳ מן הסוג ה 1 היא משוואה מהטיפוס 

< 1 

11 >(!)׳(( 1 ,צ)£}=(צ)/, שבה הנעלם הוא הפונקציה ( 1 )\. הסוג ה 11 
* <! 

הוא משוואות מהטיפוס 11 >( 1 )׳{( 1 ,צ)£|ג+(*)/=(*)ץ• פ׳ פיתח את 

8 

הטיפול במשוואה האינטגרלית בהקבלה למשוואה הלינארית (ע״ע 
אלגברה, עמ ׳ 387 ), ובזה הניח את היסוד לתורת המשוואות האינטג¬ 
רליות ולתורת האופרטו׳רים (ע״ע, כרך מילואים, עמ ׳ 82 ). עיקר 
התרומה לתורות אלו נעשתה ע״י הילברט(ע״ע) בהשפעת עבודת פ׳. 

פרדו, לוד ( 1718 , ונציה — 1790 , ירושלים), רב, מחבר ופייטן. 

מוונציה עבר לסאריבו וממנה לספלים ( 1738 לערך), שם 
לימד נערים ולמד אצל רב העיר אברהם דוד פאפו*. לאחר זמן נתמנה 
רב העיר. מ 1760 היה רב העיר סאריבו. בין 1776 — 1782 עלה והת¬ 
יישב בירושלים! הוא נמנה עם גדולי רבניה ועמד בראש ישיבת "חסד 
לאברהם". מחיבוריו הרבים חשובים במיוחד פירושיו לתורת התנאים: 
1 ) ״שושנים לדוד״, על כל המשנה (ויניציאה, תקי״ב)! 2 ) "חסדי 
דוד״, הנחשב לפירוש החשוב ביותר לתוספתא (ליח׳רנו, תקל״ו•— 
תק״ן). ליקוטים ממנו נדפסו עם התוספתא שבש״ס דפוס ראם 
בווילנה. החלק לסדר טהרות נדפס בירושלים (תשכ״ח—תשל״א)* 
3 ) "ספרי דבי רב" (שאלוניקי, תקנ״ט), פירוש לספרי (ע״ע). פ׳ 
השתמש בפי׳ רבינו הלל ב״ר אליקים, ר׳ סולימאן אוחנה(ע׳ ערכיהם) 
והרב אליעזר ן׳ נחום, שהיו לפניו בכ״י. כן חיבר "מכתם לדוד", 
פסקים ותשובות (שם, תקל״ב), "משכיל לדוד" על רש״י לתורה 
(ויניציאה, תקכ״א), "למנצח לדוד", על סוגיות "איבעית אימא" 
בתלמוד (שאלוניקי, תקכ״ה) ו״מזמור לדוד"׳ הערות על ספר "סירות 
גינוסר" לשו״ע יו״ד. פיוטים ותפילות שחיבר נכללו במחזורי הספ¬ 
רדים• נוסח שלו ל״עבודה" ליום־הכיפורים, שנתקבל בנוסח הס¬ 
פרדים׳ נכלל בספר "שפעת רביבים" (ליוורנו, תקנ״ג). 

א. ל. פרומקיו — א. ריבלין, תולדות חכמי ירושלים, ג. 95 — 99 , 
תרס״ט: ש. א. רוזאניס, קורות היהודים בתורכיה ובארצות הקדם, 

ד.', 117 — 122 , 175 — 177 , תרצ״ז/דו! ם. בניהו, רבי חיד״א, עא—עב, 

שנז—שס, תשי״ס! ש. ז. הבליו, לתולדות ר״ד ס׳ (תרביץ, מ״ב), 
תשל״ג. 

0 רד 1 בסן, אמיליה — 83230 10 >־< £3 £011113 — ( 1851 — 
1921 ), מספרת ספרדית. ם׳ ב׳, שהיתר. בת אצילים, נתמנתה 
ב 1916 פרופסור לספרות באוניברסיטת מדריד. תחום מחקרה היה 
זרם הנטורליזם (ע״ע) ובמיוחד זה של צרפת, והיא הגנה עליו ועל 
אמיל זולה (ע״ע) נגד המודרניסטים! עמדתה הובעה בספר הפולמוסי 
6 ! 30 ! 1 ש 31 נ 5 311651:160 > £3 (״השאלה הבוערת״), 1883 . ם׳ ב׳ כבשה 
מקום נכבד בסיפורת הספרדית בסדרת רומנים נטורליסטיים, בעלי 
ייחוד סגנוני משלהם, כ 105 * 00 16 > 6 ( 13 ^ (״ירח־דבש״), 1881 , £3 
111103 ״! (״דוכן הנואמים״), 1881 . החל ב 1889 נתלוותה לסיפורה 
נימה נוצרית מובהקת: 0683 ־״} £3 (״הנסמך), 1890 ! והשפעה 
ניכרת של טולסטוי: 3 ־ 51110161 > £3 (״הכימרה״), 1905 , 603 * $11 £3 


06213 (״הסירונית השחורה״), 1908 . ם , ב׳ חיברה גם 8 כרכי סיפו¬ 
רים קצרים ומחקרים על הספרות האיטלקית, הצרפתית והרוסית. — 
כל כתביה (ל 1613 ק 001 :> 3$ ־ 081 ) נתפרסמו ב 43 כר׳, 1891 — 1926 . 

<>ז\גז 8 . 0 ; 1957 ,.?/ . 8 / 0 111011€ ס€ , 11 ^ 0 ־ 81 " 7 ! .ס 

״ 1962 ,. 8 .? .£ 0 * 01 ץ י ^ז 1135311 ףג 

פךז־וסי, ע״ע פין־תסי. 

פרדי, מיכל — ץ 13 > 3 ־! £3 81168361 — ( 1791 , ניואינגטו!־ - 
1867 , המפטון קורט), פיסיקאי וכימאי אנגלי. פ׳, בן נפח, 

נמסר בגיל 13 כשוליה למוכר ספרים וכיח־. הוא קרא ספרי מדע 
שאותם מצא בחנות, ערן גסיונות במעבדה תוצרת־בית, ובעידוד 
לקוחות החנות וידידים שמע סדרת הרצאות עממיות בפילוסופיה של 
הטבע. ב 1812 שמע 4 הרצאות מפי דיוי (ע״ע) וביקש להימנות עם 
עוזריו. ב 1813 נתקבל כעוזר־מעבדה לדמוי, שהיה אז מנהל המעבדה 
הכימית של המכון המלכותי. ם׳ נתלווה לדיווי במסעותיו באירופה, 
ושם נפגש עם מיטב אנשי המדע. הוא עזר לדיווי בגילוי היוד 
ובניסויו בדג-החשמל, ופרסם בדיקה כימית של סיד טוסקנה. 

מחקרו הכימי הראשון של פ׳ עסק בסגס 1 גות פלדה ( 1819 — 
1824 ), במטרה לשבחה. הוא גילה שניקל מגן על ברזל מפני חלודה, 
והראה ש 12 מתכות משפרות את תכונות הפלדה, אולם הן המ 
יקרות מדי (בזמנו) לשימוש מסחרי. ב 1823 הצליח ם׳ לגזל כל(ר, 
ומאוחר יותר גם אמוניה, פחמן דו-חמצגי וגזים נוספים (ב 1844 
שיפר מתקן לחץ והשיג בו לחץ של 50 אטמוספירות, ובמתקן זה ניזל 
גזים נוספים ואף מיצק מימן יודי). ב 1825 גילה בנזן (ע״ע בגזול) 
ובוטילן בגז המאור. אחרי תגלית זאת נתמנה מנהל המעבדה של 
המכה המלכותי הבריטי. בהיות פ׳ חבר בוועדה לשכלול עדשות 
אופטיות חקר את הרכב הזכוכית ושיפר שיטות להסקת זכוכית 
נקיה ולייצור עדשות. 

עיקר תהילתו של פ׳ באה ממחקריו בחשמל ובאלקטרומגנטיות 
(ע״ע), שהחלו ב 1821 , בעקבות תגליתו של ארסטד (ע״ע) על הסחת 
מחט המצפן בשדה חשמלי. בעבודתו הראשונה הכין מתקן: קערית 
עמוקה מלאה כספית, שבתחתיתה מעט שעווה! בשעווה קבע מגנט 
אנכי כך שק!טבו העליון בלט מהכספית! כן התקין מוליך צף שצדו 
האחד בכססית וצדו העליון מחליק על כיפת כסף! כשהזרים זרם 
במוליך, הסתובב המוליד סביב המגנט. על מתקן זה מבוססים המנוע 
(ע״ע) החשמלי והגלוואנומטר (ע״ע חשמליים, מכשירים). ם' הבחין 
בקיום שתי תופעות הפוכות: הסחת תיל נושא זרם חשמלי בשדה 
מגנטי והפקת זרם חשמלי במוליך הבע בשדה מגנטי. כבר ב 1822 
חשב על הפיכת ״מגנטיות לחשמל״, אך רק ב 1831 הצליח בכך. ם׳ 
ליפף שני סלילי נחושת על טבעת ברזל רך! המחט המגנסית היתה 
מחוברת לסליל הראשון במרחק קצר מהטבעת. כשחובר הסליל השני 
לסוללה חשמלית נעה המחט המגנטית ונעצרה! ברגע שנותקה 
הסוללה חזרה המחט למקומה הקודם. בניסוי אחר ליפף תיל 
שארכו 220 רגל לסילונית (סללבלאיד) וחיבר את קצותיו לגלוואגו־ 
מטר! מחם הגלוואגומטר נעה כל פעם שהוכנס מגנט לסליל או 
הוצא ממנו. פ׳ הסיק שתנועתם היחסית של המגנט והסליל 
השרתה זרם חשמלי. ס׳ בנה דגם מכונה חשמלית ("דיסקת הדיבמו") 
בעזרת המגנט הגדול של החברה המלכותית, שבין קטביו הוכנסה 
דיסקת נחושת שהובעה בידית. חיבור חשמלי מחליק בהקף הדיסקה 
וחיבור שני, קבוע במרכזה, חוברו לגלוואנומטר. ברגע שסובבה 
הידית ססתה מחט הגלוואנומסר, ועם הפסקת הסיבוב חזרה המחט 
למקומה. ע״ס סידור נסורת ברזל בין 7 !טבי מגנט שיער שקיימים 
קווי־כוח מגנטיים בין הקטבים (ע״ע מגנטיות, עט׳ 161 ). בשלהי 
1831 הרצה על תגליתו ב״חברה המלכותית"! אח״כ גילה ם׳ את הזרם 
"המשרה את עצמך 0 ס 6 ־״ 1 ו:> 1 > 6 ש 111 >ח! 61£ צ). מתוך שאיפה לגלות אח¬ 
דות בטבע הוכיח פ׳ ש 5 מיני החשמל שהיו מקובלים בזמנו — הגלוואני, 



71 


פרדי, מיכל — פרדיננד 


72 


הוילטאי, החיכוכי, המג¬ 
נטי והחומני — חד הם. 

מחקרים אלה הביאו אותו 
למיון החמרים למוליכים 
ומבדדים חשמליים(ע״ע). 

פ׳ גילה גם את הדיאלק- 
טריות (ע״ע חשמל, עמ׳ 

177 ) ואת הדיאמגנטיות 
(ע״ע מגנטיות, עמ׳ 162 ) 

ופיתח שיטה למדידת 
עצמת השדה מתוך הזרם 
המושרה. בהמשך חיפו¬ 
שיו אחר האחדות מצא 
קשרים בין השדה ה¬ 
אלקטרומגנטי לאור. כך 
ניבא את פיצול קוד ה¬ 
ספקטרום (ע״ע! וע״ע 
זמן) בשדה מגנטי, ש־ 

#?קטרןטגגט היוצר ניצוצות. שהטציא םרא י' נתגלה למעשה רה בסוח 

(המכו-ז הם?כותי <צ? בריטניה הנרו?ה, ?ונדו!) 

המאה ה 19 . 

ניסויים רבים ביצע כדי להראות ששדה חשמלי ושדה מגנטי 
(מושגים שטבע ם׳) משפיעים על קטוב (ע״ע) האור. השפעת השדה 
המגנטי נתגלתה ב 1844 ע״י ם׳ עצמו (א פ ק ט פ': כשעובר אור 
מקוטב דרך המרים מסדמים, כשהם נמצאים בשדה מגנטי, מסתובב 
מישור הקיטוב. כשכיוון השדה המגנטי וכיוון קרן האור מקבילים, 
סיבוב מישור הקיטוב מתכונתי לעצמת השדה המגנטי ותלוי בחומר). 
פ' הקדים את איינשטיין בחפשו את האחדות בין השדה האלקטרו¬ 
מגנטי ובין הכבידה. 

ם׳ צירף את החשמל והכימיה לאלקטרוכימיה (ע״ע), בה 
חקר בעיקר את ההפרדה והמוליכות האלקטרוכימיות. 

החוקים שניסח פ׳ באלטקרוכימיה הם: 1 ) כמות התמרים הנפ¬ 
רדים מפעולת הזרם החשמלי מתכונתית ל״כוח" הזרם (כלר לכמות 
המטען שזרם) ! 2 ) כאשר עובר זרם חשמלי דרך תמיסות באותו 
ה״כווד, מתכונתית כמות החמרים הנפרדים למשקליהם האטומיים. 
ם׳ הסביר גם את פעולת התא החשמלי של וולטה וניסח, תוך כדי 
כך, את עקרון שימור האנרגיה (ע״ע) ועקרונות הפיכת צורות 
אנרגיה. בקשר לתגליותיו חידש פ , , בעזרת ו. היואל ( 1 ת #11113 ו 
01 ^ 110 ^), מומחה ללשונות קלאסיות והיסטוריון המדע, מונחים 
שנתקבלו לשפת המדע: אלקטרוליזה (ע״ע), אלקטרוליט, קטיון, 
אניון, קתודה, אנודה ועוד. 

ם׳ שלא קיבל חינוך שיטתי בצעירותו, לא ידע להביע את השקפו¬ 
תיו העיוניות בשפה המתמטית המקובלת. כך השתמש במושג "כוח" 
במובן כפול, גם לכוח וגם לאנרגיה. השקפותיו נוסחו בלשון מתמטית 
ע״י מכסול (ע״ע). 

פ׳ נחשב לבכיר המדענים בדורו, ולמורה דגול, כפי שהעידו 
טינדל, קרוקס (ע׳ ערכיהם) ואתרים. דיווי נהג לומר: "בחיי גיליתי 
דברים חשובים במדע, אבל תגליתי הגדולה ביותר היא פ׳". יותר 
מ 100 פרסי כבוד הוענקו לו, ביניהם תואר דוקטור מאוניברסיטת 
אוכספורד וחברות בחברה המלכותית ( 1824 ). 

במשך 54 השנים, שעשה פ׳ במכון המלכותי, פרסם 158 מאמרים 
בכימיה ובחשמל. חשובה ביותר היתה הסדרה ׳ £0 31 זמ 6 ות!- 01 ק\£ 
ץ 11 :> 11:1 :>:> £1 מ 1 1105 :>ז 03 <! (.,מחקרים ניסויים בחשמל"), שפורסמה 
בשנים 1839/55 . 

לזכר הרצאות ששמע בצעירותו ארגן כל שנה (מ 1826 ) בחג 
המולד הרצאות עממיות על נושאים מדעיים וגם הוא עצמו השתתף 
בהן כמרצה. אחדות מההרצאות הוציא לאור, כגון "ההיסטוריה 


הכימית של הנר״ ( 1861 ! תורגם לעברית, 1966 ) ו״על יסודות 
אלמתכתיים״( 1853 ). על שמו של פ׳ נקראים: יחידת המטען הדרושה 
לפירוק גרם־אקוויוולנט של חומר — הם ׳; יחידת הקיבול החשמלי — 
הפרד! "החלל האפל של פ׳" בשפופרת (ע״ע) גזים! "כלוב פ׳" 
שהמציא לבידוד מפני השדה החשמלי. 

עוד מפרסומיו: מניפולציות כימיות ( 1827 )! מחקרים ניסויים 
בכימיה ובפיסיקה ( 1859 ) ! על כוחות שוגים בטבע (נערך ע״י 
קרוקס, 1873 ) ז יומן המעבדה (נערך ע״י ת. מרטין! 1932/36 ). 

י 11 ש׳\\ש 1 < . 0 .״ 1 ; 1898 ,) 7071 \ ?) 071 *[ £1 15 ? 7 ;. 7 . 4 ? י ו $01 נ[ 1 זת 0 ^ 1 ׳ .י 1 . 5 
7/5 ,. 1 ) 1 ; 1926 ,( 111 <.!>£ ,תושן 01 .() * 1 ז*, 117 *£ }ס 7$ * 011 * 015 7/5 
?/ 1111 .£ ; 1931 ,( 11 ד׳\ ,. 1 ) 161 ) $•* 1 * 11 * 1 * 01 ס/ 5 ת 11110 <? 1/71 ז €0 

. 13 . 0 ;* 1951 , 11$ * 111 ** £1 ?) 1 ( 2 7 * 11 /* 4 [ / 0 5 * 1 ; 0 * 711 *!(/ / 0 1715/07$ 
- 1 * 1 * 0 * 111 ?) 011 0 / 05 * 1 11 >*/ 1 ( 1 * 1 ?* 70 /** £1 5 * 7 .{ - ־<זגת 805£1 

ח 1€ ! 16 ( 1 . 6 ; 1954 ,(^ 1111110/1071 0 / £^111*01*711 ]7*1% $1/5, (161(1., XXX 
, 1311 ) ££0 .[ ; 1954 ,** 11 * 1 * 8 01 * 171 ** £1 €!{/ / 0 15 * 70/11 1112 ^( 70111 ה* 7 
־וש 6 ז!? .£ : 10 ) . 7 . 4 ) 1 ,ש!) 16 .! ; 1955 ,$/ 1 * 111 ) 81171 / 0 ח 10 י\ ,. 7 . 4 \ 

. 1961 ,( 480 — 465 , 5 ז 15 מזש 06 זבשז 0 ,[. 1 ) 0 ] 

י. קל. ־ ג בר 

פרד י 1 ג, גו^סטף — 11116 ) 6 ־ 1 ? 3£ :ז 011$ ־- ( 1860 — 1911 ), משררר 
שוודי. ם׳ למד באוניברסיטת אופסלה, אך לא סיים את 
לימודיו, עיקר יצירתו הלירית נתפרסמה בתקופה של שש 
שנים: 1143 ת 0 רוך £381131 > 1 ( 00 ־ 1 ־ 0111131 (״גיטרה ואקורדיוך), 1891 ! 
• 1 ש 3114£ > 3 ץ 7 < (״שירים חדשים״), 1894 ! ■ £111431 ! 001 513011 ("נתזים 
ושוליים״), 1896 . בשיריו נכללים תיאורי הווי ותיאורי טיפוסים 
מקומיים של הבל־מולדתו ורמלנד, המוצגים בטבעיות רעננה, בדקות- 
הרגש ולעתים בהארה הומוריסטית בולטת. גם חלקה של ליריקה 
אישית ביותר, המבוססת על הומניזם עמוק ועל הכרה עצמית, לא 
נגרע מיצירתו. ראיית־עולם פסימית, שמקורה היה במהלת־נפש 
תורשתית, שולטת בשירתו המאוחרת יותר. השירים שנכתבו בעת 
המחלה מבטאים, בנימה פאתטית מרה, את התמוטטות עולמו הפנימי 
כתוצאה מרגשות אשמה וחרדה. יצירתו של פ׳ היא תשלובת מעניינת 
של נטיות רומנטיות והכרה נאטורליסטית. 

כל כתביו ( 11:01 ־ 8141 ! 530 ) י״ל ב 16 כר׳. 1917 — 1922 . 

. 1951 ,// 107 / 70 ) 07 /^ 1 ?) //£ . 7 , 015500 . 13 ; 1916 ,. 7 .£ י 151 טן>[)ת £3 .[ 

פרדיעד ( 1 > 311 ת 11 >ז £0 ), שמם של 3 קיסרי גרמניה מבית קבס- 
י בורג (ע״ע, ור׳ שם טבלה, עמ׳ 325/6 ): 1 ) ם׳ 1 ( 1503 — 

1564 ), בנם של פילים (ע״ע, עמ ׳ 697 ) "היפה" ותואנה (ע״ע) 
"המטורפת". קיבל מאחיו הבכור, הקיסר קרל /י (ע״ע), את נחלות 
בית הבסבורג באוסטריה, והיה בא־כוחו בגרמניה (מ 1521 ), מלך 
בוהמיה והונגריה ( 1526 ), מלך רומא, היינו מלך גרמניה ( 1531 ), 
וקיסר מ 1556 , בעקבות פרישת אחיו. לתם שנים רבות (עד 1538 ) 
נגד ינוש זפויה (ע״ע) ובעלי־בריתו התורכים, שהגיעו ב 1529 עד 
שערי וינה. התנגד לרפורמציה, אך ניסה לפשר בין הקתולים 
ליריביהם, כדי שתוכל הקיסרות לעמוד בפני האיום התורכי. עוד 
לפני הסתלקות אחיו ניהל את ענייני גרמניה, וב 1555 היה מארדיכלי 
"שלום אוגסבורג" (ע״ע אוגסבורג) שריפה את המתיחות הדתית 
בגרמניה. ם׳ התנגד לרדיפת היהודים, אך סהט מהם כספים והורה 
על נשיאת אות־הקלון. 

. 1907 , 1 /'■ 7 * 12 ( 8 ? 411 / * 01 

2 ) פ׳ 11 ( 1578 — 1637 ), נכדו של 1 ), חניך הישועים. מלך בוהמיה 
מ 1617 , מלך הונגריה מ 1618 , קיסר מ 1619 . קתולי נוקשה, חיסל 
את הפרוטסטנטיות בנחלות בית הבסבורג. כקנאי דתי עמד בראש 
הרפורמציה-הנגדיח בקיסרות. בחירתו לקיסר למרות התנגדות 
הבסיכים־הבוהרים הפרוטסטנטים עשתה את מלחמת שלושים־ 
השנה (ע״ע) לבלתי־גמנעת. שמר על מעמדו בעזרת נצחונותיהם 
של ולנשטין וטילי (ע׳ ערכיהם) ובעזרת באוואריה, ספרד ופולניה. 
את מלחמתו מימן באמצעות פיחותים בערך המטבע. ב 1629 פרסם 




73 


פרדיננד — סרדינגחי 


74 


את "צו הרסטיטוציה" שחייב את הפרוטסטנטים להחזיר רכוש קתולי 
שהוחרם מ 1552 . יזם את רצח ולנשטיין בעוון בגידה ( 1634 ). לבסוף 
התייאש מסיכוייו לנצח את שוודיה וצרפת וחתם על "שלום פראג" 
( 1635 ). ליהודים התייחס בסובלנות, סירב לגרשם מווינה, והרשה 
בניית בתכ״ג, אך גבה מהם סכומי־עתק. את עוזרו, איש־הכספים 
היהודי, יעקב בסף (ע״ע) העלה לדרגת אצולה. 

, 11 ו 1 זו!ו/ 0111 !</ 14 1 ) 1 > 1 < 10 < 01 ו' 1 11111 4 ח 11 11 . 6 ■ 0 ( 111 >! ,ז 8£ ז£נ 11 זזזג 1 ז 8 . 11 

. 1957 

3 ) פ׳ 111 ( 1608 — 1657 ), בנו של 2 ) ועוזרו במשך שנים רבות. 
מלך הונגריה מ 1625 , מלך בוהמיה מ 1627 , מלך רומא מ 1636 , 
וקיסר במות אביו. מיריביו של ולנשטיין, ויורשו כמפקד הצבא. 
כבש את רגנסבורג והביס את השוודים בקרב נרדלינגן ( 1634 ). 
מוכשר ובעל־מרץ, היה פחות נוקשה מאביו ועמד בראש שוחרי־ 
השלום בחצר הקיסרות. תרם לחוזה פראג, והסכים לשלום וסטפליה 
( 1648 ) אף שזה גרם אבידות טריטוריאליות לממלכתו. ניסה לשמור 
על מאזן־הכוחות בין הדתות היריבות בגרמניה, אך בנחלות בית 
הבסבורג (אוסטריה וכר) היה קנאי לקתוליות. הקים מינהל יעיל 
וצבא־קבע. 

£ 1 ! 11 ) £11 ) 11 )) 11 1 ) 11111 1 ) 11 ) 1 ) 1 ! 11 ) 11 ) 1111 ) 0 1 ) 1 > ) 111 ) 111 ) 1 ) 0 . 1 \ 

. 1856/66 , 1-11 , 111 1 

ה. וס. 

פרדיננד 1 — — ( 1793 — 1875 ), מבית הכסבורג(ע״ע, 

ור׳ שם טבלה׳ ענד 325/6 ), קיסר אוסטריה כ 1835 — 1848 . 

בנו הבכור של פרנץ 1 . אביו עמד על כך שם׳ יהיה יורשו, למרות 
שהיה רפה־שכל וחולה במחלת הנפילה. לאחר הכתרת פ׳ היה 
השלטון בידי "מועצת המדינה", בה היתה למטרניך (ע״ע) השפעה 
מכרעת. חצר פ׳ היתה ללעג ולקלס, אך נתיניו חיבבוהו וכינוהו 
״הטוב״. במהפכת 1848 גילה פ׳ נכונות להסכים לתביעות המהפכנים, 
ההונגרים והצ׳כים. כשעברו הממשלה והחצר מווינה המהפכנית 
לאינסברוק, ביקשו המהפכנים "לשחרר" את קיסרם מידי יועציו־ 
שוביו וטענו שהם מקיימים את רצונו. עם גבור הראקציה (ע״ע 
אוסטריה—הונגריה, ענד 989 ) אולץ פ׳ לוותר על כסאו לטובת בן־ 
אחיו, פרנץ י 1 זף (ע״ע), ופרש לפראג. 

פרךיננד 1 — —( 1861 — 1948 ),נסיך בולגריה 

י ב 1887 — 1908 וצאר שלה ב 1908 — 1918 . בגו של הנסיך 
מזאכסן־קובורג־גותה. לאחר שבלחץ רוסי הודח נסיך בולגריה (ע״ע 
בולגריה, היסטוריה), אלכסנדר מבית באטנברג, נבחר פ׳ לנסיך 
( 1887 ) בתמיכה אוסטרית־גרמנית. כתגובה על־כך אילצה רוסיה 
את השלטאן התורכי (שהיה השליט העליון של בולגריה) להימנע 
מהכרה בפ ׳ . אף שם׳ היה קתולי נתן לבנו ב(ריס חינוך אורתו׳ז־וכסי־ 
יווני. רוסיה השלימה עם פ׳ ב 1896 ותמכה בחתירה הבולגרית 
במאקח׳ניה. ב 1908 ביטל פ׳ אח תלותו בשלטאן ונטל לעצמו את 
התואר "צאר". 

ב 1911 יזם פ׳ את הקמת ברית מדינות הבלקן וב 1912 הכריע 
בעד השתתפות ארצו במלחמת הבלקנים 1 (ע״ע בלקן, מלחמות 
ה־), בה הובסה תורכיה. אך לאחר שסירבו הסרבים לפנות איזור 
מריבה במאקח׳ניה, פלש פ , לסרביה. כך פרצה מלחמת הבלקנים 11 
( 1913 ), בה הובס פ׳ ע״י סרביה, מונטנגרו. יוון, רומניה ותורכיה. 
בגלל השתלטות סרביה על רוב שטחה של מאקדוניה בתחילת 
מלה״ע 1 , הצטרף פ׳ ב 1915 למעצמות המרכז, ופלש לסרביה. 
בספטמבר 1918 נפרצה החזית הבולגרית ליד סאלוניקי ובולגריה 
נכנעה. הגל המהפכני ששטף אותה העלה לשלטון ממשלה קואליצ¬ 
יונית שאילצה (ב 3.10.1918 ) את פ׳ להתפטר לטובת בנו בורים 111 
(ע״ע). פ׳ גלה לאחת מאחוזותיו בגרמניה ומאז נמנע מכל פעילות 
מדינית. 

. 1931 ,ה 8 111 1 ז 0 י 1 .¥ , [ 0 [>ב 1 \ . 11 . 1 ־ 1 


פרדיגנד 1 — גוח 3 תו 1 )ז 6 ?—( 1865 — 1927 ). מלך רומניה מ 1914 , 
' מבית הוהנצולרן (ע״ע). הומלך לאחר שדודו, קארול 1 , 

מת בלא יורשים. ב 1916 הצטרף פ׳ ל״מעצמות ההסכמה" (ע״ע 
מלחמת־העולם הראשונה, עמ׳ 657 ). לאחר שנכבש חלק מארצו 
בידי הגרמנים עבר פ׳ בסוף 1916 ליאסי ורק בנובמבר 1918 חזר 
לבוקרשט. כשהתפוררה אוסטריה—הונגריה העביר פ׳ את צבאו דרך 
טרנסילווניה להונגריה (ע״ע, ענד 859 ) והשתתף בדיכוי השלטון 
הקומוניסטי שם. אחר מלה״ע 1 סופחו לרומניה: טרנסילוניה, בסר¬ 
ביה ובוקו׳בינר. (ע׳ ערכיהם). 

במסגרת תיקונים אגרריים, חילק פ׳ אדמות רבות מאחוזותיו 
לחיילים משוחררים. פ׳ פעל לטובת היהודים במאבק על מתן זכויות 
אזרחיות מלאות ליהודי כל רומניה, שהחל לאחר מלה״ע 1 והסתיים 
עם הכללת זכויות אלו בחוקת 1923 (וע״ע רומניה, יהודים). בכ״ז 
תמך לעתים בממשלות בעלות אופי אנטישמי. 

. 1938 ז 1€ ) 1 ז 11 ז 8€% .¥ .£ 

פךך־בנדו ( 110 ת 3 מ 11 )! 6 ?), שמם של כמה ממלכי נפ(לי (ע״ע 
י נפולי, ממלכת־): ( 1 ) פ׳ 1 ( 1423 — 1494 , מלך מ 1458 ) 1 
בפי בני עמו כונה פרנטה (£] 1-311 ז€?). היה בנו הבלתי חוקי של 
אלפונסו \ מלך ארגון. לאחר שירש פ׳ את ממלכת נפולי 
נאלץ לכבשה מידי מורדים ובית אנז׳ו בעזרת אלסנדרו ספורצה 
וסקנדרבג (ע׳ ערכיהם). פ׳ דיכא באכזריות התקוממות של אצילים 
( 1485 ). הוא נפטר בעיצומן של הכנות מדיניות וצבאיות נגד 
הפלישה של שדל 111 ש (ע״ע), מלך צרפת. 

( 2 ) פ׳ 11 ( 1469 — 1496 , מלך מ 1495 ), בפי עמו פונה פרנדינו 
( 10 זו^מ 3 זזש?). היה נכדו של פ׳ 1 ובנו של אלפונסו 11 (ע״ע). 
אביו התפטר לטובת פ׳ ( 1495 ) לנוכח הפלישה הממשמשת ובאה 
של שארל ¥111 . שארל כבש את נפולי ום' נמלט לסיציליה, אך 
שב והתקבל בהתלהבות ע״י עמו ובעזרת ספרד גירש את הפולשים. 

( 3 ) פ׳ 111 , הוא פרננדו "הקתולי" (ע״ע) מלך ספרד שטען 
לכתר נאפולי, 

( 4 ) פ׳ ■׳\ 1 ( 1751 — 1825 , מלך מ 1759 ), בנו השלישי של קארלו׳ס 
111 , מלך ספרד מבית 3 ורב 1 ן שמלך בנפולי עד שהורישה לפ׳ ב 1759 . 
פ׳, שהיה חסר השכלה ומוגבל, הוכתר ב 1767 וכעבור שנה נשא 
לאשה את מריה קאר 1 לינה, בתה היפה, הפקחית והשאפתנית של 
מריה תרדה (ע״ע), שמשלה בבעלה ובממלכה. למדינאי הבריטי 
ג׳. פ. א. אקטון (ע״ע) היתה השפעה רבה על ניהול המדינה. לאחר 
נצחון נלסון (ע״ע) באבוקיר, תקף פ׳ את הצרפתים במרכז איטליה, 
אך עד מהרה נמלט לסיציליה ( 1798 ), ובנפולי הוקמה רפובליקה. 
לאחר כשנה שב פ׳ לממלכתו בסיוע נלסון (שאהובתו, אמה המילטון 
[ע״ע], היתה ידידת המלכה מריה קארולינה) ובעזרתי צבא עממי־ 
מלוכני של החשמן רופ 1 , ועשה שפטים בתומכי הרפובליקה. ב 1806 
נמלט פ׳ מפני צבא נפוליון לסיציליה והקים את חצרו בפאלרמו. 
בנפולי מלכו קרובי נפוליון. 

בהשפעת אקטון מיתן פ׳ את האבסולוטיזם שלו ואף העניק 
לנתיניו חוקה. לאחר נפילת נפוליון שב לנפולי והכריז על הקמת 
,-מלכות שתי הסיציליות״ ( 1816 ) עליה מלך בשם ״פ׳ 1 ״ (ר׳ בסמוך). 
הוא כונן משטר אבסולוטי, שנוא וכושל. ב 1820 התקומם הצבא 
בהנהגת ה״קרבו׳נרים", ום׳ נשבע אמונים לחוקה הדמוקרטית. מחוץ 
לגבולות ארצו התכחש לשבועתו וצבא אוסטרי השיב את השלטון 
לידיו ( 1821 ). במותו ירש את כסאו פרנצ׳סקו 1 (ע״ע). 

ה. וס. 

פו־ךיננדו (ס^תג״^שס?), שמם של 2 ממלכי "ממלכת שתי 
י הסיציליות״ (ע״ע נפולי, ממלכת־, עמ׳ 252 ) : 

1 ) פ׳ 1 , ראה פ׳ ש 1 , מלך נפולי. 

2 ) פ׳ 11 ( 1859-1810 , מלך מ 1830 ), נכדו של ם׳ 1 . בעלותו 



75 


פרדיננדו — סרדדיק 


76 


לשלטון הבטיח לעמו תיקונים בממשל, בחוק ובמסים. הוא אמנם 
יעל את המיגהל וחיזק את הצבא והמשטרה ובאמצעותם משל ביד 
חזקה ואף הצליח לדכא שורה ארוכה של קשרים והתקוממויות. 
סדרת מהפכות 1848 החלה כ 21.1.1848 , בהתקוממות אנשי פאלרמו 
נגד פ׳. כתגובה העניק פ׳ לנתיניו חוקה והפקיד את השלטון בידי 
הליברלים, כדי להרוויח זמן, ובעקבות נצחון אוסטריה בצפון־איטליה 
פיזר את ביה״ג וכבש מחדש את סיציליה. הוא כונה "בומבה", משום 
שהפגיז ערים מתקוממות. מאסרים נרחבים של מתנגדי משטרו, 
אמיתיים ומדומים, הבאישו את ריחו בחו״ל ובמיוחד באנגליה. זמן 
קצר לאחר מותו התפוררה ממלכתו ( 1860 ) ונעשתה חלק מממלכת 
איטליה. 

. 1961 , 1 ^ 0 ^ / 0 * 141 ? 7 6 ,מ 0 }€^ .מ 

פךזייקןס (? 0 ^ 06051 ): 1 ) שמם של שלושה מלכים במלכות 
מקדוניה: פ׳ 1 , שמלך ב 700 [ז] לפסה״נ, והיה מייסד 
הממלכה! פ׳ 11 — מת ב 413 [ז) לפסה״נ; פ׳ 111 — מת ב 359 [ז] 
לפסה״ג. 2 ) מצביא ויורש של אלכסנדר מוקדון ( 365 [ 1 ] — 321 
לססה״נ). נמנה עם חיילי פיליפום 11 מלך מוקדון והוציא להורג את 
רוצח המלך. אח״כ שירת את אלכסנדר בנו כקצין. פ׳ הצטיין בהעזתו. 
יחד עם אלכסנדר מוקדון הגיע להודו. בשל נאמנותו הרבה געשה 
לאחד ממקורבי המלך וקיבל מאלכסנדר הגוסס את טבעתו. בכך הפך 
למעשה לעוצר ממלכת אלכסנדר. פ׳ היה בעל אופי קשוח, הסתכסך 
מיד עם המצביאים־היורשים, וגם לא היה אהוד על הצבא. פ׳ היה 
אפוטרופוס של שני מלכים, פיליפוס 111 ארידיוס, אתיו המפגר של 
אלכסנדר, ואלכסנדר ע 1 , ובנו של אלכסנדר שנולד מרוכסנה אחרי 
מות אביו. אף ששימש מצביא עליון באסיה וגם השיג כמה נצחונות 
נגד מורדים, לא הצליח להשליט את מרותו על הממלכה המתפוררת. 
ב 321 לפסה״נ פתח במסע למצרים עד יריבו העיקרי, תלמי. משנס 
של בכיבוש מבצר־הגמל פלוסיון ולא הצליח לצלוח את הגילום, 
נרצח בקשר שקשרו קציניג 

פרדס, ע״ע הדר, גם כרך מילואים. 

פרדס, אל*הו ( 1893 , ירושלים — 1972 , שם), רב ראשי ספרדי 
לירושלים. נכד הרב אליהו פרידיש שהיה מראשי ישיבת המ¬ 
קובלים "בית־אל" בירושלים. למד בבת״ם ובישיבות בירושלים, וכן 
באוניברסיטה העברית. עד 1952 עסק בהוראה ובחינוך, ואותה עת 
היה חבר גם בביה״ד לאיסור והתר בעיר. ב 1953 נבחר לרב העיר 
רמת־גן וב 1961 נבחר לרב העיר ירושלים, ובתוקף תפקידו זה עמד 
בראש מוסדות תורניים חשובים בעיר. ב 1971 הוענק לו תואר "יקיר 
ירושלים". חידושי תורה שלו כלולים בספר "הרב א. ם׳", שי״ל 
לזכרו בתשל״ד. 

פרדס ח 3 ה־כךכור, יישוב עירוני בצפון השרון, 16,000 תוש׳ 
( 1975 ) 1 אדמות המקום נרכשו ב 1913 ע״י קבוצת יהודים 
מאנגליה ומרוסיה, וסמוך לכך נאחזו בה שומרים ופועלים. אך רק 
ב 1925/6 התפתח המושב כ׳, וב 1927 מנה כ 300 נפש. ב 1929 נוסדה 
ממערב לס המושבה פ״ח ע״י חברת פיק״א ונקראה ע״ש חנה בת 
מאיר נתן רוטשילד (ע״ע). שני היישובים התבססו תחילה על הדרים 
ואח״ב על משק מעורב, מלאכה ותעשיה, שהם כיום יחד עם הפר¬ 
דסנות ענפים כלכליים עיקריים. בימי המנדט הוקמו בסביבות פ״ח־ס 
מחנות צבא גדולים ששימשו לאחר קום המדינה כמעברות (ע״ע 
ארץ ישראל, עמ׳ 939 — 940 ) לעולים חדשים. היישובים אוחדו ב 1969 . 
בפ״ח כמה מוסדות חינוך, בהם בי״ם תיכון חקלאי של התאחדות 
האיכרים וישיבה תיכונית (מדרשיית נוע״ם)! ור׳ תמ ) , כד מילואים, 
עמ׳ 436 . 

א. צבדחדני (עורך), אחוזת אלף לונדוךכרכור, 1913 — 1968 , 1969 . 


פךךך י ק שמם של 9 ממלכי דנמרק! רובם מלכו 

גם בנורווגיה: 

( 1 ) פ׳ 1 ( 1471 — 1533 ). מלך דנמרק מ 1523 , ומלך נורווגיה 
מ 1525 . דוכס שלזוויג־הולשטיין. בנו של כריסטין 1 (ע״ע). ם׳ הורחק 
מהשלטון זדי בן־אחיו, כריסטיאן 11 , וישב באחוזותיו עד שהוצע לו 
הכתר ע״י האצולה המורדת. עם הכתרתו פרסם כתב זכויות שהגביל 
את סמכויותיו־שלו והרחיב את זכויות האצולה. פ׳ הדף נסיון של 
כריסטיאן להשיב את כסאו, ועשה רבות להחדרת הלותרניזם לארצו. 

( 2 ) פ׳ 11 ( 1534 — 1588 ). מלך דנמרק ונורווגיה מ 1559 . הוכר 
כיורש-עצר בחיי אביו, כריסטיאן 111 . פ׳, שהיה איש־מלחמה, פתח 
ב 1563 ב״מלחמת שבע־השנים של הצפוך, נגד אריק ע 1 ^ מלך 
שוודיה, על השליטה בים הבלטי, וסיים את המלחמה רק בשל התע¬ 
רות נתיניו. אח״כ פנה לשיקום ממלכתו, הכניע את שודדי-הים, ובנה 
את טירת קרונפורג בהלסינגר כדי לחסום את המעבר במצר ה״סונד". 

( 3 ) ם׳ 111 ( 1609 — 1670 ). מלך דנמרק ונורווגיה מ 1648 , בן 
כריסטיאן ע 1 . בצעירותו היה עוזר־להגמון בכנסיה הלותרנית. נבחר 
למלך לאחר שהסכים לצמצם את סמכויות הכתר לטובת האצולה. 
ב 1657 פתח במלחמה נגד קארל X משוודיה, אך הלה חצה את 
מצרי-הים הקפואים בחורף 1658 ואילץ את פ׳ לכניעה ולוויתורים 
טריטוריאליים. לאחר שם׳ אירח את קארל בארמונו, שוב פתח הלה 
במלחמה ועלה על קופנהאגן. פ׳, המלכה וראש־העיד עודדו את 
האזרחים, ארגנו את ההגנה ועמדו במצור קשה, עד שהגיע צי 
הולנדי שהביא תגבורת ומזון, והשוודים נהדפו. דנמרק השיבה את 
רוב שטחיה, ום׳, שנישא על גלי אהדת הבורגנות והכמורה, חולל 
מהפכה קונסטיטוציונית ( 1660 ): האצילים ויתרו על רבות מזכויות- 
היתר שלהם ופ ׳ קיבל רשות להוריש את הכתר לצאצאיו. הוא הפך 
את שלטונו לאבסולוטי, והדבר קיבל תוקף ב״חוק המלך" (':> £0118 
*ס!) מ 1665 . פ׳ לווה כספים ממשפחה טשירה (ע״ע) ושחרר את 
היהודים ה״פורטוגזים", מאלטונה ומהמבורג, מהחובה להזדקק לכתב- 
חסות לניהול עסקיהם ( 1657 ). 

( 4 ) פ׳ ע 1 ( 1671 — 1730 ). מלך דנמרק ונורווגיה מ 1699 . בגו 
של כריסטיאן ע. פ׳ ניסה להשיב את יתרת שטחיה של דנמרק, אך 
הובס ב 1700 בידי קרל 11 צ (ע״ע), וסבל מפלות גם משהמשיך 
במלחמה בשנים 1709 — 1720 • לבסוף סיפח את שלזוויג-הולשטיין- 
גו׳ט(רפ לכתר. מ 1702 החל משחרר את הצמיתים. אף שחייו הפר¬ 
טיים לא היו חסרי-דופי, היה פ׳ אדוק, התקרב לפיאטיסטים, הקים 
240 בת״ס יסודיים ועודד פעילות מיסיונרית מעבר־לים. 

( 5 ) פ׳ ע ( 1723 — 1766 ). מלך דנמרק ונורווגיה מ 1746 . בנו 
של כריסטיאן 1 ע. פ׳ צמצם את השפעתם של חוגים פיאטיסטים שמ¬ 
רניים על חיי הספרות והתאטרון במדינה. את ענייני המדינה ניהלו 
השר א. ג. מ(לט?ןה, ובעיקר, י. ה. א. ברנסטורף (ע״ע), שמנעו את 
כניסתה ל״מלחמח שבע־השנים", ביססו את מעמדה בשלזוויג וב- 
הולשטיין ושיפרו את מעמד האיכרים. 

( 6 ) פ׳ דע ( 1768 — 1839 ). מלך דנמרק מ 1808 ומלך נורווגיה 
בשנים 1808 — 1814 . מ 1784 היה עוצר, במקום אביו, כריסטיאן 11 ע 
שיצא מדעתו. מתחילת שלטונו חמך בשדיו, כ. ד. רוגטלוו (־ז 011 ״ש 11 
׳״ 10 ) וא. פ. ברנסטורף (ע״ע), שעודדו את הסחר, הרחיבו את החינוך 
והסעד ושחררו את מרבית האיכרים ( 1788 ). בראשית מלחמות 
נפוליון ניסה להישאר ניטרלי וסבל שרשרת כשלונות: בירתו, 
קופנהאגן, הותקפה פעמיים ע״י הבריטים וצי( הושמד. בחוזה קיל 
( 1 :> £1 ; 1814 ) נענש על תמיכתו בצרפת, ונאלץ לוותר על נורווגיה 
לטובת שוודיה ועל הלגולנד (ע״ע) לטובת בריטניה. במקומן קיבל 
רק את דוכסות לאואנפודג. ברם, בשל עמידתו האיתנה במשבר 
הכלכלי אחרי 1815 נתחבב מאוד על עמו. פ׳ התעניין במצב היהודים 
וחתם ברצון על הצו שהעניק להם שוויון ( 1814 ). כשהגיעו פרעות 
"הפו הפז" (ע״ע) לדנמרק דיכא אותן בתקיפות. 



77 


סרדריק — מרח אדמדז 


78 


7 ) פ׳ 711 ( 1808 — 1863 ). בנו של כריסטיאן 7111 ואחרון הש¬ 
ליטים לבית או׳לדנבורג. עלה למלוכה בפרוץ מהפכת 1848 . מינה 
ממשלה ליברלית' וחתם על חוקה דמוקרטית ( 1849 ). ם׳ התנגד 
לחלוקת שלזוויג, ושלטונו בשלזוויג ובהולשטיין הוכר ע״י המעצמות. 
לפ ׳ לא היו צאצאים, ובעיית הירושה, שהיתה קשורה בשאלת 
שלזוויג־הולשטיין, העיבה על שלטונו. פ׳ השאיר ליורשו המיועד 
כריטטיאן חוקה מאוחדת חדשה לדנמרק ולשלזוויג, וזו גרמה 
ב 1864 , לאחר מותו, למלחמה נגד אוסטריה ופרוסיה. 

( 8 ) ם׳ 7111 ( 1843 — 1912 ). רק בגיל 63 ( 1906 ) הוכתר למלד 
דנמרק, ועד אז סייע לאביו, כריסטיאן £ס במלאכת השלטון. בנו 
השני היה ב 1905 כה(ק(ן 711 מלך נורווגיה. 

( 9 ) פ׳ ^ ( 1899 — 1972 ). מלך דנמרק מ 1947 . בנו של כריסט־ 

יאן ^ ם׳ נתחבב מאד על עמו בגלל הליכותיו הדמוקרטיות. נודע 
כחובב-שיט ומנצח מוסיקלי מוכשר. בתו הבכירה, מרגריתה 11 , 
ירשה את הכתר בהתאם לחוקה מ 1953 . 

3 ^ ¥01 ?^ 83051 1 •.<£ ,(. 683 ) 308 זק־ 11 :> 13 ^ 1 . 1 ^ - 1,10111111 — 1-115 ? 

,\? 3 <ז 1 ( 7 ? 0 / 0 ץ 1113107 4 ,קו 1 ז> 305 ( 1 ,ן ; 29 — 1926 , 111 זו־ 1 ,? 111031 

; 1949 , 1949 — ! 1 ■ 431 ! . 11 — 1899 , 0 ־ 14305 .? ; 1948 

* 1968 ,) 1 ' 31 וזוח? 0 / 0 1070 )^ 1410 ? 1/1 / 0 '{■! 111510 4 ,^ 111110 ״! .י! 

ה. ום. 

פרה (מג?), מדינה בצפון ברזיל, השניה בגודל שטחה בברזיל 
(אחרי אמזונס) — 1,248,042 קמ״ר, 2,384,620 תוש׳( 1970 ). 

בנופה של פ׳ שולטים נהרות דערות טרופיים סבוכים, תוצאת 
האקלים המשווני שהוא חם ולח כל השנה. הטמפרטורה השנתית 
הממוצעת — 26 0 . וכמות המשקעים 2,000 — 3,000 מ״מ בשנה. שפלת 
נהר אמזונם (ע״ע) התחתון החוצה את פ׳ בצפון־מרכזה, מפרידה 
בין רמת גויאנה בצפון לבין הרמה הברזילאית בדרום. הרמות משתפ¬ 
לות במתינות לעבר השפלה האלוביאלית של האמזונס (וע״ע ברזיל, 
עמ׳ 582 — 584 , 586 ). בדלתא של הנהר איים רבים, שהגדול בהם 
מרדו (כ 42,000 קמ״ר). ממזרח לאי נשפכים לאוקיאנוס האטלנטי 
נהר פ׳ ויובלו ריו טוקאנטינם. כלכלת פ׳ מתבססת על יצוא מוצרי 
יער: עץ, אגוזים וצמחי תרופות. ניצול עצי קאוצ׳וק (ע״ע [צמג]) 
הגדלים בר, שהביא פריחה כלכלית בתקופה 1850 — 1910 , ירד מאז 
מאד. החקלאות לצרכי קיום מתבססת על גידול תירס, מניוק, אורז, 
קטניות, טבק, ועל משק חי, 

הא ו כלום יה כוללת כמה יסודות אתניים, תושבי האיזור 
המקוריים הם שבטי אינדיאנים, החיים על חקלאות נוודת ביער 
ומדיג בנהרות. מהמאה ה 17 התיישבו בם׳ אירופים שחלקם נתערב 
באינדיאנים המקומיים, ומשנות ה 30 של המאה ה 20 התיישבו יפנים 
בצפון המדינה. האוכלוסיה המעטה מרוכזת בכמה ערים ועיירות 
השוכנות לאורך הנהרות. הנהרות וקווי תעופה משמשים עדיין 
( 1974 ) כאמצעי התחבורה היחידים. ב 1971 הוחל, במסגרת תכנית 
פיתוח ממלכתית, בסלילת הכביש הטרנסאמזו׳גי בין ז׳ואו , פסואה 
ורסיפה שלחוף האוקיאנוס האטלנטי לבין פוקאלפה שבפרו, וכן 
כביש מבלם לברזיליה. בירת פ׳ היא בלם (ע״ע) 572,650 תוש׳ 
( 1970 ), שנמלה על שפך נהר פ׳ הוא הנמל הראשי באגן האמזונס 
ובחוף הצפוני של ברזיל. העיר השניה בגדלה היא סאנטארם, 
20,000 תוש׳, שעל האמזונס. אב כ ' 

5 ךה אדמה, פרשה בחוקה הכוהנית שבס׳ במדבר (יט), שעניינה 
י שריפת פ״א לאפר. להכנת ״מי נדה״(= מי הזאה) המטהרים 
מטומאת המת (ע״ע טמאה וטהרה, עט׳ 786 ). הסרה חייבת להיות 
״אדמה תמימה״ (=לחלוטין), בלא מום, וש״לא עלה עליה על". 
אחד שוחט את הפרה מחוץ למחנה ושורפה שם, ואחר אוסף את 
אפרה למשמרת "מחוץ למחנה במקום טהור". מקום השריפה נטמא, 
וגם שני המתעסקים, שאינם כהנים, נטמאים, בגין עבודתם, עד 
הערב, וחייבים לכבס בגדיהם! "השורף" חייב גם בטבילה. ההכנה 


נעשית במעמד הכהן המזה, עם השחיטה, מן הדם שבע פעמים 
"אל נכח פני אהל מועד", ומשליך "אל תוך שרפת הפרה" "עץ ארז 
ואזוב ושני תולעת". אף הכהן טמא עד הערב וחייב בכיבוס בגדים 
ובטבילה. הפרה נחשבת ל״חטאת"(ע״ע קרבן, קרבנות). אפרה ניתן 
אל תוך "מים חיים", ואלה משמשים לטהר מטומאת מת, בידי "איש 
טהור" המזה מהם על הטעונים טהרה ביום השלישי והשביעי 
להיטמאם. אסר הפרה הוכן לראשונה במדבר, במעמד אלעזר הכהן, 
ובמלחמת מדין(במד׳ לא) אלעזר הוא המזכיר את חוקת ההיטהרות. 

העניין כולו תעלומה הוא, אולם גם עמים אחרים חשבו את האפר 
והצבע האדום כאמצעי הגנה עד רוחות רעות, ובכללן רוח המת. 
קושי מיוחד כרוך בהלכה שהפרה ואפרה מטמאים את הטהורים 
העוסקים בהם. ראוי לציון גם מיעוט חלקם של הכהנים בפולחן זה, 
והרחקתו מהמקדש אל מחוץ למחנה, דבר שעשוי אולי להעיד על 
קדמותו. 

ח ז "ל. לבירור הלכות פ״א מוקדשת מסכת שלמה (י״ג פרקים) 
בסדר טהרות במשנה ובתוספתא, ושמה מסכת פרה. חלקים ניכרים 
ממנה עתיקים למדי, ומעידים על מעשים וטקסים שנעשו בבית שני 
בידי כהנים גדולים הנקובים בשמם. שחיטת הפרה, שריפתה וההזאה 
מדמה היו כנגד ״פתחו של היכל״(ע״ע בית המקדש), ולפי המסופר— 
על הר־הזיתים שממול הר-הבית, שאפשר לכוון בו כנגד פתח ההיכל. 
נחלקו תנאים אם גם לדורות נעשית הפרה דווקא בידי הסגן, או 
שאפשר לעשותה בכה״ג או אף בכהן הדיוט, אך מהמשניות ברור כי 
למעשה נעשתה הפעולה בידי הכה״ג. 

מחלוקת גדולה היתה בין הצדוקים לפרושים בענייו הפרה. לדעת 
הפרושים גם טבולי-יום (ע״ע טמאה וטהרה) טהורים לעשייתה, 
ואילו הצדוקים דרשו כי תיעשה דווקא בטבולי-יום לאחר שהעריב 
שמשם. כדי לקבוע הלכה כדעתם, הנהיגו חז״ל לטמא במכוון את 
הכהן ביום עשייתו, ולהטבילו בו ביום, כדי שיעשה את הסרה כשהוא 
"טבול-יום" דווקא, וכדי שלא לגרום פרצות אחרות, החמירו בעניינים 
אחרים וגזרו שאם לא נטהר אדם במיוחד לשם מלאכת הפרה אינו 
כשר גם אם טהור הוא. החמרה זו, ואחרות, נתבטאו בתהליך המסובך 
והמפורט של עשיית הפרה וההכנות לכך, כפי שהדברים מתוארים 
במשנה (פרה, ג׳): "שבעת ימים קודם לשרפת הפרה מפרישין 
כהן השורף את הפרה מביתו ללשכה שעל־סני הבירה... ומזין עליו... 
חצרות היו בירושלים, בנויות על־גבי הסלע ותחתיהם חלול מפני 
קבר־התהום, ומביאים נשים עוברות — ויולדות שם ומגדלות שם את 
בניהן" (שלא ייטמאו) וכר. ור׳ גם תוספתא שם. 

במשנה (שם ג׳, ה׳) נמנו גם הפרות שגעשו במשל הדורות: 
הראשונה עשה משה ואת השניה עשה עזרא. מעזרא ואילך: שמעון 
הצדיק ויוחנן כהן גדול, אליהו עיני בן הקוף וחנמאל המצרי, 
וישמעאל בן פיאבי — כה״ג מימי בית שני. אפר פרה לא "נפסל 
בלינה", והיה משמש לשנים רבות. עשייתו נמשכה גם אחר החורבן, 
והוא נשתמר, כנראה, עד לדורות מאוחרים הרבה יותר, שהרי מלבד 
מחלוקות התנאים המרובות בפרטי פרה, עשייתה והזאתה, מדובר 
על כך עוד בראשית תקופת האמוראים (חג׳ כ״ה, ע״א! נדה ו׳, 
ע״ב). משום נדירותה הרבה של פרה אדומה מצינו שהיו לוקחים 
אותה גם מן הנכרים ובדמים מרובים (ע׳ פרה, ב׳, א׳ ותוספתא שם! 
קיד׳ ל״א. ע״א, ועוד), אפר הפרה היה מתחלק לשלושה חלקים: 
"אחד נותן בחיל (סמוך לעזרה) ואחד נותן בהר המשחה (=הר־ 
הזיתים )! ואחד מתחלק לכל המשמרות״ (של כהונה — ע״ע כהן, 
כהנה). גם יחידים היו מכינים לעצמם מי פרה (קיז" ב׳, י׳, ועוד). 
פרטי הלכות פרה מרוכזים גם בספרי, במדבר, קכ״ג—קכ״ד, ספרי 
זוטא, ובסוגיות שונות בתלמוד הבבלי, בעיקר במסכתות יומא 
(מ״א ע״ב—מ״ג ע״ב), סוטה (מ״ו, ע״א) ויבמות (ע״ב—ע״ג). 

האגדה ניסתה להטעים טעמה של מצווח פרה, אך בעיקרה 
מופיעה בה מצווה זו כדוגמה מובהקת ל״חוק" על־שכלי. שאל גוי 



79 


פרה אדמח — פרחיפטוריה 


80 


אחד את ר׳ יוחנן בן־זכאי: אילין עובדיא דאתון עבדין (=אלד. 
המעשים שאתם עושים) נראץ כמין כשפים: אתם מביאים פרה 
ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה." אמר לו: ראית 
אדם שנכנסה בו רוח תזזית ז א״ל: הן. א״ל: ומה אתם עושין לוז 
א״ל: מביאים עיקרין (שרשים), מעשנין תחתיו ומרביצין עליה 
מים — והיא בורחת. א״ל: ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך! 
כך הדוח הזו, רוח טומאה: מזין עליו מי נדה והוא בורח. לאחר 
שיצא, אמרו לו תלמידיו: לזה דחית בקנה — ל נ ו מה אתה אומר ז 
אמר להם: חייכם, לא המת מטמא ולא המים מטהרין, אלא אמר 
הקב״ה: חוקה חקקתי, גזרה גזרתי, אי־אתה רשאי לעבור על גזרתי, 
דכחיב: זאת חקת התורה (מדרשי רבה ותנחומא, ראש פרשת חוקת * 
והשר יומא י״ד, ע״א • נדה, ט׳, ע״א, ועוד). 

י. נ. אפשסיין, מבואות לספרות התנאים, 44/5 , תשי״ז! וז. אלבק. 
ששה סדרי משנה. ר. 253 — 293 . 560 — 567 , תשי״ט! ש. ליברמן, 
ספרי זוסא, 24 — 28 . תשכ״ח; א. א, אורבך, חז״ל. אסונות ודעות 
(מסתת, בערכו) תשכ״ט. 

שם. א. - מ. 

פרה, אמברואז — 6 * 3 ? 01$€ ז(׳ 1 מ 1 \^ — ( 1510 [ז], בורג־ 
ארסן — 1590 , פאריס), רופא צרפתי, מגדולי הכירורגיה 
(ע״ע, עמ׳ 801 ) בתקופת הרנסאנס. השגיו בתור מנתח ופרסומו 
האישי הרב הקנו לו את התואר "אבי הכירורגיה". 

אחרי שהיה שוליה ל״גלב־מנתח" בעיר שדה, עבר לפאריס, 

שם הועסק כעוזר למנתח בביה״ח ג 61 !ם 116161 והשתלם באנטומיה 
ובכירורגיה. ב 1537 נתמנה כירורג אוגדה שלחמה באיטליה, ואז 
הנהיג כמד. חידושים בטיפול בפצועי מלחמה. לאחר שעמד במבחן 
נתקבל כחבר בהתאחדות הגלבים בפאריס ושימש עוזר באנטומיה 
(פח׳סקטור) אצל סילויום מורו של וזליום (ע״ע). למרות שהתפרסם 
כרופא בין עשירי העיר, שב והתמסר לרפואה צבאית. פ׳ השתמש 
לראשונה בקשירת העורקים בזמן קטיעת שוק שנתרסקה בקליע 
תותח, במקום בכוויה באש שהיתר. נהוגה עד ימיו. בכך חידש שיטה 
שהיתה ידועה בעולם העתיק והנזכרת ב״פרקי משה" של הרמב״ם. 
פ׳ ביטל את השימוש בשמן רותח לחיטוי פצעים, שהיה מקובל 
לפניו, והשתמש כתחליף בחבישה נקיה. הוא פעל כרופא צבאי 
כ 25 שנה וככירורג מלכותי בשנים 1547 — 1589 . אפשר שהיד. פרו¬ 
טסטנט וקשריו עם המלוכה הצילוהו מטבח ליל־ברתמלי (ע״ע). 


עיסוקיו לא הצטמצמו בנושאים כירורגיים* הוא עסק במיילדות, 
תיאר את העגבת, המציא תותבת לחיך שסוע ועסק גם אורתופדיה 
ומחלות עיניים. 

ספרו הראשון ( 1545 ) עוסק בפציעות מכלי יריד., השני ( 1549 ) 
באנטומיה ובמיילדות* ב 1564 הופיע ספרו על הכירורגיה. ב 1575 
הוציא לאור את כל כתביו ( 6$ ז־״ 001 65 ״!). ספריו זכו למהדורות 
רבות ותורגמו לשפות שונות. 

י ץ< 1 מוב 1 ? . 8 ; 1937 . 4 / 0 / 0 4 , 0€ ס .[ 

. 1967 .*/ 

פרה אבג׳ליקו, ע״ע אנג׳ליקו פרה. 

פרהיסטוריה (׳{•! 15:0 **זק}, המדע החוקר את תולדות האדם 
ותרבותו מאז היווצרותה של חברת האדם ועד להמצאת 
הכתב (מלפני כ 3 מיליונים שנה ועד למאה ה 19 לסה״ג, באפריקה 
המזרחית* מלפני 700,000 שגה ועד לתחילת האלף ה 3 לפסה״ג, 
בקירוב, בא״י * ומלפני כ 34,000 שנה ועד למאה ה 19 לםה״נ, באוס¬ 
טרליה). הם׳ מנסה להסבירן על רקע הסביבה וברצף ההשתלשלות 
הטכנולוגית והרוחנית, המתרחשת תוך פעילות עצמאית או כתוצאה 
ממגעים בין תרבויות שונות. שלא כהיסטוריון, השואב את מרבית 
נתוניו מתיעוד רבגוני שבכתב, מבסס הפרהיסטוריון את מסקנותיו 
על שרידיה המוחשיים של פעילות האדם (מבנים, קברים, כלים 
ושרידי אמנות). ע״כ שייכת הם׳ לתחום הארכאולוגיה (ע״ע) ומכונה 
גם ארכאולוגיה פר היסטורי ת. 

1 . התקופות הפרהיסטוריות. בהעדר נתונים כרונולו¬ 
גיים מוחלטים לתקופות הפרהיסטוריות נקבעת, קודם־כל, מערכת 
זמנים יחסית (ע״ע כרונולוגיה, עמ ׳ 1035 ), בהתאם להשתכבות 
שרידי התרבויות הפרהיסטוריות באתרי האדם: מערות, מחסי־סלע 
($״ 36 ) ואתרים קטורים ( 8116$ ז 31 מ 6 ק 0 ). שילובה במסגרת הזמנים 
הגאולוגית (ר׳ טבלה 1 וע״ע רביעון) קובע את מסגרת הזמנים 
המוחלטת (ע״ע כרונולוגיה, עמ׳ 1035/6 ) לפרקי-זמן ארוכים (מאות 
ועשרות אלפי שנים). מסגרת הזמנים המוחלטת נקבעת על־סמך 
דרגת התפרקותם של איזוטופים רדיואקטיוויים בחמרים מסוימים 
המתגלים באתרים פרהיסטוריים. בגלל השתמרותם, שכיחותם וכמו- 
יותיהם של כלי־האבן. מוגדרות התרבויות הפרהיסטוריות, עפ״ר 



האתרים העיקריים בתקופה הפלאו^יתית. (תהומי היבשות כיטינו מסומנים כקו דק) 



81 


פרהי־סטוריה 


82 



סחגה ציד. ציור ס?ע מסו 5 יתי. מעדת רסיניה (ספרד) 


ע״פ טכניקת ייצורם, סוגיהם, צורותיהם ויחסיהם הכמותיים (ע״ע 
צר, כלי־), 

העת ה פר היסטורית נחלקת ל 4 תקופות: התקופה ה פ ־ 

ל א ולי ת י ת (מיוו׳ ? 0X010 ״ — קדום! ?ס 0 ).ג — אבן), התקופה 
המסו׳ליתית (מיוד ? 00 ^ — תיכון), התקופה הנאוליתית 
(מיוד ?ספע — חדש) והתקופה הכלקוליתית (מיוד ;> x0Xx6 
— נחושת, ור׳ טבלה 1 ). באזורים רבים היא מקיפה גם את תקופת 
הברונזה (למשל, במרבית אירופה ובאפריקה), ובאחדים, אף את כל 
תקופת הברזל (למשל, בחלק מאירופה ובמרבית אפריקה). התקופה 
מאופיינת בתמורות אקלימיות מחזוריות, שהתבטאו — בחצי הכדור 
הצפוני — בהתפשטות הקרחונים ובנסיגתם; במקביל, התרחב 
והצטמצם שטח היבשות (ע״ע רביעון). נוף הסביבה השתנה בהתאם 
לאזורי הקרחונים! שטחי הטונדרה הדרימו או הצפינו ואיזור המדבר 
(למשל, הנגב והסחרה) הצטמצם או התרחב. על רקע זה השתלשלו 
תולדות חברת האדם ותרבותו, שבסיסן כלכלת האדם כמלקט מזון 
(טבלה 2 ; וע״ע ציד; דיג, עמ׳ 343/5 [ושם ציור< תנד בעמ׳ 346 ] 1 
351 ) או כמייצר מזון (ע״ע חקלאות, עמ׳ 876/7 , ושם תמ ׳ ). צורת 
הכלכלה תלויה ברמה הטכנולוגית והאינטלקטואלית של האדם, 
המתבטאת בשכלול מתמיד של כליו (ר׳ להלן), אך יסודה בכמה 
מכישוריו, שהופיעו בתהליך התפתחותו הביולוגית מן ההו׳מיניד 
או׳סטרלופיתקום (מלאט׳ ? 311 ז 81 ט. 1 / — דרומי; מיוד ?ס*ןז 10 זז — 
קוף [טבלה 2 ] ; וע״ע אנתרופולוגיה פיסית, עמ ׳ 714 — 720 , וגם כר׳ 
מיל׳, ושם תמ׳, מפה וטבלה) לאדם הנבון "המודרני". ההתקדמות 
הטכנולוגית מתבטאת בהתרבות סוגי חומר־הגלם לעיצוב כלים, 
ובמגמה לעצב סוגים מרובים של כלים קטנים וקלים יותר, המותאמים 
לצרכים מוגדרים (ע״ע ציר, כלי־). דרכי הפרנסה קבעו את אורח חיי 
האדם, את גודל החברה ומבנה, ואת אופי היישובים ([טבלה 2 ] 
מגורים עונתיים, מגורי קבע, כפרים, כפרים חקלאיים, ערים [ע״ע 
ערים, עיור, עמ׳ 204 ]). התפתחויות אלה לוו בהתהוותו של עולם 
אמונות ודעות אצל האדם הקדמון. 

היחידה החברתית התרחבה בגלל שני גורמים: א) עליה בשלל 
הציד, שנבעה משכלול כלי־הציד (הקטנת אבני־הקלע מכלים כדר 
ריים [ 1001115 ו 1 ק 5 ] לדיסקוסים; החלפת חודי־העץ בחודים הלוואלר 
אזיים [ע״ע צר, כלי־] והמוסטריים, והחלפתם של אלה בחודים החד־ 
והדו־פניים ובראשי־החץ) והכהים לחיתוך הבשר(אבני־היד והקופיצים 
ופיתוח הסכינים הלוואלואזיים שירשו אותם), ומארגון ציד קבו- 
צתי־המוני, שהתאפשר תודות להתפתחות קשר הדיבור; ב) עליה 
בערכו התזונתי של הבשר עם חימומו ובישולו (לאחר תחילת 
השימוש באש — בידי האדם הזקוף — בתקופה הפלאוליתית הק¬ 
דומה׳ כפי שהתגלה בצ׳וקוטין [סין] ובורטשסלש [ £55261165 ז־ 761 \; 
הונגריה]). 


שהות ממושכת בצוותא בבקתות מוגנות ומחוממות, במערות 
(לזרה [^ 221 ^ 1 ] בצרפת [ע״ע גליה, פ׳]) ובאתרים קטורים (מז׳רי 
צ׳י) באוקראינה [ר׳ תמ׳בעמ׳ 85 ]), היתד. תנאי מוקדם להיווצרות 
מסורות קדומים, ולגילויי חיי־רוח אחרים (טבלה 2 ) ; על כך מורים 
שרידי פולחן־המתים (ע״ע קבורה), פולחן הציד (ע״ע, 
ור׳ ציור ג׳, כרך ג׳, עמ׳ 137 ) ופולחן הפריון (צלמיות 
האדם; ור׳ תמ׳ [״ונוס מווילנדורף״], כרך כ״ז, עט׳ 941 ). 
התופעות הללו ודחפם האסתטי (כלי־עצם מעוטרים ותכשיטים, 
ר׳ תמ׳ ׳ כר׳ ו׳, עמ׳ 240 ) קשורים, בין היתר, בהתפתחותם של כושר 
הדיבור וכושר החשיבה, שליוו את הופעת המוח המפותח של "האדם 
הנבון״. את ה א מ נ ו ת מייצגים: עיטורים על קירות מערות או על 
סלעים (המושלמים — מהתקופה הפלאוליתית המאוחרת — הם 
באיזור הפראנקו־קאנטאברי [ר׳ ציור בכרך ג׳, עמ׳ 137 ] ; מהתקופה 
הנאוליתית ואילך מצטיינים אלה שבאיזור האטלס [טסילי] ובלוב), 
ציורים (מיוחדים, מערת אלטמירה בספרד [ע״ע איבריה, פ׳, ושם 
ציור א׳ בעם׳ 601 ], לסקו [" 31 ^ 1 ] ורופיניאק [:> 3 ח 18 } 11011£ ] 
בצרפת) בחריטה או בתבליט (מערת סוליטרה [•)• 50100 ] בצרפת), 
חריטות על חלוקים (בעיקר בצרפת) פסלונים של דמויות חיה ואדם 
מאבן, שן ועצם. דמויות חיות מגולפות כידיות כלי עצם (ר׳ תמ׳> 
כרך י״ז, עמ ׳ 876 ) ואבן, ומעטרות גם את גופי כלי העצם וכלי 
הקיבול מאבן ומחרם (בעיקר מהתקופה הנאוליתית ואילך). עיטורי 
כלי העצם, האבן והחרם מעוצבים בדגמים גאומטריים מגוונים. מיד 
עם לידתה, מגלה האמנות שלמות בצורה ודיוק בסגנון(נטורליסטי 
וסכמתי המופיעים בו־זמנית) וביטויה עז ומרשים. לאמן היתד. תפי¬ 
שה דימויית ברורה של נושא היצירה (למשל, דמות האשה והגבר 
בצלמיות האדם הנאוליתיות הקדריות בא״י), והוא היטיב לעצבה 
בכל חומר־גלם שעמד לרשותו; לעתים אף בחר בו במיוחד. חלק 
מציורי־הקיר במערות קשור לפולחן הפריון: חיות מסוימות (כגון: 
שור הבר) סימלו את הזכר, אחרות (כביזון, באיזור הפראנקו־קאנטא־ 
ברי, וכפנתר על קירות המקדשים הנאוליתיים בצ׳אטאל־הויוק בתור¬ 
כיה [ע״ע]) את הנקבה, וצירופיהן, או צירוף של שור-הבר ודמות 
אשה, מבטאים אח ההזדווגות המפרה. גם מרבית פסלוני הנשים — 
המדגישים את ירכיהן ושדיהן, או מתארים אותן בה דיונן — והגברים 
(בפין [ 1131105 <!] בולט — כדמויות בחורבת מנחה בא״י), נועדו 
לפולחן זה. אך, בלי ספק, עוצבו לא מעט מן הציורים והפסלונים, 
ובוודאי הכלים המעוטרים, מתוך דחף אסתטי טהור (למשל: "הצב¬ 
אים השוחים" בלסקו, וקתות המגלים הנטופיים בא״י). 



האתרים העיקריים בתקופות האפ'£לאו 5 ית<ח, הםסו 5 יתית, 
הנאו^יהית והכלסו^יחיח 




ו 1 § ו § 



פלייסטוקניח 

ר 

ריס (אילינואי) 1 


פלאוליחיח 


מינדל (קנזס) 


-אולז־יואיה י- 


4 ־*פאורסמיתיח*- 


.= נ נ 

* : 3 " 

" 4 ז 3 



^ ־/י 1 _ 

2 ־■ צ 2 ־ 


־►י—מגדלנית־ 


ם | 

3 2 ■§״ 

3 5 יי- % 
5 * ־ 13 


—פלאוליתיוז מאוחרמ־ 


שלבים לפי נוויל 


- = = << 


ב 3 ^ 

־צ ^ ־צ 

־ 3 ' 9 



■*—?;היי -י 

־יי-ןלוויס-— 
סוילסחם 


-אל-אינגה— 


-בלים גרעיניים ובלי נתזים¬ 


^ 


01 , 1 ^ 331 ,^ 1 ! 


£8 


מבלה 1 : התרבויות הפרהיםטוריות לאווריהז נססנרת הזמנים 














85 


פרהיסטוריה 


86 


נושאי האמנות, 
סגנונה, ואף חלק 
מחפציה, השתנו עם 
ראשית החקלאות, 
שהיא ביסודו של 
ארגון חברתי חדש 
(ר׳ להלן). את מ¬ 
קום המערות או 
הסלעים כרקע לי¬ 
צירות אמנות תפשו 
קירות המקדשים, וציוריהם מתארים דמויות אלים ופולחניהם. נשתנה 
גם ייצוגו של פולחן הפריח: האשד. מיוצגת בתנוחות מגוונות, ומו¬ 
פיעה, לעתים, בצירוף ילד (למשל בהג׳ילאר [תורכיה]). כאן גם 
ראשיתו של הפיסול המונומנטלי. הכפרים והערים יצרו קשר לטרי¬ 
טוריה מוגדרת ומצומצמת בהרבה מזו של האתרים העונתיים או של 
מגורי הקבע המבודדים. תהליך זה 
ניכר גם באמנות, ונוצרים בה סג¬ 
נונות של אזורים נבחרים(המזה״ת), 
ובתוכם הפרדה לאזורים מצומצמים 
יותר (מסופוטמיה, מצרים). 

עם גידולה המספרי של היחידה 
הכלכלית, נאלץ חלק מחבריה להי¬ 
פרד ולנוד לאזורים בלתי מיושבים. 
אלה אוכלסו גם בחבורות שהלכו 
אחר צידם, שנדד עם השתנות הנוף 
בעקבות התמורות האקלימיות(תפר 
צת התרבויות האפיפלאוליתיות 
[מיור - 1 * 4 = בסוף] באירופה עם 
נסיגת הקרחון הווירמי). כך, כנר¬ 
אה, נפוץ האדם על פגי תבל. מול¬ 
דתו של האדם באפריקה, ואולי גם 
ביאווה (תחילת התקופה הפלאר 
ליתית) ומשם נפוץ לשאר אזורי 
היבשות (טבלה 1 ). נדידה זו היתד. 
גם לאזורים, ששינו את נופם, או 
התחברו ליבשת מיושבת עקב נסי¬ 
גת הקרחונים (אמריקה), או נפתחו 
בפני האדם, עם שכלול אמצעיו 
להתמודדות עם הטבע: אש — 
לחימום בקרה! סירה — למסע אל 
מעבר למכשולי־מים (יישוב קפרי¬ 
סין)) גרזן — לבירוא היער. מרחב־ 
המחיה של מלקטי המזון היה בד״כ 
גדול ואוכלוסיית!־ דלילה. הוא הש¬ 
תנה בהתאם לגופו: נרחב מאד 
ודל־תושבים — כאזורי הטונדרה 
והמדבר! קטן—בתחום היער ירוק־ 
העד! מצומצם ורב־אוכלוסיה, יח¬ 
סית — בשטחי אגמים, ביצות וליד 
חוף־הים. מקווי-מים סיפקו מגוץ 
מזונות כל השנה! לפיכך צמחו 
לידם הכפרים הראשונים (בא״י, 
עינן הנטופית, על שפת אגם־החולה, 
לשעבר), ואלה הפכו, עם הזמן, 
לכפרים הגדולים בתקופתם (עינן 
לעומת אתר נחל־אורן בכרמל). 


קבורות משפחתיות (ע״ע קבורה) מרמזות, כי הארגון החברתי 
היה מושתת על המשפחה הנרחבת. הקשר הגובר בין האדם למרחב- 
מחייתו הקטן גרם לייחוד אזורי בתרבותו (ר׳ לעיל), וגדל מגוון 
התרבויות האזוריות. בתקופה זו החל, כנראה, הפיקוח על העדרים. 
חיות־הציד העיקריות (שור הבר, אייל) חיו בעדרים. בשלב מסוים 
החל האדם לכוונם לכרי־מרעה קבועים (במרוצת הזמן׳ בעזרת כלבים 
שבויתו) ולפקח על הרכבם באמצעות הרג הזכרים המבוגרים, רוב 
הצעירים וכל הנקבות הזקנות (מכאן ועד בחירת קבוצה מוגדרת 
והשבחתה באמצעות פיקוח על ההרבעה — צעד קטן בלבד)• כך 
נוצרו החברות הפסטורליות (מערת בלט בפרס! רועי הבקר בערב), 
הנמנות עם מייצרי המזון. בתקופה האפיפלאוליתית התרחבו אזורי 
הדמיים (ע״ע וע״ע חטה! שעורה) בקדמת־אסיה ובחלק מן הבלקנים. 
בהבלים מסוימים גדלו זני-הבר של החיטה והשעורה. תופעות גנטיות 
בחיטה המתורבתת שנמצאה בביז״ה, וכלי כתישה וטחינה (חפצי-בה 
[שלידחדרה]) מרמזים, כי כבר אז התחילו בגידולה בא״י. בחבלים 


סבבים ואופי היישוב 


־ 1 ־ 1 ־ 1 

? 1 ? 
6 £ " 


כלכלה 


כישורים פיסיים 


5 * ? 

1 ן| 


ךרת 

וו? £ 

״ ש י* ^ 1 


וז* 
! 1 


1 דך 

£ ׳ ? 
6 | 1 


?6 


ס =< 
§ 


5-5 

יז -ו 
ס־ £ 

ו* 

וי 
2 £ 

ס יו* 

£ 


•יי*" 


מסוליחית 

**ף־־ 


*000 

4,000 


£000 

000 ל 10 

15-000 


טבלה 2 : התפתחות החיים החברתיים והכלכליים בתקופה הפרהיסמוריח, ם 1 מיליח לפהה״ג וער 3000 לפסה״ג 

(קו מרוסק. — התחלות זעירות) 



בקתה מעצמות טטוחות (שטחה 23 מ״ר). פלאוליוד 
מאותר. טרריצ׳י (אוקראינה) 











87 


פרהיסטוריה — פרהיקמברמן 


88 


. אחרים של הסזה״ת הוחל בגידולה באלף ה 10 לפסה״נ בקירוב 
כד הונח היסוד לחברה החקלאית בכפרים. וממנה צמחה החברה 
המעמדית־מדינתית (ע״ע ערים, עיור עמ׳ 203/5 , 208 }. עם "התפו¬ 
צצות האוכלוסין" בכפרים ופיתוח ההשקאה בתעלות, התפשטה 
החקלאות לעמקי נהמת. הגדולים שבהם, כגון: עמקי הפרת והחידקל, 
הנילוס, האינדוס והיאנג צד" היוו את האזורים המתאימים להת¬ 
פתחות הכרכים ( 011168 ), שהם יסוד הציוויליזציה ומולדת הכתב, 
שחתם את התקופה הפרהיסטורית. בבלקנים צמחה החקלאות ביוון 
(נאו׳ניקןמדיה, תסליה) ובדרום רומניה (התרבות הסטארצ׳ווית־ 
קרשית [ 168 ס 1£ -ס׳\ 0 ^> 3 ]). תנאים סביבתיים שונים גרמו שם להתפת¬ 
חותה של חקלאות נודדת, שנפוצה למערב, דרד עמק הדגובה, וששרי- 
דיה מתגלים בצורת כפרים חקלאיים קטנים. חקלאות גננות נודדת 
התפתחה באזורים הטרופיים, אך היא התבססה על צמחי-מאכל אחרים. 
על השתלשלות התקופות הפרהיסטוריות והמייחד אותן בחלקי 
העולם השונים: ע״ע אירופה, עמ ׳ 133 — 142 ; אמריקה, עמ׳ 
.347—329 167 — 175 ; אסיה, עם׳ 916 — 931 ; אפריקה, עמ ׳ 
על הם׳ של א״י: ע״ע, עם׳ 235 — 246 , וטבלה שם, על ד.פ׳ של הארצות 

השונות ע׳ ערכיהן, פ , . 

2 . שיטות מחקר. הסקר והחפירה מספקים את הנתונים 
למדע ד,פ/ בסקר מתגלים האתרים וזמנם נקבע ע*פ הממצאים 
שבשטח. שטח האתר, טיפוסי כליו והיחסים הכמותיים ביניהם, 
מרמזים לרוב על אפיו (יישוב קבע [כפר או עיר] או אתר עונתי 
,[1 [אתר מחנה׳ תמו 03 ], אומגות [ז 3£ ז 0 ], מטבחיים [£ת £1-1 ו 11101 נ 
נחירה [ 8 ת 11 ]״ 1 ]). את ממצאי החפירה המגוונים מפענח צוות של 
מומחים למקצועות שונים, ועל הפרהיסטוריון לנתח ולסכם את 
תוצאות עבודתם. מכיוון ששרידי המבנים ומתקני המלאכה 
הפרהיסטוריים דלים ביותר, וכמה מן הכלים, עצמות בעה״ח 
והאדם, ושרידי הצמחים, זעירים, יש לחפור באיטיות ובזהירות, 
ולציין בדייקנות, בתכנית האתר, את טיבו ומקומו של כל ממצא. 
5 מ׳), שכבותיה x5 1 מ׳; לעתים x1 רשת החפירה צפופה (עפ״ר 
דקות מאד (לעתים 5 0 ״מ), וכל האדמה הנחפרת מסוננת ונשטפת, 
כדי לא לאבד כל עדות. כדי לקבל תמונה ברורה על מבנה האתר 
וארגון החיים בו, יש לחפור שטח נרחב ממנו, וכדי לקבוע את 
מסגרת הזמנים שלו יש לחפור חתך אחד, לפחות, עד לקרקע הב¬ 
תולה, ריבוי הממצאים והשאיפה לניתוח מהיר ומדויק מחייבים 
שימוש בשיטות סטטיסטיות ובמחשבים לעיבוד הנתונים. שחזור 
האתר, הכלים ושימושם נעשה ע״פ תבניות, שנתגלו במקרים ספורים 
(ע״ע קבורה), וע״ם כלים שנחשפו על קתותיהם, וכן בהשוואה 
למבנים, למתקנים ולכלים של חברות פרימיטיוויות בנות זמננו. 
פירושים חברתיים לארגון המבנים והמתקנים באתר מבוססים 
גם הם על השוואות לחיים בחברות אלה. החומר הרב המצטבר מנוצל 
לבניית מודלים תאורטיים להתפתחות חברת האדם בזמן ובמרחב. 

1.0. £707101 % 7 /* , 7 ק 10 > £1 10717 * 17/11 ? ,; 01311 .ם x117 80 * 1 *, 1952; 

0. £. 1)311101, 7/17 1370 0/ ?., 1962; 5.^. 50 0717 ** 17/11 ? ,זוסת 1€ מ 
7*400/01?, 1964; 8. \^. £11 0113 ?} 013 11% * 17 ^ 071010 ז 1 /€ 1011 ז 

477/%<7010^€11111 1 * £07/17 , 1 ־ 1011331 ^ .( ; 1965 , ץ X0*10715 0/ 1/17 
£0*1, 1965; 8 10 01403 ^ 807 ,(. 1$ ) 0 ) ; 1 ־ 0131 .<£ .[ - ק 5110 ג 

£1'011(11011 17010% ) 477/1 11701 ^ 41101 י €* 1 ־ 0131 .£ . 0 ; 1965 , 4/7170 %ך ?, 
1968; 14. £ 777% * 75 11% 011 ]£ %7 ז 0 ** %1 / 7 ז? / 0 ; 47 7/17 ,ת 113 זט 00 ־ 01 מ 
£1*70(17, 1968; 81 1711071710 <£ , 62111011 ־ x77 <17 10 ?76/11*10177, 1969; 

8- ]. 110100-0.^. 0! 0713 101% * 1170 * 001717 7/17 ,(. 15 > 0 ) ץ 6166 רת 

£x?^£71017011 ,־ 801201 .^\ 10 ; 1969 ,* 01 411111% 0113 * 10171 ? /ס 1% ס%* 0 *^ס - 
1717111 0713 477/107010%?, 1972*; £. 11. 8 %1701 ס 1 ס 477/107 ה 4 , 1 >־ 101 תו 

?77*?77*!07, 1972; \\ ; . 81$110 ק - 0 1011 * €0111770 ,( 0615 ) 411101 \ . 14 . 1 / 

?10111111013 £0011(1101%, 1972; 44. \13 €10111 /ס * £001 %7 /? ,; $11301 ז X0*101%, 
1972; £>. ?111773171, 7/17 4*7711* 011 ־ 80017 . 0 ; 1972 , 14017 {ס ' 

7/17 £* ?101101101% 0/ €01*1*17 1 ) 1 ; 1973 ה% 03715 }£ : %7 ה %0 /ס ., 
87/077 €10111x0*1011, 1973; 8 .]. 1701(0-8. ^\\ . 0 —דת 3 ו 81 ת 1 <ד 
11 ^ 1 ; 1972 , 171 * 1/70111 נ 1 3 ה 0 * 1710711 ** $7 , £1011 ,(. 15 ) 6 ) ץ 106 ל 1 וח 1 ס - 

011015, £>0*111% £(7*/%03* 11% 477/107010%?, 1973; 8. ^1. £3£31 711 }£ ,ו 

0/ */!€ £071/1: 41% 111170307*1011 *0 1? 0113 ?,, 1974; ), 

4*105 0/ 41X717111 470/107010%?, 1975. 

ע. בדי. - אס. י, 


פךה־קולומבינית, ספרות, ע״ע קדם־קולומבינית, ספרות. 

פךה־ל|מבךיון (תג 1-1 נ 1 רת 003 ז?), העידן הגאלוגי הראשון, ה¬ 
מתחיל עם קיום כדה״א כגוף עצמאי ומסתיים עם התחלת 
הקמבריון (ע״ע) לפגי 0.6 מיליארד שנה. גיל כדה״א נקבע בעזרת 
שיטות רדיומטריות ל 4.7±0.2 מיליארדים שנה; משך הם׳ אפוא 
קצת למעלה מ 4 מיליארדים שנה, שהם כ 87% מזמן קיום כדה״א. 

סלעים מהם׳ חשופים עפ״ג כל היבשות ומחשופיהם מכסים כ 20% 
משטחן. ביתר שטחי היבשות נמצאים סלעי ד.פ׳ מתחת לכיסוי של 
סלעי משקע או לבות, צעירים יותר. סלעי הם׳ מופיעים בצורת 
מסיתים (ע״ע מסיו) גדולים׳ המהווים את גרעיני היבשות (ר׳ 
מפה 1 ), ובמחשופים קטנים במרכזי אזורים אתוגניים(ע״ע אורוגנזה) 
רבים. צעירים יותר. 

ב 1889 חישב לורד קלווין את גיל כדה״א ל 20 — 40 מיליון שנה 
(ע״ע גאוכרונולוגיד״ עם׳ 84 ). פרק זמן קצר זה והעובדה, שסלעי 
הם׳ נראו שונים מאלה של התקופות הגאולוגיות המאוחרות יותר, 
נתנו מקום להנחה, שהתנאים הגאולוגיים בם׳ היו שונים עקרונית 
מאלה ששלטו בתקופות מאוחרות יותר. בהעדר מאובנים מנחים לא 
היתר, אפשרות לקבוע מוקדם ומאוחר ביחס לסלעי הם׳. ההערכות 
לגבי הגיל היחסי של סלעי ד,פ׳ ולגבי סדר האירועים בעידן 
התבססו במידה רבה על תופעות המטמורפיזם (ע״ע פטרולוגיה, 
עם׳ 594 ) בהנחה, שתופעות מטמורפיות נרחבות ובעלות דרגה גבוהה 
מעידות על גיל קדום. הנחה זו עמדה בסתירה לעקרון הגאולוגי 
המקובל, שסלע בפגי עצמו אינו מציין תקופה. כתוצאה חולקו סלעי 
ר,פ׳ ליחידות שונות: הבחינו בעידן ארכא(ז 1 אי קדום יותר (ארכאי- 
קוו), שבו נוצרו בעיקר סלעים מאגמתיים (ע״ע פטרולוגיה, עם׳ 
592 — 594 ) ומטמורפיים, ועידן פרוטרוזואי מאוחר יותר (ע״ע אלגוג- 
קיון), שבו התהוו בעיקר סלעי משקע לא מטמורפיים, או מטמור- 
פיים במידה פחותה. 

אחרי מלה״ע 11 חלה מהפכה בחקר הם׳ עם התפתחות השיטות 
הרדיומטריות לקביעת הגיל. באותו זמן נחקרו בפירוט אזורי פ׳ 
נבחרים. התברר שמשך הפ׳ גדול בהרבה ממה ששיערו ושאין 
הבדל מהותי בין רוב סלעיו לבין אלה של התקופות הגאולוגיות 
המאוחרות יותר. 

הסלע הקדום ביותר של כדה״א, שגילו נקבע, נתגלה בגרנלנד 
וגילו — 3.7 מיליארדים שנה. מיליארד השנים הראשונות של עידן 
ד,פ׳ הן עדיין תקופה חשוכה, ומתקבל יותר ויותר על הדעת, שלא 
נשתמרו עפ״ג כדה״א שרידים של הקרום המקורי, או אם נשתמרו, 
שוב אי-אפשר להבחין בהם. לגבי מיליארד ראשון זה של שנים. 
קיימות אפוא הנחות עקיפין בלבד. מסתבר שבפרק זמן זה נוצרו 
ד,אוקיאנוסים והאטמוספירה, אחרי שהנוזלים והגזים המקוריים 
עפ״ג כדה״א התרחקו ממנו בשעת חימומו כתוצאה משחרור אנרגיה 
רדיואקטיוויית רבה. 

המידע לגבי 3 מיליארדים השנים הנותרות של ד,פ׳ הוא רב יותר. 

שני המסיווים הנחקרים ביותר הם המסיוו הקנדי (ר' מפה 2 ), המש¬ 
תרע, עם המשכו בגרנלנד, עפ״נ 7.2 מיליונים קמ״ר, והמסיוו הבלטי 
(ד מפה 3 ). ממחקר ססיווים אלה התברר כי: 1 ) סלעי הם׳ דומים 
בד״ב לסלעים הצעירים ושולטים בהם סלעים מאגמתיים וסדימג־ 
טריים, בחלקם מטמורפיים. 2 ) אפשר להבחין בעידן ד,פ׳ במחזורים 
של שקיעה, קימוט, מטמורפיזם ואינטרו-זיות, המצטרפים למחזורים 
אורוגניים, שנמשכו כל אחד כמה מאות מיליוני שנים. 3 ) לא קיימת 
התאמה בין גיל ודרגת המטמורפיזם. כמה מן האזורים המטמורפיים 
ביותר, כגון מחוז גרנוויל במסיוו הקנדי, שנחשבו לקדומים מאוד, 
נוצרו למעשה מאוחר בם׳; סדרות אחרות, הנראות צעירות ובלתי 
מטמורפיות, גילן קדום יחסית, כגון סלעי המשקע הבלתי מטמורפיים 
של סדרת אוברוואכט בדרום אפריקה שגילם יותר מ 3.2 מיליארדים 



89 


©רזדקמבריון 


90 


האטמוספירה. במקומות רבים ובזמנים שונים 
מתגלים סימנים ברורים של תקופות קרחונים 
(טימיסקאמינג, מישיגן, 2.55 מיליארדים שנד.! 

ויטוואטרסרנד, אפריקה הדרומית, 2.45 מילי¬ 
ארדים שנה* טראנסוואל, אפריקה הדרומית, 

2.05 מיליארדים שנה* וע״ע קרחון) והם מתרבים 
עפ״נ תב היבשות לקראת סוף הם׳ (אפריקה 
הדרומית, הודו, צפה אפריקה, ערב הסעודית 
וכר). כיסוי חלקים נרחבים של היבשות ע״י 
קרחונים הוא בחלקו תוצאה של נדידת היבשות 
(ע״ע אקלים, עט׳ 594/5 * אורוגנזה, עם׳ 240/1 ) 

ופרושו שהיבשת הדרומית (ע״ע גונדונה, 

ארץ-) עברה את איזור הקוטב הדרומי מספר 
פעמים במש ד הם׳, אן ברוב התקופות הגאולו־ 

גיות לא נתקיימו קרחונים עם״נ כדה״א אף באזורי 
הקטבים, ולכן מעידים סימני הקרחונים בם׳ ב¬ 
עיקר על תנודות באקלים הגלובלי של כדה״א. 

בפ׳ נתהוו חיים עפ״נ כדה״א (ע״ע חיים, 

שנה, ואבני החול, הפצלים והגיר של מערכת טרנסוואל (בדרום עט׳ 376 — 379 ). ע״פ התגליות של השנים האחרונות נקבע מועד מוק- 

אפריקה), שנוצרו לפני למעלה מ 2 מיליארדים שנה* היחידה הסיקו- דם מאד לתחילת החיים* גיל האורגניזמים הקדומים ביותר הידועים 

פנית, שנחשבה לקדומה מן היחידה הקרלית בסקנדינוויה, היא כיום הוא 3.5 מיליארדים שנה (ע״ע פלאונטולוגיה, עט׳ 811/2 ). 

למעשה בת אותו זמן (ר׳ מפה 3 ). ידיעותינו עדיין מוגבלות מכדי לצייר תמונה מפורטת של ההת- 

סלעי המשקע הקדומים ביותר, כגון אלה של הקיווטן במסיוו פתחות הביולוגית בם׳, אך הקווים הכלליים מתחילים להתבהר. 

הקנדי, שנוצרו לפני יותר מ 3 מיליארדים שנה, כמעט שאינם מכילים האורגניזמים הקדומים ביותר היו הטרוטרופיים דכלו להתקיים 

עדיין אבני חול, וקורצה (ע״ע) נדירה בהם מאד * שולט בהם גריי־ רק בסביבה מחזרת. אישור נוסף לעובדה, שהאטמוספירה בם׳ הקדש 

רוקה בסיסי — תוצר בליה מהירה של סלעים וולקניים. מסתבר, לא הכילה חמצן חפשי הוא ריבוי הסדימנטים מסוג בצרי הברזל 

שבזמן זה עוד לא היה קיים הקרום היבשתי, הסיאלי (הגרניטי) העקודים (כלומר, חליפין של שכבות ברזליות וצורניות). בצרים 

הנוכחי(ע״ע ליתוספירה, עם׳ 884 ) והמקור היחיד לתהליכי הסחיפה אלה נמצאים במסלע ד.פ׳ של כל היבשות בפרק הזמן שבין 1.8 

וההשקעה היו איים וולקניים, שבלטו מעפ״נ האוקיאנוס. קרום כדה״א ל 3.4 מיליארדים שגה, אך לא אח״כ. הובלת ברזל בתהליכי בליה בב־ 

היה אפוא עדיין דק מן הנוכחי. עובדה זו מסבירה את ריבוי האינטרו־ מדות כאלה אפשרית רק בצורת יון הברזל הדדערכי, כלו׳ בהעדר 

זיות האולטרא-בסיסיות המרובדות הגדולות, הנגזרות ישר ממעטפת חמצן (ע״ע) חפשי באוויר ובים. הימצאות תלוקי אורניניט (ע״ע) 

כדה״א ושכולן, פרט לאחת(סקרגרד בגדנלנד), בוצרו בם׳. רמז להת- בקונגלומרטים של הוויטוואטדסדנד באפריקה הדרומית, ושל פיריט 

פשטות הרבה של סלעי המעטפת עם״נ כדה״א מוצאים גם באנומליות (ע״ע) במקומות רבים באותה תקופה רומזת באותו כיוון. בהעדר 

בריכוזי ניקל וכרום בסלעי המשקע הקדומים ביותר בדרום אפריקה. חמצן חפשי לא היתה קיימת גם שכבת אוזון (ע״ע), המגינה כיום 

הקרום הסיאלי הראשון נוצר כנראה לפני כ 3 מיליארדים שבה, 
ומאז הוא גדל במהירות. הוכחה לכך היא ריבוי אבני החול בסלעי 
המשקע, שגילם 2.5 — 3.0 מיליארדים שגה. השאלה, אם נוצר גרעין 
סיאלי אחד או שגיש, שנויה עדיין במחלוקת. קתם גרניטי זה, בהיותו 
קל מהקרום האוקיאגי, הנו גבוה יותר ומשום־כך ניתן לסחיפה מתמדת. 
כדי שיתקיים במשך התקופות צריך היה להיווצר בהתמדה קרום 
יבשתי תדש. לפני שנתקבלו התוצאות של המדידות הרדיומטריות, 
היתה סברה שיבשות גדלות ע״י תוספת טבעות יבשתיות חדשות 
סביב הגרעינים הישנים (תורת האקרציד, הלאטראלית). אולם, הגי¬ 
לים הרדיומטריים מראים, שאורוגגים חדשים התהוו רובם לא בשולי 
יבשות אלא במרכזן, ע״י התנעה וחלוקה מחדש של סלעים יבשתיים 
קדומים יותר. ההשקפה הקודמת אפוא, שמסיוו יבשתי הופך לקרטון 
מאז הוא נוצר לראשונה, שוב איבה נכונה. דרושים כמה מחזורים 
אודוגניים בזה אחר זה, עד שהקרש נעשה יציב לחלוטין. המקום 
היחיד ליצירת קרום יבשתי חדש הוא אפוא תשתית המסיווים, מקום 
שבו נוצר תומר גרניטי מן המעטפת. המסיווים הקדומים של הם׳ 
עברו קרטוניזציה סופית רק לפני 1.2 — 1.0 מיליארד שבה, ואז נוצרו 
בהם בקעות, שלארכן עלו כמויות עצומות של מאגמות בסיסיות, 
כגון אלה של הקיווינאואן באיזור הימות הגדולות בצפון אמריקה. 
מאגמתיזם נרחב דומה מאפיין את הם׳ המאוחר ברוב היבשות. 

רק מעט ידוע על א ק ל י ם כדה״א בעידן הם׳. ברור שהיה שוגה 
מזה של התקופות המאוחרות יותר, בין השאר בגלל הבדל בהרכב טסה 2 . טחחות חםסיוו הקנדי 




טםוז 1 . הטסיוויס הםרה־קסבריים העיקריים של כדה־־א: 1 ) קנדי; 2 > נרנלנרי: 3 ) בלטי; 4 ) שי• 
בירי; 5 ) סיני; 6 ) הירי; 7 ) ערבי־נוני; 8 ) אפריקני; 9 ) נויאני; 10 ) אטזוני; 11 ) אנטארקטי: 


12 > אוסטרלי 


































91 


פרה-קמכריוו — פרו 


92 



מפו! 3 . הטסיוו הבלטי 

מפני הקרינה האולטרא-סגולה, ולכן לא יכלו להתקיים חיים עם״נ 
היבשות או אף בשכבות העליונות של הים. 

האורגניזמים הראשונים, שרכשו את יכולת הפוטוסינתזה(ע״ע), 

היו האצות הפחוליות, והן שסיפקו את החמצן לאטמוספירה. במשך 
מיליארד שנה לא התרבה החמצן החפשי, כי במידה שנוצר הורחק 
שוב מן האטמוספירה בעיקר בחמצון תרכובות ברזל. "השכבות 
האדומות" (אבני חול וחרסיות עשירות בחומצות ברזל תלת-ערכי) 
מופיעות לראשונה לפני 1.8 — 2.0 מיליארדים שנה, ורק מאז יכלו 
להתפתח חיים אארויפיים. ריבוי מיני התפתח לראשונה לפני כ 0.9 
מיליארד שנה. באורגניזמים מזמן זה, שנתגלו ב 1965 בתצורת 
פיטר ספרינגז במרכז אוסטרליה, נמצאו לראשונה נבגים בעלי 
צורה טטראגונלית אפיינית לתאים מיניים. התפתחות זו אפשרה 
דיפרנציאציה מהירה למינים שונים. ההתפוצצות האורגנית הפתאו¬ 
מית במעבר בין הם׳ לקמבריון והקצב המואץ של הדיפרנציאציה 
למינים הם תופעה מפתיעה שעדיין אינה מובנת. 

הסלעים מתקופת הס׳ חשובים מאוד מבחינה כלכלית: יותר 
ממחצית כל המחצבים מוסקים מסלעים אלה. הסיבה היא שמרבצי 
מינרלים כלכליים קשורים לעתים בסלעים מאגמתיים ונוצרים 
תכופות בעמקים ניכרים מתחת לפני השטח (ע״ע בצר, עמ׳ 284 — 
291 ) ריבוי המאגמתיזם בם׳ והארוזיה העמוקה, שפגעה בסלעי הם׳, 
מסבירים את עושר המחצבים בסלעים אלה. משכבות הם׳ מופקים: 
רוב הזהב (ע״ע) של העולם מסלעי הם׳ שבטראנסוואל (אפריקה 
הדרומית), רוב מרבצי הברזל (איזור הימות הגדול בצפון אמריקה, 
ניופנדלנד, אוקראינה, ברזיל, שוודיה ועוד), מרבצי הניקל (ע״ע) 
והקובלט בסדפרי(קנדה), מרבצי האורן(ע״ע) באפריקה הדרומית, 


הופעתן הראשונה של קבוצות אורגניזמים 
על פני כדור־הארץ 


הגיל 

(מיליארד שנה) 

המקום 

התצורה 

הקבוצה 

3.5 

אפריקה הדרומית 

תצורת פיג טרי צ׳רט 

אצות כחוליות 


אונטריו 

תצורת סודן 

חידקים 


רויזיה 

שכבות בילאוואיו 

צוקי אצות 


אוסטרליה 

תצורת ברזל עקוד 

ספוגים 


אונטריו 

תצורת בר דיור 

תולעים 


חוף השנהב 

תצורת בירמיון 

הריריות(ע״ע) 

2.0 

אפריקה הדרומית 

סדרת טרנסוואל 

מדוזה 

0.7 ׳-׳ 

דרום אוסטרליה 

שכבות אדיאקרה 

אוקסו־קורלה,רכי- 
כיות, קווצי-עור 


מרבצי הנחושת בזמביה, זאיר ומקומות אחרים, מרבצי עופרת — 
אבץ בפרוקן היל (אוסטרליה). 

מחשופים של סלעי הם׳ מופיעים בארץ באיזור אילת ומשתרעים 
משם דרומה לסיני! הם מכסים שטחים גדולים במדבר המזרחי של 
מצרים ובערב הסעודית. כל המחשופים האלה שייכים למסיוו 
הערבי-נובי (ע״ע ארץ־ישראל, גאולוגיה! סיני, עמ׳ 950/2 ). 

, 061 ז 13 מ/ 617011 1/16 / 0 011111116 ,■ן 0 זח? 8 

, 1€1 זזח 11 ן£ . 8 ; 1961 ,( 63 — 19 , 100 י 1 *גז 1$ 0£ .ם 1 זמס 0 . 8.65 . 81111 ) 

/ 0 ,/גס ו{; 511 ־ 511 .א ; 1961 , 90 — 72 , 6 ־ 2 ־#£ י> 6 / /ס 

?! 76 ,(.^€) 3 וזת^ 1 ח 113 ; 1962 , 191 — 160 י* ,? 060108 

. 1974 , 06 ׳#***£ ; 1963 

י, ב. 

פרה־רפאליים, ע״ע קדם־רפאליים, 

פרו (נת 6 ?), רפובליקה במערבה של אמריקה הדרומית, לחוף 
האוקיאנוס השקט. שטחה — 1,285,215 קמ״ר ובה 14,100,000 
תוש׳(אומדן 1971 ). 

גאוגרפיה ואקלים, עם׳ 92 ! צומח וחי. ע״ע אמריקה הדרומית, עט׳ 
271 , 276 ! אוכלוסיה, עם׳ 93 < כוחות מזוינים, עם׳ 94 < חוקה ומשטר, 

עם׳ 94 ! משפט עם׳ 94 < כלכלה, עם׳ 95 ! אמנות, ע״ע אינקה. 
אפנות, עם׳ 38 — 40 < היסטוריה, עם׳ 97 < יהודים, עם׳ 99 . 

ג או ג רם י ה ואקלים. פ׳ ארץ רבגונית מאוד באקלימה, 
נופיה ואוכלוסייתה. במזרח ס׳ שורר אקלים טרופי — בהתאם 
להשתרעות הגאוגרפית < אולם ביתר האזורים נקבע האקלים הן ע״י 
השפעת זרם פ׳ הקר העובר מדרום לצפון, והן ע״י הגובה הטופוגרפי 
של האנדים. בהתאם לאקלים ולפיסיוגרפיה ניתן לחלק את פ ׳ ל 3 
אזורים ראשיים, הנמשכים לאורך המדינה מצפון־מערב לדרום־ 
מזרת: איזור החוף, האנדים והמ(נטאניה. 



פרו: כיכר סא! מארמי! בליטה הבירה (צילום: ח־ ברטודם, . 5 .^. 0 ) 

( 1 ) א י ז ו ר ח ו ף האוקיאנוס השקט משתרע לאורך 2,280 ק״מ 
ורחבו 50 — 150 ק״מ. רכס חופי נמשך בדרום עד לפיסקו ( 1500 ?), 
ומשם צפונה הוא יוצר איים קטנים סמוך לחוף. גבהו הממוצע של 
איזור החוף 500 מ׳ ונופיו מורכבים ממישורים צחיחים, חוליות 
(בצפון) ומניפות־סתף. במרכז ובדרום חודרות שלוחות האנדים 
במתלוליהן עד לים. נחלים רבים מבתרים את האיזור והנהרות בו 
מועטים. האקלים מדברי (ע״ע מדבר, עמ ׳ 183 , ושם מפה). כמות 
המשקעים הממוצעת 25 — 50 מ״מ בשנה, והטמס׳ השנתית ־ 18 — ס 20 
ומשרעה נמוך. הצחיחות והטמפרטורות הנמוכות נגרמות ע״י זרם 
ם׳ הקר, העובר לאורך החוף והגורם גם לערפילים רבים. בקיץ, בד״ב 
בדצמבר, חודר לעתים רתוקות מאיזור קו־המשווה זרם חם המכונה 
אל ניני( (םם 1 א £1 ), המביא גשמים עזים ושטפונות וגורם לתמותת 
דגים המצוים בשסע בזרם הס׳ הקר, ולתמותת הציפורים הניזונות 






















93 


פרו 


94 


מהם. למרות אקלימו המדברי, איזור החוף, התופס כ 11% משטח 
המדינה,הוא לבה הכלכלי של פ׳. נמצאים בו כ 35% מכלל האוכלוסין 
ו 3 מתוך 4 הערים הגדולות. 

( 2 ) א י זו ר ההר — הסירה ( 3 ז-! 51€ ) — מתרומם במת־ 
לולים מעל מזרחו של איזור החוף. רכסי האנדים עוצבו ע״י 
תהליכי שבירה, קימוט וסחיפה. 3 שלשלות הרים בלתי רצופות 
נמשכות במקביל לקו החוף, מצפון־מערב לדרום־מזרח, בדרום פ/ 
בהמשכה של הקורדיירה ( 3 ז!> 1 [ו!>-ו €0 ) המרכזית, משתרעת האל¬ 
ט י פ ל א נ ו — רמה גבוהה ( 3,000 — 4,500 מ׳) המשתפלת במתינות 
לדרום־מזרח אל מעבר לגבול בוליוויה. בתוך הרמה, שטופת השמש 
והרוחות, מתנשאות גבעות נמוכות. יש בה מלחות וימות, שהגדולה 
בהן ימת טיטיקקה (ע״ע) על גבול בוליוויה. פרט לאלטיפלאנו, 
מבותרת מאוד רוב הסיירה ומצטיינת בתבליט חריף: מחד גיסא 
קניונים, עמקים תלולים ואגנים טקטוניים עמוקים כדי 1,500 מ׳, 
ומאידך גיסא פסגות הדים ש 10 מהם מתנשאים מעל ל 5,850 מ׳. 
הגבוה בהם הוא הר ואסקאראן ( 30 ז 3 ס 1135 !<; 6,768 מ׳) בקורדיירה 
המערבית. עזוז התבליט מקשה ביותר על התחבורה. בחלקים 
הגבוהים הנוף אלפיני מובהק ובו תופעות קרחוניות. בדרום פ/ 
מהאלטיפלאגו מערבה, מצויים משטחי לבה, אפר געשי והרי-געש 
חרוטיים כבויים או רדומים, שפסגותיהם מכוסות שלג. המפורסם 
בהם הוא הר־הגעש הפעיל מיסטי ( 41511 <! 5,822 מ׳). בדומה ליתר 
חלקי טבעת־האש הפציפית, שהאנדים מהווים בה חוליה, הם נתונים 
לרעשים תכופים. האקלים נקבע ע״י הנתונים הטופוגרפיים. כמות 
המשקעים 500 — 1,000 מ״מ בשנה, מרביתם בחדשי אוקטובר—אפריל. 
הטמפרטורות השנתיות הממוצעות נעות בין ״ 5 —״ 17 , בהתאם לגובה 
הטופוגרפי ולרוחב הגאוגרפי. קיימים הבדלי טמפ׳ ניכרים בין יום 
ללילה. איזור הסיירה תופס כ 26% משטח פ , , ובו כ 55% מכלל 
האוכלוסין, רובם אינדיאנים, המרוכזים באגגים הבין־הרריים ובעמקי 
הנהרות. 

( 3 ) המוגטאגיה ( 4001363 <), או סלווה, הוא איזור היעד 
הטרופי המשתרע על המורדות המזרחיים הנמוכים (עד 1,700 מ׳) 
של האנדים ובשפלת אגן האמזונס (ע״ע) העליון. נהר אמזונס 
נקרא בחלקו העליון מאראניון( 60 ״ 3 -] 43 <), ויובליו הרבים מטביעים 
את חותמם על האיזור. במורדות האנדים חותרים הנהרות עמקים 
עמוקים! בשפלה האלוביאליח, לעומת זאת, הם מתפתלים, ביצרם 
ימות וביצות. אקלים האיזור טרופי לח. כמות המשקעים השנתית 
1,750 — 2,750 מ״מ. הטמפרטורה השבתית היא ״ 24 במורדות ההרים 
ו ״ 32 בשפלת האמזונס. משרע הטמפ׳ קטן ביותר. במונטאניה, 
המהווה 63% משטח פ/ יושבים רק 10% מכלל האוכלוסין. 

צומח ו ח י: ע״ע אמריקה הדרומית, עמ ׳ 271 , 276 . 

א ו כ ל ם י י ת פ , מגוונת מאד מבחינה אתנית. 46% הם אינ¬ 
דיאנים דוברי קיצ׳וה ואימארה (ע״ע אמריקה, עמ׳ 160 ! מפה אתנית־ 
לשונית, שם, עמי 166 ). רובם יושבים באיזור הסיירה, שבו הם 
מהווים את רוב האוכלוסין בזכות הסתגלותם הפיסיולוגית לחיים 
באטמוספירה דלילודחמצן (ע״ע דם, עפ 7 703 , 708 ). הם יושבי 
כפרים בעיקרם ועוסקים בחקלאות, מרעה וכריה ורמת־חייהם 
נמוכה. שבטי אינדיאנים, המצויים ביערות שבאגן האמזונס, 
עוסקים בחקלאות־נוודת או בציד, לקט ודיג. מאמצע המאה ה 16 
היגרו לפ׳ אירופים, בעיקר ספרדים, שחלקם נתערבו באינדיאנים 
ויצרו את המסטיצו (ע״ע), הנקראים בם׳ צ׳ולוס. הללו מהווים 
כ 38% מכלל האוכלוסין. לבנים, יוצאי אירופה, מהווים כ 15% 
מכלל האוכלוסין. הם והמסטיצו מרוכזים בעיקר בערים שבאיזור 
החוף. כן יש בפ׳ קבוצות קטנות של סינים, יפנים וכושים. דת 
המדינה היא קתולית, והשפה הרשמית — ספרדית. 

למבנה הגאוגרפי של הארץ השפעה מכרעת על תפרוסת האוכלו־ 

סיה. היא מרוכזת בריכוזים רבים, קטנים וצפופים עפ״נ חלק קטן 


מהשטח: בנאות־המדבר שבעמק- 
החוף, בעמקים ובאגנים שבהרי ה¬ 
אנדים. אזורי ההרים שמעל ל 4,000 
מ׳ והמונטאניה — לבד מעמקו 
האמזונס ויובליו — אינם מיושבים 
כלל, 

קיימת הגירה ניכרת מרוב חלקי 
המדינה אל הערים. בולטים במיוחד 
הידלדלות האוכלוסין בסיירה וה¬ 
גידול המטח׳פוליטני של לימה(ע״ע) 
—קיאו , . למרות קצב העיור הגבוה 
מאז 1940 , יושבת רק כמחצית ה- 
אוכלוסיה בערים. הערים החשובות 
הן: לימה הבירה — 2,541,300 תוש׳ 
( 1970 ) ! קיאו, הגמל הראשי — 
335,400 תוש׳! ארקיפה, המרכז המסחרי של דרום פ׳ — 194,700 
תוש׳! טרוח׳יו — 156,200 תוש׳! צ׳יקלאיו — 134,100 תוש׳! פיורה 
— 111,400 חוש׳(כולן באיזור החוף הצפוני)! קוסקו, פנינת התיירות 
שהיתה בירת האינקה (ע״ע) — 108,900 תוש׳. 



סרו: אינדיאנית בת קיצ׳וווז 
מסביבות <ןוסהו 

(צי 5 ום: ח׳. ברסודם, .$.. 0.4 ) 


י £11£2 וז^ £0 €5050 כ 1 ז 0 .,£ ; 1964 ,*ה 0 ו* 1 ז? 1 ח 1 ס ? $014 מ; ,נ $01 וז 1 < 0.4. 1101 

- 0 * 0 . 4£11113 1 ש< 1 בץ 6 ז־ €1 ( 1 ב 1 ו^ק . 0 ; 1968 ע//ע־ץ 0£ ?> 7 ) 

י (. 15 מ) 11 ) 5011 ." 1 . 0 — 0 ־ 0101 ^ 8131 . £4 ; 1969 

, 00 * 31115 ? . 11.0 ; 1971 ,$€ס 0$$6€11 ? 11 > 8$ ? €0$ € : 40101403 ת 1 ) 3 * 1 
. 1971 ,.׳/ 112 ס?? * 1001 /^ 5 

אב. כ. 


כוחות מזוינים. מאחר שבם׳ שלטת כת צבאית, רבה חשי¬ 
בותם של הכוחות המזוינים, והתקציב הצבאי של המדינה — כ 240 
מיליון דולר ( 1973 ) — הוא מהגדולים בדרום־אמריקה. בכוחות 
המזוינים 54,000 איש, מלבד כ 20,000 אנשי המשמר האזרחי. קיים 
שירות־חובה לשנתיים, שאינו מיושם בקפדנות. 

עם כוחות היבשה נמנים כ 39,000 איש. במסגרת חטיבת 
שריון, 7 חטיבות חי״ר. וחטיבת קומנדו. להם כ 160 טנקים (תוצרת 
אד,״ב וצרפת), שריוניות ויסודות תותחנות, וכן 8 מסוקים. 

לכוחות האוויר, המופעלים ע״י 7.000 איש, 15 מטוסי 
מירז׳ /י, 16 מטוסי־ירוט אחרים, 15 מפציצים קלים. 20 מטוסי-אימון 
(גם לשימוש נגד כוחות גריליה). כ 45 מסוקים ומספר ניכר של 
מטוסי אימון (כ 60 ) ותובלה (כ 85 ). 

כוחות הים כוללים כ 8,000 איש, המאיישים 2 סיירות, 9 מש¬ 
חתות ואניות־ליווי, 4 צוללות, ומספר ניכר של יחידות-עזר, 4 נחתות 
ו 4 מסוקים. 

חוקה ומשטר. מאז אוקטובר 1968 נשלטת פ׳ ע״י "ממשלה 
מהפכנית״, מקודם בראשות הנשיא אלוואראדו, ומ 1975 בראשות 
מוראלס ברמודס (ר׳ להלן, היסטוריה). 

החוקה (מ 1933 ) הושעתה, הקונגרס פוזר והממשלה שולטת 
באמצעות צווים. הממשלה הכריזה כי תתקן את החוקה הקיימת 
לפני קיום בחירות! ע״פ חוקה זו פ׳ היא רפובליקה, שבה הרשות 
המחוקקת מורכבת מסנאט ( 45 מושבים) ובית נבחרים ( 140 מושבים). 

הרשות המבצעת כוללת את הנשיא ומועצת שרים המחמנית 
ע״י הנשיא. בבחירות המתקיימות מדי 6 שנים נבחרים, בהצבעות 
נפרדות, הנשיא וחברי בית־הנבחרים. כל בני פ׳ (נשים — מ 1955 ). 
יודעי קרוא־וכתוב שמלאו להם 21 שנה, חייבים להצביע. 

משפט. בם׳ נוהגת בעיקרה שיטת המשפט האזרחי ע״פ דוגמת 
ספרד (ע״ע ספרד, משפט), בשינויים שהוכנסו במשך השנים. 

חוקת פ׳ מ 1933 מכילה הוראות הדנות בבתמ״ש ובהפעלתם. 
מערכת השיפוט היא יחידה עצמאית, וביהמ״ש העליון ניצב בראשה. 
נוסף על בתהמ״ש הרגילים קיימים בפ׳ גם בתמ״ש לענייני צבא 
ועבודה. 


95 


פרו 


96 



11 שופטי ביהמ״ש העליון נבחרים ע״י הרשות המחוקקת מתוך 
רשימת מועמדים המוגשת ע״י הרשות המבצעת. מסמכותו של בימ״ש 
זה להחליט, בין היתר, בסכסוכי סמכויות בין בתי-המשפט השונים 
ולשמוע ערעורים מבתי־המשפט הגבוהים. ביהמ״ש נחלק לשתי 
מערכות נפרדות: האחת דנה בעניינים אזרחיים, והאחרת — בענ¬ 
יינים פליליים, 

בכל אחד מ 19 המחוזות של פ׳ קיים בימ״ש גבוה, שמספר 
שופטיו משתנה מאיזור לאיזור בהתאם לעומס העבודה. לבימ״ש זה 
סמכות לדון בכלל העניינים באזורו, פרט לאלה המסורים לבתהמ״ש 
בערכאה ראשונה, שעל החלטותיהם יש לו סמכות ערעור. 

בתהמ״ש הנמוכים (ג 1 שתמגח 1 ב״תז"? ^ צ 283110 ט 1 ) מצויים 
בערים ובעיירות השונות ומוסמכים לדון בענייני קניין, ירושה, 
גירושין והתדיינויות הנובעות מזכויות כריה ומים. 

חוקת פ׳ קובעת כי הפעלת מנגנוני המשפט מצויה בידי הרשות 
השופטת! אולם לאחרונה הועברו סמכויות שיפוטיות שונות לרשות 
המבצעת. 0 . 

כלכלתה של פ׳ מבוססת על החקלאות, הדיג והמכרות, 
המעסיקים את רוב האוכלוסין (כ 70% ) אולם תורמים רק כ 28% 
לתל״ג. ההכנסה הלאומית לנפש — כ 320 דולר ( 1972 ) — מהממד 
צעות באמריקה הלטינית. המשק נעדר תשתית תעשייתית מודרנית! 
הוא סובל מפגעי־טבע תכופים וחמורים ומתבסס על מוצרי־יצוא 
מועטים. כוח־הקניה מרוכז באיזור מצומצם (לימה—קיאו), וקיים 
מחסור בהון להשקעות ובידע תעשייתי וחקלאי. כדי להתגבר על 
בעיות הפיתוח האלה מתבצעת תכנית חומש ( 1971 — 1975 ), שמט¬ 
רתה לבסס את התשתית הכלכלית-חברתית, להלאים תעשיות-יסוד, 
להגדיל את ההון וההשקעות בתעשיות אחרות, לשנות הרגלי צריכה, 


לגוון את היצוא ולפתח תעשיות המתבססות על חמרי־הגלם המצויים 
בהרי פ/ בשנים 1960 — 1967 קיימה פ׳ שיעור גידול שנתי גבוה 
יחסית של התל״ג ( 6% לשנה). מאז 1968 שיעור הגידול נמוך יותר 
( 1.7% — 1968 ), בעיקר בשל הגידול האיטי בתפוקת התעשיה 
והמכרות. 

החקלאות (לרבות יעור ודיג) בם׳ היא המגזר הנחשל במשק. 

היא מעסיקה כ 50% מכוח־העבודה ותורמת לתוצר הלאומי כ 18% 
בלבד ( 1971/2 ). כ 68% משטח המדינה מיוערים, 18% מנוצלים 
למרעה טבעי ורק כ 10% מעובדים, לרוב בשיטות פרימיטיוויות. 
הגידולים באיזור האנדים, ובהם תירם, תפוחי־אדמה ושעורה, 
מיועדים לצריכה מקומית. באיזור החוף מרוכזים הגידולים בנאות־ 
המדבר, ועיקרם שלחין! מגדלים בהם קנה־סוכר ופירות (בצפון), 
כותנה וירקות (במרכז), תירם ומספוא לבקר (בדרום). ניצול היע¬ 
רות וגידול קפה רווחים במונטניה המזרחית. המיכון מועט (כ 12,500 
טרקטורים, 1973 ). במשק בעה״ח מרובים הלמה (ע״ע), המשמשת 
כבהמת-משא ועבודה, האלפאקה (לצמר), הכבשים והבקר. 

בשנים 1963 — 1971 היתה פ' ראשונה בעולם בתפוקת הדיג 
( 15.2% מכלל הדיג בעולם), שחשיבותו ליצוא רבה ביותר. זרם־פ׳ 
עשיר בדגה מסוגים שונים: עפיאן(אנצ׳ובי), פלמידה וטונה. מ 1972 
חלה ירידה תלולה בכמות המידגה בשל שינויים בזרם־ם׳. 

ם׳ עשירה במחצבים, בעיקר באזורי האנדים התיכוניים וה¬ 
דרומיים : בסרו־דה־פסקי, לה-אורויה ובטוקפאלה. פ׳ מפיקה ומייצאת 
בעיקר נחושת, עפרת־ברזל, זהב, כסף, אבץ, עופרת, אנטימון, 
וולפראם, ביסמות, מוליבדנום וקדמיום. בצפון־מערב פ׳ ובסלווה 
במזרח מצוי נ פ ט. הבעלות על המכרות היא בידי המדינה, המעודדת 
השקעת הון זר. תפוקת המכרות תורמת לערך היצוא כ 36% — 
ענף היצוא העיקרי של פ/ 

התעשיה בפ ׳ מבוססת על מפעלים לייצור מוצרי־צריכה לשוק 
המקומי: עיבוד דגים, טכסטיל, מזון ומשקאות, עורות, עץ, זכוכית 
ונייר. משנות ה 50 הוחל בפיתוח מתוכנן ומודגש של התעשיה 
הכבדה: עיבוד מחכות, ביח״ר למלט, מפעלים להרכבת מכוניות 
ותעשיה כימית! אולם עדיין יש פיגור אחר הצרכים ומרבית המו¬ 
צרים התעשייתיים מיובאים. כ 70% ממפעלי התעשיה מרוכזים באי־ 
זור לימה—קיאו. הממשלה מעודדת פיתוח והשקעה בתעשיות הב¬ 
סיסיות ובהקמת מפעלים באזורי-הפיתוח של פ/ 

כ 70% מאנרגיית החשמל מופקים במפעלים הידרו- 
חשמליים. 


פרו: כלכלה 


1973 

(')1961/65 

היחידה 

המוצר 

1.880 

1,487 

אלפי מונות 

תפוחייאדמה 

590 

490 

" 2/ 

תירס 

427 

324 

0 // 

אורז 

898 

807 

" /ב 

סוכר 

57 

47 


קפה 

149 

150 

// ע 

הימה 

165 

185 

// // 

שעורה 

4.325 

3,358 

" ראשים 

בקר 

17,200 

14,311 

// ח 

כבשים 

2,299 

7,090 

" מונות 

דגה 

5,648 

4,459 ( ג ) 


עפרת־ברזל 

220 

( 3 )199 

0 ׳ 4 

" נחושת 

199 

( 3 )154 

* 0 

עופרת 

( 2 )2.814 

( 3 )2,877 

קילוגרמים 

זהב 

( 2 )1,250 

( 3 )1,134 

טונות 

כסף 

414 

{ 3 )254 

אלפי מונות 

אבץ 

( 2 )1,428 

( 3 )1,023 

// 0 

מלס 

777 ( ־ ) 

( 3 )680 

טונות 

מוליבדנום 

1.003 

430 


וולפראם 

3,482 

3,268 (י) 

אלפי מונות 

בפס 

5,949 ( ־ ) 

( 3 )3,839 

מיליוני קו״ש 

אנרגיית חשמל 


( 1 ) ממוצע שבתי! ( 2 ) 1972 ! ( 3 ) רק 1965 ! ( 4 ) 1970 ! ( 5 ) ממוצע 1964/68 . 




97 


מת 


98 


קשיי ה ת ח ב ו ר ה בפ׳ הם, במידה רבה, המעכבים את התפתחות 
הכלכלה. יש בפ ׳ כ 50,000 ק״מ דרכים ( 1972/3 ), עליהן נעים כ־ 
390,000 כלי־רכב. אורך מסה״ב כ 2,100 ק״מ. בפ ׳ כ 40 נמלים, 
שהעקריים בהם בקיאו ובצ׳ימבוטה והם משרתים צי־דיג של 
כ 1,400 ספינות. נמלי־האוויר העיקריים הם בלימה ובפיסקו. 

בסחר־החוץ של פ׳ עודף במאזן המסחרי (מאז 1967 ). עיקר 
היצוא ( 1,047 מיליוןדולר, 1973 ): דגים ( 31% מערך היצוא, 1973 ), 
נחושת ( 19% ), סוכר ( 8% ), עפרת־ברזל ( 7% ), כסף, אבץ וכותנה 
( 5% כ״א), והוא מיועד בעיקר לאה״ב ( 29% ), גרמניה המערבית 
( 15% ), יפן ( 12% ) והולנד ( 7% ). עיקר היבוא ( 1,019 מיליון 
דולר, 1973 ) — מוצרי השקעה וצריכה. ומקורותיו: אה״ב ( 29% ), 
גרמניה המערבית ( 18% ), יפן ( 10% ), הממלכה־המאוחדת וקנדה 
( 5% מכ״א). 

יחידת המטבע: סול. 38.70 0 ו ל = 1 דולר של אה״ב. 

אב. כ. 

אמנות: ע״ע אינקה, אמנות, ענד 38 — 40 . 

היסטוריה. בעקבות כיבוש ממלכת האינקה (ע״ע) בידי 
פיסרו ואלמגרו (ו" ערכיהם) והוצאתו של אטהואלפה (ע״ע) להורג, 
הוקמה ב 1542 מסעם מלך ספרד, קרלוס 1 (ע״ע קרל ¥) מלכות- 
המשנה של פ/ היא כללה את כל דרום־אמריקה הספרדית, מפנמה 
ועד צ׳ילה, להוציא אח צפון־מזרת היבשת. תקופת המאבק בין הכוב¬ 
שים לבין עצמם, וביניהם לנציגי השלטון הספרדי, נסתיימה ב 1554 , 
ומכאן ואילך זכתה הארץ בממשל מסודר, שנציגו המוכשר ביותר 
היה המשנה־למלך פרנסיסקו דה טולדו (כיהן 1569 — 1581 ). הלה 
הוציא להורג ב 1572 את טופק אמרו 1 ( 6 ־ 31 !״^ 3€ ין 1 \ד), שליט 
ממלכת האינקה האחרונה ששרדה בוילקבמבה. מספר הספרדים 
שהתיישבו בארץ גדל, והם וצאצאיהם, הקריאולים, היוו את העילית 
החברתית, שפיתחה וטיפחה תרבות ואמנות (בייחוד בניה). הוקמו 
אוניברסיטות בלימה ( 1551 ) ובקוסקו ( 1597 ), מטעם הכנסיה. פ׳ 
הפכה למדינה השמרנית ביותר בדרום־אמריקה. מצב האינדיאנים 
היה בכי רע, וחוקים שנחקקו להגנתם לא יושמו. הם חויבו בעבודת 
כפיה ( 113 מ 1 , שראשיתה כבר בתקופת האינקה) בחוות חקלאיות 
ובשירות במכרות בגבהים גדולים ורוכזו ביישובים תחת פיקוח. 
בשל רעב, מחלות ודיכוי, נתרוקן רוב שטחה של פ׳ (ע״פ האומדן 
עד כדי 90% ) מהילידים תוך כמה דורות* מרד נואש אחרון של 
האינדיאנים בראשות טופק אמרו 11 ( 1781 ), דוכא באכזריות. אף 
שמתיישבים ספרדיים יזמו בם׳ גידול חיטה, גפנים וזיתים, היתה 
כלכלת הארץ מבוססת בעיקר על המחצבים שבתחומה. אוצרות הכסף 
שבהרי האנדים הפכו את פ׳ לאחת מנחלאותיה החשובות ביותר של 
ספרד; מתוך התפוקה העולמית השנתית הממוצעת (המשוערת) 
של 419,000 ק״ג בשלהי המאה ה 16 הופקו במכרות פוטוסי (הופעלו 
מ 1545 בערך, ובהם עבדו קרוב ל 100,000 איש) לפי אומדן 254,000 
ק״ג בממוצע מדי שנה. 

משפיתחו שטחי ספרד השונים באמריקה הדרומית דפוסים מש¬ 
להם, ונסתבר כי מבחינת ריחוקם לא ניתן היה לשלוט בהם מהבירה 
לימה, הם הופרדו מפ ׳ והפכו למלכויות־משנה נפרדות, גו־נדה־החדשה 
(ונסואלה, קולומביה ואקודור) ב 1739 , ולה פלטה (ארגנטינה, אורו¬ 
גואי, פרגואי וכן בוליוויה) ב 1776 . צ׳ילה הפכה ב 1778 עצמאית־ 
למחצה. בכך הונח היסוד למדינות דרום־אמריקה העתידות. 

משמרדו מושבות ספרד במטרופולין בראשית המאה ה 19 , היתה 
פ׳ האחרונה שהפכה עצמאית. חירותה נכפתה מהחוץ, ע״י הארגנ¬ 
טיני סן מרטין (ע״ע) ב 1821 . רק הנצחונות של בוליור וסוקרה (ע׳ 
ערכיהם), בח׳ונין (מ״*!!() ובאיקוצ׳ו ( 110 :> 11 :> 3 ץ\ 1 < 1824 ) הביאו 
לעזיבת הספרדים ב 1826 . נסיונות בוליוור לאחד את פ׳ עם קולומביה 
נכשלו ( 1827 ) וכן נכשל, בשל התנגדות צ׳ילה, נסיון הגנרל סנטה 
קרום לאחד את פ׳ עם בוליוויה ( 1839 ). מאז ועד היום לא הצליחה 



סרו: חורבות עיר האינקה במאצ׳ו פיקצ׳ו — סראה 0 \ האוויר 
(צילום ח/ ברמודס, . 0.4.5 ) 

פ׳ לגבש לעצמה משטר יציב ותולדותיה עוצבו בעיקר ע״י רודנים, 
בד״כ צבאיים, שנודעו רובם בתואר ״קאודל״ ( 11110 ) 0311 , מנהיג), 
שעלו בהפיכות, ולאחר שלטון של מספר שנים התפטרו, גורשו או 
נהרגו. עם זאת תמיד נשארה הארץ בהשפעת האוליגרכיה המקומית 
והכנסיה. 

ראשית ניצולם של מרבצי הגואנו (ע״ע) בחוף פ/ ואוצרות 
המלחת (ע״ע [ 2 ]) במדבר אטקמה הביאו לפריחה כלכלית בעזרת 
משקיעי־חוץ, כגון בנק דריפום בפאריס, אך בעיקר משקיעים בריטיים. 
בשל סכסוץ כספי פרצה ב 1866 מלחמה נגד ספרד (שלא הכירה 
מעולם בעצמאות פ׳), והצי הספרדי הפגיז את נמל קןאו. שביתת- 
נשק נחתמה רק ב 1871 . ב 1873 חתמו בוליוויה ופ׳ ברית כדי להגן 
על ענייניהן המשותפים (בשטח ניצול המלחת) נגד צ׳ילה, שהוקנטה 
במידה גוברת ע״י הגבלת השקעותיה בניצול משאביהן של שתי 
שכנותיה. ב 1879 פרצה מלחמה בין צ׳ילה לבוליוויה ופ׳ על מרבצי 
המלחת. כוחות פ׳ הובסו שוק־על־ירך ולימה נכבשה למשך שנתיים. 
משנסתיימה המלחמה בחוזה אנקון ( 1400611 < 1883 ), נאלצה פ' 
להעביר את שני מחוזותיה הדרומיים, טקנה ואריקה, לידי צ׳ילה. 
סכסוך טקנה־אריקה (ע״ע) נמשך עד 1929 , עת הוחזר איזור טקנה 
לפ ׳ . המלחמה בצ׳ילה הרסה את פ׳ מבחינה כלכלית, ובשל תהפוכות 
המשטר הפנימי שבה התאוששה רק לאט. ב 1912 הוענק שוויון מלא 
לכל הדתות. כיוון שתחומיה של פ׳ משתרעים על אזורים נידחים, 
בהרי האנדים עצמם ובמורדותיהם המזרחיים, התפתחו סכסוכי-גבול 
מרובים בינה לבין כל שכנותיה (מלבד הסכסוך התמידי עם צ׳ילה). 
סכסוכי־גבול, מהם אלימים. התעוררו לסרוגין עם אקואדור, קולומ¬ 
ביה, ברזיל ובוליוויה. ב 1917 הכריזה פ׳ מלחמה על גרמניה. בין 
שליטי פ' הנודעים היה אוגוסט( לגיד. ( 8163 ^ 1 ; 1862 — 1932 ) שהיה 
ראש־ממשלה מ 1904 , נשיא 1908 — 1912 ו 1918 — 1930 . הוא נודע 
בשחיתותו, אך בשטח יחסי־וזוץ הסדיר את סכסוכי פ׳ עם בוליוויה 
וצ׳ילה. מעין־מלחמה נגד קולומביה על מוצאה לנהר אמזונס בעיר 
לטיסיה, נסתיימה בנסיגת פ׳ ( 1932 ). בשנות ה 30 קמה בם׳ תנועת 

הקדמה הסוציאלית — 1411101103113 13 * 31 מ 0111013 ׳\ 116 * 11131 (!סי! 113023 ^. 

(. 14 .£.?. 4 !) בראשות איה דה לה טורה (ע״ע כרך מילואים), שע¬ 
תידה היתה להיאבק על שינוי המסגרות החברתיות במדינה במשך 
30 שנד. ללא הועיל. בתקופת הנשיא מנואל פרדו אי אורגטצ׳ה 
( 1889 — 1967 < 1£ ! 160 ג 8 * 1 ס ץ 3110 * 1 ?), שכיהן 1939 — 1945 , ניתקה 
פ׳ את יחסיה עם גרמניה, וניהלה סכסוך מזוין עם אקואדור (מ 1940 ), 
שנסתיים בהחלטת ועידת דיו דה ז׳ניירו ב 1942 להעביר לריבונות 
פ׳ חלק מאיזור יובליו המזרחיים של נהר-אמזונס. מימי מלה״ע 1 ! 
ואילך גדלה השפעת אה״ב בפ ׳ וחל רב פיתוח בניצול אוצרות הקרקע. 



99 


פרו — סרואסר, ז׳ן 


100 


אי־יציבות המשטר הפנימי נשארה בעינה אחרי 1945 . הנשיא- 
האזרחי בוסטמגטה ( 110 ו 10 ״ $13 נ! 8 * 1945 — 1948 ) הופל ע״י הגנרל 
אודריה ( 13 ־ 11 ) 0 ! 1948 — 1956 ), וכהונתו השניה של הנשיא פרדו 
( 1956 — 1962 ), נסתיימה בהפלתו ע״י הגנרל גוז־וי (ץ 00010 ). זה, 
הופל ע״י הגנרל לופס (. 2 ^ 10 ) ב 1963 . אותה שנה נבחר, 
בחפות הצבא, ם. בלאונדה טרי (׳,!!•־ס? 10 >״״ 8013 ) לנשיא. הלה 
ניסה לתקן את המבנה החברתי לטובת השכבות הנחשלות ופעל 
נגד ניצני תנועה פרו־קומוגיסטית בהרי האגדים. ב 1968 הופל ע״י 
הסיכה צבאית שהעלתה את הגנרל ח׳ואן ולסקו אלווארדו ("גע! 
3110 ־ 31 ^ 7013$00 \) לשלטון. הוא הלאים את מקורות הנפט (דבר 
שפגע באה״ב), החדיר את השפעת הממשל לכל תחומי הכלכלה 
דזם תיקונים חברתיים חשובים. ב 1975 בוצעה הפיכה ללא שפיכות- 
דמים ע״י האדם השני בשלטון, פראנסיסקו מוראלס ברמודס (־״ 13 ? 
02 נ> 1 ומ 1 ! 80 310$ -!ס 1 \ 01500 ), ששימש בתפקידים של רה״מ, רמטכ״ל 
ושר ההגנה, ואלווארד( הודח. כשר-אוצר בשנים 1969 — 1973 ביצע 
מוראלם ברמודס תיקונים במערכת הכספים והנהיג רפורמות אגר־ 
ריות ששברו את כוח האוליגארכיה השלטת. 

במשך תקופה ממושכת היה שיתוף־פעולה נרחב בין ישראל ום׳ 
בשטחים רבים (צבא, פיתוח מקורות מים, קואופרציה, תחבורה וכר). 
מאז שהפכה פ׳ למפיקת־נפט ולחברה ב״אופק", התקרבה לערבים, 
והיחסים עם ישראל התקררו. חיילים מם' השתתפו ב 1974/5 בכוח 
האו״ם שהוצב בין ישראל לבין מצרים וסוריה. 

נ. לורך, הבהר הלוחש, 1968 ! - 0/11/1/20 1 וז? €1 !ז 1 / ?!/ 7 , 14:1500 .( 

/ 0 $1 * 2$14 ז €0 * 111 / 0 /( 1115107 ,זזססמז? .מ ; 1957 [ס 110715 

י(.!*>) 30 ש 1 ן 8 13 ש 1 )ט 1 16 > 2 * 0 ? .[ ; 1963 , 5 ת€^ 0 .[ . 11 ;* 1959 , 1-11 

1 * 4 4 ) 7 * 71 * 2 1 ) ¥1151071 , 3116 §ס £35 ־ו 3 ׳\ .) 1 ; 1963 * 4 15 > 1€ ' 1 ז 6 ז€ 

.. 8 ; 1967 [ 0 /( 1125107 771 * 1404 * 11 ־ 1 י 6 ; 11 ? . 8 .? ; 1966 , 11 ז\- 1 

. 1971 , 115 * 171 * 112 [ 0 54 * 14 ^ 0071 * 12 ' 1 , 2 ת 11 מ 11 ןש 1 ? ; 1969 

0 . 6 . 

יהודים אנוסים ישבו בם' מראשית השלטון הספרדי. ב 1570 
הוקמה בס׳ האינקףזיציה (ע״ע) הרשמית, ועל פעולתה — ע״ע 
לימה. בשנות ההפוגה בפעילותה ( 1605 — 1625 ) נהרו אנוסים ומת¬ 
ייהדים רבים לם׳, אולם עשרם ומעמדם החברתי היו להם לרועץ. 
ב 1635 נתפסו 64 מהם ע״י האינקוויזיציה, 11 נשרפו ב 1639 , ביניהם 
מנהיג האנוסים בלימה, הסוחר העשיר, מנואל בטיסטה פרץ, והרופא 
פרנסיסקו דה סילווה. העלאות למוקד אירעו עד אמצע המאה ה 18 . 

ב 1870 הקימו כמה סוחרים ממרכז־אירופה קהילה יהודית בלימה, 

אך רובם היו מתבוללים שנישאו לבנות המקום והם או צאצאיהם 
המית את דתם. בשנות ה 80 החלו יהודים מצפון אפריקה להגיע לעיר 
איקיטום תוך ביקוש הקאוצ׳וק. ב 1909 הקימו שם 38 יהודים חברת- 
סעד. בשל קשיים כלכליים נטשו רבים את המקום, עם הזמן, והנות¬ 
רים התבוללו — אף שהוסיפו לראות את עצמם כבני העם היהודי. 
התעוררות יהודית חלה ביניהם ב 1950 , כשהוקמה במקום האגודה 
לקשרי תרבות בין ישראל לם׳. לאחר מלה״ע 1 הגיעו ללימה מאות 
יהודים מרחבי האימפריה התורכית, וממזרח אירופה — בעיקר 
מנ 1 בוסליצד. שבגבול רוסיה-רומניה. בשנות ה 30 וה 40 התיישבו 
יהודים בכמה ערי-מחוז בפ׳, אך רק בטדוח׳יו וארקיפה נוסדו 
קהילות. סוחרים יהודים התיישבו גם באיזור המכרות לה אוחייה, 
אולם במשך הזמן התרכזו רובם ככולם בלימה, בין היתר כדי 
להעניק חינוך הולם לילדיהם. בשנים 1933 — 1943 הצליחו מאות 
יהודים מגרמניה להגיע לם׳, למרות חוקי־הגירה חמורים למת. 
תכניות להתיישבות יהודית המונית לא התגשמו. ב 1973 היו בם׳ 
5,300 יהודים, פעילים בכל ענפי המסחר והתעשיה, באמנויות ובמק¬ 
צועות החפשיים. בפ׳ שתי קהילות אשכנזיות ואחת ספרדית, ולהן 
בי״ס עברי (נוסד ב 1946 ) וארגונים שונים. 

- 1421710 * 4 0(15.), €0171147114x1*$ ]1441x3 ) ת 1$33€50 .ן~לם 0 )\ 

־־מי/ז£ 1512 ^[ י(.!*>) 001100 .א , 14 ; 1966 , 112 — 109 , 12 * 2772472 > 

1*11** 172 142x72 44771*71*12, 1-11, 1971. 


פרי!/ שרל — 01-1-31111 ? 0131-10$ — ( 1628 — 1703 ), סופר צרפתי. 

פ/ שהיה הצעיר בארבעה אחים, כולם מפורסמים בדורם, 

למד משפטים. ב 1671 נתמנה חבר האקדמיה הצרפתית. שירו 0 ^ 1 
1 >ה 3 ז 0 10 510010 !10 1x11115 (״דורו של לואי הגדול״), 1687 , חולל 
את הוויכוח הציבורי הנודע 

בשם 30010115 105 > 0110 ־ 01101 

00101005 !״ 105 > !ס("ריב בין 
אוהדי הקדמונים ובין המת 
דרנים"), שהסעיר את הרו¬ 
חות עד 1715 לערך (וע״ע 
בואלס• דעותיו על יתרונם 
של ה״מודרנים" על סופרי 
ומדעני העת העתיקה הובעו 
בספרו -״ 3 0105 105 :^ 311 ־ 31 ? 
1011011105 ״ 105 ! 01 010115 

("הקבלות ביו הקדמונים ו¬ 
ביו המודרנים״), 1688 — 
1697 . אולם לעיקר תהילתו 
בספרות העולם זכה פ׳ בשל 
אוסף סיפורי האגדות 05 !״״€ 

0 ע 0 ' 101-01 ״ 13 ״ 10 ! ("סיפו¬ 
רים של אמא אווזה״), 1697 , 
ביניהם: "כיפה אדומה", "לכלוכית", "החתול במגפיים", "היפיפיה 
הנרדמת", "כחול-הזקן" ועוד. סיפוריו, שנשאבו לרוב ממקורות 
עממיים, מצטיינים בפשטות מקסימה. וע״ע ספרות ועתונות לילדים, 
עם׳ 421 . 

; 1914 ,) 7:0710 מס :) 771 ) 77104 :) 4 1 ) : 11 )/ 0110 !? 11 !ו 11 ?ז)ס< 0 1.0 , 011101 . 11 

0. 011511111, 0/1. 1965*; >1. 8011 * 00 , 1x1 00711(: 4( 7., 1969. 

פרואסר, זץ — 1-1-015530 ״ 103 — ( 1337 — 1400 ), כרוניססן 
ומשורר צרפתי. לאחר תקופת בחרות מוקדשת לחיי חצר 
ושירה יצא לאנגליה ( 1361 ) כמזכיר של פיליפה (גקת 111 ! 1 ?) אשת 
אדוורד 111 (ע״ע) ואם ה״נסיך השחור". ערך מסעות שונים באנגליה 
בהם אסף חומר היסטורי שהשתמש בו אח״כ לחיבור כרוניקות. 
ב 1369 חזר ם׳ לאנו ()!! 3 ״ 1131 ), ולבקשת רובר מנאמיר, אחיינית 
המלכד., פרסם את חלקה הראשון של הכרוניקה. אח״כ עבד בשירותם 
של ונצל, דוכס לוכסמבורג, וגי מבלוא, שמינה אותו( 1384 ) לכהונת 
כומר בכיר בשימי (ע 13 ״ 1 ! 01 ). 



איור ?,.כרוניקות״ יפל ז׳אז פרואסאר: טכח איכרים טורדים בעיר 10 — 1358 
(חספריה חלאוסית, פאריס) 



איור לסיפור "כחול־הוקז". הדפס-אכז 
כזאת א. דינייסח ( 1928 ) 




101 


פרואסר, ז׳ן — סרוכנם 


102 


יצירתו העיקרית $£ענ> 1 ב!ס־ו!ו 0 80 $ (״הכרוניקות״) — 4 ספרים 
אותם פרסם במועדים שונים. המצטרפים למסכת היסטורית שמתארת 
את תקופת מלחמת מאה השנים (ע״ע) בשנים 1327 — 1400 . בספר 
הראשון הרבה פ׳ להשתמש בכרוניקה של זץ לה בל ( 801 1031110 ) 
הפלמי, בייחוד בתיאור המאורעות שלפני 1356 , וכמוהו העדיף את 
תיאוריהם של עדי ראיה למאורעות ולקרבות עפ״נ מסמכים ארכיו¬ 
ניים. פ׳ ערך מספר פעמים את ספריו והתקין כמה גירסות שהשתמרו. 
בכרוניקה מוקדש מקום רב למסורת האבירות (ע״ע), לרוח ההרפת¬ 
קות ולמעללי גיבורים, המתוארים בפרוטרוט, ופחות לתיאור 
אובייקטיווי של התרחשויות דורו; כ״כ גטה להציג את האירועים 
בצורה אוהדת לפטרוניו השונים. שפתו עשירה וצבעונית במיוחד. 

פ׳ גם כתב פואמות אלגוריות לפי מסורת "רומן השושנה" (ע״ע 
גיום מלוריס) ורומן בחרוזים • 01131101 ^, ברוח הרומן הארתורי, 
רצוף הרפתקות אבירים. 

הכרוניקות של פ׳ נדפסו במהד׳ שונות. כל כתביו י״ל בעריכת 
ס׳ 1 ס 011 ס:ו 1 ס 8 10 > 1 זץ׳גש 80 8 \ .[ 3 29 כו״, 1863 — 1877 ; והכרוניקות 
בעריכת 01 ז 11 יג . 8 - 1 >נ 31 מץ 8.3 .ס - 81100 . 8 ב 13 כר/ 1869 — 

1957 . 

- 4 ה 170 (€ , 838110 .[ ; 1930 , 1 * 0 ? 1 )ח 0 71151€7 ס 0/17 :.*/ . 5 .£ 

. 1948 3 , 10 :!סרת 11 ^ . 1 \ :' 1948 ,?*?סק 7 * €7 ^ 411 } 71 ז 70 , 1€117 זן 4 

א. בו. 

פרובוס, מרקוס אוו־יליוס — $נ 1 < 01 ז? 01111$ ז 11 \/ 31x115 ^ — 

( 232 — 282 ), קיסר רומי. יליד סירמיום בפאנוניה. הגיע 
לעמדת פיקוד גבוהה בחיל־הפרשים בתקופת הקיסר אורליאנום 
(ע״ע). הקיסר טקיטום (ע״ע) מינהו לנציב ולמפקד הכוחות בסוריה 
ובמצרים, וחייליו המליכוהו לאחר רצח טקיטום ( 276 ). פ׳ רצה 
להשלים אח מפעלו של אורליאנוס שחידש את אחדות הקיסרות. 
אחרי נצחון על האלמנים הצליח ליצב מחדש את הגבול הצפוני־ 
מערבי של הקיסרות ליד הנהר רינוס. רבים מן הברברים יושבו 
בתחום הקיסרות או גויסו לצבא הרומי. פ/ שדרש משמעת חמורה 
מחייליו והטיל עליהם ביצוע עבודות ציבוריות וחקלאיות, נתקל 
במרידות תכופות, ולבסוף נרצח. 

465 ־ 2147 $€71 ! 7 * 41 ( ) 14 * 771€7 ( 1 ,־ 311501 ^ 19000 .£ 

1 ז #€1% 1€ ( 7 , 0605 .£ . 14 .ן ; 1952 0107€ 7 ^ 1771 ' 0 י ן 00 ען!ז\ . 0 ; 1909 

, 1965 2 €707 <[ £777 4€ ( 1 [ 0 

פרובידנס ( 00 ת 30 !׳\ 0 ז 8 ), בירח מדינת ר 1 ד אילנד, אה״ב, 179,000 

יתוש׳ ( 1970 ), ומוקד איזור מטרופוליטני המונה 795,000 
תוש/ ם׳ שוכנת בראש מפרץ נרגגסט (״ס 38305 זז 3 א), כ 40 ק״מ 
מהאוקיאנוס האטלנטי. נמלה עמוק־מים ודרכו עוברות רוב מכליות 
הנפט המגיעות לניו־אינגלנד. פ׳ היא מרכז תעשייתי ומסחרי, ובה 
מפעלי תעשיה למתכת, מכונות, טכסטיל, יהלומים ומוצרי גומי. בם , 
בת״ם גבוהים ואוניברסיטה (נוסדה 1764 ) ובה 4,500 תלמידים 
( 1973 ). 

יהודים החלו להתיישב בם׳ ב 1838 (ע״ע ניופורט). בעקבות 
מהפכות 1840 באירופה באו לפ׳ מהגרים יהודים, רובם סוחרי בגדים 
וחייטים מאירופה המערבית, ובמיוחד מגרמניה. ב 1854 נוסדה הק¬ 
הילה הראשונה, ״בני ישראל״. ב 1880 ישבו באיזור כ 150 משפחות 
יהודיות. עם ההגירה ממזרח אירופה גדלה הקהילה ונתפתחו מוסדו¬ 
תיה. ביהכ״ג הראשון הוקם ב 1890 . ב 1922 הוקמה הקהילה הקונסר- 
ווטיווית הראשונה. בם׳ כיום 7 בתכ״ג אורתודוכסיים, 8 קונסרוו- 
טיוויים ו 3 רפורמיים. 75% מהילדים היהודים מקבלים חינוך יהודי־ 
עברי. בם׳ פועלים ארגונים יהודיים רבים, ופעולותיהם מתואמות ע״י 
הפדרציה היהודית של רוד אילנד (ע״ע). ב 1973 ישבו בם׳ ופרווריה 
22,000 יהודים. 

1414771017 <[ 0 ? 4 ,^ 0077777714777 7 ( € 4015 [ .? ■ #€ 1 )£ ■ 07 , 111 ^ 15 ) 001 ,$ 

€€ז%( 1 : 4115 > 1777€74€ / 644/4511 [ ,ז 1€ > 15€11€1 )[ 00 . 0 ־ ס €1 ז 15 ) 1 ס 0 . 5 ; 1964 
. 1968 ,ץ 007717711417%1 7 ( €1015 [ 4 ) 171 $ €744140/1 0€71 


פרובנס (ססתס^ס■!?), חבל בדרום-מזרח צרפת, לחוף הימה״ח בין 
י נהר רון(ע״ע) במערב, לגבול איטליה במזרח ולאלפים (ע״ע) 

בצפון. כולל את המחוזות: ואר, בוש־ךה־רון, אוט־אלם, באס-אלפ 
ואלפ-מריטים. ייחודו באורח־חיים ים־תיכוני, שפיתח מסורת, שפה 
וספרות משלו (ע״ע פרובנסלית, לשון וספרות). מבחינה גאוגרפית 
ניתן לחלק את פ׳ ל 5 
אזורים: ( 1 ) עמק ה¬ 
רון, במערב, כולל את 
מישור קום( 05 ^. 0311 ), 
העמק האלוביאלי של 
הרון והדלתא הנר¬ 
חבת שלו. זהו איזור 
של חקלאות אינטנ־ 
סיווית; בדלתא יש 
ביצות ולגונות, בהן 
שוכן הפארק הלאומי 
של קמרג. ( 2 ) פ׳ ה־ 
גירית הנמוכה, בדרום ם׳ ובמערבה, בנויה רכסי־קימוט קצרים אך 
חלולים, המנותקים זה מזה ומשתרעים בכיית כללי ממזרח למערב, 
בין טילון לנהר רון. ( 3 ) פ׳ הגירית הגבוהה היא איזור־מעבר להרי 
האלפים הדרומיים, הבנוי רמות גיריות נרחבות, מוכות רוחות קרות 
בחורף, וצחיחות בגלל תופעות הקרסט (ע״ע) בהן. נהר ורדון, יובל 
הנהר דיראנם, חוצה איזור זה ביצרו קניון גדול. ( 4 ) בין הערים 
טולון וקאן ( 05 ״״ 03 ) מצויים גושים קריסטאלינים קדומים (מור 
ואסטראל), המכוסים יערות ארנים ואלוני-שעם.( 5 ) תוף-הים, הנקרא 
״חוף־התבלת״ 0610 — קוט ד׳אזיר) או הריווירה הצרפתית. 

החוף המבותר, המפורץ והססגוני ביותר הפך למוקד־משיכה לתיירות 
הבין-לאומית כבר בשלהי המאה הקודמת, גם בזכות האקלים הנוח 
בחורף. התעבורה בם׳ הנמוכה נוחה, וכן נוח במיוחד המעבר ממזרח 
למערב בין הגוש הקריסטאליני לבין ם׳ הנמוכה, בגלל התלם הרחב 
המצוי ביניהם. הניגוד הפיסיוגאוגרפי בין פ׳ הגבוהה לנמוכה מתבטא 
באכלוס ובשימוש בקרקע: ם׳ הגבוהה נחשלת לעומת פ׳ הנמוכה, 
שבה קיימות חקלאות אינטנסיווית ותיירות מפותחת, ובה נמצאות 
כל הערים החשובות (מרסי, אכם־אן־פרובנס, טולון, ניס, קן, וכן 
נסיכות מונקו [ע׳ ערכיהן]). עקב נטישת החלק הגבוה של פ/ 
מרוכזים 88% מאוכלוסיית פ׳ ברצועת־החוף — לעומת 48% לפני 
מאה שנה; אורח־החיים הים־חיכוני המסרתי של פ׳ (צאן, גפן, 
פירות) נשתנה בעשרות השנים האחרונות עם הנהגת עיבוד חקלאי 
אינטנסיווי ועקב השפעת בואם של צרפתים מאלג׳יר (אחרי 1962 ). 
התוצרת החקלאית משווקת במרכז הארץ ובצפונה. גידול פרחים 
משמש בסיס לתעשיית בושם (נים, גרס, (ע׳ ערכיהן]). ענף הקיט 
הפך עיירות וכפרי-דייגים לערי־קיט, כגון סן טרופה ( 8101102 ־ ] 53111 ) 
ואנטיב ( 05 נ 1 ; 1 "^). ד. ני. 

היסטוריה. בתקופה קדומה ישבו ליגורים (ע״ע) בתחומי פ׳, 
ובחופיה היו מושבות פניקיות (ע״ע מרסי* טולון). במאה ה 6 
לפסה״ג ירשו יוונים יוצאי פוקיאה את הפניקים, ויסדו עוד יישובים 
(ניקיאה [נים], אנטיפולים [אנטיב]). במאות ה 4 — 3 לפסה״ג חדרו 
קלטים מהצפון לם׳, ובמאבק אתם נעזרו היוונים של מסיליה (מרסי) 
ברומאים. ב 123 — 121 כבשו הרומאים את השטח וארגנוהו בפרו־ 
בינקיה גליה נרבוננסים! מהמלה פרובינקיה נגזר שמה של פ׳. 
בשלטון הרומאים התפתחו בם׳ ערים, בהן קולוניות של חיילים 
משוחררים שיסדו קיסר ואוגוסטוס, כגון: נמאוסוס (נים) אראוסיו 
(אורנז׳), ארלאטי (ארל) אקוואי סכסטיאי (אכס־אן־פ׳), נרפו 
מרטיוס (נרבון), טולוסה (טולוז), מנה (וין), ואלנסיה (ואלנס) 
ואדניו (אוויניון). לערים היו זכויות לטיניות, וכבר בימי אוגוסטוס 
היה לאיזור אופי רומאני. 



ניא נהר ואו במזרח פרובנס 


103 


פדובנם 


104 


בראשית המאה ד. 5 היתה ס׳ אחד האיים הרומיים הבודדים 
שנותרו בגליה, ושני דורות התגוננו תושביה מפני הויזיג 1 תים (ע״ע)! 
אחרי 476 סיפחוה הוויזיגותים לממלכתם. הנזירים במנזריהם, כגון 
מגזר לרן(״ 1 -^ 1 ), שמרו על מורשת תרבות יוון ורומא, והפיצו את 
הנצרות במערב אירופה. בעקבות מפלת הוויזיגותים בקרב ודיה 
( 170111116 : 507 ) השתלטו הבורגונדים על צפון פ׳ והאוסטרוגו׳תים 
על אזודי־החוף. ב 534 — 537 סופחה ס׳ לממלכת הפרנקים, אך שמרה 
על אוטונומיה פנימית בהנהגת פטריצים נושאי־משרות. במאה ד. 8 
תמכו סוחרי מרסי בערבים. ששלטו בספרד ובסחר בימה״ת, וזיקת ם׳ 
לממלכת הפרנקים התחפפה! המחוז נפגע כששרל מרטל(ע״ע) סיפחו 
מחדש לממלכת הפרנקים, אחרי נצחונו על הערבים בפיאטיה ( 732 ). 

בחלוקת קיסרות הקרולינגים ( 843 ) נמסרה ם׳ לקיסר לותר 
(ע״ע). נסיכים קרולינגים נאבקו עליה, עד שב 879 השתלט עליה 
1013 מרן, וכלל אותה בממלכת בורגונדיה תחתית (ע״ע בורגונדיה, 
עט׳ 964 ), ושושלתו שלטה בה עד 934 . חולשות הממלכה, עקב 
מלחמות תמידיות, אפשרו למוסלמים לכבוש את נמל פרגה ( 1611161 ?! 
884 ), ומשם פשטו על פנים־הארץ עד לשוויץ. ב 973 גירשם גי 1 ם 1 , 
רוזן ארלט (ע״ש ארל בירתה), ואיחד בשלטונו את רוזנויות ם׳ 
הדרומית ! הרוזנויות בצפון סופחו לקיסרות גרמניה ( 1032 ). 

במאות ה 10 — 11 עלו הערים, עקב חידוש הסחר בימה״ת, וגדלה 
חשיבותה של מרסי. לעומת זה נחלש, מראשית המאה ה 11 , שלטון 
הרוזנים, ומלחמות בקרב האצולה גרמו להתפוררות ולאנרכיה. הדבר 
אפשר לחזני ברצלונה וטולוז לחלק ביניהם את פ׳ ( 1125 ), אך 
כל המאה ה 12 היתה ם׳ שדה־קרב ביניהם. הערים ניצלו זאת, ונהיו 
לעצמאיות בהנהגת "קונסולים". במיוחד התחזקה מרסי, שכתוצאה 
ממסעי־הצלב היתה למעצמה ימית. מרסי תמכה ברחני ברצלונה— 
ארגון! אלה ניצחו את רוזני טולוז ( 1208 ), ופ ׳ נמסרה לידי הרוזן 
הקאטאלוני רמוזיברנגר 11 ( 1209 — 1245 ). בראש המינהל העמיד 
רמון־ברנגר שופט מ*)!!!), והארץ חולקה למחחות 

בראשות נציבים מטעם הרוזן, ולצדם שופטים וגובי מסים. בעזרת 
פקידים אלה הוכפפו לרחן האצולה והערים, פרט למרסי ששמרה 
על אוטונומיה, אף שהכירה בסוזרניות של הרחן ( 1243 ). יורשו 
של רמון־ברנגר היה חתנו שרל מאנדו (ע״ע! 1246 — 1285 ). הוא 
השלים את ארגון מוסדות הרוזנות, ביטל את הקונסולטים ומינה 
מפקחים על הערים ( 1811101:5 ׳!). עשרה של פ׳ אפשר לשדל לממן 
את מסע־הכיבוש של סיציליה ( 1266 )! פ׳ היתה לחלק מממלכה 
ים־תיכונית גדולה וכתוצאה מכך פרח סחרה. 

השגשוג פסק עקב מפלותיו של שרל במאבקו עם ארגון ( 1282 — 
1285 ), אבדן האי סיציליה והצורך לשלם כופר לפדיון שרל 11 
מהשבי. עקב המשבר התכנסה אסיפת מעמדות בם׳ ( 1286 ), ומש¬ 
תתפיה מינו רואי־חשבון והקימו אוצר מרכזי. מרסי נפגעה עקב 
חיסול ממלכת הצלבנים ( 1291 ), אולם ם׳ התאוששה במהרה עם 
העברת האפיפיורות לאוויניון ( 1308 ), שהוענקה לקלמנס ¥. אולם 
המלחמות הממושכות עם ארגון פגעו בכלכלה, והמגפה השחורה 
( 1348 ) ופשיטות כנופיות של חיילים־שכירים, שהשתחררו ממלחמת 
100 השבים, הרסו את הארץ. יש מעריכים שכ % מהתושבים מתו 
או היגרו מם , . המלך רנה 110110 ! 1434 — 1480 ) ניסה לשקם את 
הרוזנות, שאליה עבר אחרי שאלפ 1 נם 1 מארגון־סיציליה כבש מידיו 
את נאפולי ( 1442 ). במות רנה פרצה מלחמה בין טוענים לירושה! 
אחד היורשים, שרל, הוריש את ם׳ ללואי ^ X מלך צרפת ב 1481 . 
לואי התערב במלחמה בין היורשים וסיפח רשמית את פ׳ ( 1486 ), 
אך השאיר על כנם את מוסדותיה. בעת מלחמות־הדת היתה פ׳ 
זירת מאבק בין קתולים לפרוטסטנטים (ע״ע הוגנוטים). אחרי 1639 
לא כונסה אסיפת המעמדות עד לערב המהפכה בצרפת. לואי 7 ג^ x 
ביטל אח שארית הזכרות המיוחדות של פ׳. ב 1790 חולקה פ׳ ל 3 
דפרסמנים. ב 1791 סופחו נתלות האפיפיור, ובהן אוויניון, והוקם 


. דפרטמן רביעי! ב 1860 סופחה רוזנות ניס, והוקם דפרטמן חמישי 

?0*1 50 " , / 46 €* 1 ,ח 11 )־ז 3 ק X13 1*5 €<2?0*2 £, 1901; 

0. 4* 4 10 י ־ 61 ץש 1 ״ג 1 א x1 X^1* 5**01*, 111, 1908; £. 0. 

1*05 4*1£* ז 01 ז$*# ,־ 21161 ־ 831 .£ ; 1954 , 3 * 1 ^ 0 ^ 46 3 * 1 */ו * 

46 10 1*., 1969; / , . 3,1 ? 1 ( 1 / 0 ״ x51 (>121. 

0X1^1), 1975. 

אר< גר. 

יהודים. בספרות הרבנית נקרא פ׳ (פרוונצא) גם חלק של 
לנגד 1 ק (ע״ע, עמ׳ 931/2 ). קיימים ממצאים ארכאולוגיים יהודיים 
מסוף המאה ה 1 . התעודה הראשונה היא מארל (ע״ע), מאמצע 
המאה ה 5 . בסוף המאה ה 6 ישבו יהודים במרסי (ע״ע, עמ ׳ 483/4 ). 
במאה ה 13/14 כבר נמצאו יישובים רבים בפ ׳ שהיו בהם 80 — 100 
יהודים. המרכזים היהודיים העיקריים היו: גרבון, למל, ברה. מרסי, 
מונפליה, פושקייר, סולון וטרסקון. כ 1348 הגיעה האוכלוסיה היהו¬ 
דית בפ׳ לשיא משוער של כ 15,000 איש. מ 1215 ואילך ידועות תק- 
נות־קהל בפ/ שנתחברו בקהילות השונות ע״י חכמיהן. מאוחר יותר 
נזכרות חברות־צדקה ותקגות-חינוך. מסוף המאה ה 13 התקיימו, ע״פ 
דרישת השלטונות, מוסדות בין־קהילתיים לגביית המסים. מראשית 
המאה ה 15 היה פקיד מיוחד, " 1111£5 16$ > ■! 1 ן 10 ג׳\ז 15£ זנ 0 " , אחראי 
להגנתם ולשפיטתם. 

יהודי פ׳ עסקו בעיקר במתן הלוואות בריבית זעירה — משום 
שלא היה להם הון רב — ופעלו בתיווך ובסחר תבלינים וטכסטיל. 
בערים מסוימות היו רופאים יהודים 5% מכלל המפרנסים היהודים. 
לעתים קרובות היה יהודי רופא־העיר, אולם שכרם של רופאים 
יהודים היה נמוך מזה של הנוצרים. יהודי ם׳ גם עיבדו כרמים 
ושדות. פרטיים וכאריסות. 

שרל מאנז׳ו נטל מידי השליטים המקומיים, ובמיוחד מהבישופים, 

את השיפוט על היהודים, וב 1276 צמצם את כוח האינקוויזיציה 
לגביהם, אולם יורשו, שרל 11 ( 1309-1285 ), שב וגזר עליהם ב 1294 , 
ברוח הכמורה, את גזרת-הטלאי ואח האיסור להעסיק נוצרים ולשמש 
בתפקידים ציבוריים. בגירוש צרפת ( 1306 ) גבר הלחץ הכספי על 
יהודי פ׳. ב 1310 סירב המלך ר 1 בר לגרשם, כדרישת הכמורה, אך 
הקפיד על בידודם מהנוצרים. רבעים יהודיים צמחו באופן טבעי, 
אך ב 1341 הגביל המלך את ישיבת היהודים לרבעים אלה. פרעות 
ראשונות בהקף רחב פרצו ב 1331 ואח״כ ב 1340 , ולשיאן הגיעו 
ב 1348 — ימי המוות השחור — עת הושמדה, למשל, קהילת טולון 
(ע״ע). עקב כך צמצמה המלכה ז׳אן את מסי היהודים בחצי, למשך 
10 שנים, שבמהלכן( 1355 ) שוב פרצו פרעות, 

במאה ה 15 נשתפר המצב מיסודו. ב 1423 הגבה המלכה יולגדה 
על היהודים — בסדרת צווים — מפני מאסר או מעצר שרירותיים, 
המלך רנה חידש את תקפם ב 1443 , וב 1454 התיר את כניסת היהודים 
לכל ענפי הכלכלה וילפקידות ציבורית, הקל בגזירות והעניש על 
כפיה לשמד. 

ב 1481 אוחדה פ׳ עם צדפת, ממנה גורשו היהודים "סופית" 

ב 1394 , ואעפ״כ חודשו זכויותיהם ב 1482 . ב 1484 פרעו חבורות 
פועלים חקלאיים ביהודי ארל, אכם ומרסי, ואז החלה הגירתם, 
שגברה עם גבור הפרעות ב 1485 . מ 1484 תבעו גם הערים את 
גירוש היהודים. פרעות פרצו שוב כ 1493,1489 ו 1495 בעדים שובות, 
בהנהגת נזירים פרגציסקנים וכרמליתים. ב 1498 גזר לואי ^^ x 
גירוש כללי על יהודי פ׳, וב 1500/1 גורשו כ 150 יהודים. ב 16 
מקומות בחרו להשתמד, וכדי לפצות על אבדן מם־היהודים הוטל על 
המשומדים מם ״הגרים״. בראשית המאה ה 18 התפרסם בס׳ כתב- 
שנינה ״ 61166 ׳! 0 זין 16 > 111 > 11£ ן> 1 :) 1 זכ) " , שלפיו משפחות 

אריסטוקרטיות רבות הן ממוצא יהודי. בפרשה זו קשורה גם 
הפצתה של חליפת-המכתבים בין יהודי ארל ליהודי קושטא, 
המיוחסת למאה ה 15 , שלפיה מייעצים האחרונים לאחיהם להתנצר 
למראית-עין כדי להשיג עמדות-כוח ולהינקם מצריהם. 



105 


פרובנס — פרובנסלית, לשון וספרות 


106 


הקהילה הראשונה שחזרה ונוסדה בם , לפני המהפכה הצרפתית 
היתה במרסי. ב. בל. 

מקומה של ם׳ — בין המרמים הרוחניים של ספרד, איטליה וצרפת־ 
אשכנז — השפיע על תרבותה, סיפוחה לאימפריה הקרוליבגית קשר 
אותה, עד המאה ה 12 , למרכז הצרפתי—גרמני, אע״פ שהקשר המדיני 
עם מרכז זה התרופף כבר במאה ה 10 . הלכה פדובנסאלית בכתב יש 
בידינו בעיקר מהמאה ה 12 , אד כבר במאה ה 11 היתה לפ׳ השפעה 
תרבותית על ספרות ישראל, ובעיקר על התפתחות המדרש (ע״ע 
משה הדרשן). עם סיפוח חלק גדול של פ׳ לקטלוניה, בראשית 
המאה ה 12 , נוצר מגע ראשון בין חכמי פ׳ לחכמי ברצלונה ; בעק¬ 
בותיו החלו הראשונים לגלות עניין בפילוסופיה, מדעים ושפות. 
התפתחות זו הואצה באמצע המאה ה 12 עם בואם של ת״ח רבים, 
שברחו מפני אל־מודודון (ע״ע) לפ ׳ , ואז נתפתח בה המפעל לתרגום 
מיטב הספרות היהודית—ערבית (וערבית כללית) לעברית, בידי 
בני משפחת תבוז (ע״ע), י. אלחריזי (ע״ע) ואחרים. בתחום ההלכה 
הועמק המגע עם המרכז האשכנזי, אך ניכרה מאוד השפעת הס¬ 
פרדים, בעקבות חדירת ם׳ הרי״ף (לר׳ יצחק אלפסי (ע״ע]) ותורת 
בבל. בפ׳ נוצרה סינתזה מיוחדת־במינה בין ההלכה לבין ההשכלה 
החילונית, הפילוסופיה, הדקדוק והשירה. התעורר גם עניין רב 
במיסטיקה ום׳ היתה למוקד עיקרי גם בפולמוס הרמב״ם (ע״ע משה 
בן מימון, עם׳ 558 — 560 ). עד המאה ה 14 היתה פ׳ מקום־מפגש 
של שיטות אינטלקטואליות שונות ומרכז יהודי־רוחני תוסס. 

לתרבות היהודית־פרובנסאלית ייחוד רב בתו״י, בעיקר מבחינת 
פתיחותה הרבה להשפעות רעיוניות מן החוץ, תוך שמירה קפדנית 
על מסגרת יהודית שמרנית. הדבר ניכר היטב גם ביחם האידאי- 
הסובלני כלפי נכרים, המשתקף בספרי חכמי-ם׳. 

על ת״ח שבה, ע״ע: אברהם בן דוד מפושקיירה; אברהם בן 
יצחק; אברהם בן נתן הירחי > זרחיה הלוי גירונדי; יצחק בן אבא 
מארי: מאירי, מנחם; משלם בן יעקב: משלם בן משה. וע״ע מיה; 
לינל; פרסי; נדבון. 

על פרובנסליח־יהודית — ע״ע פרובגסלית, לשון וספרות. 

א. ש, אלבק, מבוא לספר "האשכול", תרצ״ב! א. ז. אשכלי, חליפת 

המכתבים בין יהודי ספרד וס׳ לבין יהודי קושסא ותולדות אנוסי פ׳ 

(ציון, י׳), תש״ה < ב. ז. בנדיקס, לתולדותיו של מרכז התורה בם׳ 

(תרביץ, כ״ב), תשי״א! הג״ל, למכלול לחכמי פ ׳ (ק״ס, כ״ז), תשי״א; 

< ץ? 51 ז 0 *ז . 1 ; 1928 , 367 — 249 , 5 )^ 4 !) 1 וז)ו 01 ז 1 > 11 , 0301311 .£ 

?זע))[ 81 } 11 ) 08 ז? [ס עז 41110 { 24 ) €11110 4$$((15 0/ 14( $0081 2x4 . 

, 1968 ,( ד\ , 1310 נ> 1 זס 1 ו) 0110 ) 1415 '!> $• 031110 ) 

פרובנסלית, לשון וספרות, הלשון הפ׳ היא לשון רומנית 
(ע״ע הדו-אירופיוית לשונות, עט׳ 568 ! רומניות, לשונות), 
שהתפתחה בדרום צרפת. מאז המאה ה 16 הפכה ם׳ לפסיפס של ניבים 
חסרי מעמד פורמלי. 

התנועה שקמה באמצע המאה ה 19 כדי להחיות את התרבות 
ואת הספרות ד,פ׳ לא זכתה להצלחה מרובה (ר׳ להלן, ספרות). כיום 
קיימת הכרה רשמית בפ׳ כלשון מחוזית, אך אין לדבר על תחייתה 1 
כל הפעילות מקומית ומחבדלת והניבים הולכים ודועכים. הפ ׳ שאינה 
קשורה לשום איזור מיוחד נקראת כיום אוכסיטאנית (״ 000113 ), 
וזהו גם השם שניתן לספרות שהתפתחה למן תנועת התחיה. ד.פ׳ 
קרובה ללטינית יותר מהצרפתית. מבחינה פונטית ניכרת הם׳ בעיקר 
בפתיחת יתר של התנועות, אף כי יש לה / 1/11 האנפוף הוא רק 
חלקי, וכל ההגאים האנפיים שומרים על יחידם; דו־תנועתיות מופיעה 
רק במקרה שה 6 וה 0 הפתוחות בלטינית עממית נפגשות ב 0/10 או 
׳!/£. ה 3 הלטינית נשארת בין אם היא מוטעמת ובין אם לא: 03613 
ולא 10 ׳\ 060 (עז). גם שאר התנועות הסופיות עדיין מבוטאות — 
עובדה המשווה לדיבור אופי מחותך ומלעילי מובהק. הדוגמה 
שצוינה לעיל מצביעה גם על שתי תופעות הגאיות השונות מן 
הצרפתית: 03 לטיני נשאר כמות שהוא ברוב הניבים והעיצור 


הלטיני <! לא עבר לחוכך. הוא הדין לגבי 10 ו ז שעברו ל 8 ר נ! 
כמו בלטינית עממית. לפגי 0 או 1 הפכה ה 0 ל 5 . מכוח היגוי ההגאים 
הסופיים אין צורך בכינוי הנושא לפני צורות הפועל: ,( 1 ) 03111 
03013 , 030135 (אני, אתה, הוא שר, שרה). בשימוש החי רווחות 
עד היום צורות העבר הלא-מורכבות ( 10 קמ! 51 3550 נן). התחביר 
קרוב לתחביר הצרפתי, אך אוצר המלים, בדומה למערכת 
ההיגוי והצורנות, קרוב יותר ללשונות הרומניות הדרומיות: היסודות 
חגרמניים מועטים בו יחסית, והוא עשיר מאד במספר מלים ובבי¬ 
טויים עממיים; יד המדקדקים לא שלטה בו כבצדפתית של המאה 
ה 17 , והוא התעשר בביטויים צרפתיים מתחומי הממשל והכלכלה, 
חיי התרבות והחברה המודרנית, שלבשו צורה פונטית וצורנית 
פרובנסאלית. 

בשם צרפתיח־פרובנסאליתמכנים את הניבים המרובים 
במשולש המשתרע בצרפת המזרחית, מסביבות העיר גרנובל לסנט- 
אטין ומשם לבזנסון ובמחוזות המערביים של שוויץ, כשמרכזי 
התרבות הם ליון וז׳נווה. בניגוד ליתר הניבים נמצאת באלה תשתית 
לכסיקאלית גרמנית-בורגוגדית ניכרת. 

,!) 51% ) 004 ) 21%5 ]%))י 01 )ק 21105 ק 5 ) 4 )ו 1 () 1 < 1110 \( )ז 11 ) 1 ז/ 8 ז 8 ז 0 , 1100131 .[ 

. 1941 — 1930 , 1-17 
מג. בג. 

קבוצת הניבים שהיו מדוברים בפי יהודי פרובאנס נקראת פ ׳ - 
יהודית. העדויות הקדומות לניבים אלה הם הלעזים שבם׳ "העי¬ 
טור" לר׳ יצחק (ע״ע) בן אבא מרי ממרשיליה, מהשנים 1170 — 1193 , 
בס׳ השרשים האנונימי הנספח ל״תנ״ך פרחי״ (ע״ע מקרא, עמ ׳ 297 ), 
ועוד. הטכסטים ששרדו הם קטע ממגילת אסתר (פורסם ב 110013013 , 
1892 0^x1 ) וסידור (כ״י) — מהמאות ה 14/15 . תרגש מגילת אסתר 
נכתב באותיות עבריות, אך אין בו שימושים עבריים. בסידור נשאת 
ביטויים עבריים קשי-תרגום (פאה, חטאת, וכד׳). בד״כ אין בתעתיק 
כדי ללמד על היגוי יהודי, מכל הנ״ל אין להחליט על קיומו של ניב 
פרובנסאלי־יהודי עצמאי—מעין מה שנמצא אח״כ ב- 031 ;>ז\ 0001131 
5510 , שם דיברו היהודים במאות ה 17/18 ניב ממוזג יסודות צורניים 
ופונטיים מעברית, פ׳ וצרפתית. ניב זה, ה 011130111 . דעך בעקבות 
מהפכת 1789 . ייתכן שמקור השם במלים "שפה יהודית" או "יהודית". 
דיבור בניב זה הושם בפי דמויות יהודיות בסאטירות שנכתבו פ׳ 
בידי לא־יהודים. הדוגמה הקדומה היא מהמאה ה 17 . הטכסט החשוב 
הוא הקומדיה ! 6310300 ! 0 ! 9310300 ( 1896 ; נוסח אחר: 1925 ). 
דוגמה קרובה מהווים שידי ה 017105 לאירועים חגיגיים מיוחדים 
( 1963 ), בהם באים לסירוגין משפטים בעברית ובפ ׳ . מחברם הוא 
מרדכי אסטריק (סוף המאה ה 17 ), ולשונם היא ניב קומטה־ונסן 
הטהור בתעתיק עברי. 

ז, שייקאווסקי, דאם לשון פון די יידעו אין די ארבע קהילות פון 

קאסטא־ווענעסען, 1948 ! -ס) 01 ז< 1 )%/ ! 0%1 ! 1 ז 8 \,( 0 :! 0 ז<[ 0 ! 14 , 3231 * 1.1 * 1 

. 1963 ,( 011 ? . 11 ... 613305 : 3112 ) 0001850 ) 0 103 חגותס 8 :מ!) 5 ) 81 ) 0 )/ $501 

ד.נ. ג. 

ספרות. מבין הניבים המדוברים במחוזותיה הדרומיים של 
צרפת, הידועים בשם הכללי 100 ! 130800 , לעומת ה 1011 ! 1302110 
של הצפון (ע״ע לנגדוק), היו שהגיעו, החל במאה ה 11 , לדרגת 
התפתחות של לשון ספרותית; מהם הביבים הלימוזיני הגאסקו׳ני 
והפרובנסאלי. הספרות הם׳ כוללת כל מה שנכתב בניבים אלה עד 
המאה ה 16 . 

אע״פ שנשתמרו קטעים משירה דתית שנתחברה במאה ה 11 , 
ראשית צמיחת הספרות הם׳ היתד. בשירתו הלירית של הטרובאדור 
הראשון, גיום £ט מפואטיה, בעשור האחרון של המאה ה 11 , ותור- 
הזהב שלה במאות ה 12 יוה 13 , ביצירותיהם של הטרובדורים 
(ע״ע). במאות ה 14 — ה 15 התחילה מתפתחת הכתיבה בפרוזה 
(רומנים, סיפורים, דברי־מוסר), וגם הכתיבה הדרמתית, בהשפעת 
מחזות הפאסיון והמיסטריות של צםון-צרפת. 

שירתם הלירית של הטרופאדורים פיתחה, מבחינת תכניה וצורו- 




107 


פרוכנסלית, לשון וספרות — פרוג׳ה 


106 


תיה, את יסודותיה העיקריים של שירת־האהבה במערב-אירופה עד 
תקופת־הרנסאנם ואף מעבר לה (ע״ע רנטה; פטררקה 1 שיקספיר! 
איטליה- ספרות; גרמנית, ספרות ז ספרד, עט׳ 345 , 403 ). רק חלק 
משיריהם של כ 400 טרובאדורים נשתמר בקבצים שהועתקו במאות 
ה 13 — 15 ; ידועים גם שמותיהם של כ 100 טרובאדורים אחרים 
שיצירותיהם אבדו כליל. ביו הבולטים במקוריותם במאה ה 12 היו 
מארקאברי ( 11 ת< 1 ב:״ 43 \), בשירתו הסאטירית; ז׳ופרה ריז־ל וברבאר 
דה ונטאדור, שהעמיקו את הנימה האישית בליריקה הקונוונציונלית; 
ברטראן דה בורן, בשיריו על נושאים היסטוריים < המשוררת קונטסה 
דה דיאה ( 013 3 (> 65$3 זמ< 0 ), ארנו דניאל ששירתו מעידה על יתר 
צורניות והרמטיות. בצד השידה הלירית החילונית פרחו במאה ה 13 
השירה הסאטירית והפיוט הדתי והמיסטי. מן הבולטים בתפנית זו 
היה פיר קארדנאל ( 11 ;חש(>ז 03 €ז! 6 ?). 

בניגוד לספרות צפוךצרפת. לא הצטיינה הספרות הם׳ בשירה 
אפית או בתחום הרומן החצרני. יצירתו המונומנטאלית (כ 40,000 
שורות) של הנזיר הפראנציסקאני מאטפרה ארמנגו (שז 131£ \ 
1 >ט 83 ת 1£ ז 1 ז£), בתחום ספרות־המוסר, ״ 31001 * 1 ; 1 ״ 131 עשז 8 00 ("קובץ־ 
תפילות לאהבה"), השפיעה השפעה רבה על הספרות הפ ׳ בתפניתה אל 
הדת והמסיטיקה. ב 1323 נוסדה בטולוז מעין אקדמיה (־ 1 * 531 ! 03 ), 
שביקשה להחיות את תפארתה של השירה הם/ ובמסגרתה נתחבר 
מעין ״שולחן עתר״ של התרבות הטרובאדורית, ז 3100 ׳ 41 03$ 

("חוקי [שירת] האהבה"). ממחזות הפאסיון והמיסטריות של תקופת 
זו יש לציין את החזיון על יום־הדין האחרון( 31 ז 6 ת 86 1111830360 ס 0 ), 
שהוא גם המחזה העשיר ביותר מיה״ב בהערות בימתיות (משחק, 
תפאורה, אביזרי בימה). 

, בראשית תקופת הרנסאנס בצרפת שקעה הם׳ כלשון קלאסית 
וספרותית. במאה ה 16 נעשו אמנם נסיונות להחיותה, אבל משכילי 
הדרום התחילו להשתקע בצפון־צרפת ולכתוב בשפתה. אעם״כ 
נתחברו בניבים הדרומיים השונים יצירות לא מעטות בתחום הספרות 
העממית — שירי־מועד, שירי-מוסר, פזמונים, קומדיות בורלסקיות — 
אך לא ברמת הלשון הם׳ הספרותית, וזאת עד לשלהי המאה ה 19 . 
להצלחה רבה זכה האב דאן־באטיסט פאוור ( 6 ז׳ 3$ ?; 1727 — 1783 ) 
בכתיבתו האפית־גרוטסקית ובפארודיות שלו על אנאיס ואודיסיאה. 

המהפכה ותנועת הרומאנטיקה עוררו תסיסה בקרב משכילי 
הדרום, שביקשו להחיות את האוטונומיה התרבותית של הדרום 
ולחדש את לשונו כלשון ספרותית. עם מבשרי "תנועת התחיה" נמנה 
אנטואן פאבר ד׳אוליוה %0 ח 1 סיג> €״!ל 3 ?; 1768 — 1825 ). משוררים 
וסופרים מאוויביון שהתאגדו בתנועה זו ב 1854 ועיבדו תכנית מגו¬ 
בשת, קראו לעצמם "פליברים" ( £5 -״ 6111 ?) ולתנועתם "פליבריז" 
(^זל!!^). מחשובי חבריה היו פ. מיסטרל. ת. אובנל (ע , ערכיהם) 
וז׳וזף רומאניי (:) £0110130111 ; 1818 — 1891 ). ואולם, במאה ה 20 , 
מול הלשון והתרבות של צפון־צרפת, אין סיכייי־הצלחה רבים 
לתנועת ההתחדשות ה״אוכסיטאנית". 

ם. לזר, קופידון, הגברת והפייטן (קשת, א). תשי״ס; .! 

2277 ) 2 * 17 * 507 017£ ) 5 '!// ,ץסזחבס( ; 1921 €1€71 \ 27 )' 1 40 2270 ) 177101 ) 47 ) 

; 1945 , 52£01£ * 18 111 ) 1771 1 ) 1 1 ) 277 £5 § 071 271£ > €11 ) 0 $0£51£ 2 ) 1 £6 

י \נ 4 סזקחזג 01 . 011 ; 1948 , 107£5 ) 1(2 !172£(1 46 105 1701x1 ,ז 36 )ן 1111 €[> .}א 
- #££10 , 1100110 10 ) . 4 ; 1953 ,?ה!) 011 ) 0 22117£ ) £7 1111 2 ) 1 ? 1 ) 7£ ! 570 ! 14 

,•!ג 32 ״ 1 ; 1961 , 101171 ) 1> ¥75 7* 701(1x1 ז 50 ת€׳\גס ; 1954 , 1 * 71(211X7 

,? 1 ') 511 *' 47*10117 (01171015 £1 ¥171 47*1075 (1(2715 1(2 111167(21117€ (111 X11 

; 1971 ,( 21 ) £72£7 § 1£71 * 17 ) 12% *ן ס״/) ,ז 1£ נ 1 ז 1£ > 1 ת€רר 11££1 ( 14 (. 03 ) . 111 ; 1964 
י 3£01£ ת\נ .־ 0111 - ] 31011 ״! . 6 ,'* 1967 , 271£ ) 0€€11 171£14£ ^ 1 14 ,: 60 .ק 

1*10X11>£1?£ 111510177 <16 1(2 1112£7(211(7€ 00<: 12(171 £, 1-11, 1970. 

מ. ל, 

פרוג, שמעון 1 שמואל ( 1860 , בוברובי־קוט [מושבה חקלאית 
יהודית בפלד חרסון, רוסיה] — 1916 , אודסה), משורר 
יהודי. בכוחות עצמו רכש השכלה יהודית וכללית. ב 1875 עבר לעיר 
חרסון. בין 1881 — 1909 ישב בפטרבודג ועבד במערכות העתונים 
היהודיים בבירה. משם עבר לאודסה, כתב בעתונוח הרוסית, היהודית- 


רוסית והיידית. יצר בעיקר ברוסית. והיה היהודי הראשון שכתב בה 
שירים על נושאים יהודיים. שיריו הליריים־עממיים הביעו את סבל 
היהודי בגלות ואת געגועיו לארצו, ועוררו נימים חבויות בלבות 
היהודים ששפתם כבר היתד! רוסית. שיריו תורגמו, בידי מתרגמים 
שונים, ליידית ולעברית, והושרו בתפוצות ישראל השונות, כגון 
שירו "הכוס", שיסודו באגדת־עם יהודית(נכתב בהשפעת הפוגרומים 
של 1881 ; תורגם ליידית בידי י. ל. פרץ ולעברית בידי י. קפלן). 
פ׳ כתב שירים גם ביידית, ומהנודעים שבהם, "זאמד און שטערך 
("חול וכוכבים") ו״האט רחמנות" ("רחמו"), שנתחבר לאחר הפוג¬ 
רום בקישיניוב ב 1903 . יש בשיריו מטענות העם כלפי האל על גורלו, 
אד גם נימה של עידוד, בעיקר, לנוכח תנועת חיבת־ציון והציונות, 
כגון השיר ״שולמית זינגט״ (״שולמית שרה״). בסוף ימיו כתב 7 
שירים בעברית. פ׳ כתב גם פואמות, אידיליות ובלדות (בעיקר 
ברוסית, אך גם ביידית), על נושאים מהתנ״ך, מאגדות חז״ל ומסי- 
פורי־העם, וגם סיפורים — במיוחד מן ההווי היהודי — פליטונים 
ודברי סאטירה. פ׳ גם חיבר ברוסית ספר בשם ״אגדה״ ( 4 חלקים, 
1910 ), על-יסוד "ספר האגדה" של ביאליק ורבניצקי. שירתו השפיעה 
הרבה על השירה היהודית-רוסית שלאחריו, על השירה היידית 
(ד. איינהורן, יהואש. מאני לייב ועוד) ועל שירתם של ח. נ. ביאליק, 
ש. טשרניחובסקי, ד. פרישמן, י. לרנד, ש. ל. גורדון ואחרים. 

כל כתביו ברוסית הופיעו ב 3 כר׳ ( 1905 ); וביידית — ב 2 כר׳ 
(תרס״ד, עם הוספות ב 1910 ). בעברית הופיעו שירי פ׳ בתרגומו 
של י. קפלן, תרנ״ח/ט, בצירוף תולדותיו מאת ר. בריינין (א׳—ב׳, 
תרע״ד 2 ), וכן בתרגומו של א. לוינסון, בצירוף שיריו העבריים- 
המקוריים הבודדים של פ׳(תש״א); סיפוריו, בתרגומו של י. ספיבק, 
הופיעו בתשט״ז. — ע״ע יידית, עם׳ 802 . 

י. ח. רבניצקי, דור וסופריו, א׳, ק״ם—קס״ס, תרס״ז. וכן במבואות 
לכתביו הנ-ל; ז. רייזען, לעקסיקאן פון דער יידישער ליסעראטור, ג׳. 
138 — 162 , תרפ״ט 2 ! א, לוינסון, ש. ש. ם׳ (בתוך: שירי ש. ש. פ׳}, 
תש״א; י. פיכמן. בטרם אביב, 73 — 79 , תשי״ט; י. ישורין, ש. ם. ניב- 
ליאגראפיע, 1960 ; י. סלוצקי, העיתונות היהודית-הרוסית בסאה 
התשע-עשרה (מפתח בערכו), תשל״א: ,ק׳גקפי , 10 מס 8 ס 4 מוזק 46 . 0 
, 1913 , 456/8 ,מ 638 ת 0 ד 0 נ 1 ע 11 ו£ 433 וס £0 ק £8 

מל. ר. 

פרת׳ ה ( 8 13 נ״ 6 ק), בירת מחוז פ׳ ( 6,334 קמ״ר; 553,000 תוש׳) 
וחבל אומבריה (ע״ע), במרכז איטליה. שוכנת באיזור גבעות, 

סמוך לעמק נהר טיבר, כ 131.600 תוש׳ ( 1972 ). פ׳ משמשת מרכז 
לשיווק התוצרת החקלאית של סביבתה ובה בתח״ר לממתקים, נייר 
וחפצי אמנות (קרמיקה). העיר מצטיינת במבנים של שלהי יה״ב 
ונשתמרו בה שרידי הומות ושערים מהתקופה האטרוסקית. האוניבר¬ 
סיטה נוסדה 13071 ובה 16,272 תלמידים ( 1973 ). 

אמנות. ם׳ היתד. מרכז אסכולת־הציור האומברית. מיטב 
האמנים של אסכולה זו בנו בה ועיטרו בפרסקים ובפסלים את 
כנסיותיה מכל התקופות: כנסיית אנג׳לו הקדוש (מאה 6 ) ; כנטיית 
פייטרו הקדוש ( 1000 בקירוב); קתדרלת לורנצו הקדוש ( 1345 — 
1490 ); וכנסיית דומניקו(מאה 17 , ע״ג שרידים של כנסיה גותית 
שממנה נשתמרו חלונות צבעוניים). — בניית המזרקה הגדולה 
(; 4 ת 0 ; 388 ^ן ב״״״ס?) שבכיכר העיר הושלמה ב 1279 ע״י ניקולה 
וג׳ובגי פיזנו (ע׳ ערכיהם). אולם־המועצה שב״פאלאצו קומונאלה" 
( 1293 — 1443 ) מעוטר פרסקים מאסכולת פייטרו* קאוואליני, מן 
המאה ה 13 . ה״קולג׳יו דל קאמביו״( 1452 — 1457 ) כולל יצירות אמ¬ 
נות אומברית, ובהן פרסקים של פרוג׳ינו ושל רפאל. שניהם עיטרו 
גם את כנסיית סאן סורו. 

היסטוריה. פ׳ ( 11 $ 13 ״ 1 :>? בתקופה העתיקה) היתה מלכתחילה 
עיר אטרוסקית. ב 216 וב 205 לפסה״נ הצטרפה לרומאים במל¬ 
חמתם בחניבעל. הרומאים כבשוה ב 40 לפסה״נ. ב 348 השתלט 
על ם׳ טוטילה, מלך האוסטרוגותיס. ביה״ב נהרסה פעמים אחדות 


109 


סרוג׳ה — מדורון, פייר ז׳וזן* 


110 


במלחמות בשכנותיה. ב 754 עברה לשלטון האפיפיורים. ב 1797 לכדו 
הצרפתים את העיר. רעשים פקדו אותה ב 1832 . 1838 ו 1854 . 
ב 1859 כבשוה האוסטרים. לאחר מרד־סרק ב 1859 התאחדה עם 
פימונטה ב 1860 . 

רו 

; ג 1959/60 , 11 1 , 1860 11 ) £1711 1 ־ 01 ) 41 ) 4 .*/ 41 1 ) 3221, $10x1 ח 80 

. 1964 171 ) 14$ 071 ) 1 * £1x1 ־ ) 1 ! 7 , 6 וו 10 ו!חר 01 ן . 1 \ 

אין ידיעות על תחילת התיישבות היהודים בם׳• ב 1279 הוצאה 

פקודת גירוש נגדם, שכנראה לא בוצעה׳ ויהודים המשיכו לשבת 

בס׳ כשעיקר עיסוקם הלוואה בריבית. ייסוד הבנק הנוצרי בעיר 

ערער את מצב היהודים והם גורשו ב 1485 . הם שבו וגורשו מספר 

פעמים ( 1569 , 1587 , 1593 ). בשנים 1547 — 1551 סיימו כמה יהודים 

לימודי רפואה באוניברסיטת ם/ כיום מצד קומץ יהודים בם׳ והס 

משתייכים לקהילה היהודית ברומא. 

ם. רות, תולדות היהודים באיטליה, 1%2 ! -הס? 41111 !$ , 6111 * 31 ? 

. 1891 , 010 ;>)! ^^ 7 \ 7. 401 \111 01 X מ* 1 )( 6 ) 11 <$) 4 ?ה 4 1 x 10 

פרוג׳ינו — 611181110 ?! כינויו של פיטרו די כריסטופורו ונוצ׳י 
( 1 :);) 11 ת 1 ז ¥2 סזס£ס 151 ז 0 11 ) 1611:0 ?) — ( 1448 [?]— 1523 ), 

צייר איטלקי. ם׳ היה, קרוב לוודאי, בצעירותו תלמידו של פירו 
דלה פרנצ׳סקח (ע״ע)! בראשית שנות ה 70 עבד, כפי הנראה, 
באולפנו של ורוקיו (ע״ע) בפירנצה. לצד בוטיצ׳לי, גירלנדיו' ואח¬ 
רים, צייר ב 1481/2 פרסקים בקאפלה הסיפסטינית, בהם ציורו "ישו 
מוסר את מפתחותיו לפטרוס הקדוש", המגלם כבר את תכונות 



פרונ׳ינו: ייפו סוסה את ספתחותיו לפטרום 1482 . ההאפלה הסינסטיניח, רוסא 


היופי, הסדר והפשטות המציינות את כלל־יצירתו. הפרסקים מתקופת 
שהותו בפירנצה ב 1493 — 1496 (כגון "הצליבה" שבכנסיית סאנטה 
מאריה מאדאלנה דה פאצי) נמנים עם יצירותיו החשובות. ב 1506 
השתקע ס׳ בפדוג׳ה (ע״ע)! שם הוסיף לצייר על נושאים דתיים, 
שנימה של דקורטיוויות. רגשנות ורכרוכיוח השתלטה עליהם. 

פ׳, שנמנה עם אסכולת אומבריה, היה ממבשרי סגנון הרנסאנס 
המאוחר. סגנונו מאחד את השפעת הרישום הבוטח של סיגיורלי 
(ע״ע) בנוסח הצבת הדמות על רקע של נוף אידילי — בדומה 
לציירים הפלמים, או ארדיכלי — בדומה לסיח׳ דלה פרנצ׳סקה. 
פ׳, שהיה מורו של רפאל ( 1500 — 1504 ), השפיע השפעה מכרעת על 
התפתחותו האמנותית של תלמידו! רפאל שאל ממנו את הצבעוניות 
הבהירה והשלווה ואת שיטת העמדת העצמים במרכז הקומפוזיציה 
וחלוקתם לעומק חללה. 

יצירותיו החשובות מצדות בערים שבהן פעל: רומא, פירנצה 
ופרוג׳ה. 

1 ) 4 %10 ) €011 1 ) 4 1111 !) 007 0/1 // ,שז €11 ^ 11 גזג 0 . 0 - 

. 1969 1 ) 4 18 )?? 1 זז 0 ) ,(, 611 ) ג:>$ג$€וחנ 0 .£ ; 1955 , 10 '< 11 ז 001 

פרוגסטרון, ע״ע הפך#ה פנימית, עמ׳ 119 — 120 ! וסת, 

עט׳ 446/7 ! מין, עמ׳ 270 — 272 . 


(ה) פרוגרסיוית, (ה) 3 פלגה, מפלגה צייוניח בישראל בשנים 
'' 1948 — 1961 . היא' נוסדה בעקבות איחוד ה״עובד הציוני". 

שמרבית חבריו היו בוגרי תנועת־הנוער של הציונים הכלליים(ע״ע) 
באירופה, "העליה החדשה", ארגון עולים ממרכז אירופה, וציונים 
כלליים א׳, שתמכו במדיניותו של וייצמן ונתמזגו בשעתם עם 
ה״רדיקלים" מיסודם של י. גרינבדם (ע״ע), ד״ר מ. סולוביצ׳יק 
(ע״ע סוליאלי) ונ. גולדמן(ע״ע).המה״פ היתה חברה ב״קונפדרציה 
העולמית של הציונים הכלליים". היא דגלה במשטר של דמוקרטיה 
פלוראליסטית, שבו פועלות היזמה הפרטית, הממלכתית והשיתופית 
תוך שותפות! בהגנה על זכויות הפרט ודפוליטיזציה של מנגנון 
הממשלה! בביטול הזרמים בחינוך! בייסוד לשבות עבודה ממשל¬ 
תיות וביטוח בריאות ממלכתי! ובביטול כל צורה שהיא של כפיה 
דתית. — אל המה״פ מסונף מגזר התיישבותי המקיף כ 80 קיבוצים, 
מושבי עובדים, כפרים שיתופיים וכפרי נוער■ ה״עובד הציוני" הוא 
סיעה עצמאית בהסתדרות הכללית של העובדים (ע״ע) מאז 1935 . 

מספר צירי המה״ם בכנסת הראשונה — 5 , ברביעית — 6 . היא 
השתתפה ברוב הקואליציות הממשלתיות עד 1961 , ויו״ר המפלגה, 
פנחס רוזן (ע״ע) — היה שר־המשפטים. 

ב 1961 התאחדו המד,"פ והציונים הכלליים והקימו את המפלגה 
הליברלית בישראל שהיתה מיוצגת בכנסת החמישית ע״י 17 צירים. 
ואולם ב 1965 , משיצרו הציונים הכלליים, יחד עם חרות, אח גח״ל 
("גוש חרות־ליברלים"), הקימו יוצאי המה״ם את המפלגה הליברלית 
העצמאית. בכנסת השמינית היו למפלגה זו 4 צירים ו 2 שרים 
בממשלה. המפלגה מסונפת לאינטרנציונל הליברלי. 

3 רודון, (£'!* — 100 ( 1 ) 1011 ? 1 (נןש 05 / 6 זז 16 ? — ( 1809 , 

בזאנסון — 1865 , פאריס), הוגזדדעות סוציאליסטי צרפתי, 

מאבות האנרכיזם (ע״ע). ם׳ היה בן פחח ובצעירותו עבד בבית- 
דפוס. למד בעצמו עברית, יוונית, לאטינית ותאולוגיה. ב 1838 זבה 
במילגה שאפשרה לו ללמוד בפאריס, ושם התוודע למרכם, בקונין 
והרצן (ע׳ ערכיהם). 

ספרו, ? 13 ש 11 !> 651-06 ' 1 ! 0 (״הקניין מהו?״), 1840 , 

זיכהו תוך זמן קצר בפרסום רב. בספר כלול המשפט הנודע, "הקניין 
(הפרטי) הוא גנבה״! למעשה אין בו שלילת הרכוש הפרטי, אלא 
רק של אותו חלק שנרכש תוך ניצול כלכלי או דיכד מדיני. בתהליך 
התגבשות רעיונותיו גילה פ׳ התנגדות חריפה לקומוניזם, שלא נפלה 
מהתנגדותו לקפיטליזם. פ' חשש מהתערבות המדינה בחיי הכלכלה 
ושלל הלאמה. בספרו , 5 506 ) 6001101111 13 ז 10 ז 110 ) 3 ז 1 ת 00 165 ) 6 ת 81£1 ץ 5 
6 ז 156 מ! 13 016 10 ו 1 <ןס 5 ס 11 ו(נן סס ("שיטת הסתירות הכלכליות, או 
פילוסופיה של הדלות״), 2 כר׳, 1846 ׳ הטיף להקמת חברה חפשית, 
מורכבת מעדות יצרניות עצמיות, המתאמות את יחסיהן בעזרת 
"אשראי חפשי" ו״בגק של העם". במערכת זו, שכונתה בפיו "מוטוא־ 
ליזם", יהיה, לדעתו, לשלטון המדיני תפקיד מזערי. רעיונותיו זכו 
לביקורת חריפה מצד מארכם בספרו "דלות הפילוסופיה". 

בספרו 681156 1 13115 ) 61 ח 10 ) 111 ס׳\ 6 ז 13 01305 1151106 [ 13 ש 0 ("על 
הצדק במהפכה ובכנסיה״), 3 כר', 1858 , ביטא את סלידתו מכל דיכוי 
וסמכות — דתית, מדינית וכלכלית. לדעתו, הכוח החיובי בחברה 
מצד בעדה החפשית, בה מצטרפת חמת הפרט לכושר־ההכרה הקי¬ 
בוצי, בהתאם לעקרון, שכונה בפיו "המטאפיסיקה של הקבוצה", 
שכוח הקבוצה גדול מצירוף הכוחות של הפרטים. 

במהפכת 1848 נבחר פ׳ לביה״ג. גסיוגו להגשים את רעיונותיו 
ולהקים בנק כרוחו נכשל באיבו. אותו זמן התנגד ם׳ ליזמתו של 
לואי בלן (ע״ע) להקים מפעלים תעשייתיים־קואופרטיודים בעזרת 
הממשלה. ב 1849 נאסר, אך המשיך בכתיבתו. ב 1852 שוחרר. בשנים 
1856 — 1862 שהה בגלות בבלגיה. 

פ׳ לא היה מהפכן מדיני, ולדעתו ההתפתחות הרצדה עשדה 



111 


פרודון, פיר ז׳וזף — פרודיקום 


112 


לבוא בדרך אוו׳לוציונית, בן סבר, שתשומת־הלב לתפישת השלטון 
עלולה להביא לתאוות שלסון־לשמו. בספרו האחרון 3611£ (! 03 13 06 
5 :״£״ 0117 0135565 * 16 > £נ 11 >ו 0111 ק ("על פשרם הפוליטי של מעמדות 
העובדים"׳), שהופיע לאחר מותו ב 1865 , דיבר על חברות־עובדים קואו־ 
פדסיוויות ועל התגבשות "פדראטיווית" של אירופה, ובו הגדיר את 
האידאל שלו כ״אנרכיה", שבה אין "שלטון אדם באדם בצורה כלשהי". 

בכינוס האינטרנציונל הראשון(ע״ע) רבו הוויכוחים בין תלמידי 
פ׳ לחסידי מארכם ובאקונין. לס׳ לא היתד, השפעה רבה על המפלגות 
הסוציאליסטיות של שלהי המאה ה 19 , אך השפעתו היתד, רבה על 
הסינדיקליזם (ע״ע) והתנועה הקואופרסיווית. משהו מרעיונותיו 
מצוי בתפיסות החברתיות של מייסדי התנועה הציונית־סוציאליסטית. 

פ׳ היה שוגא־יהודים, אף שבסביבתו לא נמצאו יהודים רבים. 
היהדות התמזגה בתפיסתו עם נשך וניצול טפילי. 

מ. בובר, נתיבות באוטופיה. 30 — 41 , תש״ז! א. זילבדנר, הסוציאליזם 
המערבי ושאלת היהודים. 67 — 77 , 1955 ! ג. ד. ה. קול, תולדות 
המחשבה הסוציאליסטית, א׳. 171 — 185 , תשט״ז! 1 '.<! ,:>בי 1 נ 101.1 > . 9 
,.?./. 1 ז ,; 0001 ^ 00 ^ . 5 ) ; 1948 7 ,,!ח 0011£3 .£ ; 1945 ,)<<וו 1 ח 4 ו 1 ] 1 י 1 ו/) ־>/ 

551 ? 1 > 6x7056 ה 14 01/66 , 0614066 5011 , 016 30 ,*י/ , 1/11011 ־ 0111 . 0 ; 1956 
; 1969 ,, 7 ■ [, 7 [ס 15 /^ 7/1014 7011/1601 7/16 ,ז 10 ו!מ ; 1965 , 6 /^ 10507 /^ 7 

. 1970 , 11 ־ 1 , 65/1011 ^ 014/0 / 6 7114601156616 ,. 7 , £411021 .ן 

א. לי. 

פרודיה (יוד 1 ) 951 >ק 01 מ — שיר היתולי, פ׳), חיקוי של יצירה 
ספרותית, בםר 1 זה או בחרוזים, שצורתה ונוסחה המקוריים 
נשמרו, אך תכנה שוגה למגוחך ביותר, מלעיג ומבדח. הפאר 1 דיססן 
משתמש בכל אמצעי ההגזמה, בסירוסי־לשון של היצירה שאותה 
הוא מחקה בדפוסי־סגנון משונים ואבסורדיים. הלעג בם׳ אינו בא 
לתקן או לסהר אלא רק לבדר ולעורר אסוציאציות תמהוניות. — 
לפעמים הס׳ היא חלק של יצירה רצינית. 

אף שאריסטו הצביע על הגמון מתאסוס (המאה ה 5 לפסה״נ) 
כאבי הם׳ היוונית, אפשר להניח כי קדמו לו אחרים: הם׳ בנוסח 
הומרוס, "מלחמת הצפרדעים והעכברים", והם׳ לשירת הלמרוס מאת 
היפוגכס (ע״ע). אריסטופנס חיקה חיקוי פארודי את איסכילום ואת 
אוריפידם. אבי הם׳ הרומית היה פרסיוס (ע״ע). ביד,"ב נכתבו ם" 
לטכסטים חילוניים ודתיים! במיוחד הרבו הגולירדים (ע״ע) להש¬ 
תמש בטכסטים מקודשים. כסאטירה שימשה גם ד,פ׳ נשק למלחמה 
בממסד הקתולי בימי הרנסאנס והרפורמציה. "איגרות האנשים 
החשובים״(נמ!ז 0 סז 1 \ 1$10136 נ!£< המאה ה 16 ), שכוונה 

נגד הסכולססיקה, היתר, גם פ׳ לכתבי הכמרים והנזירים. "הסגנון 
המאקארוני״ של ת. פולנגו (ע״ע) במאה ה 16 שימש פ׳ לאפיקה 
הנשגבת. ב״דון קיחוסה" של סרוונטם ניתן לראות פ׳ לספרי האבי־ 
תת. כמעט בל הסופרים הגדולים בספרויות אירופה, ובהם שיקספיר, 
מילסמ וגתה ("שמחות ורתר הצעיר" לפ. ניקולי; ע״ע), שימשו 
נושא לפ ׳ , ורבים בחרו לכתוב בצורה ספרותית זו: ראבלה, סקארון 
("ורגיליום המחופש"), בואלו ("העמוד"), וולטר ("הבתולה מאור־ 
לאך, על ז׳אן ד׳ארק), פילדינג (לספרו של ריצ׳ארדסון), ג׳ימז 
והורס סמית ומכם בירבום. גם יצירתו של ג׳ימז ג׳וים, "אוליסס", 
יכולה להחשב פ׳ ברמה אינטלקטואלית גבוהה. — וע״ע סטירה. 

ראשית הם׳ העברית נעוצה בשירת יה״ב. כנושאיד, שימשו 
פרקי תנ״ך, ספרות חז״ל, פיוטים ותפילות, הגדה של פסח, כתובות 
וכד׳. בגלל קדושת טכסטים אלה נהגו בהם כבוד רב בכל הזמנים, וע״כ 
מאוחרות, יחסית, תחילותיה של הם׳ העברית. ניצניה מצויים בשירי־ 
החול של אברהם אבן־עזרא(ע״ע), אך הס" המלאות הראשונות הן 
של יוסף זבארה (ע״ע). ב״תחכמוני" לאלחריזי(ע״ע) יש פ" אחדות, 
אחת מהן על "שיר הפרעוש" של אברהם אבן עזרא. מתוך ה״מח־ 
ברות" של עמנואל הרומי(ע״ע) ראויות לציון "השאלות המהוללות", 
פ׳ פרשנית המסרסת פסוקי מקרא ומאמרי חז״ל. אברהם בן יצחק 
בדרשי (ע״ע) כתב ם׳ לחלק מההגדה ולתפילת מוסף. שתי ד״פ" 
המפורסמות מהמאה ה 14 הן "מעריב לפורים", למנחם בן אהרון, 


ו״מסכת פורים" של קלונימוס בן קלונימום (ע״ע). מסכת זו והדומות 
לה עוררו פולמוסים רבים בקרב שלומי אמוני ישראל, והמחלוקות 
בסוגיה זו נמשכו עד המאה ה 19 . באותה תקופה נכתבה גם "מגילת 
סתרים", פ׳ על המשנה הראשונה ב״אבות". ישראל נג׳רה (ע״ע) 
חיבר "כתובה לחג השבועות". גם ם׳ הזהר (ע״ע) זכה לפ ׳ מאת 
טוביה פדר (מאה 18 ) — "ספר זהר חדש לפורים". 

אבי הם׳ בתקופת ההשכלה היה יוסף פרל (ע״ע), ושתי הסאטירות 
שלו, "מגלה טמיריך׳ ו״בוחן צדיק", הן חיקויים מוצלחים של כתבי 
החסידים. בהשפעתו חיבר י. דב־בר לךינזון (ע״ע) "דברי צדיקים" 
ו״עמק רפאים״. ״מסכתות״ היתוליות נכתבו, בעיקר במאה ה 20 , 
על נושאים רבים ומגוונים, בחיי המסחר היהודיים, ההגירה לאה״ב, 
הקלפנות, הקומוניזם, ועוד. וע״ע עברית, ספרות, עמ׳ 707/8 . 

א. דודזון, שחוק פינו. תשי״א; ד. נוי, הפ׳ בספרות ישראל הקדומה 

(מחניים. נ״ד) תשכ״א < א. מ. הברמן, מסבת סורים מהדורותיה ודפוסיה 

(ארשת׳ ה׳), תשל״ב ן , 7 , 7 ., 1896; 1, 031/1(1x011 מ 0 < 1 ] 11 ' 31 }א . 5 

. 7 016 , 1101300 .? ; 1914 ,. 7 , 000 ) 5 . 0 ; 1907 , 10 / 650/1466 6101511 [ 161 

. 1922 , 41 / 16101 / 66 ! 401 

מש. שסי. 

במוסיקה. יש להבחין בין פ׳ במונח סכני לבין פ׳ במובן 
הכללי, המשותף למוסיקה ולאמנויות אחרות. א. כמונח סכני ד.פ׳ 
היא חיקוי או חזרה על יצירה מוסיקלית קיימת, ושילובה בצורה 
מעובדת במסגרת קומפוזיציה חדשה ומורכבת יותר, תוך שמירת 
מהותה של היצירה המקורית. המלחין משתמש, למשל, בחומר 
המופיע בקול אחד, או אף בקולות אחדים, מתוך שאגסון או מוטטה, 
ומחבר מחומר זה קונטרפונקם בקולות נוספים. טכניקת ד>פ׳ התפתחה 
בשלהי המאה ה 15 . היא קשורה במיוחד ב״מיסת הפרודיה" 
( 113 >ג״ 3 ס 553 !ת! ; 355 !\ ץ 1 > 0 ז 3 ?), שהשתמשה בצורה דומה במוטטות 
ובמדריגלים (ע׳ ערכיהם) תוך עיבוד חפשי ופירוק הנעימות המ¬ 
קוריות לקטעים שעלו והופיעו במהלך המיסה הארוכה והמורכבת. 
ראשיתה ביצירותיו של ז׳וסקן (ע״ע) דה פרה ושיאה במאה ה 16 . 
עיקר המיסות של פלססרינה ואו׳רלנדו די לסו(ע׳ ערכיהם) כתובות 
בצורת ה״מיסה ם׳". 

ב. במובן הכללי הם׳ היא חיקוי אירוני של יצירה מסוימת או 
של סגנון אפייני, מתוך מגמה לשים ללעג את הקומפוזיטור או את 
דרך כתיבתו. ראשית האופרה (ע״ע) הקומית באיטליה ובצרפת 
בס׳ על סגנונה המלאכותי והמנופח של האופרה הרצינית. פ׳ מופיעה 
גם במוסיקה הזמרתית והקאמרית, והיא מבוססת על ציטוט החזמר 
המקורי תוך שינוי הטמפו והתזמור וסירוס המלודיה וההרמוניה. 
דוגמות לכך הן: ה״הלצה מוסיקלית״ (ק. 522 ) של מוצרם, שבה 
מצוטט נושא מתוך מוטטה של מוצרט עצמו! "קרנבל החיות" של 
סן־סנם (ע״ע), המצטט יצירות משל עצמו, אופנבך (ע״ע) וברליוז 
(ע״ע), והפרק הרביעי מתוך ה״קונצ׳רטו לתזמורת" של ברטוק 
(ע״ע), שבו מופיע ציטוט נלעג של שיר־הלכת מתוך סימפוניה מס׳ 
7 , "לנינגרד" לשוסטקוביץ׳. 

. 1970 ,)[ 41451 ! 466 161 . 7 016 , 0 ; 51010€01 

פרוךיקוס — ; 0 * 581 * 111 — (המאה ה 5 לפטה״ג), סופיסט ופילו־ 
סוף־טבע יווני. עסק בבלשנות (ע״ע) ובמיוחד בטיגונימיקה, 

כלד במלים בעלות משמעויות קרובות. על חייו ידוע לגו מעט! 
נראה שבעת משפטו של סוקרטס (ע״ע), 399 לפסה״נ, היה עדיין 
בחיים. פ' הזדמן לאתונה לעתים קרובות בשירות מולדתו (יולים 
באי קאו׳ם) וניצל הזדמנויות אלה להרצאות, להוראה ולהקראת 
ספריו. אפלטון. אריסטופנס ובסנופון (ע׳ ערכיהם) מזכירים אותו 
בכתביהם. בין חיבוריו ״**מ' (״העונות״), 100 * 6 ^ 6 ;(*!!!״ק! 11 ) 116 
("על טבע האדם"), אך תכנם אינו ידוע. נאומו המפורסם "הראקלס 
בפרשת־דרכים" (שבו עומדות לבחירה שתי מידות: השלמות 
נף 40£1 ] והפתיחות [ 1 >}* 3 *]) נשתמר, אם בתכנו ואם בעצם ניסוחו, 
ב״זכרונות״ (ספר ב׳, א, 21 — 34 ) של כםנום 1 ן. 

. 274-280,1969 , 111 (ס 4 > ,זוז 11 ) 0 11 . 0 . 14 .' 9 \ 



113 


פרודנטיום, אודליוס קלמנם — פיות, פרוכות 


114 


פרח־נטיוס, אורליוס קןלמנס — - 010 1111$ ־ 111 \ 1 

115 1€ ת — ( 348 [ספרד] — אחרי 405 ), משורר לאטיני נוצרי, 

שנחשב, על־אף שלא הוסמך לכמורה, לאחד מאבות הכנסיה. ס׳ זנח 
את מעמדו במינהל הרומאי ובחצר הקיסר תאודוסיוס, כדי להתמסר 
לכתיבת שירה על נושאים נוצריים ותאולוגיים. השפיע רבות על 
השירה הנוצרית ביה״ב. 

מיצירותיו: ("שירים לשעות היום ולמועדים")! 

דת!! 3011 תז 11 זץ$ 00111x2 (״נגד סימכוס״ [ע״ע]) — תשובה שירית 
נגד דרישת סימכוס הפגני להחזיר את מזבח ויקטוריה לאולם הסנאט < 
4.001116081$ (״האלהה״) — התקפה על הכופרים בשילוש הקדוש, 
כגון מניכאים, אביונים (ע׳ ערכיהם) ויהודים. ליהודים קרא 115 ־ 8 
1081-3115511113 ("עם כפוי־טובה") על שדחו את אלוהותו של ישו! 
1361113 ז 1 ס 011 ץ$? (״מלחמת הנפש״) — השיר הראשון בשירה האירו¬ 
פית שהוא אלגורי כולו ועניינו מאבק האמונה והמוסר בחטאים 
ובמידות הרעות. ליצירה זו נודעה השפעה רבה מאוד על האמגויות 
הפלסטיות והגרפיות של יה״ב (בייחוד באמנות הקארולינגית וה* 
רומאנסקית) בשל הסימבוליזם והאלגוריה שלה אפשרו מתן ביטוי 
אמנותי לעימות הדתי-דוקטריני של האמונה מול המידות הרעות! 
0111:001136011 (״מזון כפול״) — 49 מכתמים הכסאמטריים, 4 סורים 
כ״א, על מאורעות מהתנ״ך ומהברית החדשה, שנועדו להיות כותרות 
לציורי־קיר באחת מכנסיות רומא. 

. 1966 01 € , 20£ זש 1 ^ .. 8 

פרוה, פרתות, פ׳ — עור יונקים על שערותיו. בד״כ מכנים ם" 
עורות ששערותיהם רכות ומשמשים כלבוש, כקישוט וכי 
ריפוד, ובתרבויות מסוימות, כחומר מבגר, (באהלים, למשל). הם׳ 
בנויה עפ״ר 2 שכבות שערות — על מבנה השערה וצבעה, ע״ע 
שער. טיב הפ׳ תלוי בגודל בעה״ח, באיזור בו הוא שוכן! הטיב 
משתנה לפי עונות השגה. 

ד,פ" הטובות והיקרות ביותר הן של בע״ח קטנים במידתם השוכ¬ 
נים באזורים קרים! בפ" אלה השערות ארוכות, עדינות, צפופות 
דפות יותר. ם" כאלה הן בעיקר של טורפים, ובייחוד של סמוריים 
(ע״ע) כגון: דלק, חורפן, הרמץ, צובל, לוטרה (ע״ע), שועל־הכסף 
ועוד. ם" של בונה ודובי־ים מצטיינות גם בחזקן. פ" נמר, יגואר, 
אוצלוט, גרזה (קוף־הכומר) ועוד חשובות בשל יפין. פ" פחות יקרות 
הן של מכרסמים כגון: גוטריה, מרמיטה, סנאי." משתמשים גם בפ" 
של מעלי־גרה שוגים: אנטילופות, כבשים ועיזים. בישראל ניסו 
לגדל בע״ח שונים (נוטריה, חורפן, שינשילה), אך בלי הצלחה יתרה 
בשל האקלים הלא־מתאים. 

גידול חיות־פ׳ בחוות מאפשר שליטה בטיב ובצבע הפ". 
מגדלי־חיות־פ׳ מכליאים בע״ח שונים לשם יצירת פ" חדשות. רוב 
הפ" נמכרות במכירות פומביות, בתאריכים קבועים, במרכזי השיווק 
הגדולים באמריקה הצפונית ובאירופה. 

עיבוד הם", הפרוונות (ם־ת), כולל גירוד הרקמות הדבוקות, 
שטיפה ודחיסת שומני העור לתוך הם , . הפ־ת המודרנית שונה 
מעיבוד עור (ע״ע, עמ׳ 769 ) בכך שד,פ׳ מקבלת טיפול בשמנים 
ומלחי אלומיניום ואין פוגעים בשערות. הכימיקלים מוחדרים לפ׳ 
בהשריה, ואילו השומנים — בצנטריפוגה (ע״ע). הצביעה נעשית 
בצבעים דביקים, תוך שימוש ב״קובע־צבע״ ( 010x33111 ! מלחי־מתכת, 
בעיקר גפרת־ברזל) לשם החדרתם לשערות. הצבעים הנותרים עפ״נ 
הפ׳ נשטפים ומורחקים גם באמצעות נסורת, בתופים מסתובבים. 
הלבנת צבעים כהים נעשית ע״י שימוש בפראוכסידים או מלחי על־ 
חומצה ( 83115 ׳ז 0 ק). סוגים מסוימים של פ׳, כגון של בונה ונוטריה, 
טעונים מריטה וגזיזהי הוא הדין בפתות אונדטרה וארנבון כדי 
שייראו כס" השחורות של כלב־הים האלסקי. מורטים בד״כ ביד, 
אך יש גם פיכץ לצורך זה. העיבוד מקנה לם" גמישות הדרושה 



הניח פרוות נניו־יורה בורר סחורה. 
(עי?ום: תעשיית הפרוות האמריקנית) 


לצרכי עיבודן לבגדי־פ" הדומים עפ״ר בצורתם לבגדים עשויים 
אריגים. 

בתעשיית הפ" מתאימים בקפדנות את הפ׳ ) לפני הגזירה 
ומתקנים פגמים. את החתיכות הגזורות מהדקים ללוח־מתיחה שעליו 
צוירה הדוגמה המתאימה. תעשיית הם" היא אומגות עתיקה שרא¬ 
שיתה בקאסטוריה ש ביוץ. מרכז האפנה לעיצוב ם" הוא פאריס ואילו 
מרכז התעשיה בניו־יורק: יצרנים המרוכזים שם באיזור מצומצם 
מספקים למעלה מ 90% של בגדי־הפ׳ באה״ב! רבים מיצרנים אלה 
וממומחי הס-ת הם יהודים. מרכזי מסחר חשובים אחרים לם": 
לונדץ ולנינגראד. עד 1945 היתה ליפציג מרכז חשוב, אולם כעת 
עולה עליה פרנקפורט ע״נ מיין. 

היסטוריה. השתמשו בם" בתקופות קדומות ביותר. במצרים 
העתיקה שימשה גם לציץ חשיבותו של אדם: פרעה נשא זנב אריה 
בחגורתו והכוהנים התקשטו בם" נמר. בא״י ובמסופוטמיה התעטפו 
בם" כבש כלבוש רגיל. בארמונות מלכי אשור, בבל ופרם כוסו 
הקירות, הרצפות והספות פ" יקרות. השימוש בם" נפח בסין וביפן 
כ 3,500 שגה. הלוחמים ברומא הקדומה עטו עורות של חיות, כולל 
הראש, הזנב והרגליים כדי להפחיד את אויביהם. החייל הרומי 
בתקופות מאוחרות לבש מעטה־מגן מס". 

באירופה של יה" ב התרכז שוק הס" בקושטא. אצילי ביזנטיון 
וראשי הכמורה קישטו את בגדיהם בם" נדירות, כגץ, של דלק, 
אסטראכאן וחרמיו לבן. הקישוט הסימטרי של ם" ההרמין הלבנות 
בפיסות פ׳ שחורה החל במאה ה 12 . אדוורד 111 (ע״ע) הועיד את 
ההרמין לשימוש מלכותי בלבד. בצרפת משמש גם היום פס של פרוות 
הרמץ לקישוט בגדי השרד של שופטים ופרופסורים. הפ" היקרות 
היו מסימני המלכות גם בארצות אחרות, וכובע מפרוות בונה היה 
סימן־אצולה. יקרות ביותר היו ם" הדלק הרוסי, הסנאי האפור וה־ 
"דר" (פ׳ של סנאי תפורה בריבועים אפורים ולבנים). ם" נמיה, לוטרה 
אונדטרה, בונה(ע״ע, עם׳ 867 ) ושועל היו בשימוש נרחב. כפריים 
ועובדי אדמה לבשו ם״ טלה׳ ארנבץ, חתול וכלב. במאה ה 14 נאסר 
על הסוחרים העירוניים השימוש בס" יקרות. 

במאה ה 16 , משהתדלדלו חיות-הפ׳ בעולם הישן, פנו לציד 
ביערות אמריקה הצפונית ובנהרותיה. במאה ה 17 פשטו 
תחנות הציד הצרפתיות ממפרץ הדסץ (ע״ע, עמ׳ 620 ) דרך נהר 
סינט־לורנס (ע״ע) עד סביבת קוויבק, והובאו משם בשפע ס" 
שונות (ע״ע אמריקה, עמ ׳ 203/4 ! אמריקה הצפונית, עט׳ 239 ). 
ממלכת־ם" רחבה זו נפלה אח״כ לידי האנגלים שפיתחו את המסחר 
עם האינדיאנים. צ׳רלז 11 נתן ב 1670 זפיץ לציד בשטחים ענקיים 
ל - 6X11:11X6X5 1x33 ־ 435 111101X1611 ־ 0 0£ ץת 3 ק 1 זזס 0 3113 זססז 0 ׳\ס<€ 
ץ 23 5 1-1113500 1111:0 8 ״ 1 ("מושל וחבורת הרפתקנים בני האצולה 
הסוחרים לתוך מפרץ הדסץ"). פרדת הבונה האמריקני נכנסה 



115 


^ 8 רוה, סרונות — פרוזה 


116 


לאפנה במאה ה 17 ושימשה לכיסוי־ראש לגנדרנים משני המינים 
ואף כתחליף־כסף בסחר־החליםין. במאה ה 19 נכנם לאפנה המעיל 
המרופד פ׳. ב 1846 אסר הצאר ניקולי 1 (ע״ע, עכר 175 ) על ה י ה ו¬ 
דים לבישת פ" מסוימות. כובע־הפ׳ של היהודים האדוקים ("הש¬ 
טריימל"! וע״ע כובע, עם׳ 622 ור׳ תם׳ שם; לבוש. ענד 150 ) נשאר 
בשימוש גם בימינו. 

בתחילת המאה ה 20 נכנסו לשימוש ם" הפוני. "פרוות הדסון" 

או אונדטרה הופצה כחיקוי לפ " כלב־הים באלסקה, שלכידתו נאסרה 
ב 1911 כדי להציל את העדרים המתמעטים. פ" כלב־הים הלפרדורי 
נכנסו לשימוש בתקופה האחרונה. מעיל עשוי פ" דביבון היה זול 
יותר ונפוץ בחוגי הצעירים. הם׳ המפוארת של החורפן האמריקני 
נתקבלה כלבוש מהודר לנשים וכריפוד במעילי גברים. פ" בהירות 
ללבוש־קיץ, באירופה ובאמריקה, נהיו אפנתיות בשנות ה 20 . בשנות 
ה 30 היה נפוץ המעיל הקצר והרחב עשוי פ" שועל־הכסף. 

בתקופת מלה״ע 11 צומצם, אף בארצות שלא נפגעו, ה¬ 
שימוש בם" יקרות ום" רבות הוקצו לחיילים שנלחמו באזורים 
הקרים ובעונות החורף. אחרי המלחמה נשארה פרוות הדלק מהם" 
הנדירות ביותר! במיוחד נדירות פ" "הכתר המלכותי" מרוסיה. 
החורפן תופס את המקום השני. הולכות ונפוצות גם הפ " המלאכותיות 
העשויות סיב סינתטי וכותנה סרוגים וארוגים יחד. פ" אלו אמנם 
חדירות למים (לא כמו ד.פ" הטבעיות), אך אפשר למסרן לניקוי 
יבש, עש אינו פוגע בהן והן זולות בהרבה מד,פ" הטבעיות. 
בישראל פועלות מתפרות של פ" ומפעל לעיבוד פ". 
~ 010 ץ 10 ז£ ¥10101101 י ז^רחב 5 .\נ ; 800 1950 ? ¥11 7 116 , 1311 ק 1£3 . 0 .ר 1 
; 1951 , 71016 6 ! 1 ה 0£6 '( ¥6121 ,־ושץשודז 311 ^ . 8 ; 1950 2 , ¥111$ / 0 110 > 6 ק 
* 1953 , 71601156 01 :> 0011 ?¥ ס ; ¥111 . 4 ^ 

מ. דו. - מ. 

פרור ך׳אגזיל, אנטואן פרנסוא - -״? "ס?""? 

311116 , 1165 *£?) ¥081 — ( 1697 — 1763 ), סופר צרפתי. 

ם׳ חונך במסדר הישועי, נטש אותו והתגייס לצבא. הצטרף, ב־ 1721 , 
למסדר הכנדיקטיני, אך ברח ממנזרו( 1728 ) וחי מספר שנים באנגליה 
ובהולנד. — פ׳ היה סופר פורה ביותר. הרומאן - €110 ״ 1 > ״ 118101 ? 
06503111 " 0 ״ 3 ?^ 16 > 61 %נ 61 ו־ו 0 065 ■ ¥31161 ("סיפורם של האביר 
דה גתה ושל מאנון לסקו"), 1731 , שהוא הכרך ה 7 , האחרון בסדרה 
31110 ״[) 16 6 תזמז 110 ״ 11 '!> 6$ ־[ 111 ״ 3¥0 61 0$ ־ 1011 ״ 6 ?\ ("זכרונותיו 
והרפתקותיו של איש־אצולה״), 1728 — 1731 , מתאר את אהבתם המ¬ 
יוסדת של שני אנשים, קרבן תשוקתם! עם ספר זה נפרצה הדרך 
לסיפורת הרומאנטית. — בהערצתו לספרות האנגלית תרגם פ' מיצי¬ 
רותיו של ריצ׳רדסון (ע״ע), ובכך סלל את הדרך לחדירת השפעתה 
של התרבות האנגלית לחברה הצרפתית שלפני המהפכה. ע״פ 
דוגמת ה״ספקטיטור" האנגלי (ע״ע ג׳. אדיסון) פרסם גם כ״ע ספ- 
רותי-ביקרתי, ה 6 ז 1 ״ס 0 ! 6 ־!״ס? (״בעד ונגד״), 1733 — 1740 . 

הסיפור "מאנון לסקו" משמש נושא לאופרות של מסנה ושל 
פוצ׳יני. 

. 1970 , 1550 זז 113 .!? ; 1955 ,\ 1 ,־> 116 > 1 א>א 11 

פח־ומי־סקי, לאוניד סולומונוביץ׳ - -ס״ס^סס 

116 גימ״סמ; פסודונים של אליהו גורביץ׳ — 

(נו׳ 1908 ), סופר אוקראיני סובייטי ממוצא יהודי. פ׳ פרסם בתחילה 
סיפורים, שירים, מחזות שהיו, ברובם, שיר־הלל לגבורת הקומסומול 
במלחמת־האזרחים ובשנות בניית המשטר הסוציאליסטי. בימי 
מלה״ע 11 היה כתב צבאי של העתון ״פראוודה״. הרומן 464 * 111 !>זז!)/ 
("הדבש הפראי"), המצטיין בנימה לירית, מציג, על רקע המלחמה, 
דמויות מעוררות אהדה שנפגעו מן הטרור של סטאלין. פ׳ תרגם 
לאוקראינית יצירות מהספרות הרוסית ומספרות אירופה. 

פתוס, ע״ע הלפנד, ישראל, כרך מילואים. 

ז ־ *.•:־; •גדי• 


פרוזה (לאט׳ 10 ) 2 ־ 01 $3 ז 0 ־£(ן, לשון ישירה), בספרות, צורת כתיבה 
שאינה כפופה לחוקי הפרוסודיה, אם כי נזקקת להם לעתים. 

בהיותה בלתי מוגבלת ע״י סיומי-טורים וע״י חריזה, הם׳ היא מסה 
שזרימתה מתמשכת. התמשכות זו מאפשרת מסירת נושאים בלא 
המתח המאפיין את השירה המוגבלת בתוך הסכמה הפיוטית. ד.פ׳ 
איטית מן השירה, אך איטיות אינה מונעת מורכבות ורב־גוניות, 
כשם שאין בראיה ההקפית כדי למנוע ריכוז. על אף הריתמוס 
הלא־סדיר של הם׳ פועלים בה המשקלים השונים, אך לא בחזרות 
קבועות שאפשר לצפותן מראש! אולם נוצרות עליות וירידות 
ריתמיות. משפטים ארוכים וקצרים לסירוגין אף הם יוצרים ריתמוס 
שאיננו סכמתי. משפטים ארוכים ביותר משרים אווירה של כבדות 
ושל איטיות! לעומתם רצף של משפטים קצרצרים חושף מתח 
פנימי ושובר את הזרימה השלווה של התוכן לחלקים קטנים. גם 
אורך הקטעים, השימוש בפיסוק, השימוש במשפט המורכב, משמשים 
אמצעים ריתמיים אפקטיוויים בם׳. משחקי־מלים ואליטרציות(ע״ע) 
יוצרים פ׳ ריתמית מצטלצלת. כאשר השימוש באמצעים ריתמיים 
ופיגוראטיוויים מופרז, מתקרב סגנון ד,פ׳ לסגנון השירה, ונוצרת 
ם׳ פיוטית (לעומת שירה פרוזאית). — וע״ע משקל, עמ׳ 706 , 
פרוסודיה: שירה. 

נוהגים לחלק את ד,פ׳ לשימושית (יומיומית) ולאמנותית. ד.פ׳ 
האמנותית היא סיפורית או תיאורית, אך גם נשגבת, פאתטית, סנטי¬ 
מנטלית. פאראדוכסלית, הומוריסטית או אירונית. בספרויות רוב 
העמים הופיעה הם׳ אחרי השירה. 

הפ׳ כצורת כתיבה אמנותית משמשת בעיקר ברומן, בסיפור הקצר, 
במסה, במכתב ובסיפור־המסע. 

הרומן (ע״ע), שהוא, בד״כ, סיפור ממושך, בעל יריעות 
רחבות, חפשי מכל הגבלה באשר לטכניקה ולנושא, מתאר דמויות, 
אירועים ומערכות חברתיות מעולם המציאות. מחברו יוצר מעין דגם 
של החיים סביבו. כפי שהם משתקפים בחזותו ובתחושתו. 

הסיפור הקצר (ע״ע ספור קצר, נובלה) מצומצם, מרוכז 
וחסכני באמצעים לעומת הרומן, שלו הוא שימש מעין יסוד ומצע. 

המסה היא חיבור עיוני, קצר עפ״ר, בעל אופי ספרותי או 
הגותי, המעלה נושא מנושאי החיים ומנסה לדון בו בלא מגמה 
למצותו ועל דרך פיתוח חפשי של המחשבה. המסה במובן המקובל 
גובלת במסכת המדעית וגם במאמר העתונאי בעל המגמה האקטו¬ 
אלית ובפליטון. 

כהגדרה לסוג ספרותי מסוים השתמש לראשונה במלה 05831 
מישל אקם דה מונטן (ע״ע) במאה ה 16 . כתוצאה מתרגום ספרו 
לאנגלית, התחילה המסה להתפתח, כבר בסוף המאה ה 16 באנגליה. 
פרנסים ביקון (ע״ע) פרסם את קובץ מסותיו הראשון ב 1597 . כה״ע 
הרבים שי״ל באנגליה במאה ה 18 סייעו לפריחת המסה בה ( 1110 ־ 
¥\ 16 ׳\ 0 ? של ד. דפ( [ע״ע], ה 31100 ?־ של ד. סטיל [ע״ע] וה- £0 <ן 8 
13101 של סטיל ושל ג׳. אדיסון [ע״ע]). היה זה בעיקר אדיסון 
שקבע את דמות המסה העתונאית האנגלית. אדיסון וסטיל השפיעו 
על המסה בספרות אירופה וגם על סופרים אנגלים רבים. — בגרמניה 
התפתחה המסה העחונאית במאה ח 18 לפי הדוגמה האנגלית. כ״כ 
נכתבו מסות במאה ה 18 בצרפת בידי הסופרים הרציונליסטים מוג- 
טסקיה, דידרו, וולטר (ע׳ ערכיהם). — באנגליה במאה ה 19 קמה 
שורה ארוכה של מחברי־מסות: צ׳. לם ו. הזליט, ת. דה קוינסי. 
ת. ב. מקולי, ת. קרליל, ג׳. ךסקין, מ. ארנולד (ע׳ ערכיהם). המסאים 
הבולטים בסוף המאה ד. 19 ובמאה ד. 20 באנגליה היו ג. ק. צ׳סטרטון, 
ו. ודלף, ג׳, ד. פ. בלוק, מ. בירבום, ת. ם. אליוט (ע׳ ערכיהם). 

המסה הצרפתית פנתה במאה ה 19 בעיקר לכיוון הביקורת 
הספרותית. מבין מחברי-המסות הצרפתים של המאות ה 19 וה 20 
יש להזכיר אח סנט־בו, א. טן, ז׳ למטר, ש. פגי, פ. ולרי, א. ז׳יד, 
ז׳. בנדה, א. קמי (ע׳ ערכיהם). מאמצע המאה ד. 19 לערך התחילה, 


117 


סרוזה — םרוטאוס .* 


118 


בעקבות צרפת, רווחת המסה בכל היבשת האירופית למטרת ביקורת 
ספרותית בעיקר. דרכה של המסה האמריקנית היתה מקבילה, בד״כ, 
לדרך המסה האנגלית. 

ספרות־ ה מכתבים היתה נפוצה בכל התקופות ובתרבויות 
רבות למן העולם הקלאסי ועד העת החדשה. המכתב, כצורה 
ספרותית, הוא חיבור הכתוב והנשלח אל אחר להודיעו דברים, 
והמתפרסם לאחר זמן, אף אם לא נועד לכך מלכתחילה, בשל חשיבות 
תכנו, מעלות סגנונו או מעמד כותבו. יש גם מכתבים ספרותיים 
מדומים שלא נשלחו אל איש אלא נועדו מעיקרם להיות יצירות 
ספרותיות גרידא, עפ״ר בסגנון של שיחת־רעים (בכך דומה המכתב 
לדיאלוג !ע״ע]). הרומן במכתבים הוא צורה ספרותית מיו¬ 
חדת, אשר עם יוצריה נמנים ס. ריצ׳רדסון (ע״ע) בספרו "פאמלה" 
( 1740 ) ורו 10 (ע״ע), בספרו ״ז׳ילי או אלו׳איז החדשה״ ( 1761 ). 

ם י פ ו ר י ־ ה מ ס ע כוללים יסודות תיאוריים, סיפוריים והגותיים. 
בתיאורי־מסע מדעיים היסוד התיאורי הוא עיקר, בספרותיים — 
הסיפור וההרפתקה, החוויות והרעיונות. ספרות־המסעות המבוססת 
על מסעות אמיתיים בוחרת, עפ״ר, בצורת תיאור שוטף ולעתים 
בצורת יומן או מכתבי־מסע. ספרות־המסעות הדמיונית מסתייעת גם 
בצורות ספרותיות אחרות, כגון הרומן. גם האוטופיות (ע״ע) 
למיניהן והמסעות הקומיים־הסאטיריים והמדעיים־הדמיוניים (מתחום 
"סיפורת־המדע") נמנים עם ספרות־המסעות. 

צורות נוספות של כתיבה בם׳ הן הביוגרפיה ו הא ו טו¬ 
בי וגרס י ה (ע״ע) ובימינו גם המחזה (ע״ע דרמה), 
א. אוארבך, מימזים. תשכ״ס 3 ! ,!)/!סא עו? 1011 [!( 71 ) 711 .ח 

; 1938 , 111716771 ^ 0 ( 1 61/7 ,!? 871 066 ,[ £0 וו 811 ; 1933 

1/16 / 0 1 * 4 ,־ 1011101 ? .^ 1 ; 1957 ,גמ< 7 >/* 07 / 0 /( 4/2010/72 ,ש׳ס? . 1 < 

1958; 0. 300111, 77*0 £/2660*1€ 0/ 8x110/1, 1961; ?4. 301111011. 

-ש 1 ( 00111 .א ; 1964 ,ץ 42 <£ 066 ,־ו £0 ־ 1 ש 3 . 0 ; 1962 / 0 ץ 1 // 2010 * 4 71/6 

, 11 ־ 1 , 2161 >* 7 1 ) 1 * 0 ^ / 7 > ס 1 /> 6 ק 610 ץ £726 ,(. 15 ) 0 ) ץ 10 <א 0 . 3 . 0 -ץ 13 > 

/?> 461 71/6 , 1 ) 8400 ; 1969 ,.*/ $012116 </ 4 , 1 ^ 1 ) 31010 . 3 ;* 1967 

2 * 0/61 * 166/1 / 0 10171 > 1/1% > 1 7011/1 7/16 ,־ 701 ו\גז 3 .[ ;* 1 972 , 6/0/10/1 *קז 16 ה' 1 
1110 01 ' י ׳( 11 וןגז 5 ס 00 ץ 101 ?'* 1110 1 ) 110 05 §ג 1 חנז^ן 1 ? י 5 תז 1 ז^! 1 ? : 011. X1 ) 

. 1972 ,( 1 ־ 1.4111 ׳( 901 

ד. לב.־ י. א. ק. 

פרו־חשמלייות (אטד ץ) 1 :>וח:> £01-1-0610 ), בפיסיקה, תכונת גבישים 
מסוימים בעלי הקטבה חשמלית ספונטאנית 
שכיוונם ניתן לשינוי באמצעות שדה חשמלי חיצוני. תחום הטמפר¬ 
טורות, שבו גביש הוא פרו־חשמלי, מוגבל בד״כ. הטמפרטורה שמ¬ 
עליה גביש חדל להיות פרו־חשמלי, נקראת טמפרטורת המעבר 
או טמפרטורת קירי *יד. לגבישים אחדים יש שתי טמפרטורות 
קירי שביניהן הגביש פרו-חשמלי; למשל, מלח רושל. 

הם׳ נתגלתה ב 1921 ע״י ג׳. ולסק (^ 1 £8£ ב 7 \■ .!), שמצא עקומת 
חשל ( 0515 זש 51 ץו 1 ) חשמלית במלח רושל. השם הראשון שהוצע 
לתופעה (ב 1933 . ע״י א. ו. קורכטוב) היה "סיגנטר,־חשמליות" ע״ש 
מלח רושל שנקרא ״מלח סיגנטה״. ב 1935 הוצע ע״י ה. מילר השם 
פ׳, בגלל ההקבלה לפחימגנטיות (ע״ע מגנטיות, עמ ׳ 166 — 173 ), 
שנתקבל על ציבור החוקרים. מאותה סיבה נקרא הגביש פרה־חשמלי 
בתחום הטמפרטורות שבהן איננו פרו־חשמלי. 

מעבר של גביש ממצב פרו־חשמלי למצב פרה־חשמלי מלווה 
שינויים לא סדירים בתכונות פיסיקליות רבות. בטמפרטורות המעבר 
מתרחש בד״כ מעבר פזה (ע״ע צבירה, מצבי-) של הגביש ממבנה 
בעל סימטריה גבישית נמוכה יותר (שיש בה ציר ?!טבי) בפזה 
הפרו־חשמלית למבנה סימטרי יותר. הקבוע הדיאלקטרי £ (ע״ע 
השמל, עמ׳ 177 ) גדל מאד בסביבת ־ 7 ועובר בגבישים מסוימים 
את <ז 10 . ברוב הגבישים הפרו־חשמליים שינוי 6 עם הטמפרטורה 
בפזה הפרה־חשמלית, וקרוב ל 1% ׳, ניתן בחוק קירי־וייס: 
(. 7 י— 7 )/ 0 =(־ד) £ כשס נקרא קבוע קירי־וייס, ו״ 7 — טמפר¬ 
טורת קירי־וייס ( .,יד^,,־!־). ההקטבה הספונטאנית 8 ?, הקיימת 


רק בפזה הפרו-חשמלית, יורדת עם עליית הטמפרטורה עד שהיא 
מתאפסת ב 7 0 . בגבישים שונים מעברי הפזה הם מסדר 1 או ח. 

בד״כ מחולק הגביש הפרו-חשמלי לתחומים ( 1011131115 !) 
שבכ״א מהם שונה כיוון ההקטבה. הגבולות שביניהם נקראים 
"קירות התחומים", ומייחסים להם את זווית השינוי בכיוון ההקטבה. 
הפעלת שדה חשמלי חיצוני עשויה להפוך כיווני הקטבה של תחומים 
בגביש, עד אשר׳ בשדה מספיק גדול, כל הגביש מקוטב בכיוון 
השדה, והוא "חד־תחומי". הגדלה נוספת של השדה החיצוני אינה 
משנה כמעט את ההקטבה הכללית של הגביש. הקטנת השדה 
החיצוני לאפם משאירה את רוב נפח הגביש מקוטב בכיוון אחד 
ונוצר חשל. רק הפעלת שדה חשמלי המנוגד לקודם עשויה להחזיר 
את ההקטבה הכללית של הגביש לאפם. במצב זה מקוטבת מחציית 
נפח הגביש בכיוון אחד ומחציתו — בכיוון הפוך. 

ההקטבה החשמלית של גביש פרו-חשמלי במצב סטאטי מתקזזת 
בד״כ בספיחה של מטענים חשמליים מהסביבה עפ״נ הגביש או 
בהולכה פנימית ולפיכך אינה ניתנת לגילוי. לעומת זאת, שינויים 
מהירים בהקטבה ניתנים לגילוי, כי תהליכי הספיחה וההולכה 
אטיים עפ״ר מכדי לעקוב אחרי שינויי ההקטבה. ? תלוי בטמפר¬ 
טורה ושינוי ההקטבה עם שינוי הטמפרטורה נקרא האפקט ה 0 י ר ו¬ 
חשמלי. גבישים שקיים בהם האפקט נקראים פירו־חשמליים. 
כל הגבישים הפרו־חשמליים הם פירו-חשמליים. גם מאמץ מכני 
חיצוני עשוי לשנות את ההקטבה, ובדומה לכך שדה חשמלי חיצוני 
המופעל על גביש כזה מעודד אותו. תופעה זו נקראת האפקט 
הפי ז ו־ חשמלי והיא קיימת בכל הגבישים הפרו-חשמליים. 

א נ ט י - פ/ בגבישים שיש בהם, עם עליות הטמפרטורה, מעבר 
פזר. מסימטריה נמוכה לסימטריה גבוהה יותר, אבל בניגוד לגבישים 
הפרו-חשמליים, ההקטבה הספונטאנית בפזה הפחות סימטרית תמיד 
שווה אפם. יחד עם זאת, לקבוע הדיאלקטרי 8 יש אנומליה במעבר 
הפזה, שדומה לזאת הקיימת בגבישים הפרו־חשמליים. גם תכונות 
פיסיקליות אחרות של הגביש מתנהגות במעבר הפזה בצורה דומה 
להתנהגותן בגביש הפרו־חשמלי• גבישים אלו נקראים אנטי-פרו- 
חשמליים (ע״ע מגנטיות, עט׳ 173 ). 

תאור י ו ת. ההקטבה הספונטאנית בגבישים הפרו-חשמליים 
נובעת מכך שבמעבר לסימטריה נמוכה יותר של הסריג הגבישי זזים 
יונים, הטעונים מטענים שונים, לכיוונים שונים ונוצרים דיפולים 
(דו־קטבים) חשמליים (ע״ע חשמל, עם , 178 ). בגבישים האנטי-פרו- 
חשמליים נוצרים שני תת־סריגים אנטי־סימטריים, שהדיפולים שבהם 
מכוונים בכיוונים הפוכים, כך שההקטבה הכללית מתאפסת. 

מילר (•״ 1111 * ו 1940 ) ודוונשיר (€ז 11 ( 5 מ 0 /י 6 ס! 1954 ) פיתחו 
תורה תרמו־דינמית כללית המתייחסת לתכונות המקרוסקופיות של 
הגבישים הפרו-חשמליים והמסבירה תופעות שונות בהם. קוכרן 
( 1961 ) פיתח תורה אטומית מיקרוסקופית המטפלת בכוחות 
הבין־אטומיים שבגבישים ובגורמים המביאים להיווצרותה של הפ ׳ . 

שימושים. גבישים פרו־חשמליים נכנסים יותר ויותר לשי¬ 
מוש, תעשייתי ומדעי, בתחומים אזרחיים וצבאיים רבים. גלאי קרינה 
אינפרה-אדומה (קרינת חום) המבוססים על האפקט הפירו־חשמלי 
מנחים טילים ומשמשים במצלמות טלוויזיה מיוחדות. מערכות אלק־ 
טרו־אופטיות׳כגון זכרונות אופטיים למחשבים ומערכות של תקשורת 
אופטית, כוללות גבישים פרו־חשמליים. כיום ידועים מאות גבישים 
פרו-חשמליים וממשיכים לחפש במרץ המרים פרו־חשמליים נוספים 
שיתאימו למטרות שונות ומגוונות במכשור המודרני. 

י. זר. 

פרוטאוס ( 8010115 ?, ? 160 ( 000 ), דמות במיתולוגיה היוונית־ 
רומית. ע״פ האודיסיה (׳\ 364,1 ואילך) הוא אל ימי שמו¬ 
שבו באי פארום (היום חצי־אי מול אלכסנדריה). היה מחונן בכוח 
נבואי ובכושר להתגלגל בדמויות שונות ומשונות (של חיות, אש, 



119 


פרוטאום — פחיטאיגים־ 


120 


מעיין, אבו). נבואה אפשר היה להוציא מפיו רק אם תפסו אותו 
ולמרות גלגוליו כפו אותו לומר את דברו. כך עשה מנלא 01 בדרכו 
מטרויה הביתה. מאוחר יותר (הרודוטום; אוריפידם 3 במחזהו 
״הלני״]) נחשב פ׳ למלך מצרים שאירח את הלני (ע״ע, עמ׳ 563 ), 
אשת מנלאוס, בזמן מלחמת טרויה. דמות פ׳ שימשה תכופות נושא 
לאמנות: ה. זכם (ע״ע), 8011 ז 6 :> 1 \ •! 16 > .? (״פ׳ אל הים״), 1557 < 
9 . קלודל (ע״ע) בדרמה סאטירית 0166 ־!?, 1913 , (מוסיקה של ד. מיו 
[ע״ע]). כמלך מצרים הוצג פ׳ ע״י הופמנסתל (ע״ע) במחזהו "הלני 
המצרית" (מוסיקה של ר. שטראוס). שמו של ם׳, בזכות סגולותיו 
יוצאות־הדופן, ניתן לבע״ח פ׳ (ר׳ בסמוך) ולצמחים הפרוטאיים 
(ע״ע) הרב־גוניים. 

פרוטאוס ( 115 ^ 0 !?), סוג דוחי ממשפחת פרוטאוסיים(:> 13 > 01 ז 1-0 ?). 

בסוג מין יחיד (צס^״ס^תג ^סז?), שהסתגל לחיים 
במקווי־מים ובמערות תת־קרקעיות בהרי הגיר מזרחה לים האד- 
ריאתי, מטריאסטה לאורך החוף היוגוסלווי. גדלו המירבי 30 ם״מ. 

כהתאמה לחיים התת- 
קרקעיים הגוף מוא¬ 
רך כצלופח ובעל קווי 
צד* הגולגולת סחו- 
סית וצרה! החרטום 
נמוך ושטוח. הזנב 
לחוץ בצדדים, קצר 
מהגוף ובעל סנפיר. 

הגפיים קטנים מאד? 

בקדמיים 3 אצבעות 
ובאחוריים 2 . העינ¬ 
יים מנוונות וחבויות מתחת לעור האטום, והס׳ עיוור לגמרי. 3 זוגות 
זימים חיצוניים, מסועפים וקבועים, בולטים בצבעם האדום על רקע 
הגוף שהוא לבן־צהוב וחסר פיגמנטים. חשיפתו לאור גורמת להש־ 
תרת העור. העור מכיל בלוטות ריר וחסר בלוטות רעל. 

הם׳ ניאוטני (ע״ע גלגול, עמ׳ 747 ). החיזור דומה ביותר לזה 
של הטריטון. ההפריה פנימית. בטמפ׳ נמוכה מ ״ 15 משריצח הנקבה 
2 ולדות הדומים להוריהם, כ״א באורך 10 0 ״מ. בטמפ׳ גבוהה מזו 
מוטלות כ 60 ביצים תוך תקופה של יום עד חודש ימים, המודבקות 
מתחת לאבנים. מהביצים בוקעים, תוך 90 יום, הראשנים באורך 2.5 
ס״מ, הדומים לבוגר, אך עיניהם עדיין נראות. מזונם כולל תולעים 
קטנות וסרטנים (דפניות, שטרגליים ועוד). הם חיים יפה בשבי, 
ואורך חייהם הידוע בשבי — 8 שנים, 

עם משפחה זו נמנה הסוג הצפון־אמדיקני נקטורום ( 115 ־ 0101 * 1 ). 
עדות מורפולוגית, רבייתית, כדומוסומלית (לשני הסוגים מספר 
דיפלואידי של 38 כרומוסומים) וסרולוגית תומכת במיונם הנוכחי 
במשפחה אחת. למרות בידודם הגאוגרפי וקרבתם למשפחת סלמנ־ 
דריים (ע״ע). 

קבוצה זו קדומה. מאובניה ( 5 ו 1 ש 101 קמ* 31 ?) מוכרים מהאאוקן 
של אירופה. 

1 *ה 41 § 4 166 * £1/146 1641 § ס 1 ס/ץ 0 ,: 3 ־ 61 ומ 0 ק. 0 - 56:0 \ד-ז 626 >| ..<¥ 

< 1^2111^311$:, X^^X .־ 61 ת 1 \ 2 ) .? 1 ) 471 * 714 * 6611 ^ 1 / 0 1 * £ 1/0111110 £4141161 

1467 * 14 * 84101 1 ) 1 * 4 * 167 ) 1 * 14 * 84147 11 ** £0 , £5:65 ; 1965 ,( 158 - 153 

, 531:116 .א . 5 ; 1965 ,( 334 — 319 ,. 2001 .ז 16 מ 4 ) * 071/171 

, 1 , 61.1 י[ 00 ) 07046165 1/16 / 0 ^ 1 * 6 § 10 ץ 1 /£ 1116 1 ) 1 * 4 * 1 * £4/167 11£ /* 

. 1967 ,( 117 — 100 
אב. ב. 

פררטאיים ( 36 :>:> 63 ן 0 ■!?), משפחת צמחים דו-פסיגיים בחצי כדה״א 

הדרומי, בעיקר באזורים היבשים של אוסטרליה ודרום 
אפריקה, הכוללת 62 סוגים וכ 1,400 מינים. רוב הפ" הם עצים 
ושיחים בעלי עלים מסורגים. הפרחים ערוכים בתפרחות, לרוב אג־ 
דחוגיניים, נכונים או בלתי נכונים ? עלי העטיף לרוב 4 ? המאבקים 


4 וזיריהם מעורים בעלי ה¬ 
עטיף? השחלה בת עלה־ 
שחלה יחיד, עילית (שחלה 
אמצעית נדירה), לעתים 
קרובות על עוקץ; צופנים 
בצורת דיסקוס או קשקשים 
בבסיס השחלה. הפירות מ¬ 
טיפוסים שונים, נפתחים או 
בלתי נפתחים. הם" הם מש- 

פח ןן בע ,;! ת ק שרים בינה ם ר,-סאה ( 11105 <״ 3 ״ץ:> "?סתק). ע:ף נושא 

. פרח וע 5 יפ 

לבין משפחות אחרות• רוב 

הסוגים מופיעים כל אחד ביבשת אחת בלבד. הסוגים הגדולים: 
13 ז 0 זז 56 ( 50 מיגים) ות 0 ־ 1 [ 110011£111 ^ 1 ( 75 מינים), באיזור הכף; 
0163 •?? (מעל 100 מינים), באפריקה הטרופית והדרומית, ו^סג^זס 
( 170 מינים), בשפ 1131 (מעל 100 מינים), 213 פ 1 חב( 1 ו 3 ־ 1 (>״בעז 0 (כ 50 
מינים בכל אחד), בעיקר באוסטרליה וטסמניה. מינים רבים מסוגים 
שונים, כגון 11163 ׳\ 6 ז 0 ו בש?"-!?, מקובלים כצמחי נוי, 

פרוטאינים ( 5 ת 01€1 זק, מיוד ;> 510 זג 6 קז? — ראשון במעלה ? בעבר׳: 

חלבונים), שם כולל לקבוצת תמרים אורגניים הבנויים 
משרשרות של חומצות אמיניות (ע״ע אמיניוח, המצות) הקשורות 
זו לזו בקשרים פפטידיים. הם׳ מצויים בכל צורות החיים• השם 
פ׳ ניתן ב 1838 , כשהתבררה חשיבותם הרבה. ד,פ׳ מהווים כמחצית 
ממשקל החומר היבש בגוף חאדם וברקמות אחדות שיעורם גבוה 
אף יותר: בשריר — 80% , בעור — 70% , בדם — 90% ואילו 
בחלב — כ 30% . בצמחים שיעורם נמוך יותר. הם מרכיבים חיוניים 
במזון ולהם גם שימושים בתעשיח. הם" מורכבים ממספר מועם של 
יסודות: פחמן( 50% — 55% ), מימן( 5% — 7% ). חנקן( 15% — 18% ), 
חמצן ( 20% — 25% ), גפרית ( 0.4% — 2.5% ) ולעתים גם זרחן או 
מתכות, כגון ברזל או נחושת. עם זאת נבדלים הפ" של יצורים 
שונים בתכונותיהם וכן קיים שוני בין הם" של רקמות שונות. מספר 
הם" הידועים כיום מגיע לאלפים. 

נוסף לחיותם המרי בניין של התאים והרקמות ממלאים הס" 
תפקידים חשובים ביותר הן בתא הבודד וחן באורגניזם השלם. 
פ" משמשים כאבזימים (ע״ע פרמנטים), כנונדנים (ע״ע) ובמרכיבי 
רקמות ואיברים מתכווצים דוגמת שרירים (ע״ע). בדם הם משמשים 
להעברת חמצן, שומנים ויוני מתכות, ולהרחקת המרי פסולת כמו 
פחמן דו-חמצני. רבים מן ההורמונים (ע״ע הפרשה פנימית) הם פ". 
כ״כ הם משתתפים בהעברת גירויים עצביים ובפיקוח על תהליכי 
הגידול וההתמיינות (דיפרנציאציה), כל התפקידים שהוזכרו מיו¬ 
חדים לם" ואין פחמימות או שומנים המסוגלים למלאם. אחדים מד.פ" 
החשובים ביותר, כדוגמת האנזימים וההורמונים, מצויים בכמויות 
קטנות מאוד ביצורים חיים ומכאן שחשיבותם אינה בכמותם אלא 
באופי פעילותם הביולוגית. 

חקר ד.פ״ החל באמצע המאד. ה 19 . מולדד 0 * 01 ^) היד? הראשון 
שעמד על חשיבות החלבונים לחיי אורגניזמים. במאזז ה 20 חלה 
התקדמות מהירה בחקר הפ", הוכר במבנד. הפולימרי-שרשרתי של 
המרים אלה, ם" אחדים גובשו, ופותחו שיטות כימיות לחקר ם" שיחד 
עם שיטות פיסיקליות, במיוחד קריססלוגרפיה (ע״ע, וע״ע ברג) 
הביאו לפענוח מבנם המסובך. כן נחשף סוד יצירתם בתאים ופותחו 
שיטות ליצירת ס" סינתטיים. 

מבנה כללי ותכונות: מולקולות ד?פ׳ הן שרשרות ארוכות 
הבנויות ממספר רב של חומצות אמיניות (ציור 1 ). מספר החומצות 
בס" שונים הוא מחמישים ועד למעלה מאלף. המשקל המולקולרי 
של הם״ הוא מ 6,000 ועד למיליונים אחדים. 



למעלה — 8 רוטאוס ( 6115 ח £111 ת 3 0:6115 :?); 
למטה — נקטו רום (<:ו 30111051 ת 1 11$ ־ 160:111 <) 





121 


פרוטאינים 


122 


אבני דרך במחקר הפרוטאינים 

1838 — מולדר ( 1 > 1 ) 1 ״ 4 ג) החל את המחקרים הראשונים על 

תכונות החלבונים (ע ״ע ביוכימיה, עס׳ 304 ). 

1890 — הופמייסטר (מזגממ&סא) ניכש לראשונה חלבודאל־ 

בומין הביצה. 

1902 — ה. א. פישר (ע״ע) והופמייססר הראו כי חלבונים הם 

פוליפפטידים (ע״ע ביוכימיה, עמ ׳ 305/6 ). 

1925 — 1930 — סודברג(ע״ע). המציא את האולטרה־צנמריפוגה לקביעת 
מהירות שקיעת חלבונים בשדה צנטריפוגלי, ועי״כ 
לקביעת משקלם המולקילרי. 

1926 — סמגר (ע״ע) גיבש לראשונה אנזים — אוראזה — והוכיח 

כי'הוא חלבון. 

1930 — 1935 — אדזל ( 18311 >£) ופון מוראלט (!! 3 ״ 141 חס׳י) בודדו 
מיוזיז משריר. 

1951 — פולינג(ע״ע) וקורי ?־,סס הציעו את המבנה של אלפא 

הליכס עבור פפטידים וחלבונים. 

1952 — 1954 — זמצניק (> 1 ו״:מו״ 23 ) וחבריו הראו כי חלקיקים הע¬ 
שויים ריבונוקלאופרוטאינים, שמאוחר יותר כונו בשם 
דיבוסומים, הם אתר סינתזות החלבון בתא. 

1953 — סנגר (ע״ע) קבע את המבנה הראשוני (רצף החומצות 

האמיניות) באינסולין. 

1953 — די ויניו ( 3 > 1 ״מ״ 1 8 ע ״!>) סינתז לראשונה במעבדה את 

ההורמונים הפפשידיים אוכסיטוצין (תוססזעצס) וואזו־ 

0 רםין (ח 6581 זק 350 ׳י). 

1956 — אנפיגסן ( 0560 ;}מ*) גילה כי על סי המבנה הראשוני 

של חלבון נקבע המבנה השלישוני שלו. 

1957 — קנדרו (׳"*•![""א) קבע לראשונה את המבנה התלת־ 

ממדי של חלבון (מיוגלובין). 

1959 — פרוץ (ע״ע) קבע את המבנה התלת־ממדי של ההמו¬ 

גלובין. 

1959 — מריפילד ( 1 ־ 3 > £1 ״״זא) פיתח שיטה לסינתזה אוטומטית 

(ממוכנת) של חלבונים. 

1965 — קונג ( 8 מע.א) וחבריו השלימו סינתזה מעבדתית של 

האינסולין. 

1965 — סיליפס ( 5 ק 1 !! 11 )< 1 > קבע את המבנה התלת־ממדי של 

אנזים — ליזוזים. 

מתוך למעלה ממאה חומצות אמיניות שונות המצויות בטבע, 
בעיקר בצמחים, מצויות בם" רק עשרים. נוסף עליהן, כוללים ם" 
רבים גם מרכיבים אחרים דוגמת סוכרים או שומנים ום" כאלה 
מסווגים כמורכבים ( 211611 □ [חס). ההבדלים בתכונות הם" נובעים 
מהשוני במספר ובאופי החומצות האמיניות בשרשרת ובסידור 
שלהן, המכונה גם בשם רצף או מעקובת ( 06 מ 6 טן>ס 8 ). מספר הצירו¬ 
פים שניתן ליצור מ 20 החומצות האמיניות המצויות בפ" עצום. 
למרות שאין עדיין אפשרות להסביר את פעילותם הביולוגית של 
הם" על יסוד רצף החומצות האמיניות המרכיבות אותם, ישנן עדויות 
רבות לכך שמבנה ד,פ׳ ופעילותו הסגולית מושתתים על תכונות 
החומצות האמיניות שמהן בנוי החלבון. 

המבנה התלת-ממדי של הם׳ מבוסם על ארבע דרגות ארגון: 

א. ה מ ב נ ה ה ר א ש ו נ י — רצף החומצות האמיניות הבונות 
את מולקולת החלבון. 

ב. המבנה השני וני — נקבע ע״י הגאומטריה של הקשר 
הפפטידי שבין החומצות האמיניות והסידור היחסי במרחב של 


9 

.אס .אס 
/\ 

" 11 א 00 

"אאסס 

1 

*אס 

1 

^ 6 י* 
/ 11 

,אס 

ן 

אס 

,אס 

,אס 

1 ,אס 

ן 

1 

1 

״ 1 

—סס — אס—.אא 

אא— סס—אס—אא 

—סס—אס — 

סס—אס — אא 

סס—אס — אא— 

*גייאליז 

ילין 

אססרגין 

גיוממיז 

היססיד׳ץ 

*<ק 


סו^ 

ם 01 

יוא 


ציור 1 : קטע בו חסש הוטצות אטיניות טו הקצה האמיני ש? שרשרת פ 
שי אינסולי! זזנקר (ר׳ נרד טיל', עם־ 168 ) 


הקבוצות הצדדיות של החומצות האמיניות. החמצן הקרבונילי 
והמימן האמידי שבקשר הפפטידי מסוגלים ליצור קשרי מימן: 

1 ! 

א - א .... 0 = 0 

1 1 

0 = 0 ....א-א 

1 1 

כתוצאה מכך יוצרים הם" מבנים משני טיפוסים: סליל (צ 11611 ! 
ציור 2 ) או משטח 0 >^$ ^זב^יע). קיום מבנים סליליים הוצע 
ב 1951 ע״י פולינג (ע״ע) וקורי וכיום יש לכך הוכחות למכביר. 
צורת הסליל המצויה היא זו של 
סליל אלפא (צ 11611 -*>). יש צירופי 
זוויות שאינם מאפשרים יצירת כל 
מבנה סלילי מאורגן ואז השרשרת 
מסתדרת במבנה אקראי. המבנה 
הסלילי נמצא גם בפ׳ ׳ סיביים (- £111 
?טס■!) בלתי מסיסים וגם בחלבונים 
כדוריים (■! 1113 ( 2101 ) שהם מסיסים 
במים. משטחים נוצרים בעזרת קש¬ 
רים מימניים בין חלקים שונים ב¬ 
שרשרת הפוליפפטידית המסתדרים 
במקביל זה ליד זה. במבנה זה 
קשרי המימן מאונכים לציר האורך 
של השרשרת. משטחים באלה נמ¬ 
צאים לרוב בם" סיביים שאינם 
מסיסים בד״כ בתמיסות מימיות 
וגם באזורים מצומצמים של פ" 
גלובולריים. 

ג. המבנה השלי שוני. צד 
רתה הכללית של מולקולת הם׳ 
נקבעת ע״י המבנה השלישוני שלה, 
הנוצר כתוצאה מיצירת קשרים 
מסוגים שונים בין קבוצות צדדיות של חומצות אמיניות: 

1 . קשרי מימן. ליצירת מבנה שלישוני תורמים קשרי מימן 
הנוצרים, למשל, בין המימן של הידרוכסיל פנולי של טירוזין לבין 




ציור 3 : סוני הקשרים הקובעים את המבנה השלישוני 
של חלבונים 

החמצן של קבוצת קרבופסילית של חומצה אספרטית או גלוטמית 
(ציור 3 ). 

2 . קשרים יוניים. קשרים אלה, המכונים גם בשם גשרי מלח, 
נוצרים כתוצאה מהמשיכה האלקטרו׳סטטית בין הקבוצות הצדדיות 
של החומצות האמיניות, גלוטמית ואספרטית, בעלות המטען השלילי 
לבין הקבוצות הצדדיות של החומצות האמיניות, ליזין וארגינין, 
בעלות המטען החיובי. 

3 . קשרים הידרופוביים ( 1€ ג 01 ו 1 ק 0 ז 4 ץ! 1 ) או בלתי-?!טביים (- 0 ק 3 






123 


פרוטאינים 


124 


! 13 ) נוצרים בין קבוצות לא פולריות, כדוגמת השרשרות הפחמי־ 
מניות בקבוצות הצדדיות של החומצות האמיניות ולין, לאוצין 
ואיז(לאוצין, או הטבעת הפנילית שבפנילאלנין, כתוצאה מנטייתן 
להיצמד זו לזו בסביבה מימית עקב זיקתן המועטה למים, בדומה 
לטיפות שמן המתלכדות עפ״נ המים. 

4 . קשרים דיסולפידיים. נוסף לקשרים שהוזכרו ישנם גם קשרים 
קוואלנטיים הנוצרים בחלק מהחלבונים בין שני שיירי גפרית של 
קבוצות תיוליות ( 511 -) של החומצה האמינית ציסטאין. קשר זה 
מכונה בשם גשר דיסולפידי או גשר גפרית והוא יכול להיווצר בין 
שתי קבוצות של אותה שרשרת או בין שרשרות שונות. 

ד, מבנה רביעוני. במקרים רבים מתחברות מספר 
שרשרות פוליפפטידיות למבנים מורכבים יותר ע״י יצירת קשרים 
בין שרשרות שונות. קשרים אלה הם מאותם הסוגים המשתתפים 
ביצירת המבנה השלישוני. כל שרשרת נחשבת כתת-יחידה(: 5111x11111 ) 
של המולקולה המורכבת. 

רוב הם״ בעלי משקל מולקולרי גבוה מ 50,000 מורכבים מתת־ 
יחידות. מספר תת־־היחידות תלוי בגודל הם״, והוא בד״כ בין 2 ל 6 . 
מספרן של תת־היחידות בד״כ זוגי ורק בכ 10% מד.פ" מוצאים 
מספר בלתי זוגי של תת־יחידות. במקרים רבים זהות תת־היחידות, 
אד ישנם פ" המורכבים מתת־יחידות שונות, כגון ההמוגלובין(ע״ע) 
המורכב משתי תת־יחידות אלפא ( 0 ) ומשתי תת־יחידות בתא ($. 

תכונות כימופיסיקליות: 1 . תכונות אלקטררכימיות: 
רבות מתכונות הם" נובעות מהיותם פולימרים (ע״ע פולימר) 
טעונים או פוליאלקטרוליטים. מכיוון שהאמין אלפא והקרבוכסיל 
אלפא של כל חומצה אמינית קשורים בקשרים פפטידיים, יש 
בשרשרת פ׳ רק קבוצה אלפא אמינית אחת בקצה האמיני וקבוצה 
אלפא קרבוכסילית אחת בקצה הקרבוכסילי. קבוצות אלה תורמות 
אך במעט למטען ד,פ׳. לעומת זאת תורמות הקבוצות הצדדיות 
החיוביות (/ 111 <־) של החומצות האמיניוח ליזין וארגינין והק¬ 
בוצות הצדדיות השליליות (־ 000 -) של החומצות האמיניות אס־ 
פרטית וגלוטמית תרומה רבה למטען הם׳. בס׳ שמשקלו המולקולרי 
כ 100,000 יש כ 50 — 60 קבוצות טעונות. הנקוהן האיזואלקטרית 
של חלבון היא ה 11 ק שבו מספר המטענים החיוביים זהה למספר 
המטענים השליליים. 

בשל המטען החשמלי שלהם, נעים הם" בשדה חשמלי. בתנאי 11 ? 
חומציים מהנקודה האיזואלקטרית הם ינועו לעבר הקתודה ואילו 
ב 11 ? בסיסי יותר הם נעים לעבר האנודה. ב 11 ? האיזואלקטרי הם׳ 
אינו נע בשדה חשמלי. הנקודה האיזואלקטרית של רוב הפ" היא 
בתחום 5 עד 7 . קיימים פ" בעלי נקודה איזואלקטרית יוצאת דופן. 
כך, למשל, לפפסין, המכיל מספר מועט מאד של חומצות אמיניות 
בסיסיות, נקודה איזואלקטרית ב 11 ? 1 . לעומת זאת, ליזוזים, ציטו־ 
כרום 0 תזיסטונים עשירים בשיירי ליזין וארגינין ולהם נקודה 
איזואלקטרית ב 11 ? גבוה מ 8 . 

2 . המיום של פ' ( 1131100 >ץ 11 ): בגלל המטענים שעל מולקולות 
הם׳ והאופי הפולרי של המים (ע״ע) מתקשרות מולקולות מים לפ׳. 
הקוטב החיובי (המימן) של מולקולת המים נקשר לקבוצות טעונות 
מטען שלילי על הם׳ (קרבוכסילים) בעוד שהקוטב השלילי (אטום 
החמצן) בקשר לקבוצות ההידרוכסיליות והאמיניות. כמות המים 
הקשורה לפ׳ גלו׳בולרי היא מ 20% עד 50% ממשקלו. בפ ׳ ׳ סיביים 
עשויים מים להילכד באופן מכאני בין השרשרות. כך, למשל, קושר 
הג׳לטין מים בכמות העולה עד פי 30 ממשקלו. המיום של פ" 
הכרחי לשמירתם במצב מומם בתמיסה מימית. השקעת חלבונים 
מתמיסתם ע״י ריכוזים גבוהים של מלחים מבוססת על שלילת המים 
הנחוצים להמסה הפ". 

3 . שינויים במבנה התלת־ממדי של הם' ותופעת הדגטורציה 
( 1:100 ^ 161131111 >) : הכוחות המייצבים את המבנה התלת-ממדי של ד.פ" 


חלשים למדי. חימום, קרינה, חומצות ובסיסים, ממיסים אורגניים ומלחי 
מתכות כבדות גורמים בד״כ להשק׳עת פ׳. שינוי כזה מכונה דגטורציה 
(שינוי המצב הטבעי). פ׳ שבו חלה דנטורציה שומר על המבנה 
הראשוני שלו, אולם נהרס בו המבנה השלישוני(לעתים גם השניוני) 
ופעילותו הביולוגית אובדת. עפ״ר הדנטורציה בלתי הפיכה, כגון 
בהרתחת ביצה הגורמת להקרשת חלבוני הביצה. מצד שני קיימים 
פ״ בהם אפשר לשקם את המבנה השלישוני לאחר דנטורציה! תהליך 
זה מכונה רנטורציה. 

לשם דנטורציה בפ" המיוצבים ע״י גשרים דיסולפידיים יש בד״כ 
צורך לנתק קשרים אלה ע״י חיזורם. מחקריו של אנפינסן בראשית 
שנות ה 60 הראו, כי יצירת גשרי הגפרית בזמן הרנטורציה אינה 
אקראית. האנזים ריבובוקלאזה שבו ארבעה גשרי גפרית עובר דנסו־ 
רציה מוחלטת לאחר חיזורם של גשרים אלה, אולם, בחמצונם מחדש 
יש עדיפות בולטת להתחברות הגשרים במערך הנכון (בסיכוי של 
1 ל 105 ). תגלית זו הביאה את אנפינסן להשערה כי המבנה השלישוני 
הוא המבנה בעל האנרגיה החפשית הנמוכה ביותר האפשרית ברצף 
חומצות אמיניות נתון. תאוריה זו מכונה "ההנחה התרמ 1 דינמית". 

בידוד וניקוי שלם": התאים והרקמות מכילים תערובת 
של פ" שונים, יחד עם שומנים, פחמימות, מלחים וחמרים אחרים. 
עקב רגישותם לחימום, טיפול בחומצות או בבסיסים או בממיסים 
אורגניים שונים, יש צורך בשיטות מיוחדות להפרדת פ" וניקוים. 
לאחר שבירת תאי הרקמה ממצים את השומנים בעזרת ממיסים 
מתאימים ואת הפ ׳ משקיעים ע״י הוספה הדרגתית של מלחים, כגון 
גפרת האמון. הפרדה המבוססת על מסיסות חפ׳ בתמיסות מלח שונות 
מכונח השקעה למקוטעין. את המלחים מרחיקים ע״י דיאליזה 
(ע״ע), או בעזרת פולימרים המפרידים את מרכיבי התערובת 
השונים לפי משקלם המולקולרי. ניתן להפריד בין פ" לפי מטענם 
ע״י כרומטוגרפיה (ע״ע). לרוב אין השיטות שהוזכרו מספיקות 
לקבלת פ׳ נקי ויש צורך להיעזר בשיטות נוספות. 

שיטה יעילה ביותר לניקוי חלבונים בעלי פעילות ביולוגית 
שפותחה בשנים האחרונות היא כרומטו־גרפיית הזיקה (ץ 3££11111 
ץ 11 ק 3 ז 113108 ו 10 < 0 ), המתבססת על כשרם של פ" רבים (אנזימים, 
נוגדנים, אגלוטינינים) לקשור באופן סגולי והפיך מולקולות אחרות. 
קישור מולקולות כאלה לכדורים זעירים, העשויים שרפים טבעיים 
או סינתטיים, מאפשר קשירה סגולית של פ׳ מסוים מתוך תערובת 
של פ" והמרים אחרים. 

אמו ת-מ י דד, לקביעת נ ק יון ה פ׳ מבוססות על תכונו¬ 
תיהם הכימופיסיקליות. פ׳ נקי נע בשדה חשמלי כיחידה אחת שניתן 
לזהותה באמצעות צביעה או ע״י מעקב אחר תנועתה באמצעים 
אופטיים. את התנועה בשדה החשמלי יש לבצע בתנאי 11 ? שונים 
המאפשרת הפרדה טובה יותר בין פ״ בעלי מטען דומה ב 11 ? מסוים. 
שיטה נוספת מבוססת על מהירות שקיעת ד,פ" בצגטריפוגה (ע״ע). 

מדידה כמותית של ם׳: רוב הפ״ מכילים כ 16% חנקן. 
לצורך קביעת ריכוז פ , בחומר ביולוגי הופכים את החנקן האורגני 
למלח אמוניום הניתן לקביעה אנליטית. שיטה זו אינה מבדילה 
בין חנקן שמקורו בפ׳ לבין חנקן שמקורו באמינו־־סוכרים או בחנקן 
אי-אורגני העשויים להימצא בחומר הביולוגי, ולכן אינה מדויקת 
ביותר. פ׳ נקי אפשר לשקול לאחר דיאליזה ממושכת נגד מים 
מזוקקים וייבוש בהקפאה. ריכוז ם׳ בתמיסה ניתן לקביעה לפי 
בליעת אור ב \, 280 הנגרמת ע״י החומצות האמיניות טריפטופן, 
טירוזין ופנילאלנין, או לפי תגובות צבע אפייניות. 

הרכב החומצות האמיניות: את מתכונת החומצות 
האמיניות השונות בפ " ניתן לקבוע לאחר פירוק הקשר הפפטידי. 
לשם הידרוליזה שלמה של כל הקשרים הפפטידיים, מרתיחים תמיסת 
פ׳ בתוך חומצת מלח מרוכזת במשך למעלה מעשרים שעות במבחנת 
זכוכית מרוקנת מאוויר. ההפרדה והאנליזה של החומצות האמיניות 



125 


פרוטאינים 


126 


החפשיות המשתחררות לאחר הידרוליזה של ם , אחד נמשכו לפנים 
מספר שבועות; כיום מזהים אותן בשיטות אוטומטיות לחלוטין תוך 
שעות אחדות. 

המשקל ה מ ולקולרי של פ׳ הוא אחד המאפיינים הח¬ 
שובים ביותר. השיטה המקובלת ביותר לקביעת המשקל המולקולרי 
של פ ׳ מבוססת על שקיעתם באולטרדדצנטריפוגד, שבה כוח הכובד 
הוא פי 500,000 מכוח המשיכה של כדה״א. 

שיטה אחרת מבוססת על מהירות הנדידה של פ׳ בכרומטוגרפיה. 
קיים יחם קבוע בין מהירות נדידה זו לבין גודל מולקולת החלבון. 
שיטות נוספות מבוססות על מדידות לחץ אוסמוטי, הערכת הגודל 
במיקרוסקופ אלקטרוני וכן בקריסטלוגרפיה בקרני־^ בניסויים ב־ 
אולטרה־צנטריסוגה, ניתן לקבוע קבועים הידרודינמיים של ד,פ׳ 
ובעזרתם ניתן לחשב את ממדי המולקולה ולקבוע האם ד.פ׳ כדורי, 
אליפטי או דמוי־גליל. 

תכונות אופטיות: חקר התכונות האופטיות של פ'מרמז 
על מבנהו השניוני ואף השלישוני. כך, למשל, אפשר להעריך בעזרת 
מדידות נפיצה אופטית סיבובית (ע״ע אור) את תכולת המבנה 
הסלילי וגם את תכולת המשטחים שבו. כך נמצא כי אחוז סליל אלפא 
בחלבונים שונים הוא בין 2% (קונקנבאלין \!) ל 80% (מיוגלוגין), 
ושבפיברואין המשי יש 100% משטח בתא. 

פ" אליהם קשורים חמרים צבעוניים, כגון תרכובות ברזל או 
נחושת, בולעים אור בתחום הנראה. דוגמות לכך הם ההמוגלובין 
האדום וההמוציאנין הכחול. 

מכיוון שהחומצות האמיניות, מלבד גליצין, הן בעלות פעילות 
אופטית (ע״ע אופטית, פעילות) קיימת גם בפ׳ פעילות כזו. ד,פ" 
מסובבים בד״כ את מישור הקיטוב של האור שמאלה. 

קביעת רצף החומצות האמיניות: לשם כך יש צורך 
להסיר חומצה אמינית יחידה מאחד מקצות השרשרת, לקבוע את 
זהותה, להפרידה משרשרת החלבון ולחזור ולהסיר ממנו את החומצה 
האמינית הבאה אחריה וחתר חלילה. הראשון שפיתח שיטה מתאימה 
למטרה זו היה מנגר (ע״ע) שפענח את סדר החומצות האמיניות 
באינסולין ( 51 חומצות אמיניות), משימה שנמשכה כ 10 שנים. 

כיום׳ עם שכלול שיטות העבודה ומיכונן החלקי, ניתן לקבוע רצף 
בפ״ הבנויים מיוחר מ 500 שיירים של חומצות אמיניות וזאת בפחות 
משנה. 

כדי לקבוע רצף חומצות אמיניוח בפ׳ גדול מפרקים אותו 
תחילה לשרשרות קצרות יותר ע״י ניתוק קשרים פפטידיים מסוימים 
בעזרת אנזימים מתאימים (ציור 4 ). 

לאחר קטיעת הפפטידים מבודדים אותם וקובעים את הרצף בכל 
אחד מהם. בגלל אפשרויות ביקוע הקשרים הפפסידיים במקומות 
שונים אפשר לקבל פפטידים בעלי אזורים חופפים וכך אפשר 
לשחזר את הרצף בם" בהם מספר החומצות האמיניות עולה אף על 
מאה. כיום ידוע רצף החומצות האמיניות של יותר מ 650 פ" שוגים. 

סינתזה כימית: לשם קישור שתי חומצות אמיניות מבצעים 
לפחות ארבע פעולות כימיות! אם לאחת או לשתי החומצות האמי- 
ניות יש קבוצה צדדית פעילה (כמו למשל אפסילון אמין של ליזין 
או פניל בטירוזין), מספר השלבים גדול עוד יותר. במהלך הפעולות 
האלה עלולים לחול במבנה החומצות האמיניות שינויים שהחשוב 
בהם — ראצמיזאציה — שינוי המבנה המרחבי . 1 למבנה מ (ע״ע 
סטראוכימיה). בשל כך, וגם מסיבות אחרות, אין מסנתזים את כל 
השרשרת הפוליפפטידית בשלבים לארכה, אלא תחילה מרכיבים 
קטעים קצרים של השרשרת ולבסוף מחברים אותם לשרשרת 
שלמה. 

שיטת סינתזה יעילה ומהירה יותר היא שיטת מריפילד המבוססת 
על הצמחת השרשרות הפפטידיות עפ״נ נושא בלתי מסים מבלי 
לבודד את תוצרי הביניים. בדרך זו סינחזו מריפילד וחבריו הורמונים 


פוליפפטידיים קצרים וכן אינסולין ואת האנזים ריבונוקלאזה ^ 
המכיל 124 חומצות אמיניות. 

קביעתהמבנההשלישוני מתאפשרת ע״י תמונות עקיפה 
של קרני- x בגבישי הם׳ המשמשות לקבלת מיפוי דו־ממדי של צפי¬ 
פות האלקטרונים סביב אטומי הפחמן, החמצן והחנקן. ממצאים אלה 
יחד עם תוצאות קביעת רצף החומצות האמיניות, מאפשרים קביעת 
המבנה המרחבי של ד,פ׳. בדרך זו נקבעו המבנים התלת-ממדיים של 
מיוגלובין, המוגלובין, כימוטריפסין, ליזוזים, ריב 1 נוקלאזה, קרבו־ 
כסיפפטידאזה וכעשרים פ" נוספים. 

ע 

הקשר בין מבנה החלבון ופעילותו הביולוגית: 

גם בם" בהם ידוע רצף החומצות האמיניות והמבנה המרחבי, עדיין 
אין מידע מספיק על אותם אזורים במולקולה האחראים לפעילותם 
הביולוגית. 

על חשיבות חומצות אמיניות מסוימות לפעילות הפ׳ ניתן ללמוד 
בעזרת שינויים כימיים ספציפיים בחומצה אמינית מסוימת, אולם 
העובדה שאין חמרים רבים שמגיבים באופן סגולי אך ורק עם חומצה 
אמיגית מסממת, מקטינה את יעילות השיטה. שיטה מדויקת יותר 
פותחה ע״י סינגר (•! 51086 ) וחבריו בראשית שנות ה 60 . השיטה 
מסתמכת על הזיקה שבין אנזים לסובסטרט שלו או בין נוגדן להפטן 
הספציפי ושמה סימון זיקתי. אל המולקולה שאותה קושר החלבון 
מחברים בקשר כימי מולקולה קטנה אך ראקטיווית מבחינה כימית. 
אז מתקבל חומר שחלקו האחד בעל זיקה סגולית להתקשרות לאתר 
הקישור שבאנזים או בנוגדן, וחלקו האחר מכיל חומר פעיל מבחינה 
כימית, המסוגל להגיב בצורה לא ספציפית עם קבוצות צדדיות של 
חומצות אמיניות מסממות. אם מערבבים את האנזים או את הנוגדן 
עם החומר החדש הזה, יתקשר החומר במהירות רבה לאתר הקישור 
שבחלבון, ובשלב הבא יגיב החלק הפעיל מבחינה כימית עם אחת 
מהחומצות האמיניות המצמות באתר הקישור ויתקשר אליה בקשר 
כימי ק 1 ואלנטי אם משתמשים בחומר רדיואקטיווי ניתן לבודד את 
הפפטיד הנושא עליו את תג הזיהוי הרדיואקטיווי ולזהות את החומ¬ 
צות האמיניות הנמצאות באתר הקישור הפעיל שבמולקולת ד,פ/ 

בפ׳ ׳ הניתנים לגיבוש בנוכחות המולקולה אותה הם קושרים 
ניתן לזהות את אתר הפעילות בעזרת עקיפת קרני־^ במקרים 
רבים גורמת קשירת מולקולה קטנה ע״י פ׳ לשינויים קטנים במבנה 
השלישוני, שניתן לעקוב אחריהם באמצעות שיטות ספקטרליות 
ולהסיק על מידת השתתפותן של חומצות אמיניות, כגון טריפטופן 
או טירוזין, בקישור המולקולה הקטנה. אמצעי יעיל ביותר הוא 
התהודה המגנטית הגרעינית (ע״ע ספקטרום וספקטרוסקופיה) באמ¬ 
צעותה ניתן להבחין בשינויים קלים בסביבתן של חומצות אמיניות 
מסוימות בעקבות קישור מולקולות קטנות לפ ׳ . 

מיון ה פ ״: את הם" ממיינים לפי הרכבם, תכונות המסיסות 
שלהם וצורתם המולקולרית. למיון זה חסרונות ניכרים, מאחר שאין 
הבחנה חדה בין פ" השייכים לקבוצות השונות. שחי קבוצות הם" 
העיקריות הן: הפשוטים — הבנויים מחומצוח אמיניות בלבד, וה¬ 
מורכבים — המכילים במולקולה שלהם המרים נוספים כגון צבענים 
(פיגמנטים), מתכות, שומנים או סוכרים. מבחינת הממיסות והצורה 
המולקולרית מבחינים בקבוצות אלו: פ" ג ל ו פ ו ל ר י י ם (שצורתם 
כדורית), הנמסים בקלות יחסית. בקבוצה זו מבחינים ב 8 ל ב ו מי¬ 
ג י ם (;! 00110 ( 311 ) — פ" הנמסים במים, בתמיסות מהולות של מלחים 


— -( 0 ^-־!■ת ןך—— ז(" 1 ■ 310 > - 14 * ן י(- 1 

סוזמבין — גליציז־ךאדגיגיז—תריאוגיוי- סירוזיז — נלוטמיזז—וולניז -|- ליזיז 

1-611 ^ <ןז 1 — 

לאי! ץ טריפסופז— 

ציאנוגן בר וסיד — — — —סד׳יפסין 



ציור 4 : הדנמה סכמתית מהומות חיתוך השרים פפטידיים ע״י 
אנזימים זראננטים כימיים 








127 


פרוטאינים 


128 


ובתמיסה רוויה למחצה של גפרת האמון. הם נפוצים בטבע כגת 
אלבומין נסיוב הדם, אלבומין הביצה (שהוא גליקו׳פרוטאיו! ראה 
להלן) ואלבומי! החלב* גל(בול ינים ( 5 מ 11 ו 1 < 8101 ) — בדומה 
לאלבומינים הם נמסים בתמיסות מלח מהולות אד הם מסיסים גם 
בתמיסות מהולות של חומצות ובסיסים ושוקעים מתמיסה רוויה 
למחצה של גפרת האמון. ע״פ מסיסותם במים אפשר להבחין בין 
גלובולינים אמיתיים, שאינם מסיסים במים חסרי מלחים, ובין פסאו־ 
דוגלובולינים המסיסים בהם. ביו הגלובולינים ידוע גלובולין נסיוב 
הדם שאף הוא גליקופרוטאין (ע״ע נוגדנים): גלוטלינים 
( 611115 *** 8 1 ) מצדים בעיקר בדגניים. אינם מסיסים במים אך נמסים 
בתמיסות מהולות של חומצות או בסיסים: פ רו ל א מ י נ י ם (־סזיז 
168 * 111 * 13 ) מצויים בעיקר בדגניים, אינם מסיסים במים אך נמסים 
בתמיסות נוהל ( 50% — 80% ), כגון זאין בתירס וגליאדין בחיטה* 

ם ר ו ט א מ י נ י ם ( 165 ז 11 ז* 3 * 0 זק) — בין הם״ הקטנים ביותר! משקלם 
המולקולרי הוא כ 5,000 והם עשירים מאד בארגינין ( 70% —י 80% 
מכלל החומצות האמיניות). חלבונים בסיסיים אלה מצדים בביציות 
וכן בראשי תאי זרע בשלים * ה י ם ט ו נ י ם — פחות בסיסיים מהפרו- 
טאמינים ומצויים בגרעיני התא של אורגניזמים רבים כשהם קשורים 
לחמצות נוקלאיות (ע״ע) * מייחסים להם תפקיד בוויסות פעולת גנים. 

עם קבוצת ד.פ" הגלובולריים נמנים גם רוב האנזימים המסי- 
סים. רבים מן הם" הגלובולריים מכילים, נוסף לחומצות אמיניות, גם 
חומר בלתי חלבוני. פ" אלה מכונים מורכבים 0 !ח 1£1 סזק 1 * 6 * 183 * ( 1 * 00 ). 
כשהחלק הלא חלבוני ממלא תפקיד ביולוגי, יש שמכנים אותו בשם 
קבוצה פרוסתטית (נ!* 01 * 8 051116116 *<!). למספר רב של אנזימים 
קבוצות פרוסתטיות המשתתפות באופן פעיל בפעילות הקטליטית 
שלהם. במקרים מסוימים הקבוצות הפרוסתטיות הן ויטמינים (ע״ע) 

או בגזרותיהם. כרומופרוטאינים ( 1$ ז €1 ז 0 זק 10 מ 0 ־ 0111 ) בעלי 
קבוצה פרוסתטית צבעונית, כגון, הפיליפרוטאינים שבהם הקבוצה 
הפרוסתסית בנויה ארבע טבעות פירוליות. צבעם של אחדים מהם 
אדום (הפיקואריתרין) ולאחדים צבע כחול (פיקוציאנובילין) והם 
מצויים באצות האדומיות והכחוליות בהתאמה. המלנין מקנה לעור 
(ע״ע, עם׳ 766 ) את צבעו, ומכיל תוצרי חמצון של טירוזין, בעלי 
צבע אדום, חום ושחור. כרומופרוטאינים החשובים למערכת הנשימה 
הם ההמוגלובין (ע״ע) וההמוציאנין (ע״ע). מטלופרוטאינים 
( 11$ ו 6 * 0 ז<! 3110 * 6 ית), כגון הטרנספרין והצרולופלסמין, נמצאים בדם 
ומשמשים להעברת ברזל ונחושת בהתאמה. פריטין מכיל כ 20% 
ברזל ומשמש לאחסון ברזל בגוף בע״ח. אנזימים רבים מכילים יוני 
אבץ הקשורים בד״כ לקבוצות צדדיות של חומצות אמיניות, כגון 
היסטידין וסירוזין. נוקלאופרוטאינים (ע״ע) שבהם הקבוצה 
הפרוסתטית היא החומצה הנוקלאית הקשורה בד״כ לחלבונים בסי¬ 
סיים (היסטונים אופרוטמינים) בקשרי מלח: ליפופרוטאינים 
( 8 ת 01£1 *<! 0 ק 11 ) מכילים מרכיבים שומניים. המרכיב השומני בליסום־ 
רוטאינים שונים מגוון הן בכמותו(מ 40% עד 95% ) והן באפיו. בגלל 
תכולת השומנים, קטנה צפיפותם מצפיפות כל הם". ליפופרוטאינים 
צבעוניים נוצרים ע״י צימוד עם קרוטנואידים (ע״ע): קרוסטציאנין. 
הפיגמנט של סרטנים מכיל פיגמנט קרוטנואידי. ברשתית העין מצד 
ר 1 ד 1 פסין, ליפזפרוטאין המכיל ךטינל שמקורו בקדוטן הנוצר ע״י 
חמצון ויטמין \ (ע״ע ראיה). גליק 1 םרוטאיגים (- 1 סזקס 0 ׳ 815 
18 * 61 ) מכילים סוכר (ע״ע סכרים) במולקולה. תכולת הסוכר שלהם 
עשדה להגיע עד 80% ממשקלם. הם מרכיבים חשובים של קרומיות 
תאים * רבים מהאנזימים הם גליקופרוטאינים. כן גם וזמרי קבוצות 
׳ הדם (ע״ע, עמ׳ 732 ), חלבוני נסיוב רבים, פ' הביצה, הקולאגן ורבים 
אחרים. הגליקופרוטאינים אחראים לתכונות הצמיגות המיוחדות של 
ריר ממקורות שונים, כמו מערכת הנשימה והעיכול ואיברי המין של 
הנקבה (ע״עמוצינים).פוספופרוטאינים ( 5 ם 101£1 < 1101 י 11051 ת) 
קשורים לחומצה זרחתית כדוגמת קזאין החלב וויטלי! שבחלבון הביצה. 


קבוצה שניה וחשובה הם הם״ הסיביים ( 8 * 01 ** 11 )). עם אלה 
נמנים הסקלרופרומאינים ( 15 * 61 * 0 ז<] 0 ז 8616 ) מעוטי המסיסות 
והפעילות הכימית שתפקידם תמיכת רקמות והגנת! בדומה לתפקיד 
התאית (ע״ע) בצמחים. צורת המולקולות שלהן כחוטים ארוכים 
הקשורים יחד לסיבים או לרשתות מרחביות בעלות גמישות וחוזק 
מכאני. עמהם נמנים: פיברואין ( 1 * 01 ־ 1 *£) חלבון המשי המורכב 
ברובו מהחומצות האמיניות גליצין אלנין וסרין הערוכות במבנה 
משמח בתא. קרטין ( 3110 ־ 61 * 1 ) הוא ם׳ הרקמה האפידרמלית: מצוי 
בעור, שיער, קרניים, נוצות וציפורניים. הקרטין מצטיין בתכולה 
גבוהה של שיירי ציסטאין היוצרים גשרי גפרית בין שרשרות 10 ליפ- 
פטידיות סמוכות. ואי לזאת מצטיינים הקרטינים בחחק מכאני ובאי־ 
מסיסות. 

הקול גן (ע״ע) הוא המרכיב העיקרי של רקמת החיבור. 
ברקמות החיבור האלסטיות מצד האלסטין ( 1 ** 61351 ) שהוא פ׳ גמיש. 
תאי השריר מכילים סיבים העשדים שני מרכיבים: מיוזיו ואקטין 
(ע״ע שרירים). בשוטוני חיידקים מצוי הפלגלין (״! £138611 ) הדומה 
למיוזין ומקנה להם את כושר תנועתם. 

ביוסינתזה של ם" מתבצעת ע״י חלקיקים תת־תאיים 
זעירים הבנדים מחומצה ריבונוקלאית וחלבון, המכונים ריבוסומים 
( 1165 * 050 <!*•*). בתהליך יצירת הס" משתתפים מרכיבים רבים, בחלקם 
ם" ובחלקם חומצות נוקלאיות מטיפוסים שונים. המידע ליצירת 
הפ ׳ מצוי בכרומוסומים שבגרעיני התאים. הכרומוסומים בנויים מם׳ 
ומדג״א (ע״ע נוקלאיות, חמצות) שרצף הבסיסים שלהם מכתיב את 
רצף חומצות האמינו בחלבונים הנבנים! כלו׳ רצף הבסיסים הוא 
כמו צופן למבנה הם". בצופן זה משמש כל בסים כאות וכל רצף של 
שלושה בסיסים מהווה מלה — קודון( 1011 * 00 ) המכתיב חומצה אמינית 
מסדמת. מכיוון שישנם בדנ״א ארבעה בסיסים שונים, קיימים 64 ף 4 ) 
צירופים שונים של שלושה מהם, כלו׳ בשפה 64 מלים. 61 מהמלים 
משמשות כהוראה לחיבור חומצה אמינית מסוימת: אולם, מאחר 
שבפ״ רק עשרים חומצות אמיניות, יש לכל חומצה אמינית 2 או 3 
הוראות כאלה. שלוש המלים הנותרות מורות על תחילה וסיום של 
"משפט", שהוא רצף של מלים הקובע את סדר החומצות האמיניות 
בעת בניית שרשרת סוליפפטידית. אורך המשפט קובע את גודל 
השרשרת הפוליפפמידית שהוא בד״כ בין 300 ל 3,000 בסיסים חנק- 
ניים (כלו׳, 100 עד 1,000 חומצות אמיניות). בחיידקים נמצא כי 
סינתזת הם׳ מתחילה בחומצה אמינית מתיוגין לאחר שינד כימי של 
הוספת קבוצת פורמיל (ציור 5 ). לאחר השלמת יצירת ד!פ׳ משתח¬ 
ררת קבוצת הפורמיל ולעתים גם החומצה האמינית מתיונין כולה. 

הדנ״א אינו משתתף באופן ישיר בתהליך בניית הם׳ אולם המידע 
הרשום לאורך שרשרת הדנ״א משמש כתבנית ליצירת רנ״א בתהליך 
שמכונה שעתוק ( 1011 *< 11 ז:> 5 <ז 3 * 1 ). מולקולת רנ״א זו מכונה בשם 
רנ״א-שליח שכן היא מעבירה את המידע הגלום בדנ״א לציטופלסמה 
שהיא אתר היצירה של הפ״. תרגום (״ 15131:10 * 3 * 1 ) המידע שברנ״א, 
כלר הפיכת הרצף של בסיסים בדנ״א־שליח לרצף של חומצות 
אמינו בם׳, נעשה עם״נ הריבוסומים. אצל החיידקים מפוזרים 
הריבוסומים בציטופלסמה, בעוד שביצורים העילאיים קשורים הריבו- 
סומים בד״כ במערכת הקרומיות הפנים־תאיות הקרויה דשת אנדו- 
פלסמתית (ע״ע תא). 

המחקרים הראשונים בתהליך קריאת הצופן הגנטי ותרגומו 
נעשו בעיקר בחיידקים, אך בשנים האחרונות מתרבים הממצאים 

המצביעים על דמיון 
רב בין תהליך זה 
בחיידקים ובתאים ב¬ 
עלי גרעין—של צמ¬ 
חים ובע״ח. בחיידקים 

מ י 11 ס. 

נוסחת טבנה ׳ 56 םורטיל־טתיוניו בנדים הריבוסומים 


ס 

ן 

1 * 000 —וס—. 011 —, 08 — 5 — , 09 


*א 


1 

0-0 , 


**בושת וזפודשיל 1 


" > 



129 


פרוטאינים 


130 


משתי תת־יחידות הי 
שונות בגדלן. הן מ¬ 
כונות 305 ו 505 , לפי 
מהירות שקיעתן ב־ 
אולטרה-צנטריפוגה. 
בתהליך התרגום מש¬ 
תתפים אנזימים ופ " 
אחרים וכן סוג נוסף 
של רנ״א — רנ״א- 
נושא או רנ״א־העב־ 
רה (^אמ-ז 115£€ ב 11 ). 
המבנה המרחבי של 
רנ״א־נושא הוא דמוי 
תלתן (ציור 6 ). יש 
לפחות 20 סוגים של 
רנ״א־נושא, אחד לכל חומצה אמינית. כל סוג של רנ״א־נושא 
מסוגל להגיב ולקשור רק את החומצה האמינית המיוחדת לו, וזאת 
לאחר הפעלתה ע״י אנזימים המכירים גם את הרנ״א-נושא וגם את 
החומצה האמיגית המיוחדת לו. בכל טיפוס של רנ״א־נושא ישנו 
איזור המכונה אנטיקוד 1 ן (מס 0 ס 10 ;ז 1 ! 3 ), הבנוי משלושה בסיסים חג־ 
קניים בעלי מבנה משלים למלת הצופן — הקודון שעפ״ג מולקולת 
רג״א־שליח. 

ידועים כיום שלושה שלבים עיקריים בתרגום המידע שעל רג״א- 
שליח בתהליך בניית מולקולת פ׳ (ציור 7 ) : הפתיחה (מ 110 ד.ו 11 ח 1 ), 
ההתארכות ( £3:1011 ת 610 > והסיום ( 1 ו 3110 ״ 11 ו״:> 1 ). בשלב הפתיחה 
נצמדת תת-היחידה 305 למולקולת רג״א־שליח באתר הפתיחה שב¬ 



תחילת השרשרת, תת־היחידה הזו מצמידה את הרנ״א־גושא, הטעון 
בפורמיל־מתיונין, לאתר הפתיחה, בעזרת פ" המכונים גורמי התחלה 
( 5 ז 10 :> £3 ת 0 ״ 3 ״ 1 ";) וכן בתרכובת עתירת אנרגיה, גואנוסין טריפוס־ 
פט (ק 01 ). בשלב זה נקשרת גם תת־היחידה הריבוסומלית הגדולה 
505 ונוצר תצמיד (קומפלכס) ההתחלה 708 . בשלב ההתארכות נע 
הריבוסום השלם לאורך שרשרת רנ״א־שליח ומתרגם את המידע 
בפסיעות בנות שלושה בסיסים חנקניים כל אחת. בכל פסיעה של 
הריבוסום נקשר רנ״א־גושא, בעל אנטיקודון משלים לקודון שעליו 
נמצא הריבוסום באותה עת והטעון בחומצה האמינית המתאימה 
לקודון. החומצה האמינית נקשרת לשרשרת הפפטידית ואז משתחרר 
הרנ״א-נושא מהריבוסום, שנע פסיעה נוספת וחוזר חלילה. 

שלב הסיום: כשהריפוסום מגיע לקודון סיום עם״נ רנ״א־שליח, 
משתחררת מולקולת הם׳ השלמה בעזרת גורם חלבוני הנקשר לרי- 
בוסום. זה האחרון נפרד מהרנ״א־שליח ומתפרק לתת־יחידות 305 
ו 505 . בקצה הם׳ חל ניתוק בין הפורמיל־מתיונין והחומצה האמיגית 
הקשורה אליו, שהופכת לחומצה אמינית טרמינלית (!גת 1 חז־ £1 ]-ז>ז). 
מכיוון שאורך מולקולת רנ״א־שליח גדול בהרבה ממידות הריבוסום 
מתאפשרת פעולתם הבו־זמנית של ריבוסומים אחדים ע״ג אותה 
מולקולה של רנ״א-שליח. המערך של מספר ריבוסומים על מולקולת 
רג״א־שליח אחת מכונה פוליריבוסום או פוליסום ( 1€ מ 50 ץ 1 ס< 1 ) 
ואפשר לדמותו לקו־ייצור בביח״ר מודרני. 


הוויסות של יצירת חלבונים מתקיים בד״כ בשלב השעתוק של 
דנ״א לרנ״א־שליח. בתקופות שונות בחיי תא משועתקים קטעי 
דנ״א מסוימים המכונים גנים (ע״ע גנטיקה, עמי 76 ). כל גן מכיל 
עפ״ר אינפורמצה ליצירת פ׳ אחד. כך, למשל, בתהליך הדיפרנציאציה 
של רקמות מכוונים תאים מסוימים לייצר פ" מסוימים בלבד למרות 
שהדנ״א שלהם מכיל את המידע ליצירת כל הם" של האורגניזם. 
תאים מסוימים מיוחדים ליצירת פ״ מסוימים: בכדוריות דם צעירות 
(רטיקולוציטים) נוצר ההמוגלובין, בתאי פלסמה מסוימים נוצרים 
נוגדנים ובתאי בלוטות הפרשה פנימית נוצרים הורמונים. 

קיים דמיון רב בין מערכות הסינתזה של פ" באורגניזמים שוגים, 
מהפשוטים ועד למורכבים ביותר, דבר המוכיח כי חלו בהן שינויים 
מעטים ביותר במהלך האוולציה. אחת ההוכחות המשכנעות לכך 
היא הצלחת הניסוי ליצור חלבוני שריר ע״י רנ״א־שליח מתאי 
שריר, בתמציות של נבט חיטה שתרמו את המרכיבים האחרים 
הדרושים. כך נמצא שאם מוסיפים לתמצית צמחית כזו את הרג״א 
של נגיף מוזאיקת הטבק, נוצר חלבון המעטפת של נגיף זה. נסיונות 
אלו מעידים על האוניוורסליות של הצופן הגנטי. כיום עובדים גם 
במערכות "אל-תאיות" בפוליסומים שבודדו מתאי בעלי חוליות 
ומסוגלים ליצור פ״, כגון: אלבומין הסרום, פריטין. קולאגן, מיוזין, 
נוגדנים. 

מוטציות במולקולת הדנ״א (אפילו שינוי בבסיס חנקני יחיד) 
עלולות להביא ליצירת ם׳ שבו הוחלפה חומצה אמינית אחת באחרת, 
מה שעלול לגרום לאבדן הפעילות המיוחדת לפ ׳ . תופעות כאלה הן 
הבסיס הכימי של מחלות תורשתיות (ע״ע ביולוגיה מולקולרית, 
כרך מילואים). 

מודיפיקציות פוסט-ריבוסומליות: למרות שרצף 
החומצות האמיניות שנקבע כנ״ל מספיק כדי לקבוע את המבנה 
השניוגי והשלישוני של ד,פ׳, חלים בפ׳ לעתים שנויים נוספים ע״י 
מודיפיקציות אנזימטיות, כגון יצירת גשרי גפרית ע״י חמצון ציסט־ 
אינים או אמידציה של קבוצות קרבוכסיליות של חומצה גלוטמית 
ואספרטית ליצירת אספרגין וגלוטמין. אנזימים מעכלי ם" דוגמת 
הפפסין, הטריפסין והכימוטריפסין (ע״ע עכול) נוצרים בצורת ם" 
בלתי פעילים המכונים זימוגנים (פפסינוגן, טריפסינוגן וכימוטרי־ 
פסינוגן). העברתם לצורתם הפעילה נעשית ע״י קטיעת פפטיד אחד 
או יותר מזימוגן. לאחרונה נתגלה כי גם פ" אחרים נוצרים בצורה 
בלתי פעילה. האינסולין הבנוי מ 51 חומצות אמיניות נוצר בצורת 
פר 1 איגסולין הבנוי מ 86 שיירי חומצות אמיניות. תופעה דומה 
נתגלתה לאחרונה גם בקולאגן. מקרה קיצוני של מודיפיקציה פוסט- 
ריבוסומלית נתגלה ביצירת פ׳ המעטפת של וירוסים מסוימים של 
יונקים. חלבון המעטפת נוצר במולקולה ענקית שלאחר יצירתה 
נקטעת ליחידות קטנות המתארגנות יחד ויוצרות את מעטפת 
הווירוס. 

יצירת גליקופרוטאיגים אינה מכוונת במישרין ע״י המידע שב- 
רנ״א-שליח. קישור השרשרות הסוכריות לשרשרת הפוליפפטידית 
מבוצע לאחר השלמתה ע״י פעולה משולבת של אנזימים מיוחדים 
הקושרים סוכר אחר סוכר לבניית שרשרת סוכרים צדדית. 

התפתחות מולקולרית: השוואת המבנה הראשוני של 
פ" המשמשים באותו תפקיד ביצורים שונים, החל בחיידקים וכלה 
באדם, משמשת למחקר הקשר שבין התפתחות המינים לבין התפת¬ 
חות המולקולות. המחקרים החשובים ביותר בשטח זה נעשו בציטו- 
כרום 0 המשמש כנושא אלקטרונים בשרשרת הנשימה של תאים 
(ע״ע חמצון ביולוגי) והמורכב מ 104 חומצות אמיניות ומחלק 
לא־חלבוני, הקבוצה הפרוסתטית הם (שוהשו!) המכילה יון ברזל. 
כיום ידוע הרצף של למעלה מ 40 ציטוכרומים ממינים שונים, באדם 
ויונקים אחרים. בבעלי וחסרי חוליות, בצמחים, בפטריות ובחיידקים. 
בכל המינים זהה רצף החומצות האמיניות שבין השייר מספר 70 



ציור 6 : מבנה רנ״א — נושא של החוסצה 
האמינית אלאניו כשמרים 






131 


פרוטאינים — פרוטגורס מאבדרה 


132 


לבין השייר מספר 80 . ואכן, בעוד ששינויים כימיים בחלקים אחרים 
של מולקולת הציטוכרום אינם מבטלים בד״כ את פעילותו הביולו¬ 
גית, הרי כל שינוי באחת מאחת־עשרה החומצות האמיניות באיזור 
זה של ר,פ׳ גורם לאבדן הפעילות — משמע שרצף זה חיוני. בהש¬ 
וואת המבנה הראשוני של ציטוכרום 0 ממינים שונים ניתן להבחין 
שמספר ההבדלים ברצף (באזורים שמחוץ לקטע שבין שייר מספר 
70 ל 80 ) עולה ככל שהמינים רחוקים יותר מבחינת מיקומם בסולם 
ההתפתחותי. כך, למשל, זהה הרצף באדם לזה שבשימפנזה, אך שונה 
מהרצף של קוף הרזוס בחומצה אמינית אחת ומהרצף של הסום 
ב 12 חומצות אמיניות. ציטוכרום 0 של תרנגולת זהה לזה של תרנגול 
הודו אך שונה מזה של אווז פקין ב 3 חומצות אמיניות. ציטוכרום 0 
מתאים מאד למטרה זו מכיוון שתהליך הנשימה של תאים הופיע 
לפני כשני מיליארדי שנים והוא מצוי בכל צורות החיים המוכרות 
כיום. השינויים בחומצות האמיניות מוגבלים ולא כל שינוי התאפשר 
במהלך האוולוציה. כך, למשל, חומצה אמינית הידרופובית, דוגמת 
לאוצין או ואלין, עשויה להתחלף בחומצה אמינית הידרופובית אחרת 
אך לא הידרופיליח, דוגמת סרין או חומצה אספרטית. ההגבלה נובעת 
מהדרישות של מבנה שלישוני מיוחד של הם׳ שקובע את כשרה 
של הקבוצה הפרוסתטית לקשור ולמסור אלקטרונים. בשיטה זו של 
השוואת רצף חומצות אמיניות ניתן להבחין בהבדלים שאינם מתגלים 
בבדיקת תכונות חיצוניות, שעליה היה מבוסס עד לזמן האחרון חקר 
ההתפתחות. כך, למשל, נמצא שההבדלים ברצף חומצות האמיניות 
בציטוכרומים של פטריות שונות, גדולים מההבדל שבין ציטוכרומים 
של חרקים ובעלי חוליות, ומכאן מסיקים שפטריות שונות כמו 
קנדידה ( 3 ! 1 ! 1 .>מב 0 ) ונאורוספורה (בז 0 ג 0$1 ז 11 שא) נפרדו בשלב 
התפתחותי מוקדם. 

ה פ 7 בתזונה: כ 12 מהחומצות האמיניות הדרושות ליצירת 
הם״ מיוצרות בגוף האדם, ואילו 8 חומצות אמיניות אין הוא מסוגל 
לייצר (ע״ע אמיניות, המצות, עמ 7 973 ) ; אלו הן החומצות האמיניות 
המכונות חיוניות ואותן חייב האדם לקבל במזונו. ד,פ" שבמזון מפורקים 
במערכת העכול(ע״ע) לחומצות אמיניות הנספגות במעיים ומועברות 
ע״י הדם לתאי הגוף. פעולתו התקינה של הגוף דורשת אספקה 
ממוצעת של גרם אחד פ" ליום, לכל ק״ג של משקל גוף אדם מבוגר. 
אולם כמו הם" הדרושה תלויה גם בהרכבו וכמות החומצות החיוניות 
בו. לילדים ולתינוקות הכמות הדרושה היא גדולה יותר. בד״כ 
הפ" מן החי עשירים יותר בחומצות אמיניות חיוניות מאשר חלבוני 
הצומח, ומסיבה זו רב ערכם התזונתי של הראשונים מזה של האחרו¬ 
נים, הארצות המתפתחות סובלות ממחסור רציני בם" מן החי. בין 
המקורות הצמחיים החשובים ביותר יש לציין את זרעי השמן, ובראש 
וראשונה הסויה (ע״ע), המכילים את החומצות האמיניות ההכרחיות. 
בניגוד להם ר,פ" שבדגניים, החיטה והתירם חסרים את החומצות 
האמיניות ליזין וטריפטופאן. ניתן להגדיל את ערכם התזונתי של 
פ" ע״י ערבוב כמה פ" שמשלימים זה את זה במתכונת חומצות 
האמינו החיוניות. כדי להגדיל את מקורות ד.פ" נערכים נסיונות 
בגידול מיקרואורגניזמים על מצעים לא-חלבוניים. שמרים מסוימים 
מסוגלים להתרבות בתוך מקטעי נפט נוזליים שנוספים עליהם מלחי 
אמוניה, דשנים פוספטיים ואשלגניים ויוני מתכות מעבר. הם , המ¬ 
הווה כמחצית ממשקל השמרים המתקבלים בעל ערך תזונתי סביר. 
לעת עתה אין חלבון זה נועד למאכל לבני־אדם. בעיקר מפני החשש 
מחמדים גורמי סרטן הקיימים ביו מרכיבי הנפט, אך מנסים להזין 
בו בע״ח. 

חלבונים בתעשיה: פ" סיביים המצויים בעור ובשערות 
משמשים למטרות רבות ומגוונות (ע״ע צמר; עור). קזאין החלב 
משמש ליצירת מיני דבק שונים ולפנים אף שימש בתעשיית הפלס¬ 
טיקה. ג׳לטינה, המתקבלת מהרתחת עצמות, משמשת לייצור דבק 
ויש לה גם שימוש בתעשיית המזון. פסולת פ", כגון דם, קרניים 


ועצמות משמשת כדשן כימי בשל תכולת חנקן גבוהה. הגלוטן 
(״ 811110 ) המצוי בחיטה ועשיר במיוחד בחומצה גלוטמית משמש 
להכנת התבלין מונוסודיום גלוטמט. קבוצה חשובה אחרת של פ" 
שהשימוש התעשייתי בהם גובר והולך הם אנזימים. אנזימים משמ¬ 
שים כמרכיבים הפעילים של אבקות כביסה מטיפוס ביו — והם 
מופקים בעיקר מחיידקים. האנזים פפאין מצמח הפפיה, משמש 
כמרכך בשר כיוון שהוא מפרק באופן חלקי את חלבון הבשר. 

האנזים רנין (";"ש■!) מקיבת הבקר, או אנזימים דומים ממקורות 
אחרים, משמש להגבנח החלב. כן משתמשים בעמילאזה לפירוק 
עמילן לגלוקוזה, ובאינורטזה המפרקת את הסוכרוזה לגלוקוזה 
ופרוקטוזה. וע״ע פרמנטים; תסיסה. 

י. דגני, אינסולין סינתטי (מדע, י״א), 1966 ; י. ד. מק־אלרוי, הפיסיו¬ 
לוגיה והביוכימיה של התא. 1967 ; ע. כרמל, אנזים ראשון מעשה ידי 
אדם (מדע. ט״ו), 1970 ; י. גרונר, כיצד נבנים החלבונים (שם, ט״ז>, 
1971/2 ; י. אשרת - נ. שרון. לחוזים (שם, י״ח), 1973 , .ס. 4 * 

.£ . 8 ; 1965 ,) 1111 ) 51111 .ת / 0 ,(. 1 מ) 0£1 ו)י< 1 .ס 

0["5011 — 1. 0615, 7"/1£ 51 >1X1 11 011(1 ^€11017 01 1*,$, 1969; 0. £. 

?\1971 ,־ג.*/ /ס 111071 > 1€ ^ 11 ) 10 \ 016 י ץ 6 ת 66 ? .£ - $ח 1 > 6 }׳ ; £. 

31, 81-1 1 ? 11 810 € /ס 105 ק 1€1 ז x11 $10 ^ 01 י מ 0 ׳ 51131 .א ; 1973 6 ,?ז - 
$>01?1 ־ £11161 .*ת 5€16 ) 1$ ז ., ^^XXX (5) ־ו 6 ׳< 6 'נ $1 .£ ; 1974 ,( 68 — 78 י , 
8101 11? 1 x 1 1511)1 , 1975. 

ג. שר. - רא. ל. 

פרוטגורס מאבדרה — ?סיןסץסזסתת — ( 490 [ו]— 420 [ן] 
לפסה״ג), פילוסוף יווני, סופיסט, אולי מראשוני הסו¬ 
פיסטים (ע״ע יונית, לשון ותרבות: פילוסופיה, עמ 7 599 — 601 ) 
שקיבל שכר בעד הוראתו. ביקר באתונה מספר פעמים, והתיידד 
עם פריקלס, ב 443 , עם ייסוד המושבה תוריוי בדרום איטליה, הוזמן 
פ׳ לנסח את חוקתה; זמן־מה חי בסיציליה. מרבית ידיעותינו על פ׳ 
שאובות מן הדיאלוגים של אפלטון (ע״ע): ,.פרוטגורס" ו״תאיטיטום". 

פ׳ כתב לפחות שבי ספרים: ("טיעונים־שכנגד") 

ו ט 301 ןוג^' ("אמת"), ממנו ידוע משפט ה״הומ 1 מנםורה" המפורסם 
המסכם את תורתו: "האדם הוא המידה לכל הדברים: לאלה 
שהווים שהם הווים ולאלה שאינם שהם אינם". משפט זה מבטא 
עמדה של סנסואליזם וסובייקטיוויזם מוחלטים. הטוב לפרט או 
למדינה בזמן מסוים הוא מה שנראה טוב לפרט או למדינה באותה 
עת. עם זאת מציגו תמיד אפלטון כבעל רמה מוסרית נעלה. פ׳ גרם 
כי הבושה (?( 1184 )) והצדק (ף* 51 ) הם תנאים מוקדמים טבעיים 
לחיים משותפים. פ 7 היה הראשון שהתפרסם כהוגה־דעות בענייני 
מוסר ומדינה בלי לתמוך במפלגה כלשהי ובלי לבקש שררה לעצמו, 
אלא בפעולתו כמרצה וכמורה. במובן זה אפשר לראות בו את 
תחילת ההגות המדינית ה״טהורה". הוראתו היתה מכוונת למטרה 
מעשית, "כיצד ינהל אדם את ענייניו ואת ענייני המדינה על הצד 
הטוב ביותר״, ועיקרה — אמנות השכנוע. לפיכך אימן את תלמידיו 
לטעון לשתי הפנים של כל עניין, בהתאם לתורת־הכרתו הרלטי־ 
וויסטית. מטרת השידול איננה הקניית האמת, שהרי זו הינה "לכל 
אחד כפי שנראית לו, אלא החלפת דעותיו המזיקות של האדם 
או של המדינה באחרות, מועילות — אך לא בהכרח אמיתיות 
יותר. 

פ 7 הבחין לראשונה בין המינים הדקדוקיים של השמות (זכר, 
נקבה, סתמי) ובין סוגי המשפטים (בקשה, שאלה, תשובה, ציווי). 

ת. גומטדץ, חכמי יון. 328 — 354 . חרצ״א! ם. האזרחי. על היש 
המושלם (מפתח בערכו)׳ תשכ״ד ; , 5011511 , 1 1 י ־ 61 ח 61 ז.י.ז 6 זת 0 סא 

11% ? . 8 , 1 קק 26 . 51 ; 1956 ,. 8 5 ' 1010 ? ,(. 011 ) ¥135105 . 0 ; 1949 
/ 2 > 1 (י 1-115101 ]/ . 0 .¥\ ; 1961 , 0 ק 11 ?? 1 5110 

. 1969 , 111 11110 ? 

ש. שק. 

פררטוגנס, ע״ע הלני־זם, עמ׳ 614 . 
פרוטוקולים על זקד־ציון, ע״ע זקני-ציון, הפרוטו¬ 
קולים על. 



133 


פרדטסטנטיזם 


134 


פרוטסטנטיז□ ( 01651:3111:15111 ־!?), כיבד כולל לאותם הפלגים בנצ׳ 
רות שמוצאם מתנועת הרפורמציה במאה ה 16 (ע״ע נצרות, 

עם׳ 350/3 ). מקור הכינוי ב״מחאה"( 016543110 ■!?) של חסידי הרפור¬ 
מציה ב״אסיפת המעמדות״(רייכסטאג), שהתקיימה בשפאיאר ב 1529 
ושבה מיהו נגד ביטול ההכרה והזכויות שזכו להן ב 1526 . מאז דבק 
השם פ׳ בכל הזרמים המתבססים על "חירות האוונגליון" (בניגוד 
לכפיפות לכנסיה הקאתולית), הן בכנסיות הרפורמציה המקוריות 
(ע״ע לותר; צוינגלי! קלוין) והן בכנסיות שצמחו אח״כ מתוכן. 
בגלל הנסיבות המיוחדות שבניתוק בין הכנסיה באנגליה לאפיפיו- 
רות (ע״ע נצרות, עמ׳ 351 ) חלוקות הדעות האם הכנסיה האנגלי- 
קאנית "פרוטסטנטית", אם לאו. 

לכל זרמי הם׳ משותפת הזיקה לכתבי־הקודש כמקור יחיד לידיעת 
האמת הדתית, ומכיוון שלפי האמונה הנוצרית עיקר האמת הדתית 
ובשורת הגאולה ניתנו בברית החדשה ([ע״ע] "אוונגליון"), נק¬ 
ראות הכנסיות הפרוטסטנטיות גם כנסיות "אוונגליות". בהדגשת 
הזיקה הישירה והאישית של המאמין לכתבי־הקודש יש משום שלי¬ 
לת סמכות הכנסיח והכמורה — ובמיוחד בצורתה הקאתולית — 
כמוסד-מתווך בין היחיד לאלוהיו. יסוד אחר בם׳ מבליט את אחד 
המוטיווים המרכזיים שבברית החדשה, המפותח באיגרות פאולוס 
(ע״ע), שלפיו יצדק אדם בפני האלהים לא במעשיו אלא באמונתו 
בלבד, שכן כל מעשי אנוש נגועים בחטא (ע״ע חטא קדמון). אמונה 
זו פירושה בטחה בחסד האל ובמעשה הגאולה שחילל בהקרבת 
בנו, ישו המשיח, שנשא את עוון האנושות במותו על הצלב. לפיכך 
אין האדם נושע בזכות מעשים טובים וצבירת זכויות, שהם עצמם 
מעין עדות שאמנם האדם חי בחסד האל ומתוך אמונה שלמה. יסוד 
אחר בם׳ הוא מעמד הכהונה של כל המאמינים ! הם׳ דוחה עקרונית 
את מושג הכהונה כמעמד מקודש מיוחד, שעניינו לתווך בין עדת 
המאמינים ובין האל. אעפ״ב מקובל בכנסיות פרוטסטנטיות שונות 
הרעיון, שחלק מאנשי העדה, הקרואים לבשר ולהורות את דבר האל, 
מהווים מעין מעמד של כמורה. עמדה זו מערערת את אמונותיה 
ומנהגיה של הנצרות הקאתולית כפי שהתגבשו ביה״ב. בין היתר 
דוחה הפ ׳ : דעות ונהגים שאינם "מקראיים" (כגון פולחן הבתולה 
מרים והקדושים)! את הדעה שבאמצעות סגפנות או הינזרות יכול 
אדם להגיע לדרגה רוחנית נעלה יותר! את רעיון ההירארכיה 
הכוהנית בראשות האפיפיור! את האינדולגנציות ומנהגי-פולחן 
שונים כגון מיסות לעילוי נשמות המתים, לכפרת עוונות וכיו״ב. 
אצל זרמים פרוטסטנטיים קיצוניים יותר לבשה הקנאות הרפורם- 
טורית צורות אלימות (ניתוץ פסלים בכנסיות). בארצות שבהן שלט 
הם׳ חוסלו המנזרים, ורכוש כנסייתי הועבר לידי הרשות החילונית 
(כאן ראשיתו של המושג ״סקולאריזאציה״ — חילון). מלחמות-הדת 
האכזריות שהתחוללו באירופה במאות ה 16 וה 17 העמיקו את 
השנאה והחשדגות בין קאתולים לפרוטסטנטים. 

מבחינה דתית ההדגשים של הפ׳ הם על רוממותו הטרנסצנדנ־ 
טית של האל, על אי־יכלתו של האדם להגיע עדיו בכוחות עצמו, 
ועל המעטת ערכן של הכנסיה הממוסדת והעשיר. הפולחני ת-סאקרא- 
מנטלית. הערעור על סמכותה המוסדית של הכנסיה הקאתולית, 
והפניה למצפונו האישי של המאמין המקבל על עצמו את סמכותם 
של כתבי-הקודש, פתחו פתח לריבוי כיתות, והם׳ נאלץ להיאבק 
תמיד על תפיסה "פרוטסטנטית" של מהות הכנסיה, מבחינה עיונית 
וארגונית-מוסדית כאחד, כנגד סכנת האנרכיה והאינדיווידוא- 
ליזם. 

בראשיתן היו הכנסיות הפרוטסטנטיות כנסיות־מדינה, דהיינו, 
הכנסיות הרשמיות של ארצות ומחחות ששליטיהם הצטרפו למחנה 
הרפורמציה, לפי הכלל ״דת השליט היא דת המדינה״ ( 6810 ! 601115 
611810 ! 6111$ ). חיש מהר השתלטה בהן נוקשות רבה. בכנסיות 
הלותרניות (ע״ע לותרניות) היתד. זו נוקשות של אורתודוכסיה 



דוגמתית בענייני אמונה (תורת לותר בדבר הפרדת הרשות הדתית 
מענייני המדינה לא עודדה התערבות הכגסיה בתחומי הרשות 
החילונית), בעוד שבכנסיות הקאלוויניסטיות והפוריטניות (ע״ע) 
נוצר משטר תאוקרטי חמור. נוקשות זו הביאה במוך המאה ה 17 
ובמאה ה 18 לתגובות שונות: תחיות דתיות שהדגישו את הערכים 
הרגשיים של אמונה פנימית (כגון הסיטיזם [ע״ע] בגרמניה). 
והתהוותן של כנסיות חדשות על יסוד אמונות ודרישות דתיות־ 
מוסריות משותפות ולא על יסוד טריטוריאלי (כגון הבפטיסטים, 
קונגרגציונליסטים, מתודיסטים, קויקרים [ע׳ ערכיהם! וע״ע נצרות 
עמ׳ 331 — 333 ! 351 ]). באנגליה נקראו קבוצות אלו "נון־קונפור־ 
מיסטים" ( 1845 ת 1 ! €011£0 - 011 ^ 1 ) ו״כנסיות חפשיות". 

תרומתו של הם׳ להתפתחות התרבות המערבית המודרנית היא 
רבה, אם כי פאראדוכסאלית באפיה. מחד גיסא ד.פ׳ הוא אמונה 
דתית בעלת אופי דוגמתי־אורתהדוכסי הדוחה פשרות ועומדת על 
האמת המילולית של כתבי־הקודש (לפי פירושם הפרוטסטנטי), 
ומאידך גיסא שחרר ד.פ׳ כוחות שנגדו את כוונותיהם של מייסדיו 
הראשונים ולעתים אך הפכו אותן. עם כוחות אלה יש למנות: את 
הנטיה האנטי-כוהנית וניתוק רעיון הדת מזיקתו אל מוסדות סמ¬ 
כותיים! את הכפיפות הבלתי-אמצעית לריבונות האל על יסוד 
הכרעת מצפון אישית (שגלגולה החילוני הוא כפיפות מצפונו של 
אדם לערכים מוחלטים); את הליבראליזם המתנגד לכפיה סמכותית 
על המצפון האישי והמעודד גישה ביקרתית, מדעית והיסטורית גם 
לתופעות הדת; את הדגשת ערכי החוויה הפנימית, הדגשה הבאה 
לידי ביטוי לא רק בתנועות התחדשות דתית, כגון הפיאטיזם 
בגרמניה, המתודיזם (ע״ע) באנגליה ותנועות ה״תחיה" למיניהן 
באה״ב, אלא גם בתאוריות פילוסופיות אודות מהות הדת (כגון 
אצל שלירמכר [ע״ע]). מכאן שהם׳ הליבראלי ראה עצמו כמפלס 
הדרך להומאניזם נוצרי אוניוורסאלי (ע״ע באואר; הרנק; טרלטש; 
ריצ׳ל). נגד זיהוי התרבות הבורגנית-ליבראלית עם הבשורה הנוצ¬ 
רית קמו עוררין הן במחנה הלותרני והן במחנה הקאלוויניסטי. 
ביקורת זו הצמיחה תנועות של שיבה לאורתודוכסיה בעלת גוון 
מסרתי (כגץ תנועת אוכספורד באנגליה! ע״ע ג׳.ה. ניומן), כיתות 
בעלות אופי פונדמנטאליסטי, וכן זרמים תא 1 ל(גיים שביקשו לשלב את 
הזיקה לאמונות המסרתיות של הם׳ בביקורת התרבות והחברה, וזאת 
תוך הזדקקות לניסוחים ולהשקפות השאובים מאסכולות שונות, 
החל באכסיסטנציליזם (ע״ע) וכלה במרכסיזם (ע״ע! וע״ע קירקגור; 
ברת, ניבדר). האסכולה הקשורה בשמו של בולטמן (ע״ע) מנסה 
להעמיד את הבשורה הנוצרית על משמעותה האכסיסטנציאלית תוך 
כדי ביטול הדימויים ה״מיתולוגיים" שבהם היא מתבטאת בכתבי- 
הקודש. 

הם' רואה עצמו כדת, שבאמונחה בישו הנוצרי היא מעידה על 
כפיפותה לריבונות האל ורוממותו, על תלותה בחסדו הגואל ועל 




135 


סדוטסטנטיזם — פרויד, זיגמונד 


136 


אחריותו המצפונית של היחיד, שאיבר יכול להסתתר מאחורי שום 
מוסד וממסד כנסייתי. לדעת פאול טיליו (ע״ע) הפ ׳ הוא הביטוי 
העליון של העקרון הבי?!רתי־דתי, המעמיד את האדם באופן ראדי- 
קאלי על גבולות הווייתו והפוחה נגד הפיכת כל סדר, מוסד או רשות 
— הן דתי דהן חברתי ומדיני — לערן מוחלט. 

כל הכנסיות הפרוטסטנטיות הגדולות ורוב הכנסיות הקטנות 
מאוגדות היום, יחד עם הכנסיות האורתודוכסיות, ב״מועצת הכנסיות 
העולמית" ("האקוימנית"), שמרכזה בז׳נווה. 

הפ׳ והיהדות. עמדת הם׳ הקדום כלפי היהדות אינה שובה 
בהרבה מעמדת הכנסיה הקאתוליח של יה״ב (ע״ע לותר). אולם 
גישה חדשה ליהדות וליהודים הסתמנה במאה ה 17 בחוגים פוריטא- 
ניים וקלוויניססיים מסוימים, וכן אצל הפיאטיסטים. לעתים תוארו 
היהודים כ״אומה האצילה" של ה״ברית הישבה" (התנ״ר), אולם 
הערכה זו גם חידשה מיסיונריות (ע״ע מיסיון, עמ ׳ 356 ), שתכליתה 
להביא אומה זו תחת כנפי הנצרות ובכך לקרב את מלכות זד. 
באנטישמיות (ע״ע, עמ׳ 527 ) המודרנית פעלו גם גורמים ואידיאו¬ 
לוגיות פרוטסטנטיים, אולם מאז עליית הנאציזם עלו גם מגמות 
חדשות, המנסות לחת לתופעה "יהדות" ולקיום היהודי פירוש נוצרי, 
תוך כדי כיבוד עצמאותה, ערכה הסגולי ומשמעותה הדתית והחב¬ 
רתית של היהדות (ניבור; פארקם [ 31105 ?]). 

י, סראוור, עיקרי הדת הנוצרית שהיו שגרים במחלוקת בתקופת 
הריפורמציה (בתוך: א.ל. פישר, דברי ימי אירופה. ג. 197 — 208 ), 
1943 ! ח. ה. בן־ששון, היהודים מול הריפורמאציה (דברי האקדמיה 
הלאומית הישראלית למדעים, ד), תשל״א! 5 ! 1441/167 .זז 

,״ £6 . 14 . 7 ; 1948 . £70 .<! 7/16 , 71111011 .ק ; 1911 , 11460 [ 460 "* 

0. 5^011, ?. 01711110011? 1x167 - ז 0 אז 0 [ 1 ת 1110 ח .( ; 1950 ,.*/ 0 ׳ 011111 ? 

- 770 .? 7/16 ,) 131 )׳*! , . 5 .( ; 1954 , €1611 7/17011^/1 111 7)61/610^7X601 ■<<! 
; 1956 ,.? [ס 707101 0011 ) 171 <} 5 7/16 ,ז 0 \ג 1501 ״ 1 ; 1955 , 1111100 

£. 71-00115011, ?. 0X11 ?1-0X7611, 1958; ). 8. 0068, 1/07161161 0 / ?., 

11011 7111/167 ,• 516111 . 4 < ; 1961 ,.? / 0 1711 <}$ 7/16 , 61-015,0 . 4 ? .א ; 1960 
; 1961 ,( 1011 ) 1 )( 3 ) 110 00 ) 011115 ,[. 1 ) 0 ] 14315011 , 0 0 \\ ; 111 ) 114/160 1116 
, 600-538500 . 11 . 11 ; 1965 , 7100111100 10 .? ,׳< 0810 א .?/י . 0 

]614/1111-017111100 7>11{>14101100 10 1/16 561(108 0/ 11141X001110 00/1 

7.6101-1001100 !0671 1/16 ס x00 £1x^176 (11711. 111966 ,( 390 — 369 ,צ ; 

5. '//. 6.1(00, 1761160/11/1 [-.? 1 ( 1 60111161 ?/ 140/1670 00/1 716711086 / 161/0 ־ 

?610110X1 (010X01105, 0X1, 32-51), 1968; 1(0, 4 50/101 004 ?6- 

/״ 1 ( 50/10108 7116 , 40111 ! . 6 ;* 1969 , 111 צ . 614/1 [ 1116 [ 0 /( 7111107 41 ) 11810 

. 1970 ,.? 

צ. ו. 

פרוטקטורט, ע״ע חסות. 

פתטלןטיניום (מז״ן״״ס״סזק), יסוד כימי רדיואקסיווי שסימנו 
ב?! מספרו האטומי 91 ומשקלו האטומי 231.036 . ם׳ הוא 
היסוד השני מסדרת האקטינידים (ע״ע אקטיגיום! יסודות כימיים) 
והקונפיגורציה האלקטרונית שלו היא !: 1 , 75 ) 2 6 ) 5 [מ?]. לפ׳ 14 איזו¬ 
טופים רדיואמיוויים טבעיים ומלאכותיים. ׳ 23 ב? הוא היציב ביותר, 
וזמן מחצית חייו 32,500 שנה. פ׳ (׳ 23 ג?) נתגלה ב 1913 ונקרא 
״ 0X8 ״ או ״ת!״; 131-611 ״. ב 1918 התגלה 231 ס? בעת ובעונה אחת ע״י 
הן ומיטנר (ע׳ ערכיהם) וע״י סודי וקרנסטון. 231 ב? יוצר ע״י פליטת 
קרינת ס אח האקטיניום, ומכאן שמו. 

הם׳ שייך למשפחת החמרים הרדיואקטיוויים הטבעיים ( 40+3 ) 
(ע״ע רדיואקטיוויות), ומצוי באורניניט (ע״ע) בכמות של 3:10 7 
חלקים. 

פ׳ הוא מתכת קשה לבנה, שמשקלה הסגולי 15.37 ונקודת התכתה 
כ ״ 1,600 . בטמפרטורה נמוכה מ 1.4£ היא על־מוליך (ע״ע על־ 
מוליכות). ערבויות הפ' הן 4 ו 5 . 

פ׳ מופק בהפצצת " 23 !!ז בניטרוגיס, או בפירוק ג 31 ? בריק. 

פרוטקציוניזם, ע״ע מכס, עמ׳ 449/50 . 

פךוי ׳ ג׳ון, ע״ע וילןליף, ג׳ון. 


?רדד, אנה — 1 ) 611 ■!? 003 \, — (נר 1895 , דנה), פסיכואנליטי- 
קאית בריטית, יהודיה, בתו של ז. פרויד (ע״ע)! ב 20 
השנים האחרונות לחיי אביה היתד. קרובה אליו יותר מכל אדם אחר. 

לראשית דרכה הדריכה מורים בבתי־ילדים ובבח״ם יסודיים 
בווינה. מ 1920 השתתפה בכינוסים של פסיכואנליטיקאים. ב 1927 
פרסמה מאמר 56 < 131 ] 3 161 ) 15.10 66 !) ) 1011 ) 766 116 ) 151 ; 0111-1101 ) 10 ? 
(״מבוא לטכניקה של אנליזת ילדים״). ב 1930 פרסמה אסטז! 01 ) £10 
311380860 ? ־ 01 ) 56 ץ 61103031 ׳ל 5 ? 316 ) 0 ! (עבר , : "מבוא לתורת 
הפסיכואנליזה״, תרצ״א), וב 1936 - 1 ר 61 -*<] 1 / 6116 ( 006 1611 5 !;ס 
51060 !ס 066113 ! ("ה,אני' ומנגנוני ההתגוננות"). כדי לערוך הסתכ¬ 
לויות בילדים, פתחה ב 1937/8 מעון לילדים מתוסכלים ומופרעים 
מתחת לגיל שנתיים; בכך שאפה להשלים, באמצעות הסתכלות 
ישירה, את המסקנות האנליטיות המבוססות על הסתכלות במבוגרים 
(ע״ע פסיכואנליזה). כשנכבשה וינה בידי הנאצים ב 1938 היגרה 
עם משפחתה ללונדון. ב 1940/45 ארגנה בתים לילדים שפונו מחמת 
התקפות־האוויר הגרמניות. מפעלה בהמפססד ( 011016 1 ) 5163 ק 9301 ) 
הפך למרכז בעל שם עולמי למחקר, הדרכה וטיפול פסיכואנליטי 
בילדים. תוצאות מחקריה המרובים העלו גישות חדשות בטיפול 
ובחינוך ילדים — החל ב;,טיפות חלב" וטיפול בילדים בעייתיים וכלה 
בטיפול במתבגרים. בלונדון נוסד "מפתח ד.מפ 0 טד" ( 516361 ק 113111 
א 16 )ת 1 ) להגדרת תפקודים נפשיים ולהערכתם, המסייע לסווג את 
החומר הקליני ואת מהלך הטיפול. חשוב במיוחד חיבורה ץ 3111 מ 1 ז 0 א 
1 ) 11100 ) 0101 ח! ? 31110108 ? 1 ) 30 ("נורמליות ופאתולוגיה בתקופת 
הילדות״), 1965 . פ׳ נחשבת לחלוצה בתחום הפסיכואנליזה של 
ילדים. זכתה לעיטורים רבים. 

כל כתביה י״ל: , ¥11 ,¥-¥! , 1 ,.? ) 0 085 ״״^ 7116 

1968/74 . 

0 £ .{) . 44 / 0 ׳* 1 71 ,( 11 • 111 ) 1.115 , 5 

?! 6 /ס ? ¥010 ,ת 00€1150 ״ 11.11 ; 1967 ,(^ 3x1)031)31. ^.5$., X .ג? 

. 1972 ,( 1.111 י ״ 21 תגסו 01 ץ 5 ? 0£ ״( . 11 ־ 10101 £ו(־ד) €ה 0 */ 50 1 > / 1 

זן. צ. ר. 


פרויד, זייגמובז* (שלמה) — 1 ) 160 ? 1 ) 8181000 — ( 1856 ׳ פריי־ 
ברג [מוראוויה] — 1939 , לונדון), פסיכיאטר אוסטרי. 

יהודי, מייסד הפסיכואנליזה (ע״ע), מחשובי הוגי הדעות של המאה. 
כשהיה בן 4 עברה משפחתו, שמוצאה ממזרח גליציה, לווינה, ובה 
גר ופעל עד 1938 , כשנאלץ לעזבה בעקבות הכיבוש הנאצי. מאז 
ועד מותו חי בלונדון. 

ב 1873 התחיל ללמוד רפואה בווינה. בשנים 1876 — 1883 התמסר 
למחקר בהדרכת הזואולוג קלאוס והפיסיולוג פון בריקה(ע״ע). בגיל 21 
פרסם את מחקרו המדעי הראשון, על "האגיד של דג־צלופח", וערך 
מחקרים היסטולוגיים בשטח מערכת־העצבים אצל חיות ובני- 
אדם. 

לאחר קבלת התואר התמחה פ , ברפואה בביה״ח הווינא־ הכללי, 
ובמיוחד במחלקה הפסיכיאטרית 
שבהנהלת חוקר המוח ט.ה. מינרט 
0 ז 6 תץ 6 ( 5 ). ב 1848 גילה שהקו־ 

קאין מביא לידי הקהיה או אלחוש 
(אנאסתזה) וכתב חיבורים רבים 
בתחום הנוירולוגיה, שהחשוב בהם 
היה ספר על אפסיד. (ע״ע). בחיבור 
זה דחה פ׳ את התורה שכל אחד 
מ״הכוחות הנפשיים" ממוקם בשטח 
מסוים במח (ע״ע, עם׳ 950 ואילך). 

בכך גילה את נטייתו לתפיסה פוני 

ז. סרויד (ארסו 6 ?ןוודדוז, , , * 

ירודים! קציונלית של תופעות פיסיולוגיות. 





137 


סרויד, זיגמרבד 


138 


ב 1885 חל מפנה בדרכו המדעית, כשהגיע לפאריס להתמחות 
אצל חוקר ההיפנוזה וההיסטריה שרקו (ע״ע). משקל הגורם הנפשי 
בפתולוגיה עלה בעיניו, משנוכח לדעת שהמחלות ההיסטריות נובעות 
ממקור נפשי — אף ללא פגיעות אורגניות במוח. עם שובו לווינה 
נשא לאשה את מרתה ברגייס ( 5 ץ 3 מ־נ:>פ), בת למשפחה יהודית מ¬ 
המבורג. נולדו לזוג 3 בנים ו 3 בנות. 

תקופת הפסיכואנליזה. בעבודתו כרופא מצא חולים נורו* 
טיים רבים, שלא נרפאו בעקבות הטיפולים המקובלים! לכן נסע 
ב 1889 לנאנסי שבצרפת ללמוד אצל ברנהים (ע״ע) וליבו (- 116 
1521111 ) את השימוש בהיפנוזה (ע״ע) לריפוי ולמחקר. עם שובו מ־ 
נאנסי החל להשתמש בהיפנוזה כדי להחיות מאורעות חבלתיים 
(טראומתיים) ולחסל בכך את התסמינים (הסימפטומים) של ההפ¬ 
רעה. אולם משנוכח לדעת, שהשפעת ההיפנוזה אינה נמשכת זמן רב, 
החליף אותה בדרך התסמיך החפשי (ע״ע אסוציאציה). על סמך תצ- 
פיותיו נתברר לו, שמשאלות לא־מודעות ומודחקות הן מקור התר 
פעות החולניות; מאז נשארו המושג ״הדחקה״ (אנג׳ 1 ז €5510 זנ! 6 ז; 
גרם׳ 8 ת 11 צת 3 ־ו 1 ]- £1 ^\) והמתודה של ת ם מ י ך חפשי (או — העולה 
מאליו) מושגי-יסוד בתורה הפסיכואנליטית. ב 1895 פרסם, יחד עם 
יוסף ברויאר (ע״ע), את הספר ■ 1561 !) " 16 (>גם 5 ("מחקרים 

בהיסטריה"), שנחשב לתחילתה של הפסיכואנליזה, ומציץ את 
המעבר מן ההבט הפיסיולוגי להבט הפסיכולוגי בחקר מחלות־הנפש. 

מות אביו ( 1896 ) הניע את פ׳ להתחיל ב״אנליזה עצמית", 
הנחשבת ע״י רבים כמבצע־היסוד הגורלי שלו (פעולתו זו נודעה 
רק אחרי מותו עם פרסום 5£ ץ 1131 בס 011 ץ 5 ? ■ 61 [> 1 ז£^ 1 ז 1 ;)ח\, ת;!!! 
[״מהתחלות הפסיכואנליזה״], 1950 . ב 1900 פרסם -<״ 111 ;יז־ו ש 1 נ 1 
(עבר׳: "פשר החלומות", תשי״ט). בספר זה ניסח את 
המושגים העיקריים של התורה הפסיכואנליטית! הוא חשף את 
השרשים האינפנטיליים של חיי־הנפש ואת תסביר אדיפוס, 
המאופיין בהתקשרות נפשית עמוקה ומלאת ניגודים לשני ההורים. 
בכך קבע את הגישה הדינמית להבנת גילויים פסיכופתולוגיים. 
בחיבור זה תיאר ם׳ את החוקים הקובעים את התהליכים הנפשיים 
המתרחשים בלא־מודע ובתודעה, פענח את שפת־הסמלים בחלומות! 
היתה זו דרך־המלד להכרת הלא־מודע. 

בשנים שלאחר מכן פרסם ספרים נוספים המרחיבים את הקף 
הפסיכואנליזה: 5 ח 6 נ! 11138$16 \> *ש(! 1010816 { 31 ק 110 :> 5 ץ? ■! 211 (עבר , : 
״פסיכופתולוגיה של חיי יום־יום", תש״ב), 1904 ! - 1 )״ 3 ז 1 נ 41 €1 -!ט 
16 ז 160 לז 11 ; 11 א $6 ־!!!׳ג (עבר׳ : "שלוש מסות על התיאוריה המי¬ 

נית", 1954 ), 1905 ; - 1711156 211111 § 86216111111 561116 [> 1 שג 1 112 ^ 1 מ( 1 
11551611 ׳*!(״הבדיחה וזיקתה ללא־מודע״), 1905 . הגישה החדשה לפסי- 
כופתולוגיה — ובייחוד הדגשת חשיבות הכוחות היצריים־המיניים 
(ע״ע ליבידו) בחיי־הנפש בראשית הילדות — עוררה ביקורת 
עוינת. 

ב 1901 הצטרפו לס׳ מספר "חסידים" (רופאים, תלמידים) ונוסדה 
״הקבוצה הפסיכולוגית של ימי ד׳״ — הוא גרעין החברה הפסיכו¬ 
אנליטית שנוסדה ב 1910 . ב 1906 הצטרפה אליו קבוצת חוקרים 
בציריך — ביניהם בלוילר ויונג (ע׳ ערכיהם). ב 1909 הרצה באוני¬ 
ברסיטת קלארק בווסטר, מסצ׳וסמס (אה״ב) — זו היתה ההצגה 
הראשונה של תורתו בעולם הרחב. מאותה שנה ואילך יצאו לאור 
ביזמת פ׳ כתבי-העת הפסיכואנליטיים העיקריים. 

מ 1912 פרשו מקבוצתו מפעם לפעם חסידים־ תלמידים — החשו¬ 
בים שבהם: אלפרד אדלר (ע״ע) ויונג. בספרו הפולמוסי היחיד, 
681111£ > 8611 ת 156116 :)ע 31 ת 61103 ץ £55 ־ 1161 06561116111:6 ־ 2111 (עבר' : 
״לתולדות התנועה הפסיכואנאליטית״, 1967 ), 1914 , ניסה פ׳ לנתח 
את הסטיות של שנים אלה. בכתביו לאחר מלה״ע 1 התמקד פ׳ פחות 
בנושאים קליניים ויותר בבעיות כלל־אנושיות (למשל, ו 110 ־ו 3 ^\ 
? 68 ״.>! [עבר׳: ״למה מלחמהז״, 1935 ], 1933 ), תוך שימוש כללי 


בתורתו. ב 1919 נתמנה פרופסור מן־המגיין באוניברסיטת דנה, 
וב 1930 הוענק לו הפרם הספרותי ע״ש גתה. ב 1923 חלה פ׳ בסרטן 
הלסת, ובמשך 16 שגה עבר 33 ניתוחים קשים ומכאיבים. על אף 
סבלו המשיך במחקריו, וספרו האחרון £! 6 ¥0565111111 11431111 ■ 061 
£61:81011 11£ :> 1$ :! 5 ;:> 0111 ת 0 ת! ("האיש משה והדת המונותיאיסטית") 
ראה אור בשנת חייו האחרונה ( 1939 ). השפעתו הלכה וגדלה גם אחרי 
מותו, ותורתו נעשתה נחלת העולם התרבותי: על כך מעידים גם 
תרגומי חיבוריו ללשונות מרובות, כולל עברית. מושגים ומונחים 
שטבע נעשו גחלת הכל, אף מחוץ לתחומה של הפסיכולוגיה, וזאת 
למרות היחס הביקרתי ההרסני שנתקלו בו בתחילת הופעתם. 

בפסיכיאטריה הוסיף פ׳ הבט חדש — את הדינמי וההרמנוטי — 
והרחיב את תחומה משכלל בה את הנורוזוח ואת שאר הסטיות הנפ- 
שדת. הוא קבע כלל "פסיכולוגי חשוב, שהמכניזמים הפועלים ב¬ 
התנהגותו של המופרע נמצאים גם אצל הבריא. מושגיו על הלא- 
מודע, מקומם של סמלים, והתפתחות היצר המיני מילדות, תוך של¬ 
בים, אפשרו הבנה עמוקה יותר של הפסיכוזות (ע״ע). 

בספרו "שלוש מסות על התיאוריה המינית" נקבעו הסטיות 
המיניות לראשונזז במערכת ברורה, הגיונית ומעשית. תיאור הטיפול 
ב״הנס הקטן" נחשב כראשית הפסיכואנליזה של הילד, ענף 
שפיתחו לאתר מכן בתו, אנה ם׳ (ע״ע), מלאני קליין ואחרים. 
דעותיו על מניעי העבריינות (כגון הרעיון של "העבריין תוך רגשי 
אשם") מקובלות גם היום בתחום הפסיכיאטריה המשפטית ובטיפול 
החדיש בעבריינים, בייחוד בנוער עבריין. דעותיו על יחסי־הגומלין 
בין בעיות ריגושיות לבין מחלות גופניות העלו גישה חדשה ברפואה 
הכללית — הרפואה הפסימ׳סומטית (ע״ע פסיכוסומטיקה). יסודו 
של עידן הפסיכותרפיה (ע״ע) במפעלו של פ׳, וממנו יונקות גם 
השיטות שאינן פסיכואנליטיות. 

כבר בחקירת החלומות הדגיש ם׳ שתגליותיו חורגות מתחומה 
הצר של הפסיכיאטרית והן עשדות להאיר צדדים אפלים בפסי¬ 
כולוגיה (ע״ע) כולה. בספריו "פסיכופתולוגיה של חיי יום־יום" 
ו״הבדיחה וזיקתה ללא־מודע" הדגים, שגם לאירוע המקרי והטפל־ 
לכאורה משמעות לא־מודעת. על־סמך זה נ תנסחו כמה עקרונות- 
יסוד בפסיכולוגיה: ( 1 ) המציאות הנפשית היא ממשית ומקבילה 
למציאות החמרית! ( 2 ) חיי-הנפש הם מבנה המורכב מרשדות 
שונות והבנוי רבדים־רבדים: ( 3 ) קיים דטרמיניזם (ע״ע) נפשי! 
( 4 ) יש להסביר אירועים נפשיים בצורה דינמית-נפשית! ( 5 ) יש 
להחדיר לתוך הפסיכיאטריה גורם טלאולוגי ע״י חקירת משמעותן 
של תופעות נפשיות; ( 6 ) יש להבין את התודעה כאחת התכונות 
ולא כעיקר בהווי הנפשי. 

פ׳ גילה עניין רב באמנות לסוגיה, בייחוד בספרות, בציור וב¬ 
פיסול, והיה לו אוסף יפה של עתיקות. ב 1912 יסד, יחד עם תלמידיו, 
את כתב־העח 3 8 0 בת 1 ("דיוקן"), המוקדש להחלת תורתו על מדעי־ 
הרוח. תרומתו הראשונה לאסתטיקה היה הספר 116 > (:״ט מ 11 ג#י • 061 
י 3 ׳\ 1 [> 3 ־! 0 ' 6056115 ( ./*\ ת 1 £ת 2111 ז'ד (עבר׳: "השגיונות והחלומות 
ב׳גראדיוחד של ו. ינסר, 1967 ), 1907 , שבו פירש פירוש פסיכו¬ 
אנליטי את הרומן של ינסן. ם׳ הביע את פליאתו שאמנים אמיתיים 
מצליחים לגלות, בדרך אינטואיטיווית, נבכי־נפש המובחרים ע״י 
הפסיכואנליטיקאים בעמל רב וממושך. בכתביו על לאונרד( דה 
וינצ׳י ועל דוסטויבסקי (ע׳ ערכיהם) מנסה פ׳ להעמיק בהבנת 
האמן ויצירותיו דרך הבהרת תולדות-חייו וחוויותיו, בעיקר בתקופת 
הילדות. אמנים רבים הושפעו מם׳ ביודעין או בלא־יודעין. 

בשטח החינוך הורגשה השפעתו של ס׳ כבר בשנות ה 20 . 
תלמידו ז. ברגפלד יסד ב 1919 בווינה את בית-הילדים "באומגרטן", 
ונסיון זה עיצב במידה לא־מועטת את החינוך המשותף בארץ (וע״ע 
קבוצה, קבוץ). השפעת פ׳ מורגשת בכמה דפוסים מהפכניים בחינוך 
של תקופתנו. 



139 


פרויד, זיגמונד — סרולטרמן 


140 


עיון מעמיק בתגובות הנפשיות ובטקסים שכפו חולים על עצמם 
מחמת מחלתם הביא את פ׳ לחקירת תופעות חברתיות דומות 
בשבטים פרימיטיוויים. התוצאות פורסמו בספר גונ] 3 יד 101:01111103 " 
(עבר , : ״טוטם וטאבו״, חרצ״ט; 1967 ), 1913 ; הספר השפיע 
הרבה על התפתחות האנתרופולוגיה התרבותית. 

הבעיה היהודית העסיקה את פ׳ מימי ילדותו, הוא מוסר 
על התעמק ותו בסיפורי המקרא כמעט מיום שלמד לקרוא, בהיותו 
בפאריס ב 1885 הכריז על עצמו כיהודי. רגש השתייכותו לעם היהודי 
היה מקורי ולא נבע מתוך תגובה על האנטישמיות. ב 1896 הצטרף 
למסדר "בני ברית" ובמשך שנים ביקר בקביעות באסיפותיו. על 
מהות היהדות אמר בהקדמה לנוסח העברי הראשון של "טוטם וטא¬ 
בו": "אילו שאלו אותו(את המחבר): ,מה יש בך עוד מן היהודיות, 
לאחר שזנחת את כל צדי השיתוף האלה עם בגי עמך (לשון- 
הקודש, דת, אידיאלים לאומיים)? , כי אז השיב: עוד הרבה מאד, זמן 
הסתם העיקר, אבל לא היה מסוגל כיש להביע במלים ברורות את 
היסוד המהותי הזה״ (מתוך נוסח עברי, 1967 ). ם׳ היה חבר חבר־ 
הנאמנים של האוניברסיטה העברית, והצטער שלא הקימו בה קתדרה 
לפסיכואנליזה. חוג ידידיו היה מורכב לרוב מיהודים, 

ספרו האחרון, "האיש משה והדת המונותאיסטית", עורר פולמוס 
סוער מחמת ההגהה שבהשערה שמוצאו של משה היה מצרי וש־ 
המונותאיזם יסודו באמונתו של פרעה אמנחתפ /י 1 (ע״ע). מצד אחר 
יש ביצירה זו שיר־תהילה לעם היהודי וליהדות. את גדולתה של 
הדת היהודית ראה פ , ברוחניותה, ומבחינה זו העלה אותה מעל כל 
הדתות שהסתעפו ממנה. 

כל כתביו י״ל: , 26013061 011100010215011 611:6 ז \\ 36530101611:6 > 
3303 ס 3 ז 5 1116 " ,(. 63 ) •< 30110 ־ 1 ]$ .( .£ ; 1952 — 1940 — 1 
, 111 ) 00 ־ 1 ,.£ . 5 0£ 10$ זס¥\ 01101081031 '<$? 0 ז 16 קךךוכ 0 316 0£ £311100 
1966 — 1953 ; מכתביו ״ 1939 — 1873 , 6£6 ״ 0 " י״ל בעריכת .£ .£ 
£16113 , 1968 2 . 

עוד הופיעו בעברית מספרי פ׳: "הפסיכולוגיה של ההמון והאג־ 
ליזה של האני״ תרפ״ח; ״שעורים במבוא לפסיכואנליזה״, תרצ״ד/ה; 
״התרבות והדת״, 1943 ; ״חיי ופעלי״, 1947 : ״על החלום״, תשי״ד: 
"כתבי ז. פ , ", א—ה, תשכ״ו—תשכ״ט. 

א. ג׳ונס, ז. פ/ א/ חשט"; < ס. ברכיהו, תורת ם/ תשי״ז 2 ! האוניבר־ 
סיסה העברית, עצרת 0 ' ליום הולדתו הסאה ( 1956 ), תשי״ז < ר. בקר, 

ז. ט׳, תשי״ח! ם. בריל, הפסיכואנליזה וז.ם׳ יוצרה, 1959 4 ! בית 
הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. פרוידיאבה, תשל״ג! ,מ״סן .£ 
-/ 15111 • 1 , ■/ 00/1111 . 11 £/ ; 60 — 1953 , 1-111 . 5 / 0 / 01 7 >מ 0 13/6 115 ' 7 

- 83 . 8 ; 1957 ,{ 05111115 201/1 1/15 /.תס ■ ! 1 ,(.נ> 6 ) 1461800 . 5 ! 1957 , 1 ) 1051 
־ £0401 .א ; 1958 , 1111111011 זי! 11 ;: 1 ! 1 {!./ 01115 / 1 [ 1/1 6 / 0510 ,£ . 5 , £311 
— ■! 5101} 515 , 1963; £. ^ 16 X 3046 סס 1 /!{ 05 [ס '{' 01111011711 ,(. 64 ) 

; 1966 . 010115515 111 { 1111111 01 ):!{ 05 ,(. 645 ) 3110 ( 0101 • 1 \ — £156051610 . 5 

; 1967 , 55 { 21 !: 0 / 131 {< 1 } 13 115 2050 / 554 / 0155 [ , 3115 ) 00 ? . 8 .[ - 6116 ת 13 ק £3 ■ 1 
; 1970 , {{ 11010 '!{! 0 31111 .£ .(. 645 ) 1 ז 86 ז 6 א £\— £66 £\ • 8.0 
? 1/1 ,(. 64 ) 6 61001115 ; 1972 , 151% {< 1 121311 131 / 151 % :.£ , 8011111 £<י 

. 1973 , 0511515 1111% [-. 15 
ה. צ. ו. 

פרויזעטל, יעקב — £16113603.81 < 131601 - ( 1839 - 1907 ), 
פילוסוף וחוקר יהודי, גרמני. ב 1863 הורה בביהמ״ד 
שבוולפנביטל (ע״ע), וב 1864 הורה לשונות קלאסיות וקורות הפילו־ 
סופיה הדתית בביהמ״ד לרבנים בברסלאו. מ 1875 הורה גם באוני¬ 
ברסיטה שם. חמיו היה י. מ. זקש (ע״ע). עיקר מחקרו נסב על 
הפילוסופיה היוונית והיהודית־הלניסטית, פ , נחשב בזמנו לאחד 
מראשי המומחים בחקר אריסטו — עליו פרסם סדרת מחקרים. 
כן חקר הרבה את משנת שפיגוזה. בין כתביו: 1361160151150116 
$1031611 (״מחקרים הלניסטיים״; 1875 — 1879 ), • 361 . 365011 > ■״ 21 

111110 ( 611810115 ^[ 11315011-1161160151150116 ( 316 61 ( 01 0501131100860 .^ 

06 !ק 50 ("לתולדות התפיסות אודות הפילוסופיה הדתית היהודית־ 
הלניסטית״; 1869 ), ומחקר מעמיק על חייו ומשנתו של שפינתה 
( 1 ־ 11 , 1904 — 1927 ; עבד: שפינתה, א , , תרע״ג). 


פרדס, המו — 16055 ? 13080 — ( 1860 — 1925 ), משפטן ומדינאי 
גרמני, יהודי, ממחברי חוקת ויימר (ע״ע גרמניה, 

עט׳ 465 ). פ , היה תלמידם של אוטו גירקה (ע״ע) ורודולף גניסם. 
הורה משפט ציבורי באוניברסיטת ברלין, אך לא הועלה לדרגה 
פרופסור בשל יהדותו והשקפותיו הליברליות. היה חבר עיריית 
ברלין ופרופסור למשפס ציבורי בביה״ם הגבוה למסחר שם. אחר 
מהפכת נובמבר 1918 הצטרף למפלגה הדמוקרטית ומונה מזכיר 
משרד־הפנים ואח״ב שר־הפנים בממשלת הרפובליקה. חיבר את 
הוק־הבחירות לאסיפה הלאומית המכוננת וניסח את טיוטת החוקה 
שגילמה רוח דמוקרטית מובהקת ושמגמתה היתה להעניק יתר 
ריכוזיות למשטר ולקצץ בכוחה של פרוסיה. הצעתו עוררה ביקורת 
חריפה במחנה הימין, אך נתקבלה בתיקונים רבים• בקיץ 1919 
התפטר מכהונתו בשל התנגדותו לחתימת הסכם ורסאי (ע״ע גר¬ 
מניה. עם׳ 466 ). חיבר ספרים על המשפט שמדיניות של גרמניה. 
פ , לא השתתף בפעילות יהודית והתנגד לציונות. 

; 1926 .// .£ ; 1922 ,.* 11.1 !) 2 * 14 . 7 מ ,־מ! 501111101 .ס 

, 0 ת 3 ת 35$1 ז 0 . 8 ; 1964 , 116 [ס , *? .ז ; 1930 ,זזנוחו 501 . 0 

. 1965 , 1£ ז 1114 ו>ע 1 ז€/ £11 <! 1 ? 5 .י/ 

פרוכורוב, אל?ס?דר מיכאילוביץ׳ — 08 ק 0 ^ 0 נן 4.11 \נ 

(נר 1916 , אתרטון [אוסטרליה]), פיסיקאי רוסי. פ׳ סיים 
את אוניברסיטת לנינגרד ב 1939 ושירת בצבא האדום במלה״ע ח. 
ב 1946 הצטרף כחבר בכיר למכון לבדוו במוסקווה. ב 1954 מונה 
מנהל המעבדה לאוסצילציות באותו מכון. פ׳ פיתח שיטה (באלקטרו¬ 
ניקה קוואגטית) להגברת העצמה של קרינה אלקטרומגנטית (יחד 
עם נ. ג. בזוב [ע״ע, כרו־מילואים]). משיטה זאת פותחו אח״כ 
הליזר (ע״ע) והמיזר. על עבודה זאת זכו פ , ובז 1 ב בפרס לנין 
( 1959 ) ובפרס גובל לפיסיקה ( 1964 ), יחד עם צ , . ה. טאו׳נז. ב 1960 
נבחר כחבר נספה של האקדמיה הסובייטית למדעים וב 1966 בחבר 
מן המניין. פ , הוא העורך הראשי של האנציקלופדש הסובייטית 
מ 1969 וזכה באות "גיבור העבודה" ופעמיים באות "מסדר לנין"; 
הוא מכהן גם כפרופסור באוניברסיטה ע״ש לומי׳נרסוב במוסקווה. 

פרולוג (מיוד ;> 070 .ג 6 ק 1 ל — פתח-דבר), פתיחה של יצירה ספרו¬ 
תית, במיוחד של מחזה, שהיא בד״ב חלק בפני עצמו; 

בתקופה העתיקה גם הדמות או השחקן המוסר את דברי הפתיחה. 
בדרמה העתיקה, שהוצגה על בימה פתוחה בלא אפשרויות רבות 
של חילופי תפאורה, ואשר עלילתה הוגבלה למשך של יממה, לא 
ניתן למסור בדרך דרמתית את כל מה שהתרחש לפני תחילת 
העלילה. התרחשויות אלה נמסרו לקהל בס , , במעין מערבה ראשונה, 
בסיפור מפי שחקן אחד או בסיפורים מפי שני שחקנים: ראשית 
העלילה ורקעה, הקשרים שבין הדמויות, עברן ומטרותיהן, עד 
נקודת־מפנה בעלילה או במצב. תיאור ראשית הדברים מעורר 
סקרנות לגבי ההמשך. העמדתה של הבעיה או של הקונפליקט היא 
מעניינו של הפי, ואילו יתר החלקים מוליכים לקראת השיא, ואחריו 
אל ההתרה או אל הפתרון. לא בכל התקופות זכה הם , בתפקיד בעל 
חשיבות. פעמים אין כל קשר בינו ובין העלילה וכל תפקידו הוא 
לשעשע או להעסיק את הקהל עד תחילת ההצגה, בדרמה הרומית, 
ופעמים גם בחדשה, יש שהם׳ מסתפק בסיפור תכנו של המחזה. — 
וע״ע אפילוג. 

א. ל. שטראום, פרומיתיבס הכבול לאייסכילום (בתוך: בדרכי הספ¬ 
רות). תשי״ט! ש. דיקמן, סופוקלם: שבע טרגדיות, מבוא, תשכ״ג. 

פרולטריון (:ז 13 ז 101613 ק), מוגה בהיסטורש של רומא ובהיסטוריה 
חדשה: 

( 1 ) ברומא. המונח 5 סת 01013 ז<! נגזר מ 0165 -!<ן, שמשמעו "צא¬ 
צאים". בחלוקת האזרחים הרומאים למעמדות ול?ןנטוריות המיוחסת 
למלך סרויום טוליוס (ע״ע) שימש המוגה לציון האזרחים שרכושם 




141 


פרולטריון ■<- פרומקין, ישראל דב 


142 


היה קטן מ 11,000 אסים והיו פטורים משירות צבאי. שמם הרשמי 
היה : £€051 1€ !ק 3 :>, כלו׳ אלה שנכללו במפקד בשל מעמדם כאזרחים, 
מבלי שיהיה קשור בכך רכוש כלשהו. הכינוי צג 11 ז £3 ש 01 ז<ן בא לציין 
שתועלתם של אלו היתד, בהבאת צאצאים למדינה ותו לא. במשך 
הזמן הורד גובה הרכוש שנדרש כדי להיכלל במעמדות השונים 
ותיקוני מריום (ע״ע) בסוף המאה ה 2 לפסה״ג אפשרו לם׳ להתנדב 
לצבא. לדעת חוקרים רבים היה הם׳, במאה ה 1 לפסה״ג, רוב העם 
הרומי. אולם, למרות מספרו הגדול השתייך כל הם׳ לקנטוריה 
אחת, ומאחר שההצבעה באסיפת העם התנהלה לפי הקנטוריות, היה 
משקלו במוסדות המדינה אפסי, אך לא ברחוב או בקרקס. למרות 
ש 5 נןוז 01613 ז<ן מופיע בספרות כשם תואר במובן של "שפל" או 
"גם", לא ציין מונח זה, או שם נגזר ממנו, את המוני העם הפשוט, 
אליהם פנו המנהיגים ואותם טיפחו הקיסרים בלחם ובשעשועים. 

( 2 ) בעת החדשה. במאות ה 17 — 18 "פרולסארי" היה מונח 
גנאי של עניים, מרובי ילדים, קבצנים ופושעים. במאה ה 19 החלו 
להשתמש במונח "פ׳" לציון פועלי התעשיה החסרים הון לרכישת 
אמצעי ייצור והמחקיימים ממכירת כוח העבודה לבעלי בתח״ר, 
ובניגוד לעבדים ולצמיתים הריהם בני־חורין. הם׳ הובחן מה' 1111 ^ 1 
31 נ־נ 3 ז 016 ־ 1 ק 611 ק (גרמנית: ״פ׳־סחבות״) — בינוי לנוודים, קבצנים 
ואנשי שוליים. המונח "פ׳"׳ זכה לגיבוש תאורטי במשנת ק. מרכס 
(ע״ע), אף־כי רוב התכונות שייחס מארכס לם׳ כבר יוחסו לו 
קודם ע״י לורנץ פון שטיין בספרו מ 1842 (ר׳ ביבל׳). 

הם׳ בתורת מ א ר כ ם. הם׳ הוא תופעה מיוחדת לעת החדשה, 
היווצרותו היא תוצאה בלתי־נמנעת של המהפכה התעשינית ושל 
התגבשות הקפיטליזם (ע׳ ערכיהם). מארכם קבע שהם׳ ילך ויתרבה 
ויתרושש יותר ויותר במקביל לתהליך ריכח ההון בידי מעטים, 
שכן הקפיטליסט, השואף מטבעו לרווח והמנצל את פועליו למענו, 
לא יוכל לנצל אותם עד כדי סיכון קיומם. לפיכך, ככל שיגדל הניצול 
ולכן תהא יעילות הניצול קטנה יותר, יתמוטטו הקפיטליסטים 
החלשים, עם התרבות הם׳ והתרכזותו בערים יהפך למעמד: תיווצר 
סולידריות ותתגבש תודעה עצמית מעמדית. הם׳ יבין שמצבו לא 
ישתפר אלא עם שינוי מהותי של החברה. תודעה מעמדית מהפכנית 
זו תאפשר את המהפכה של הפ ׳ , שתביא לאחר שלב ביניים של 
דיקטטורה של הם׳ להגשמת הקומוניזם (ע״ע). מארכס ואגגלם 
סברו שמהפכת ד,פ׳ תהא שונה מכל קודמותיה ולא תביא ליצירת 
ניגודי מעמדות חדשים משום שד,פ׳ יקיף את רוב האובלוסיה. 

היווצרות ד,פ׳. כפי שתיארה מארכס, היתד, אפיינית לשלבים 
הראשונים של המהפכה התעשיינית, במיוחד באנגליה. תחזיתו 
בדבר התרוששות הם׳ לא התממשה, אלא להיפך, הוטב מצבם של 
המעמדות העובדים בארצות התעשייתיות. גם לא נוצרה תודעה 
מעמדית מהפכנית בקרב רוב המעמדות העובדים! חלק ניכר מהעו¬ 
בדים סבר תמיד שיוכל לשפר את מעמדו בדרכי שלום דמוקרטיות. 

רוסיה שלפני המהפכה הרוסית (ע״ע) לא היתד, מתועשת ולא 
היה בה ציבור ניכר שהתאים לאפיונו של מארכם. לפיכך דיבר לנין 
(ע״ע) על ההמונים, שבהם הם׳ היה מיעוט, וראה את המפלגה הבול־ 
שוויקיח כנושאת התודעה המהפכנית. בניסוחים האידאולוגיים של 
בריה״מ, הוצא במשך הזמן המונח "פ׳" משימוש, ככל שדובר 
בתושבי בריה״מ עצמם, והם כונו "המונים" או "פועלים", ואילו 
המלה "ם׳" יוחדה לתושבי העולם הקולוניאלי. 

ק. מרכס-פ. אנגוס, המאניפסט הקופוגיססי, תש״י! ק. מרכס, 
הקאפיסאל, א^-ב׳, 1953 — 1954 ; צ. יעבץ, פשוטי העם ברומי, 
תשי״ת! מ, ,זומז 5 ״ 1 

* 1921 ,* 1842 , 1-111 מ,״״ /,)״ 1789 מ 0 ׳ן 

מ. ע. - אל. וי. 

©רלמ[, 3 י ק 1 לא — : 410013510:001601 ?— ( 1435 [?]— 1484 ), צייר 
צרפתי. פ׳ פעל באוויניו׳ן בשירות המלך רנד, מאנז׳ו, והיה 
מגציגיה החשובים של האסכולה שנקראה ע״ש עיר זו. שתי יצירות 


מיוחסות לו בוודאות: ״תחייתו של אלעזר״ ( 1461 * אופיצי, פירנצה), 
ציור בעל אופי ראליסטי, בלתי מהוקצע במקצת! והטריפטיכון 
״הסנה הבוער״ ( 1476 ! בקתדרלה של אכס־אן־פח׳באגס), אלגוריה 
בסגנון יה״ב המאוחרים. כ״ב מיוחם לם׳ הדיפטיבון המתאר את 
המלך רנה ואת המלכה ז׳אן דה לאוואל (לובר). למרות שכל ימיו 
פעל בדרום צרפת. ניכרות בציוריו השפעות הנטורליזם 
הפלמי. 

. 1931 , 416616 ו>; ׳ז 7 . 61 776016 414 X ,תסצת! 0113 ., 1 

פרומנטן, אז׳ן — תחסשרתס■!? 0 מ 0 § 1 \£ — ( 1820 — 1876 ). סופר 
וצייר צרפתי. ם׳ למד משפטים, אך עד מהרה פגה תחילה 
לכתיבה, אח״ב לציור. במסעות שערך בצפון־אפריקה מצא מקור 
השראה אכסוטי־מזרחי לסיפוריו ולציוריו, תיאוריו הסיפוריים על 
ארצות אפריקניות, כ 5311303 16 1308 ! 170 ("קיץ בסחרה"), 

1857 , מצטיינים בצבעוניות עשירה. לתחילתו כמספר זכה בעיקר 
בשל הרומן האוטוביוגרפי למחצה 116 ^ 000110 ( 1862 ), על אהבת־ 
נעוריו, בו סלל את הדרך, בדומה לקוגסטן (ע״ע), לרומן הפסיכו¬ 
לוגי בספרות הצרפתית. — בתחום הציור היה פ׳ ביסודו צייר-נוף. 
אלג׳יריה, בני המקום, המדבר, צבעיו תהרו, שימשו נושאים עיקריים 
ליצירתו. הטובים שבציוריו צוירו אחרי 1860 , בסימן השפעתו של 
דלקרואה (ע״ע). פ׳ היה אחד הראשונים שגילו מחדש את הציור 
ההולנדי של המאה ה 17 . תורתו האסתטית באה לידי ביטוי ב 0:5 
6 £ 01 $ ז 3111 ' 7 > 65 ־ 43111 ^ (״האמנים מימים עברו״), 1876 . 

,. 7 .£ י 1 > 11 גז 01 ; 1937 ," 0011111114146 " 46 0611646 ל ^נ 1 גתץ 116 . 0 

(( 7116131 7/16 , 5 ת 2 ׳\£ ; 1952 ,. 7 46 41 % '+! ; 1948 

. 1964 ,. 7 . 7 / 0 411 / 

פרומקין, אריה ליב ( 1845 ל!לם, [פלך קובנה] — 1916 , פתח¬ 
' תקוה), ת״ח וחוקר, מחלוצי ההתיישבות בא״י. למד בישיבות 
קלם וסלובודקה. ב 1871 ביקר בא״י, ואת מסעו תיאר בחוברת "מסע 
אבן־שמואל" (ירושלים, תרל״א). אז התחיל בכתיבת ספרו "אבן 
שמואל" לתולדות חכמי ירושלים (וילגא, תרל״ד). שימש כרב 
באליקסוט שליד קובנה, אך לאחר פרעות 1881 הצטרף לחבת־ציון 
(ע״ע) ויצא למסע־תעמולה בקהילות גרמניה למען יישוב א״י. ב־ 
1883 נשלח ע״י אמיל לחמן מברלין להקים לו חווה בא״י — 
הבית הראשון בפתח תקוה — ואז ייסד גם ת״ת וישיבה קטנה 
במושבה. ב 1894 יצא את הארץ והקים בית־מסחר ליין בלונדון. 
ב 1911 חזר לא״י וכתב את ספרו "תולדות חכמי ירושלים", מגירוש 
ספרד עד סוף המאה ה 19 . הספר הושלם לאחר מותו ויצא 
לאור ע״י אל. ריבלין (תרפ״ח—תר״ץ). פ׳ ההדיר גם את סדר רב 
עמרם (ע״ע) גאון והגדה־של־פסח עם פירושו "משא גיא חזיון" 
(ירושלים, תרע״ב). 

י. פולסקין־מ. הריזמן [עורכים], ספד היובל לס"ת, שנ״א—שנ״א, 
תרפ״ט! א, ריבלין, הקדמה ל״תולרות חכמי ירושלים״, א', תדפ״ט! 

י, טריואקפ-א. שטינמן, ספר מאה שנה, 399 — 410 , 1938 > ם. סמילג־ 
פקי, משפחת האדמה, א/ 68 — 75 , תשי״ד 2 ! מ. אליאב, דרשותיו של 
רא״ל ם׳ בגרמניה למען ישוב א״י (שנה בשנה, ר), תשכ״ה/ו. 

פתמקןץ, ישראל דב ( 1850 , דוברובנה, (בילורוסיה] - 1914 , 
ירושלים), עסקן וסופר עברי. בן למשפחה חסידית מיוחסת 
ואמידה, בגיל 9 עלה עם אביו לירושלים ואצלו למד לימודי־קודש 
ולשונות זרות. ב 1870 עבד בשבועון "החבצלת" (ע״ע ארץ ישראל, 
עם׳ 1058 — 1060 ), שנוסד ע״י חותנו ישראל ב״ק, ועד מהרה 
געשה לעורכו. ב״החבצלת" לחם בהנהגת עדת "הפרושים" (המת¬ 
נגדים) בירושלים, ממנה תבע דו״ח על כספי החלקה (ע״ע). פ׳ היה 
מראשי החסידים ונתמך ע״י הספרדים וראשוני המשכילים, הוא 
תבע להעלות את רמת החינוך ע״י תוספת לימודי חול ומלאכות, 
הטיף להתיישבות חקלאית ונלחם במיסיון הבריטי. במאבקם עמו 
החרימוהו גבאי החלוקה וגרמו כמה פעמים לסגירת עתונו ואף 
למאסרו. ב 1873 הקים, עם א. מ. לונץ (ע״ע) ואחרים, חוג משכילים 



143 


144 


סרומקין, ישראל דב 

בשם ״תפארת ירושלים״. ב 1875 נמנה עם מייסדיה של הססריה 
הראשונה בעיר. — בשנים הראשונות להתיישבות החדשה בארץ 
תמך בה פ/ אולם משנתברר לו צביונה החילוני לחם בה בחריפות. 
הוא התנגד להתר השמיטה שניתן ב 1889 ע״י פמה רבנים ברוסיה 
בהשתדלותם של חובבי־ציון. בשנות ה 90 השלים עם גבאי החלוקה 
ושיתף פעולה במאבקם במגמות החדשות בהתיישבות בא״י בהנ¬ 
הגתה של תנועת חיבת־ציון. כן ניהל מאבק עם אגודת "בני־משה" 
(ע״ע) ועם הציונות המדינית מיסודו של הרצל. ם׳ נטל חלק 
בהקמת היישוב התימני "עזרת נדחים" בכפר סילואן, ובהקמת "מו¬ 
שב הזקנים המאוחד״ בירושלים. בנו, גד פ' ( 1887 — 1960 ), היה 
השופט היהודי הראשון בא״י בתקופת המנדט. 

י. קרסל (עורך), מבחר כתבי י. ד. ם., תשי״ד ז ג. סרוסקין, דרך שוסם 

בירושלים (מפתח בערבו), תשט״ו 1 ג. ירדני, העתונוח העברית בא״י 

(מפתח בערכו), תשכ״ם, 

פרומתום( 11£115 ס 001 ■!?, ;>ס£#וזגן 0 ק 1 ז— "הדואג מראש"), דמות 
במיתולוגיה היוונית־רומית, אחד הטיטנים (ע״ע), בנם של 
יפטו׳ס (ע״ע יפת) וקלימני, אחיהם של אטלס (ע״ע) ואפימתוס 
("הדואג לאחר מעשה"). בנו היה דוקליון (ע״ע). 

פ׳ ניסה לגנוב את דעתו של זום בעת חלוקת בשר הקרבן. הוא 
הגיש שתי מנות לבחירה: בשר וקרביים עטופים באצטומכא דלת־ 
מראה ועצמות שעוטפו בחלב מבריק. זום, לדברי ה 0 י 1 דו 0 , הבין 
אח התרמית, אך בחר בכל זאת במנה הגרועה. לכך יוחס 

המנהג להקריב לאלים עצ¬ 
מות וחלב ולאכול את הב¬ 
שר (נראה שמקור המנהג 
במזרח; השר, למשל׳ ויק' 

ז, כח—לח! שמ״א ב, טו 5 
ור׳ ביבל׳). זום העניש את 
בני־האדם בנטילת האש 
מהם, אך פ׳ גנב אותה 
בקנה חלול — 

נרתיק) ומסרה לאדם. אז 
שלח זוס, כעונש, את פנ¬ 
דורה (ע״ע, וע״ע הסיזדוס, עמ׳ 876/7 ) ואפימתוס קיבל אותה. על פ׳ 
עצמו נגזר עונש אכזרי: הוא רותק אל צוק בהרי הקווקז ונשר ניקר 
בכבדו, עד ששחרר אותו הרקלס (ע״ע, עמ׳ 427 ). איסכילוס (ע״ע) 
הקדיש לפ׳ טרילוגיה (שממנה שרדה רק "פ' הכבול") והציג( 
כגומל חסד לאדם, כיוצרן של האומנויות והקדמה. ע״פ אפלטון 
שיתפו האלים את ם׳ ואפימתוס בהקניית תכונות וכישורים ליצורים, 
ואז גנב פ׳ את האש ואת ידיעת המלאכות ממשכן האלים, כדי 
להמציא רווח והצלה לאדם. ע״פ מסורת מאוחרת יותר פ׳ היה 
יוצר האדם. 

פ' הפך לסמל ה״פרומתאיות״: מרדנות הרואית נגד הכוחות 
העליונים (ע״ע דת, ענד 251 ), מלחמה בנורמות הכובלות את חירות 
הרוח, ופעולה נועזת כרוכת־סבל למען האנושות והאידאה. פומפונצי 
(ע״ע) ראה את עצמו כעין פ׳. 

המעשה בם׳ תואר כבר בתקופה העתיקה על אגרטלים ועוד 
(ע״ע הלניזם, ענד 659 , 679 ). בעת החדשה תיארו את מעשיו 
טיציאנו, רובנם ואחרים. בדרמה של קלדר 1 ן (״פסל פ׳״, 1679 ) 
הושגה תפיסה מעמיקה של דמותו. גתה העלה את דמותו בשלוש 
מיצירותיו הנקראות על שמות פ׳ ופנדורה•( 1773 , 1809 ). נודעים 
שיריהם של בירון ( 1816 ), ללנגפלו, שלי (״פ׳ שהותר מכבליו״ — 
ע״ש טרגדיה אבודה של איסכילוס, 1820 ). נ. קזנצקיס הציג את פ׳ 
בדרמה שלו כאדם עליון( 1945 ). אופרה חיבר על' ם׳ ג. פורה (ע״ע), 
פואמה סימפונית — ליסט ( 1850 ), באלט — בטהובן ( 1802 ). 

הסיודוס, מעשים וימים / תיאוגוניה / מגן הירקליס. 37 — 120,40 — 123 - 


־ סרדן, ח׳ואן דדמינגו 

תשט״ו! י. ג. ליבם (עורך), כתבי אפלסון, א', 75 — 27 , חשי״סז 

0 !(* 101 * 1 !**<£ 5 * 111 ץ( 1 { 1 * 1 ./ : 1946 ,ועוז^ת 6 א .א 

; 1970 .ןז] 1:11 !];>׳\ 1 פ 14 ןחנ £1 <!ט]׳י!) 411 ח 0110 ו 1 וס 1 ! 1 ו 1 ' 1 

0 !* 11 : 1111111 ' 1 * 011£111 !*! ) 4 ,*!(!■{ 10 411 *! 101 ! 141 ,ח 1 וח;> 1 ) 000 .( 

. 1974 ,!* 111 * 11104 ! 01-11011011 * 10 !*! 

נ. ש. 

פרומתיום, ע״ע עפרות נדירות. 

: : 1 * 1 : * 

פרו[, ח׳ואן דומינגו — ח 6 ז€ נ 1 ס 8 ת 1 ות 0 ס 11120 — ( 1895 — 

1974 ), מדינאי ארגנטיני! נשיא ארגנטינה בשנים 1946 — 

1955 ו 1973 — 1974 ומנהיג התנועה הקרויה על שמו. התחנך בביה״ס 
לקצינים, וב 1930 , כשהיה סרן, השתתף בהפיכה שהפילה את הנשיא 
איריגויין. אח״כ היה נספח צבאי באיטליה. בשנים 1938 — 1940 הקים 
עם אחרים אגודת־סתר של קצינים (. 0.0.0 ), שחייבה את תפיסת 
השלטון בידי הצבא, ותמך בידידות עם מעצמות הציר. ההפיכה 
הצבאית של 1943 (ע״ע ארגנטינה, היסטוריה, עמ ׳ 685/6 ) סייעה 
ביותר לם׳ ולקבוצתו. פ׳, שהיה אז אלוף־משנה, נתמנה תת־שר־ 
המלחמה, ובאוקטובר 1943 קיבל גם את תיק העבודה. משני מוקדי- 
כוח אלה הרחיב במהירות את השפעתו בצבא, וכן בקרב מיליוני 
הפועלים, במיוחד הבלתי־מקצועיים שבהם, שכונו "חסרי הכותנות" 
( 5 ס 1 ! 1152 ס ££503 ). פעילותו להסדרת יחסי-העבודה ולהטבת השכר 
הגדילה את יוקרתו. רוב מנהיגי האיגודים המקצועיים תמכו בו, ואלה 
שסירבו סולקו מעמדותיהם. ביולי 1944 , לאחר חילופי-גברי בצמרת 
השלטון הצבאי, נעשה פ׳ סגן־נשיא ונחשב לאדם החזק בארגנטינה. 
ב 9.10.45 אילצוהו מתנגדיו בצבא, בסיוע מנהיגי המפלגות האז¬ 
רחיות, להתפטר מכל תפקידיו, והוא נעצר. בתגובה התחוללו ב 17 
באוקטובר הפגנות סוערות של מאוח אלפי פועלים בכיכר שלפני 
ארמון הנשיאות. הממשלה שחררה את ם' ממעצרו והכריזה על 
בחירות לנשיאות. לאהובתו אווה (אוויטה! 1919 — 1952 ), היה 
תפקיד מרכזי בארגון הפגנות תומכיו, והוא נשאה לאשה לאחר 
שחרורי. בפברואר 1946 נבחר פ׳ לנשיא, ומפלגתו זכתה ברוב מכריע 
בקונגרס ובסנאט. ב 1951 נבחר שנית, לאחר שבוטל האיסור בחוקה 
על כהונת נשיא פעמיים ברציפות. 

שלטונו של פ׳ נשא, לכאורה, אופי דמוקראטי, אבל למעשה היה 
רודני. מיד בעלותו לשלטון סילק את מתנגדיו מהרשות השיפוטית, 
המנגנון הממשלתי והאוניברסיטאות, פ׳ הגביל אח פעולות מפלגות 
האופוזיציה, הטיל פיקוח על מוסדות החינוך והחרים עתונים שהת¬ 
נגדו לו. הוא שלט בעיקר בעזרת הצבא, המשטרה (שימוש רב נעשה 
במשטרה החשאית), מפלגתו והאיגודים המקצועיים. המוני־העם 
העריצוהו וכינוהו ■ £1110 £1 ("המנהיג"). פ׳ קרא למשטרו - 1051:1013 
115010 (בערך: "שלטון צדק") והציג אותו כדרך־ביניים בין אינדי- 


לדי׳ 


1 • ־< 




'/י ־ *־*% ■■ י 

י• 

* *4*., .4-^. 




׳ ־ 



-י* •י 

* *יי' 


י , "*' 


הפננר, לכבוד פרז! נ 1710.1946 



ייסורי פרוטחום ציור ע? ספל ספארטאני 
מהמאה ה 6 לפסה״נ. טוויאו; הווטיקן, רומא 
(אלעארי) 




145 


פרץ, ח׳ואן דומינגו — פרוסודיה 


146 


ווידואליזם לשיתוף ובין קפיטאליזם לקומוניזם. פ׳ דאג לתיעוש 
מהיר, מימן עבודות ציבוריות ומפעלי־פיתוח בקנה־מידה רחב, הל- 
אים את הרכבות (שהיו קודם בידי בריטים וצרפתים) ואת הבנקים, 
ואת כל מערכת היצוא החקלאי הפך למונופולין של המדינה. הוא 
דאג להעלאת רמת־החיים ולשירותי הרווחה של השכבות הנמוכות, 
אך אסר שביתות. את מפעליו מימן בעיקר מהמסים הגבוהים 
ומרווחי היצוא החקלאי. ם' ניסה, בייחוד בתחילת שלטונו, להרחיב 
את השפעת משטרו במדינות נוספות באמריקה הלאטינית. גם 
במדיניות־החוץ דגל בדרך־ביניים, בין המזרח למערב! היו לו קשרים 
הדוקים עם המדינות הקומוניסטיות. ובה־בשעה קיבל סיוע כספי 
מאה״ב. 

עליית פ , לשלטון עוררה את חששם של היהודים, בגלל קשריו 
עם הפאשיסטים בארצו ובאירופה. אבל לאחר שבחוקת 1949 הוכנס 
סעיף מיוחד נגד הפליה גזעית, ום׳ דיבר בזכותה של מדינת־ישראל 
הצעירה, נמוגו חששותיהם. 

מותה של אווה ם׳ ב 1952 נטל מהמשטר אישיות שהיתה נערצת 
ע״י הפועלים. שנתיים לאחר מכן נקלע פ׳ לםכסוך חמור עם הכמורה 
הקאתולית, שהגיע לשיאו בהתנפלות המון מוסת על כנסיות הבירה. 
אז חידשו מתנגדיו בקרב הקצונה את תכניותיהם להדחתו. ב 16.9.55 
מרדו כוחות־הצי וחלק מהצבא, ותקפו את הבירה. פ׳, שלא רצה 
להעמיד את משטרו במבחן של מלחמת־אזרחים, התפטר ונמלט 
לפאראגואי! משם עקר לפנמה וונצואלה ולבסוף השתקע בספרד. 

נפילתו הותירה חלל מדיני. הצבא התנגד בעקשנות לשתף את 
התנועה הפרוניסטית בחיים המדיניים, למרוח שהמשיכה להתקיים 
ושמרה על כוחה — בייחוד בקרב האיגודים המקצועיים — ועל 
נאמנותה למנהיגה הגולה. הנשיא ארטוול פרוגדיסי ( 1958 — 1962 ) 
הודח ע״י הצבא, לאחר שניסה להגיע לפשרה עם הפרוניסטים, ובזה 
היה גורלו של ארטור( איליה ( 1963 — 1966 ). אודב שלט הצבא, 
שנאלץ להאבק בגל גואה של מחאה, שביתות פועלים וטרור של 
השמאל והימין הקיצוני. 

לבסוף הודה הצבא בכשלונו. ע״ם הזמנת הצבא ערך ם׳ בנובמבר 
1972 ביקור קצר במולדתו, ובבחירות מארס 1973 ניצח אקטו׳ר 
קמ 10 רה, מועמד המפלגה הפרוניסטית. הוא מיהר לספרד והזמין 
את פ׳ לשוב למולדתו ומיד אח״כ התפטר לטובת פ׳. למעלה ממיליון 
איש הקבילו את פני פ׳ בשובו לארגנטינה ביוני 1973 . בבחירות 
ספטמבר 1973 זכה פ , בכ % מהקולות. אשתו השלישית, א י ם א ב ל, 
נבחרה לסגניתו, ולאחר מותו ב 1.7.74 היתה לנשיאת הרפובליקה. 
היא הודחה בהפיכה צבאית במארס 1976 . וע״ע ארגנטינה, עמ ׳ 685/8 . 

, 1 ^£61151x0 '.¥ ,ס£: 51 ^םג 01 . 1 . 0 ; 1951 , ¥10 ,¥ 7116 .( . 11 

.? ; 1954 ,.¥ 46 6 ה 51 ה 6£6 ^*• 1 , 1 ת 31 )ת 1310 .? - שו 111 ש 1 ו 1 ) 1 ו 0 .^ 1 ; 1953 

41 £6111411? \] ^)16(11/41; ¥:'5 ¥011 (1714 1116 1416141 ¥6£11X6, 

1956; 1^. 0 0 #116 #15 ,.¥ ,תש*ו x4 ¥011, 1957; ?. ^- ט x- 6 * 1 ,מ^־ 1 ^^ז% י 

¥-151116, 1965; 14.5. ?0 4126 , 115 ־ x51x0, 1969; ^31(1 061 י 10 ו 3 תו • 

¥-151X115, 1974. 

א. רח. 

פרונד, ע״ע מזרן, ז׳יל; צךפת, היסטוריה. 
פרונזה, מיכאיל וסיאויץ׳ - 

30 מץק 0 — ( 1885 ^ 1925 ), םד,םכן ואיש־צבא רוסי. יליד 
פישפק (כיום פ , ) בקירגיזיה. בנו של חובש. סיים בי״ם תיכון בפטר־ 
בורג ( 1904 ). ם , ארגן את שביתת פועלי הטכסטיל הארוכה באיו- 
נובו־ווסניסנסק. ב 1905 השתתף בלחימה במשטר הצארי. הוא נאסר 
פעמים רבות בשל פעילות מחתרתית, נדון פעמיים למיתה, אך זכה 
בחנינה והוגלה לסיביר, שם ייסד ב 1914 "אקדמיה צבאית" לגולים. 
במהפכות 1917 פעל במינסק ואח״כ במוסקווה. היה מתומכי לנין 
והתנגד לטרוצקי, ולכן עלה לגדולה. במלחמת־האזרחים נתגלה 
כמארגן מוכשר וכמפקד דגול. ב 1919 הביס כמפקד ארמיה את 
קולצ׳ק (ע״ע) בחזית המזרחית, וב 1920 ניצח את כוחות פ. נ. ורנגל 


(ע״ע) בחזית דרום־רוסיה. ס , היה אחד ממייסדי הצבא האדום, 
וראה בו מכשיר מקצועני ותוקפני בשירות המהפכה העולמית. 
כקומיסר (שר) הצבא והצי תרם תרומה מכריעה לדפוסים האר¬ 
גוניים ולפיתוח כוחות אלה ( 1924/5 ). האקדמיה הצבאית הגבוהה 
במוסקווה וכן עיר-מולדתו מנציחים את שמו. כתביו י״ל ב 2 כר׳ 
ב 1957 . 

פרובטיבום, ספספןס יולייום — 0011005 ־ 1 ? 86x01511111115 — 

(בקירוב 30 — 104 לםה״נ), מדינאי וסופר רומאי. היה פרטור 
״עירוני״ ( 08 ת 3 < 1 ז 0 ) ב 70 , קונסול ( 73 - 98 , 100 ), מושל בריטניה 
(בקירוב 74 — 78 ) והכניע שם את הסילורים. נרווה מינה אותו למפקח 
על אספקת המים (רח 11 ־ז 03 ן> 3 זסזבזסס 971 ). 

חיבוריו העיקריים: ״ 0111113 6 ! < 1 ("על ענייני צבא"), 
שוגטיוס (ע״ע) השתמש בו, אבד! 3 ) 313861113 ־ 80 ("תכסיסים"), 
4 ספרים! 1100136 1115 ־ 01 39015 שם ("על אספקת המים לרומא ה¬ 
עיר")׳ 2 ספרים, מתאר תולדותיהן של אמות המים, פרטיהן הטכניים 
ותקנות האספקה. 

חיבוריו, בצירוף תרגום ופירוש, י״ל ע״י - 0.110 - אשמס־זמ .£ .ס 

$(: 1161 - 14 . 8 . 7 '11( $1(010^(1X1 0x4 1/1( /] 1)0(4x111 0( 

8.01*1(, 1925; ?. 01:111131, 1^1 4^0(411(1, 19-44. 

פרוס, בולסלו — 5 !״? * 80165131 ; פסידונים של אלכסנדר 
גלובצקי (" 361 * 1 ג> 01 ) — ( 1847 , הר וביישוב — 1912 , 

ורשה), סופר ועתונאי פולני. ם׳ לחם בהתקוממות של שנת 1863 , 
נפצע ונאסר. הוא השתתף בכ״ע שונים, מהם הומוריסטיים, וערך 
את היומון ץ״ 1 *\ 0 זונ ב 1882/3 . 

סיפוריו ומאמריו הפובליציסטיים הראשונים נכתבו על נושאים 
חברתיים. תיאורים אפייניים של העיר ורשה, אוטוביוגרפיים בחלקם, 
הם הסיפורים הקצרים 3 :> 1711 מ 0 , 3 * 1216611150 > 06266117 ("חטאי 
ילדות״, ״הטעות״), 1884 ! ועת. הרומן הראשון שלו, 163 * 13661 ? 
(״העמדה״), 1885 , דן בקורות איכר פולני תחת השלטון הפרוסי 
ובמלחמתו הדרמתית לקיום. פאנוראמה דאליסטית נרחבת של ורשה 
בסיף המאה ה 19 נפרשת ברומן ג> 14 ^ 1 (״הבובה״), 1890 — חתך 
של כל שכבות־העם, למן הסאלונים המפוארים של האצולה ועד 
הבקתות העלובות של הפרולטריון העירוני! הספר, העשיר בדמויות 
הנושאות עמן זכרונות ממלחמות-נפוליון וממרד 1863 , מציג גם את 
דמותו של היהתי ד״ר שומאן, האינטליגנט בסביבה הפולנית. 
161 ) £01306711311 (״הנשים המשוחררות״), 1894 , מגולל תמורות 
נפשיות, התלבטויות פילוסופיות תתיות. התנגשויות השושלות במצ¬ 
רים העתיקה במאות ה 11 — 12 לפסה״ג מתואמת ברומן ההיסטוריו- 
סופי ת 30 ־! 3 ? (״פרעה״), 1897 . 

פ׳ היה, כמספר וכעתונאי, נציג חשוב של האסכולה הפוזיטיורס- 
טית בפולניה. הוא ביטא את רעיונות הקדמה הנשענת על ידע, את 
התמוטטות האידאלים הרומנטיים, את המלחמה בראקציה הרוחנית, 
הטכנית והחברתית. הוא הדגיש את ערכה של הבורגנות הליברלית, 
את קיפוחם של המעמדות הנחשלים, את ההכרה בשינויים מהותיים 
במבנה החברתי של העם הפולני. 

במאמריו, שהקיפו בשיטתיות את כל תחומי החיים, הוקיע פ׳ 

את תופעת הבזבזנות בחוגים הפינאנסיים הפולניים, לעומת עמדתם 
החברתית של החוגים הפינאנסיים היהודיים המקימים בתי-ססר, 
בתי-מחסה ובתי־חולים. 

0 ^ 111 ) 0x1 א , 3-5310111 > 1 מץ 162 נ 81 .( ; 1951 ,. 8 . 8 ,. 167 /י> 16 > 4311 ז . 14 

. 1969 , 8.0 8.0 

ם. ו. 

פררסחדיה (יוד 1 > 81 @>ס 0 ק״ — הטעמה), הסידור הריתמי של 
הקולות, ומממקר העוסק בסידור זה בלשון הדיבור, במוסיקה 
(התאמת המלים ללחן) ובשירה. בתחילה ציין המונח ם׳ את העיסוק 
במשקל בלבד, אך היום הוא משמש שם כולל לכל היסודות הרית־ 



147 


פרוסודיה — שריפט, מרשל 


148 


מיים בשירה. הריתמים הבנויים על חזרות של דגמי קול שייכים 
לתחום הם/ והם, מוגבלים ע״י הכלים המפיקים אותם. הריחמים של 
הדיבור, וכמובן של השירה, למשל, נקבעים במידה רבה ע׳׳פ קצב 
הנשימה. בשירה בנויים הריתמים על יסודות כמותיים או על יסודות 
איכותיים. היסודות הכמותיים בנויים על מספר קבוע של הברות, על 
אורך היגוים של הקולות או על אורד ההפסקות שביניהם, על אורך 
השורות, על גדלו של הבית וכד׳. היסודות האיכותיים הם הגוונים 
השונים של הצלילים, עצמתם, הטעמתם, קשים או רכותם, קשריהם 
ההרמוניים או הדיסהרמג׳ניים וכד׳. שגי יסודות אלה משמשים לעתים 
כאחד; בחרוז, למשל, אפשר לראות את השוואת הצלילים כיסוד 
איכותי, ואת כמות הזמן העובר מהיגוי החלק הפותח של החרוז עד 
היגד החלק הסוגר, כיסוד כמותי. נושא הם׳ הספרותית הוא אפוא 
הריתמוס בקשריו אל המבנה שביצירה, ובעיקר בשירה. ריתמוס 
זה נוצר באמצעות המשקל, אורך הטור, החרוז ושאר הצלילים 
החוזרים, מבנה הבית וסידור התכנים ברצף קבוע זה אחר זה. 

המשקל (ע״ע) נוצר באמצעות: א) צירוף מספר קבוע של 
הברות בטור(משקל סילאבי כמותי); ב) מספר קבוע של הטעמות, 
בלא קביעות מספרן של ההברות הלא־מוטעמות (המקרא, ועוד); 
ג) מספר קבוע של הברות המסודרות בקבוצות בהן ההשפלות 
הן סביב הרמה (משקל איכותי), או של הברות קצרות בקבוצות 
סביב הברה ארוכה (משקל כמותי) < ד) מספר בלתי קבוע של הברות 
שבהן עליות וירידות בקבוצות לא אחידות, אך הרמוניות; ה} מספר 
קבוע של יחידות־זמן אחידות. השפעת המשקל על הריתמוס ניכרת 
למדי: הימבום והאמפיבראכיס יוצרים ריתמוס איטי, האנאססטוס - 
מהיר, הטרוכיאוס — מהיר וריקודי, הדקטילום — כבר וחגיגי. 
חפיפת המשקל עם המלים יוצרת ריתמוס פריך, בו השורה מחולקת 
לחלקים קטנים ואיו בה זרימה טבעית. ארכו של הטור יכול להשתנות 
מאורך של עמוד (רגל) אחד עד כ 19 עמודים. בטורים ארוכים מאבד 
המשקל מכוחו הריתמי והטור נעשה פרוזאי וחדגוני. חדגוניות זו 
מבקשים למנוע באמצעות ואריאציות בעמודי המשקל, באמצעות 
מפסקים (צזורות) וויתור על חלקים במשקל (פיגה וקאטאלקטיות), 
או זרימה תחבירית חזקה המקשרת לעתים טורים ואף בתים (פסיחה 
או גלישה). 

נוסף על הסידור המלאכותי של המשקל, או בניגוד לו, לכל קטע 
אמור או כתוב ריתמוס טבעי משלו, ע״ם התארגנות האידאות או 
החומות שבשיר. 

החרוז קושר בין הצלילים הדומים שבסופי הטורים ובין 
התכנים שבטורים אלה, אף כי יש גם חרוזים פנימיים הקושרים 
בין מלים שבתוך הטור. הוא מסב את תשומת־הלב אל היופי שבצליל, 
מדגיש בעצמה את המלים המתחרזות ואת תכניהן ומארגן מבחינה 
ריתמית את הבית ואת השיר כולו. החרוז הקושר את המלים הרא¬ 
שונות של שני טורים נקרא חרוז פועם, וכאשר איבריו בגויים 
מלים זהות הוא נקרא א נאפו ר ה. מלים זהות בסופי הטורים הן 
א ם י פור ה. שני חרוזים סופיים בשורות צמודות יוצרים חריזה 
צמודה (א א), היוצרת, בבואה בסוף השיר, סיום חזק. חרוז אחד 
לאורך השיר כולו הוא חרוז מבריח. חריזה משולבת או מסורגת 
קושרת כל שורה שניה שבבית (אב אב), והחריזה החובקת — את 
הקצוות של בית בן 4 שורות (א ב ב א). שינוי מפתיע בסוף הבית 
נוצר ע״י החריזה הזונבת (א א א ב), ואם הבית העוקב משתמש 
בחרוז ב׳ נוצר קשר הדוק בין הבתים (ב בבג — גגגד וכר). חרוז 
דומה אף בבתים בני שלוש שותת (טרצינה [ע״ע]). חריזות של 
מלים הבאות זו אתר זו (חרוזי ההד) או של מלה ארוכה עם מלה 
או מלים קצרות (חרוזי מוזאיקה) יוצרות אפקטים ריתמיים מעניי¬ 
נים. שיתוף של עיצור בודד בלא שיתופה של התנועה אינו חרוז 
מלא אלא קונסונאנס; שיתוף התנועות כאשר העיצורים שונים 
זה מזה שוני ממשי הוא א סוג ג ס (ע״ע). 


אפים של החרוז ושל צלילי הטור תלוי גם באיכותם של צלילי 
הקולות המרכיבים. העיצורים שאין אפשרות להשמיע את צלילם , 
אלא להרף־עין הם האותיות העוצרות (בגדטפפקת) — צלילים 
המעניקים.אופי החלטי לשיר. יש לעומתם עיצורים מתמשכים בעלי 
אופי לא החלטי (אבהוזחיכלמנסעפצשר). יש עיצורים 
רכים ויש קשים וצורמים; יש תנועות נמוכות (.£ — ס), המתארות 
אווירה רגועה, ולעומתן תנועות גבוהות (£ — ]), המתארות אווירה 
של מתיחות. בהתאם לאופי העיצורים והתנועות זוכים הצלילים 
שבחרוז או ביסודות החוזרים האחרים שבטור לערכיות משמעותית. 
קונסונאנטים (עיצורים דומים החוזרים בסופי הטורים או במקומות 
שונים בטור או בבית), אליטרציות (ע״ע) ועוד, יוצרים אווירה 
שונה בהתאם לעיצורים מהם הם בנויים. לשימוש משמעותי זה 
של הצלילים קשור גם השימוש באוגומטופויה (ע״ע). 

הטורים הקצרים מהווים יחידות ריתמיות קטנות; כדי שכל 
יחידה כזאת תיצור שלמות משמעותית כלשהי, מתחייב בה ריכוז 
רב של התכנים. הטורים הארוכים הם בדרך כלל שלווים יותר ומאפ¬ 
שרים סיפור או תיאור שקטים ומפורטים בלשון שאינה דחוסה 
משמעויות. הסורים נקשרים ביניהם ויוצרים יחידה גדולה יותר — 
ה ב י ת — בעזרת קו המשפט או בעזרת החריזה. רק הבית בן 4 
השורות נחשב במסורת האירופית יחידה ריתמית יציבה ומאוזנת. 
בתים גדולים נוטים להתפרק ליחידות קטנות יותר, אא״כ נוצר 
חיבור חזק בין הטורים באמצעות התוכן, התחביר, החריזה והפסיחה 
(הגלישה). כשם ששני קווארטטים (בתים בני 4 שורות) ושני 
טרצטים (בתים בני 3 שורות) בונים סונטה (ע״ע), כן בונים הרכבים 
וקשרים שונים של בתים צורות שירה שונות. הססטינה בנויה 6 
בתים בני 6 שורות המשולבים ביניהם באמצעות מלות־הסיום מן 
הססטט (בית בן 6 שורות) הראשון, החמרות בארגון חדש בססטטים 
הבאים. מלת-הסיום האחרונה באה בבית הבא כמלת-סיום ראשונה, 
ואחריה באה מלת־הסיום שהיתה בתחילה הראשונה. צורות כגון 
הטריולט בנויות על חזרות: השיר הוא בן 8 שורות, והשורה הרבי¬ 
עית והשביעית הן חזרה על השורה הראשונה. בדרך זו בנויות רוב 
צורות השירה על ואריאציות ריתמיות. 

- 301 ־ 01 . 1 \ ; 1 1910 !!* 11 ^ £12 / 0 48111481 ! 1011081 * 44 ! , ץ ־ 8310156111 , 0 
1 ??> 1 ז ? 01 }* 016 040!1 1x4 11 % ,׳מ 05$1 ז\ ; 1937 4 ,* 48 ) ה 1 - 0 } * ¥61 * 1 ,זססות 

; 1955 ,^ 0611 ? / 0 * £161116111 ,־ 2€1 ט£ז£ . 11 .] ; 1951 , 1811611 * £01 361 
, 111 .ס ;* 1959 ,) 14/611 16 ! 1116 ! 186 ^* * 08 ,.ז 50 ץ 1£.3 

, 1 ז € ז £ 1 % . 111 * ; 1961 , $014113 . 8113 111111 ^ 1 !£ ; 1 ( 1 * 06 ? / 0 * 1011 ** 14 ^* 01 

. 966 [ ,) 461111 ! 6116 * 1 * 0 ^ 811 ־ £1 
ד. לב. 

פרוסט, ז׳רזף לואי — 01251 ^ 1 1$ ט 110 — ( 1754 — 

1826 ), כימאי צרפתי. למד רוקחות באוניברסיטת פאריס. 

בשנת 1784 נתמנה פרופסור בבית-הספר לתותחנים בסגוביה, ספרד, 
ואח״כ עבר למעבדה המלכותית במדריד, שהיתה מצוידת במיטב 
המכשור של אותם הימים. ב 1808 , כשצר הצבא הצרפתי על מדריד. 
הרם המון פרוע את מעבדתו. פ׳ הזר לצרפת וב 1816 נבחר לאקדמיה 
למדעים. 

ב 1799 קבע ם׳ וביסס באופן ניסויי את חוק המנות הקבועות, 
מחוקי היסוד בכימיה (ע״ע כימיה, עם׳ 740 ). פ׳ ניהל ויכוח ממושך 
עם ברתולה (ע״ע) על נכונות חוק זה, וכדי להוכיח את טענותיו 
הקדיש 9 שנים לטיהור תרכובות כימיות שונות, עד שנתקבלה דעתו. 

פ׳ קבע שיסודות מסוימים, כברזל או עופרת, עשויים להוליד 
שני סוגי תחמוצות, בעלות הרכב קבוע כל אחת. פ׳ גילה סוכר 
ענבים בענבים, וכן חקר ותיאר תעשיות כימיות שונות. 
ה. מ. לסטר. הרקע ההיסטורי של הכיפיה, 1966 . 

פרוסט, מךטל — 1$1 ן 0 ז? 1 ש 0 ז 13 ^ן — ( 1871 , פאריס — 1922 , 
שם), סופר צרפתי. פ׳ היה בן למשפחה מעורה בחוגי 
החברה הבורגנית הגבוהה. אביו, צאצא למשפחה קת 1 לית מאיזור 



סרוסט, מרפד — סרוסמגלנדינים 


150 


נורמנדיה, מושרשת בהווי הפרוביג־ 

ציאלי, התפרסם כרופא וכמדען חכה 
למוניטין בין־לאומיים. אמו, ז׳אן דיל 
( 11 :>^), היתה בת למשפחה יהודית 
מתבוללת, ענפה, קשורה למשפחות כר¬ 
מיה (ע״ע) וברנקסטל (שעמה נמנה 
ד.פילו׳ 10 ף אנרי ברגסון). למרות הבדלי 
המוצא והדת, שררה במשפחת הוריו של 
פ׳ הרמוניה מושלמת וזיקה עמוקה לשני 
העולמות שהשתלבו בה. תודותיו המ¬ 
עורבות שימשו לו חומר ליצירותיו. — 

פ׳ נתקבל בטרקלינים של פאריס, בהם 
התמקדו חיי החברה, הפוליטיקה והספ¬ 
רות. בפרוץ פרשת־דריפום נטל חלק 
פעיל במאבק שהתנהל לשחרורו ולזיכויו 
של דריפוס והתרחק מן החברה הגבוהה, בה שררו גישות אנטישמיות 
לרוב. למן 1905 , אחר מות אמו, התבודד כמעט לחלוטין. 

דרכו הספרותית התחילה בכתיבת מאמרים שפורסמו בכת״ע 
ידועים. ב 18% פרסם את ספרו הראשון, הקובץ £1165 $ז 151 ג 1 ? 5 <נ 
5 ז 1 ! 0 [ (״התענוגות והימים״). ב 1895 — 1899 כתב את הרומן ת £3 ( 
£1111 :ו! 53 > ב 1899 , 1904 ו 1906 פרסם תרגומים של יצירות מאת 
האסתטיקן האנגלי ג׳ון רסקין (ע״ע). — יצירתו הגדולה של פ׳ היא 
הרומן הארוך המורכב ממספר חלקים, 5 ^ 1 ״£! 111 > 16011£1-011€ 13 \ 
111 >ש 6 ק (עבר׳: ״בעקבות הזמן האבוד״, א׳, תשכ״ח, תשל״ב), 1913 — 
1927 . בתחילה לא זכו ספריו להערכה, אך עם קבלת פרס גונקור, 
ב 1919 , נתפרסם ם׳ בצרפת ומחוצה לה, מאז גדלה, בעולם כולו, 
ההערכה ליצירה זו הנחשבת כיום אחת מיצירות המופת של המאה ה 20 . 

"בעקבות הזמן האבוד" הוא, לכאורה, המשך ישיר למסורת 
הרומן הצרפתי של המאה הקודמת. הוא מציג בהרחבה ובהעמקה, 
ובסגנון מקורי ביותר, פרק מתולדות החברה הצרפתית על רבדיה 
השונים מסוף המאה ה 19 ועד תום מלה״ע 1 , תוך שימת דגש על חוגי 
הצמרת. גיבורו הראשי הוא סופר צעיר שדרכו הארוכה לעבר 
הגשמת שאיפתו לחיי יצירה מתוארת בניתוח מדוקדק וחודר. אי 
לכך, תהליך העלילה תופף למעשה את תהליך יצירת הרומן, ובכך 
מתבטא המפנה הדרסטי שפ׳ חולל ברומן המודרני: הסופר מבקש 
לגלות את הצורה בה פועל הדמיון האנושי הן מבחינת הסופר והן 
מבחינת הקורא, בתחום היצירה הספרותית, וכ״כ בתחומים מקבילים, 
כגון עולם החלומות והזכרונות הבלתי רצויים. חשיבותו העיקרית 
של מחקרו של פ׳ נעוצה בנסיונו להגדיר, מתוך גישה שאפשר 
לכנותה "יחסיותית", את הזיקה ההדדית בין מציאות לדמיון. 

באספקלריה זו חולל ס׳ מהפכה לא בתולדות הרומן המודרני 
בלבד אלא גם בתורת הספרות בת־זמגגו, ורבים הוגי־הדעות והמבק¬ 
רים המעמידים אותו בשורה אחת עם גאוני המאה. 

שלושת החלקים האחרונים של ספרו "בעקבות הזמן האבוד" 
ומספר יצירות שלא פורסמו בחייו, י״ל אחר מותו. 

כ 3,000 ממכתביו של פ׳ נתפרסמו עד כה, מהם: -ת 0 ק 1£5 זסכ> 
31£ ז 1£ ־ £01 1311££ ), ב 6 כר', 1930 — 11936 £:> 1 ו 13 >תסנ} £5 זז 00 , מ 1970 
ואילך. 

ע. צמח, במעגלי ״חפש הזמן האבוד״! סבים אחדות ביצירתו של 
ם׳, תשל״ג ! י. דן, בקורת פ׳ מתוך שחזורו(בתוך : הנכרי וד,מנדרין). 

11975 חוב' קשת, ם״ו, תשל״ה. מוקדשת למ. ם.: ,*□}ץזזם . 8 
,. 7 . 1 \ ? 3 ?!(?ז?!(??? 10 4 / , 13117015 א ; 1926 ־//ז/ 17$ ח ?' 0111 5 

,. 1.7 <$ , 7 ^ 8310 .ס . 0 ; 1964 , 1 ז? 1 ? 7011$ <) ? 10€ }$£'. 1 י : 21£1 ו 0 ק . 0 ; 1949 
,ת 1€150 > 1€0 ׳\ . 0 ; 1966 ,, 7 /ס ץ??§ 110 ז! ? 1 (' 7 , 3113171 * 01 .£ ; 1966 , 111 

,. 7 . 13 ? 3 ? 171317 ^ 11170 5 ז?' 1 3011$ ?זז?ס ? 3 $) 6 ן< 01 $? 1 1 ? ? 77 ?/\ ?£ 

. 1 \ ;* 1969 ,? 71171 70171 [ ?? 7071 ? < 111 ? 0 . 1113 ) . 7 ,€€־נ 8 . 0 ; 1968 

? 3 $?ז 14 )??£ ; 1971 , 1-11 , 7 ? 71011€1 ז 70 ,. 3.7 \! , 11€ :}ש 1 >ז 83 

; 1971 ,. 7 )? $ק 711 ?) ? 7 ) 170 ? 3 $? 114 ) 071 $?£ ,(.!)€) 1 ו 8£7$31 1 ; 1971 

* 1974 ,. 7 . $4 *> 1 זק . 8 .ע 

ד. מג. 


פרוסט, רוברט לי —! 05 ז? *ע 1 ז£< 301 — ( 1874 , סן פרגסיס־ 
ק 1 — 1%3 , בויסטון׳ו, משורר אמריקני. פ׳ חי את רוב 
חייו, למן שנתו ה 11 , בניו־אינגלנד, שהיתה מכורת אבותיו, ואשר 
יושביה, נו׳פה ותרבותה שימשו רקע כמעט לכל שירתו. הוא שלח 
ידו במלאכות רבות ושונות, והיה, בין היתר, מגדל־תרנגולות ועובד 
חקלאי בחוותו, ב 1912 התיישב באנגליה ושם הו״ל את שני קבצי- 
שיריו הראשונים: 11 ;^\ 5 'ץג> 8 ^ (״רצונו של ילד״), 1913 , ו 01-611 ^ 1 
מ 80510 )ס (״מצפון לבוסטון״), 1914 , שפרסמו את שמו באנגליה, 
ומיד אח״כ, גם באה״ב. בשובו ל¬ 
מולדתו בראשית 1915 , היה פ׳ הנו¬ 
דע שבמשורריה! הוא הורה באוני¬ 
ברסיטות שונות׳ ערך מסעי־הרצ- 
אות, זכה באותות-כבוד ובפרסים 
למכביר ? סרם־פוליצר לשירה הוע¬ 
נק לו ארבע פעמים: ב 1924 (עבור 
£י 1 ו 511 קות 13 ־ 1 ז*\£א, 1923 ) ; ב 11931 
ב 1937 ! ב 1943 (עבור £55 חן!¥\ \ 
[״עץ־עדות״, 1942 ]). 

פ׳ דחה את הגישה הרומנטית ל¬ 
שירה : הבטים דקים ביותר של הח¬ 
יים, של ערכי-אנוש, של אמיתות 
פשוטות לכאורה, מצאו את ביטוים 
בשירתו בנימה של דיבור יומ¬ 
יומי רגיל. פ׳ היה אמן "השירה 
המדוברת"! המקצב בחרוז לבן, שהמציא, תאם אף הוא גישה זו. 
בתוכן ובטכניקה ניכרת התפתחות בשירתו, למן השירים הליריים 
ועד שיריו הדרמתיים, הסמליים, המעלים הרהורים פילוסופיים 
ודתיים. פ׳, שהיה לבעל השפעה מכרעת בעולם הספרות האמריקנית, 
פתח בה עידן ח ד ש * אולם שרשיו כמשורר ינקו מעמקי העבר 
של מולדתו. 

בישראל ביקר בגיל 87 . משיריו תורגמו לעברית: אש וכפור! 
מבחר שירים, תשכ״ט. 

. 8 ; 1960 ,. 7 . 7 / 0 ץ 7 )? 70 ? 1 ( 1 171 )? 1/0114 1314111371 , 1€ ו 1 !> 1£ א . 0 

, 1-11 ,. 7 .?/ , 1 ו 50 ק 80111 י 1 ' .״ 1 ; 1963 ,. 7.7 (ס \ 17 ? 70 16 ( 7 ,־מז*ו 0 ־ 81 
?!(ז :. 7 ,€<! . 50110-8 . 4 .ס ;(בהכנה כרד שלישי) 1970 — 1966 

. 1967 ,ע 7 )? 0 ? 11$ ( 0713 )? 70 

אמ. ב. 

פרוסטגלנךינים, תמרי טבע הנמצאים ברקמות יונקים, בעלי 
י פעילות רבת־עצמה במספר רב ומגוון של תהליכים 
פיסיולוגיים. הפ" הם נגזרות של 
החומצה הפרוסטנואית והם נח¬ 
לקים ל 2 קבוצות: קבוצה £ 
(בעלי קבוצות 9 -ק!טו ו 11 ־היד־ 
ר 1 כ 0 י על הטבעת המחומשת) ד 

ק בוגה ? (בע , 1 י מבנה 9 > ;!סחר, נמית של פרוסטנ 5 נרינים 

דיהידח׳כסי). מספר הקשרים הכפולים במולקולות ד״פ״ נע בין 1 ל 3 . 
הפ" נוצרים בגוף ע״י ציקליזציה וחמצון של חומצות שומניות, 
בעיקר חומצה אראכידונית. 

ד,פ״ התגלו לראשונה ב 1930 ע״י רפאל קורצרו׳ק () 01 ז, 7 ז״:> 1 .£) 
בתמציות של שלחופיות הזרע ובערמונית ( 3 ! 3 ! 05 זק ! מכאן שמם), 
כתמרים בעלי פעילות גבוהה בהורדת לחץ הדם ובכיווץ שרירים 
חלקים. רק 25 שנה אח״ב הצליח ברגסטו־ם (מ 61 ז 8 51 ־! 3£ . 5 ) לבודד 
מן התמצית שני תמרים מוגדרים שרק לאחד מהם היו שתי הפעי¬ 
לויות הנ״ל והוא כינה אותו 0£ ?. אח״כ בודדו תמרים רבים מאותה 
קבוצה והוגדר מבנם הכימי. נתברר, שם" אינם מוגבלים למערכת 
המין אלא מצויים בכל רקמות היונקים. 

פעילותם הפיסיולוגית של פ" מגוונת: הם משפיעים גם על 


מ. פרוסט, דיו?) ( 1895 ) 
אוסר פרטי, צייר 1 ׳.א. 
נ 5 אנש 


לי 

, ׳) 

1 


ר, ל. פרוסט (צילם י. <ןארמ) 











151 


פרוסטנלנדיניס — פרוסיה 


152 


חומציות ן,קיבה, לחץ הדם, פעילות סוגי עצבים אחדים, חילוף 
החמרים של שומנים ועוד. כנראה, תפקידם הכללי בגוף הוא תיווך 
וויסות פעילות הורמונים שונים ע״י השפעה על האנזים אדניל 
ציקלאז בקרום התא (ע״ע א. ו. סד׳רלנד). השפעתם באדם כבר 
ניכרת בריכוז של י־ 10 גר׳ לסמ״ק. 

בשל פעילותם נועדו לפ " שימושים רפואיים רבים, כגון אמצעי 
לזירוז לידה ולגרימת הפלות מלאכותיות (במיוחד בשליש האמצעי 
להריון), מניעת הריון (ומצד שני — הגברת הפריון בגברים), 
הורדת לחץ הדם, מניעת קרישי דם, הקלת קצרת (אסתמה) ועוד. 

. 1971 ,( 5 , ז \ 1*©, 41*65 (50101(. ^^XX נ? .£ .[ 

©רוסיה (גרמ׳ 11 :> 5$ ב 0 ת?; אנג׳ 1115513 ?), מדינה היסטורית בצפון 
גרמניה ובמרכזה, שהיתה הגדולה במדינות גרמניה. 

שמה של פ׳ נגזר מהפרוסים (■*; 05 ־ 801 ), שבטים בלטיים שישבו בין 
הוויסלה לבין הנימן התחתי. נסיונות לנצרם, החל במאה ה 10 , נכשלו, 
עד שב 1226 ביקש קינראד, דוכס מזובשה שבצפון פולניה, את עזרת 
האבירים הטוטונים במלחמתו בפרוסים; המסדר הטוטוני(ע״ע) כבש 
את הארץ, יישב בה גרמנים, כפה את דתו ולשונו על הפרוסים, דיכא 
באכזריות, מלווה השמדת המונים, את התקוממותם ( 1261 — 1272 ), 
והארץ היתה לדוברת־גרמנית, אף שרק במאה ה 17 נעלמו כליל 
דוברי פרוסית (ע״ע בלסיות, לשונות). 

ב 1466 נאלץ המסדר להכיר בסוזרניות של מלכי פולניה על 
מזרח פ׳! מערבה נמסר לפולניה, ונוצר חיץ לשוני ואתני, ולימים 
גם דתי, בין פ׳ לבין גרמניה. ב 1525 עבר ראש המסדר, אלברט פוץ 
הוהנצולרן, לפרוטסטנטיות, חילק את פ׳ והפכה לדוכסות העוברת בתר 
רשה. ב 1618 מת בנו, אלברט פרידריך, בלי שהשאיר בן זכר, והדוכסות 
עברה לחתנו ושאר בשרו יוה ן זיגיסמונד מהוהנצולרן, הנסיך־הבוחר 
של ברנדנבורג (ע״ע, ושם מפה (עט׳ 827/8 ]). כך נהיה הנסיך- 
הבוחר של ברנדנבורג לשליט ארץ שאינה בשליטתו הנומינלית של 
הקיסר, והדבר אפשר לבוחר פרידדיך 111 ליטול לעצמו תואר של 
״מלך פ׳״ ( 1701 ) ! אולם במהרה נחשבו גם שאר נחלאותיו לחלק 
ממלכותו, ועוד נוספו עליהן, במו״מ ובקשרי חיתון, שטחים חדשים, 
שלהלכה עדיין השתייכו לקיסרות הגרמנית. שמה של פ׳ הוחל על כל 
נחלאות ההוהנצולרים. 

ליוצר שיטת המינהל הפרוסית ולמארגן פקידותה נחשב פרידריך 
וילהלם 1 (ע״ע! 1713 — 1740 ). במרכז שיטה זו עמדה ה״מינהלה 
הכללית״ (םזס 101-1 :! 1 :״ 11 > 31 ז:>ן 7€1 )) — מעין ממשלה מודרנית, ראשונה 
מסוגה באירופה, שבה שלט המלך אישית, אולם בבר כללה יסודות 
מובהקים של חלוקת עבודה, קבלת החלטות לגופו של עניין, בחינות 
ומינויים ע״פ כישורים אישיים, שימוש בתקנות ובהוראות כתובות — 



כלר, יסודות מינהל ביורוקרטיים מודרניים ושיטות ניהול רציונליות 
תוך הטלת משמעת נוקשה ביותר וכפיית ה״סדר" (#מע״ג״ס) והחס¬ 
כון על הציבור כערכים בפני עצמם. יראת השמים הקלווינית-אגרסי- 
וויח של המלך (ב 1613 עברו ההוהנצולרים לקלוויניות, אך לא כפור, 
על נתיניהם — תופעה חריגה בשעתה), שקשרה "הצלחה" מעשית 
בהקמת מדינה חזקה ויעילה במושגים של הקלוויניות ההמונית, 
נתקשרה בלותרניות הנכנעת והמופנמת של רוב נתיניו, שנטו לקבל 
שלטונו ללא עוררין. רכיב אחר של הממלכתיות הפרוסית שפיתח 
פרידריך וילהלם היה הקמת בתמ״ש מסודרים לערעורים! בכך הקטין 
את שרירותיות השלטה, מבלי להיזקק לייצוג מעמדי פרלמנטרי 
ולכללי משחק דמוקרטיים. יסוד שלישי של ה״פרוסיות" שפותח בימי 
פרידריך וילהלם 1 היה הצבא; הוא הוצמד לאזורים קבועים, שחויבו 
להמציא טירונים ולדאוג לציוד ולמזון, ואורגן בדפוסים אחידים וקבו¬ 
עים. האצולה המקומית חויבה בשירות מלא בצבא, שנעשה, בהשוואה 
לצבאות השכירים האחרים באירופה, לחיל "עממי". כך שולבו אצי¬ 
לים אלה ("יונקרים") בממסד הביורוקרטי-הצבאי ובאבסולוטיזם 
הפרוסי, מבלי שקיפחו אח מעמד הבכורה שלהם בחברה, שנעשה 
מותנה בהשגיהם האישיים בצבא או בביורוקרטיה. 

פרידריך 11 ״הגדול״ (ע״ע < 1740 — 1786 ) שכלל במידת מה את 
הכלים שקיבל מאביו, החל בחיבור קודכס אזרחי, ביטל עינויי גוף 
וייחס חשיבות גדולה יותר לבעיות מקומיות. עם זאת נהג כמלך 
אבסולוטי במלחמות ובענייני חוץ, ונתן לגיטימציה לשימוש בכוח 
ולתככים יותר משהיה מקובל בזמנו. הוא נלחם בכל מעצמות אירופה 
(ע״ע מלחמת הירשה האוסטרית! מלחמת שבע השנים). סיפח את 
רוב שלזיה, ירש את פריזיה המזרחית והשתתף בחלוקה הראשונה 
של פולניה, ובכך יצר רציפות טריטוריאלית עם פ׳ המקורית, שנק¬ 
ראה מאז פ׳ המזרחית, בעוד שהשטח, הפולני ברובו, שבינה לבין 
ברנדנבורג נקרא פ׳ המערבית. הוא נשען על ה״יונקרים" שממזרח 
לאלבה — בהם רבים מם׳ המזרחית, ששמרו על זכויות יתרות 
במינהל ובצבא לרעת מעמדות הביניים והמעמדות הנמוכים. פרידריך 
היה ער לרוחות ה״השכלה" של תקופתו, ושלטונו נשא סממני סוב¬ 
לנות דתית ונטיה להרבות בהשכלה ציבורית-כללית. בם׳ נוצר אפוא 
מיזוג מוזר, מורכב מדציונליזם פילוסופי ומינהלי, ריבוד חברתי 
נוקשה המושתת על זכויות תורשתיות ואמונה דתית-למחצה בכתר 
ובמעמדו שמידי שמים. 

יורשיו, פרידריך וילהלם 11 ופרידריך וילהלם 111 (ע׳ ערכיהם) 
הזניחו את ענייני הפנים וגרמו להסתאבות המינהל והצבא, עד שלא 
עמדו במבחני המלחמות בצרפת המהפכנית והגפוליונית. 

פרידריך וילהלם 11 ( 1786 — 1797 ) התרכז בחלוקות פולניה השניה 
( 1793 ) והשלישית ( 1795 ), ובהן סיפחה פ׳ שטחים גדולים (בכללם 
ורשה), מיושבים פולנים קתולים. הוא גם הצטרף לקואליציה נגד 
צרפת המהפכנית ( 1792 — 1795 ), בנו, פרידריך וילהלם 111 ( 1797 — 
1840 ), הובס כליל בידי נפוליון (בעיקר בקרב ינה, 1806 ), צבא 
צרפת נכנם לברלין, ום׳ איבדה את כל שטחיה ממערב לאלבה ואת 
השטחים שסיפחה מפולניה ב 1793 וב 1795 . 

המפלה זעזעה את פ׳, גרמה לרפורמה מעמיקה בה מד רצון 
המלך, והעלתה גורם חדש בעיצוב דמותה של הממלכה. שטין, 
הרדנברג׳ שרנהורסט וגניזנאו (ע׳ ערכיהם) טענו, בשם מסרתו 
העתיקה של הרייך הגרמני. שאין לנהל את ענייני הציבור* בלי 
השתתפותו. שטיין והרדנברג הנהיגו תיקונים בחברה, ובכלל זה 
שחררו את הצמיחים (אף שבמקרים רבים איבדו אלה את שדותיהם) 
שיפרו את המינהל ונתנו דחיפה גדולה לליברליזציה של הסחר 
והתעשיה. שארנהורסט ופון בוין (";*■< 80 ) הפכו את הצבא לחיל 
עממי־למחצה. בעקבות כשלון נפוליון במסעו לרוסיה חלה התעוררות 
לאומית אדירה בס , , והיא הכריזה מלחמה על צרפת (מארם 1813 ) 
ומילאה תפקיד מכריע בהבסתו (ע״ע נפוליון, עמ׳ 260/1 ). בקונגרס 








153 


פרוסיה 


154 



וינה ( 1814/5 ! ע״ע דנה, קונגרס־, עמ ׳ 209 ! ור׳ שם מפה, עמ ׳ 208 , 
ומפה כאן, בסמוך) סופחו לפ׳ שטחים נרחבים. 

ההתעוררות הלאומית הגדולה שחלה אותה עת בגרמניה (ע״ע, 
עמ׳ 446 ) הפכה את ם׳, שהיתר, עד אז מכונסת בעצמה ומעוניינת 
יותר בצפון־מזרה אירופה, למוקד לאומי כלל גרמני. דבר זה היה 
למורת רוחם של פרוסיס בחצר המלוכה, ובהם המלך עצמו, ושל 
הוגים משכילים־ליברליים בגרמניה, שנטו אחרי רעיונות המהפכה 
ותיעבו כל דבר פרוסי. רובם של משכילים אלה באו בעקבות 
תבוסת נפוליון בעולה הישיר של פ׳, שבקונגרס וינה (ע״ע) פוצתה 
על אבדן שטחים בפולניה לטובת רוסיה בשטחים שסופחו לה בתבל 
הריינוס ובווסטפליה, ושהיו האיזור המתקדם והליברלי ביותר בגר¬ 
מניה. המלך לא קיים את הבטחתו לכונן מידה של שלטון ייצוגי 
( 1815 ) ושיקע את פ׳ מחדש באווירה של ראקציה אבסולוטית, 
בהעדיפו משטר פרוסי עפ״נ איחוד גרמניה כולה, שנעשה למשאת 
נפשם העיקרית של הליברלים. "חופש" ו״איחוד גרמניה" נעשו כאילו 
למושגים נרדפים בעיני הליברלים, והפרוסיות מנעה אח שניהם. 
כעד זה הסכימה החצר להקמת תאגיד מכם כל־גרמני(ת<שז 6 /י 2011 ) 
1834 ! ע״ע גרמניה, עם׳ 448 ), פרט לאוסטריה. פ׳ התייצבה בראש 
תאגיד זה, אך ראתה בו תחליף לאיחוד מלא. פרידריך וילהלם 7 \ 1 
( 1840 — 1861 ) הסכים לכינוס פרלמנט כל־פרוסי ( 1847 ), כדרישת 
הליברלים, אך סירב לשתפו בשלטון ואטם אזניו משמוע את הקריאות 
לאיחוד גרמניה בהנהגת בית המלוכה הפרוסי. 

גל מהפכות 1848 פגע גם בפ ׳ , ובאמצע מארס ניטשו קרבות 
רחוב בברלין! המלך נבהל והסכים לכנס אסיפה לאומית מכוננת, 
אך הרכבה היה ליברלי-דמוקרטי מדי לטעמו, והוא פארה (דצמבר 
1848 ). באפריל 1849 סירב פרידריך דלהלם לקבל את כתר קיסר 
גרמניה, שהציע לו הפרלמנט, שהתכנס בפרנקפורט מאז מהפכת 1848 , 
בנימוק שאין אסיפה זו מוסמכת לכך וכתר הקיסר מקורו "בחסד על¬ 
יון". צבא פ׳ דיכא מרידות של רדיקלים בסכסוניה, בבאדן ובפפאלץ 
(מאי—יוני 1849 ). בתחילת 1850 אושרה סופית חוקת פ , , והיא היתר, 
בתקפה עד 1918 : בבית העליון(מ 1854 — ״בית האדונים״ [' 1361x011 
112115 ]) ישבו נציגי אצולת הקרקע, הערים הגדולות וממונים מטעם 
המלך! בבחירות לבית התחתון השתתפו רק אזרחים משלמי מסים, 
לפי גודל הכנסתם בשלוש דרגות! משקל קולו של בוחר מהדרגה 
הראשונה היה פי 4 משל בוחר מהדרגה השניה ופי 16 משל בוחר 
מהדרגה השלישית. סמכויות הפרלמנט הוגבלו לאישור חוקים ולה¬ 
טלת מסים חדשים (אך לא לאשרור המסים הקיימים) וכן לאישור 
התקציב! הממשלה לא נזקקה לאימון הפרלמנט. 

וילהלם 1 (ע״ע! 1861 — 1888 ) נחשב לליברלי יותר מאחיו, אולם 


במהרה הסתבך ב״פולמוס החוקה״: המלך רצה להנהיג ראורגניזציה 
מרחיקת לכת בצבא, והבית התחתון הסכים לממן זאת בתנאי שהשי¬ 
רות יוגבל דוקם צבא טריטוריאלי בפיקוד אזרחי (• 0111 ^ 1 ) 11 ^ 1 ). 
המעמדות המפולגים נתאחדו בעניין שנגע לכיסם, שהיה בסמכותם 
ע״פ החוקה ושהיה קשור בעתיד הצבא — המכשיר העיקרי שבידי 
המלך עקב שליטתו המוחלטת בסגל הקצינים המקצועיים, שהיו כולם 
יונקרים. המלך סירב לקבל סמכות הבית בענייני צבא, ומיאן להי¬ 
ענות לדרישות הפרלמנט לפטר את עוזריו, שסיבכוהו בפולמוס 
החוקה, ולמנות שרים שייהנו מאימון הפרלמנט! ואילו הבית סירב 
לאשר את תקציב המדינה כולו. דומה היה שמשטר המלוכה יתמוטט 
בהתנגשות חזיתית זו בין הכתר לבין הבורגנות. לפני שהתפטר 
לטובת בנו ניסה וילהלם מוצא אחרון: הוא מינה את ביסמרק (ע״ע) 
לראש שדיו, וזה ניצח, תוך שנים מספר, את הפרלמנט. הציל את 
המשטר והפך את פ׳ לאבן הפינה של קיסרות גרמניה. 

ביסמארק פירש אח החוקה כאילו בהעדר תקציב מאושר נמשך 
מימון הוצאות המדינה ע״ם תקציבי השנים הקודמות, ומימן את 
התיקונים בצבא מעודפי הכנסות שנצטברו הודות לפריחה הכלכלית. 
אח״כ פנה לעסוק בבעיות חוץ. ם/ יחד עם אוסטריה, ניצחה במל¬ 
חמה את דנמרק ( 1864 ), וב 1866 ניצחה את אוסטריה, סילקה אותה 
מהברית הגרמנית וסיפחה את האנובר, שלזוויג־הולשטיין, הסן־קאסל, 
נסאו והעיר פרנקפורט (ראה מפה, כרך י״א, עמ ׳ 455 ). עם נצחון 
זה נשתנה הרכב הפרלמנט. הליברלים ראו שרק ם׳ עשויה להגשים 
את חלומם — איחוד גרמניה, וחל בקרבם פילוג: המיעוט העדיף 
חופש, והרוב העדיף איחוד בהנהגת מדינת השררה הפרוסית. הרוב 
החדש בפרלמנט אישר למפרע את תקציבי השנים הקודמות וסמך 
ידיו על הפרות החוקה של ביסמארק ועל מעמדו העליון של הכתר 
בענייני בטחון וחוץ. 

פ׳ נהיתה למלוכה המצליחה היחידה בכל צפון־מערב אירופה, 
בתקופה שבה נתרחב שלטון הדמוקרטיה הבורגנית לשכבות הביניים 
הנמוכות. ם׳ סיגלה לעצמה "השקפת עולם" פוליטית־חברחיח אור¬ 
גנית ומיליטריסטית, שמיזגה תועלת ומוסר, משטר וחברה במסגרת 
היסטוריסטית מובהקת, שראתה ב״פרוסיות" ( 1 מנ 11 מ 011580 ז?) אח 
הטוב והיעיל, היפה והתרבותי שבהיסטוריה האירופית. ה. טריצ/קה 
(ע״ע) היה לפה לאמונה זו, שכאילו הוכחה מן ההיסטוריה, ושילב 
פרט, חברה, מדינה וטבע במסגרתה המדינית של המונרכיה הפרוסית 
הלא־דמוקרטית. בעקבותיו נפתחה אסכולה היסטוריסטית שלמה 
שהאדירה, "כהשקפת עולם מדעית", את השיטה הפרוסית כבסים 
לאיחוד גרמניה ולהפצת תרבותה. 

ב־ 1870/1 ניצחה פ׳ את צרפת, ובעקבות כך הוקם "הרייך" הגר- 

















155 


פרוסיה 


156 


מני השני, כפדרציה של מדינות בראשות פ/ מלך פ׳ נהיה לקיסר 
גרמניה, קאנצלר הרייך היה גם ראש ממשלת ם׳, ובבית הפדרלי 
( 31 ז 85 >ח 811 ), זרוע המינהל העיקרית של הרייך, היתד. עדיפות לפ ׳ , 
הוקם גם פרלמנט כל־גרמני ( 8610115138 ), שנבחר על יסוד זכות 
בחירה כללית ושווה, ונמסרו לו סמכות החקיקה (באישור הבונדס¬ 
ראט) וקביעת התקציב 1 אך מינוי הקאנצלר ופיטוריו היו בסמכותו 
הבלבדית של הקיסר, והלה הוסיף ליהנות מסמכות מוחלטת בענייני 
חוץ וצבא, מכוח היותו ״אדון המלחמה העליון״ (-* 68 ״£ • 0861-5161 
״ 010 . בניגוד לרייך הגרמני הראשון היה הרייך החדש בעיקרו 
מעצמה אחידה, נתונה להשפעתה המכרעת של פ׳, שכללה כ 2 / 3 
משסה גרמניה ומאוכלוסייתה, וא״א היה לשנות את חוקת הרייך 
בלי הסכמת פ׳. 

ם׳ — יצור מלאכותי, חסר גבולות טבעיים וצמיחה תרבותית 
עתיקה, שנבנתה במודע באמצעים מינהליים־תבוניים, ובראשם הצבא 
והביורוקרטיה — נזדהתה אפוא עם הלאומיות הגרמנית הרומנטית 
והאידאליסטית. זיהוי זה נתן כלים ודרכי פעולה פרוסיים בידי עם 
שהתרגל לחיות במפורד, בלי נקודת כובד פוליטית ומוסדית. בין 
המוסדות, התפיסות והגישות שהנחילה פ׳ לגרמניה החדשה יש 
למנות במיוחד את אלה: 1 ) הצבא ומוסדותיו, שהיו, ביחס לתקופתם, 
גופים מודרניים ורציונליים מתוחכמים ביותר, ושירתו בעוורון 
שיטה פוליטית בלתי־רציונלית והשקפות חברתיות היסטוריסטיות- 
לאומניות תוקפניות. 2 ) ההנחה שהשתרשה, שניתן להגיע בכל עניין 
ל״פשר הדברים" ולפתור בעיות לחלוטין וביעילות, וש״פתרון סופי" 
לקונפליקטים אפשרי ורצוי גם בחיי החברה. מערכת מדינית-חברתית 
המספקת שירותים ביעילות (במסגרת של בטחון נפשי, שהמציאה 
המדינה הפרוסית לנתיניה) היא גם מוסרית יותר מאחרות. 3 ) זכויות 
הפרט (ולימים מערכת השירותים הסוציאליים המתקדמת ביותר) 
נגזרות מזכדותיו ההיסטוריות של העם הגרמני, ולא "מזכויות הטבע", 
כבתפיסה הרציונליסטית של הליברליזם הדמוקרטי. לפיכך אין 
הפרט זקוק לאותן זכויות פוליטיות, כפי שניתנו בדמוקרטיות המע¬ 
רביות (בדיעבד ניתנו רוב הזכויות והשירותים כדי למנוע תסיסה 
חברתית). 4 ) המדינה האחדוחית, שבה הכוח ( 11430111 ) בידי עילית 
היסטורית שיצרה את פ׳ וחידשה את איחוד גרמניה, היא צורת 
השלטון היחידה הראויה לתרבות הגרמנית ולייעודה! כל המאיים 
על אחדות המשטר וייחודו מאיים אפוא על חיי העם ויש ללחום 
בו (הכנסיה הקתולית! הסוציאליזם המאורגן). 5 ) מדינת חוק 
860111:551330 ), שבה מוגבל הכוח שבידי העילית ע״י חוקה (- 5 ב£! ¥6 
51108 ) שקיבלה על עצמה מרצון, ע״י המסורת ההיסטורית־דתית 
המבטיחה לפרט את זכויותיו וע׳יי המערכת המינהלית המפותחת, ובה 
בתי דין מקצועיים,מומחים לפעילויות הפולימיות־החברתיותהשונות. 

גרמניה שבהנהגת פ׳ הפכה לגורם שהפחיד את שכנותיה ואח״כ 
קוממן נגדה. מלה״ע 1 שמה קץ לפרוסיות, וחוזה ורסאי ניתק את פ׳ 
המזרחית מברנדנבורג ע״י הטריז של הפרוזדור' הפולני. בגרמניה 
הווימארית היתה פ׳ מדינה ( 00 * 13 ), שבה שלטו דווקא הסוציאל- 
דמוקרטים — גם בזמן שהממשלה המרכזית בגרמניה היתד. שמרנית- 
קתולית. בעלות הנאצים לשלטון (ינואר 1933 ) מונה ה. גרינג(ע״ע) 
לשר הפנים ואח״כ לראש ממשלת פ/ ועמדת כוח זו סייעה לו לבסס 
את שלטונו של היטלר. ב 1936 בוטל למעשה האופי הפדרטיווי של 
גרמניה ועמו מעמדה האוטונומי של פ׳. בעקבות מלה״ע 11 חולק 
שטח פ׳ בין 4 מדינות (בריה״מ, פולניה, מזרח־גרמניה ומערב־ 
גרמניה), ואחד הנימוקים לכך היה ש״הפרוסיות" היתה אבן יסוד 
של הנאציזם. כמה יסודות של הפרוסיות שירתו אמנם את הנאציזם 
— הסדר, האטטיזם והמיליטריזם! ואולם היטלר צריך היה לשבור, 
או להסב לצרכיו, יסודות אחרים, כגון שלטון החוק וכללי המשחק 
האריסטוקרטיים של האצולה הצבאית הישנה. במרד 20 ביולי 1944 
מילאו נושאי דגל הפרוסיות הישנה תפקיד מרכזי. דיכוי המרד, 


ואח״כ מפלת גרמניה במלחמה, גרמו לחיסול הקבוצה החברתית ש¬ 
נשאה את הפרוסיות ולהיעלמות פ׳. 

ע״ע גרמניה, עמ׳ 441 — 461 ! 486/7 . 

. 0 ; 1918 . 20 . 14 . 19 מוין . 11 .¥ י ש 1£ :מת 1£1 ^ .? 

; 1955 , 1945 — 1640 111 ) 5£1 14 ^¥ / 0 ^ 771 , 031£ 

, 5 ^ 80110 ;* 1959 ,.¥ <*/ מ/£ ,־ 31 מ 011 />׳\ ¥011 

. 1967 4 })*?ס&ס&ס ,.¥ 

של. אה. 

יהודים. המסדר הטוטוני ששלט בם׳ המזרחית מאז המאה 
ה 13 אסר על כניסת יהודים לשטחו. מן המאה ה 15 היתה פ׳ 
המזרחית בשלטון פולני והעלימה עין מנוכחותם של סוחרים יהודים 
מפולניה — אף כי נאסר עליהם להתיישב בם/ רק עם חילון המסדר 
הטוטוני, בימי אלברכט 1 (ע״ע, עמ׳ 382 ), הותר לשני רופאים 
יהודים להתיישב בקניגסברג (ע״ע). ב 1573 גורשו היהודים מברג- 
דנבורג (ע״ע). מהמאה ה 17 הגיעו יהודים למחח הפרוטסטנטי, 
ונתקבלו ברצון ע״י החוגים השליטים. במחצית השניה של המאה 
ה 18 נוסדו קהילות יהודיות באלבינג, ליק ועוד. 

פרידריך (ע״ע) וילהלם ״הבוחר הגדול״ ( 1640 — 1688 ) ירש כמה 
נסיכויות במערב גרמניה, בהן היו יישובים יהודיים. אח״כ קיבל גם 
את הלברשטט (ע״ע), מינדן ( 1648 ), מגדבורג (ע״ע) והלה (ע״ע). 
המלך שדאג לשיקום המדינה אחר מלחמת 30 השנה נתן ב 1650 
ליהודים מפולניה זכות מסחר—אך לא ישיבה—בברנדנבורג למשך 
7 שנים, וב 1660 חידש זכות זו. לאחר גירוש היהודים מווינה ( 1670 ) 
התיר את התיישבותן של 50 משפחות יהודיות עשירות בברלין, 
פרנקפורט ע״נ אודר ולנדסברג (ע״ע). המלך גבה מהם מם מופקע 
וע״כ גם התעלם מהתנגדות האזרחים להתיישבותם. בימיו היו 
בקהילה בברלין 40 משפחות, בהלברשטט — 86 , בפרנקפורט — 43 
ובפומרניה התיישבו 15 משפחות. בנו פרידריך 1 (ע״ע), שהוכתר 
ב 1701 , אישר את זכויות היהודים. בימיו נוסדו קהילות חדשות 
וותיקות גדלו. יורשו, פרידריך (ע״ע) וילהלם 1 ( 1713 — 1740 ), 
קבע כי זכות ההתיישבות תעבור רק לבן הבכור והתיישבות אחים נו¬ 
ספים מותנית ברכושם. בכך נקבע כקו בולט במדיניות הפרוסית — 
להגביל את מספר היהודים. ב 1717 מינה המלך את משה לוין גומפרץ 
לפרנס ראשי ליהודי פ׳, כנראה בקשר לפיקוח על המס. ב 1728 נקבע 
סכום המס השנתי ל 15,000 טאלר, וב 1730 הותנתה גם זכות הישיבה 
של הבכור באמצעיו הכספיים ( 1,000 טאלר). ליהודים זרים הותר 
להתיישב אם היו ברשותם 10,000 טאלר לפחות. על היהודים 
נאסר להתחרות בגילדות הנוצריות ולעסוק ברוכלות, והותר להם 
המסחר רק בדברי פותרות, בבגדים ישנים ומתן הלוואות בריבית. 
פרידריך 1 החיל את החוק הזה על כל שטחי פ׳, ובכך יצר תנאים 
אחידים לכל יהודי פ׳ והגדיר בשווה את מעמדם המשפטי. מלך זה 
עודד את הסוחרים היהודים העשירים להשקיע בפיתוח התעשיה, 
וכך הוריש לבנו מדיניות כפולה כלפי היהודים: עידוד כלכלי מחד, 
וצמצום מספרם וזכויותיהם מאידך. 

פרידריך (ע״ע) 11 ( 1740 — 1786 ) אף החמיר מאביו. עם כיבוש 
שלזיה ב 1742 נפרש שלטונו על אוכלוסיה יהודית גדולה. ב 1749 , 
משגדל מספר היהודים בעלי החסות (ע״ע חסות. יהודי-) פי שניים 
ממספרם ב 1728 ( 2,093 ב 1749 ), התקין תקנה שסיווגה את יהודי 
״החסות״ ל״מיוחדים״ — שמספרם בלתי מוגבל אך זכויותיהם 
אינן ניתנות להורשה — ול,-רגילים" שמספרם מוגבל, והם זכאים 
להוריש את זכות-החסות לבן אחד. במלחמת 7 השנים ( 1756 — 1763 ) 
הסתייע מלך זה בספקי צבא ובבנקאים יהודים. אחר המלחמה עודד 
את ה״עשירים החדשים" היהודים להשקיע בתעשיה, ומסר להם את 
החכירה הכללית של הנפקת המטבע. יחד עם זה העלה את המם 
השנתי, וחייב אותם גם במסים חדשים. ב 1769 חוקק חוק שחייב כל 
יהודי שנזקק לפריווילגיה מלכותית לקנות ולייצא כמות ידועה של 
חרסינה מן התעשיה המקומית. 



157 


פרוסיה 


158 



1,000-500 

ס 

2,000-1,000 

• 

7,500-2,000 

▲ 

14,000-10.000 

■ 

36.000 

ס 

ע״ע 

הגובר 


הקהי 5 ות היהודיות העיקריות בפרוסיה כ 1871 (ע׳יפ השטות ההיסטוריים) 


באותה עת החל בערים הגדולות, ברלין, ברסלאו (ע״ע ורוצלב} 
וקניגסברג, תהליך ההתבוללות. ראשונים היו בני השכבה העשירה 
ובעלת ההשפעה (ע״ע השכלה, עם׳ 534/5 ), בחלוקת פולניה הרא¬ 
שונה ( 1772 ) כמעט הוכפלה האוכלוסיה היהודית בם׳. 

בימי פרידריד (ע״ע) וילהלם 11 ( 1786 — 1797 ) החלה תקופת לי¬ 
ברליזציה ורפורמה בם , . הוא היה ממעריצי מנדלסזון ומירבו (ע׳ 
ערכיהם). בשנות מלכותו הראשונות בישל את חוק החרסינה ואת מם 
״הגוף״ בו חויבו יהודים זרים. ב 1791 קיבל דניאל איציג ומשפחתו 
אזרחות מלאה. ב 1792 ביטל המלך אח האחריות הקולקטיווית של 
הקהילה עבור מסי חבריה ותשלום ערך גנבותיהם. הוא הטיל על ועדה 
להכין חוקה ליברלית ליהודים, אולם זו לא הוצאה לפועל. עם חלוקה 
פולניה בשניה ( 1793 ) ובשלישית ( 1795 ) נוספו כ 128,000 יהודים 
לתחומי פ׳, המן קצר לפני מותו הוציא המלך תקנון כללי ליהודי 
המחוזות החדשים, שהיה מתקדם לעומת החוקים הקודמים. בשל 
אפיו השמרני של בנו פרידריך (ע״ע) וילהלם 111 התעכבו התיקונים, 
עד לתבוסת ם׳ בידי נפוליון ( 1806 > ע״ע גרמניה, עם׳ 509 ). ב 1812 
הושוו היהודים, מבחינה עקרונית, לנוצרים בזכויותיהם (ע״ע שם), 
אבל השבועה היהודית לא בטלה, וכמה הגבלות על עיסוקיהם עמדו 
בעינן. בימי המלחמה בצרפת התנדבו יהודים רבים לשירות צבאי, 
כהכרת טובה על מתן השוויון; ברם, פרידריך וילהלם 111 לא התכוון 
להגשים את חוקת 1812 , ואף הפר את הבטחתו שכל המתנדבים, 
ללא הבדל דת, יהיו זכאים להיבחר למשרות ממשלתיות. 

ב 1818 פוטרו היהודים מכל המשרות האקדמיות, ובווסטפליה 
ובחבל הרינום — שהוחזרו לס׳ לאחר קונגרס וינה — פוטרו אף 
פקידים למיניהם. באותה שנה חודשה בחבל הרינוס "הפקודה המח¬ 
פירה" של נפוליון 1 . מעמדם המשפטי של היהודים היה מסובך בשל 
קיום 22 שיטות חוק בפרובינציות השונות. המלך עודד שמד ואסר 
גיור. בשנים 1812 — 1846 התנצרו בפרוסיה 3,170 יהודים. בפקודת 
השלטון נסגר חדר התפילה הרפורמי של ישראל יעקובסון (ע״ע) 
בברלין. חמורה במיוחד היתה מדיניות פרידריך וילהלם כלפי יהודי 


פוזנן (ע״ע), שהיוו ב 1816 42% מיהודי פ/ ב 1846 עדיין לא היו 
80% מיהודי פוזנן אזרחים, ושליש מיהודי פ׳ כולה לא הגיעו 
למעמד זה. 

פרידריך (ע״ע) וילהלם ז\ 1 ביקש לממש את השקפתו על "מדינה 
נוצרית״ קורפורטיווית. ב 1847 הצליח, למרות התנגדות הוגים 
ליברליים, להעביר את החוקה שהכירה במעמדן הקורפורטיווי של 
הקהילות היהודיות ואסרה על יהודים להחזיק במשרות שיש בהן 
סמכות שיפוטית. נסגרו בפניהם הקתדרות ללימודים הומניים ומשרות 
המינהל באוניברסיטאות. מהפכת 1848 הצהירה על חופש הדת 
ושוויון לכל, וההצהדה אושרה מחדש ב 1869 לכל הקונפדרציה 
הצפון־גרמנית, אבל למעשה נשארו בעינן הפליות בצבא, באוניבר¬ 
סיטאות ובפקידות הממשלתית. 

במשך המאה ה 19 חלו ביהדות ם׳ שינויים דמוגרפיים, כלכליים, 
חברתיים ותרבותיים. מספרם גדל מ 123,823 ב 1816 ל 194,558 ב 1840 . 
כ 40% מיהודי פ׳ התרכזו ב 1840 בפוזנן(בה היוו 6% מהאוכלוסיה) 
ו 40% בשלזיה, חבל הרינוס ובס׳ המערבית. הקהילות הגדולות 
ביותר היו בברלין ובברסלאו. רוב יהודי פ׳ ישבו בכפרים ובערי שדה. 
עיסוקם העיקרי היה רוכלות, פונדקאות וסחר בהמות. ב 1871 היו 
325,000 יהודים נתינים פרוסיים ( 69% מיהודי גרמניה). כולל היהו¬ 
דים מהשטחים שסופחו ב 1866 — הגובר (ע״ע), שלזוויג-הולשטיין, 
הסה־נסאו ופרנקפורט (ע״ע) ע״נ מיין. בשל הגירה פנימית נותרו 
ב 1910 בפוזנן 26,512 יהודים (כ 8% מיהודי ם׳) ותהליך דומה אירע 
בם׳ המערבית. לעומת זאת, בזכות תיעוש ועיור משכה אליה ברנדנ¬ 
בורג חלקים גדולים מיהודי פ׳, שמספרם הגיע ב 1910 ל 151,356 
( 44% מיהודי פ , }. בפרובינציות האחרות: וסטפליה, חבל הרינום 
ושלזיה, נשאר מספר היהודים יציב יחסית. שנות 1870 — 1880 היו 
שגות שיא מבחינה דמוגרפית. ב 1925 התרכזו 60% מיהודי פ׳ 
( 342,765 ) ב 4 הקהילות הגדולות, ברלין, ברסלאו, פוזן וקניגסברג, 
ו 15% אחרים בקהילות שהיו בהן למעלה מ 1,000 נפש. הקהילות 
בכפרים נעלמו. 









159 


פרוסיה — פרוצי, כלדסרה 


160 


, למרות השגיהם הרבים של יהודי פ׳ בתחומי הקיסרות הגרמנית 
שמרה פ׳ על גישתה האנטי־יהודית, שמצאה את ביטויה והשפעתה 
בתחומי הקיסרות כולה. עד מלה״ע 1 היה איגוד הקהילות הגרמניות- 
יהודיות ארגה גג לרוב קהילות ם׳. לאחר המלחמה הוקם שוב 
איגוד ארצי של הקהילות היהודיות הפרוסיות שכלל 650 קהילות 
( 96% מיהודי פ , ). הארגון קיבל סובסידיה ממשלתית, אבל לא 

הכרה רשמית מהשלטונות. 

במפנה המאות ה 19 — 20 התנהל משא תעמולה אנטישמי נגד 
ההגירה היהודית ההמונית ממזרח אירופה לפ/ במיוחד לברלין 
ולעדים הגדולות האחרות (לאחר הפרעות ברוסיה ב 1881 הגיעו 
30,000 יהודים). מספר יהודי ם׳ נידלדל בשל צמצום הילודה והגירה. 
וע״ע גרמניה, עמ׳ 502 ואילך (ושם גם על חיי הרוח). רמיזות 

לערים בעלות יישוב יהזדי בם׳ — ר׳ מפה. 

1. ?11 ]£)$ . 5 ; 1912 , 1-0 הו 11 ) 144 [ ■ 40 1011 ^><)ו 2 ו 417 ה £1 < 01 ,(עו״פז , 
0(7 ?((141112(/)( 510*11 £0 נ 5011 ^ 171 ; 1971 — 1925 , 1-11 ,ה) 1114 *! 4 4 הוו - 
1711:2,, 7.111 0(1(81(81( 4(7■ ]1 01261 ^ .$ ; 1967 , ה) 21 ו 1 )) 21/1 ) , 3 ווו ה) 4 ו , 
]11411(1)( 34(11(( %07 ה) 8 ) 112212 ))? 171 471% ( 41 > 41 ( 0 ) 71 15 ) 5 ) 4 ) 1 ז 11 הזה 

51<141(5 11 ,ה 1141 ה) 144 [ ,) 150110 ? .מ ; 1967 , 1848 — 1808 ,ה x 11 11 4 ה*ו ((( 

172 1968. 

ה. וס. 

פרוסית עתיקןה, לשון, ע״ע בלטיות, לאונות. 
פו*וס?!אואר, י ו 0 ף סא י ו" — : 05113110 )? ז 6 ץש 4 ג 11 ק 105€ — 

( 1677 — 1971 ), עורך־דין ומנהיג יהודי באה״ב. בין 1903 — 

1923 היה שותף במשרד עו״ד בניו־יורק, ובשנים 1923 — 1930 היה 
שופט ביהמ״ש העליון לערעורים של מדינת ניו־יורק. היה ידיד קרוב 
של א. סמית, המועמד הקתולי הראשון לנשיאות אה״ב ( 1928 ), וסייע 
בידו להיבחר למושל מדינת ניו יורק ובמערכת הבחירות לנשיאות. 

בראשית תקופת שלטון 
הנאצים הצטרף פ׳ ל* 

"ועד היהודי האמריקני', 

שדגל בזכות חופש הגי¬ 
רה יהודית לא״י, תחת 
חסות בי״ל, אך התנגד 
לרעיון המדינה היהודית. 

ב 1947 — 1949 היה פ׳ נ¬ 
שיא הוועד, ומאז נש¬ 
תנתה עמדת הוועד— בהשפעת פ׳— עד כי דגל בגלוי, ב 1947 , בה¬ 
קמת מדינה יהודית בא״י, ברוח החלטות האו״ם. ב 1948 כבד היה 
פ׳ ציוני מובהק, וטרח רבות לגיבוש חזית יהודית מאוחדת באד,"ב 
למען ישראל, כלכלתה ובטחונה. בספרו 65 ות 1 ^ ץ 4 * 0£ )מ 6 רת 56$ 4 
(״קטע מתקופותי״), 1950 , הסביר פ׳ את העילות לשינד עמדתו, 
שנבעו, בעיקר, מהפיכתה של מדינה יהודית לעניין מעשי, ומהכרותו 
של פ׳ את יהודי מזרח־אירופה, הכרות שהעמיקה לאחר שנוח 
המלחמה, ואשר הביאה אותו לידי הברה כי תפיסת נושא הזיקה 
הלאומית בסגנון הנהוג באה״ב אינו מתאים כלל ליהדות זו שהיא 
נטולת זכויות־אזרח במקומה. בשנים 1951 — 1953 היה ס׳ יו״ר ה״ועדה 
למלחמה בפשע" של מדינת ניו-יורק, ומנהל "שידות הסעד הלאומי 
לפליטים". 

,( ¥£216001(, 1^X1X111 םגסבושות^) 1877-1971 ./ ,? 560 .ם 

. 1972 

פרוסקורוב, ע״ע חמילביצקי. 

פרופרטיוס, סכסטוס — 1111$ ז 0 קסז? 50) — 50x111$ [ז]— 

י י 15 [ו] לפסה״נ), משורר רומי, מיוצריה הדגולים (ליד טיבו־ 

לוס ואווידיוס [ע׳ ערכיהם]) של האלגיה (ע״ע, עט׳ 398 ) הרומית. 


מוצאו מאומבריה, לפי המשוער מאסיסיום (ע״ע אסיזי). משהפקיע 
אוקטוויאנוס קיסר (ע״ע אוגוססום) אחוזות למען חייליו ( 41 — 40 ), 
הפסיד גם פ/ כמו ורגיליום, את אחוזתו. הוא עבר בגיל צעיר לרומא 
ושם רכש את השכלתו ונתפרסם כמשורר מחונן. הוא התחבר לסופ¬ 
רים בחוג מיק נם (ע״ע) ונמנה עם תומכי האידאולוגיה של אוגוסטום 
ששאף להחיות את הרוח הרומית העתיקה. משיריו(נאספו ב 4 ספרים) 
הקדיש רבים לקינתיה האהובה ( 103113 ? שגתכנתה 1113 ) 0 ץ 0 ע״ש 
אלוהי השירה אפולון מקינתום; השר לסביה של קטולום ע״ש ספפו 
מלסבום). פ׳ הביע בהם את רגשותיו של זוג נאהבים בחן ובשנינות. 
בספר ה 111 , ובמיוחד ב 7 \ 1 , מובאים שירים פטריוטיים ואטיולוגיים 
(ע״ע אטיולוגיה), הקשורים באגדות מתולדות רומא ובפולחן הדתי 
הרומי בראשיתו. 

פ׳ היה משורר מלומד ( 115 ) 100 ) 13 ש 0 ק) שהלך בעקבות הפייטנים 
האלנסנדרוניים, במיוחד קאלימאכום ופיליטאם (ע״ע יונית, לשון 
ותרבות, עם' 557 ; לסינית, ספרות, עמ׳ 643 ). אולם הוא עלה על 
קודמיו בכושר הבעה חם וכן של רגשותיו. פ , היה נערץ בתקופתו, 
אך נשכח ביה״ב. גאל אותו פטררקה ומכה״י שלו הודפסו שירי פ׳ 
ב 1492 . שירתו השפיעה רבות גם בעת החדשה (בין היתר על א. 
שניה [] 016110 ], ג׳. לאופרדי וע. פאונד [ע׳ ערכיהם]). גתה אמר 
על שיריו שהרעידו את כל נשמתו; הוא הושפע מם׳ ב״אלגיות 
הרומיות" ועוד. י. רטוש וד. שדף תרגמו לעברית קטעים משירי ם׳ 
(ר׳ מ. גרגט, עולמה של רומי, 260/63 , תשכ״ז). 

11 הו 1 \ 8 ) 70 ? 5 ) 1 ( 1 , 0 ( 011 גז 1 . 14 ; 1945 41 4 > %1 ) £1 '£ ״ 1 

מוח 1400 ) ) 8 )<>)ק 1 )) 51 ) 1 ( 1 ה) 8 ) 2 וה 1 ) 1 ה 1 )) 4 ה 0 ו 1411 >) 7 ): 4 12714 ■ 3 2 ) 4 
:. 3 . 5 4 ( 1 ( 4 4 ה 072 ? ( 74 )£ , 311 /י 1 ( 1 ט 5 .ק .( ; 1960 ,(זוצ ,.זנ 1 :א 261 ת £1 
. 1964 , 441111011011 ) 7 ) 111111 ))€ הו ? $044 4 

ב ש. 

3 ^^ 030 פרל , ^^" — 1112 ) 0 ? 1 ) 1111311 ) 01 ? 33 !\ — (נר 

1914 ), ביוכימאי אוסטרי-בריטי, ממוצא יהודי. נולד בווינה 
והתחנך באוניברסיטה המקומית. בשנת 1936 , עם עליית הנאציזם, 
עבר לאנגליה, ובאוניברסיטת קימבריג׳ החל במחקר פיזור קרני x 
בפרוטאינים (ע״ע), בהדרכת ו.ל. ברג (ע״ע). תואר דוקטור קיבל 
פ׳ ב 1940 . 

ם׳ ארגן באוניברסיטת קימבריג׳ את המעבדה לביולוגיה מולקו¬ 
לרית לאחר מלה״ע 11 , ובה הוא עובד עד היום. פ׳ חקר בעזרת קרני 
x את המבנה המפורט של מולקולת ההמוגלובין (ע״ע) ואת השי¬ 
נויים החלים במבנה זה בעת קשירת החמצן. עבודה זו זיכתה את פ׳, 
יחד עם ג׳. קגדרו (ע״ע), בפרס נובל לכימיה לשנת 1962 . ב 1962 
י״ל ספדו 1011 ) 1100 ? 1 ) 311 סז 11 ) 10 מ) 5 , 15 ) 401 1101010 א 1 > 311 01115 ) 0 ]? 
("פרוטאינים וחומצות נוקלאיות, מבנה ותפקיד"). 

פתצי, בלדסרה — 11221 ־ 01 ? 6 ]] 13553 > 831 ( 1481 , נדנה 

1536 , רומא). צייד, ארדיכל ומעצב־תפאורות איטלקי, פ׳ 

היה בגיל צעיר, כפי הנראה, שוליה של פינטוריקיו (ע״ע) וסייע לו 
בציור הפרסקים שבקאפלת יוחנן המטביל בקתדרלה של סיינה. 
ברומא, לשם עבד ב 1503 , עבד, יחד עם ברמנטה (ע״ע), בתכנון 
כנסיית פטרום הקדוש, רחד עם פיטרו ד׳אנדריאה עיטר את כנסיית 
סן אנורפיו! הפרסקים שבאפסיס מיוחסים לו. 

בארמון הווטיקן צייר פ׳ את המסגרת הדקורטיווית של הקימור 
בסטנצח ד׳אליודורו, שבה צייר רפאל (ע״ע), ואת דמויות הפילוסו¬ 
פיה, אפולו, מרסיאם והפוטי בסצינת "ההתבוננות ביקום" שבסטאג- 
צר, דלה מיניאטורה. החל ב 1508 פעל פ׳■ בעיקר כארדיכל, לאחר 
שקיבל לידיו את-תכנון וילה פארנזיגה (בנייתה נסתיימה ב 1511 ). 
ציורי־הפרסקו המעטרים אחד פאולמיה ( 6 ׳ 11 ) 01 ( 5£ ס 1 ? 10116 ) 5313 ) 
מייצגים היטב, ביסודותיהם האילוזיוניסטיים, את חידושיו בציור: 
חלונות ועמודים מדומים שמבעד להם משתקפת פנורמה רחבה של 
נוף מצויד. — אחר פותו של ברמנטה, ב 1514 , המשיך ס׳ בתכנון 



י. ט. פרוסקאואר ו&חשסז אדו טיסראז, 
דיקן מועצת החעמנים כווטיקז 





161 


פרוצי, בלדסרח — פרוק נשק, בקרת נשק, צמצום נשק 


162 


כנסיית פטרום הקדוש ועבד, יחד עם רפאל, בעיטור כנסיית סנטה 
מריה דלה פאצ׳ה ( 1516/7 ) — שם צייד את "הצגת מריה במקדש" 
כציור'הווי שיש בו כבר סממנים מניריסטיים מוקדמים בהשפעת 
פינטוריקיו יחד עם השפעת סגנונו המאוחר של רפאל. 

ביצירתו הגדולה האחרונה, 001011116 3116 135511110 * 3122,20 ?, 
ברומא ( 1532 — 1535 ), בולטים יותר שוב הסממנים הראשונים של 
המניריזם (ע״ע). בשימוש הרב שעשה ביסודות האילוזיה האופטית 
ובחיטוב חזית הבניין, שבר פ׳ ועיוות את הפרופורציות הקלאסיות 
של הרנסאנס. 

ם׳ תכנן תפאורות בימה וחגיגות, וגם בהן הראה כוחו ביצירת 
אשליות פרספקטיוויות מופרזות, כמו סצינת "בגידת טרפיאה ברומ¬ 
אים", שצייר ב 1513 בשביל חגיגות שנערכו ע״י ג׳וליאנו דה מדיצ׳י 
(ע״ע׳ עמ׳ 300 ). 

; 1925 , 511/10 / 0 . 8.8 /ס !) 1 ז 0 ? 8 0/111 £8/6 ) 1 ( 1 , 601 ) 1 ./וו 
. 1968 ,־׳ 26/6306 1 ) 14/1 ־ 3/8/67 011 . 8.8 , 17161 דזזנ 1 זי 1 ״ 0.1 

י. שם. 

ומטל 1 צנ י ם ( 65 ת 16:3£1066 ז 1 ; 1066116 ־ £61 ). ם', 6 ? 10 1110 ס, 

תרכובת' אורגנו-מתכתית של ברזל (לאט , ות 11 זז £6 ), 

נתגלתה ב 1951 . ידועה גם בשמה הכימי ביסציקלופנטאדיאניל-ברזל 
("ס•!! 1 ׳< 13£11611 ת 6 י 1 ס 61 ץ 0 ־ 1$ נז), אך השם המקובל כיום בספרות המד¬ 
עית הוא ם/ התרכובות הכימיות האורגנו-מתכתיות, שלהן מבנה 
מולקולרי דומה לזה של פ׳, ממוינות במשפחה אחת הקרדה בשם 
הכללי מטלוצנים (מ׳). לדוגמה: רותנוצן( 6 ו 0661 ת 16 {] 111 ), "!!"!!"!ס; 
אוסמוצן ( 0501066116 ), 0$ ו 7 נ 1 ?״ 01 ( קובלטוצן ( 60831:06606 ). 

9: 10 00 ״ נ 0 ז ניקלוצן ( 0161661066116 ), 1 ^ 10 ^ 0,0 ואחרים. 

הפ , וד,מ" האחרים מתקבלים בראקציה בין היון ציקלופגטאדיא- 
ניל ־ נ 11 נ 0 ותרכובת מתאימה של המתכת: 


01^1.1% 


? 601 , 


- ״,ס־ 2 ^ 52 > 


הם" הוא חומר גבישי, בעל צבע חום־צהבהב הניתך ג פ 174 . על אף 
נוכחות אטום המתכת במולקולה, מגלה ד,פ׳ תכונות הצפויות מחומר 
אורגני. הוא מסים בממיסים אורגניים כגון: בנזן, אתר, כלורופורם 
ואתנול, אך אינו מסים במים. אחת התכונות המיוחדות היא היציבות 
התרמית הגבוהה (מתפרק רק בחימום ל ס 470 ). בעזרת אנליזה 
בקרני- x ובשיטה של עקיפת אלקטרונים נקבע שלם׳ מבנה מולקו¬ 
לרי בעל צורה דמויית-סנדוויץ׳. שתי טבעות מחומשות — 5 !? ־ 0 , 
מישוריות ומקבילות, במרחק 3.32,4 זו מזו, 

קשורות לאטום הברזל בקשר כימי הקרוי: 

קשר ". אטום הברזל נמצא בין שתי הטבעות 
במרחק שווה ( 2.04,4 ) מכל אחד מאטומי 
הפחמן שבכל טבעת. 

פענוח מבנה סנדוויץ׳ של הנד יצר תחום 
חדש בכימיה, שבו התאחדו הדיסציפלינות 
הפורמליות של כימיה אי־אורגנית וכימיה 
אורגנית והביא לגילוי המרים אורגגו־מתכתייס 
רבים בעלי מבנים מולקולריים חדשים. חקר 
התבונות הכימיות של פ׳ הראה כי ניתן לבצע 
עליו מספר רב של ראקציות כימיות, בהן 

׳ 6 ? פרוצז , 

התמורה חלה בטבעת אחת או בשתיהן גם 
יחד. סוג הראקציות הכימיות של ם׳ דומה לראקציות התרכובת 
האורגנית הטבעתית בנזן — 9 4 ״ 0 (ע״ע בנזול); ור׳ ציור. 

כהכרה בחשיבות המדעית של החמרים האורגגו־מתכתיים מסוג 
ד,פ׳, הוענק פרס נובל לכימיה ל 1973 במשותף לכימאים ג׳פרי 
וילקינסון מאעליה וארנסט אוטו פישר (ע״ע) מגרמניה המערבית 
על עבודתם החלוצית בכימיה של תרכובות סנדוויץ/ 




, 031$ . 4 ^ ; 1965 / 0 ^ 0161111511 16 ( 7 • 1 ג 

. 8 — מח 3 ות^* 861 , 0 .£ :ח 1 ) 1165 ^ 0110 ) 46 ^ ח 1 

,^ז 31101 ת 1 סז\^־ 11 ת^ ,׳( 311€11 מ 1 סז^* 0 ^) 5611 ? ,/)!סםבוחסז^. 5 ^ 6 ] , 111101311 ? 

. 1971 ,( 113 — 96 
מ.קא. 

פרוק נשק, בקןךת נשק, צמצום נ£ק ( 15 ״ 36 ,£״ 31116 מ״ £153 > 

׳' 511011:3:1011 מ״ 3 , 6011:601 ), מונחים במדע המדינה המציי¬ 
נים ביטול מוחלט של כלי-נשק, או צמצום מבוקר של ייצורם או 
השימוש בהם. וע״ע מלחמה; נשק! שלום. 

ביטוי לכמיהת הנפש לם״נ כבר מצדה בתנ״ך, "וכתתו חרבותם 
לאתים וחניתותיהם למזמרות" (ישע׳ ב, ד). למעשה נודעו מקרים 
רבים של פ״נ במזה״ת הקדום, בעולם הקלאסי, וגם במזרח הרחוק. 
בד״כ היה סה״נ כסוי. ונבע ממניעים מעשיים, ולא הומניטריים, כש־ 
מנצחים כפו אותו על חלשים מהם. דוגמות לפ״ג כפוי נודעו במיוחד 
במאה ה 20 , ובעיקר אחר כל אחת ממלחמות העולם. ואולם, ב 150 
השנים האחרונות התפתחה גם מגמה לפ״נ מרצון. כתוצאה מהסכם 
רש־בגוט 83200 ־ 61511 ? ; 1817 ), הגבול הארוך בין אה״ב לקנדה הוא 
נקי מנשק גם היום. בוועידות האג ( 1899 , 1907 ), נעשו נסיונות, 
ללא תוצאות, להגיע לפ״נ מוגבל. עקרון פה״נ נכלל ע״י הנשיא 
וילסון(ע״ע) ב״ 14 הנקודות" שלו, ונכלל באמנת חבר־הלאומים. בין 
שתי מלה״ע נעשו כמה נסיונות, רובם לא־מוצלחים, להגיע לפ״נ, 
כגון: הוועידה הימית של וושינגטון, 1921/2 ; ועידת ז׳גווה, 1927 ! 
ועידות לונדון, 1930/36 ; וועידת ז׳נווה לפ״ג מ 1932 . המאמצים 
להגיע לם״נ נעשו בכיוונים שונים: הגבלת כמויות הנשק או עצמתו, 
הגבלות מקומיות (פירוזים) והגבלות בזמן, וגם צמצום או איסור 
הסחר בנשק. 

הגישות השונות לפה״נ מבוססות על שתי הנחות: (א) קיים קשר 
בין קיומו וגידולו של החימוש לבין התפתחות סכסוכים בין־לאומיים 
ופריצת מלחמות; (ב) צמצום מאגר החימוש הקיים ברשות מדינות 
מסוכסכות זו עם זו יוביל לירידה בתכיפות המלחמות ולהחלשת 
הסכנה של סכסוכים בין־לאומיים. 

חסידי םה״נ רואים בתפישתם דרך עיקרית למניעת מלחמות 
בעולם. הם חותרים לשינוי יסודי באופי וב״בללי המשחק" של היח¬ 
סים הבין־לאומיים ומסרבים לקבל את הגישה לפיה סכסוכים בין- 
לאומיים ומלחמות בין מדינות הם חלק בלתי-נפרד מההווי המדיני 
בעולם. לדידם, ניתן להגיע לפ״נ במו״מ בין מדינות. 





163 


פרוק נשק, בקרת נשק, *מצום גשר, — סרוקוס הגדול 


164 


הגישה הקיצונית ביותר מחייבת פ״נ כללי ושלם, וביטול, למעשה, 

של הצבאות הלאומיים, מלבד כוחות לשמירת הבטהון הפנימי של 
המדינות ולהשלטת שלום במערכת הבץ־לאומית. גישה זו קשורה 
בד״ב בתכניות שונות להקמת ארגון בין־לאומי שיפקח על הכוחות 
שנועדו לשמור על השלום במערכת הבידלאומית. 

מגמת תפישה מוגבלת יותר של המונח פ״נ היא — צמצום כמותי 
או איכותי של חימוש מדינה אחת, או של מספר מדינות, או של 
כלל המדינות בעולם, יש הדוגלים בהחלת הגבלות על חימוש של 
מדינה, או מדינות, באיזור גאוגרפי מסוים והדבר יתבטא בהקמת 
אזורים מפורזים. 

פ״נ עשוי להתבצע כמחווה חד־צדדית של מדינה אחת המחליטה 
לוותר על חלק מנשקה, או כצעד הדדי של שתי מדינות או יותר, 
כתוצאה מהסכם. הדבר ניתן למימוש או כחלק מהסכמים פורמליים 
בנדון, או כתוצאה מהסכמים שבשתיקה בין מדינות. 

השאיפה לפ״נ הקיימת (כמתואר לעיל) מאז ומעולם, קיבלה 
תנופה מיוחדת לאחר מלה״ע 11 , בעיקר כתוצאה מהופעת הנשק 
הגרעיני (ע״ע אטומית, פצצה, גם כרך מילואים) הקטלני. אולם, 
המאמצים להגיע לחיסול מלא של הנשק הגרעיני נכשלו כליל, 
כשלונות אלה הביאו לפיתוח גישה חדשה לבעיית החימוש בעולם. 
לקראת סוף שנות ה 1950 התפתחה, בעיקר באה״ב ובמידה פחותה 
בבריטניה, התפישה של "בקרת נשק" ( 0001601 36015 ). אסכולה זו 
קיבלה את "כללי המשחק" של המערכת הבין־לאומיח הקיימת, היינו, 
אפשרות קיומם של סכסוכים בין־לאומיים ומלחמות. היא התחשבה 
בעובדה כי הקשר בין נשק לבין התפתחותם של סכסוכים ופריצת 
מלחמות הינו מסובד, ומערכות נשק מסוימות (כגון הנשק הגרעיני) 
עשויות להרחיק סכנת מלחמה. כן גרסה כי הגבלת החימוש אפשרית 
רק אם האינטרסים הבטחוניים של הצדדים המעורבים בה אינם 
נפגעים, וחייבה את מעורבות הממסדים הצבאיים במדינות השונות 
בתהליך הסכמי ,,בקרת הנשק". 

"בקרת הנשק" אינה מתכוונת לפ״ג כללי, אלא להפחתת שכיחות 
המלחמות ולהגבלת תוצאותיהן ההרסניות. מטרה זו מתמצית בביטוי 
"יציבות אסטרטגית" (:>:וח 68106313 ) 5163 3816 ) 5 ) וכל תכליתה היא 
במיתון התוצאות המסוכנות של חימוש בלתי־מוגבל. לעתים משמ¬ 
שים אמצעי "בקרח נשק" בעת ובעוגה אחת גם אמצעים•לפ״נ. 

באופן מעשי, בנבדל מהעיון המופשט, ניסו מאז 1945 , בעיקר 
שתי מעצמות־העל, אה״ב ובריה״מ, כל אחת מסיבותיה־היא, להגיע 
לפ״נ או לפתות ל״בקדת נשק". מאמצים אלה הוכתרו בהצלחה 
חלקית, בשל האינטרסים המנוגדים, לעתים, של הצדדים, וכן בגלל 
חוסר־האיזון שהיה קיים בין מלאי החימוש של שני הצדדים, שכן 
במשך זמן רב עלתה אד,"ב על יריבתה בכמות ואיכות הנשק שבר¬ 
שותה. מיד אחרי מלה״ע 11 ולמשך זמן ניכר נטתה בריה״מ להתעקש 
על העקרון של "פ״נ כללי ושלם", אולם, לאחר שהתקדמה בפיתוח 
נשקה-שלה, הסכימה, בהדרגה, לעמדה האמריקנית בדבר הכרח 
בצעדים מוגבלים של "בקרת נשק". במשך השנים חתמו שתי 
המעצמות על מספר אמנות חשובות וחלקן גם הפך במרוצת הזמן 
לאמנות רבות־משתתפים. בין האמנות הבולטות ביותר שהושגו 
בשנים האחרונות: א) החוזה לפרוז אנטארקטיקה, 1959 ; ב) הסכם 
רב־מדינתי בדבר הגבלת הניסויים הגרעיניים, קיץ 1963 ; ג) הסכם 
דו-מדינתי בדבר התקנת ה״קו החם״ ( 1406 : 1-10 ; קשר ישיר בין 
וושינגטון למוסקווה, לשימוש בשעת־חירום), יולי 1963 ; ד) האמנה 
בדבר פרח החלל החיצון, 1967 ! ה) האמנה בדבר מניעת תפוצת 
נשק גרעיני (׳( 1-031 ז 61-31100 ) 011 ז?- 00 א ז 110163 א), 1970 , שהיא 
הסכם רב־מדינתי: אמנה זו נתקבלה ע״י האו״ם. עד פברואר 1975 
חתמו עליה ואשררדה 84 מדינות, חתמו עליה ולא אשררוד, 22 
מדינות; 36 מדינות לא חתמו עליה; ו) הסכם רב־מדינתי בדבר איסור 
הצבת נשק גרעיני ואחר על קרקע הימים, 1971 < ז) האמנה בדבר 


אי־שימוש בנשק ביולוגי, 1972 ; ח( הסכמי ״סאלט״ (' 3163 = : £1 ^$ 
131105 100 ) £101113 5 ךתז\, 16810 ) בדבר הגבלת הנשק האסטרטגי, 
ההתקפי וההגנתי, מאי 1972 . 

הנסיונות ל״בקרת נשק״ נמשכים. ב 1973 החלו שיחות 48£0 ן 
( 860111011005 801-00 831306601 0101031 ?) לצמצום מאוזן והדדי של 
כוחות שתי מעצמות-העל. וכן החלו שיחות סאלט 11 ביחס להגבלות 
נוספות בתחום הנשק האסטרטגי. ב 1975 התכנסה בהלסינקי, ביוזמת 
בריה״מ, הוועדה לבטחון ולשיתוף־פעולה באירופה (- 000 = 050£ 

6 <ן £1160 0 ! ת 10 ) 663 י}נא 0 1 ) 30 '( 86011611 00 666006 )). 

אם כי הדגש בתחום "סה״נ" ו״בקרת הנשק" מושם על צעדים 
לצמצום עצמת וכמות כלי-הנשק עצמם, הרי גם שינויים בדוקטרינות 
אסטרטגיות ובמערכות הצבתן של יחידות עשויים לשמש אמצעי 
להתקדמות לקראת המטרות הנ״ל. 

בצד המו״מ הישיר בין שתי מעצמות־העל, ובנפרד ממנו, פועל 
גוף בי״ל מרכזי אחד הדן בשאלות "פ״נ" ובקרתו, שהחלטותיו בעלות 
משקל מסוים. גוף זה כולל היום נציגים של 25 מדינות ומושבו 
בז׳נווה. בעת הקמתו כלל 18 מדינות, ולכן נקרא ״ועדת פה״ 1 של 18 
המדינות״ (-וח״כ) 0153660360601 ת 31:10 זי] 16660 ) 8 •£ = 10 י £01 

0311166 ) . 

סין נמנעה מלהשתתף בדיונים השונים על בקרת נשק ויצאה 
בהצהרות נגד אמנות בקרת הנשק שהוזכרו. היא טענה, שהן תוצאה 
של מזימת שתי מעצמות־העל הנועדה לקדם את האינטרסים שלהן. 
אך היא נמנעה, עד עתה, מלסייע להפצת הנשק הגרעיני בעולם. 

גם במזה״ת נעשו מאמצים בכיוון של "בקרת נשק", או פ״נ מוגבל. 

בין השאר כללו אלה איסור ("אמברגו") של האו״ם שהוטל כבר 
ב 1948 על הספקת נשק לצדדים הלוחמים בא״י, וכן את "הסכם שלוש 
המעצמות״ מ 1950 . למאמצים אלה ולאחרים היתד. אמנם השפעה 
מסוימת — מכבידה בלבד — על המדינות הנוגעות בדבר, אולם רק 
לתקופות מוגבלות. למרות חוסר־ההצלחה, לכאורה, של המאמצים 
לצמצום החימוש במזה״ת, הרי למעשה ביצעו בשנים האחרונות 
שתי מעצמות-העל, בהבנה הדדית שקטה, "בקרת נשק" באיזור. 
אולם, כל אימת שפרצה מלחמה באיזור ( 1967 , 1973 ), היו הבנות 
אילמות אלו מתבטלות, ומירוץ־החימוש היה מתחדש בכל עוזו. ברם, 
עצם קיומן, מעת-לעת, של ההבנות שבשתיקה האמורות, מעיד על 
זהות אינטרסים מסוים בין המעצמות בתחום זה. 

ח. יעבץ, ארוכה הדרו לפ״ג(סקירה חודשית, 7 ). 1973 ! -ב 1 ) 43 ז ־ 1 . . 8 
0 ־.׳</ד 0 ז^ 5 1 ) 871 .<£ £<! ץ׳ 1 בזנ 11 ״ 1 . 5 . 11 ; 1929 ,. 0 , 1£3 ;ןז 

61 017 ? ¥5 י ח 0 ז\/ . 11 ; 1956 , 1955 — 1919 , 67115 ( 000177 01 €01160/100 
. 1 ־ 1 . 1 \ - £ח 6111 נ $61 . 0 .' 1 ; 1957 , $071150715 ■ 71071 655015 ;*א*/* 16 ) י 0 !€<) 
,(. 613 ) ו 31 רת 161 \ . 5 ; 1961 , 01 ( €0711 4 477715 1 ) 871 ץ 5/70/6% י ו 1 נז 0 ון 1 ג^ 
. 7145114.71% * 41 016 , 14 .[ ; 1962 , 105 ( ¥600077 1 ) 871 11$ ?0111X3 ,.ס 

- 0.71 ( 5011 6 ( $51 ( 1171117 ¥ ( 761 ) 11 ) 71% ) 016 ?6 77111111( 7) $67) 1)771 ¥7)6(167)5510116X1 

,(. 013 ) 112 ׳\ 310 >חש 1 \ .>! ; 1965 , 770116 ( 07 ) 1 - 1 ) 1171 1171% ) 1 

, 610$7716711 ( 061 0 ( ¥60710771 1 ) 071 .ס : 111 , 167 ) 07 1 ) 071 / 0 ?(■ $17816% 7116 
, 65 ( ¥0111 01 ( 171767001/07 1 ) 071 1701 ( 007 477715 , 13 ^ 3 ^ 13 )£ . ז \ . 19 : 1966 
ן שנתון , ¥0107106 ץ׳( 10 ( 1 ( 1 ^ 116 ' 7 ,$£!!.) 6£10 * 3 ־ 1 ן 5 ־ £01 ; 1969 

1 {:)־ 65631 >! 6 :> 63 ? 03110031 ־ 10161 110101 * 51001 | שנתון ,^•^ 5 ס 511016%1 ,. 111 
1 ) 071 11 ( 6 ( 4770877 1 ) 071 ( 07 ){סס? ¥6071 ,( £1 ג 511 ) 1031111116 

י. עב. 

פרוקוס הגדול — קנ״ 601 ? — ([מכונה גם "הארוך", "המגולח", 
להבדילו מעוזרו: פ׳ ״הגוץ״] 1380 — 1434 ), כומר ומצביא 
הוסיטי. היה יד ימינו של י. ז׳יז׳קה (ע״ע) בהקמת צבא ההוסיטים 
(ע״ע). מ 1424 מנהיגו הרוחני ומצביאו של פלג התבוריים. נודע 
בדרשותיו במחנה הלוחמים; שכלל את הלחימה ב״מצודת מרבבות" 
( 8 זס ¥3 8 605 \) והוביל את צבאו לנצחונות רבים (אוטיג [ 1426 ], 
טנאו [ 1427 ], טאום [ 1431 ]). חיל התבוריים הנייד פלש, בפיקודו, 
לשטחי הקיסרות הגרמנית והגיע עד ברנדנבורג והים הבלטי. 
פ׳ השתתף בוועידת הכנסיה של באזל ( 1432 ), שנועדה להשכין 



165 


פרוקום הגדול — סהיקופיום מקיסריה 


166 


שלום עם ההוסיטים, אך סירב להסכים לפשרה שפלג ה״אוטראקוויס־ 
טים" המתון נכון היה לקבל תמורת הכרה כנסייתית בחופש הפולחן. 
הפלג המתון והאצילים שנטשו את צבאו הכריעו את התבוריים בקרב 
ליסאני ( 1434 ), ושם נהרג גם ם/ 

%ך 0 ס ; 1953 3 ^ 61 ^ 1 .[ 

. 1968 , 111 

פרוקופיב, סרגי סתיויץ׳ - - 0 ק 11 זימ^חקסס 611 תק 0 £ 

מ 0$16 >! — ( 1953-1891 ), מלחין ופסנתרן רוסי. למד אצל ליא־ 

ד 1 ב ורימסקי קורסקוב בקונסרוואטוריון בפטרבורג, וכן אצל הפסנתר¬ 
נית יסיפובה(. £€110083 ).במהרה הצטיין כפסנתרן, וב 1914 זכה בפרס 
אנטון רובינשטיין עבור ביצוע מבריק של הקונצ׳רטו הראשון שלו 
לפסנתר. כבר בהיותו בקוגסרוואטוריון חיבר כמה יצירות שזכו 
לביצוע פומבי: ״הקונצ׳רטו השני לפסנתר״ ( 1913 ) ! "הסוויטה 
הסקיתית״ לתזמורת ( 1914/5 )< ה״סימפוניה הקלאסית״ ( 1916/7 ), 
הסונטה השלישית והרביעית לפסנתר ויצירות קטנות אחרות, 
שהפכוהו לחשוב בין המודרניסטים הרוסיים הצעירים. 

ב 1918 יצא מרוסיה כדי ליצור באווירה שונה מזו שנשתררה 
ברוסיה אחרי המהפכה. באה״ב הופיע בהצלחה כפסנתרן, ובה חיבר 
את ״אהבת שלושת התפוזים״ ( 1919 ) עבור האופרה של שיקאגו. 
בפאריס שיתף פעולה עמדיגילב (ע״ע) וכתב עבור להקתו כמה באל־ 

טים, ביניהם: "המלאך" 

( 1919 — 1927 ), "הליצן" 

( 1915 — 1920 ) ו״הבן ה¬ 
חוטא" ( 1929 ). בחומר 
המוסיקלי של באלטים 
אלה השתמש אח״ב ל- 
הלחנת הסימפוניה הש¬ 
לישית ( 1928 ) והרביעית 
( 1929/30 ). 

ב 1927 ביקר ברוסיה 
ונתקבל בהתלהבות, וב 1932 חזר והשתקע במולדתו. לאחר שובו 
כתב מוסיקה פשוטה יותר ונועזת פחות בהרמוניותה; הוא חידש 
את הניב הלירי והבליט את הגרוטסקה. ם׳ יצר את הסוויטה התזמר־ 
תית ״לייטננט קיז׳ה״ ( 1934 ), ה״קונצ׳רטו השני לכינור״ ( 1935 ), 
האגדה היפה ״פטר והזאב״ ( 1936 ), בהשתתפות קריין, והבאלט 
״רומיאו ויוליה״ ( 1935/6 ). עם יצירותיו הגדולות בתקופת מלה״ע ח 
נמנות: האופרה ״מלחמה ושלום״ ( 1941 — 1952 ), "הסימפוניה הח¬ 
מישית" ( 1944 ), 3 סונטות לפסנתר ומוסיקה קאמרית מגוונת. 
ב 1948 קיבל נזיפה מהמשטר הקומוניסטי בגלל "המוסיקה האנטי- 
דמוקרטית בעלת שאיפות לועזות" שלו, שחלק ממנה נאסר לביצוע 
ולהשמעה. באין ברירה עיבד פ׳ מחדש כמה מיצירותיו, בקבלו את 
תכתיב "הראליזם הסוציאליסטי" כדרישת המשטר. 

המוסיקה של ם׳ נאמנה לצורה הקלאסית, הגיונית, פשוטה 
וברורה מצד הצורה והטונאליות. מאפיינים אותה הליריקה מחד 
גיסא וקטעי הומור ואירוניה מאידך גיסא. המוסיקה שלו תמה 
ברגישותה אך רחוקה מן האימפרסיוניזם. עם זאת היא חדשה 
ומודרנית מאוד בדרכי ההבעה ובביטויים הציוריים שלה. 

; 1960 ,ג׳ס&ס^סז? . 11 

י ( 1 זש) ת 11£$1£1 ^ 50 . 1 . 5 ;* 1960 ,. 8 . 1 

. 1971 ,| 111£ ת $3 . 0 ; 1960 , 

ק. אב. 

פרוקופ^לס מעזד! — ^ךו£נר 61 — ( 475 לערך" עזה 

י— 538 , שם). נואם ופרשן נוצרי. מן הדמויות הבולטות 
באסכולה הרטורית שפרחה בעזה (ע״ע, עמ׳ 785 ) ויישמה את 
שיטות החינוך הסופיסטיות (ע״ע סופיסטים) למטרות נוצריות. 
עם תלמידיו נמנה כוריקיש, שהיה ממשיך מפעלו ובעל נאום 


הספד — "פנגידיקום" — על ם׳ ששימש אח״כ דוגמה למחברים 
ביה״ב. השגו החשוב של פ׳ בתחום פרשנות המקרא (ע״ע מקרא, עמ ׳ 
340/43 ) הוא חיבור 36 ת^ 02 (״שלשלאות״), דהיינו: קטעים נבחרים 
מחיבורי פרשנים קודמים (בגון: פילון האלכסנדרוני, אוריגנס, 
בסיליום, קירילוס מאלכסנדריה [ע׳ ערכיהם]) ותאודורטום, המ¬ 
סודרים בידי ם׳ כך שמציגים פירוש משווה לכתבי הקודש. מבין שני 
פירושיו לשמונה מספרי המקרא, נשתמר הפירוש הקצר שפורסם 
במהד' לאטינית עם קטעים יווניים. ם׳ חיבר פירושים גם לספרי 
שמ״א, שמ״ב, מל״א, מל״ב, דה״א. דה״ב, ישע׳ ושה״ש. מאיגרותיו 
המרובות נשתמרו כ 163 . הן חסרות עניין תאולוגי, אך משמשות 
מקור עיקרי לתולדות חייו. 

חיבורי ם׳ פורסמו לראשונה ב 3603 ז 0 311-010812 ?, כרך 87 , עמ׳ 
1 — 2838 . איגרותיו י״ל במהד׳ חדשה , 3 £ 01 ז 0 111 נ} 151010 8 12 ג}£ 
533 — 598 , 1873 . 

פרוקופיוס מקיסו־יה - - ( 500 [ז], קיסריה - 

565 [ז]), היסטוריון ומדינאי ביזנטי. בגיל צעיר עבר 
לקושטא ולמד חוק ורטוריקה. מ 527 שימש בתפקיד יועץ ומזכיר 
לבליסריום (ע״ע), ונלווה אליו במסעות המלחמה נגד הפרסים במזרח 
( 527 — 531 ), הוואנדאלים באפריקה ( 531 — 534 ) והאוםטר 1 גותים בסי¬ 
ציליה ( 536 — 540 בערך). אח״כ השתקע בקושטא, אך אין פרטים על 
עיסוקיו שם. ב 562 מונה פרפקט (הממונה על החוק והסדר) של 
העיר. 

קרבתו לחצר הקיסר והשתתפותו האישית במסעי המלחמה הכ¬ 
שירוהו לכתיבת חיבורו הראשון והעיקרי, ׳* 0X603 ״ 11601 

(״ההיסטוריה של המלחמות״), ובו 8 ספרים: 2 על המלחמות בפרס, 
2 על המלחמות בוואנדאלים, 3 על המלחמות בגותים וספר שמיני 
המתאר את ההתרחשויות עד 554 . ספריו הם מקור עיקרי לתולדות 
תקופת יוסטינינום (ע״ע). פ׳ ניצל את הכשרתו הרטורית וחיקה 
את ההיסטוריונים הקלאסיים ובייחוד את תוקידידס (ע״ע). 

אע״ם שלא היסס למתוח ביקורת על הקיסר ועוזריו ולתאר 
גם את כשלונותיהם, חש ם׳ שהחסות הקיסרית כפתה עליו לשון 
שבח חד־צדדית, אולי כדי לחפות על פגם זה, או מסיבות אישיות 
כלשהן, חיבר פ׳ את חיבורו השני — "ההיסטוריה הסודית" 
( 11 ז 50 א^י\,), בו הציג באור שלילי ביותר את חיי החצר הקיסרית, 
ובעיקר את יוסטיניאנוס, הקיסרית תא ודורה (ע״ע) ומיטיבו בליס- 
אריוס. הוא תיאר בפרוטרוט את מרד ״ניקי״ ודיכויו( 532 ), והאשים 
את הקיסר בליבוי היצרים, כדי לגרש להתנגשות דמים בין קבוצות 
לחץ שונות. הספר נתפרסם רק אחרי מות פ/ וכנראה, גם אחרי 
מות הקיסר. בעבר היו עוררים על כך אך כיום מוסכם שם׳ הוא 
מחבר הספר, שתרם רבות ליצירת הדימוי השלילי של החצר 
הביזאנטית, 

ספרו האחרון ׳\נסז 06 ס 1 !> : 1160 ("אודות הבניינים") הופיע 
ב 560 בערך, כנראה ע״ם הזמנת הקיסר. בספר זה האדיר ס׳ אח 
דמות יוסטיניאנוס, גדול בוני ביזנטיון, ותיאר את הבניינים שהקים 
או שחזר ברחבי המדינה, ובראשם הכנסיה "האגיה סופיה" בקושטא 
(ע״ע ביזנטיון, עמ ׳ 395 ). 

השכלתו הכללית של ם׳ ניכרת בכתיבתו ואיו הוא מרבה בהת¬ 
בטאויות ברוח הנצרות. את היהודים מזכיר ס׳ רק מעט, אך הוא 
מביא ידיעות על א״י, על גורל אוצרות מקדש-ירושלים, על מרידות 
השומרונים ועל בנייני יוסטיניאנוס בא״י, ובראשם כנסיית מריה 
החדשה (״ניאה״) בירושלים (ע״ע ירושלים, ארכאולוגיה, עבר 264 ). 

כתביו הו״ל בצירוף תרגום אנגלי בידי 1118 ׳*<! . 8 . £3 ( 1914 — 
1940 ). 

. 1956 מ 0 ׳ 1 .? , 8116111 . 6 

י. 3 ס. 

פתקטוזה, ע״ע גלוקוזה; סבף־ם. 



ם. ס. פרוקופייב במעת העבודה כסוס׳זווה 
( 1937 — 1940 ) 


167 


פרוקי־רגלים 


168 


פתקי־תללם ( 13 .> 0 ס 0 ז 11 :־]\>: מיוד ע 0 ק#ק 6 = פרק, ,? 7100 
;. 71086 = רגל), מערכת בעלי־חיים חסרי-חוליות בעלי 
סימטריד. דרצדדית. 

פה״ר הם רוב מניינם של בעה״ח עם״נ כדה״א (%)■ קיימים 
קרוב למיליון מינים. הם נפוצים בחב העולם — באוויר, ביבשה 
ובים * הם מצויים על הר אוורסט מעל ל 6,000 מ׳ ובעמקי הים עד 
4,000 מ/ מהקוטב הצפוני ועד קו הרוחב ״ 77 בדרום. 

גודל פה״ר — מעשירית מ״מ (אקריות־עפצים או אקריות טפי- 
ליוה) עד ל 4 מ׳, כולל הרגליים הארוכות (סרטן יפני [- 0 זם 13 \ 
*ונאנס]). מלבד כושר הסתגלות גבוה מאד לכל תנאי האקלים, 
מתפתחת אצלם עמידות מהירה יחסית לרעלים החריפים ביותר 
ולקרינה רדיואקטיווית (מיני חרקים). 

מבנה: הגוף מוארך ומחולק לפרקים, בדומה לתולעים טבע- 
תיות (ע״ע). פתח הפה ופי־הטבעת מצויים בשני הקצוות. העור 
( 15 בסז 16 > 0 קץ 11 ) מפריש קוטיקולה עבה, המהווה מעטה ושלד חיצוני 
לאיברים הפנימיים! הוא דק וקרומי במפרקים ומאפשר תנועת 

השרירים הקשורים 
אליו (על מבנה ה־ 

קוטיקולה, ע״ע ח¬ 
רקים, עם׳ 81 , ור׳ 

שם תמ ׳ ! על הנשל 
והשפעת ההורמו¬ 
נים, ר׳ שם, עם׳ 

94/5 ). אצל פה״ר 
מצדים פרקי גוף 
מסוימים הנוטים ל¬ 
התאחד ליחידות(-^ 

8111313 ), בהן מב¬ 
חינים ב 1 , ב 2 או 
ב 3 אזורים אצל ה¬ 
מפותחים ביותר — החרקים: ראש, חזה (ע״ע) ובטן (ע״ע). 
פרקי הגוף נושאים לרוב אונות צדדיות (רגליים) פרוקות — 
שהתפתחו וסיגלו לעצמן תפקידים שונים — כגון מחושים, גפי־פה, 
לסתות, רגלסות, רגלי־הליכה או שחיה, איברי הזדווגות. לאורך 
הגוף נמשך צינור העיכול — המעי — בעל התרחבויות וכיסים. 
הוא מורכב מ 3 חלקים: הקדמי והאחורי, שהתפתחו משקיעת האקטו־ 

ךרמה של העובר, מצו¬ 
פים קוטיקולה! רק החלק 
התיכון הוא אנטודרמלי. 

השרירים מניעים את 
שלד הגוף ומרפדים את 
המעי. רובם עשרים תאי- 
שריר משורטטים. לסה״ר 
מערכת דם פתוחה, 

פרט ללב שהוא דמד צי¬ 
נור או כים! מיקומו — 

מעל המעי, והוא שואב 
ומזרים את הדם לחללי 
הדם בגוף ( 113011100061 
[ע״ע מחזור-הדם, ור׳ 

שם תמ׳]). אין לפה״ר 
חלל גוף אמיתי — קלום 
( 00610111 , וע״ע אמבריו- 
לוגיה, עם׳ 866 , ור׳ שם 
תם , ). הגשימה נע¬ 
שית באחת, או בצירוף 


שתיים, מארבע הד¬ 
רכים האלו: ( 1 ) זי¬ 
מים שהם גידולי- 
גפיים—אונות דמו¬ 
יות נוצה או דפי- 
ספר (סרטנים, זג־ 
בות־חרב)! ( 2 ) ט- 
ראכאות שהן צי¬ 
נורות ראשיים מסו¬ 
עפים בתוך הגוף— 
שהתפתחו משקיעת 
עור העובר — ה¬ 
חודרים לכל איברי 
הגוף ומסתיימים ב¬ 
תאים זעירים בגודל 
מיקרון (מרבי-רג- 
ליים, קרציות־אקר־ 
יות, חרקים)! ( 3 ) 
כיסי־ריאות ואונות דמויות דפי־ספר בתוכם! בעכבישים ועקרבים 
הנשימה נעשית ע״י צירוף ( 2 ) ו( 3 )! ( 4 ) דרך כל הגוף (ברוב 
האקריות המירות). איברי ההפרשה שונים בצורתם. יש 
עשרים צינורות או בלוטות הנפתחים במחושים או בלסתות (סרט¬ 
נים) או ברגליים (אקריות)! אבל לרוב הם עשויים צינורות מלייגי 
(ע״ע) הנפתחים אל תוך המעי (אצל חלק מן העכבישנים, מרבי- 
הרגליים והחרקים). ההפרשה מורכבת מאמוניה (סרטנים), חומצת- 
שתן ושתנה (חרקים) אוגואנין(עכבישים). מערכת העצבים: 
בראש, גוש גנגליוגי־מוח, הנמשכים אל שני חבלי־עצבים המקיפים 
את הוושט ומתחברים לגנגליון תת-לועי. ממנו נמשכת שרשרת 
כפולה של גנגליונים — זוג לפרק — לאורך הגחון בצורת "סולם 
חבלים". אצל מיני פה״ר, בהם התמזגו פרקים אחדים לחטיבה, 
התאחו גם הגגגליונים למסה אחת — בחזה או בבטן (כגון ה¬ 
סרטנים, העכבישים או החרקים — דבורים וזבובים). בגנגליונים 
מעל בית-הבליעה 
מתרכזים העצבים 
של איברי-הראש. 
בגנגליונים הזוגיים 
שבשרשרות מתרכ¬ 
זים העצבים מאיב¬ 
רי הפרקים שבגוף. 
על החושים — 
ע״ע במחלקות של 
פה״ר• 

מין ורביה: 
המינים נפרדים. ל¬ 
רוב דומה הזכר לנ¬ 
קבה, לפעמים הוא 
קטן ממנה. ההפריה היא לרוב פנימית. פה״ר הם עפ״ר מטילי-ביצים. 
מיעוטם יולדי־חיים. בהתפתחותם עוברים רוב פה״ר שלבים שונים 
של גלגול (ע״ע, עם׳ 744 ). 

אצל מעטים מבין החרקים והסרטנים קיימת רביית בתולים. 
איברי־המין הם אשכים ושחלות זוגיים. לבלוטות אלה צינורות־מוצא 
הנפתחים החוצה במקומות שונים בגוף. 

מיון: פה״ר נחלקים לפי מוצא הגפיים כדלקמן: 1 . תת־מערכה 
של בעלי־הלסתות ( 3 ז 13 < 1 ( 0111 מ 13 !ן)! מאופיינים במחושים ( 1 או 2 
זוגות) ובלסתות שהתפתחו מהפרקים הראשונים של הגוף. עיניהם — 
עיני תשבץ (ע״ע חדקים, עמ׳ 86 , ור׳ שם תמ׳). מבחינים בין 3 



ציור 1 . צורות שונות של נפיים: 1 . רנלסת 
עשויה כעין צבת של סרטן: 2 . רנל־וזליבה של 
חנב: 3 . רנל־שחיה של תיפושיח-טים; 4 . פחוש 
של דבורת רבש: 6 . לסתילעיסה של תיעז: 0 . 
איבר־הזדוונוח: נר להעברת !רע כסרטן 



ציור 2 . מערכת עיכול בפרועי־רנליים: א. 1 . 
פה; 2 . לוע; 3 . ושט; 4 . טעי אמצעי; 5 . פעי 
אחורי; 6 . פי־הטבעת; ב. 1 . סעי אמצעי; 2 . 
חלל מעי; 3 . בלוטות מסועפות לספינה ולעי¬ 
כול המזון; 4 . פתחי הבלוטות; ג. 1 . ושם; 
אל הופע; 3 . עיבה עדטית; 4 . עיבה; 5 . 
מעי אחורי: 0 . צינורות טאלפיגי 



ציור 3 . איבריינשימה בפרועי־רגליים. א. זים: 
1 . בסים רנלסח; 2 . ציר הזים; 3 - עלעל הזים; 
4 . צינור דם; ב. ״ריאת רפים״ של עכביש: 1 . 
פתח; 2 . ררר־אוויר; 3 . דפיף: 4 . זיפים הטפרידים 
בי! הדפיפים; 5 . צינורות דם; ג. עטע של טרא־ 
כיאה; ד. "כיסי־אוויר" המתפתחים טטראכיאה: 
1 . מראביאה; 2 . כים־אוויר; 3 . טראכיאולח 



ציור 4 . טערכת־העצבים בפרועי־דגליים שונים 
(ניכרת הנטיה להתלכדות הנאנגליונים): 1 . סרטן 
ירוד: 2 . !תל של פרפר: 3 . רבורת־דבש; 

4 . פשפשים י ם 







169 


פרוקי־רגלים — פרדשיים 


170 


מחלקות: 1 ) סרטנים (ע״ע)! 2 ) רב־רגליים; 3 ) חרקים (ע״ע). 
■יש חוקרים המבחינים בתת־מערכת זו כ 6 מחלקות. 11 תת־מערכה 
של בעלי כליצרות ( 66313 ;) 611 ו 0 ). הם חסרי מחושים ומצוידים בזוג 
גפי־פה דמויי צבת. מבחינים בה 2 מחלקות: 1 ) עכבישנים (ע״ע); 
2 ) זנבות־חרב — ע״ע עכבישנים, עמ ׳ 835 , ושם תם׳. ידועים גם 
פ״ר מאובנים — ע״ע טרילוביטים. וע״ע זואולוגיה, עם׳ 668/9 . 

אין עדויות פלאונטולוגיות המאפשרות לקבוע את מוצא פה״ר. 
קיימים קווי דמיון יסודיים ביניהם לבין תולעי-הטבעות, וכוללים 
אותם בעל־מערכה אחת. 

81010$$ 7/10 , 6 ) 01361 . 11 .א ; 1952 ,$■ £111110171 .£ , 355 ז 1£ ) 0 ת 5 .£ . 8 

. 1973 ,.£ 1110 (ס 

ם. שטר. 

פרוקליס — ? 0 ^ 1106 — ( 410 לערך — 485 ), פילוסוף יווני. 

נציגה החשוב ביותר של הנאו-אפלטוניות (ע״ע) המאוחרת. 

למד פילוסופיה אצל אולימפיודוירוס באלכסנדריה ואח״ב באקדמיה 
של אתונה אצל פלוטרכום וסיריאנוס. במות סיריאנום קיבל פ׳ את 
ראשות האקדמיה האפלטונית — משרה שהחזיק בה עד מותו. 

פ׳ כתב כ 50 ספר על אסטרונומיה, פיסיקה, מתמטיקה, מאגיה, 
השגחה, גורל ועוד, אך עיקרם פירושים רבים לדיאלוגים של אפלטון, 
מהם נשתמרו בחלקם הפירושים ל״טימאיום" ול״פרמנידם". בספרו 
העיקרי ך* 1 ^גס 0£ ("יסודות התאולוגיה") מצויה 

הצגה שיטתית של הפילוסופיה הנאו־אפלטונית ובה דיונים באנטי־ 
תזות המרכזיות של המטפיסיקה הנאו־אפלטונית (אחדות—ריבוי, 
סיבה—מסובב, תנועה—מנוחה, טרנסצנדנטיות—אימננטיות, יציאה— 
פניה, נצח—זמן, שלם—חלק, הוויה—חיים—הכרה) ובשלושת שלבי 
ההוויה הרוחנית (אלים או אחדויות, שכלים ונפשות). 

הבעיה המטאפיסית המרכזית של פ׳ והנאו־אפלמוניות היא המ¬ 
עבר מן האחד האינסופי לריבוי הסופי שבעולמנו. פתרונו של ם׳ 
מבוסם על המושגים של סיבה ומסובב ועל ההנחה שהקוסמום רצוף 
ואין בו מרווחים מושגיים או ישותיים. מכאן העקרון שבין כל שתי 
ישדות שונות קיימת ישות שלישית המגשרת ביניהן. ועוד, באשר 
המסובב כבר כלול בסיבתו הוא ״נשאר״ בה; אולם, באשר הוא שונה 
ממנו, הוא ״יוצא״ ממנה ! האיחוד של האימננטיות והטרנסצנדנטיות 
של הסיבתיות מושג ב״פניה" של המסובב אל סיבתו. 

"האחד" הוא הסיבה הצורנית והתכליתית של הקוסמוס, הוא 
הטוב שאינו ניתן להכרה ולביטוי — סיבה בלתי־מסובבת. ממנו 
יוצאות האחדויות. המתאימות לאלים של המיתולוגיה המסרתית. 
ברמה נמוכה יותר מדרג פ׳ את תחום השכלים, הנפש, ובתחתית 
הסולם — תחום הטבע. 

פ׳ לא היה הוגה מקורי, אך חשיבותו רבה בזכות השיטתיות 
שהכניס למסורת הנאו־אפלטונית. כתביו, המסכמים למעשה את 
מחשבת העולם ההלניסטי העתיק, השפיעו מאד על הפילוסופיה 
הנוצרית של יה״ב, במיוחד ע״י חיבור נוצרי שיוחס לדיוניסיוס איש־ 
האראופגוס (ע״ע) ובאמצעות תרגום לאטיני של חיבור ערבי המבוסס 
עלי ״יסודות התאולוגיה״, שנודע בשם 030515 16 ! • 1.1661 ("ספר 
הסיבות") ויוחס לאריסטו. כתביו השפיעו גם על הפילוסופיה הנאו־ 
אפלטונית היהודית ביה״ב. 

לפ ׳ יוחס הספר )^^ 696 ^^ 0 ^קווק x (״לימוד טוב״) — מבוא לספרות 
היוונית שהביא תוכנן של יצירות מהאפוס הקיקלי ("המחזורי"; 
ע״ע הומרום, עם׳ 809 ). הספר נשתמר רק בקיצורו של פוטיום. 
פ׳ ובני־אסכולתו מסרו ידיעות גם על האלכימיה (ע״ע, ענ 7 602 ). 

י. קלצקין, משנת ראשונים, תדס״ה! ש. ספבורסקי, מושג הזסן באס¬ 
כולה הניאו־אסלטונית המאוחרת, תשכ׳יז; - 110 !/ 7 7/10 .[ ״ 1 

, 110101111111 ) 7100 10 71010011111 710111 ,ת 16613 \ .? ; 1949 ,. 7 /ס 1/1$ ) 0 ! 
,(. 1 ) 6 ) 15 ) 004 . 8 .£ ;* 1961 , 7100-7101001111 7/10 ,ז־ 14 ג 11 ;ו 1 ע\ .ז ;* 1960 
10 110 00711101110 0 ! 01 . 7 , 14 ) 835 .? ;* 1963 , 10010$$ ! 7 )ס £1011101111 . 7 

. 1969 , 0 * 1 ף! $10 סס!חס) 

ש. שק. 


פרור, דק — 1165 ^ 13 — (נד 1900 ), משורר ותסריטאי 

צרפתי. פ׳ הושפע בצעירותו מהשירה הסיר-ראליסטית. שמו 
נודע לראשונה בשל התסריטים הפיוטיים שחיבר לסרטים שזכו 
לפרסום בין־לאומי! מהם 1,65 

5016 111 ) ¥151161165 1365 ("אורחי 

הערב״), 1942 ; £31115 ״£ 1365 
115 ) 363 ? "!ז ("ילדי גן־עדן"), 
1945 . מבין קבצי-שיריו של פ׳: 
360165 ? (״אמרות״), 1945 ; 
6013010 גן 8 (״הצגה״), 1951 ! £3 
5 ק 1601 6311 ( 1 16 61 11116 ? ("צל 
דא ועל הא״), 1955 . שירתו 
מתארת, בעצב ובהומור, במש- 
חק־מלים מעניין, בסגבון כמעט־ 
עממי ובשורות מתנגנות, חפצים ותוויות של יומיום. זוהי שירת־הלל 
לידידות ולאהבה, לחלום, לאיש הפשוט; ושירת־לעג למוסכמות 
ולשמרנות, ולנציגיהן — הבנקאים, השופטים, המדינאים והכמרים.— 
רבים משיריו של ם׳ הולחנו בידי המלחין היהודי ז׳. ק 1 םמה( 051613 .£), 
שחיבר גם את המוסיקה לסרטיו. 

. 1968 , €011101 170101 7:1 ./ , 06661 . 11 ; 1955 ,. 7 ./ , 31 ׳) 6 ״ 0 .( 

פרוויים ( 136 ) 61021111 ?), אחת המשפחות הגדולות של צפרי- 
שיר (ע״ע), המוגה עשרות רבות של סוגים ומאות מינים, 

המצויים ברוב היבשות, להוציא את אוקיאניה. הפ" מאכלסים 
אזורים אקלימיים ובתי־גידול שונים: טונדרה, טאיגה, יערות מחט¬ 
ניים ונשירים, גנים ואזורים צחיחים ביותר. גופם של מרבית הם" 
גדול כדרור והם דומים לו בצורתם. הצבעים השליטים בנוצותיהם 
הס: חום, צהוב, ירוק, ורוד ואדום, כולם נטולי ברק. המקור טיפוסי 
לאוכלי-זרעים — מעובה ותרוטי! מצורת-יסוד זו נגזרו צורות־משנה 
רבות בהתאם לאפיו, גדלו, מיקומו ודרך איסופו של מזון הציפור: המ¬ 
קור הנ״ל מאפשר ליקוט זרעונים מעפ״ג הקרקע(גבתון,פרוש, ורדיות 
מדבריות); מקור חד ופחוס-צדדים משמש להוצאת זרעים מתוך 
תפרחות מקורקפות (חוחית, חרפי)! מקור מעובה מופעל באמצעות 
שרירים חזקים ומשמש לפיצוח זרעים וגלעינים קשים כשל הזית 
(פצחו); מקור מצטלב, להוצאת זרעים מתוך אצטרובלים (צלוב- 
מקור). אפיו של המזון קובע גם את התנהגותם של הם": רובם 
יציבים, אפילו באזורים מושלגים; במקרה של נדידה הם מגיעים 
רק למרחקים קצרים יחסית, בניגוד לאוכלי־החרקים! הבשלת הזרעים 
בעונות שונות והימצאותם בשפע מאפשרות לפ" חיים חברתיים 
בלהקות, אך בעונת הדגירה מאכילים רוב המינים את גוזליהם 
בחרקים, ולכן מתפצלות הלהקות לזוגות התוחמים לעצמם טריטוריה, 
בדומה לאוכלי-חרקים. הם" הם העופות היחידים המפרישים רוק 
לפירוק עמילן. הנקבות הן הבונות את הקן והזכרים נלווים אליהן 
בשירה בעת איסוף החמרים. הקן נתמך על ענפים וצורתו — סלסלה 
פתוחה. אצל מינים הדוגרים באזורים צחיחים וחשופים הוא חבוי 
עפ״נ הקרקע. הנקבה היא הדוגרת ובזמן הזה מאכילה ־הזכר. הפ ׳/ 
מצטיינים בשירה מלודית ומסתלסלת וכמה מינים בדתו כציפורי- 
כלוב. המפורסמות שבהן: הבזבוז (ע״ע) הקנדי והחוחית, היפה 
בשל צבעיה — אדום, לבן, שחור וצהוב. הפרוש המצוי — ששמו 
מצביע על נדידת בני הזוג בנפרד — חורף בארץ כמו החרפי, 
הבזבוז והפצתן. הדוגרים — יציבים: חוחית, תפוחית, ירקון, חצ 1 צרן, 
ורדית סיני. צלוב־מקור, תצוצרן שחור־מקור והבזבוז הגמדי מזדמנים 
בא״י. הסוג הגדול ביותר במשפחה, הגבתון (ע״ע), כולל בארץ 
יותר מ 10 מינים, מהם יציבים, מקייצים, חורפים וחולפים. יש הרו¬ 
אים בסוג זה משפחה נפרדת. 

הפרושים של איי גלפגום (ע״ע) — 36 מ 121 ק 0605 — הקרובים 




171 


פרושיים — פרושים וצדוקים 


172 


לגבתונים והמכונים "פרושי־דא רוויך הם שסיפקו לדארווין, 
בביקורו שם ב 1835 , חיזוק להנחותיו על מוצא המינים. כל הפרושים 
שבאיים המבודדים ובבתי־הגידול השונים מוצאם כנראה "ממין־אם" 
אחד שהגיע לאיים והתפצל ל 14 מינים נפרדים, מהם פרושי קרקע, 
פרושי עצים, פרושים אוכלי־חרקים ומין אחד — חטט (■ 1 ו 1 ץ 11 ז 3 ומ 03 
011118 ), מחזיק קת קקטוס במקור ומשתמש בו כמכשיר לחיטוט אחרי 
חרקים. 

)ס •א ; 1947 ,! 1 ;> 1 ״ 1 .ם 

. 1954 ,^■ 41 

אר. אב. 

פרודים וצדוקים, זרמים דתיים־חברתיים בא״י בימי בית שני. 

הידיעות העיקריות עליהם מצויות בכתבי יוסף בן מתתיהו 
(ע״ע), תז״ל ובברית החדשה, וכיוון שמגמותיהם שונות, שונה גם 
אופי המידע שהם מוסרים. יוסף (בעיקר: מלה״י, ב/ 162 — 166 ! 
קה״י, י״ג, 171 — 297,173 — 298 ז י״ח, 11 — 18 ) מדבר על 3 "כיתות" 
או ״אסכולות״ : פ , , צ׳ ואיסיים (ע״ע), ומכיוון שנתכוון 

לקורא היווני הציגן כאסכולות פילוסופיות. הוא משווה במפורש אח 
הס' לסטואה (ע״ע ז חיי יוסף, 12 ) ואח האיסיים לפיתאגוריים (קה״י, 
ט״ו, 371 ), ותיאוריו עוסקים בעיקר בחילוקים התאולוגיים בין 
הזרמים ובהצגת הבסיס החברתי. חז״ל מדברים עפ״ר על מחלוקו¬ 
תיהם בהלכה, והברית החדשה מתייחסת לנושא מאספקלריה של •הכת 
המשיחית החדשה: עמדת הם׳ כלפי ישו, ביקורת חריפה על דרך ד״פ׳ 
(ר להלן) והצגת עמדות הם׳ והצ׳ בסנהדרין כלפי הנוצרים הראשונים 
העומדים שם לדין. 

המוצא והשם. יוסף משלב את תיאורו הראשון, ללא כל 
זיקה כרונולוגית, לימי יונתן (ע״ע) החשמונאי, אך ספק אם כבר אז 
נתקיימו הכיתות, ויוסף עצמו מספר על מעורבותן בחיי הציבור רק 
מימי יוחנן הורקנום(ע״ע). לעומת זאת, יש שביקשו לראות בם׳ וצ׳ 
התפתחות של קבוצות שהיו קיימות מימי המרד החשמונאי. את הם׳ 
רגילים לראות כממשיכי ה" חם י דים", הנזכרים בספרי החש¬ 
מונאים, ובמקביל מוצגים הצ ׳ כיורשי האריסטוקרטיה הכהנית הקדר 
מה. דעת א. גייגר, כי השם צ׳ נגזר משם הכה״ג צדוק(ע״ע), נתקבלה 
עפ״ר. בני צדוק נזכרו אצל יחז׳ (מד, סו) כאלה שנועדו לשמור 
את משמרת ה׳, ואף בן סירא מכריז: "הודו לבוחר בבני צדוק לכהך׳ 
(נ״א, י״ב), וע״כ יש בשם "צדוקים" משום מתן לגיטימציה למשפחות 
הכה״ג. 

בדברי חז״ל מופיעים לעתים "בייתוסים" בוויכוח עם הם׳, 
ונחלקו הדעות אם הם זהים לצ׳. בייתום היא משפחת כה״ג מימי 
הורדום, ומכאן התאוריה שיש להבדילה מהצ׳ — מקורבי הכהונה 
מימי החשמונאים ועד הורדום. המדרש כורך, עכ״פ, צ׳ ובייתוסים 
יחד, כמתנגדי הם׳ ובכופרים בשכר ועונש בעוה״ב(אדד״ג נוסח א׳, ה׳). 
על מקור השם ם׳ רבו ההשערות. ניכרת בשם נימה של היבדלות, 
אלא שלא ברור ממי וממה. יש שקשרו את הכינוי לימי שיבת ציץ, 
ול״כל הנבדל מטומאת גדי הארץ" (עזרא ו, כא! ט, א; י, יא. 
נחמיה י, כט), ולפי זה החל התהליך בהיבדלות מנכרים, ונמשך 
עד לפרישה מיסודות שבקרב הציבור היהודי, מתוך הקפדה על דיני 
טומאה וטהרה (ע״ע חבר* עם הארץ). בכך יוסבר הביגוד שבין ם׳ 
לעם הארץ*(חג׳ ב׳, ז׳: "בגדי עם הארץ מדרס לפרושין"). לפי גישה 
זו אין לשם גוון שלילי, וברוח דרשת חז״ל: ״קדושים תהיו — 
פרושים תהיו" (ספרא קדושים, פד א׳; והשר שם, סוף שמיני). 
אחרים סבורים כי ההתפתחות הפוכה, שהצ׳ ביקשו להדביק למתגג־ 
דיהם תדמית של פורשים, אולי בעקבות הקרע בימי יוחנן הורקנוס. 
אין ספק שבמרוצת הזמן חדרה נימה שלילית זו גם לחז״ל (למשל: 
סוטה ג׳, ד׳), אלא שהכינוי אינו מכוון אצלם תמיד לתנועה מוגדרת, 
כי אם לפורשים מחיי עולם, כאותם "שלא היו אוכלים בשר ולא 
שותים מים" לאחר החורבן. 


מעמד חברתי. לפי יוסף "ד.צ׳ נאמנים רק על העשירים, 
והעם איננו כרוך אחריהם, ואילו לס׳ היה העם לבעל ברית", ו״כל 
כך גדול כוחם אצל ההמון שאפילו אומרים דבר נגד המלך ונגד 
הכהן הגדול, מיד מאמינים להם", כבמקרהו של יוחנן הורקבום. יוסף 
מדבר על אהבת הבריות של הם׳, שכן הם "דורשים שלום לכל העם, 
והצ׳ קשים גם לאחיהם ומקבלים את פני חבריהם בכעס, כאילו היו 
נכרים להם". את כוחם זה הפעילו ד.פ׳ בקביעת סדרי העבודה במקדש, 
וכהנים צ׳ נאלצו להיכנע להם (קדה״י, י״ח, 17 ! והשר תוסם׳ כיפורים 
א׳, ח׳: ״אע״ם שאנו דורשים, אין אנו עושין — שומעין אנו לדברי 
חכמין"). הם׳ נחשבו כ״חכמים היודעים לבאר את החוקים באר 
היטב", וע״ם תיאור זה ביקשו לראות בהם את יורשיהם של ה״סוס־ 
דים" (ע״ע סופר, סופרים), ואולם מחקרים אחרונים העלו כי אין 
כלל "תקופה" של סופרים בתר׳י. 

במרכז הוויכוחים שבין הצ ׳ והם׳ עמדה שאלת התורה שבע״פ 
(ע״ע). "הם׳ מסרו לעם כמה הלכות ממסורת אבות שלא נכתבו, 
ומשום כך דוחה אותם כת הצ ׳ האומרת שיש לחשוב לחוקים רק 
את הכתובים". אין להסיק מכאן שלצ׳ לא נתקיימה הלכה מחוץ 
לתורה. מתוך הוויכוחים שהובאו בחז״ל (ד להלן) מסתבר שר.צ׳ 
לא כפרו בצורך לפרש את דיני התורה, אלא שביקשו להעלות גם 
פירושים אלה על הכתב. דוגמה לכך הוא "ספר הגזרות" שבידי הצ׳, 
שבו פורטו "אלו שנסקלין ואלו שנשרפין ואלו שנהרגיך בדומה 
למה שהיה לס׳ (השר סנ ׳ פרק ז׳), אלא שלדעת ד.פ׳ "אין כותבין 
הלכות בספר", ולכן עשו לחג את ד תמוז, יום שבטל ספר הגזרות 
של ד.צ׳ (מגילת תע׳ [מהד׳ ליכטנשטיין), עמ ׳ 331 ). 

בתחום האמונות היו ענייני הבחירה (ע״ע) סלע־מחלוקת 
עיקרי. "הם׳ אומרים כי הכל תלוי בגזרה (ה^ 0 * 84 ) ובאלהים, 
ורק מעשה הצדק [הטוב] והפכו [הרע] נמצא ברובו בידי אדם, 
אפם כי גם הגזרה מסייעת לו בכל דבר". זו דרך-ביניים בין תפיסת 
האיסיים, הדוגלת בגזירה קדומה מוחלטת, לתפיסת הצ׳ הכופרים 
לגמרי בגזירה, ולדעתם האדם בלבד קובע את מעשיו לטוב ולרע. 
מכאן המחלוקות בנושא האסכאטולויגי: הם׳ האמינו בהישארות 
הנפש, וכרכו בזה את רעיון השכר והעונש, וד.צ׳ לעומתם "כופרים 
בנצח הנשמה, וגם בעונש ובשכר העתידים בשאול״(מלה״י ב׳, 165 ! 
השר אדר״ג נו״א, ה׳). ויכוח זה צוין גם במעשי השליחים ( 11 )ענ). 

יוסף מתאר את מעשי הכיתות גם בזירה הפוליטית. יוחנן 
הורקנום הסך מידיד הם׳ לשונאם, וביטל את תקנותיהם (קדה״י, י״ג, 
288 ואילך! השר קיד׳ ס״ו, ע״א), ומאז התנגדו ההמונים לשלטון 
בית חשמונאי. מסקנה זו של יוסף כוללנית מדי, שכן גם ינאי זכה 
זמן מסוים לתמיכת העם, וימי שלומציון הובלטו כתקופת הזוהר 
של הם׳ (קדה״י, שם, 408 ). ניתן לפקפק בטענה הרווחת על פיה 
סירבו הם׳ להשלים עם בית חשמונאי בגין אפי( הצבאי, או בגלל 
גזילת המלכות מבית דוד. טענות אלה אינן מופיעות בחז״ל ואצל 
יוסף, ונראה שהם׳ נקטו עמדה כלפי שליטים — חשמונאיים והדודי־ 
ניים — בהתאם למדיניות שאלה אימצו לעצמם. ההתנגדות לשלטון 
רומי גברה גם בקרב חלק מהפ ׳ , ויוסף רואה באנשי "הפילוסופיה 
הרביעית״ ם׳ ביסודם (קדה״י, י״ח, 23 ). 

ספרות ח ז "ל צמחה בעיקרה מעולם הפ ׳ , וע״כ נשתקעה 
מרבית תורתם בספרות התלמודית. זו הפכה יסוד ליהדות הנורמא־ 
טיווית שלאחר החורבן, ודברי ד.צ׳ הובלטו כעימות עם חכמי הפ ׳ . 
משש כך באו דברי הצ׳ בספרות חז״ל על שמם (או ע״ש בייתוסים), 
ואילו הם׳ משיעים כ״חכמים" המייצגים את כלל ישראל (בקיד׳ ס״ו, 
ע״א, מצוי עוד מעבר בין "פ׳" ל״חכמי ישראל", והשר גם נדה ל״ג, 
ע״ב: "אע״ם שנשי צ׳ הן, מתיראות מן הפ׳ ומראות דם לחכמים"). 
כאשר המשנה מצטטת את הצ׳> משיעים מתנגדיהם בשם פ׳: "אומרין 
צ׳ קובלין אנו עליכם ם׳" וכר (ידים ר, ז׳! והשר תוספתא ידים ב׳, 
כ׳, ואדר״נ נו״א, ה׳), אך כשמזכירים חז״ל פ׳ סתם, אין הם מתכוונים 



173 


פרושים וצדוקים — פרזול 


174 


לחוג החכמים ותומכיהם, אלא לקבוצות שפרשו מן הכלל ושיש 
לגנותם (סוטה ג׳, ד׳; תוספתא ברכ׳ ג׳, כ״ה, ור׳ ליברמן, תוספתא 
כפשוטה שם, ענד 53/4 ! ירוש׳ סוטה ה/ ה/ ומקבילות). 

מרבית המחלוקות בין צ׳ לס׳ שהובאו בחז״ל קשורות לסדרי בית 
המקדש: מאלו כספים קונים קרבן תמיד (מגילת תענית, עמ , 323 ; 
מנ׳ ס״ה, ע״א), קצירת העומר (מג׳ י/ ג , ), ספירת העמר (ע״ע), 
ניסוך המים וחיבוט ערבה (ע״ע סכות, ענד 29 — 30 ), מקום העלאת 
הקטורת ביו״ב, שריפת פרה אדומה (פרה ג/ ד) ועוד. חכמים 
ביקשו להדגיש כי להם ההגמוניה על סדרי העבודה במקדש, וב 3 
מהמחלוקות הנ״ל גם תוארו גסיונות למרוד בהלכה הפרושית. 
מהמחלוקות האחרות בין הם׳ לצ ׳ יש לציין את דין עדים זוממים 
(ע״ע ראיות, דיני), מחלוקת שקדמה לימי שמעון בן שטח (ע״ע! 
מכות ה/ ע״ב). ניחן ללמוד ממנה שדברי יוסף על נטיית הם׳ להקל 
בענשים אינם מתייחסים לקביעת ההלכה עצמה. מחלוקות אחרות, 
כגון טומאת ידיים, נזקי עבד ואמה (ידים ד׳, ר, ד, ושם גם עניינים 
אחרים) ושאלת ירושת הבת ובת הבן (תוספי■ ידים ב׳, כ׳) מלמדות 
שאין היחס לתורה שבע״ם הגורם היחיד לחילוקי הדעות, שכן גם הצ ׳ 
אינם מביאים ראיה מהתורה, אלא מנסים לקיים קבלה שבידיהם. 

דברי הברית־ ה חדש ה על הכיתות, ובמיוחד על הם/ אינם 
מעור אחד. מלת הגנאי הרווחת לפ׳ היא "צבועים" 
וישו מאשימם ש״קושרים הם משאות כבדים ועומסים על שכמם 
של הבריות, והם עצמם אינם רוצים להניעם אף באצבעם" (מתי 
חז^ 2 — 4 ). אולם הביקורת החריפה איבה מכוונת נגד תורת הם/ 
שכן מתוך הברית החדשה עולה דווקא הזיקה שבין הנצרות הקדומה 
למסורת הפ ׳ , כאמונה בתחיית המתים (מחי £11 ט 3 , 24 ומקבילות; 
מעשי השליחים 1¥ , 1 — 2 ; שם 1 ז 1 ^ 6 — 8 ) והתפיסה המשיחית 
(מתי 111 )םנ, 2 — 41 ). במקום אחד מוצגים הם׳ כמבקשי טובת ישו, 
שעה שמזהירים אותו מפני הורדוס (לוקס 111 ^ 31 ). רבן גמליאל 
מזהיר את הסנהדרין מפגיעה בנוצרים, ופאולוס מכריז "פרוש בן 
פרוש אנוכי ועל תקוות המתים ותחייתם אני נידון" (מעשי השליחים 
¥, 9 — 34 ; שם ^^^ 6 ,xx ); על פאולום מגינים "הסופרים אשר מכת 
הפרושים״ (שם, ¥1 ^ 5 ). הביקורת היא על הקפדתם היתירה 
במצוות מסוימות, הבאה על חשבון מצוות שבלב (מתי 1 ז 1 ^ 23 ). 
בעיקר גינו את ההקפדה על טומאה וטהרה, תרומות ומעשרות, 
ובמידה מסוימת גם שמירת השבת, וכן את מה שנראה להם כהת־ 
חמדות ורדיפת כבוד: "מרחיבים תפיליהם ומאריכים את ציציותיהם, 
ואוהבים להסב ראשונים בסעודות ולשבת ראשונים בבתי כנסיות, 
ושישאלו בשלומם בשווקים ושיקראו להם בני אדם: רבי, רבי" (מתי 
0£111 נ, 5 — 7 , ומקבילות). בדברי ישו מופיעה הבחנה ברורה בין 
הוראת הם׳ אותה יש לקבל, לבין מעשיהם (שם, שם, 3 ). לעומת 
זאת לא נתייחדה ביקורת כלפי ד,צ', והם נכרכו עם הפ׳ בהמפותיהם 
של יוחנן המטביל וישו. כבתיאורי יוסף מופיעים ד,צ׳ גם כאן 
כשותפי הכה״ג ונגידי המקדש (מעשי השליחים 1¥ , 1 ; ¥, 17 ). 

במחקר נכתב רבות על הצ/ ובייחוד על ר,פ/ אלא שהמגמתיות 
קלקלה הרבה. הנוצרים ביקשו לאמת את תיאורי הברית החדשה, 
ויצרו תדמית של תנועה לגאליסטית הנוגדת את רוח נביאי ישראל 
(וולהאוזן בספרו על ד.פ׳ והצ/ 1874 , וקרוב לזה ו. בוסט בספרו 
על ״הדת היהודית בתקופת הברית החדשה״, 1903 ;= 1926 ). גם שירר 
רואה בפ׳ כת שמגמתה טיפוח לגאליסטי של אורחות החיים היהודיים, 
והוא מזהה אותם עם ה״חברים״ — שהוא, לדעתו, השם שבו הם כינו 
את עצמם — שהקפידו במצוות לעומת עם־הארץ. חוקרים אלה נזקקו 
רק במעט למקורות יהודיים פנימיים. כמה מחברים יהודים טרחו 
להוכיח שמה שנחשב לנאור בתרבות המערב כבר היה שקוע בתורת 
הם׳ (כך פרלס בביקרתו על הספר של בוסט, ובהדגשה דומה גם 
פינקלשטיין בראשית פתיחתו למהדורה הראשונה של ספרו "הפרו* 
שים״, 1938 ). א. ניגר (ע״ע) ביקש להעלות את קרן הם׳ ותיארם 


כחותרים לדמוקרטיזציה בחיי הציבור היהודי ולליברליזציה בתחום 
ההלכה— ברוח תנועת הרפורמה (ע״ע). קלוזנר הדגיש את ישיבת 
הפ׳ בתוך העם, בניגוד למתבודדי מדבריות. לדעתו הם הסיעה 
הדמוקרטית הגמורה, למרות שמבחינה פורמלית מדובר בכת פורשת. 

כמה היסטוריונים הדגישו את האוריינטציה הפוליטית של הצ׳ 
לעומת השקפת העולם הדתית של הם/ ובכך ניסו להסביר גם את 
מה שתואר כנסיון לטשטש את זכר החשמונאים (ע״ע) מתודעת 
האומה. בכל אלה לא היה עדיין להסביר את ההבדלים באמונה 
ובפרשנות המקרא שבין הפ ׳ לצ/ חוקרי המאה ה 20 חיפשו פתרונות 
ברקע החברתי, והועלתה ההשקפה שכיוון שהתורה מעניקה זכויות- 
יתר למעמד הכהונה, ממילא תהא האריסטוקרטיה הכהנית שמרנית 
יותר, ותנסה למנוע כל סטיה מן הכתוב, ואילו הם׳ נאלצו לפתח 
תושבע״ם כדי לזכות ביתרונות שווים (לאוטרבך [ע״ע) ואחרים). 
מור (ע״ע; ר׳ ביבל׳) הרגיש שאין בכך בלבד משום הסבר לכל 
שורת החילוקים בין הזרמים, ולשם כך ביקש א. פינקלשטיין להעמיק 
את השיטה הסוציולוגית עוד יותר. לדעתו, ניתן לזהות אח מוצאם 
של קבוצות העילית — ה״פטריקיים״, והשכבות העממיות — ה״פל- 
ביים״, — מבחינה גאוגרפית. הפ׳ היו, לדעתו, יסוד עירוני מעיקרם, 
והצ׳ — בעלי האחוזות העשירים. בספרו (ר׳ ביבל׳) מנסה פינקל־ 
שטיין לתאר את המחלוקות שבין הכיתות לאור אבחנה זו, אלא 
שהסבריו לא נתקבלו בד״כ. 

תורת הם , קיבלה הארה בידי י. בער(בספרו: "ישראל בעמים", 
1955 ). הוא ביקש למצוא את היסודות ליהדות נורמאטיווית בתקופה 
הקדם־חשמונאית. את עולמם של החסידים תיאר כמושתת על יסודות 
אסיןטיים־רוחניים שינקו מתורת הנביאים, אך ספק הוא אם חדרה 
הנטיה לפרישות גם לעולמם של חכמים־פרושים. 

כתבי כת האיסיים, ולאחרונה מגילת המקדש, האירו באור מיוחד 
את תורת ד!פ/ חוקרים כי. ידיו מדגישים אח הנטיה לקולא בכמה 
מהלכות הס/ ובמיוחד בדיני טומאה וטהרה, לעומת הקפדתם היתרה 
של האיסיים בעניינים אלה. 

י. דרבבורג. משא א״י, 60 — 74 , תרנ״ו; ש. ז. צייפלין. ד>צ׳ והם׳ 
(ווורב, ג׳) תרצ״ו/ז! ב״צ כץ, פ/ צ/ קנאים, בוציים, תש״ח; א. גייגד, 
המקרא ותרגומיו, 69 — 102 ; 110 — 127 , חש״ם! א. פיבקלשטיין, הם׳ 
ואנשי כנסת הגדולה, תש״י; י. קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, ג/ 
118 — 140 , תש״י; ג. אלון, עמדת הפ ׳ כלפי שלטון רומי ובית ד,ורדום 
(בתור: מחקרים בתולדות ישראל, א), תשי״ז; א. א. אודבך, הדרשה 
כיסוד ההלכה וגעית הסופרים (תרביץ, כ״ז), תשי״ח; הנ״ל, חז״ל — 
פרקי אמונות ודעות (מפתח בערכו), תשל״א 3 : ל. בק, בשלהי בית 
שני, 10 — 50 , תשכ״ג 1 ד. סלוסר, הם׳ וחסידי הססואה לפי יוססום 
(עיון, י״די—ט״ו). תשכ״ג/ד! - 3 ז 6 \, . 1 ; 1863 . 5 ,ז? 1 8 ר>;) 

, 1161-1016 ." 1 . 1 ! ; 1917/24 , 1-11 , 15 ) 1 ) 005 ) 111 111111 .? 110 ) $111111 ,לו!זג 6 
) 71111 ) 111 111 5 ) 111 ( 0 ? 01111 1111 ) 5 ו/*!'*)[ ,'(? 6??., 1924; (. '>'7X121111 ־ 7 
) 1/1 / 0 5 ) 1111111 )€ 71151 ) 1 ( 1 191 111/01510 [ .? . 0 ; 1925 , 5115 ) 1 ) 0 

11 ) 1/1 01:11 .? ) 7/1 ,י 301 נ 1 ז 16 ג 1.31 . 2 .ן ; 1927 , 71 — 56 , 1 , £10 171 ) 0/111511 
- 7/15 4 ! ) 7/1 ,. 14 ; 1937 111:11 , 5 , 260110 . 5 ; 1930 7151/111.915 
11 (^ 71 ) 1/1 מ'/ .? ) 7/1 , 115 :״ג 151 . 8 ; 1961/2 ,( 1.11 , 108 ) $1151111 01 ) 1011 
, 83610 . 0 ; 1952 , ( 811 \.\ , 86118100 ) 0 .;טס() קוו/ 15 ס 01 ו/)$ 111 ) 11011 ! [ס 
, 10116151610 ? ״ 1 ; 1956 ,( ¥11 , 5 ( 1 ) .? ) 1/1 1 ) 011 115 ) 011110 [ !)/) 15011 ) 141 
; 1967 , 7/10115015111 10 1111:01111511011 , 031/165 .ס .¥\ ; נ 1962 , 1-11 ,.? ) 7/1 
, 836615 0161-1030 \/ 111 60£6 ז 016 ס 0 0011-31 ) .? )!/* 011 0511101 ק 101 {$ 14 
700001515 ) 711 ) 1/1 8 מ>מ 06/1 , 815/1010 .£ ; 1967 ,(¥^ 6001;, X ־ ¥631 

) 101 ־ £01111 ) 7/1 , 14605061 .( ; 1969/70 ,( 13 ^. ¥1 , ,ו/ 0 ז 611 ) , 5 )) 11 ו $0 
. 1971 , 1-111 , 70 ) 66 /01 .? ) 111 10111 ) 0 7101/111005 

י. גם. 

?רווזזות, ע״ע תותבות. 
פרות־ים, ע״ע תדז^אים. 

x ־ 1 - ד - 

פרות־משה רבנו, ע״ע חפושיות, עמ׳ 839 . 

פרזאוךמיום, ע״ע עפרות נדירות. 

פךזול (אנג׳ 01-10 ^ 11-011 ), קביעת חלקי ברזל (ע״ע) או מתכת אחרת 
בבניין. המושג ם׳ מוגבל, בד״ב, לחלקי ברזל המחוברים לחמי 
רים אחרים, כגון סורגים, פרסות סוסים או לדיות לדלתות. עד שבת 



175 


פרזול — פרזיטולוגיה 


176 


1800 היה למתכות תפקיד משני בלבד בארדיכלות (ע״ע! וע״ע 
מבנים). מלבד שימושם באביזרי פ׳ פנימיים כמו צירי דלתות וחלונות, 
ידיות, קישוטי מתכת וכיו״ב, השתמשו בחלקי מתכת רק כשנדרש חחק 
רב, במיוחד, למשל, לחיזוק קימורי קשתות וכיפות. וע״ע חמרי־בניה. 

באמצע המאה ה 19 תפסה הפלדה את מקום ברזל־היציקה, בגלל 
חזקה הרב יותר במתיחה (ע״ע חזק-זזמרים). במאה ה 20 נסח 
השימוש בגתכים עמידים בפני קורוזיה (פלדות אל-חלד). המתכות 
האל־בדזליות מחליפות את הברזל כחומר גלם עיקרי לאביזרי פ׳ 


פנימיים, 


היסטוריה. פ׳ סוסים, היינו הצמדת פרסות־ברזל לרגליהם, 
החל נוהג בערך במאות ה 9 — 10 . ד.פ׳ האריך את ימי שירות הסוס 
בשמרו על הפרסות מפני שחיקה. הם׳ שיפר את כושר ההליכה של 
המום, והגדיל את כוחו למשוך ולשאת משאות! הדבר ייעל את 
השימוש בסוסים למטרות צבאיות וכלכליות. 

הפ ׳ , במובן השימוש בברזל לצדכי בניה ולייצור ציוד (ריהוט) 
לבניינים, ייתכן שהוא עתיק מאד, ואפשר שהתפתח במקביל לניצול 
הברזל לעשיית כלי־נשק, עבודה ובית, ולעיצוב כלי־פולחן ותכשיטים. 
חשיבות ניכרת נודעה לס׳ בעיקר באירופה. ראשיתו, כנראה, בשימוש 
באביזרי-ברזל לחיזוק בניינים מפני התקפות. לשיאיו הגיע הס׳ בין 
המאות ה 11 — 19 . בתקופה זו נעשה ד,פ׳ בברזל־חישול (- 111116 ( 50 
1600 ! 01661560 ) בצורת מוטות או לוחות שבעיצובם הגיעו 

בעלי-המלאכה והאמנים, ביניהם צורפים, להשגים אסתטיים מרשימים. 
פריטי הם׳ עברו בהדרגה ממוטיווים פשוטים וגאומטריים לדגמים 
מורכבים ביותר, לקוחים במידה רבה מעולם הצמחים (עלים, פרחים). 
בצדם רבו גם מעשי־פ׳ דמויי מגילות ( 0616 ^ 506011 ) ודמויי חיות 
ועופות. כן עברו למעשי־תבליט תלת־ממדיים. יש שהשתמשו בצבעים, 
מלבד שחור, לייפוי הפ׳> מהמאה ה 19 נפוץ השימוש בברזל יצוק 
1600 6381 !״ 011556156 ), עד שהוחלף בדורות האחרונים בפלדה 
ובמתכות אל-חלד שונות, בעיקר אלומיניום ונתכים אחרים. לאחרונה 
שוב גבר השימוש בברזל-חישול, בעיקר בעבודות פיסול (בגון ע״י 
דוד פלומבו, מעצב שערי הכנסת). 

מגוון פריטי הם׳ שפותחו במשך הדורות היה גדול מאד: מהם 
שנועדו למטרות שימושיות מהם שנועדו לקישוט. לצורך בניה נועדו: 
צירים לחלונות ולדלתות, ידיות, מנעולים ומפתחות מעשה־חושב, 
בריחים, מקשים, ריקועי דלתות ודלתות־ברזל. כן יצרו מעקות לגגות, 
מדרגות, גזוזטרות, גשרי־מידות ובניינים שלמים, לרוב בשילוב 
עם משטחי־זכוכית (לדוגמה: גשר ״בריטניה״ לרכבות, 1850 ! תחנות 
מס״ב! השווקים הגדולים בפאריס [ 1,651131165 ] < "ארמה הבדולח" 
בלונדון! ועוד). בין פריטי הם׳, שנועדו לציוד וריהוט של מבנים 
חילוניים ודתיים, פרטיים וציבוריים, ניתן למנות: שערים מונומג- 



סורג טבר!ל־תמ 6 יל. צפח איטליוז, 
םו 1 * הסאה ה 16 


טליים לכנסיות, בנייני-צי- 
בור, ארמונות ופארקים, 
שבכות ( 81-1115 ) אמנותיות 
ששימשו מחיצות בכנסיות 
ועיטורים לקברים, סורגים 
דקורטיוויים לחלונות, סמלי 
אבירות, פמוטות עומדים, 
מחזיקי־לפידים לקירות, פנ¬ 
סים, מנורות, שלטים ומסג¬ 
רות למראות ולתמונות. כס¬ 
פות ותיבות על ריקועיהן 
היו אהובות על בני יה״ב, 
ובמאה ה 19 נפוצו תנורים 
עשויים ברזל, רהיטי־גן ו¬ 
אפילו צלבים לקברים. 

בביגוד לברזל היצוק, ש¬ 


השימוש בו מחייב בעיקר ידע טכני, דרש עיבוד ברזל-החישול 
רמה אמנותית אישית גבוהה וכושר עיצוב ניכר. רוב חרשי-הם׳ 
נשארו אנונימיים, אך במה שמות של אמנים שרדו, וביניהם האנגלים 
ת. ליטון ( 1811600 ^ 1 ! במאה ה 13 ), ג׳. טרסילין ( 166511130 ׳! 
במאה ה 15 ) ות. רובינסון ( 1101110500 ! במאה ה 18 ), הצרפתים 
ד. ברן ( 866310 ! 1639 — 1711 ), ז׳. טיז׳ו( 011 ( 71 ! במאות ה 17 — 18 , 
פעל בעיקר באנגליה), ז׳. למור ( 13000116 ! 1698 — 1771 ) והאיטלקי 
נ. גרסו ( 063550 : במאה ה 16 ), אמנים אלה, ועמיתיהם, הושפעו 
מסגנונות האמנות שהיו רווחים בימיהם, וברבות משכיות-הם׳ המ¬ 
פורסמות ניכרות השפעות הסגנון הגותי, הברוק והרוקוקו וגם 
סגנונות הדור הנוכחי. 

דוגמות נודעות רבות של יצירות פ׳ מצחות ברחבי אירופה, בי¬ 
ניהן: באנגליה, שבכות לקברים, כגת קבר סודד׳ין הקדוש בקתדרלת 
חנצ׳סטר ( 1093 ), קבר אלינור מקסטיליה בכנסיית וסטמינסטר בלוג- 
דץ (המאה ה 13 ), קבר אדוורד ז\ 1 , בכנסיית סייגט ג׳ורג׳ בווינזור 
(המאה ה 15 ), השער והגדרות של "ניו קולג׳" באוכספורד (המאה 
ה 18 ) ; בצרפת — שבכה בכנסיית העיר לה פיאי ( ץ 0 ? 76 , המאה 
ה 12 ), שעריה המערביים של כנסיית "נוטר דאם" בפאריס (המאה 
ה 13 ), שמחמת יפי פרזוליהם נאמר עליהם שלא נעשו בידי אדם, 
פריטים רבים בארמון ורסאי (המאות ה 17 — 18 ) ועבודת־הם׳ בכיכר 
סטניסלס בעיר נאנסי (המאה ה 18 ) ! ספרד נודעת במחיצות ( 35 ( 60 ) 
המפותלות. בגובה של 10 מ׳ חותר, שהיו חלק בלתי-נפרד מפנים 
הכנסיות הגדולות (פמפלונה, סוויליה, טולדו, בורגוס): בגרמניה 
ובאוסטריה נמצאים מעשי-ם׳ מפורסמים (בד״כ במבנים דתיים) 
במגדבורג, הילדסהיים, חרצבורג ואינסברוק, ובאיטליה — ונציה 
(כנסיית מדקום הקדוש וארמון הדוג׳ים), לוקה, מילאנו ופירנצה. 

מלאכת הפ׳ נפוצה גם בתרבות האסלאם (סורגים, מנעולים, מפת¬ 
חות), וגם בהודו, שם נודע פריט יוצא-דופן — עמוד-זכרון מונומנטלי 
יצוק-ברזל בדלהי, שהוקם בשנת 400 לערך! גבהו יותר מ 7 מ׳ 
ומשקלו 6 טון חותר. בסין כבר נודעה יציקת הברזל במאה ה 2 
לפסה״נ, ובפ׳ השתמשו לבניית פגודות וליצירת אביזרי־פולחן. ביפן 
השתמשו בם׳, בין השאר, לעיצוב קומקומי-בתל ששימשו בטקס 
הכנת משקה התה. 

0 זז 84 // , 1 ־נ 3 ׳ם£? . 0 ; 1915 ,^ 07101 ק^ 05 ^ 8x ץ בתט 6 ז 0 .£ 

1$ >!> ■ 1, 011x1 חרת 3 ז 5011 ;* 1923 * 11x41*0x1 

XX 9 סס 40 #1 >'£ < 7 מממ©*מ*£ .^ 1 ;* 1938 

, 07X01 8x110111 ה 1 \ז 0 ע** 01 * 1 $111 1014 ,־*€)$!£ ; 1948 

. 14 ; 1960 , 171 07x01 8x110171 \ז 071 100 ז\ *ע*?) <. 1 ) 1 ; 1957 

./¥ . 4 * ; 1965 —* 1964 , 1-11 , 105 ^ $0 0114 < 1€€1 { 50 

. 1971 ,*ה* 1€4 חז 1 ? 3€ *? 4 ^*ו 46 הו> 11 

יו. קי. - ם. פ. 

פת׳ולסקי, 1 יק 1 לי מיכאיל 1 ביץ׳ - -( 411x3.1 ? 

016118 ל\ג 0 פ 6 *ק 11 — ( 1839 — 1888 ), נוסע 

וגאוגרף רוסי. בעת שירותו כקצין בצבא הרוסי ערך בשנים 1867 — 
1888 חמישה ממעות מחקר גדולים בסיוע כספי של החברה הגאד 
גרפית הרוסית. אחד לחבל איסורי במזרח אסיה וארבעה לאסיה 
התיכונה (ע״ע אסיה, עט׳ 911/2 , ושם מפה). במסעותיו אסף חומר 
עשיר על צורות נוף ועל ההידרוגרפיה, האקלים, החי והצומח של 
מונגוליה, צפון סין ומזרחה ורמת טיבט. פ׳ גילה מספר רב של 
רכסים, נהרות חמות, ואסף כ 16,000 צמחים (כ 1,700 מינים) 
וב 7,600 בע״ח, שאחדים מהם נודעו לראשונה. על שמו נקרא סוס־בר 
שגילה (ע״ע סוס, עמ׳ 528 ושם תם׳, עמ ׳ 530 ). ם׳ תיאר ופרסם את 
ממצאי מסעותיו בדו״חות מדעיים מפורטים, שאחדים מהם תורגמו 
ללשונות מערביות• שם העיירה קאראקיל בקירגיזיה, שבה נפטר, 
הוסב אחרי מותו לפרז׳וולסק. 

פו־זיטולודה (מיוד ; 0 ז 11 >נ><ןסס — אדם הסמוך על שולחן אחר, 
אודח-טפיל, פרזיט), ענף במחקר הביולוגי העוסק בטפילים 
(ע״ע טפילות) מעולם החי, להבדיל מטפילים מעולם הצומח ומיקרח 



177 


פרזיטולוגיה — פרח 


178 


אורגניזמים אחרים (ע״ע בקטריולוגיה ! מיקרוביולוגיה ; נגיף). כמעט 
בכל מערכות בעה״ח מצויים מינים שהסתגלו לחיים על גופו או בתור 
רקמותיו של אורגניזם אחר. טפילים מצויים בין החד־תאיים (ע״ע), 
חיות ביניים, ספוגים, תולעים שטוחות, נימיות וטבעתיות, רכיכות, 
פרוקי־רגליים, ואף בין חולייתנים (ע״ע זואולוגיה). הפ' התפתחה 
כמדע שמטרתו חקר יחם־הגומלין בין טפיל למאכסן, כלומר, חקר 
השפעת הטפיל על מאכסנו, והסתגלויות מורפולגיות, אנטומיות 
ופיסיולוגיות לאורח־חיים טפילי מחד גיסא, והשפעת המאכסן על 
הטפיל מאידך גיסא. 

המחקר בם׳ התרכז בעיקר במפילים שחשיבותם רבה ברפואה 
ובכלכלה: גורמי מחלות של האדם נידונים בם׳ הקלינית ואלה של 
חיות־הבית בם׳ הווטרינרית(ע״ע אפידמיולוגיה; זהום; מחלה). טפילים 
אלה נמנים עם קבוצות עיקריות: 1 ) חד־תאיים (ע״ע אמביאזים; 
טריפנוסומה; לישמניזים; מלריה); 2 ) רב־תאיים (ע״ע הלמינתולו־ 
גיה; בילהרציה; אכינוקוקוס; אנקילוסטומה); 3 ) פרוקי־רגלים(ע״ע): 
חרקים, קרציות, קרציונים (ע״ע חרקים, עמ׳ 106 — 109 ). השוני 
הרב בין שלוש הקבוצות הנ״ל הביא לפיתוח כיווני־מחקר במעט* 
עצמאיים במסגרת הם׳: פרוטוזואולוגיה (כללית ורפואית) הלמיג- 
תולוגיה ואנטומולוגיה (ע״ע) רפואית. 

היסטוריה. טפילים מסוימים של האדם ובע״ח, כגון, הכרץ, 
השרשור, הכינה והפרעוש נזכרים בספרות הרפואית העתיקה של 
מצרים, יוון, הודו וסין. להשערות, כי יסודם של איסורי התורה 
על אכילת בשרם של בע״ח מסוימים בחשש מפני נגעים טפיליים, 
וכי "הנחשים השרפים" בהם ייסר ה׳ את בני־ישראל במדבר (במד׳ 
כא, ו), הם תולעי מדינה (ע״ע תולעים נימיות), הנפוצות עד היום 
בערב, אין כל ביסוס. 

כמדע עצמאי התגבשה הם׳ רק באמצע המאה ה 19 עם הנהגת 
המתודיקה הניסויית ועם שכלולו ההדרגתי של המיקרוסקופ. הת¬ 
פתחות זו אפשרה את הכרת מחזור־החיים המסובך של טפילים 
רבים, הקשור לעתים בחילוף פונדקאים, את בירור תפקיד החד־ 
תאיים כגורם למחלות הפוגעות במיליוני בני־אדם, כגון, המלריה 
(ע״ע) ומחלת השינה (ע״ע טריפנוסומות, עם׳ 1008 ), וכן את 
בירור תפקידם של החרקים ופרוקי־רגליים אחרים בהעברת מחלות 
(ע״ע חרקים). 

מחקרים בם׳ מתפרסמים בכ״ע מיוחדים, אך גם במספר רב של 
כ״ע הדנים בבעיות מיוחדות, כגון, אימונולוגיה, ביוכימיה, פתולוגיה, 
אלרגיה (ע׳ ערכיהם). על חשיבותן של מחלות טפיליות ברפואה 
טרופית — ע״ע טרופי, אזור, עם׳ 943 — 945 . 

על טיפול במחלות ם׳ ע״ע כימותרפיה; אנטהלמינתיים, חמרים. 

על חקר הם׳ בישראל: ע״ע אדלר, שאול. 

; 1929 , €110775 ? 1 ח 1 ? 43111 * 0 ? / 0 711171010 * 71 * 1 ? 7/1 ג 0 זז?£בו 31 ד .^ 1 .¥\ 

?ה%? 41 ? 1# ץ 0-1 >£ 171 5 ה 10 !??{ה 1 1€ ? 1 * 1 >-ת> , ז /)*!ס 5 ? 0$11 -* 0 ? , 11 קק 10€ ? .מ 

תס׳ו . 0 / 1965; X ץז 1510 }/ 4 ,־ 051£1 ? .ס \\\ ; 1959 ,?€ה? 1 ? 5 1 ) 1 * 1 ) 

— 1155€1 ? .£ .? — £31151 . 0 .£ ; 1966 , 5 ?* 05051 ? /ס ,})ת 3 ח 8 

— ת 1150 :> 3 [ .( . 0 ;* 1970 01 ? 1 ה 011 1575 * £0 /)הס 001% ,#תט( . 0 

; 1970 , 71015 * 1 ה 1 / 10 * 03051 ? 10 ץ? 1 ה 7111 ז 1771 ,(. 15 ) 6 ) ז^מנ 5 . 1 — ס 13 ־ 11 ־ £1 14 

. 1974 01 ז?ה? 0 ,£ן 1£1 ! 0 . 0 . 7 

גג ר. 

פרח, איבר־רביה של צמחים עילאיים מכסי-זרע(ע״ע). אב־טיפוס 
של הפ׳ הוא ענף מקוצר (תושבת) הנושא דורי עלים השו¬ 
נים בצורתם ובתפקודם (עלי הפרח; וע״ע עלה, עם׳ 850 ). הדורים 
הם (מן הבסיס כלפי הקדקוד): 1 . עלי-גביע, צבעם ירוק בד״כ. 
עוטפים את כפתור הם׳ הצעיר לפני פתיחתו; 2 . ע ל י - כ ו ת ר ת, 
צבעוניים, משמשים כגורם ראווה, למשיכת מאביקים; 3 . א ב ק נ י ם, 
מפתחים את הגמטות הזכריות; 4 . עלי־שחלה, בונים את העלי 
המכיל את הביציות ואת הגמטות הנקביות. יש גיוון רב במבנה 
ובתכונות של איברי־הס׳. הגביע והכותרת מהווים יחד את עטיף 
ד,פ׳. בפ" בעלי עטיף כפול מצדים עלי הגביע ועלי הכותרת. בם׳ בעל 



ציור 1 . מימין — אב־טיפוס ׳פ? הפרח: משמאל — חלקי הפרח 

עטיף פשוט — עשוי העטיף סוג אחד של עלים בלבד. זה האחרון 
יכול להיות גביעי או כותרתי בהתאם לתכונות עליו. יש פ" חסרי 
עטיף לחלוטין. נוסף על צבעי הספקטרום הנראה, מחזירים עלי- 
הכותרת של פ" שונים גם קרניים אולטרה-סגולות, על הרקע של 
צבעי היסוד מצויים על עלי־הכותרת של צמחים רבים קווים ונקודות 
שונים בצבעם (דרכי-דבש) המכוונים למקום הצוף של ד.פ׳. בהרבה 
מקרים מפרישים עלי־הכותרת ריחות שונים שגם להם נודעת חשיבות 
למשיכת מאביקים. יש שבאיזור הקרוב לצופן שונה הריח מהריח 
הכללי של הם׳ < אלו הן דרכי-דבש כימיות. 

מבחינים בין כותרת מאוחת־עלים למפורדת-עלים. נוהגים לחלק 
את הדו־פסיגיים למאוחי־כותרת ( 613136 קתזץ 5 ) ומפורדי-כותרת 
( 313€ >:>קץ 31 ום). על יסוד הסימטריה הכללית מבדילים בין פ" נכד 
נים, בעלי סימטריה רדיאליח, ובין בלתי־נכתים, בעלי סימטריה 
דו־צדדית. כאלה כן אלה נחלקים לטיפוסי משנה. 

האבק ן (ע״ע) בנוי זיר ומאבק. כרגיל, בנוי המאבק משתי 
לשכות שכל אחת מהן מכילה שני שקי אבקה. עמדת המאב¬ 
קים (פונים כלפי זז ח [ 0x11:01:50 ] או כלפי פנים [שצזסז""]) ותנועתם 
הן בעלות משמעות פונקציונלית. בד״כ נפתחים כל 2 שקי אבקה 
שכנים ע״י חריץ־אורך משותף. יש ם" שבחם נעשית פתיחת המא¬ 
בקים ע״י חריצי רוחב או נקבים. גרגירי האבקה נוצרים אחרי 
חלוקת הפחתה של תאים שבתוך השקים. גרגירי ההאבקה הבוגרים 
מכילים 2 גמטות (ע״ע הפריה). 

עלה־השחלה הטיפוסי דומה לעלה מקופל. התכונה. המציינת 
את מכוסי-הזרע היא סגירתו של עלה-השחלה מסביב לביציות. עלה- 
שחלה אחד או יותר יוצרים עלי, בו אפשר להבחין בצלקת, עמוד־עלי 
ושחלה. חלוקה זו היא בהתאם לתפקידם של חלקים אלה בתהליך 
ההפריה. 

בצמחים פרימיטיוויים מסוימים מסדרת הרב-פריניים אין עלי 
השחלה נסגרים בשלמות (לפחות לעת ההאבקה) ואינם מחולקים 
באופן ברור לצלקת, עמוד ושחלה. 

בצמחים העילאיים מוצאים שלבים שוגים בהתאחות עלי־השחלה 
ביצירת העלי. במשפחות שונות (ורדניים, נוריתיים) יש צמחים 
שבהם נסגר כל עלה־שחלה לחוד וכתוצאה מזאת — מספר העלייס 
כמספר עלי־השחלה ( 13 נ 1 ־ 031 סנ! 3 ). עפ״ר נוצר עלי אחד מהתאחות 
כל עלי־השחלה ( 13 נן:ו 103 !ץ 5 ). יש שההתאחות נוצרת באיזור השחלה 
ויש שהיא מקיפה גם את העמודים והצלקות. מספר עלי-השחלה 
ניכר לפי מספר הצלקות אם לא חל בהם איחוי מלא, או לפי מספר 
המגורות וסידור הביציות (פלאצנטאציה) בשחלה. לפי מיקומה 
ביחס למקום חיבורם של עלי-הפרח האחרים, מבחינים בין שחלה 
עילית (מעל למקום החיבור) לשחלה תחתית (מתחת למקום 
החיבור). השחלה התחתית עשויה להיווצר משקיעת המצעית (מש־ 




179 


סרח 


180 



ציור 2 . שח?ה ופלאצנטאציה: 1 —* — דרנות התאחות ע?י־וז׳ 2 ח?ד, וארכם. 
ביצירת העלי; 5 — 7 - טיפוסי־מחלה: 5 . מחלה עילית; 6 . בינונית; 7 . חתתיח; 
8 . תתר־אורר בביצית; 9 — 13 — פלאצנטאציה לצורותיה: 9 — 11 — פלאצנטאציה 
דופנית; 12 . פלאנטאציה זוויתית; 13 . פלאנטאציה מרכזית 

פחח הקקטוסיים), או ברוב המקרים מהתאחות החלקים התחתונים 
של עלי הפרח אל קירות השחלה. יש גם פ" בעלי שחלה 
בינונית. 

באיזור השחלה חלה התאחות עלי־השחלה בצורות שונות וב¬ 
התאם לכך ערוכות גם הביציות (פלאצנטאציה), היושבות בד׳יב 
בשולי העלים. בבעלי פלאצנטאציה זוויתית נסגר כל עלה-שחלה 
בפני עצמו ומספר המגורות הוא כמספר העלים, כתוצאה מהיעלמות 
המחיצות בין המגורות מתקבלת מגורה אחת גדולה ואילו הביציות 
נשארות על הציר המרכזי (פלאצנטאציה מרכזית). בבעלי פלאצנ- 
טאציה דופנית מתאחים עלי־השחלה בשוליהם. נוצרת מגורה אחת 
משותפת עם הביציות בהקף, במקומות המגע של עלי־השחלה. 

הביצית היא איבר מורכב הבנוי רקמות שונות. היא מכילה את 
שק העובר שבתוכו תא הביצה, שהיא הגמטה הנקבית. 

בם" רבים המואבקים באמצעות בע״ח מצויים צופנים: בלו¬ 
טות הבנויות רקמה מיוחדת המפרישה צוף. לצופנים צורת בליטות 
או שקעים בחלקים שונים של הם׳. יש צופנים חסרי צורה מיוחדת 
שניתן לזהותם רק בבדיקה אנטומית. נפוצים מאד צופנים דמויי 
דיסקוס בבסיס השחלה. מיקומו ותכונותיו של הצוף המופרש הם 
בעלי חשיבות רבה מאד למשיכת מאביקים ולהבטחת המגע של 
גופם עם הצלקת (ר׳ להלן). 

מתכונות הם׳: מספר העלים ברורים השונים, מספר המגורות 
בשחלה, הפלאצנטאציה ומבנה הביצית. הן קבועות ואינן מושפעות 
מהתנאים החיצוניים. אי-לזאת מהווים הם" וחלקיו סימנים טכסונומיים 


טובים והם משמשים בסים לחלוקת הצמחים העילאיים לקבוצות. 

בם" המואבקים באמצעות הרוח והמים, מתפזרים גרגירי האבקה 
ומועברים אל הצלקות באופן פאסיוד. ןזהאבקה מובטחת אצלם 
בזכות תכונות חלקים מסוימים — גרגירי האבקה, האבקנים והצלקות 
— ואילו לארגון הם׳ כולו נודעת חשיבות משנית. לעומת זאת 
בפי שמאביקים אותם בע״ח, הנוחתים ונכנסים במלוא גופם או 
בחלקם לתוך הם׳ פנימה, נודעת חשיבות ראשונית לטופוגרפיה של 
הם׳ השלם, המבטיחה את המגע של הגורם המאביק באיברים מוסרי 
האבקה ומקבלי האבקה. בם" משוכללים הגיע הארגץ הכללי של ד.פ׳, 
בשילוב עם התכונות האופטיות והכימיות, לדיוק מירבי והתקבלו 
מבנים ארכיטקטוניים מסובכים. יחד עם זאת יש לזכור כי גורמי 
הברירה הפועלים לארגון חלקי ד׳פ׳ ממשיכים לפעול גם לאחר 
הפתיחה. לשינויים בעמדת חלקים שונים במשך האנתזה (תקופת 
הפעילות של ד.פ׳ הפתוח) תפקיד קובע במנגנוני הרביה. כתוצאה 
מזאת ארגון ד,פ׳ הוא בהכרח דינמי ומשתנה וחלקי ד.פ׳ ערוכים לא 
רק במקום כי אם גם בזמן. השינויים החלים בפ ׳ בתקופה זו קשורים 
במנגנונים להסדרת ההאבקה, בכיוון האבקה עצמית או האבקה זרה 
(ע״ע האבקה). בד״כ האיברים מוסרי האבקה ומקבלי האבקה 
תופשים בם׳ בערך אותו מקום. להבטחת מעבר האבקה אל הצלקות. 
הוא הדיו לגבי פ" שבהם האבקנים והצלקות אינם מבשילים בבת 
אחת. 

הטופוגרפיה של הס׳ מתוארת בתכניות המבנה הכוללות דיא¬ 
גרמה׳ תבנית וסגנון: ( 1 ) הדיאגרמה, שהיא הטל חלקי הם׳ 
על מישור אפקי, נותנת את מספרם של עלי־הפ׳ וסידורם ביחס 
למצעית ולציר התפרחת. השימוש בדיאגרמה רב בטכסונומיה של 
צמחים אך אין היא מוסיפה הרבה מבחינת הבנת האקולוגיה של 
הרביה. ( 2 ) התבנית מתארת את פרופיל הפ ׳ , מודגש בה מיקומם 
של איברי ההאבקה ביחס למסלול הכניסה של המאביק אל הצוף. 
תבנית הם׳ קובעת איזה חלק של המאביק יבוא במגע עם האבקה 
וישמש להעברתה ממקום למקום. ( 3 ) הסגנון משקף את דרגת 
ההסתרה של הצוף בם׳. סגנון ד,פ׳ הוא הקובע אילו בע׳׳ח — 
מבחינת גודל הגוף ואורך החדק — מסוגלים ליהנות מן המזון 
ולגרום להאבקה. פ" בעלי תבנית מסוימת נחלקים לטיפוסי משגה על 
יסוד הסגנון. 

התפיסה כי הם׳ הוא מבנה ארכיטקטוני הבנוי לפי חוקים 
שנקבעו תוך הסתגלות לצרכי ההאבקה, וההבחנה בין תבניות טופו¬ 
גרפיות וסגנונות שונים, מאפשרות מיון פ" על יסוד מורפו־אקולוגי 
בהדגשת הקרבה הביולוגית והתעלמות מהקרבה הטכסונומית. פ" 
ממשפחות שונות עשויים להיות זהים מבחינת התבנית והסגנון 
(מרבנים וכובע הנזיר)* לעומת זאת — במשפחות מסוימות מוצאים 
מעברים מתבנית אחת למשנה, במקביל למעבר מן הסימטריה 
הדאדיאליח לדו־צדדית (השר פרחי לשון־הפר ושכרון; פרחי נורית, 
אקוילגיד. ודורבנית). 

מוצא הפ׳ וחלקיו. זהותו של ד.פ׳ כענף מקוצר נושא 
דורי עלים ניכרת בקלות. פ" מתפתחים מניצני ראש וניצני חיק, 
כענפים רגילים. בם" רבים מוצאים פרקים מוארכים בין דורי העלים. 
מצויות דרגות-מעבר בין 
עלי-כותרת לאבקנים• ב¬ 
ם" לא תקינים של דור־ 
בנית התפתחו עלי־השח- 
לה בצורת עלים שטוחים 
ובשוליהם ביציות מגוו¬ 
נות. תמונה שלמה יותר 
ומדויקת על מוצאו של 
הם׳ מתקבלת מתוך הש¬ 
וואתו לאצטרובלים של 



;גיור 3 . ריאנרטות של פרח 
טיטיז — צטח דו־פסיגי; 
ט׳צסא? — צטח חר־פסיגי 





181 


פרח 


182 


השרכים (ע״ע) ושל חשופי הזרע (ע״ע). הס׳ מהווה את שיאה של 
מערכת התפתחותית ארוכה שעיקרה הסתגלות הצמחים לחיי יבשה 
בדרן* של צמצום החלקים הרגישים ליובש במחזור החיים של 
הצמח וכליאתם בתין* איברים אחרים, המבודדים אותם ומגינים 
עליהם, מבחינת המוצא אץ הבדל בין ד.פ׳ לאצטרובל של חשופי־ 
הזרע, 

מקובל שהתפתחות הם׳ מן האצטרובל קשורה במעבר מההאבקה 
בעזרת הרוח, הקיימת בחשופי־הזרע, להאבקה בעזרת בע״ח. בהת¬ 
אמה להאבקה ע״י מאביקים פרימיטיוויים (בעיקר חיפושיות), חלו 
שינויים בולטים במבנה האצטרובל: ( 1 ) התפתחות העטיף, כאמצעי 
משיכה לחרקים (עלי הגביע התפתחו מעלים תחתוניים! עלי- 
הכותרת הם עפ״ר מיקרוספודופילים שאבת עם שקי האבקה שלהם). 
( 2 ) סגירת המגאספוראנגיות (הביציות) ע״י המגאספורופילים (עלי־ 
השחלה) ויצירת העלי להגנת הביציות בפני הלסתות המכרסמות 
של המאביקים הפרימיסיוויים. ( 3 ) מעבר לדו־מיניות (התפתחות 
מיקרו־ ומגאספודופילים באותו ם׳). אמצעי המשיכה המקורי של 
החיפושיות אל הם׳ היו גרגירי האבקה, העשירים בחמרים מזינים. 
להבטחת העברתם של גרגירי־האבקה אל העלי מן ההכרח היה 
שיימצאו איברי הזכר והנקבה בשכנות, על אותו הציר. ריכוזם של 
צופנים בתוך הם׳ לשימוש בצוף כפתיון למשיכת מאביקים חל 
בשלבים מאותרים יותר של האוולוציה, ורק משחדלה האבקה לשמש 
פתיץ יחיד והכרחי והצוף מילא את מקומה — נוצרה האפשרות 
להפרדת המינים בם׳ המואבק בעזרת בע״ח. 

בם" פרימיטיוויים, כפי שמוצאים בצמחים מסדרת הרב־פריגיים 
( 6 ג 10 קזג 0 ץ 01 ק) וקרוביהם, יש עוד תכונות שונות, המזכירות את 
מבנה האצטרובל, בעיקר מבחינת ריבוי האיברים בם׳, חוסר 
קביעות במספרם וסידור עלי הם׳ בסליל מסביב לציר. ככל שהש- 
תכללו הם", הצטמצם ונקבע מספר האיברים וחל מעבר מן הסידור 
הסלילי לסידור הדורי. כתוצאה מארגון טוב יותר של עלי העטיף, 
התאחות העלים אחד למשנהו ומעבר מן הסידור הרדיאלי לדו־צדדי 
(זיגומורפי) השתכלל מבנה הם׳! ביקורי המאביקים געשו מדויקים 
הרבה יותר ונתאפשר חסכון רב בכמות האבקה הדרושה להאבקה 
ובמספר עלי־השחלה והביציות, מבלי להפחית מן הסיכוי להפריה 
וליצירת זרעים. 

במקביל לשכלול ההאבקה בעזרת בע״ח בפ" שונים תל מעבר 
במשפחות שונות בכיוון הנגדי, להאבקה בעזרת הרוח. התפתחות זו 
היתה מלווה צמצום העטיף והפחתת מספר החלקים בס/ כפי שמוצ¬ 
אים בדגניים וקרוביהם ובהרבה צמחים אחרים. 

כמבנה הס׳ כן גם סידורו על צירי הצמחים שונה ומגוון מאוד. 

יש צמחים בעלי ם" בודדים, גדולים במיוחד (כגון בצבעוני). לעומת 
זאת ערוכים הס״ ברוב הצמחים בקבוצות פחות או יותר גדולות — 
ב ת ם ר ח ו ת. ציפוף פ" רבים על התפרחת מעלה את כושר משיכתם 
לגבי סאביקים (במואבקי בע״ח) ומגדיל את כמות האבקה והסיכוי 
להאבקה במואבקי רוח, במקרים קיצוניים, בעיקר במשפחות הסוכ- 
כיים והמורכבים, דומה התפרחת הצפופה בצורתה החיצונית לס׳ 
אחד, ומבחינת האקולוגיה של ההאבקה היא פועלת כיחידה אחת. 
מבחינים בין שני טיפוסים יסודיים של תפרחות, ע״פ אופן צמיחתן 
והסתעפותן: בתפרחת מסתיימת — הציר הראשי והצירים המס¬ 
תעפים ממנה הם בעלי גידול מוגבל ומסתיימים בם׳! המשך הגידול 
נעשה באמצעות צירים מדרגות נמוכות יותר ויותר. לעומת זאת 
בתפרחת לא־מסתיימת ממשיך הציר הראשי להתארך. התפרחות 
הלא־מסתיימות נחלקות לטיפוסי משנה ע״פ האורך היחסי של 
הצירים השונים: 

1 . שיבולת — הס״ יושבים, ללא עקצים, לאורך הציר הראשי < 

2 . אשכול — הם״ נישאים על עקצים לאורך הציר הראשי: 

3 . מכבד — הס״ נישאים על צירים מסועפים מדרגות שונות! 


4 . סוכך— הס" נישאים על 
עקצים ארוכים היושבים ב¬ 
צפיפות על ציר ראשי מקו¬ 
צר! 

5 . קרקפת — הם" יושבים 
בצפיפות על הציר הראשי, 
שהתרחב לצורת מצעית. 

על האנטומיה של הם׳: 
ע״ע צמח, אנטומיה. 

מימי קדם היה הס׳ סמל 
של יופי בתרבות האנו¬ 
שית. חבצלת השרץ ושוש¬ 
נת העמקים (שה״ש ב, א) 
מסמלות ב מ ק ר א את ;פיה 
ונעוריה של האהובה. "די- 
מדיי פ" ליופי ולנעורים מצד 
יים בשירה היוונית מ¬ 
תחילתה (הומרוס, ספסו 
[ע״ע]) ובעקבותיה בכל ה¬ 
שירה האירופית. בעיני ה¬ 
קדמונים גם השירים היו 
כם" ומהמונח "אוסף פרחים" 



ציור 4 . הטרחות: 1 . אשכו?; 2 . אשכול־ 
סוכר: 3 . שיבולת; 4 . קרקפת; 5 . םכנד: 
6 . תפרחת ספתייסת דו־ברית 


(יוו׳ /\ 10 ץ 6 ג 90 ׳״ 3 !; לאט׳ 
וזז 1 ו 8 1 :ז 1 ״ 10 )) נגזר שמן של 


האנתולוגיות למיניהן. הרומאים עבדו את פלורה (. 10:3 ?), אלת 
הפרחים, בחגיגות מיוחדות ( 101-3113 ? ! 28.4 — 3.5 ) ושמה הפך לסמל 
עולם־הצומח כולו במקום מסרם או בתקופה מסוימת(פלורה ופאונד!}. 
פסטיוולים של פ" נהוגים עד היש בארצות שונות (הסלוריאדה 
בהולנד, קרנוול הפרחים האביבי בנים). גידול ס", קישוט הבתים בם" 
ומשלוחי ם" כביטוי לאהדה ולאהבה מלווים את האדם בכל הדורות. 
ר׳ לוח צבעוני בכרך זה. — צמח נד — ע״ע צמח ושם גם ביבל׳. 


י. גל. 


שזירת ם״ () 1611 זז? 2 ת 3 זז 3 ■ 01 ״רס £1 ): הצבת ם" באגרטל לשם 
קישש. מאז ומתמיד שימשו הם" להבעת שמתה וצער גם יחד. 
במצרים העתיקה נהגו לשזור סרחי לוטוס בלבלובם וניצנים, 
באגרטלים, בתשורות למתים. ברומא העתיקה נהגו לפזר ורדים 
באולמי הקבלה לכבוד אורחים ולכבוד אנשי-צבא בשובם כמנצחים. 
לא ידוע על שימוש בם" ביה״ב הקדומים, רק מתקופה מאוחרת יותר 
יש ידיעות על קישוט מקומות ציבוריים — כנסיות וארמונות — 
בם" לרגל אירועים חגיגיים. 

נזיר סיני שזר לראשונה ס" כמנחה לפני פסל בודהא, ומכך 
התפתחה אמנות שזירת הם״. במאה ה 17 הביא שגריר י פ ן בסין 
אמנות זו לארצו מיסד את ביה״ם הראשץ לאמנות השזידה. מראשית 
המאה ה 20 רווחת שזירת הס" באירופה, תחילה בבתי אמידים 
בלבד, ולאחר מלה״ע 11 התפשטה והפכה לעיסוק עממי. בשנים 
האחרונות, עם עליית רמת־החיים, התפתחות גידול־הם" וקיומן של 
תערוכות פ" בחיפה, חולון ורמת־גן, חדרה אמנות השדרה גם 
לישראל. 

סגנונות השדרה הם: ( 1 ) הסגנץ היפני, או איקבגה, 

הוא ביטוי אמנותי לאהבת הם" של היפנים. מקורו, כאמור, בחחש 
הדת, ולכן נשזרו הס" לפי כללים קבועים וניתנה משמעות למקומו 
של כל ם׳ וענף. כל צמח הוא סמל קבוע. ( 2 ) הסגנון המסרתי 
מבוסס על השימוש במספר רב של ם" שאותם שוזרים באגרטל 
גדול, מבנה השזר הוא סימטרי מכל צדדיו ולכן מתאים להצבה 
על שולחן להנאת המסובים סביבו. ממדי השזר מותאמים למקש 




183 


פרח — פרטו, דוד 


184 


הצבתו. ( 3 ) הסגנון 
המודרני מושתת 
על הסגנון היפני ללא 
משמעויותיו הסמליות. 

הוא הנפח ביותר בה¬ 
יותו מתאים לאורח- 
החיים של ימינו: קוויו 
פשוטים וברורים ומס¬ 
פר הם' והענפים בש־ 

זר מצומצם. ההדגשה 
היא על קו־ההקף ש¬ 
הוא אסימטרי באפיו. 

קדההקף מעוצב בעזרת ענפים או גבעולים אחדים בעלי פיתוח 
מעניין, שעליהם מוסיפים פ" ועלים להדגשת הקו ולהשלמת התמונה 
בצורה ובצבע. ניתן לעצב את שלד השזר באמצעות צמחים יבשים. 
קליפת עץ, שורש, תרמילי-זרעים ועוד, העשויים להוסיף לתמונה — 
עניין, יופי וגם אופי. מבנה השזר עשוי גם להביע רגש או מחשבה 
מסוימים או לרמוז על מראה-נוף. 

מבחר האגרטלים הוא מגוון ביותר בחומר, בצורה ובצבע. 
באגרטל משקיעים רשת, כדי לאפשר הצבת הגבעולים בכיוון 
הרצוי. באגרטל שטוח משתמשים לצורך זה בדוקדן או בספוג 
מיוחד. 

ככל אמנות מתבססת גם אמנות שזירת ד.פ״ על מספר עקרונות: 

( 1 ) הדגם — הצורה (עגול, אליפסי, מאונך, מופשט) או התכנית 
הכללית של שזירת הם״, שאותה בוחרים מראש. ( 2 ) ק נ ה - ה מ י¬ 
דה — היחס הנכון בין המרכיבים השונים: בית הקיבול (גדלו, 
צבעו והמרקם שלו), חומר הצמחים והמקום שבו יוצב השזר. 
( 3 ) ש י ו ו י ־ ה מ ש ק ל הוא אופטי בלבד, הן באשר ליחס בין הגב¬ 
הים השונים, הן באשר למספר הצמחים והן באשר לצבעים. ( 4 ) 
חזרה והדגשה. כדי להדגיש צורה או דגם חוזרים על הקו 
בעזרת ענף נוסף קצר יותר. ( 5 ) ריתמוס. הכוונה היא לעורר 
בלב הצופה הרגשה של זרימה, הפותחת בשוליים ומגיעה לרגיעה 
בנקודודהמוקד. ( 6 ) נקוד ח־ ה מ וקד היא לב היצירה, מרכז 
הכובד האופטי שלה.( 7 ) ה ר מ ו נ י ה ו א ח ד ו ת הן המטרה הסופית 
של אמנות השזירה. משיגים אותן בהתאמת כל הגורמים, ואף תוך 
כדי יצירת ניגודים בצורה, מרקם וצבע. 

< ־ב€תזמו 11 >ט 5 ; 1965 , 311££171£111 זז. 4 *מ׳&ס/ 7 / / 0 ^ 7/1 , 010 ן׳ת 1 ו 1$1 .' 1 

אר. ש ו. 

(אבן) פךחון, #לכ?ה (פעל במאה ה 12 ), לכסיקוגרף יהודי 
י ספרדי. תלמידם של ריה״ל וראב״ע. פ׳ היגר לסלרגו שב¬ 
איטליה ושם השלים ( 1160 ) את מילון המקרא שלו, "מחברת הערוך" 
(י״ל בידי ם. ג. שטרן [ 1844 ]), שם המזכיר את סילוניהם של מנחם 
(ע״ע) אבן סרוק ונתן (ע״ע) בן יחיאל. הספר מקיף את הלכסי- 
קוגרפיה העברי של יה״ב לאחר אבן ג׳נאח(ע״ע), והוא, כדברי פ׳ 
בהקדמתו׳ תמצית ספר השרשים שלו. פ׳ גם מודיע כי שאב מספרי 
אבן ג׳נאח וי. חיוג׳ (ע״ע). ב 1170 טען יהודה אבן תבון (ע״ע) 
שאיו זה אלא פלגיאט של מילון אבן ג׳נאח, אך טענה זו אינה 
צודקת, שכן מקובל היה ביה״ב יחס ליברלי לגבי השימוש בספרי 
אחרים, ומה גם שספרו של פ׳ מכיל חומר מקורי, בין היתר חומד 
בעל עניין היסטורי־ספרותי והלכתי רב, וכן פירושים מקוריים 
לקטעים מקראיים. המבוא כולל תמצית הדקדוק המקראי, ודיון קצר 
על הפרוסודיה העברית של יה״ב. בנספח, המוקדש לסגנון ולתחביר, 
הולך ם׳ בעקבות "ספר הרקמה" לאבןג׳נאח. עיקר חשיבתו של פ׳ 
בכך, שבהיות ספרו כתוב עברית הביא ליהודים שישבו בעולם 
הנוצרי את השגי הבלשנות העברית שהושפעה מהבלשנים הערביים 


בספרד. זו גם מטרתו המוצהרת של פ/ ובכך הלך בעקבות מורו 
ראב״ע. הספר זכה לפופולריות רבה בזכות בהירותו, רהיטותו 
וסגנונו המלוטש. 

פךד 1 י, משפחת חלפנים ואישי-ציבור יהודים מדמשק במאות ה 19-18 . 

ממחצית המאה ה 18 שימשו בני המשפחה בתפקיד גזבר־ 

החצר (צראף) בוויליאת (נפת) דמשק. ראשון להם היד, שאול 
(שחאדה), שניצל את מעמדו לסייע לנוצרים וליהודים. בניו — 
חיים, רפאל ויוסף, ירשו את מעמד אביהם. בעקבות הכיבוש המצרי 
ניטלו מהמשפחה, ב 1834 , כל תפקידיה. חזרת השלטון העות׳מאגי 
לסוריה הביאה שוב לעלייתה הזמנית, אך המשפחה לא חזרה לעצ¬ 
מתה הכלכלית. 

משפחת פ׳ הקימה מפעלי צדקה שונים עבור היישוב בא״י 
ומילאה תפקיד חשוב בקשר שבינו לבין יהודי קושטא. באשר 
לתפקידם בתיווך בין הקהילות היהודיות לביו השלטונות אין 
ידיעה ברורה, להוציא עדות מעורפלת על עזרתם לפטור את יהודי 
צפת ממסים. 

חיים, בן שאול ( 1760 , דמשק — 1820 , עכו) שימש בתחילת 
דרכו כבנקאי של מושל דמשק. עם עלייתו לשלטון של אחמד ג׳זאר 
(ע״ע) פאשא נתמנה ם׳ ליועצו הכספי והיה לדמות החשובה בפקי¬ 
דות הוויליאה שמרכזה היה בעכו. הוא מילא תפקיד מכריע בארגון 
הגנת עכו ספני נפוליון ב 1799 . ס׳ המשיך בתפקידו גם תחת סלימאן 
פחה, שלעלייתו סייע, וניתנה לו יד חפשית בענייני 'כספים 
ומינהל. בתקופה זו התבסס היטב מעמד המשפחה כולה, בעיקר 
לאחר מינויו של סלימאן למושל דמשק ( 1810 ). פ׳ סייע לעלייתו 
של עבדאללה כיורשו של סלימאן ( 1818 ), ובראשית שלטונו היד, 
פ׳ השליט למעשה בוויליאה. מעמדו נפגע מחתידות יריביו. ב 1820 
סר חנו והוצא להורג. 

יצחק ( 1782 , ירושלים — 1853 , שם), רב, מוכיח ושד״ר. 
היה תלמידו של הרב יום־טוב אלגזי(ע״ע). לאחר שהוסמך על-ידיו 
פעל כל ימיו כדרשן ומוכיח בע״ם ובכתב. ספריו הרבים נתחבבו 
על הקוראים ונדפסו פעמים אחדות! מהם: "זכות הרבים" (קושטא, 
תקפ״ט), "שבט מישור" (בילגוראדז, תקצ״ח), "מתוק לנפש" (לי- 
דורנו, תר״ח), "טוב ירושלם" (ירושלים, תר״ג) הדן בענייני שליחות 
א״י. הוא נכתב לצורך הגנה על מוסד השליחות ואוצר בתוכו ידיעות 
רבות על החיים הכלכליים, החברתיים והדתיים בירושלים בימיו. 
פ׳ יצא שלוש פעמים בשליחות א״י לקהילות חו״ל: בשנים 1828/30 
וב 1837 בשליחות ירושלים לתורכיה, וב 1840/41 בשליחות חברון 
לאיטליה, שבה גם הדפיס אחדים מספריו. 

מ. ד. גאון, יהודי המזרח בא״י. א/ 218 ! ב׳ 571/3 , תרפ״ח—תרצ״ח! 

א. ל. סרופקין - א. ריבלין, תולדות חכמי ירושלים, ג/ 287/8 , תרפ״ס! 

א. יערי, זכרונות א״י, א׳, 100 — 103 , תש״ז 1 הנ״ל, שלוחי א״י, 693 , 

716/8 , תשי״א! י. בן־צבי. א״י ויישובה בימי השלטון העותמאני 

(ממתח בערכו), תשכ״ז 8 . 

מ. 

פרטו, דוד ( 1882 , ליו 1 רנ( — 1951 , רומא), רב ועסקן ציוני. 

פ׳ למד בביהמ״ד לרבנים בליוו׳רנו (ע״ע בתי מדרש 
לרבנים, עמ ׳ 986 ). ב 1901 עבר לפירנצה, שם פעל למען הפלשים 
(ע״ע). ב 1927 — 1936 היה רב באלכסנדריה וב 1936 — 1938 " היה 
רב ראשי ברומא. ב 1939 עלה לא״י וניהל את משרד הרבנות 
הראשית בתל-אביב, וב 1945 שב למשרתו הקודמת ברומא. פ׳ פעל 
בהנהלת הקרן הקיימת וקרן־ד,יסוד באיטליה. פרסם שני אספי זכרונות 
ודרשות באיטלקית: 0 ;)בם 1 נ 1 ל 113 11 > !חת 3 3116 >ת■! 0 ("חמש שנות 
רבנות״), 1933 1 ו 3 דוז 0 ) 1 11 > 3 ז 11 ז 11 בתס 0 16113 > 10 מ 83 ז 6 כן 031 ("מן 
הדוכן של קהילת רומא״), 1950 . 

הרב ד. ם׳, ת״ש. 



שזירת פרחים: שזר בסגנח טודר;י; 
מוקד חשוד טחוץ 5 טרכזו 




ברקן סורי" 

1302 זץ 5 2515 ( 01 ) 0 ?£ 


זהבית י 

.ק 5 02 ^ 03 


תלתן הסוך* 

1 ז 111 ז 103 קט 8 שז וזז 11 ! 01 ) 1 זיד 



שעונית תכולה 

11163 ) 000 1013 ) 3551 ? 


היביסקוס סיני 

1053-51060515 1111150115 ? 


בוהיניה מגוונת 

16£3 ) 3 ׳\ 8311111013 





חסמית זיסגית* 

5£053 10 £ 3 \/ 





חרצית גדולה 

1111111 [03X111111171 ז 1116 ח 52 ץז 011 


פעמונית זיסנית• 

1£052 ־ 1 ) 5 11111 ־. 3 ( 111 ־. 02 


פרחים. המסומנים בכוכב — פרחי־בר. 


(צילם — ד״ר דוד דרום) 


האנציקלופדיה העברית (כרד כה) 














185 


פרטו, וילפרדו — פרטוריה 


186 


פרטו, וילפךדו — 0 ״ז 3 ? 10 >€ז 11£ ז \ — ( 1843 — 1923 ), כלכלן 
וסוציולוג איסלקי. פ׳ נולד בפאריס ונתחנך במכון הפיל , ־ 

טכני של טורינו. לאחר ששירת כמנהל מסה״ב ברומא וכמפקח 
למכרות ברזל באיזור פירנצה, נעשה פרופסור לכלכלה מדינית 
בלוזאן (שורץ, 1893 ). הוא היה הראשון שהניח את היסודות 
המתודולוגיים למדע הכלכלה, והעמידו כמדע העומד בזכות עצמו; 
הוא הדגיש שהכלכלה היא חלק בלתי נפרד מהמערכת החברתית 
הכוללת; פיתח פונקציות מדד ( 5 ח 110 ש ״ג £1 ^)"!) וביסס את 
התאוריה של הביקוש (ע״ע שוק), תוך שימוש בתאוריות של 
יעילות וב״עקומות אדישות״ (^.יזעס €:> 1 ) 1££6/6 נ> 1 ) 1 ); הוא הניח את 
היסודות ופיתח את התאוריה של ״יעילות מירבית״ ( 013x10111111 
ץ:) 1611 :>; 6££ ) והוכיח שהיא קבועה בתנאי משק נתונים ומכאן — 
שהגדלת יעילותו של פרט אחד מחייבת לגרוע מיעילותו של פרט 
או פרטים אחרים במשק. בעקבות פיתוח תאוריות הביקוש והיעילות 
המירבית פיתח גם את התאוריה בדבר חלוקה אופטימלית של המש¬ 
אבים במשק. הוא ניסח את החוק (הקרוי על שמו) בדבר התפלגות 

ההכנסות במשק: — = א (זא 1 =ר,משתנה של מספר בעלי הד>כ־ 

X'' 

נסות; \!=קבוע סגולי למדינה! ס =קבוע סגולי למדינה [מתוך 
בדיקות אמפיריות הוא נע בין 11 ל 2 ] שאינו משתנה כמעט לאורך 
זמן; והמשתנה של ההכנסה שמעל לערך מינימום 11 1 ל=״קו 
העוני"]). מכאן מובן שהתפלגות ההכנסות במדינה הוא מדד 
שנקבע ע״ם תנאים סגוליים של המדינה 4 ו 0 וע״י ההכנסה 
עצמה ^ 

בסוציולוגיה ראה פ׳ מדע העוסק במערכת משתנים בהם הכלכלה 
איננה מטפלת! הסוציולוגיה עוסקת בפיתוח דגם של מערכת חברתית 
בעלת שיווי־משקל פנימי — דגם הלקוח מתורת המכניקה האנליטית. 
בפעולה זו ניחן להבחין, לדעתו של פ/ בשתי קטיגוריות מרכזיות: 
הפעולה הלוגית וזו שאינה לוגית. לאחרונה הקדיש את רוב עניינו 
והציע להבחין בין פעולות שמקורן בצרכים ודחפים של האורגניזם 
לביו פעולות שמקורן בנורמות ומוסכמות תרבותיות. ם׳ סבר שחלק 
מהפעולות הבלתי־לוגיות קשור ב״תאוריות" (אמונות) שאינן ניתנות 
לבדיקה אמפירית והמדגישות אלמנטים תרבותיים, סמליים ואפס- 
פרסיוויים. לדעתו, יש קשר מובהק ביו תאוריות אלה לבין "משקעים" 
או "שיירים" ( 65 ס 1 .> 651 ז), תכונות פסיכולוגיות, כגון הכושר להס¬ 
תגלות מהירה לצרכים חברתיים ומצבים שונים, גמישות וערמומיות 
במגעים עם אנשים שונים וכיו״ב. לעומתן, התאוריות הפסודו־ 
מדעיות מזינות את מערכת הטיעונים והרציוגליזציות של הפעולות 
האנושיות. הבחנות מושגיות אלו יושמו ע״י פ׳ גם בכתביו הדנים 
בתופעות חברתיות קונקרטיות, כגון התופעה של אליטות חברתיות 
(ע״ע עלית). השפעתו האינטלקטואלית של פ' בתקופת חייו היתד, 
מצומצמת לאיטליה ולצרפת. רק זמן רב לאחר מותו החלו להכיר 
בתרומותיו הסגוליות למדעי־החברה. אחת הסיבות להעדר ההכרה בו 
היתד, העובדה שהיה מתנגד חריף לזרמים הסוציאליסטיים ואך זוהה 
כאוהד השלטון הפאשיסטי שהתבסס באיטליה ערב מותו. ספרו הסו¬ 
ציולוגי החשוב ביותר הוא 80001316 0115001010813 0 ) 3 )) 2 /־ד("מסכת 
הסוציולוגיה הכללית״), 1916 . 

עם חיבוריו המפורסמים נמנים: 11€ !> 01111 ק €00000110 ' 1 > 0011/5 
(״קורס בכלכלה מדינית״), 1896/97 ! 50013115165 1€5 ס 875£0 1x5 
("השיטות הסוציאליסטיות"), 1965 3 . 

.ס . 0 ; 1928 , 7/1707177 111 ) 1 ^ 5071010 ץ 17 ו 7 ס<ן 1 <ז 117 זס 0 , 50101110 
£ ; 1934 10 111711011 ) 10170 11 {/ ,./( , 001115 .? . 0 — 11001305 

)ס . 807 6 !רד) , 1.017 .*/ 7 </' 7 , 0110500 ( . 0 . 19 ; 1936 , 11 בת £ 6 / 80 

! 0 ) 07 מ< 7 , 01 ) 30 ( $011001 .( ; 1937 ,( £00000110 8(3(151105, X^X 

,(./י. 5 111300 ) ! 1 !ץ 41101 £7011011117 / 0 ץ 07 ! 7115 ,. 13 ; 1951 , £000001/5/5 
. 1967 , 11 , 7 ו 1 /) 07/010£1 ! 711177 <} 1 ) 1 117 ! 7 !} £10 £05 , 53/00 . 8 ; 1954 

מ. ליס. - י. מא. 


טרטוליבי״, וסקו — 1 מ 21011 זי 1 נ 2$0 ז\ — (נר 1913 ), מספר 
איטלקי. ם' היה שנים רבות פועל־דחק. את דרכו בספרות 
התחיל בכתיבת פרוזה פיוטית, ונטייתו למקצבים פיוטיים בפרוזה 
היתד, לו לעתים לרועץ בחיבור הרומנים שלו. אחר נסיונו הסיפורי 
הראשון, £3883221111 ^ ׳ 6 ) 0 3 !^ (״דחוב החנויות״), 1941 . בו עשה 
את עיר־מולדתו, פירנצה, לנושא מרכזי לתיאורו, פרסם בשנים 
1943 — 1947 סדרת רומנים, מהם זכו להצלחה גדולה ביותר 1302 ) 0/0 
£21111113/6 (״סיפורה של משפחה״), 1947 , וכן 1 ז 6 ע 0 ק 11 ) 0/0:120116 
; 3013111 (״סיפורם של נאהבים עניים״), 1947 , המתאר את הדיכוי 
הפאשיסטי ואת פעילות המחתרת. בסגנון ראליסטי מהול בנימות 
פיוטיות — בעקבות ג׳. ורגה (ע״ע) — העלה פ׳ זכרונות אוטוביוג¬ 
רפיים שמוזגו בחייהם, בדמויותיהם ובחוויותיהם של שוכני הרבעים 
הדלים בפירנצה. אחרי תקופת-התלבטויות בכתיבתו החל לשוב אל 
מקורות השראתו הראשוניים וחיבר את הרומן המושלם שביצירתו, 
6110 ) 516 ? (עבר׳: ״מטלו״, תשכ״ד), 1955 , על מעמד הפועלים שהת¬ 
עורר לתודעה הפוליטית (רומן זה הוא חלק ראשון בטרילוגיה 
2113113 ) 1 0/13 ) 5 11/13 [״היסטוריה איטלקית״]; חלק שני הופיע 
ב 1962 ). — פ׳ חיבר גם סיפורים קצרים ושירים. 

-ת 1105£ .? ; 1964 ,. 1 .¥ , 0 1331x11 §.ת 0 ,£ ; 1958 .¥ , 11053 ז 50 ^ 

. 1962 , 01131 ! 01 ^ 1 500101 11 / 0 001/01017710711 7/10 ,. 1 .¥ , 1 ומז £3 

פרטור (/ 0 ) 1/26 !, מלשון 6 /! 36 /? — להוביל), אתת המשרות 
הגבוהות ברפובליקה הרומית. בראשית ימי הרפובליקה 
היו כנראה שני הם" הפקידים הראשיים, אולי משום שיצאו בראש 
הצבא (ומכאן שמם). ברם, מהמאה ה 4 לפטר,"נ ואילך נקראו שני 
הפקידים הראשיים "קונסולים". משדה נפרדת של ם׳ הונהגה, לפי 
המסורת, ב 366 לפסה״נ, ולה ניתנה סמכות השיפוט בין אזרחים 
רומיים ( 115 ת 2 נ 1 /! 1 .ק)! ב 242 נוסף ם׳ שני לשיפוט בין אזרחים 
לשאינם אזרחים ( 6/68/111115 ? .?). עם התפשטות רומא נוספו עוד 
פ״: 2 ב 227 למשול בסיציליה ובטרדיניה־קורסיקה, ו 2 ב 197 לניהול 
הפרובינקיות שבספרד. טולה (ע״ע) השלים את מספר הפ ׳ ׳ ל 8 . 

הם , נבחר לשנה אחת באסיפת הקנטוריות מקרב אלו שהיו 
אדילים (ע״ע) או קוסטודים ומלאו להם לפחות 32 שנה. מקומו 
בסולם המשרות היה השני אחרי הקונסולים, והיה כפוף רק להם 
ולווטו של הטריבונים. הם׳ היה מוסמך לכנס את הסנאט ואת אסיפת 
הקנטוריות. בשדה פיקד בד״כ על לגיון אחה אך יש שהוענקה לו 
סמכות פרוקונסולרית, כפי שאירע למשל בספרה ואז פיקד על 
מערכה שלמה. רוב הפרובינקיות נועדו לממשל ע״י פ"! מפאת 
המחסור בם״ הוארכה, לעתים, סמכותם בשנה — נוהג שהביא 
לביסוס שלטונם האישי בפרובינקיות, 

עיקר סמכות ד,פ׳ היה בתחום השיפוט: הכנת תביעות משפטיות, 
ניהול ישיבות ביהמ״ש, הנחיות לפירוש חוקים, פרסום צו שנתי 
( 01 ט 11 ) 6 ?/ 6 ? ך 1 ז 11 ) 16 !> 6 ), האצלת חסות משפטית, כגון אפיטרופסות, 
מטעם המדינה, ועוד. בתקופת הקיסרות, בה התגבש המשפט הרומי, 
ירד ערכו של ד,פ׳ והיה למשרת כבוד בלבה 

זס 3141 ת 17-000 1/10 / 0 ?' $1(1, 1116 061 £11% 5 0*1(1 111X107 ךו 13511£1 .? .^\ 

. 0 ; 1950 . 8 27 10 1 * 07-1117 ^ 1771 ה 10 -{ 7-0010 ק 0 ז 1 1/10 1 >ח 0 

. 1954 ,( 1605 — 1581 , 2 ^{ XX ,£* ״?) 

פרטוךיה ( 0 /13 ) 6 /?), בירת הפרובינציה טרגסול (ע״ע) והבירה 
של הרפובליקה של אפריקה הדרומית. 561,700 תוש׳ 

( 1970 ), 52% מהם לבנים, 44% אפריקנים והשאר הודים וצבעונים. 
פ׳ שוכנת בסלט הגבוה בגובה 1,400 מ/ כ 50 ק״מ מצפון ליוהנס¬ 
בורג, על מסה״ב והכביש המחברים את המדינה עם רויזיה. 

פ׳ היא מקום מושבם של נשיא הרפובליקה, הממשלה והנציגים 
הדיפלומטיים. אולם בעת כינוס הפרלמנט, שמושבו בקיפטאון, הם 
עוברים לשם. בצד המוסדות המינהליים מצדות בעיר תעשיות 
שונות, שבמרכזן מפעל הברזל והפלדה החשוב, במערב העיר, ומם- 



187 


פרטוריה — פרטיזנים 


188 



פרטוריה: טראה ם! האוויר. על הו הריזיע נראית ט*נת הוברח 5 ת 5 חו' 0 הבורים 
(חברת התיירות הררום־אפריקנית) 

עלים לייצור מזון, טבק, כימיקלים, קרמיקה ועוד. בם׳ מכללות 
ללימודים גבוהים ושתי אוניברסיטאות: האוניברסיטה של פ׳ (נוס׳ 
1908 , 13,420 תלמידים ב 1972/3 ), ששפת הלימודים בה היא אפרי- 
קנם; והאוניברסיטה של אפריקה הדרומית (נום׳ 1873 , 29,150 
תלמידים) שבה מתנהלים הלימודים, בעיקר בהתכתבות, באפריקנס 
ובאנגלית. בם׳ מוזיאונים לאמנות, מדע, תעשיה והיסטוריה. על אחת 
הגבעות העוטרות את פ׳ ניצבת מצבת זכרון גדולה לחלוצים הבורים 
ובה שחזור אמנותי מפואר של קרבות החלוצים נגד הילידים. העיר 
נקראת ע״ש א. פרטו׳ריוס (ע״ע) אביו של מייסדה ב 1855 . 

יהודים ראשונים שהתיישבו בם׳, סמוד לייסודה, היו פקידים 
שהובאו מהולנד מסעם השלטון. היהודי מ. דה וריס נתמנה ב 1868 
לתובע המדינה, למרות ההגבלות על שאינם פרוטסטנטים. ב 1871 
נבחר לחבר אסיפת המחוקקים. ביהכ״ג הראשון הוקם ב 1871 ואסיפה 
קהילתית ראשונה כונסה ב 1890 . המועצה הציונית והמועצה הקהי¬ 
לתית מתאמת בין פעולות הגופים השונים בקהילה. ב 1969 היו בס׳ 
3,550 יהודים. 

. 1955 1 ( 1 * 501 וזו : 10 ?[ ■}!/־ 7 ,(. 035 ) 11012 ., 1 - 1 ) 0 ־ 831 . 0 

פרטוריוס ( 1118 ־ 0101 !?), שמם של שניים ממנהיגי הבורים בדרום- 
'אפריקה, אב ובנו(ע״ע אפריקה הדרומית, ברית- עמ ׳ 391 ): 

1 ) אנדריס וילהלמום יעקיבום פ׳ (' ¥111101 ^ 10$ ־ 40111 . 

.? 8 נ 1 < 3001 ; ״״מ; 1798 — 1835 ), מראשי "המסע הגדול" ( 010 ז 0 
> 01 !־ד) של הבורים מארץ־הכף שבשלטון בריטי לעבר צפון, התיישב 
בחבל נאטאל, הביס את צבא הזולו (ע״ע) בראשות דינגאן שתקף 
אח הבורים בקרב בלאד דיוור (! 0 ־\ 81 810001 ) ב 1838 ובקרב מגו׳נו 
ב 1840 . משסיפחו הבריטים את נאטאל ( 1843 ) נדד ס׳ שוב צפונה 
והתיישב בחבל טראנסוואל ( 1847 ). לחם בעקשנות בבריטים, שהצרו 
את צעדי הבורים באיזור גהר אורנז׳ ( 20 ם 3 !ס). ב 1852 השיג את 
אישור הבריטים לעצמאות טדאנסוואל, ובזכות מאמציו נעשתה ב- 
1854 , לאחר מותו, גם מדינת אורנז׳ החסשית לעצמאית. על שמו 
נקראה בירתה המינהלית של אפריקה הדרומית, פרטוריה, שהיא גם 
בירח טראנסוואל. 

2 ) מרתינוס וסל ס׳ (.? ¥08801 ו 8 גז 1 ז״ 1 זז 13 \; 1819 — 
1901 ), בנו של 1 ) ושותפו במסע הגדול ובלחימה מולו. ירש את 
מקומו כמפקד הבורים. נבחר לנשיא רפובליקת טראנסוואל ב 1857 , 
ב 1864 וב 1869 , והיה גם נשיא מדינת אורנז׳ החפשית ( 1859 — 1863 ). 
ברם, הוא לא הצליח לאחד את שתי הרפובליקות הבוריות בשל 


אפיו הנוקשה ובהעדר שיתוף מצד אזרחי שחי המדינות. מעמדו 
נחלש משאיבדה טראנסוואל איזור עתיר-יהלומים בתהליך בוררות 
שנוהל על דעת ם׳, בלא התייעצות עם שריו, והוא התפטר מהנשי- 
אות ( 1871 ). כשתפשה בריטניה את טראנטוואל ב 1877 , עמד בראש 
תנועת ההתנגדות. בעת המרד נגד בריטניה (מ 1880 ) ניהל יחד עם 
דובר וקרוגר (ע׳ ערכיהם) את הפעולות הצבאיות. משהוחזרה 
העצמאות למדינה וקרוגר נבחר לנשיא ( 1883 ), פרש ס׳ לחיים פרטיים. 

.* 1940 ,.</ - 14 .ז־ע־זק . 8 .ס 

פרטוריניס ( 3010113111 ־ 1 ? ; 00800108 30101130 !?), משמר מצביאי 
רומא ואח״ב משמר הקיסר. ד.פ׳ היו מאורגנים ב 9 
ק 1 ה 1 רט 1 ת ואח״כ ב 10 קוהורטות פרטוריאניות. בכל ק 1 ה 1 רטה 
היו 10 קנטוריות ( 60 — 100 איש) רגלים וגדוד פרשים. תפקידם היה 
לשמור על הקיסר ועל המשטר הפנימי במדינה. שכר הם׳ היה גבוה 
משכר חיילי הלגיונות ושירותם קצר מהשירות בלגיונות הרגילים 
( 16 שנים במקום 20 ). חלק מהם׳ חנו ברחבי איטליה, ו 3 קוהורטות 
חנו בעיר רומא. ב 23 מונה לראשונה מפקד יחיד לס׳, סיאנוס 
(ע״ע טיבריוס), והוא ריכז את הם׳ ברומא במחנה מיוחד ( 3 * 03801 
13 ־ 01 ) 1-30 ?) ליד השער הקוליני ( 0011103 0113 ?); מאז עלתה קרנם 
של הם׳ והשפעתם במדינה כולה. הם הכריעו בבחירת קיסר, ולמצביא 
הם׳ ( 10 ־ 01 ) 30 !? 0301001118 ?) היתה כמעט שליטה בלתי מוגבלת 
במדינה. הקיסר ספטימיוס סוורוס הגביל את השפעתם, צמצם את 
זכויותיהם והשווה את הם׳ לשאר הלגיונות. הקיסר דיוקלטיאנוס 
הפחית את מספר קוהורטות הס׳. ב 312 פירק קונסטנטינוס הגדול 
את קוהודטות הם׳ והרס את מחנותיהם, בראותו בהם מקומות מועדים 
לפורענות. 

. 1954 ,( 34 — 1607 , 11 , 22 ) ,•(■ 1 ־ 0111 . 81 

פךטו#, עדן — 30108 ? 1000 ) 00 — (נר 1909 , בודפשט), 
מלחין ישראלי. ם׳ למד לנגן בכינור ובוויולה באקדמיה 
למוסיקה בבודפשט וקומפוזיציה אצל המלחין ז. קודי(ע״ע), ב 1924 , 
עם חש לימודיו, נתמנה כנר ראשון בתזמורת לוצרן, ם 1927 הופיע 
כסולן בהונגריה ובגרמניה. בשנים 1936 — 1938 הורה תורת הכינור 
והקומפוזיציה בקונסרווטוריון של באקו וחקר שם את המוסיקה המז¬ 
רחית של עמי אזרביג׳ן, ארמניה וגאורגיה. ב 1938 עלה לישראל 
והצטרף כוויולן ראשי לתזמורת הפילהרמונית הישראלית. ב 1953 
נתמנה פ׳ מנהל האקדמיה למוסיקה ע״ש רובין בתל-אביב. כמלחין 
גילה פ׳ עניין מיוחד במסורת המוסיקלית של עדות המזרח ובמיוחד 
במוטיווש התימניים והספרדיים. יצירות ם׳ מצטיינות במזיגת המו¬ 
סיקה המזרחית והמערבית. בין יצירותיו: "יזכור" לוויולה ולכלי 
מיתר ( 1946 ), המבוססת על מוטיוו תפילה של יהודי וילנה! "שיר 
תהילה״, קונצ׳רמו לוויולה ותזמורת ( 1949 ) ; "עין גב", פנטסיה 
סימפונית ( 1952 ), המבוססת על הנושא מי־סול־סי = £08 , יצירה 
שזכתה בפרס ישראל ב 1953 ; "חזיונות" לחליל, פסנתר וכלי מיתר 
( 1957 ), ששימשה רקע לבלט "הציידים האגדיים"; קנטטה למקהלה 
ותזמורת על נושא תימני; מוסיקה קאמרית — "תהילים", רביעיה 
מס׳ 2 שעובדה לתזמורת כלי מיתר ( 1960 ) ויצירות קוגצרטנמיות, 
כגון קונצ׳רטו לכינור ותזמורת ( 1958 ) ; "סימפוניה קונצרטנטית" 
לוויולה ותזמורת ( 1962 ) ו״סרקים סימפוניים״ ( 1966 ). 

פרטי־אצבע 1 ת, ע״ע מפריטי פרסה. 

: זי •׳ ע \ ד ־ ג • י• ־; ז 

פךטיזנים (מצדם׳ ה $3 ח! 3 ק — אוהד), לוחמים בלתי־סדירים 
הפועלים מאחורי קוד האויב. השם ם׳ ניתן בעיקר ללוחמים 
נגד הפולש הנאצי במלה״ע 11 ; דיון מפורט: ע״ע גריליה. עמ ׳ 
328 — 331 ; 339 — 342 . 

ם׳ י ה ודי ם פעלו במלה״ע 11 במסגרת תנועת ההתנגדות והגרי' 

ליה באירופה הכבושה, כיחידים ובקבוצות; מהם בתוך הגטאות, 



189 


פרטיזנים 


190 


ומהם ביערות ובביצות של פולניה,■ ליטא, ■בילורוסיה ואוקראינה, 
הרי צרפת, יוגוסלוויה, סלובקיה ויוון. בערים הגדולות, בייחוד 
בפולניה ובליטא, הודגש המאבק בגטאות, ואילו סמוך ליערות 
ולבסיסי הם׳, וכן בארצות שלא ישבו בהן היהודים בקהילות גדולות, 
בלט יותר המאבק הפרטיזני. בגטאות היה למאבק אופי יהודי בלבדי, 
ומטרתו: לנקום בגרמנים, ולהלחם מלדומת־אוזרונים שאין עמה סיכוי 
להצלה, אך יש בה משמעות לאומית ואנושית נעלה. מאידך, פעולתם 
של ד.פ׳ היהודים, ביחידות יהודיות או מעורבות, הותירה גם סיכוי 
להצלה. בוורשה רוכז עיקר המאמץ בתוך הגטו, ואילו בערים כגון 
ביאליסטוק ווילנה הופנה, מתחילה, חלק מהכוח ליערות, ואליהן 
נמלטו אח״כ גם הלוחמים ששרדו אחרי ההתקוממות וחיסול הגטו. 

מבחינת היהודים קבעו כמה גורמים ספציפיים את חלקם, וסיכו־ 
ייהם, כם׳. התנועה הפרטיזנית הכללית בפולניה החלה לקבל דפוס 
ארגוני מחייב, בשטחים שבחסות בריה״מ, רק במפנה 1942/3 . עד אז 
כבר נעקר הרוב המכריע של יהודי פולניה ומזרח אירופה. מלבד 
זאת, היתד. כל היאחזות של פ׳ מותנית באפשרויות להשגת נשק, 
מזון ומודיעין, ובקשרים עם ארגון־גג מתכנן ומתאם. בהעדר אוכלו- 
סיד. מקומית אוהדת חסרו ליהודים אפשרויות אלה, לפיכך לא יכלו 
לפתח תנועה פרטיזנית עצמאית אלא להשתלב, בקבוצות או כיחידים, 
בתנועת הם׳ הכללית, או לקבל את חסותה. עובדת היותם אלמנט 
עירוני מובהק, זר לקיום ממושך ביער, וההכרח להינתק ממשפחותי¬ 
הם׳ שגורלן נגזר, בלמו את הצטרפות היהודים לשורות הפ ׳ , והשפעה 
מרתיעה היתה גם לענישה הקולקטיווית שהנהיגו הנאצים. אעפ״כ 
היו היהודים בין מניחי היסודות לתנועת הם׳ בשטחי בריה״מ הכבו¬ 
שים, ומשהוקם בסתיו 1942 פיקוד סובייטי מוסמך לשליטה בתנועת 
הפ ׳ , יצרו היהודים מגע עמו וקיבלו את מרותו. אכן, פיקוד זה שלל, 
עקרונית, קיום יחידות יהודיות נפרדות. 

ניתן להעריך כי בתחום הסובייטי פעלו למעלה מ 20,000 פ׳ 
יהודים. אלה נתקלו בגילויי-איבה מצד האוכלוסיה שביערות ומצד 
הם׳ הלא־יהודים. מיהודים רבים נשדד נשקם, ואחרים נרצחו. על 
היהודים ביערות איימו גם יסודות אנטישמיים בתוך הארגונים האוק¬ 
ראינים של בולבה ובאנדרה, וגם תנועת הם׳ הפולנית המאורגנת לא 
נוקתה מיסודות אנטישמיים. במקרים רבים קמו ביערות "מחנות 
משפחתיים״ של אוכלוסיה יהודית בלתי־לוחמת: נשים, קשישים וטף. 
"מחנות" אלה נהנו תחילה מחסותן של יחידות לוחמות יהודיות, 
ואח״כ הוענקה להם, במקומות אחדים, ההגנה של הפיקוד הסובייטי, 
שהתייחס אליהם, בד״כ, כאל גורם מכביד. יש להניח כי מספר 
שוכניהם, בשטחי פולניה שסופחו לבריה״מ ובמערב בריה״מ, היה 
כ 20,000 . 

ריכוז ניכר של פ׳ יהודים מליטא היה ביערות נאצ׳ה (כ 80 ק״מ 
דרומית לווילנה), נאר(ץ׳ (כ 150 ק״מ מזרחית לה) ורודניקי (ליד 
וילנה). מעריכים שמהגטאות וממחנות העבודה שבליטא יצאו ליערות 
כ 1,800 יהודים. באוגוסט 1943 הגיעה ליערות נאר 1 ץ׳ קבוצת לוחמים 
מווילנה, בפיקודו של יוסף גלזמן, ואז נוסדה יחידת הם׳ "נקמה", 
שמנתה בשלב מסוים כ 250 לוחמים. היחידה סבלה מהתנכלויות 
הפיקוד הסובייטי, ולאחר זמן פורקה. ביערות רודניקי התרכזו בשלהי 
1943 כ 400 יהודים, רובם לוחמים מווילנה ומיוצאי פ.ם.או. (=םאראיי־ 
ניגטע פארטיזאנער ארגאניזאציע {"ארגון פ׳ מאוחד"]), ואז הוקמו 
4 גדודים יהודיים. אבא ק(בגר (ע״ע), המפקד האחרון של ם.פ.א 1 ., 
היה מפקד אחד הגדודים, עם הזמן פורקו גם יחידות אלו. ליערות 
רודניקי הגיעו, בין נובמבר 1943 — מאי 1944 , גם כ 200 לוחמים 
מגטו קובנה. במרכז רוסיה הלבנה, ביער נאליבדקי, נתרכז מחנה 
גדול של פ׳ ומשפחות יהודיות — כ 1,000 איש — מעיירות הסביבה. 
האחים בילסקי, מפקדי הכוח, הצטיינו ביער באומץ לב ובמסירות. 

בגטו מינסק הוקמה המחתרת סמוך לכיבוש הגרמני, באוגוסט 
1941 . יהודי מינסק מילאו תפקיד חשוב בהתבססות ד.פ׳ ביערות 



קבוצת פרטיזנים ניקר נא 5 יבוקי, רוסיה ה?כנה (יר ועם) 


הסביבה, ומעריכים כי אלפי יהודים יצאו מהגטו ליערות ליפיצ׳אנסק, 
באיזור סלונים פעלו מספר יחידות יהודיות, והידועה שביניהן פעלה 
בפיקודו של ד״ר יחזקאל (הניק) אטלס, לימים בעל תואר "גיבור 
בריה״מ". יחידה אחרת פעלה בפיקודו של הירש קפלינסקי. בזירת 
וז׳לין נתפרסמה יחידת ם׳ יהודים בפיקוד מישה גילדנמאן. ביערות 
ביאליסטוק התחילו להתרכז כבר ב 1942 קבוצות יהודיות, ובמשך 
הזמן התלכדה יחידה יהודית גדולה שסייעה לפלס דרך לפ׳ ביערות 1 
הם׳ הסובייטיים התבססו ביערות אלה רק באביב 1944 . 

במרכז פולניה פעלו ם׳ יהודים בעיקר בשיתוף עם "צבא העם" 
(ג׳*"^! 13 ^ 3 ^ 0 ) השמאלי, בעיקר במחוזות לובלין וקילצה — 
איזור דל-יחסית ביערות. היהודים סבלו מפגיעות הכוח העיקרי 
שבמחתרת הפולנית, "צבא הארץ" ( 3 ^ 0 ( 3 ■!£ 13 ת״\נ) שהיה כפוף 
לממשלה הגולה בלונדון, וסירב בד״כ לקבל יהודים. פולנים לאומניים 
וקיצוניים לא נרתעו גם מרצח היהודים ביערות. בנסיבות אלה היה 
קיום קצר בלבד ליחידות יהודיות רבות. ב 1942 — 1944 קמו 27 יחידות 
פ׳ יהודיות. 9 מהן הצטרפו במרוצת הזמן ל״צבא העם", שבכמה 
מיחידותיו היה אחוז ניכר של יהודים. למרות הקשיים חדרו כמה 
אלפי יהודים נמלטים אל היערות, והשתלבו ביחידות הס׳. יחידה 
יהודית ביערות פארצ׳ב, במחוז לובלין, שפעלה בפיקודו של יחיאל 
גרינשפאן, מנתה, בשלב הגיבוש, מאות לוחמים. מלבד תפקידיהם 
השוטפים עסקו הם׳ היהודים גם באיתור יהודים בודדים שהסתתרו 
ביערות, בקשר עם הגטאות ומחנות העבודה, ובמעשי נקמה במשתפי 
פעולה מתוך האוכלוסיה המקומית. 

כ 2,000 יהודים לחמו בין ד.פ׳ של טיטו, ומשה פיאדה (ע״ע) היה 
מעוזריו הקרובים. בספטמבר 1943 ייסדו כמה מאות ם׳ יהודים ואחיות 
יהודיות את "בטליון ראב" במחנה הריכוז האיטלקי שבאי ראב 
( 8311 ), בים האדדייתי. לפי מספרים רשמיים לחמו כ 250 יהודים 
ביחידות הס׳ בבולגריה. גם באיטליה פעלו פ׳ יהודים רבים, מהם 
בדרגות פיקוד גבוהות, כגון ג׳וליו בולאפי מטורינו. בסלובקיה היו 
היהודים מחלוצי ד.פ׳ ( 1942 ), ועיקר מאבקם — בהתקוממות קיץ 
1944 , שבשיאו השתתפו כ 2,500 פ' יהודים. שני מחנות לעבודת כפיה 
של יהודים (סאראד ונובאקי), שוחררו בידי הם׳, ומרבית יושביהם 
הצטרפו ללוחמים. בתקופת המרד הגיעו לסלובקיה הצנחנים מא״י, 
והצטרפו למאבק. 

בא״י התנדבו עשרות לפעולה חשאית זו, בשיתוף עם הצבא 
הבריטי, ואומנו ע״י ה״הגנה* והמודיעין הבריטי לפעילות מעבר 
לקווי־האויב. תפקידם היה להתקשר עם היהודים בארצות הכיבוש 
הנאצי ולארגנם, וכן להתקשר עם ארגוני הם׳ המקומיים ולקיים 
קשר אלחוטי עם המודיעין הבריטי. 32 מהם הגיעו לכלל שירותן 
21 הוצנחו לפעולה ברומניה, הונגריה, סלובקיה, יוגוסלוויה ובגבול 
אוסטריה—איטליה. 12 נפלו בשבי הגרמנים. 7 מהם הוצאו להורג 
(צבי בן־יעקב, אבא ברדיצ׳ב, פרץ גולדשטיין, אנצו סידני [ע״ע], 
חנה סנש [ע״ע], רפי רייס, חביבה רייק). 


191 


פרטיזנים — פרי 


192 


חלקם של הפ׳ היהודים בצרפת בלט 
מאד, בלא יחס למספרם באוכלוסיה 
הכללית. כבר ב 1940 בוצר התא הרא¬ 
שון, ה״מבצר היהודי" (ש 655 ז 1 ז 0 ? 

190 ״!), בהנהגתו של המשורר דח־ קנוט 
(ר׳ ביבל׳). מתיד 6 מייסדי תנועת ה־ 

ת 3110 ז*! 13 היו 3 יהודים, ובעת שחרור 
צרפת היו לפחות 3 מתוך 16 חברי 
ה״מועצה הלאומית" יהודים. ז׳אן פייר 
לוי היה המייסד של ה 5 ־״ €1 ש 1 ז-:>ח 3 ז?, 

וכמה מפקדים אזוריים היו יהודים, בי¬ 
ניהם "קולונל דיל" (יוסף אפשטיין 
מוורשה), "קפיטן פילים" (זאב גוסס- 
מן) ודאק בנדן. היו בם׳ גם קומוניסטים 
יהודים שפרשו ממפלגתם לאחר הסכם סטאלין—היטלר. קבוצות מרי 
התלכדו בצרפת גם מגרעיני הצופים, הנוער הציוני ויוצאי תנועת 
״החלת״ שהגיעו מהולנד. בגבור הרדיפות בצרפת, מאז 1943 , פעלו 
אלה בשיתוף עם ״צבא יהודי״, שהסב ב 1944 את שמו ל״ארגון יהודי 
לוחם״ 30 ל!ת( 0 10 > €ע 1 ״ן ם 10 ז 1$3 חב£ז 0 = . 0 .[. 0 ), והיה מורכב 
מיוצאי תנועות נוער ציוניות. רוברט גמזון ייסד את תנועת ה״מאקי" 
( 15 ״ף 13 י?) היהודית, שהחלה לפעול עם פלישת בעלות־הברית, 
בהכותה בגרמנים הנסוגים, 

עם תש המלחמה היו הם׳ היהודים הראשונים שטיפלו בארגון 
תנועות ה״בריחה" וההעפלה לא״י• ארגון ם׳ ולוחמי גטאות פועל 
בישראל, וב 1970 קמו גם גופים מקבילים בארצות רבות. 

א. לידובסקי, ביערות, תש״ו! מ. כהנוביץ, מלחמת ר,פ׳ היהודים 
במזרח אירופה, תשי״ד! ספד מלחמת הגטאות, תשי״ד! ססר הם׳ 
היהודים, א׳—ב/ 11958 א. צ. בדאון. הפרטיזן היהודי בתנועת הם׳ 
הסובייטית (יד ושם. ד׳), תש״ך; א. צ. בדאון - ד. לוין. תולדותיה של 
מחתרת, תשב״ב 1 ר. קורצ׳אק, להבות באפר, 1965 3 ז ב. וסט (עורך), 

הם היו רבים, תשב״ח; ספר תולדות ההגנה (כיד ג׳, חלק א׳, 568 ־— 
645 ), תשל״ב! ד. לוין, לוחמים ועומדים על נפשם, תשל״ה! 

,ששמטז 1 ! מש ) 1110 ( )) 1111111 })■! 111 ) 11 )■ 1151011 <' 1 41 מ 0 ,/״ 4 ;ז/מ 60 ,זגזס £0 . 0 
) 111 / 0 ץ?ס 41111 ) 111 11 ס ) 1 ח) 1 )| 1 ז 0 ^ 1 ו 1 ה 0110 ה)) 1 ת 1 ; 1947 , 1940-1944 
ץ)!<־ 1 ,(. 03 ) 511111 ; 1960-1963 , 1-111 ,ז.!משמזש׳! 310 ששמג>ן<מש? 1 

. 967 [ , 4 ' 8 141 ! $11 4011 

יש. גו. 

פרטינכס, פובליוס הלריוס - -*>? 5 ״.^ 11113 <!״? 

י * 1103 — ( 126 — 193 ), קיסר רומי. בן עבד משוחרר! 

היה איש-צבא ואח״כ סנאטור. דיכא את מרד אוידיוס קסיוס ( 175 ). 
ב 192 היה קונסול בפעם השניה ופדפקט של רומא. משנרצח 
ק(מודוס (ע״ע) הוכרז לקיסר. ניסה לחזור לצורת השלטון של 
אוגוסטוס, להישען על הסנאט ולחסוך בהוצאות. סירובו לשלם 
לפרטורינים (ע״ע) מענק שהובטח עוררם למרד והם רצחו אותו, 
לאחר ששלט 3 חדשים. 

פרטיפוס, ע״ע טיפוס המעןם או טיפוס הבטן, עט׳ 596 . 

פך י (יוו׳; לאט׳ $!״ 0 ״ז£), בבוטניקה — איבר הצמח 
המתפתח מהשחלה אחרי ההפריה (ע״ע), והמכיל זרע(ע״ע) 

או זרעים בצמחים מכסי-זרע (ע״ע). הפ ׳ משמש להגבת הזרעים 
שסייע בהפצתם! יש שהוא משמש גם כמווסת נביטה בזכות חמרי־ 
עיכוב שבו(עגבניה, חרדל). 

הקליפה — הפריקרפ (קש^תשק) — מתפתחת מעלה־ 
שחלה אחד או יותר. בצמחים מסוימים עשויים להשתתף במבנה 
ד.פ׳, נוסף על עלי־השחלה, גם איברים אחרים, ואז הוא מכונה ם' 
מדומה ((]- 10031 !״ $6 <!). איברים כאלה עשויים להיות; העטיף 
(תות ורוב הצמחים בעלי שחלה תחתית), מצעית הפרח (תות- 
שדה), עוקץ הפרח, החפים, התפרחת כולה (תאנה), ועוד. באננס, 


החלקים שהופכים בשרניים הם: עטיף הפרחים, ציר התפרחת וה¬ 
חפים. עפ״ר ניחן להבחין בקליפת הפ׳ ב 3 שכבות: חיצונית — 
אכסוקרפ (^ 0x002 ). אמצעית — מסוקרפ (נ£ז 0$003 וח), ופנימית — 
אנדוקרם (ק:נ 1003 זח 6 ). 

מיון. מקובל להבחין בם"(האמיתיים והמדומים), בין י ב ש י ם 
לבשרגיים: 1 . ה יבשים — אשונים, גלדניים או קרומיים — 
ממוינים (א) לנפתחים, (ב) לא־נפתחים (ג) ומתפרדים: 

(א) בם" נפתחים: הפריקרם נפתח לאחר הבשלת ד,פ׳ והז¬ 
רעים — בד״כ יותר מאחד — משתחררים מתוכו. עם טיפוס זה של 
פ״ נמנים: ( 1 ) מפוחית ( £0111010 ) המתפתחת מעלה־שחלד, אחד; 
היא נפתחת לארכה בצד אחד (ברכיכיטון, גרווילאה)! ( 2 ) תרמיל 
( 10 ת״ 10# ), המתפתח מעלה שחלה אחד! הוא נפתח לארכו לשתי 
קשוות (קטניתיים)! ( 3 ) ין ציץ ( 3 ״!! 8111 ), הבנוי משני עלי-שחלה. 
בתפר שבין עלי־השחלה מופיעה מסביב לפ׳ צלע בולטת הנקראת 
ר פ ל ו ם ( 1 ז 1 ״ 1 <ן 6 ז). מהרפלום מתפתחת מחיצה מדומה החוצה את 
הפ ׳ . הפתיחה היא ע״י ניתוק הקשוות מהרפלום (רוב המצליבים — 
ילקוט־הרועים, משקפי־הזקנה)! 4 ) הלקט (ס 1 ״$ק 03 ), הבנוי משני 
עלי־שחלה או יותר. צורות הפתיחה שונות: לאורך — שתי קשוות 
או יותר (פשתה, חצב, אירש)! לרוחב — בדמות קופסה בעלת 
מכסה (רגלה, שכרון), ע״י שיניים המופשלות החוצה (ציפורניים), 
או ע״י היווצרות חורים קטנים (פרג). 

(ב) ם״ ל א - נ פ ת ח י ם — עפ״ר חד-זרעיים! בהבשילם נשאר 
הזרע בתוכם. בעלי זרע אחד בלבד הם: ( 1 ) א גוז י ת (, 0 ״ 0 ? 31 
מז 1 ו 1 ס*! 30 ) — מתפתחת מעלה־שחלה אחד (נורית) ! ( 2 ) זרעון 
( 3 [:> 5 ק׳< 0 ) — אגחית המתפתחת משחלה תחתית (מורכבים)! 
( 3 ) אגוז 0 ״״ ,*"ח) — מתפתח מעלי-שחלה אחדים שכולם, פרט 
לאחד, מתנוונים (ולרינית, טליה)! ( 4 ) גרגיר ($ו$קסץז 03 ) — 
אגוזית בה קליפת-הזרע מעורה בפריקרם (דגניים)! ( 5 ) כנפית 
( 5301313 ) — אגוזית בה הפריקרם התארך בצורת כנף (אולמוס, 
מילה, אילנתה). יש גם פ" לא-נפתחים הבנויים ממספר עלי־שחלה, 
בעלי זרע אחד או יותר. 

(ג) פ״ מ ת פ ר ד י ם — משהבשיל הם׳ הוא מתפרק לפרודות 
או פרקים: ( 1 ) מפרקת (תז״ 1 ח 16 זו 10 ) — ס׳ בנוי 1 — 2 עלי- 
שחלה, מוארך ומתפרק עם ההבשלה לפרקי-רוחב, כשבכל פרק 
זרע אחד (צנון, פרסת־סוס)! ( 2 ) מפרדת (ת־ו 112003 ! $0 ) — פ׳ 
המתפתח משני עלי־שחלה או יותר! בעל מגורות רבות! מתפרד 
לאגוזיות־פרודות (<]ז 03 !ז 0 רת [חלמית, מקור החסידה, זיפניים ושפת־ 
ניים]). הדו־זרעון (< 10031-1 ח 0 ש 0 ) — פ׳ של סוככיים אף הוא 
מפרדת, מתפתח משחלה תחתית. 

11 • הם״ הבשרניים מתפתחים מעלה שחלה אחד או יותר: 

( 1 ) ענבה ( 3003 <! ,ץזזסל) — פריקרם בשרני מכיל זרע אחד או 
יותר (גפן, עגבביה, תמר). יש ענבות שהתפתחו משחלה תחתית 
(קשוא, מוז). בם" מסוימים מקור החלק הבשרני, כולו או חלקו, 
בגידולים המתפתחים מהאנדוקרפ, כגון; שקיקי המיץ בהדר (ע״ע, 
עם׳ 624 )! מאיזור השליה (עגבניה, אבטיח)! או מהתעססות עוקץ- 
הזרע (מיני צבריים)! ( 2 ) בית-גל עין ( 0 ק״ז 4 >) — פ׳ בשרני, 
פרט לאנדוקרם (הגלעין המגן על הזרע) שהוא קשה (משמש, שזיף, 
דובדבן). 

ם׳ מקובץ ( 0 ז 083 ז 2 §פ). מתפתח מעלי־השחלה המבשילים כל 
אחד בנפרד אך מצטרפים עם ההבשלה ליחידה אחת (פטל). קיבוץ 
ם״ ( 10 <]״ 1 ״ת 1 ) — פ" של מספר פרחים המעורים יחד (תות, תאנה, 
מקלורה). 

התפתחות. כתוצאה מההפריה הופכת הביצית לזרע (ע״ע), 
ועלי-השחלה מקבלים עירור ליצירת פ׳. לעומת זאת יש פ", בעיקר 
של צמחי־חרבות, בהם מתפתח פ׳ גם ללא הפריה — פרתנוקרפיה 
(י<קת 003 ך 4101 זז 3 נן [בננה, זני תפוז ואפרסמון]). מידת התלות של 



ז׳ין במ׳ז, מנהיג פרםיונים 
צרפתי (ב 51 צרפתי שהונ■ 
6 <ז נ 1948 ; אוהו! א. ה 50 ) 





193 


פרי 


194 



ציור 1 . חתכים טיקרוסקופיים ברקטה הבשרנית של פירות (הנדלה פי 300 ). מיטי!: אבוקדו. בכל תא טיפה גדולה של שט! ; באטצע: בננה—טוז. בתאים 
גרגירי עטילז : סשסאל ז טשטש. חללים בין־תאיים גדולים. בחלל־התא ואקואולה גדולה שבה טוטם סופר — חומר תשמורת 


התפתחות הם׳ בהפריה ובתהלינים החלים בזרע שובח בצמחים 
שונים. יש שדרושה התפתחות מלאה של הזרע: בתות־שדה, 
למשל, כשחלק מהביציות !זינו מתפתח, ד.פ׳ באותו המקום אינו 
מתפתח. ויש שמספיקה התפתחות התחלתית בלבד של הזרע: 
בענבים מזן סולטנינה, למשל, מתפתח הפ ׳ גם לאחר התנוונות 
הזרעים. 

דופן השחלה מורכב מאפידדמיס חיצוני ופנימי, תאי פארנכימה 
וצרורות הובלה. הוא נותן מוצא לצורות רבות ורבגוניות של ד,פ": 
יש שחלה רק הגדלת תאים ללא חלוקות כמעט (טבק)* באחרים 
מתקיימות חלוקות רבות, הגדלת תאים ויצירת חללים בינתאיים — 
כל אלה במידה, כיוון וגודל-יחסי שונים, הנותנים לם" את צורותיהם 
האפייניות. יש פ" שבגדלם הסופי עולים רק במעט על גודל עלה- 
השחלה ממנו התפתחו, ואחרים מגיעים לממדים עצומים. עם התפת¬ 
חות הם׳ מתעבה ומסתעפת מערכת ההובלה של עלה־השחלה. יתר 
התאים עוברים דיפרנציאציה בהתאם לטיפוס: בבשרניים מת¬ 
פתחים תאי פארנכימה גדולים ועסיסיים. המכילים לעתים חמרי תש- 
מורת* בבתי-גלעין מתפתחים תאי האנדוקרפ לתאי־אבן או 
לסיבים; בם" י ב ש י ם מתפתחים סיבים, תאי-אבן ופארנכימה שאיבה 
עסיסית ואינה מכילה בד״כ חמרי-מזון. 

יש פ" בהם מתפתחים תאי־הפרשה של שמנים אתריים והמרים 
אחרים, הנותנים להם את הארומה האפיינית. 

השינויים החלים בפ ״ בשרניים, מדרגת בוסר עד לם׳ הבשל, הם: 
הפיכת חלק מהפקטינים הבלתי־מסיסים שבדפנות התאים למסיסים! 
היעלמות הכלורופיל והופעת פיגמבטים כמו קח׳טבואידים (עגבביה) 
או אנתוציאנים (חציל)! שינויים בהרכב הפחמימות — תכופות 
נעלם העמילן וכמות הסוכר עולה (תפוח, בבנה)! יורדת כמות 
הסוכר וכמות השמן עולה (אבוקדו)! נוצרים אסטרים (אפרסק)! 
כמות הפנינים והחומצות יורדת. 

תכונות הפ ׳ הבלתי־בשל מסייעות בחלקן להגן על הזרע המתפתח 
מפני אכילה ע״י בע״ח: צבע ירוק (להסוואה), טנינים, חומצות וקו¬ 
צים. עם הבשלת הזרע משתנים מרכיבים אלה, פוחתים או נעלמים. 

לאחר ההבשלה חלה הזדקנות הם׳: בם" היבשים מתים התאים 
בהדרגה ומתייבשים! בם" בשרניים חלה הפרדה בין תאים וד,פ׳ הופך 
קמחי (תפוח, אגם)! באחרים מתפרקים גם התאים עצמם והמיץ 
שבתוכם משתחרר (אפרסק). 

ניתוק. הזרע המוגן ע״י הס׳ צריך — לאחר ההבשלה — 
להגיע לקרקע ולנבוט. בפ״ נפתחים — הזרע ניתק מהפ ׳ . באחרים 
ניתקים הם", בשלמותם, בחלקם או בלודית איברים אחרים, מעל 
צמח־האם. הפריקרם של פ" יבשים, הלא-נפתחים רבים הוא דק 
ושרשון הזרע הנובט פורץ דרכו. באחרים משתחרר הזרע רק עם 
הירקבותם, היפתחות פ", בשירתם וניתוק הזרעים מהם מתאפשרים 
הודות לרקמת-ניתוק, השונה במבנה מהרקמות השכנות. הני¬ 
תוק קורה כתוצאה מפירוק למלת־הביביים שבין תאי רקמת-הניתוק. 
כוחות שונים מסייעים לקריעת הרקמה: התייבשות הרקמות השכנות 
והתכווצותו, לחץ הזרע מבפנים, לחץ טורגור (ע״ע צמח, פיסיולוגיה) 
ברקמות השכנות, כובד ד.פ׳, רוח, גשם ועוד. 


היפתחות פ", כמו נשירתן של שיבוליות דגניים, עלולה להיות 
מכשול בחקלאות, בהקשותה על איסוף הזרעים (פשתה, שומשום, 
פרג, חיטת־הבר). במקרים כאלה מכוון האדם את הסלקציה הגנטית 
לפיתוח זנים שפירותיהם אינם נפתחים או נושרים. הניתוק בפי׳ בא 
בעקבות ירידת רמת האוכסין בהם. לפיכך מונעים נשירת פ" (תפו¬ 
חים׳ אפרסקים, תפוזים, עגבניות) בטרם־עת ע״י ריסוס בהורמונים 
והמרים כימיים המעכבים את התבגרותה של רקמת־הניתוק. 

תפוצה. לצמחים רבים אין כל אמצעי להפצת הזרע. והוא 
נופל סמוך לצמח-האם. אחרים מצוידים באמצעים המאפשרים תפוצה 
בעזרת גורמים חיצוניים או ע״י הצמח עצמו. בכך נמנעת תחרות 
בין נבטים ומתאפשרת חדירה לאזורים חדשים. אמצעי-ההפצה נמ¬ 
צאים בזרע עצמו, בם׳ או באיברים אחרים של הצמח. השיטה 
המקובלת למיון התפוצה היא בהתאם לגורם המפיץ: 

1 . ת פ ו צ ה ע״י ב ע " ח ( 7 ! 110 :> 200 ). א. הם" נאכלים ע״י בע״ח 
ואדם ( 7 * 01302001:110 ) והזרעים, העטופים קליפה קשה, עוברים דרך 
מערכת־העיכול,בלי שייפגעו. לפ ׳ אמצעי־משיכה המותאמים לבע״ח 
שונים: צבע — הנקבע ע״י פיגמנטים — בפלסטידות (משמש) 






ציור 2 . א. םירות נפתחים : 1 . טפותיות פתוחות של ברכיכיסו:; 2 . הלקט של 
פרג; ב. סירות בעלי אמצעי תפוצה שונים — תפוצה ע״י נע״ח: 3 . שרי ינש 
קוצני של חפנחעגנשס^בקזבמ; 4 . חדטיל קוצני של אספסת; תפוצה ע״י רות: 
5 . זרעונים סתפרחח של זקז־החיש; 6 . דויכנשית של אדר 










195 


פדי 


196 


או בחלליות התאים (תות)!ריח — מקורו — בשמנים אתריים 
(חדה גואבה). יש שהוא דוחה ביותר לגבי האדם אד מושך עטלפים 
(ע״ע, עם׳ 807 / 8 ) וגם בע״ח אחרים!חמריתשמורת — בעיקר 
פחמימות, כגון סובר(ענבים) ועמילן(בננה, סרי־הלחם [ 115 (!ז 03 ס 1 זב] ), 
שמנים (זית, אבוקדו) וכמות מסוימת של חלבונים (בננה, אבוקדו, 
תאנה). לפעמים החסרים מומסים בחלליות התאים ולעתים הם 
נוזליים או מוצקים בפרוטופלסט! ב. הם" נישאים על-גבי 
בע״ח בדרכים שונות (ץז 0 ו 20061 נק 6 ): באמצעות קוצים (לכיד, כר¬ 
בולת, מיני אספסת), בעזרת חומר דביק המצוי בדפנות תאים 
מסוימים של הפריקרפ (דבקון), או שהם פשוט נופלים על אדמה 
בוצית ונדבקים לרגלי בע״ח. ג. הם" נאגרים ע״י בע״ח (- 200 מץ 8 
ץז 0 ^) — בעיקר מכרסמים — בזכות חמרי-התשמורת שבהם. יש 
שחמרי־תשמורת שומניים מצטברים באיזור מיוחד של הם׳ או 
פרודותיו (אליאוסום [ 16 זו 0$0 ו 613 ]), שניתק בנקל מהחלק המכיל 
את הזרע. פ" אלה נאגרים ע״י נמלים (מיני כלנית, נזמית, בלוטה, 
לשון־הפה דרדר). 

11 . תפוצה ע״י רוח (ד 1101 :>סת 1 ־״ 3 ) — האמצעי היעיל 
ביותר. הם" נישאים ע״י זרמי־אוויר בזכות משקל-סגולי נמוך ושטח־ 
פנים גדול, שהם תוצאה מקיומם של תאים גדולים ריקים מתוכן, עם 
או בלי חללים בינתאיים מלאי אוויר. פעמים שהם" משולפחים 
(תרמיל של קרקש, חמצה, אספסת) ופעמים שהם דמניי-כנף (אדר, 
אילנתה) או שיש להם "תוספות", כמו, ציצת־שערות דמויית-סוכד 
(מורכבים). 

111 . תפוצה ע״י מים (ץז 110 ;>סז 1 >ץ 11 ). לס׳ משקל־סגולי נמוד 
ונפח גדול, בזכות רקמת־ציפד. המכילה אוויר, בחללים בינתאיים 
(נהרונית) או בתאים עצמם (קוקוס). מים אינם חודרים לס׳ מפני 
שדפגות התאים מכילים שעם, ליגנין או מכוסים קוטיקולה. 

ז\ 1 . תפוצה עצמית (?־ 001:01 : ! 31 ). מנגנת מיוחד מעיף את 
הזרעים למרחק עם היפתחות הם׳, הנגרמת ע״י לחץ טורג 1 ד של 
תאים חיים ומציאות רקמת־ניתוק הנקרעת כתוצאה ממנו (ירוקת- 
החמור), או ע״י התייבשות או קליטת־מים אנטגוניסטית של תאים 
או של דפנות תאים מתים, הנמצאים בכיוונים שונים, ורקמת-ניתוק 
נקרעת כתוצאה מכך (בקיה, טופח, קדר). 

לעומת צמחים שזרעיהם מופצים למרחק, מצדים כאלה שלהם 
דרכים למניעת תפוצה. הדבר עשוי להיות יתרון כשלצמח דרישות 
אקולוגיות מיוחדות, או כשהוא גדל באיזור המוקף מים או מדבר. 
כזו היא הגא ו ק רפיה (? 860031-0 ), כשהפ׳ מתפתח בתוך האדמה 
(אגוז־אדמה [ע״ע]). יש צמחים שלהם פ" מטיפוסים שונים, 
הנפוצים בדרכים שונות (אמפיקרפיה [ץסז 11103 סמ 31 ]). 

ערך תזונתי. בם" רבים, בעיקר הבשרניים, נאגרים חמרים 
המשמשים לתזונת האדם ובע״ח. באופן כללי קטן בהרבה ערכם 
התזונתי מזה של זרעים, אך הם עשירים בוויטמינים ובמינרלים. 
הם מכילים כמויות גדולות מאוד של מים, ויש בהם סוכר וכן 
חומצות אורגניות והמרים פקמיים. 

חלק ממה שמכונה "ירקות" (ע״ע) בשפת יום־יום הם ם" מבחינה 
בוטנית (למשל: עגבניה, מלפפון, פלפל (ע׳ ערכיהם). צמחים חד־ 
שנתיים שפירותיהם משמשים למאכל הם בעיקר ממשפחות הסולניים 
(עגבניה, חציל) והדלועיים (קשוא, סלפפון, דלעת, מלון), ומבין 
הרב־שנתיים — משפחות הוורדיים (תפוח, שזיף, דובדבן, תות-שדה) 
והמיגמיים (הדר). 

רבים מהם" הנאכלים גדלים בד. השבחת הס", יצירת זנים חדשים 
וכן ריבוי צמחים שלפירותיהם תכונות מבוקשות מיוחדות מושגים 
ע״י הכלאה (ע״ע), הרכבה (ע״ע) וגידול וגטטיווי. פותחו פ" פרתגו- 
קרפיים ע״י טיפול באוכסיבים (סולניים, דלועיים). 

ערכם העיקרי של הם" הוא למאכל אך הם משמשים גם לתעשיית 
שמנים(זית, מיני דקלים, אבוקדו) למשקאות כהליים (ענבים, תמרים, 


אנרגיה 

בקלו¬ 

ריות 

ועמה 
א*ןר 
רבית 
מג "ר 

חומה 

ניקו* 

סינית 

סג״ד 

ריסד 
•לבין 
18 "ר 

תיאנח 

מג״ר 

ייסם־ז 
^ יוד 
ביני*ר 
מיוח 

אשיגן 

פניי 

— 

נתח 
מג"ד 

ברזי 

פנ׳־ו 

זרוזן 

מג״י 

פיח 

ם 1 *ר 

*חפיפות 

גר׳ 

שיפן 

גוי' 

חיגח 

גי׳ 

מים 

% 

סוג 

מרי 

1(7 

14 

1.6 

0.20 

0.11 

0 מ 

60* 

4 

0.6 

42 

10 

64 

16.4 

24 

ג 74 

אבוקדו 

2( 

ד 

9.2 

0.3 

0.03 

590 

100 

1 

0.5 

)0 

ד 

6.4 

0-2 

03 

92.6 

אבסיח 

51 

10 

44 

0.04 

מנס 

2-700 

281 

1 

גס 

23 

17 

12.8 

04 

141 

*5.3 

*•די*! 

85 

10 

0.7 

0.06 

0.05 

190 

370 

1 

0.7 

26 

8 

22-2 

ג 0 


75.7 

בג נח 

27 

51 

0.1 

0.01 

8.04 

20 

138 

ג 

0.6 

16 

26 

4.2 

0.3 

14 

*4 

ייפח 

ג 1 

11 

גס 

0X14 

ג 0.0 

נ 25 

160 

6 

14 

27 

23 

1.4 

0.1 

0.9 

95.1 

מלספח־ 

67 

4 

גס 

0.03 

0.05 

100 

173 

3 

0.4 

20 

12 

113 

13 

גס 

614 

ע גבים 

)0 

2 

0.4 

0.05 

0.06 

40 

194 

ג 

04 

נ 2 

3$ 

204 

0.3 

גו 

ו.דד 

תאנת 


7 

1 .״ 

0.02 

0.02 

90 

110 

> 

0-3 

־ 1 

י 

סז 

0.6 

גס 

44.6 

חסמו 


המרנינים העיקריים מל םירות טריים (לכל 100 גר' מל התלמ האני?) 


תאנים, תפוחים) ולתבלינים (פ׳ השנף ( 1113 ת ¥3 ] המותסס בעודו 
בוסר! פלפלת). פ" משמשים גם למטרות רבות אחרות, כגון: תרו¬ 
פות (פרג, רימון), בשמים (השמנים האתריים של הדר), תעשיית 
פקטינים (מפסולת תפוחים וקליפות הדרים), תעשיית סיבים (שע¬ 
רות האפידרמיס הפנימי של הפריקרם של 3 ז 1 >:! 3 זם 6 ק 01133 וחס- 
סוקרם של קוקוס ושל לופה)! טנינים מופקים מתרמילי שיטה ומפ׳ 
לא-בשל של 3113 ת 1 מוז 16 ( 6136636 ז< 11 מ 0 כ>). ס" מכילים גם חמרי־ 
צבע: כחול ב 730011111:01 ( 030036 ״£) ! צהוב עד ירוק — במיני 
אשחר! אדום ב 3 :מם 86 ז 3 111013 ■ 511601161 (משפחת עץ־השמן)! חום 
או צהוב — ברימון. דיו אדומה מופקת מפ" סיטולקה ( 13003 ס 1 ץ 11 ק 
3 ח 03 ״ 6 בח 3 ) ותמרים קוטלי-חרקים מתרמילי אמורפה שיחית (קט¬ 
ניות). 

על עצי-פ׳ ע״ע בסתנאות! חקלאות! אגוז! אגם! בננה! דבדבן 
וכן שאר הסירות, ע״ע הדר (גם כר׳ מילואים)! ורדיים, וע״ע צמח. 

א. פאהן, אנטומיה שי הצפה, 11962 407 417110/1 ^ 4 ) ,חמ 51 :זז ¥0 \ , 8 

¥74101110 ■ 407 81010110 ,!!:!■״!!ס .£ ;* 1911 , 1711% ) 801 110/1071 ^ 1107711 ( 7 ! 

, $0107100 ¥71111 , 5 זש 11 [ 11 ) 0 . 8 . 19 ; 1928 ,( 70 !! 101/1010 ) 007 )) 50771071 11714 

- 007/0 ¥71111 , 115011 ^ .? .{ ; 1952 ,: 77111 ( : 40 ¥10 10 , 1011 ־ 1:11 . 8 ; 1949 

-ץ ¥771177 110 ) 171 : 40177100 ) ¥0007111 ,(. 1 מ) 1 זג׳י) 12 ( 5 :>( 1 גז 5 .? : 10 ) 77710711 ) 10 

1 ( 8100/107711117 ¥710 ,(.(ס) 14111016 . 0 . 4 . ; 1963 ,( 077711 ק ! £7110 4 / ( 0 ( 010£ 

,זס^זס^י .£- 3110 ? . ¥1 ; 1970/71 , 1-11 ,: ¥7041101 1017 ',(¥ 0714 : ¥71117 ( 0 

5101 /״ 80310 .יד : 10 ) 107114 ) 011 5004 (ס : 400/1117111771 ! ! 147117107711011 

. 1972 ,(ץן 81010 1 ) 500 ,([. 011 ] 

א. ור. 

אחסון הס׳ הטרי. האחסון והטיפול בם׳ הטרי לאחר 
הקטיף נועדים לזרז את תהליכי ההבשלה ולהאט תהליכי התפלות, 
כאיבוד מים, התפתחות רקבונות, ובו בזמן לשמור על מראה 
הפ ׳ , תכונותיו הסיסיקליות וערפו התזונתי. משך חיי הפ׳ לאחר 
הקטיף (הזמן מהקטיף עד שלא ניתן להשתמש בו) מוגבל ע״י 
שלושה גורמים עיקריים: התפלות טבעית, איבוד המים והתפתחות 
הרקבונות. הוא נמדד בימים (תות-שדה), בשבועות (אפרסק. משמש) 
או בחדשים (תפוח. אשכולית) ונקבע ע״י תכונות הס׳, תנאי גידולו, 
מועד הקטיף, הטיפול בס׳ ותנאי אחסונו. 

גם לאחר הקטיף ממשיכים להתרחש בם׳ תהליכים ביוכימיים 
רבים הקשורים בהבשלה ובהתפלות, כגון התרכבות, שינוי צבע 
הקליפה, פירוק חמרי תשמורת, עליית היחס של סופר לחומצה 
וסינתזה של חמרי טעם וריח. בד״כ, ככל שגדול קצב הנשימה של 
ם׳ כן קצר אורך חייו לאחר הקטיף. בם" אחדים, קצב הנשימה 
והתהליכים האחרים בס׳ קטן עם ירידת הטמפרטורה. כן משפיע 
על קצב הנשימה הרכב הגזים באוויר: ירידה בריכוז החמצן באוויר 
מסביב לפ׳ ועליה בריכוז הפחמן הדו-חמצני גורמות להאטה בקצב 
הנשימה. 

הגז א ת י ל ן ( 2 **ב> = 2 !*כ>), הנוצר בעת הבשלת הס", משפיע, 
בריכוזים נמוכים מאד ( 1 חלקי מיליון), על זירוז תהליכי ההבשלה 
וההתפלות. משום בך אין הצטברותו בחדר האחסון רצויה. לעומת- 
זאת. ב ה ב ח ל ה — הטיפול באתילן בפרי הקטוף—מנוצלות תכונותיו 
כזרז ההבשלה! הבחלת בננות ואבוקאדו, למשל, מקצרת את הזמן 
העובר מהקטיף עד להבשלה ל *-*, ומביאה להבשלה אחידה של הס". 
בהדרים געשית ההבחלה בתחילת העונה, לשם זירוז שינוי הצבע 
של קליפת הס׳ מירוק לצהוב. כן מבחילים מלונים, עגבניות, מאנגו 
וס" אחרים. 




197 


פרי — סריאפום 


196 


הצטמקות הם׳ והפגיעה במוצקותו, הנובעות מאיגוד מים, פוגעות 
באיכותו ובערכו המסחרי. קצב התאדות פי הם׳ נקבע ע״י מספר 
גורפים, כגון טמפרטורה, לחות יהפית ותנועת האוויר וכן ע״י גודל 
הם׳ ומבנה קליפתו. טמפרטורה נמוכה, לחות יחסית גבוהה ותנועת 
אוויר איטית מאיטות את קצב ההתאדות. כן מביאים לכך עטיפות 
הפרי וגם דינוג, המקובל כאמצעי להקטנת ההתאדות ולשיפור 
המראה בהדרים, תפוחים ומלונים. 

רקבונות, הנגרמים ע״י פטריות — ובמידה פחותה, ע״י חיידקים— 
מגבילים בד״כ את משך חיי הם׳ לאחר הקטיף > אלה חודרים 
דרך םצעים וישירות דרך הקליפה. אולם, ככל שטמםרטורת הם׳ 
נמוכה, מואט קצב התפתחות הרקבונות. נגד הרקבונות נלחמים 
בטיפולים בחמרים כימיים, תוך שמירה על חוקי בריאות המגינים 
על הצרכן,'*וכן בטיפולים, כגון קירור, לחות יחסית גבוהה ד 
הקרנה. 

האמצעי החשוב ביותר באחסון הפ׳ הטרי הוא קירור. מידת 
הקירור מותאמת לסוג הם׳. באגם, משמש, שזיף ותות־שדה היא 
בסביבות ״ 0 . אולם בם", כגון אבוקאדו, מאנגו, בנגה, אשכולית 
ולימון, טמפרטורת האחסון גבוהה יחסית ( 6 0 —״ 12 ). שמירה על 
הטמפרטורה האופטימלית ועל יציבותה ואחידותה בחדר הקירור 
חשובה להצלחת אחסון ממושך. לחות גבוהה בחדר האחסץ, המאיטה 
את איבוד המים מהם', עלולה להגביר את שיעור הרקבון. לכן 
מאחסנים את רוב הם״ הטריים בלחות יחסית של 85% — 95% . 
להשגת תנאים אחידים מערבלים אח האמיר בחדר הקירור. כדי 
למנוע הצטברות נדיפים, כגת אתילן, למען שינד הרכב אווירת חדר 
האחסון, מקיימים אספקת אמיר טרי. לעומת זאת, לשם הארכת חיי 
תפוחים ואגסים, למשל, מאחסנים אותם "באוויר מבוקר", כלומר 
בחדר קירור אטום שבו מקטינים בצורה מכמנת את ריכוז החמצן 
ומגדילים את ריכח הפחמן הדו־חמצגי. 

ע. חל. 

פך י , !״*ל פךב 10 א ?)מ , —ץ £00 ? 1116 נמ 03 0311501$ ? 111165 — 

( 1832 -^ 1893 ), מדינאי צרפתי. פ׳ התנגד בחריפות 
למשטר נסילית 111 . ב 1869 נבחר לביה״ג. ב 16.11.1870 , כשצר 
הצבא הגרמני על פאריס (ע״ע צרפת, היסטוריה), מונה ראש 
עירייתה. בשל הקיצוב שהנהיג בה, לא היה אהוד וזכה לכינוי 
111£ ת 31 ?- 13 ־זןזז 6 ? ("ם' הרעב"). הוא נמלט מהעיר בראשית 
התקוממות הקומונה. 

ם׳ השתייך לאגף המתון במפלגה הרפובליקנית. ב 1885-1879 
היה שר ברוב הממשלות, וב 1880/1 וב 1883/5 היה רה״מ. הוא ביטל 
את ההגבלות על חופש ההתאגדות, ההתכנסות והעתוגות והנהיג 
חינוך־חובה חילוני חינם, למרות התנגדות הכנסיה, שבידיה היה 
עד אז החינוך ברובו. בתוך כך פיזר את אגודת הישועים וב 300 
אגודות דתיות אחרות ואסר עליהן להורות. 

פ׳ הקדיש מאמצים רבים להרחבת שטח מושבות צרפת, וביזמתו 
השתלטה זו על תוניס, מדגסקר וסמל (ע׳ ערכיהם) והעמיקה את 
חדירתה בהודד־סין. אולם המפלה הצבאית שהנחילו הסינים לצרפ¬ 
תים בלאנג־סון שבחבל סונקין ( 1885 ) הביאה לנפילת ממשלת פ׳. 
בשל הפרשה הודבק לו כינוי הגנאי ,ל 01 ״ 1 אלנ 01 ז- 16 -ץ- £1-1 ?. ב 1891 
נבחר פ׳ לסנאט וב 1893 היה לנשיאו. הוא גורה ע״י חולה־רוח ומת 
מפצעיו. 

מכתביו: 0011110115 61 015601105 (״ויכוחים ודעות״), 1 — 1 ד\, 
1893 — 1898 . 

, 0114179 * £77 1771 4779 ) £05 / 0 7101 $ 5011 € 4 *# 0714 .£ ./ . 7 ו .ז 

- £ 00 ^' 4 5 ^^ 01141 ? 5 * 1 , 1110 ע 31011 >£ .? ; 1947 ./ , 3:111$ >£ . 1 ^ ; 1944 

* 49 4 ^ 0 ) £07 ? 1 €1 .£ ./ ,׳( 1 ־ 0 ? - 009 '% 771 £^ 7 % 01 * 5(4 , 1949; ?1*3X11 

. 1962 , 77107144 


פרי (פלאום), חירם (הינץ) ( 1900 , ברלין — 1962 , ירושלים), 
חוקר־ספרות ובלשן, ממוריה הראשונים של האוניברסיטה 
העברית! עודך המדורים: בלשנות וספרדות רדמאניות, ספרות 
כללית ותאטרון באנציקלופדיה העברית. ס׳ למד באוניברסיטות 
היידלברג, פירנצה ופאריס! כתלמידם של ל. אולשקי ום. גונדולף 
(ע״ע), התמחה בלשונות הרומאניות ובתרבות מערב־אירופה. למרות 
שהיה בן למשפחה מתבוללת, עלה לא״י ב 1925 , לאחר שסיים 
עבודת־דוקטור על יהודה אברבנאל (* 1.161 • 161 > 1466 016 ["רעיון 
האהבה״], 1926 ). הוא סייע בארגון הספריה באוניברסיטה העברית 
וייסד את החוג ללימודים רומאגיים, בו שימש כפרופסור מ 1948 . 
פ׳ שקד להדגיש את חקר התחום הרומאני-יהודי בצד התרבות הכל¬ 
לית של יה״ב והרנסאנם. בתחומים אלה פרסם מספר ספרים ושורה 
ארוכה של מאמרים שהקנו לו הכרה בי״ל, ביניהם: הנספח ל"תרבות־ 
הרנסאנס באיטליה" של בורקהארט ועריכתו המדעית של הספר 
(תשי״ג 2 )! "התפלה והפיוט בלשון לעז ביה״ב" (תשט״ו)! 6 !ס 

- 110061 ^ 66 $ 0101111108 611000318011611 • 161 ) 111 0150111301011 161181656 

111111 € א 038 0 ץ 8 15011611 ^ 2 311605. 1 : 066 3116800156116 81x611 

100116 ->! (״הוויכוח הדתי בשירה האירופית של יה״ב. 1 : הוויכוח 

האלגורי בין בית־הכנסת לכנסיה"), 1935 ! 1110 ) 115 >! 6118101 ^ 060 

16 > 1-1.68611 ז 8361331 160 > (״הוויכוח הדתי באגדת ברלעם״), 1959 . 

רבות מעבודותיו עדיין לא י״ל. 

ג. שלום - 0 , לזר, על םרו 6 ׳ ח, ם־ (עם ביבל , ), תשכ״ד, ! 111. 1.323 
. 1963 ,(קובץ מחקרים לזכרו} 0 * 1 ס 774 ^ 4 ד> 00 €1 8€0 ?ס 1 ז 1107 ,(.!>€} 

פריאמוס (;יס^ת), מלך טרויה, בעלה של הקבי (ע״ע, 
ור׳ שם שמות צאצאיו). בתקופתו פרצה מלחמת טרויה 
(ע״ע, עם׳ 917 ). פ׳ הזקן לא השתתף בקרבות, אך יצא בשליחויות 
אל מחנה היוונים: פעם כדי להציע לסיים את המלחמה בדו־קרב 
בין פריס (ע״ע) לבין מנלאוס; בשנית, כדי לפדות מידי אכילים 
(ע״ע) את גופת הקטיר (ע״ע). ע״פ סיפורו המרגש של הומרום 
(ע״ע, עפד 804 ) יצא ס' מלא חששות, למרות אזהרות אשתו, זכה 
לליווי אלוהי (הרסס), כרע ברך לפגי אכילום ונישק את ידיו 
הרצחניות. אכילוס נהג בו דרך־ארץ והחזיר את הגופה. אחרי 
כיבוש טרויה נהרג פ׳ בידי נאופטולמוס בן אכילוס. פ׳ נחשב לירא 
אלים ולאב רחמן. דמותו שימשה נושא לציורים על אגרטלים 
(ועד: כרך י״ד, עם׳ 562 ). 

פךיאנךר 1 ס — ;> 0 <ן 8 ׳\ 10 <ן 8 מ — ( 625 [ז] - 585 [ז] לססה״נ), 
טית העיר קורינתום שבפלופוגסום. זמן שלטונו שנוי 
במחלוקת. אביו קיססלום (ע״ע יון, היסטוריה עתיקה, עם׳ 438 ) 
ביטל את המשטר האריסטוקרטי ום׳ ביסס את המשטר החדש. 
הוא העסיק את נתיניו בעבודה חקלאית ולחם בבטלה ובחיי מותרות. 
בימיו נעשתה קורינתום לאימפריה ימית־התיישמתית גדולה, ששל¬ 
טה על כל המפרץ והחוף האדריאתי של אקדמיה, אפירוס ואיליריה 
ועל קורקירה (כיום קרקירה [קורפו]). ם׳ השתלט גם על אפידאירוס, 
לאחר שנשא לאשה את בת השליט שלה. היו לו קשרים עם מצרים, 
והוא אף קרא לבנו פסמטיכוס ע״ש פרעה פסמתיך. בחצרו פרחו 
השירה והאמנויות. לפי מסורות אחדות היה פ׳ אחד מ״שבעת חכמי 
יוון" (כינוי לחכמי יחץ שחיו בתקופתו! ביניהם טולוז ותלם [ע׳ 
ערכיהם]), שלפי פלוטארך אף התכנסו למסיבה בחצרו. מסורת אחרת 
מציגה אותו כרודן אכזר ביותר. 

7 ^ 066 7/11 ,מ״מז 1 >גז\/ ; 1955 , 111 ׳\\ .£ 

. 1956 

פךיאפוס ( 613011$ ?, 105 י 1 > 1 ק 11 ), אל פריון אסייתי! ביתן נחשב 
לבנם של דיוניסום ואפרודיסי. 

פולחנו רווח בערי אסיה הקטנה ובמיוחד בלאמפסאקום ומשם 
עבר ליתן ולרומא. פסליו העשויים עץ הוצגו לרוב בגנים והוא 



199 


פריאסוס — פריגיזח 


200 


תואר בהם בגמד בעל איבר־מין מוגדל (מעין מיזוג בין אל נותן- 
חשות, לעצים וכרמים, לבין דחליל [השר ורגיליוס, גאורגיקה 7 \ 1 , 
110 ! הוראטיום, סאטירות 1 , 11 ד׳\]). הגישו לו מנחות מביכורי 
חפירות והירקות והקריבו לו חמורים. ביוון וברומא חוברו שירי 
הוללות לכבודו. נשתמר אוסף של 85 שירים לאטיניים מסוג זה 
(ב ש *}*״י!)! מקצתם מיוחסים לסופרים רומיים נודעים מתקופת 
אוגוסטוס. 


*ממזג < 8£11 נ 1 :>ט 8 ; 1932 ,סקסוז? ) 0 י -ןש)ד, 11 . 11 

. 1962 , ( 1171 ז 0 )<ן 13 ז? 

פךיבור (צרם' #•!"סג!"?. גרמ׳ #■! 11 נ £11 -ז?): ( 1 ) קנטון בדרום 
מערב שוויץ בין האלפים בדרום להרי היורה בצפון. 

1,670 קמ״ר! 179,000 תוש׳ ( 1973 ). כלכלת פ׳ נשענת על חקלאות, 
ומגדלים בו דגנים, סירות, ירקות וטבק. בשטחי המרעה המשובחים 



מגדלים בקר, ופ ׳ ידוע 
במוצרי החלב שלו. רוב 
תושבי הקנטון הם קתו¬ 
לים דוברי צרפתית. 

( 2 ) בירת קנטון פ׳ 
מדרום מערב לעיר ברן, 
41,300 תוש׳( 1973 ). הת¬ 
פתחה כעיר-מבצר על 
גבעה מוקפת נפתול ח¬ 
תור של נהר זנה( 6 ממ $3 
או סדין). הגרעין העתיק 
של העיר ("בורג") שו¬ 
מר על אפי( מיד,"ב ובו 


פרינור : הי!חדרא?ו! ונית העיריד בתי מגורים עתיקים בע־ 


<לשכת התיירות ה 5 א ' מית ש 5 שיי ' ץ) לי הזית גותית, שרידי 


חומה, שערים, מגדלים וכנסיות רבות, מהן קתדרלת סן ניקולאוס 
(מאות 13 — 15 ), כנסיית נוטרדאם (מאה 12 ) והכנסיה הפרנציסקנית 


(מאה 13 ). בניין העירייה מהמאה ה 16 , 

ס׳ היא מרכז הקתוליות בשוויץ ומקום מושב בישוף לחאן־ 
ז׳נווה-פ׳. אוניברסיטה קתולית נוסדה ב 1889 , ובה 3,140 תלמידים 
( 1973 ) ז בה למד בשעתו חיים וייצמן. בעיר מפעלי תעשיה לייצור 
מוצרי נייר, מתכת וחשמל וכן לייצור בירה ושוקולד ולעיבוד עורות. 
פ׳ שוכנת על קו מס״ב ברו—לוזאן. 

היסטוריה. פ׳ נוסדה ב 1157 ע״י שושלת צהרינגן (-״״! 231 
״* 8 ). ב 1218 עברה לרשות בית קיבורג ( 8 ־ 13111 ?£), ב 1277 לידי 
בית הבסבורג, וב 1452 לידי בית סוויה ( 013 ״י 53 ). אח״כ לחמה בצד 
השוויצים נגד שרל ״האמיץ״ מבורגונדיה וב 1481 הצטרפה לבריתם 
של השוויצים, יחד עם האיזור שסביבה, שהפך לקנטון פ׳ (ע״ע 
שויץ). ם׳ היה מעוז הקתוליות נגד הרפורמציה ונתבסס בה שלטון 
אוליגרכי־קלריקלי. במאה ד, 18 באו העיר ח־,קנטון תחת השפעת 
התרבות הצרפתית ואיבדו את צביונם הגרמני. אחרי מלחמות המה¬ 
פכה הצרפתית ונפוליון שבה האוליגרכיה לשלטון וב 1847 היה 
קנטון פ׳ שותף ב״ברית הפורשים" הקתולית, שהובסה במלחמת- 
אזרחים. שלטון השמרנים, שהשכילו לפתח את כלכלת העיר והמחוז, 
נמשך עד 1921 כשנעשתה ליברליזציה בחוקת הקנטון. 

לקראת אמצע המאה ה 14 התיישבו מספר יהודים בם׳ העיר, 
ועסקו בהלוואות בריבית. הם התגוררו ברובע מיוחד, אך לא בגטו. 
בפרוץ המגפה השחורה ( 1348/9 ) הואשמו גם יהודי פ׳ בהרעלת 
הבארות, והם גורשו ב 1428 . הגבלות על כניסת יהודים נתקיימו 
עד אמצע המאה ה 19 . הקהילה הנוכחית נוסדה ב 1895 , וב 1968 מנתה 
כ 150 איש ולהם ביכ״ג. 

121 */ 114 /* 5 €1 4 מ* ** 4 * 11 /* 11 /* 5 * 0 ,£־ €1 נ 1 ח 1 ^ 51 - ז^ 11 ) 

* 1966 , 0 . 5 ^ 1 ת!) 


ק. י.-מ. 


פ ר י בורג ( 52311 }שז 8 ת!! ;"ג! (!ס!?), עיר בחבל בריסגאו (ע״ע) 
י במדינת בךן-וירטמברג (ע״ע) שבדרום מערב הרפובליקה 
הפדרלית הגרמנית. 182,000 תוש׳(אומדן 1970 ). שוכנת ע״נ דריזם — 
סמוך לשפכו לרינוס — למרגלות הרי ה״יער השחור". פ׳ היא מרכז 
מינהלי ומסחרי לסביבתה החקלאית ומשמשת מרכז לשיווק 
עצים ויין. התעשיה כוללת ייצור טכסטיל, רהיטים, כימיקלים 
ומכונות. 

בפ ׳ קתדרלה גותית (מאה 13 ) ולה מגדל בגובה 115 מ׳, כנסיית 
זאנקט מרטין (מאה 13 ), בית עיריה (מאה 16 ) ו״אולם הסוחרים" 
(מאות 16 — 17 ). במנזר האוגוסטיניס שוכן מוזיאון. אוניברסיטת פ׳ 
נוסדה ב 1457 ובה לומדים 12,420 תלמידים ( 1973 ). פ׳ היא מרכז 
תיירות. יש בה שדה־תעופה. 

היסטוריה. פ׳ נוסדה ב 1120 ע״י בית צהרינגן ( 118€11 ״ו 231 ) 
והתפתחה מאד כעיר מסחר חפשית בזכות היותה צומת דרכים. 
ב 1218 עברה לרשות דוכסי פ׳־אורך ( 11 :> 3 ז 11 ). ב 1368 עברה לשלטון 
בית הבסבורג. במלחמת 30 השגה היתד, מרכז קרבות, נצורה 
ונכבשה מספר פעמים. אח״כ בוצרה בידי הצרפתי ס. ו(בן (ע״ע). 
ב 1806 סופחה לבדן. ב 1821 נעשתה ארכיהגמונות. במהפכת 1848 
היתד, מעוזם האחרון של המתקוממים הדמוקרטים. במלה״ע 11 נהרסו 
20% משטח העיר, לרבות "העיר העתיקה" על בנייניה ההיסטוריים. 
מאז שוקמה. 

ידיעה ראשונה על יהודים בפ ׳ היא מ 1230 . ב 1300 נזכר 
אישור זכויותיהם וב 1338 העניקו להם שוב פריווילגיה. אז היו 
ברשותם 15 בתים. בימי המגפה השחורה (ינואר 1349 ) נשרפו כל 
אנשי הקהילה. ב 1359 התיר קרל 1¥ את התיישבותם מחדש. ב 1394 
נזכרות גזירות־הפליה לגביהם. ב 1401 גורשו היהודים מפ ׳ , ובודדים 
שנותרו גורשו ב 1424 . במאה ה 16 נדפסו בס׳, ביזמת נוצרים, כמה 
חיבורים עבריים. בראשית המאה ה 17 הורשו היהודים להיכנס לם׳ 
לרגל עסקיהם. ב 1791 סיים תלמיד יהודי ראשון לימודי רפואה 
באוניברסיטת פ׳. ב 1846 ישבו בנד 20 יהודים. בעקבות חוק האמנ¬ 
ציפציה של בדן (ע״ע) הוקמה קהילה יהודית בם׳ וביכ״ג ב 1885 
(נשרף בידי הנאצים ב 1938 ). הרב הראשון בפ ׳ היה אדולף לווין. 
ההיסטוריון היינריך רוזן( 1855 — 1927 ) היה פעיל בחייה הציבוריים. 
באוניברסיטת פ׳ נודעו כמה פרופסורים יהודים, ביניהם הכלכלן 
ר. ליפמן, המשפטן א. לבל, הביוכימאי ז. טנהאוזר, הפפירולוג 
פ. פרינגסהים והפילוסוף א. הוסרל (ע״ע). כולם פוטרו בשנים 
1933/5 . ב 1939 היו בם׳ 474 יהודים. 

ב 1940 גורשו 350 יהודים למחנה הריכוז גירס (""ס) שבצרפת 
ו 41 לפולניה. ב 1968 ישבו בם׳ 225 יהודים. ביכ״ג חדש הוקם 
ב 1953 . 

14/15/1 *[ 111 5 * 511441 ; 1890 ,. 8 . 1 . 8 111 11 ^ 114 [ , 111 ^ 1 

- ז€ק 0€ ^ת 1 *י 5011 . 6 ; 1944 ,(.ז\. 5 \ 1€ >ח 1 ) * 101 ^ 800 484 7 < 0 ז 8115 

, 11 * 144 [ ז*%* 14 ?/ 1 *ז$ ז* 4 5441 ^* 1 ^ 54 14114 * 11 /* 5€/11 * 0 ,־ 1 ־££ז 0 ( 1 ת:)ו 1 נ 1 ג^ 1 . 7 ן 

. 1963 

פךיגיד! (״!?״ש*), חבל היסטורי במערבו של מרכז אסיה־הקטנה. 

גבולותיו.השתנו במרוצת הזמן, ובירתו היתה גארדידן ע״נ 
סאנגאריוס (כיום סאקאריה). הפריגים פלשו לאיזור בערך ב 1200 
לפסה״נ, התיישבו בו כחלק מברית של כמה עממים (משכי — באשר 
רית) במאות ה 12 — 9 , ואת״ב הקימו בו ממלכה, בתקופה שבין שקיעת 
החתים (ע״ע) לעלייתה של לוד (ע״ע). לפי המסורת היוונית מלכם 
הראשון היה גורדי 01 , והאחרון מידם (ע״ע), הנודע באגדות יוון. 
הלה לחם באשורים, והתאבד (בערך 700 לפסה״ג) בעת פלישת 
הקימרים. אח״כ נשחקה עצמאות פ׳, והיא נפלה, בזה אחר זה, בידי 
לוד'(בערך 600 ), פרם ( 546 ), אלכסנדר מוקדון (ע״ע, עט׳ 642 ), 
הסלוקים (אחרי 197 ), ממלכת פרגמון ( 188 ) ורומי ( 133 לפסה״ג). 
לבסוף הפכה ם׳ מונח גאוגרפי בלבד, ושם לאיזור שסיפק עבדים 




201 


סריגיה 


פרידוטיט 


202 


ליורו. הפריגים עצמם עסקו בחקלאות ובגידול בקר וצאן לייצור 
צמר; כ״ב הסיקו מהריהם ברזל וזהב. 

לשת ם׳ היתה הודראירופית מערבית, ונשתמרה עד למאה ה 6 
לפסה״ג. היא ידועה מתוך כ 80 כתובות קדומות באלפבית פריגי 
הדומה ליווני ומכ 110 כתובות מהמאות ה 2 — 3 באותיות יווניות. 
אלת־ההרים הקדומה קיבילי (ע״ע) מוצאה מם/ הנצרות הופצה 
בפ ׳ ע״י פאולוס (ע״ע). בם׳ התפתחה אמבות מקורית (אך שהושפעה 
מהחתית). "הכובע הפריגי" נודע באמנות הקלאסית, וברומי שימש 
סימן הכר לעבדים משוחררים ונודע אף ביה״ב. במהפכה הצרפתית 
הפך לסמל השחרור. 

; 97 — 1895 , 1-11 ,. 7 [ס 7165 ? 875/10 1 ) 111 > 011165 7/76 ,ץ $3 תז 83 .^\ 

; 1941-65 .^ 1-1 46 * 16010£14 ( 576 > 161 7., 6x^107 <55x011 ז 036 

,־ 1 ^ 031 ; 1950 , 11 ־ 1 , 417107 ^ 5 > 6151 171 8.1416 577 ) 80717 י 1£ ^ 3 }א .< 1 

£156/7617 ץ 77 /$ 016 , 11335 . 0 ; 1956 ,. 8 17 ־ 55167 ) 8 10171 [ 0171417161715 
/ 0 6 \ 60$ ? 1/76 1 >ה 5 > . 7 , 1 )€וו*ו 83 .< 11.1 ; 1966 , 7170167 ^/ 617 ^ 16/7 ) 7 ^ 5 
, 7 ־ 1115101 0 § 1 ) 1 זנ 1 מ 31 ס :מי) 4$6 17017 1/16 117 5 ) 011 ) 5 ) 6117 

. 1967 ,( 11 

פריד א(ל)־דץ עטאר — (עטאר = 

מוכר בשמים) — הכינוי של מחמד אבן אבו בכר — 

( 1150 [ 7 ! — 1230 [?]), משורר צופי פרסי. יצירותיו החשובות ביותר 
הן: 1 . מנטק א(ל) יסיר ("דיבור הציפורים"), תיאור אלגורי 
של תלאות הציפורים (דהיינו. הצופים) כשהן עוברות שבעה ואדיות 
קשים (דהיינו, שלבים בנסיון המיסטי) כדי להגיע לעוף האגדי 
סימורג (דהיינו, אלוהים). כאן מאבדות הציפורים את זהותן, כך 
ש״הן הוא והוא הך. 2 . אסראר נאמה (״ספר הרזים״). 3 . 
אלאהי נאמה (״ספר האלוהים״), 4 . מ צי ב ת נאמה ("ספר 
הימורים"). ביצירות האלה מנסה המשורר להראות את המעלות 
שבצופיות, בחיי רוח ובהתאחדות המיסטית עם אלוהים. חיבוריו 
כוללים מאות סיפורים קצרים וכן אגדות על אישים בתנ״ך. ת ד׳ ב י ־ 
ר א ת א ל־א ו ל י א, הוא ספר בפרוזה המכיל ביוגרפיות של" הצופים 
מראשית האסלאם. — ע״ע צופיות. 

. 1906 ,(.¥ . 5 ^>מ 1 ) 5 ) 86751 / 0 ?( 07 ) ¥115 ?( 57 ) 05161 61 , 116 ׳ 0% ־ 81 . 0 .£ 

פריד, אלפך־ד סךמן — 1 > 1£ ז? חןז 3 ךתז£^ 1 — 

( 1864 — 1921 ); פציפיסט גרמני, יהודי. מו״ל במקצועו! פעל 
בברלין. ב 1892 ייסד את "חברתיהשלום הגרמנית" ( 6 ו[ 150 ס 0 ם 
3£1 נ 611$€1 *;> 2 <!ת 1€ > 16 ז?), יחד עם ב. פון זוטנר (ע״ע) ופרסם בבית־ 
ההוצאה שבבעלותו את כתה״ע שלה ז^ת 016 ("הניחו 

את הנשק״) שנקרא ע״ש ספרה המפורסם של זוטנר מ 1889 . פ׳ הקים 
לחברתו סניפים בערי גרמניה ואוסטריה והיה מראשי תנועת השלום 
הבי״ל. ב 1911 קיבל פרם נובל לשלום. בתקופת מלה״ע 1 גר בשוויץ 
בגלל התנגדותו למדיניות הגרמנית ופעל להשגת שלום ללא תנאים. 
אחר מלה״ע 1 התנגד לכפיית שלום ורסאי בידי המעצמות המנצחות. 

. 1923 , 6 £ 7417 £ ? 654 ?/ 6175 /) ¥776 1654156 / 7611 ) 167 ) ¥14/1767 016 ,£ז£< 0111 ^ . 11 

פריךבךג, אבךהם שלום ( 1838 , גר 1 דנו — 1902 , ורשה), 
יסופר ומתרגם עברי. התייתם בגיל רך. למד שענות לפרנסתו, 

אך המשיך בלימוד־תורה. נדד בערי דרום־רוסיה. ב 1858 חזר לגרו¬ 
ת( והשתלם בשפות ובלימודי חול, כשהוא סמוך על שולחן חותנו. 
בהשפעת א. מאפו (ע־׳ע) נתעורר לעבודה ספרותית. ב 1876 פרסם 
את "עמק הארזים", עיבוד ספרה של ג. אגילר (ע״ע), שזכה להצלחה 
בקרב הנוער. לאחר פרעות 1881 הצטרף ל״חבת־ציוך׳(ע״ע). בשנים 
1883 — 1886 עבד במערכת "המליץ" והשפיע בה מרוח התנועה. 
אח״כ עבר לוורשה, השתתף ב״הצפירה" וב״האסיף", תרגם ספרים 
רבים לעברית והשתתף כעורך בנסיון הראשון להוציא אנציקלופדיה 
(ע״ע, עמ׳ 644 ) עברית — ״אשכול״ ( 1888 ). היה מראשי הוצאת 
"אחיאסף" וערך את מאספה השנתי (כר׳ ר—ח׳). פ׳ כתב את 
״תולדות היהודים בספרד״ ע״פ גרץ, קייזרלינג ואחרים ( 1893 ) ! 


תרגם לעברית את "התורה והחיים" לס. גידמן(ע״ע) והדל את "ספר 
הזכרוגות״ ( 1899 ), פליטונים נבחרים ואיגרות אנשי־שם. ערך רב 
לזכרונותיו שנדפסו ב״ספר השנה" לנ. סוקולוב (כר׳ א' וג׳), בלוח 
אחיאסף (כר׳* ט׳) ועוד. עיקר פרסומו בספרו הגדול "זכרונות לבית 
דוד״ ( 1893 — 1899 ) — שורת סיפורים היסטוריים על תוה״י, מחורבן 
בית ראשון עד ראשית ההשכלה בגרמניה; כר׳ א׳—ב׳ עובדו מספרו 
של ח. צ. רקנדורף (ע״ע) ת*״! • 161 >! כר׳ ג'—ד׳ 
נכתבו בידי פ׳. ספר זה שימש כספר יסוד בספרות הנוער העברית, 
תורגם לערבית ולפרסית ד״ל במהדורות ובעיבודים שונים, גם היום. 
פ׳ נטה לסגנון המקראי ובסוף ימיו כתב ספר־לימוד לפי שיטתו 
(״שפה לנאמנים״, א׳, 1902 ). הוא השתתף גם בפרסומים ביידית. 

ז. מימת, א. ש. פ׳ (הר שלום) (התורן, 9 (כולל ביבל׳)). תרס״ב, 

י. ח. רבניצקי. דוד וסופריו, א׳, ק״ע—קע״ד, תרפ״ז. 

פך י ךבךג, חיים דב ( 1876 , קרקוב — 1961 , תל־אביב), ביבל- 
יוגרף עברי. התחנך בעיקר ב״חדר״ ובישיבה. ב 1900 
עבר לפרנקפורט ועבד שם בבית מסחר הספרים העברי של י. קאופמן, 
וב 1904 פתח בית מסחר ספרים משלו. ב 1910 עבר לאנטוורפן ועסק 
ביהלומים, אך חי על תמיכת בני משפחתו, כי את רוב מרצו הקדיש 
לביבליוגרפיה עברית ולחקר משפחות. בסוף מלה״ע 11 התיישב 
בתל־אביב. עוד בצעירותו פרסם כמה מונוגרפיות על: רבנו יוסף 
קארו(תרנ״ו)• אברהם ברודא ( 1897 )• רבינו שבתי(בן מאיר הכהן• 
תרנ״ח [ע׳ערכיהם))! וכן "לוחות זכרוך, מצבות קרקוב (תרנ״ד) • 
תולדות ר׳ נתן שפירא (תרנ״ט) ותולדות משפחות שור (תרס״א), 
לנדא (תרס״ה) והורוויץ(תרע״א, 1928 2 ). כן תיאר את הדפוס העברי 
בקרקוב (תר״ס) ובלובלין (תרס״א). 

בשנים 1928 — 1931 הדפים את ספרו הגדול, שהוא מהיחידים 
מסוגו בספרות ישראל — "בית עקד ספרים", שנועד לרשום, בפירוט 
מינימלי, את כל הספרים העבריים שנדפסו מאז ראשית הדפום, על 
כל מהדורותיהם. הספר משלים את ספרו של י. א. בן־יעקב (ע״ע) 
"אוצר הספרים", שעשה מלאכה חלוצית בתחום זה (עד לשנת 
תרי״ב? פ׳ חקר בעצמו, אך שאב גם מרשימות ספרים מכלי שני 
ושלישי ומחקרים חדשים. כן הוסיף ם׳ לספרו אח כל הספרים שנדפסו 
מאז שנת תרי״ב. מהדורה שניה משוכללת הרבה וכוללת את הספרים 
שנדפסו עד 1950 י״ל בתל-אביב, תשי״א —תשט״ז. על יסוד ספרו זה 
כתב ם׳ 3 מונוגרפיות גדולות — "תולדות הדפוס בפולניא"(תל-אביב, 
תש״י 2 ) $ "תולדות הדפום העברי במדינות איטליה, אספמיה, פורטו־ 
גליה ותוגרמה שמלפנים״(תשט״ו 2 )! "תולדות הדפוס העברי בערים 
אלה שבאירופה"."(תרצ״ו). ספריו רחוקים מדיוק, אולם הם כלי־עזר 
ממדרגה ראשונה לחקר היהדות וספרותה, ועדיין אין להם תחליף, 

פךידוטיט (אנג׳ 6 :ז 1 :! 10 >״ 6 ק), סלע מאגמתי אולטרה־בסיסי, 
המכיל בעיקר אולידן(ע״ע) ופחות מ 5% פלדשפט (ע״ע), 

הם" מכילים כמויות גדולות של תחמוצות ברזל ומגנזיום ולכן צבעיהם 
כהים וצפיפותם רבה ( 3.0 ואף יותר). 

בניגוד לרוב הסלעים המאגמחיים האחרים, הפ" אינם מתגבשים 
ממאגמות בעלות הרכב כימי דומה להם. נראה שהם נוצרים בשתי 
דרכים: 1 ) בצורת הצטברות של גבישי אוליווין, המתגבשים בזמן 
מוקדם ממאגמות בעלות הרכב גבר(אידי (ע״ע גברו) • 2 ) ד.פ" של 
הטיפוס האלפיני מקורם במעטפת כדה״א • הם מייצגים או את חומר 
המעטפת העליונה עצמה או את היתרה של התכה חלקית של סלעים 
גבר(אידיים שבמעטפת. פ״ מוקמים בחלקם באופן טקטוני • אחרים הם 
אינטתזיוויים ממש, וחדרו לסלעי הקרום כמסכת גבישים מוצקים. 

זו נעשתה פלסטית ואינטרוזיווית מנוכחות המרים בעלי לחץ אדים 

{ 9 י 

גבוה ונקודת התכה נמוכה כגון מים. 

לפ" חשיבות כלכלית ניכרת, כי יתד אתם מתגבשים לעתים 
מחצבים. הם המקור היחיד להפקת הפלטינה (ע״ע) והפלטינידים 



203 


סרידוטיט — סרידלנדר, דוד 


204 


של יהלומים (ע״ע) בצינורות הקימברליט, של האזבסט (ע״ע) ושל 
מרבצי כרומיט (ע״ע כרום) וסלק (ע״ע). האוליווינים של פ" רבים 
מכילים כמדות קטנות של ניקל (ע״ע), המתרכזות בתהליכי בליה 
מתאימים למרבצים כלכליים (מרבצי ניקל מטיפוס קלדוניה החדשה). 

ם" אינם מופיעים בישראל׳ אך הם נפוצים למדי בארצות השכנות. 

הם מופיעים במסיווים הפרה־קמבריים של מצרים (במדבר המזרחי) 
ושל ערב הסעודית. רצועה גדולה של מסיווים עשירים בם" אלפי- 
ביים נמשכת מיוגוסלוויה דרך יוון וקפריסין, צפון סוריה, תורכיה, 
ארמניה ואזרבאיגץ לאירן. 

©[*'?״ון, 2 י ר~פול — 11011 '!>בוז? 3111 ?- 16 ז 16 ? —( 1758 — 1823 ), 
צייר צרפתי. בנו של סתת בקליני, למד ציור בדידון 
ובפאריס ; ב 1784 זכה בפרם־רומא ושהה באיטליה עד 1788 . למן 

1796 נמנה עם ציירי־ 

החצר של נפוליון, ונש¬ 
אר אהוד גם אחר נפי¬ 
לתו. מ 1816 היה חבר 
האקדמיה של האמגויות 
היפות. — ם׳ הרבה ל¬ 
צייר דיוקנים (דיוקן ה¬ 
קיסרית ז׳וזפין, 1805 ? 

לובר, פאריס) ועיטר 
בניינים פרטיים וציבו¬ 
ריים. נושאיו היו לעתים 
קרובות אלגוריים ומי- 
תולוגיים ("חטיפת פסי¬ 
כי", 1808 ! לובר, פא¬ 
ריס). — בניגוד לנאו־ 

קלאסיציזם של בן־דורו, 

ז/־ל. דויד (ע״ע), פיתח פ׳ סגנון אישי, שהאפקטים של אור־וצל 
והתנועה הקלילה שבו הושפעו מלאונרדי דה ויגצ׳י וקירג׳ו (ע׳ 
ערכיהם). המגמה הרגשנית והחושנית והאווירה העגמומית שביצירתו 
מבשרות את הציור הרומנטי הצרפתי, ובעיקר את יצירתו של 
דלקרואה (ע״ע). 

. 1958 ,*ק<!גז 0 . 6 ; 1924 26 > ,ץ 0 ז 113 >ס 

פרידיונג, היבריןי — * 6411111 ״? !!ס״״״** — ( 1920-1851 ), 
היסטוריון אוסטרי, יהודי. בגו של סוחר ממוראודה, למד 
בווינה ובברלין. ם׳ הצטרף לתנועה הלאומגית־הגרמנית באוסטריה, 
ובשנים 1886/7 אף ערך את בסאונה * 2611110 16 ( 0611150 ! הוא 
עזבה בשל האנטישמיות של פון־שנךר (ז 6 ז 50116116 >, שהיה אחד 
מראשיה. עד סוף ימיו המשיר בעבודתו העתונאית וההיסטורית בלא 
שהיתה לו משרה אקדמית. ב 1909 , בזמן המשבר בעקבות סיפוח 
בוסניה והרצגובינה (ע״ע, עם׳ 911 ) ע״י אוסטריה—הונגריה, פרסם 
מאמר שהאשים את מנהיגי התנועה הסרבו-קרואמית בפעילות חתר¬ 
נית. ם׳ נתבע למשפט־דיבה. התברר, שהמסמכים שקיבל ממשרד־ 
החח האוסטרי היו מזויפים, ושמו של ם׳ כהיסטוריון הוכתם. 

מחקרו החשוב הוא 10 ז 50113£ זז 110 ז 0 ז \ 410 1 ה 1 י }ק 1 ז! £3 061 
1866 015 1859 , 060156111304 ("המאבק על ההגמוניה בגרמניה, 

1859 — 1866 ״), 1 ־ 11 , 1897 — 1898 (מהד׳ עשירית 1916 — 1917 ). 

* 1950 *^€$ח $144$1414 • 4/11 14114 ./£ , 0£ ז 0 .? 

פך־ז־ל (פריךמן), אגון — ( 6410300 ״£) £1164611 011 *£ — 
( 1878 ^- 1938 [התאבד]), סופר ושחקן אוסטרי, יהודי. למד 

באוניברסיטות וינה והיידלברג. כאדם שנון וכבעל כשרונות רבגו- 

? ¥ * 

ניים נמנה עם חוגי הבוהמה הווינאית והיה ידידם של ם. אלטגברג 
וא. פולגר (ע׳ ערכיהם). פ׳ שיחק בתפקידים שונים בתאטרונו של 
מאגם ריינהארט. יצירתו הגדולה של ם/ ! 46 6 ) 11011 ( 656 * 111 ) 111 ^ 1 


) £1611261 (״תולדות התרבות של העת החדשה״), 1 — 1927,111 — 1932 , 
היא סקירה מבריקה, אפוריסטית, לעתים אירונית, ומעל־לכל 
מקורית ביותר, של תולדות העולם ותרבותו למן הרפורמציה ועד 
מלה״ע 1 . מבין חיבוריו האחרים: 1 מ 0£16 זס 65115 ! 035 ("בעיית ישו"), 
1921 ! 0015 ״ 6 ) 1 .\/ 465 6 ] 650111011 *זנ 1 ) 1 ס.> 1 ("תולדות התרבות של 
העת העתיקה״), 1936 — 1949 . כמו-כן כתב מחזות, מסות ומאמרי* 
ביקורת. — מכתביו נתפרסמו ב 1959 . 

מ 1 11 * 4 * 1 [ , 201111 . 11 ; 1947 — ,(. 1 * 0 ) ז 16 > 11€1 ג( 50 

. 1964 , 64 — 61 11 *^ $0 ) 4 י 461 7 * 4 

פריךלזד ( 641304 ״£), משפחה יהודית במזרח אירופה. מוצאה, 
כנראה, מהעיר ם׳ שבבוהמיה. במאה ה 17 נודע נתן ם׳, 

״ראש קהילות בוהמיה״. במאה ה 19 נודעו מבני המשפחה ברוסיה: 
משולם פייבל ( 1804 — 1854 ), סוחר עשיר בסלוצק< עבר ב 1846 
לדווינסק ונמנה עם נציגי קהילות ליטא בפני השלטונות. בניו, מאיר 
(נפ׳ 1902 ) ומשה אריה לייב ( 1826 — 1899 ), עברו לפמרבורג, ונמנו 
עם עשירי היהודים והפילנתרופים של הקהילה. משה היה למעלה 
מ 30 שנה ספק צבאי. הוא יסד בית־יתומים ובי״ם־מקצועי יהודי 
בעירו, ומושב זקנים בירושלים. ב 1892 מסר את ספרייתו — 13,000 
ספרים עבריים ו 300 כ״י — למוזאון האסייתי (כיום: המכון למדעי 
המזרח) בפטרבורג, ומאז נקראת המחלקה העברית שם 11663 ) 0115110 
16413001303 !£. הביבליוגרפים ש. וינר (ע״ע) וי. בנדר קטלגו ספרים 
אלה (עד האות למד) בספר "קהלת משה" (תרנ״ג—תרצ״ו). 

י. ט. אייזנשטט — ש. וינר, דעת קדושים, תרנ״ז/ח. 

פריךלנךר, דוד ( 1750 , ^קניגסברג — 1834 , ברלין), ממבשרי 
הרפורמה בדת ישראל ומאבות ההתבוללות. ב 1770 השתקע 
בברלין וב 1776 ייסד שם ביח״ר למשי. נתמנה יועץ לוועדה לחקר 
תעשיית הטבסטיל, והיה היהודי הראשון שנבחר למועצת העיר 
ברלין ( 1809 ). מגיל 21 היה חברו-תלמידו של משה מנדלסזון 
(ע״ע). נשא לאשה את בתו של הבנקאי דניאל איציג (ע״ע), וכך 
נכנם לחוג המשפחות העשירות ורבות־ההשפעה של "יהודי החצר" 
בפרוסיה (ע״ע חסות, יהודי-). ב 1778 היה פ׳ בין מייסדי "בית 
הספר היהודי החפשי" בברלין, ששם לו למטרה להגשים את 
שאיפות ההשכלה, והיה מנהלו קרוב ל 20 שנה. 

ב 1783 — 1812 עמד בראש הלוחמים להשגת שיווי זכויות ליהודי 
פרוסיה. בהנהגתו דחתח משלחת של קהילות-ישראל בפרוסיה את 
ההמלצות הבלתי־מספקות של הוועדה שהוקמה ב 1787 בידי פריד־ 
ריך וילהלם 11 ליישוב הבעיה היהודית. ם׳ שאף לתיקונים קיצוניים 
בדת ישראל תוך ויתור על התלמוד וביטול המצוות המעשיות 
במטרה להביא להתבוללות תרבותית מלאה של היהודים בקרב 
החברה האירופית. ב 1799 שלח איגרת בעילום־שם לכומר מלר 
(! 6116 ־ 1 ), בה הודיע בשם "כמה בתי-אב יהודיים בברליך, כי יהודים 
ופרוטסטנטים יכולים להתאחד על בסים אמונת המוגותאיזם הצרוף 
שבתורת משה, בלא שייאלצו להודות בדוגמות הנצרות שאינן עומ¬ 
דות במבחן התבונה. לאור הכרה זו התנגד פ׳ לשמד (עבר , : אגרת 
להוד מעלתו האדון טלר, תרגם ם. דינור, תשל״ו). 

אחרי שזכו יהודי פרוסיה ב 1812 בזכויות־אזרח, פרסם פ׳ בעי- 
לוס-שם חוברת "על השינוי הנתח בפולחן בתי-הכנסת לאחר 
ההתארגנות החדשה של היהדות במדינת פרוסיה", ובה הציע 
להשמיט מן התפילות כל זכר לביאת המשיח ולאמרן בלשון 
הגרמנית, ולשם כך תרגם את הסידור לגרמנית. ם׳ נמנה עם 
המיעוט בקרב חלוצי הרפורמה שדגל בביטול מצוות המילה (ע״ע, 
עט׳ 194 ). לבקשת ההגמון הפולני מאלצ׳בסקי הביע ם׳ את דעתו גם 
על תיקון חיי הרוח של יהודי פולניה והציע רפורמה ברוח הטמיעה 
( 1819 ). פ׳ השתתף בכה״ע "המאסף", תרגם לגרמנית מספרי התנ״ך 
ברוח מנדלסזון, וכן את ספר "הנפש" למנדלסזון. כן כתב פירוש 



פ.־פ. פרירון: הקיסרית ז׳וזפיז, פרט, 1806 . 
<?זבר, פאריס) 



205 


פרידלנדר, דוד — פרידריד, מלבי גרמניה 


206 


עברי לפרקי אבות ותרגמם לגרמנית. בין מחקריו: ! 211 3£6 ז 1 ! 86 
: 1 זס 101 זס 11 ז 311 ( ח 0 ז 19 חז! ח 0 [ 0 נ 1 [ ■ 161 > 1£ זטצ £01 :ו 0 ^\ * 101 > 305011101110 ) 
> £1:510110 !■! 8011 1111011 > (,,דברים על תולדות רדיפות היהודים ע״י 
סופרים במאה ה 19 ״), 1820 . כל בני משפחתו התנצרו, חלקם עוד 
בחייו. 

מ. אליאב, החבוך היהודי בגרמניה, תשכ״א! ■ 40 , 03160 . 1 

/ס 1111 ^ 011 )( 77 ,ז 6 ץ 84.846 ; 1861 , 11 , 1011111111011 ) 7 ח) 71 )( 111 )! 1 ! 

11 ( 1 )) 71 11 ( 111 5111411 ,( 1111111 ) 114 [ , 1501161 ? . 11 ; 1967 ,/ 14 ) 1 (()) 704 \ ) 111 

. 1968 , 11 ) 1111 ) 71 
מ. 

פו־יךלבךר, לשראל ( 1876 , קורל [פולניה] — 1920 , אוקראינה), 
בלשן שמי ואיש־ציבור. גדל בוורשה ושם רכש השכלה 
תורנית וכללית מפי מורים פרטיים. ב 1895 החל ללמוד בסמינר 
לרבנים של ע. הילדסהימר (ע״ע) בברלין ושפות שמיות באוניבר¬ 
סיטה שם. אז תרגם לגרמנית מכתבי ש. דובנוב ואהד־העם 
(ע׳ ערכיהם), שהשפיעו עליו רבות. ב 1900 החליט להתרכז בלימודי 
הבלשנות, יצא לשטרסבורג וב 1901 העניק לי המזרחן ת. נלדקה 
(ע״ע) תואר ד״ר עבור מחקרו על הערבית של הרמב״ם. בשנים 
1902 — 1904 הורה בלשנות שמית באוניברסיטת שטרסבורג ומשם 
נקרא לכהן כפרופסור למקרא בסמינר היהודי התאולוגי בניו־יורק 
(ע״ע בתס״ד לרבנים, עמ׳ 996/7 ). במקביל הורה גם ערבית־יהודית 
ב״דרופסי"(ע״ע) שבפילדלפיה והרצאותיו שם נדפסו ב ? 2 >! לשנים 
1910 — 1913 . בשנים 1916 — 1920 י״ל תרגומו האנגלי ל״תולדות יהודי 
רוסיה ופולין" של דובנוב, שהכנתו הביאתהו לחבר ספר משלו בנושא 
זה — 1 >מ 013 ? 3001 1105513 0£ 5 *\ 0 ן סן! - !, 1915 . ם' הרבה לכתוב על 
בעיות היהדות והדברים רוכזו ברובם בספר 050111 >? 1 >ב! 3 351 ?, 
1919 ; 1961 2 . 

ב 1919 יצא מטעם הג׳וינט (ע״ע) אל הקהילות מוכות המלחמה 
במזרח־אירופה. כך נקלע אל מלחמת האזרחים ברוסיה ושם נרצח. 

ש. א. פחננסקי, פרופיסור י. ס׳ (התקופה, ח , ), תר״ץ ז ,״ 00116 . 0 

. 1936 4 ./ 

פךיךלנד־ר, שלמה — ז 10 >מ 1130 > 10 >? 8310010 — ( 1871 , גולאנך 
י'[איזור פוזנן] — 1946 , פאריס), סופר, פילוסוף ופובליציסט 
יהודי, פעל בברלין. אחרי עליית הנאצים עבר לצרפת. פ' פרסם את 
דבריו הספרותיים בשם הבדוי "מינונה" ( 3 ח 0 ב 1 ץ 1 *), שנתקבל מהי¬ 
פוך המלה 1 זזץ 1 > 0 מ\! (עלום־שם). אולם את יצירותיו הפילוסופיות 
חתם בשמו המלא. רעיונו הפילוסופי המרכזי של פ׳ הוא מושג 
הסובייקטיוויזם הכולל. סוביקטיוויזם זה שונה מן הסופייקטיוויות 
האישית של הפרט הקיים, משום שסובייקסיוויזם זה הוא על־אישי, 
כוללני ורווי כוח־הדחף של היצירה. מקורו בחוסר היקבעות של 
הקטגוריה האונטית (ע״ע אונטולוגיה) — "אין". ברם בין "האין" 
הבלתי-מודע כמקור ובין הסובייקטיוויות הכוללנית של יצירה יש 
דרך רצופה מכשולים אובייקטיוויים שעליהם נועדת הסובייקטיוויות 
להתגבר. התרבות האנושית, לדעת ם׳, היא התגברות מתמדת של 
אותו העקרון הסובייקטיווי העל-אינדיווידואלי בנסיבות שונות. 

עם ספריו החשובים נמנים: ־ 011101111:011010 ; 1101:250110 !! 100111011 >? 
1110 ק 3 > 8 ס 81 1110110 ("פרידדיך ניצשה: ביוגרפיה אינטלקטואלית"), 
11911 2 ת 0 > ££0 ! 101 > 1 180110 ז £0 ק 50116 (״האדישות היוצרת״), 1918 , 
ו> 010 ת 1 ) 1 >ט£ 3111 ) 1 (״קאנט לילדים״), 1924 , שבו ניסה כוחו בפופו- 
לריזציה של קאנט. 

פרידמן, ד ישו־אל, ע״ע רוזין. 

פךיתולד (ן> 31 *\ם 10 > 10 >?), משפחת רופאים ועסקנים יהודים באה״ב. 

י ו נ ה פ׳ ( 1803 — 1893 ), היגר מגרמניה לבולטימור, עסק 
במסחר והיה פעיל בחיים הקהילתיים. ב 1851 דייה ממייסדי בית 
היתומים היהודי וקהילת "חזוק אמונה" האורתודוכסית. בנו, אהרן 


( 1836 — 1902 ), היה רופא עיניים נודע. הוא למד רפואה באוניבר¬ 
סיטת מרילנד, התמחה בברלין, פראג ווינה, והיה נשיאה הראשון 
של הפקולטה לרפואה ולכירורגיה באוניברסיטת מרילנד ופעיל בא- 
גודות־רפואה. היה פעיל גם בארגונים ומוסדות יהודיים, ביניהם 
הסמינר התאולוגי היהודי, החברה ההיסטורית היהודית באמריקה 
והפדרציה הציונית באה״ב. ב 1898 ביקר בא״י נדי ללמוד את מצב 
המושבות. פרסם מאמרים בעניינים יהודיים ובענייני רפואה, בהם 

101*1511 ?11751013115 30(1 1110 0001111)1111005 0£ 1110 ]0X15 11^0 

400110100 * 0£ 8010000 0 * ס! ("רופאים יהודיים ותרומתם של 
היהודים למדע הרפואה״)׳ 1897 . הרי ם׳ ( 1864 — 1950 ), בכור 
בניו של אהרן. למד רפואת-עיניים באה״ב ובאירופה * מגדולי רופאי 
עיניים בבולטימור ופרופסור לאופתלמולוגיה באוניברסיטת מרילנד 1 
היה נשיא הפדרציה הציונית באה״ב בשנים 1904 — 1918 , וב 1911 
ו 1914 עשה בא״י כמומחה למחלות עיניים בבתי החולים בירושלים. 
ב 1919 היה נשיא המשלחת הציונית לא״י. ם' הרבה לכתוב בתולדות 
הרפואה, תוך שימת־לב מיוחדת לתרומת רופאים יהודים ואנוסים 
ביה״ב ולשימוש בלשון העברית בספרות הרפואה. ב 1944 יצא 
ספרו הגדול בשני כרכים: 100110100 * 3001 5 * 01 ] 1110 ׳ ("היהודים 
והרפואה״), הנחשב לקלאסי בשטח זה. ספר אחר שלו הוא: 1511 * 101 
ץ־ 115101 ־ 1 10011031 * ס! 105 > 103 ת 111 ״ 1 ("יהודים דגולים בתולדות 
הרפואה״), 1946 • הוא מכיל קטלוג מפורט של ספרייתו הפרטית, 
אותה מסר בצוואתו לאוניברסיטה העברית בירושלים והנחשבת 
לעשירה ביותר בעולם בתחומה (בין השאר אינקונבולות וכתבי יד). 

יהושע ליבוביץ, הדי ם׳ (הרפואה, 38 , 166 ), 11950 הנ״ל, פאר שנה 
לחקר תולדות הרפואה בישראל (תו שין וו. שנתת דבר, 341 — 355 ), 
תש״: 1964.1 ,. 71. 7 ) 0 ץ(/ק 111 ^סו 0 1 ! ; 111011 ' 1 , 1 ז 1 ׳) 6 ? ״ 1 . 

גל. ד. 

פרידנק — 010131110 >? — (שלהי המאה ה 12 — 1233 בקירוב), 
משורר גרמני. פ׳ השתתף ב 1228/9 , במסע־הצלב של 
פרידריך 11 והזדהה עם עמדתו נגד האפיפיור. הוא השאיר אחריו 
יצירה אחת,: 805011010101111011 (״השכל״), 1215 — 1230 לערך: אוסף 
מימרות ומשלים ידועים, בעיבודו, המעידה אעפ״ב על מחשבה עצמ¬ 
אית. ב 1513 עובדה בידי סבסט? בתט (ע״ע). פ׳ חש בהתפוררות 
עולם־האבירים של יה״ב! עם זאת היתה מחשבתו טבועה בחותמו 
של עולם זה. בכתיבתו המשיך במסורת של ולתר פון דר פוגלוידה 
(ע״ע) ולא היסס להביע את דעותיו — על הקיסר, הכפוף לחוקי- 
הטבע כאדם פשוט — על האפיפיור, השוגה בדרישתו לזכויות 
חילוניות ועוד. 

$?£ 177131 ? 11 ? 7 ( 1 ,. 1 ) 1 ; 1914 , £0:1*, ^ 0131)71101171 7 '**1/1x0 ת 21 .¥ . 0 
; 1927 י ( 1.11 ,* 111 ק 11050 ו 1 ? 11150110 * 1 > ? £0 :ז 1501111£ ס 2 ) .*׳/ $?? 11 (? 01 
. 1944/7 , 1-01 1$ $ ? 1011 ? 1418 $? 4 ?? 1 ^ 5706 , 1 *£ת 51 . 5 

פךיךריך( 1011 > 1 > 10 >?), שמם של 4 ממלכי גרמניה ביה״ב, מהם 
היו 3 גם קיסרי ״הקיסרות הרומית הקדושה״. 1 ) ם׳ 1 , 
״בארבארוסה״ (״אדום-הזקן״ * בערך 1190-1125 ), גדול שליטי 
אירופה במאה ה 12 . בן משפחת הוהנשטאופים(ע״ע), ולכן מנהיג סיעת 
ה״דבלינגים"(ע״ע גולפים וגיבלינים) בגרמניה. דוכס שווביה מ 1147 
(בתור זה נקרא ם׳ 111 ), מלך גרמניה מ 1152 , מלך איטליה וקיסר 
רומי מ 1155 , ומלך פורגונדיה מ 1178 . 

ם׳ נבחר למלך גרמניה בתמיכת דוידו קונרד 111 (ע״ע), שהתעלם 
מזכויות שני בניו. ם׳ תואר כהתגלמות התכונות האביריות: יפה־ 
תואר, נעים הליכות, ועם זאת איש-המעשה ונחוש בהחלטותיו. עלה 
לשלטון בשעת שסל למלכות ולקיסרות. היה ער לחשיבות מעמדה 
של הקיסרות וראה עצמו כיורש קרל הגדול (ע״ע), שם׳ טרח להפכו 
לקדוש קתולי ב 1165 . ם׳ ערך שישה מסעות לאיטליה ( 1154 — 1186 ) 
כדי להשליט את מרוחו. שם לחם בעקשנות בשאיפות העצמאות של 
ערי צפון־איטליה והחריב את מילאנו ב 1162 . אולם מאמציו לנצח 



207 


פרידריך, מלכי גרמניה 


208 


את "הליגה הלומברדית" נכשלו, ולאחר מאבק של שנים רבות 
הובס ע״י הליגה בקרב לגיאנו ( 20200 * 1 ) ב 1176 . לאחר שביתת- 
נשק ארוכה עשה שלום עם האיטלקים ב 1183 . 

במקביל למלחמתו בערים האיטלקיות נאלץ ם׳ להיאבק עם יריב 
יותר מסוכן, האפיפיורות (ע״ע גרמניה, עמ ׳ 423/4 ). פ׳ אמנם כרת 
ברית ( 1153 ) עם אוגניום 111 (ע״ע), שהכתירו לקיסר׳ אד הלה 
התחבר אח״כ עם מלכות סיציליה הנורמנית ובוועידת הקיסרות 
( 32 ז;! 1 {:> 1 :>£) בבזאנסון, ב 1157 , דגל שליחו, הקרדינל באנדינלי, 
בזכויות־היתר של האפיפיור על הקיסר, יומרה שפ ׳ דחה אותה בתוקף 
רב. ב 1159 נבחר באגדינלי לאפיפיור, כאלכסנדר 111 (ע״ע), ופ ׳ 
הקים נגדו לא פחות משלושה אפיפיורים־נגדיים וגם הכריחו לברוח 
לצרפת. אך, לאחר מאבק של 16 שנה, נאלץ פ׳ להשלים גם עם 
האפיפיור ( 1177 ). אולם אז כבר היה מעמדו של הקיסר כה איתן 
שיכול היה להרשות לעצמו פשרות. 

מקור כוחו של ם׳ היה בגרמניה, שבה הרחיב את הבסיס הטרי¬ 
טוריאלי האישי שלו כדוכם שווביה: ב 1156 נשא לאשה את יורשת 
כס פורגונדיה, ועי״כ השתלט לבסוף גם על הממלכה השלישית 
שהיוותה, יחד עם גרמניה ואיטליה, את הקיסרות הרומית. בזכות 
אישיותו החזקה היה פ׳ (שלא כקיסרים קודמים) הדמות המרכזית 
בגרמניה. ם׳ ניצל את העובדה כי למרות שהיה ראש הוויבלינגים, 
הרי מצד אמו היה גם קרוב לגולפים, ובכך השפיע על שתי הסיעות. 
הוא כפה את סמכותו על הכנסיה בגרמניה, ורכש את נאמנות 
מנהיגיה. עם אלה נמנה ראינאלד פוץ דאסל ( 1120 — 1167 ), הארכי¬ 
הגמון של ?ןלן, שהיה ל״קאגצלאריוס" (ראש-המינהל הקיסרי). את 
האצולה הנמוכה, וגם אגשים ממוצא פחות, הפעיל בהצלחה כ״מינים־ 
טריאלים" (פקידים) שלו. לערים העניק זכויות תמורת תשלומים 
שנתיים. שהעשירו את האוצר. את מעמדו המכריע מול האצולה 
הדגים כשהעניק לד!*דנר הגולפי, שליט סכסוניה, הינריך "האריה" 
(ע״ע) גם את דוכסות בווריה. לבית בבנברג (ע״ע). שטען לדוכסות 
זו, נתן את אוסטריה שהפכה מרוזנות-ספר לדופסות׳ אך כשסירב 
היגריך "האריה" לסייע לס׳ במסעותיו באיטליה, ובכך גרם לתבוסת 
לניאנו, הדיחו פ׳ ב 1180 מכל נחלותיו. השנים אחרי 1180 היו שיא 
מלכותו של ם׳. ב 1184 קיים כנם קיסרי במאינץ, שהיה לשם־דבר 
בפארו. ב 1186 השיא את בנו ויורשו, הינריך (ע״ע הינריד !¥), 
ליורש ת העתידה של מלכות סיציליה. בכך חשב להאדיר את ביתו, 
אך בלא-יודעין סיבך את צאצאיו בתככי דרום־איטליה וגרם להשמדת 
בית ההוהנשמאופים כולו ב 1268 (ע״ע קונרדין). לקראת סוף ימיו 
נחשב פ׳ לבכיר שליטי אירופה, ולמנהיג הנצרות המערבית, וכך 
העמיד עצמו בראש מסע־הצלב השלישי (ע״ע מסעי־הצלב, עמ ׳ 
1115 ), בדרכו למזרח, דרך ביזנטיון, טבע בנהר סאלף (כיום גק־סו) 
בקיליקיה. 

ם׳ נחשב למחדש הקיסרות הרומית לאחר תקופת-שפל ארוכה. 
והוא שהקנה לגרמניה מחדש את מעמד-הבכורה באירופה של יה״ב. 
את השגיו השיג ע״י מיזוג של תקיפות ונכונות לפשרות. בסוף 
ימיו נהנה בגרמניה מתמיכה ללא-תקדים של הכנסיה, של האצולה 
ושל העם כאחד. דמותו האבירית של הקיסר והיעלמו הפתאומי 
נתעטפו בהילת מיסתורין באגדה ובספרות הגרמנית. בגרמניה של 
המאה ה 19 נחשב לסמל אחדות האומה המפורדת. באגדה הגרמנית 
לא מת בארבארוסה לעולם, והוא ישן במעמקי הר קיפהויזר (־££ץ^ 
-מ 3118 ז!! בגרמניה